לנוכח ריבוי מקרי האלימות של יהודים – מעטים, אך מזיקים ומסוכנים – נגד ערבים החיים ביהודה ובשומרון ושאינם מחבלים, יש לגנות את התופעה באופן הברור והנחרץ ביותר. הגינוי – ונקיטת אמצעים חריפים נגד אותם בריונים על-ידי הגורמים המוסמכים – הם חיוניים, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת עתידו וביטחונו של הציבור המוסרי והחיובי, שהוא הרוב המכריע של היהודים באותם אזורים.
חשוב לקבוע: טרור איננו תכונה יהודית. אין טרור יהודי. יש טרור של מאות מעטות בלבד של יהודים, אשר כמו קורח ועדתו בעבר הרחוק ראויים לפסוק: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?" (במדבר ט"ז, כ"ב). במעשי הנבלה שלהם הם מכתימים וממיטים קלון וסכנה על כמיליון היהודים החיים מעבר ל"קו הירוק" (כולל היהודים במזרח ירושלים) ועל כל היהודים החיים בארץ ישראל. על כן מוצדקת מאד הקריאה: "כן לארץ ישראל – לא לאלימות." ואין זו אמירה של המתיישבים ביהודה ובשומרון אלא של כלל הציבור היהודי בארץ ישראל.
עוד חשוב לקבוע: הפורעים הם יהודים ממקומות שונים בארץ, ולאו דווקא מיהודה ומשומרון. אבל, מעשיהם גורמים להכללה ולביקורת נבזית על כלל המתיישבים ביהודה ובשומרון בגלל פשעם של בודדים. כלומר, אותם פורעים מספקים תחמושת לשונאי ההתיישבות – אנטישמים ואוטו-אנטישמים – ובכך משחקים לידיהם. אלימות נגד ערבי חף מפשע בגלל היותו ערבי היא פשע!
פשע של יחיד המטיל קלון על קהילה שלמה יוצר משבר פנימי עמוק בתוך הקהילה עצמה. חברי הקבוצה חשים נבגדים פעמיים: הן על-ידי הפושע שחילל את ערכיהם, והן על-ידי החברה "הכללית", ששופטת אותם בחומרה, ושחוטאת בחטא ההכללה וההתנשאות.
וכן, הרפיסות של משטרת יהודה ושומרון מגבירה את התופעה המבישה של פורעים הלוקחים את החוק לידיים, נגד ערבים.
ועוד: על אחת כמה וכמה יש לנקוט באמצעים חריפים ביותר נגד מי שמרים ידו ומי שמשליך אבנים על חיילי צה"ל המוסטים מן המלחמה באוייב בגלל הצורך המיותר לטפל במחבלים כחול-לבן. שום דבר אינו יכול להצדיק פגיעה בחיילי צה"ל, מהרמטכ"ל ומאלוף הפיקוד ועד אחרון החיילים. על סר (אין זו שגיאת כתיב) הביטחון, סר הפטפוט וההתלהמות, להפעיל את סמכויותיו המנהליות, לגבות את חיילי צה"ל ומפקדיו, ולהפסיק לעסוק בעידוד ההשתמטות ובהקטנת הצבא בזמן מלחמה. לא על דרך זו תהיה תפארתו, שלו ושל ראש הממשלה.
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.
בגיליון:
- רון בריימן: פשעו של מיעוט
- עקיבא נוף: שִׁיר אַהֲבָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
- עמנואל בן סבו: צריך רק עיניים טובות
- אורי הייטנר: צרור הערות 22.4.26
- רון גרא: בֵּין שִׁירִים לַקְּרָב
- ד"ר משה גרנות: חינוך בימי המקרא ובימי חז"ל
- דני יערי: 90: מוקדש לאהוד בן עזר -איש שהמילים הן כלי נשקו
- אהוד בן עזר: "מסעותיי עם נשים" - פרק חמישי
- מנחם רהט: לא הקריפטו מריץ את הבוגדים לזרועות המודיעין של האוייב האיראנו-נאצי
- נעמן כהן: מהי ציונות הישרדותית?
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, : נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
- שאר הגליון
מאמרים
רון בריימן
פשעו של מיעוט
עקיבא נוף
שִׁיר אַהֲבָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַבִּיטוּ בָּהּ רֵעַי, וּרְאוּהָ כִּי יָפָה הִיא
מִשֶּׁלֶג הַחֶרְמוֹן עַד אַלְמוֹגֵי יַם-סוּף,
בִּלְחָיֶיהֶָ סוֹמֶק נוּרִיּוֹת בַּחוֹרֶף,
בַּקַּיִץ – רְפוּיָה, לִיבְנַת פָּנִים וְגוּף.
הֵן שַׁרְנוּ לָךְ, אַרְצִי, בְּשִׁיר וְגַם בְּשֶׁלַח,
גַּם עֵץ נָטַעְנוּ בָּךְ, גַּם כְּבִישׁ בָּעֲרָבָה,
וּנְעָרֵינוּ לָךְ – עוֹדָם מַגַּשׁ הַכֶּסֶּף,
אַהֲבָתָם לָךְ לֹא אֹוֹכְלָה בַּלֶּהָבָה.
נֶאֱמַר לַָךְ בְּנִיגּוּן
שִׁירֵנוּ חג עָלַיִךְ,
עוֹטְפֵךְ שַׂלְמַת בִּנְיָן וְיַעַר וּמָעוֹז,
בָּנֵינוּ עַד עוֹלָם –
קְסוּמִים בַּחֲבָלַיִךָ,
דְּבֵקִים בְּאַדְמָתֵךְ
בִּמְלוֹא אוֹנָם בָּךְ לֶאֱחוֹז.
רוּחוֹת בָּךְ רוֹעֲדוֹת עֵת יְלַטְּפוּ הָרַיִךְ
וּמִדְבָּרֵךְ לוֹהֵט בְּחֵיק יַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם,
וְלֵיל אֶמְצַע תַּמּוּז, שִׁכּוֹר, בִּירוּשָׁלַיִם
הוֹלֵךְ עַל הַחוֹמָה כְּאִישׁ מֻכֶּה חֲלוֹם.
נָשִׁיר וּנְרַנֵּן וְגַם נִיבְקַע בָּךְ תֶּלֶם
וְזֶרַע בָּךְ יִתֵּן פִּרְיוֹ וְכֹה יוֹסִיף,
הִנֵּה, כְּבָר, יְלָדֵינוּ הֵם עַלְמָה וְעֶלֶם,
אַרְצִי, עִם הַשָּׁנִים, תַּרְחִיב נוֹפָהּ וְתִיף.
יָפָה בָּךְ שְׁעַת עַרְבִית, רוֹגַעַת אֶל הַלַּיִל,
עֲלֵי עֵצִים נָעִים כְּמוֹ תַּלְתַּלֵּי תִּינוֹק,
וּבֹוֹקֶר הַפּוֹרֵץ כְּמוֹ רָץ נוֹשֵׂא שַׁלְהֶבֶת,
צָעִיר לָבוּשׁ לָבָן, שִׁנָּיו בּוֹרְקוֹת בִּצְחוֹק.
אַשְׁרֵי הַמְּחַכֶּה לִרְאוֹת בִּשְׁחָרַיִךְ,
בַּתְּכֵלֶת הָעוֹלָה אַחֲרֵי יוֹם שֶׁל מָטָר,
אֶל הָרְחוֹבוֹת נֵצֵא, לַחֲבֹוֹק חֶמְדַּת נוֹפַיִךְ,
הֵן לָךְ עוֹרֵג הַלֵּב, וּבִלְעֲדֵךְ - נֵיכָר
נָשִׁיר לָךְ בּנְִיגוּן,
שִׁירֵנוּ חג עָלַיִךְ
אַת בַּיִת לַגֵּאוּת
וְנוֹף הָעַצְמָאוּת.
מִשֶּׁלֶג הַחֶרְמוֹן עַד אַלְמוֹגֵי יַם-סוּף,
בִּלְחָיֶיהֶָ סוֹמֶק נוּרִיּוֹת בַּחוֹרֶף,
בַּקַּיִץ – רְפוּיָה, לִיבְנַת פָּנִים וְגוּף.
הֵן שַׁרְנוּ לָךְ, אַרְצִי, בְּשִׁיר וְגַם בְּשֶׁלַח,
גַּם עֵץ נָטַעְנוּ בָּךְ, גַּם כְּבִישׁ בָּעֲרָבָה,
וּנְעָרֵינוּ לָךְ – עוֹדָם מַגַּשׁ הַכֶּסֶּף,
אַהֲבָתָם לָךְ לֹא אֹוֹכְלָה בַּלֶּהָבָה.
נֶאֱמַר לַָךְ בְּנִיגּוּן
שִׁירֵנוּ חג עָלַיִךְ,
עוֹטְפֵךְ שַׂלְמַת בִּנְיָן וְיַעַר וּמָעוֹז,
בָּנֵינוּ עַד עוֹלָם –
קְסוּמִים בַּחֲבָלַיִךָ,
דְּבֵקִים בְּאַדְמָתֵךְ
בִּמְלוֹא אוֹנָם בָּךְ לֶאֱחוֹז.
רוּחוֹת בָּךְ רוֹעֲדוֹת עֵת יְלַטְּפוּ הָרַיִךְ
וּמִדְבָּרֵךְ לוֹהֵט בְּחֵיק יַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם,
וְלֵיל אֶמְצַע תַּמּוּז, שִׁכּוֹר, בִּירוּשָׁלַיִם
הוֹלֵךְ עַל הַחוֹמָה כְּאִישׁ מֻכֶּה חֲלוֹם.
נָשִׁיר וּנְרַנֵּן וְגַם נִיבְקַע בָּךְ תֶּלֶם
וְזֶרַע בָּךְ יִתֵּן פִּרְיוֹ וְכֹה יוֹסִיף,
הִנֵּה, כְּבָר, יְלָדֵינוּ הֵם עַלְמָה וְעֶלֶם,
אַרְצִי, עִם הַשָּׁנִים, תַּרְחִיב נוֹפָהּ וְתִיף.
יָפָה בָּךְ שְׁעַת עַרְבִית, רוֹגַעַת אֶל הַלַּיִל,
עֲלֵי עֵצִים נָעִים כְּמוֹ תַּלְתַּלֵּי תִּינוֹק,
וּבֹוֹקֶר הַפּוֹרֵץ כְּמוֹ רָץ נוֹשֵׂא שַׁלְהֶבֶת,
צָעִיר לָבוּשׁ לָבָן, שִׁנָּיו בּוֹרְקוֹת בִּצְחוֹק.
אַשְׁרֵי הַמְּחַכֶּה לִרְאוֹת בִּשְׁחָרַיִךְ,
בַּתְּכֵלֶת הָעוֹלָה אַחֲרֵי יוֹם שֶׁל מָטָר,
אֶל הָרְחוֹבוֹת נֵצֵא, לַחֲבֹוֹק חֶמְדַּת נוֹפַיִךְ,
הֵן לָךְ עוֹרֵג הַלֵּב, וּבִלְעֲדֵךְ - נֵיכָר
נָשִׁיר לָךְ בּנְִיגוּן,
שִׁירֵנוּ חג עָלַיִךְ
אַת בַּיִת לַגֵּאוּת
וְנוֹף הָעַצְמָאוּת.
עמנואל בן סבו
צריך רק עיניים טובות
לבשו בגדי חג, התקינו סעודת מלכים, הניפו אל על את הדגל, הריעו במצלתיים על הזכות העצומה, הביטו בעם הנפלא הזה, שאוהו על כפיים, תקעו בשופרות של שמחה והכו בתופי ישועה על שהחיינו וקיימנו והגיעו לזמן הזה, ליום הזה, היום לו קיווינו וייחלנו, עליו חלמנו והתפללנו את תפילת הדורות, תפילת העורגים לארץ חמדת אבות.
78 שנות עצמאות ויש לנו 78,000 סיבות להיות גאים במולדתנו, בעמנו, באמונתו, במעיין אותו החיינו, מעיין התחייה הלאומית.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות, כדי לחזות בפלא העולמי, בתחיית העם היהודי השב למולדתו לבנייה, ליצירה, לנטיעה, להפרחת השממה הרוחנית, התרבותית, הלאומית, צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות בעם עבדים מזה רעב, הנושא את צקלונו ובה פת חרבה, מקל הנדודים בידו, נע ונד בין אומות העולם, אורח לא רצוי הנוטה ללון, ומנתו חרפות, גידופים, פרעות ופוגרומים. צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות בתמורות העצומות שחוו אוסף השבטים שהיו למשיסה, חסרי מולדת, חסרי מגן, חסרי נחת נרדפים, נטבחים ונאנקים בעול הגלות. צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות בשיבת ציון, בשבטים המתקבצים מגלויות העולם, בהם אודים מוצלים מאש, בהם חולמים העורגים וכוספים בכל יום, שלוש פעמים ביום, לכונן את עפרה של המולדת. צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות בעצמות היבשות של האומה הדוויה וסחופה בין אומות העולם, הקורמת עור וגידים, הפושטת את שק הגלות, המסלקת את אפר הנדודים ולובשת אדרת מלכות ועטרת ניצחון על ראשה. צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות ב-יחד היהודי אשר קם לתחייה במדינת ישראל, בהיכלות התורה השוקקים קולות תינוקות של בית רבן, את היכלות האקדמיה ומכוני המדע והמחקר, את הפריחה, הצמיחה והלבלוב של החכמה היהודית. צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות בעוז המגן הצבאי, בצבא העוצמתי שקם והיה במדינת היהודים, לא עוד יהודים נרדפים, ניצודים, מועלים על המוקד באין מושיע ומגן. צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות ביפי האומה, במעלותיה, בבניינה, בהישגיה, בתקומתה, בתפארתה. צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות בנס הגדול, להודות, להלל, לפאר, לשבח, לרומם לעלה ולקלס על כל הטוב והחסד שגמלנו. צריך רק עיניים.
צריך רק עיניים טובות, בריאות, רואות כדי לחזות ולחמול, לחוס ולרחם על מי שאינם רואים את הטוב, את הנס ואינם שומעים את פעמי הגאולה היהודית – לאומית.
הניחו למתאוננים, הניחו לרואי השחורות, הניחו למדברי הסרה, הניחו לאנשי המרה שרעה היא עינם, הניחו לכל הפוסחים על שני הסעיפים, הניחו לאשר יקראו לחושך אור, לטמא טהור, לאסור מותר, לעקום ישר, הניחו לגידולי המים, הניחו להם.
צריך רק עיניים טובות.
עמנואל בן סבו
אורי הייטנר
צרור הערות 22.4.26
* איש החזון והמעש – מדרשת עין פרת, בשותפות עם ארגונים נוספים ובהם השומר החדש ומכינות קדם צבאיות, מעניקים לקראת יום העצמאות, זו השנה השנייה, את אות העוז והתקווה; אות הוקרה לאישים על תרומה ייחודית לחברה הישראלית מתוך דבקות בחזון הציוני. מדי שנה נבחרים אנשים, כמוספר שנות המדינה, כלומר השנה – 78 איש. בראש ועדת הפרס עומדים מרים פרץ ונתן שרנסקי.
עם מקבלי האות השנה נמנה יהודה הראל, בן 91, חבר קיבוץ מרום גולן, חתן פרס ישראל על מפעל חיים, אבי ההתיישבות בגולן.
אין ראוי ממנו, כמי שכל חייו מופת של חלוציות, מנהיגות טבעית של אדם ענו וביישן, איש של חזון ומעש, רעיונות גדולים והגשמה מעשית, שחוללו מעשים גדולים, וטביעות אצבעותיו עוד תשפענה על מדינת ישראל עשרות שנים קדימה.
ההכרה ביהודה, היא גם הכרה במפעל ההתיישבות הציונית בגולן ותרומתה הגדולה למדינת ישראל.
גילוי נאות – יהודה ואני חברים קרובים, וכתבתי את הביוגרפיה שלו, שיצאה לאור לפני שבע שנים.
* מופת חינוכי – איש גולן נוסף שקיבל את אות העוז והתקווה, הוא חבר קיבוצי – אורטל, חברי רן קמינסקי. רן הקים את הפנימייה החקלאית "אדם ואדמה" באורטל, הקמפוס השני של הרשת, והוא מנהל אותה היום. אחרי 7 באוקטובר הוא הקים פנימייה לתלמידי י"ב ביישובי המועצה האזורית אשכול, שהיו מפוזרים בתפוצות הפינוי. לאחר מכן הוא הוביל את הקמת הפנימיה בנגב המערבי בשנת הלימודים הראשונה אחרי 7 באוקטובר, בחלוף שנה את הפנימייה ביראון, קיבוץ בגליל העליון שפונה במלחמה, ובספטמבר הקרוב את פתיחת הפנימיה במצובה, קיבוץ בגליל המערבי שפונה במלחמה. וכל זאת, במקביל למאות ימי מילואים כראש נפת הגולן של פיקוד העורף, בדרגת אל"מ.
רשת "אדם ואדמה" היא מופת חינוכי, וכבר כתבתי עליה רבות. התלמידים משכימים עם הנץ החמה ועובדים בחקלאות עד הצהרים, בקיבוצים ובמושבים בכל אזור שיש בו פנימייה, לאחר מכן לומדים, כולל בגרות בת 5 יחידות בחקלאות (וחלק מן התלמידים מוסיפים על כך גם עבודת חקר) ובערב פעילות חברתית ותרבותית. ככל שהרשת הזאת מתרחבת, זו מתנה לחינוך במדינת ישראל.
רן הוא דמות מופת, ואין ראוי ממנו לאות העוז והתקווה.
בערב חג העצמאות הוא השיא משואה בטקס המשואות של קיבוץ אורטל; משואת השליחות והעשיה.
* טקס זיכרון במג'דל שמס – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה אשתקד, היה הראשון לאחר הטבח בילדי מג'דל שמס. לראשונה, בטקס האזורי בגמלא, הוקראו שמות חללים מן הכפרים הדרוזים. לראשונה, לצד דברי ראש המועצה האזורית גולן, אורי קלנר, נשא דברים גם ראש המועצה המקומית מג'דל שמס, דולאן אבו סאלח. לראשונה, הקהל היה מעורב – יהודים ודרוזים. היה זה אירוע מרגש ביותר, שביטא את הקשר ההולך ומתהדק ביננו לבין הדרוזים בגולן, ואת תהליך הישראליזציה המואץ שלהם.
השנה, נפל בלבנון לוחם ההנדסה הקרבית רס"ל מאהר חטאר, החלל הראשון מהכפרים הדרוזים בגולן. יהי זכרו ברוך!
הזמנו את יסמין, אלמנתו, להשתתף בטקס בגמלא. יסמין בחרה לשהות בצפירה לצד קברו של מאהר, הקבר הראשון בחלקה צבאית בכפרים הדרוזים. לפיכך, גם דולאן, ראש המועצה בחר להיות עימה בטקס בבית הקברות. מצד אחד, הצטערתי שהם לא היו בטקס המשותף. מצד שני, התרגשתי מהעובדה, שלראשונה נערך טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בכפרים הדרוזים.
בטקס בגמלא התנוסס, לצד דגלי הלאום ודגלי המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין, גם הדגל הדרוזי. נציג המועצה המקומית מג'דל שמס נכח בטקס, וראש המועצה קלנר קרא בשמו. שמותיהם של החללים הדרוזים הוקראו, יחד עם שמות החללים היהודים. תמונותיהם של הנופלים במג'דל שמס נתלו לצד תמונות הנופלים ביישובים היהודים.
תהליך הישראליזציה מואץ מאוד בשנים האחרונות. הדבר מתבטא בקבלת האזרחות הישראלית בידי רבים ובהתנדבות מאות צעירים לשירות בצה"ל.
* יחידה בצבא ציוני – אני תומך בהקמת חטיבת חשמונאים בצה"ל, החטיבה החרדית. אמנם קיומה של יחידה מגזרית מנוגדת לאתוס של צבא העם ולממלכתיות, אבל אני מבין שזה המפתח לגיוס החרדים. אחרי עשרות שנות השתמטות וניוון, של מגזר שלם שטוף מוח, של אנשים שינקו את ההשתמטות ואת הניכור למדינת ישראל ולצה"ל עם חלב אימותיהם, כנראה שאין מנוס מיחידה כזו. אני מאמין שבבוא היום היא תתייתר, והחרדים ירצו להיות חיילים בכלל יחידות צה"ל. אך עוד חזון למועד.
ביחידה חרדית, יש לאפשר שמירה על אורח החיים החרדי, מן הבחינה הדתית. אבל להדיר מפניהם את יום הזיכרון לחללי צה"ל ואת חג העצמאות – זו חציית קו אדום. הרצון "להגן" עליהם מפני חשיפה לערכים ציוניים אינו לגיטימי. הם משרתים בצה"ל, צבא ציוני, צבאה של מדינת הלאום היהודית. ועליהם להיות חלק מזה. חלק מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחלק מחג העצמאות.
גיוס החרדים לצה"ל נועד, בין השאר, לשבור את החומות של ההתבדלות החרדית ממדינת ישראל, וחייהם כמדינה בתוך מדינה (במימון מדינת האם), ולא להפוך, חלילה, לצבא בתוך צבא.
אני משוכנע שהחיילים רוצים ליטול חלק באירועי יום הזיכרון ולחגוג את יום העצמאות, וחבל שצה"ל מאפשר לעסקנים חרדים לתפוס בעלות על חטיבת חשמונאים.
* רוע מוחלט ושקר מוחלט – פשקוויל בזוי, מעוצב כמודעת אבל, שחולק בהפגנה בכיכר הבימה, סמוך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: "אנו נפרדים בצער רב ובכאב, מחיילי צה"ל הקדושים והגיבורים, שנפלו לשווא במלחמת הארכת כהונת הנאשם."
כל מי שידיהם במעל – מי שכתב, מי שהדפיס ומי שחילקו, ארורים, חלאות המין האנושי, בני בליעל, אנשים מיותרים. אין שום הבדל בינם לבין המרדכי דוידים – הם קורצו מאותה שקית זבל.
הפשקוויל הזה הוא שילוב של רוע מוחלט עם שקר מוחלט.
מי היה מאמין שאחרי 7 באוקטובר עוד יהיו בתוכנו מנוולים שידברו על "קורבנות שווא." ב-7 באוקטובר למדנו, שברירת חיינו היא להילחם על חיינו, או להישחט. אנו מדינה המוקפת אויבים שחלומם האחד הוא "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, פלסטיין וויל בי ניר עוז ובארי."
עלובי נפש מחללים את יום הזיכרון בשביל פוליטיקה קטנה ומושתנת.
* מבחן חופש הביטוי – אני סולד מטקס יום הזיכרון המשותף עם האוייב. אני רואה בו חילול יום הזיכרון. הטקס הזה מנוגד לכל מה שיום הזיכרון קיים למענו, כיום זיכרון לאומי, יום של סולידריות לאומית, יום המחובר לחג העצמאות בעבותות, עם המסר של התייחדות עם מחיר הדמים הכבד שעצמאותנו גובה, ועם המסר שהחללים לא נפלו לשווא אלא על תקומת ישראל וביטחונם ושלומם של אזרחי ישראל. המרת הסולידריות הזאת בסולידריות הזויה עם הרוגי המלחמה להשמדת ישראל, היא כפירה בעיקר. הטקס הזה ראוי להוקעה.
על אף סלידתי מהטקס, אין לי ספק שזכותם לעשות זאת. חופש הביטוי אינו חל רק על הדברים שבהם אני מאמין ועל הדברים שאותם אני אוהב, אלא גם על דבר שאותם אני מתעב, כמו טקס הפיגולים הזה.
ההתפרעות של מרדכי דוד וחבר הגנגסטרים שלו היא מעשה חמור, שראוי להוקעה.
חופש הביטוי אינו חל על הקריאות הפשיסטיות של הכנופייה: "מוות לשמאלנים." הסתה לרצח של בעלי דעה אחרת, אינה נכללת בחופש הביטוי.
* ברברי – הנזק התדמיתי למדינת ישראל כתוצאה מהשחתת פסל ישו חמור מאוד, אך חומרתו היא כאין וכאפס לעומת חומרת השפל המוסרי שבעצם ביצוע פשע השנאה הברברי הזה.
והדבר החמור ביותר, הוא שהאיש לא ביצע את הפשע בסתר, אלא בגלוי, דאג שיצלמו אותו והפיץ את הצילום בגאווה. משמעות הדבר היא, שהוא הבין שזה בסדר. הרי כאשר הדוצ'ה של מחללי הכנסיות והיורקים על כמרים הוא השר לביטחון לאומי, אולי הוא חשב שהוא מקדם את הביטחון הלאומי.
אני מקווה שייענש בכל חומרת הדין, בעונש מהדהד, למען יראו וייראו.
* יש תחתית לחבית – האם יש לערוץ 14 איזשהו קו אדום, איזושהי תחתית שמתחתיה אי אפשר לרדת?
מסתבר שכן. העצומה הבוגדנית של משה איליה כהן לטראמפ, הפריץ, בדרישה להטיל סנקציות על נשיא בית המשפט העליון ועל היועמ"שית, היא מתחת לסף, הנמוך מאוד, של הערוץ הזה, ואפילו של התוכנית הירודה במיוחד, "הפטריוטים", וכתוצאה מהעצומה הזאת, נאלץ איליה כהן לפרוש.
* רישיון לחיזבאללה – הכניעה לתכתיב של טראמפ להפסקת אש בלבנון חמורה פחות מהכניעה לתכתיב שלו לא להפציץ בלבנון. משמעות התכתיב הזה היא רישיון לחיזבאללה להתעצם ללא הפרעה. והרי בסרט האימים הזה כבר היינו.
בשנה ורבע מאז הפסקת האש הקודמת, צה"ל אכף את הפסקת האש והיקשה מאוד על שיקום חיזבאללה. כפי שנוכחנו בחודש וחצי האחרונים, זה עדין לא הספיק, אך זה היה חשוב מאוד.
עכשיו, גם זה נאסר עלינו.
עם זאת, יש להכיר גם בתוצאה החיובית של הסבב הזה – הרחבת רצועת הביטחון. אני מקווה שנתניהו לא יקבל פקודה מטראמפ לסגת.
* את מי יאיר גולן מחזק – יאיר גולן הצהיר ש"כשנעלה לשלטון נחליף את ראש השב"כ וראש המוסד." אז אמר. הוא הרי יודע שלעולם לא יעלה לשלטון, וההתחייבות הזאת לא תעמוד למבחן, אז מה רע בלקבל קצת מחיאות כפיים מהבייס?
הבעייה היא, שהצהרותיו מסוג זה מחזקות לפני הבחירות רק את נתניהו. אולי הוא יצליח לקבל כמה קולות מיאיר לפיד, אך יבריח מיספר כפול ומכופל של קולות מבנט וליברמן לנתניהו.
* ביד הלשון: מענית – מענית הוא קיבוץ של התנועה הקיבוצית, במקור של הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, בגבול השרון והשומרון, מדרום מזרח לפרדס חנה. הקיבוץ משתייך למועצה האזורית מנשה.
הקיבוץ נוסד במושבה כרכור ב-1935. הקימו אותו חלוצים, בוגרי תנועת השומר הצעיר בפולין, צ'כוסלובקיה וליטא. ב-1942 הוא התאחד עם קיבוץ אודים ועלה לקרקע.
מקור השם: מענית היא התלם הראשון שנחרש בשדה. שמו ניתן לו בעקבות נאומו של אברהם הרצפלד בטקס העלייה לקרקע, שבו הוא המשיל את הקיבוץ למענית, התלם הראשון, שבעקבותיו תקום באזור התיישבות ענפה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
רון גרא
בֵּין שִׁירִים לַקְּרָב
אֶמֶשׁ רָאִינוּ אוֹתָם
יוֹשְׁבִים וְשָׁרִים.
בְּעֵינֵיהֶם חֲלוֹם נִלְהָב
צָעִיר.
כָּעֵת אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת קְרָב
רוֹאֶה שְׂפָתַיִם נִכְסָפוֹת
שֶׁלֹּא יִפְתְּחוּ
חֲלוֹמוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ בִּתְבוּנָה
נֶהְפָּכִים לְשִׁיטוֹת קְרָב.
עֵינֵי הַחֶסֶד צוֹפוֹת
בִּשְׁנוֹתֵינוּ עוֹטוֹת עֲרָפֶל.
וְרַק קוֹלוֹת בִּסְבַךְ הַשִּׁבּוֹלִים
יַמְשִׁיכוּ לְהִשָּׁמַע
לְאֹרֶךְ תַּלְמַי הֶחָרִישׁ
יוֹשְׁבִים וְשָׁרִים.
בְּעֵינֵיהֶם חֲלוֹם נִלְהָב
צָעִיר.
כָּעֵת אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת קְרָב
רוֹאֶה שְׂפָתַיִם נִכְסָפוֹת
שֶׁלֹּא יִפְתְּחוּ
חֲלוֹמוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ בִּתְבוּנָה
נֶהְפָּכִים לְשִׁיטוֹת קְרָב.
עֵינֵי הַחֶסֶד צוֹפוֹת
בִּשְׁנוֹתֵינוּ עוֹטוֹת עֲרָפֶל.
וְרַק קוֹלוֹת בִּסְבַךְ הַשִּׁבּוֹלִים
יַמְשִׁיכוּ לְהִשָּׁמַע
לְאֹרֶךְ תַּלְמַי הֶחָרִישׁ
ד"ר משה גרנות
חינוך בימי המקרא ובימי חז"ל
מסתבר שעמי התרבות במזרח הקדום יסדו חינוך פורמאלי, כלומר, חינוך באמצעות "בעל מקצוע" המיועד לדבר, כבר בשלבים מוקדמים מאוד של תולדותיהם:
במצרים הוקמו בתי ספר מיוחדים להכשרת פקידים בהם למדו קרוא וכתוב, חשבון ומינהל, וכבר בימי הממלכה הקדומה, כלומר בשליש השני של האלף השלישי לפני הספירה. בתחילת השושלת ה- 18 (1550 לפנה"ס) הוקמו בתי ספר מיוחדים ליד המקדשים בהם לימדו קרוא וכתוב, חינוך גופני וצבאי – חינוך שנועד בעיקר לאנשי החצר העילית.
השומרים והבבלים אימנו סופרים להיות בקיאים באומנות הכתב באמצעות לוחות חומר אשר שימשו כספרי לימוד. לוחות כאלה הגיעו אלינו מסוף האלף השלישי לפנה"ס, ובהם קטעים להעתקה, כללי דקדוק ומילונים של שתי השפות – שומרית ואכדית. לימדו בהם ספרות קדושה, אסטרונומיה, חשבון ועוד.
השבטים היווניים התגבשו בתקופה יותר מאוחרת, אבל שם התבסס החינוך הפורמאלי כבר בשלבים מוקדמים מאוד: בספרטה הונהג חינוך פורמאלי כבר במאה ה-6 לפנה"ס, אמנם חינוך "ספרטני" שכלל בעיקר חינוך גופני וצבאי, אבל כלל גם את מלאכת הכתיבה והקריאה. גם הבנות קיבלו חינוך גופני – חינוך שהיה מנוהל ומתוקצב על ידי המדינה.
באתונה היה חינוך מטעם המדינה רק חינוך צבאי, ורק לגבי הגילים 20-18, אבל כל אזרחי אתונה שלחו את ילדיהם באורח פרטי ללמוד מוסיקה, כלומר, תרבות הרוח, קרוא וכתוב, חשבון, יצירות קלאסיות ונגינה בקתרוס. בבתי ספר פרטיים למדו גימנסטיקה – קפיצה, ריצה, זריקת דיסקוס, הטלת כידון והיאבקות. במאה החמישית הונהגו באתונה לימודים בתורת הנאום, בתורת הוויכוח, בתורת המדינה, בתורת המידות, בדקדוק, ביקורת ספרותית, מתמטיקה, אסטרונומיה ועוד. במאה הרביעית כבר פעלו באתונה האקדמיה של אפלטון והליקיאון של אריסטו – ומדובר בזמן מקביל לשלהי תקופת המקרא.
מה קרה בתקופת המקרא בזמנים מקבילים? אנו יודעים במידה רבה של ודאות כי מלאכת הכתב היתה ידועה בישראל כבר בתקופות קדומות מאוד. בשירת דבורה, שלא ניתן לערער על עתיקותה, מוזכרים "מושכים בשבט סופר" (שופטים ה' 14). על שמואל נאמר שכתב בספר את משפט המלוכה (שמואל א' י' 25), לדויד, שלמה והמלכים שבאו אחריהם היו סופרים שניהלו את ספרי חצר המלוכה (שמואל ב' ו' 17, כ' 25, מלכים א' ד' 3, מלכים ב' י"ב 11, י"ח 18 ועוד רבים).
דויד כתב ספר (=מכתב), ובו מזימה נגד אוריה החיתי (שמואל ב' י"א 15), איזבל כותבת ספרים בשם אחאב, חותמת אותם בחותמו ושולחת אל הזקנים והחורים של יזרעאל להפליל את נבות (מלכים א' כ"א 9-8), יהוא כותב ספרים ושולח אותם לשרי יזרעאל במזימה להשמיד את צאצאי אחאב (מלכים ב' י' 3-1, 6) ועוד.
בתורה נמצא הרבה כתובים המחייבים את המאמין לקיים צו אלוהי באמצעות כתיבה: הכוהן נדרש לכתוב אלה על ספר בטקס הקנאות (במדבר ה' 23), המגרש את אשתו נדרש לכתוב לה ספר כריתות (דברים כ"ד 1, 3), כל אדם מישראל נדרש לכתוב את צווי האל על מזוזות הבית ובשערים (דברים ו' 9, י"א 20).
ספר תורה כתוב מופיע במפורש בימי יאשיהו (מלכים ב' כ"ב) ובימי עזרא ונחמיה (נחמיה ח'). המקרא מזכיר גם את ספר מלחמות ה' (במדבר כ"א 14), ספר הישר (יהושע י' 13, שמואל ב' א' 18), ספר דברי שלמה (מלכים א' י"א 41), ספר דברי הימים למלכי ישראל (מלכים א' י"ד 19 ועוד), ספר דברי הימים למלכי יהודה ( שם, שם, 29 ועוד).
שני כתובים בספר ירמיה מאלפים במיוחד:
בפרק ל"ו מתואר בפרוטרוט כיצד כותב ברוך בן נריה מפיו של ירמיה את דברי ה' (פ' 6), כיצד הוא קורא את הדברים בבית ה' (פ' 10), כיצד שלחו שרים להביא את ברוך שיקרא בפניהם את המגילה שבידיו (פ' 16-15), כיצד חקרוהו, וכיצד הוא תיאר בפניהם שאמנם "מפיו יקרא (ירמיה) את הדברים האלה, ואני כותב בספר בדיו" (פ' 18-17), כיצד קראו אחר-כך את המגילה באוזני המלך יהויקים, וכיצד קרע אותה המלך בתער הסופר והשליך אותה אל האש (פ' 23-21).
בפרק ל"ב מתואר כיצד קנה ירמיה במצוות ה' את שדהו של חנמאל בן שלום דודו בעצם ימי המצור על ירושלים, והכתוב מפרט את מסמכי המקנה: "ואכתוב בספר ואחתום ואעיד עדים ואשקול הכסף במאזנים, ואקח את ספר המקנה, את החתום, המצווה והחוקים, ואת הגלוי, ואתן את ספר המקנה אל ברוך..." (פ' 14-10)
נקל להתרשם מהמינוח הטכני והביורוקראטי שבו משתמש המחבר מפיהם של ברוך ושל ירמיה, והרי שניהם אינם פקידי מלכות. מדובר, אם כן, בהוויה מתקדמת ביותר, שבה לכתיבה יש תפקיד ראשון במעלה.
עדויות נוספות מגישה לנו הארכיאולוגיה, כמו לוח גזר, וכתובת השילוח שיש לייחסה לימי חזקיה (מלכים ב' כ' 20), וגם מכאן אנו נחשפים לתמונת עולם מפותח למדיי.
מדוע אם כן אין בכל המקרא כולו רמז על קיומם של בתי ספר, כמו אצל העמים העתיקים השכנים? הרי היו בחצרות המלכים סופרים ופקידים שידעו קרוא וכתוב, מדוע לא כתוב בשום מקום במקרא מי הכשיר אותם לכך?
חינוך לא פורמאלי, כלומר חינוך ילדים בידי הורים, זקנים וכד' מוזכר אינספור פעמים במקרא, כמו "למען תספר באוזני בנך ובן בנך..." (שמות י' 2), והגדת לבנך ביום ההוא..." (שם י"ג 8, וראו גם פ' 14, דברים ו' 7, 21-20, י"א 9 ועוד), "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אימך (משלי א' 8; ראו גם ד' 11-10, י"ג 24 ועוד), "חושך שבטו, שונא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר (שם, י"ג 24), "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (שם, כ"ב 6). גם הפסוק "ויהיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל' 6) אינו מכוון אל מורה בית ספר, אלא בכוהן המדריך בענייני אמונה.
מעטים הם האישים במקרא שהכתוב טורח לתאר את ילדותם ואת נעוריהם, וכאשר הוא עושה כן (לגבי יוסף, שמואל, דויד), לא מוזכר שהם למדו חוכמה ודעת אצל מורה שאומנותו בכך. מרדכי אומן את הדסה, היא אסתר, אבל הכתוב מקפיד להסביר את הכוונה: "... במות אביה ואימה, לקחה מרדכי לו לבת" (אסתר ב' 8-7), כלומר, מרדכי פשוט גידל אותה במקום הוריה. כך מן הסתם היה גם תפקידם של "גדולי העיר" שומרון שגידלו את שבעים בני אחאב (מלכים ב' י' 1, 6), כלומר, מילאו תפקיד של הורים לילדיו של המלך.
רק בספרות חז"ל אנחנו נתקלים בביטויים המורים על קיום נורמה של חינוך פורמאלי. ברור מעל כל ספק כי בתקופתם היו קיימים מוסדות חינוך קבועים – מוזכרים "מלמדי תינוקות", "תינוקות של בית רבן", "בית ספר" (ראו שבת קי"ט ע"ב, גיטין נ"ח ע"א, קידושין כ"ט ע"א, בבא בתרא כ"א ע"א, סנהדרין י"ז ע"ב, אבות ה' כ"ד, ירושלמי מגילה ג' א', כתובות ח' י"א ועוד).
ניתן לתחם את התקופה בה לימוד התורה היה לנורמה על פי שני כתובים:
א' "והוא התקין שמעון בן שטח (חי במאה הראשונה לפנה"ס, ופעל בימי אלכסנדר ינאי ושלומציון) ג' דברים שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו, שיהיו התינוקות הולכים לבית הספר..." (ירושלמי, כתובות ח' י"א).
ב' "זכור אותו איש לטוב, יהושע בן גמלא שמו (נהרג בימי המרד הגדול בשנת 69 או 70 לספירה), שאלמלא הוא, נשתכחה תורה מישראל. שבתחילה מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה מלמדו תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה, ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותו כבן שש, כבן שבע" (בבא בתרא כ"א ע"א).
ובכן, בתקופה של כ-140 שנה שבין שמעון בן שטח ובין יהושע בן-גמלא, הלכה והשתרשה הדעה בעם שיש הכרח שכל אדם מישראל ישלח את בנו אצל מלמד שהוכשר לכך, שימלא תפקיד שהאב כבר לא יכול למלא. מימי יהושע בן גמלא הפך הלימוד בבית הספר לנורמה שאיש לא ערער עליה.
מסתבר שהמהפך הזה בחשיבה החינוכית קרה 300-400 שנה לאחר שלהי תקופת המקרא. מפליא שהצורך בחינוך פורמאלי לא נוצר קודם בחברה הישראלית.
משה גרנות
דני יערי
90: מוקדש לאהוד בן עזר -איש שהמילים הן כלי נשקו
הזמן אינו שעון עצר. הוא מתקתק לנו באוזן ללא קול וללא הפסק.
רק אתמול, אולי שלשום, היינו נערים בפתח תקווה, חווים את תחילתה וסיומה של מלחמת העולם ואת הכרזת תקומתה של המדינה. תורמים את חלקנו בתנועת "הצופים", שבה היכרתי את אהוד.
לקחנו חלק בפעולות, במשחקים, בשירה ובריקודים. אהוד היה איש ספר, כתב את הפיליטונים למסיבות ואילו אני עשיתי "סקצ'ים" (מערכונים מצחיקים).
אם מישהו ,באותם ימים, היה אומר לנו שנגיע לגיל 90,לא היינו מבינים על מה הוא מדבר. בשבילנו, אז, 90 זה היה רק מיספר בין אחד למאה, אותו למדנו בשיעורי החשבון .
והנה, היום, מחוגי הזמן מורים על המיספר הזה. גם אם נשבור אותם, הם יצחקו לנו בפנים ויקומו לתחייה.
מסע החיים עד כאן זימן לנו תרמיל כבד שהיו בו לימודים, מלחמות, משפחות ואפילו הנאות. גילגול של ילדות, נערות, בחרות, ושמות נוספים לטווח הגילים אותו חלפנו מאחד למשנהו.
אינני יודע איך קוראים לגיל 90. גיל התבונה, גיל החוכמה, גיל העצה? אני הייתי אומר "גיל הניסיון" או אולי " גיל ההתמדה".
אהוד יקירי, קו ארוך נמשך מאז שהיכרנו בקבוצת "דרור", שיכבת "עלומים" בשבט "הדר" בצופי פתח תקווה. אתה היית החכם שבחבורה. מדוע לא הזהרת אותנו לא למהר, לא לרוץ, לא לרצות יותר מדי?
90 שנות חיים. חוליה בשרשרת. אשרינו שזכינו לה.
דני יערי
אהוד יקירי,
זמן רב חלף מאז שהתראינו לאחרונה ( נדמה לי שזה היה ביום ההולדת 80 של רמי [גור] ז"ל).
מאחר שאני שותף שלך לשנים החולפות, אני מצרף כמה מלים ל"מאורע" שאינני חושב שרצינו להגיע אליו, אבל אין מה לעשות.
כרצונך, להדפיסם בעיתונך.
שלך,
דני
אהוד בן עזר
"מסעותיי עם נשים" - פרק חמישי
פרקים מתוך הרומאן, 2003,
מובאים ליובל ה-70 של קיבוץ עין גדי
פרק חמישי
לפני אובדן בתוליי בתור אופה
וכל אותה עת מילאה הווייתה של ג'ני את המשק, חולפת במכנסיה הקצרים שמבליטים חריץ תחת משגע, טופפת ברגליים ארוכות וחטובות ובסנדלים דקי-רצועה. האצבעות בכפות-רגליה תואמות להפליא, ללא פגם, ממש לנשק אותן מהאחת לשנייה כמו שמנגנים בהרמוניקה, שכך קראנו אז למפוחית-פה. הכאפייה של ג'ני מתנפנפת כצעיף ועליה, ולפעמים במקומה, מתנוסס כובע אוסטראלי רחב-תיתורה עם רצועת-עור דקה. לפעמים היא פורמת את צמתה ומפל שערותיה משתפך לאחור עד עגבותיה ומכסה גם אותן.
ג'ני מחזיקה קרדום ברזל דק בידה. החופרים שלנו מאוהבים בה במיסתרים, מנשקים בחלומותיהם את קימוריה ומרטיבים גם בלילות הקיץ החם והיבש כשלנו, לחופו של ים המלח. אולי כך חשים שני חברינו החתנים בהתגנבם בחשאי אל פינת הקנדונים המוסתרים לכל דורש בקופסה שעל הארון הגבוה, בסככה מאחורי המכבסה? אולי בעלו בליל החתונה את נשותיהם כשתמונת ג'ני מרחפת בעיניהם העצומות והם מתכסים בשערותיה הארוכות?
שניהם התגרשו לאחר שנים.
לבסוף התמלאתי אומץ וניגשתי גם אני אליה. מיד הכירה אותי. האופה חיימקה! – הבולקלאך שלי מצויינים לדעתה, וגם הלחם שאני אופה – פריך ונקבובי, נמס בפה כעוגה. טוב. זה משום שהייתי אופה את הכיכרות בתבניות-פח משומנות, ומוסיף מדי פעם ביצים טריות, סוכר ושמן, כדי להשביח את הטעם. זאת כמובן לבד מהשמרים והמלח. אני רציתי שהיא תכיר אותי דווקא מצידי האחר, כסופר-לעתיד וכמשורר במקום הנמוך ביותר בעולם. אינטלקטואל מידברי בעל ערך לא מקומי בלבד. לספר לה כיצד אירחתי טייס-גרמני לשעבר, רדוף אשמה ובקשת כפרה, שהתגלגל אלינו מאשראם בהודו, אוסקאר שמו, ואני טיילתי איתו בנחל דויד כשאנו מדברים על קאפקא, היידגר וקירקגור, כיצד –
אבל את כל זה לא סיפרתי לג'ני אז בקצה המידשאה, לפנות-ערב, מול עיניה הבורקות בתאוות-חיים עזה ופניה הדבשיות, שכמו התמזגו עם צהבהבות צלע הר הנג'אר, שגבהה מעלינו במעלה מעיין עין-גדי, ממערב, בחצי-חושך. כל כך הייתי נרגש כשדיברתי איתה שפניי הסמיקו ותחתוניי... אוטוטו היו נרטבים.
"אתה באמת מוכן להצטרף אלינו, בהתנדזבות?" שאלה ג'ני בקולה המיוחד.
המשק דרש שכר יומי עבור כל חבר חופר. רציתי לענות לה שאני מתעניין בתולדות כת האיסיים שישבה באיזור. שבשיתוף חברי הטוב שושקינד הכנו תוכנית לשינוי פני החיים בעין-גדי מיסודם על פי חיי הקדמונים – נלבש שלמות-בד לבנות, רחבות. איש-איש יעבוד לפי רצונו ויכולתו ולא על פי צלצול הפעמון. ארגז ובו שטרי-כסף יהיה מונח בפינת חדר-האוכל וכל חבר יקח ממנו על פי צרכיו. לעת ערב נשב עטופים בשלמותינו ונקרא ספרים בשלווה. אבל ציחקוקים עלו מסביב, ואני הייתי כה נרגש על כך שג'ני עומדת ומדברת איתי בעברית הגרונית שלה, בעל המיבטא הזר הקל, ושהחברים היורדים מן הצריפים לחדר-האוכל לארוחת-הערב רואים אותנו – שהשתתקתי. כן, עוד פלטתי משהו במבוכה, הזכרתי את המחמצת-לבצק התופחת במאפייה, והסתלקתי.
והאמת, גופי, גופי שלי תפח עד כדי שיגעון ממכוות מבטה החקוק בי, ורק התחלתי ללוש כדרכי את הכיכרות שניים-שניים, אחד בכל יד, כזוג שדיה – היתה לי התזה רצינית מהבולבול של נמר המידבר שלי, והוכרחתי לחמוק לחדר לקחת בגדים נקיים ומשם למקלחת-הפח המשותפת ולחזור ללישה בתחתונים יבשים. זאת מקלחת-הפח וכפכפי-העץ שממנה נחקק בנו כל אחד מראה כל הזרגים של שאר החברים, עד שהמבקרת בעלת החוש הבלשי הדה בושס, שלא סמכה על בקיאותה בזרגים או על דימיוני, ציינה לימים ברשימה ב"מוסף הארץ" על אחד מספריי כי בכתיבתי מורגש שקיבלתי השראה במקלחות ציבוריות של גברים.
*
ולימים אכן כתבתי שיר בשם "לנגד עיניי עומדים הזרגים של חבריי" והוא כלול בכרך שיריי אשר לימים הוצאתי לאור לאחר עונה מוצלחת במיוחד של חברת עיבוד הפרדסים המשפחתית שלנו "ב. שפינוזה ובניו, משווקי הדרים" שמתמחה בייחוד בייצוא תפוחי-זהב מהזן שאמוטי-דם "שרה" לאירופה:
לנגד עיניי עומדים
הזרגים של חבריי
במקלחת פח משותפת
בעין גדי לפני יותר מחמישים שנה
מסתבנים D9 יוז'י ועזרא
מסתבנים פּוֹדי שמיל ומייק
זוהר שונדא יורם אודי
עוזי עוזי ועוזי גם
רטובים בקבקבי עץ
לא מציצים לחברות
חרף החורים בפח
כי אנחנו קיבוץ מוסרי
אני יכול לזהותם
לפי הזרגים בלבד
כל ערווה ובעליה
חברי גרעין ומשק
ככה הצטלמנו בטירונות
ערומים עם חגור ונשק
על חוף הים בחולות אשדוד
ברומאן "דרך גבר"
יגאל מוסינזון מתאר בעל
רואה במקלחת המשותפת בקיבוץ
את הזרג של המאהב של אשתו
וזכרתי ערב שישי באולם היכל
ס. יזהר נואם עברית על הבמה
הלוך וחזור הלוך וחזור
בפני כל חברי תנועות הנוער
בהם גם הנערה מצהלה שאהבתי
ואנחנו לא מבינים מילה מדבריו
וזכרתי ערב בבית ההסתדרות
יגאל מוסינזון חוטף על הראש
מחברֵי גבעת השלושה ומדוֹבְקָה
על מה שכתב ב"דרך גבר"
והוא נהנה מכל רגע
תוקע להם בחזרה
ואפשר להבין כל מילה
ואני חושב אם להיות סופר
רק כמו יגאל
ואני מתנצל כאן
בפני החברים ששמותיהם לא הוזכרו
ברשימת הזרגים
וגם בפני נשותיהם
לכל החברים בעין גדי
היו מכשירים רציניים
*
אבל לא. אותו בוקר לא הופעתי לפגישה בחדר-האוכל עם היוצאים לחפור. ראשית, לא התעוררתי. זו האמת. ושנית – מבעוד ערב צדה עיני מודעה חדשה בדבר גיוס לקטיף העגבניות, ואני – מהיותי עסוק באפייה בשעות שונות ומשונות ובעיקר בלילות, פטרתי עצמי מגיוסים. אם יראו עתה שזמני פנוי להתנדב לחפירות – מיד ירננו: "מדוע לגיוס לא באת? כניראה שיש לך זמן פנוי למכביר!"
לא קרדום-חופרים ולא ג'ני, אפוא. הסתגרתי לי במאפייה, וכדי לפייס את עצמי הכנתי, בלישת-יד, בצק מקמח לבן, מועשר בביצים ושמן וקצת סוכר, לבד משמרים ומלח, ואפיתי ממנו פלצאצלאך, כך כינו החברים את הפיתות העבות, המוארכות, עם בצל, שהייתי מפנק בהן את המאחרים ללכת לישון ואת השומרים, והנותר היה הפתעה למשכימים בבואם לחדר-האוכל, ליד קנקני התה, הקפה, הריבה ופרוסות לחם טרי של שחרית, בטרם יציאתם לעבודה.
ופתאום, נקישה קלה בדלת.
היה חם למדיי, במאפייה. אמנם עדיין לא הקיץ בשיאו, אך חמשת ראשי הפרימוסים בערו מתחת לתנור שהו נאפו הפיתות, מפיצים חום ורעש כאחד. זרוע-הברזל הכפופה של המלוש לשה לישה אחרונה את הבצק שתפח, בגיגית הברזל הענקית, בטרם אצבוט ממנו ואשקול חתיכות בצק לישה סופית, ידנית, ולהנחה בתבניות המשומנות.
כאן המקום לספר על גלגוליו של המלוש. נושאת מטוסים אמריקאית מימי מלחמת העולם השנייה הושבתה ופורקה. המלוש הענק של מאפיית האונייה, שבו הוכנה העיסה לאלפי כיכרות מדי יממה, התגלגל לידיו של סוחר גרוטאות יהודי בעל לב חם, שהעביר אותו לארגון-הגג של הקהילות היהודיות בניו-ג'רסי, שתרם אותו לצבא ההגנה לישראל, שהנפיק אותו לפיקוד הנח"ל, ששלח אותו להיאחזות עין-גדי, שקדמה לקיבוץ שלנו והורישה לנו כל מה שהיה בה, כולל המאפייה.
והנקישות נישנו.
הדממתי את המנוע החשמלי של המלוש, כיסיתי את עיסת הבצק הגדולה, לחמה של עין-גדי ליום המוחרת – בכיסויי-בד שהיו מיועדים לשמור על חומה ולזרז את פעולת השמרים המתפיחה אותה, וניגשתי לפתוח.
ג'ני!
במלוא עיניה הבורקות, שופעת מרץ אצור, מבקש להתפרץ, בחיוך. דיבשי וצהוב-אדמדם שערה בצמה האחת, הנפלאה שלה, המיטלטלת בשובבות על גבה כזנב, דיבשיות גם ירכיה החלקות, בעלות עור הקטיפה הבהיר, שהשיזוף לא השחים אותן כליל אלא העניק להן מעין גוון זהבהב של לחמנייה אפוייה היטב.
ריח הבצל הנאפה בתנור הביא אותה, אמרה, והזכירה את הבטחתי-הזמנתי לה לבקר במאפייה. אני שכחתי. שם, על הדשא, מן הסתם פלטתי שטויות רבות, מסמיק כנער בעל דימיון נפתל.
הזמנתי את ג'ני להיכנס פנימה, אל ממלכתי. ומנסה להרגיע את התרגשותי, פתחתי בפניה את דלת-הברזל של התנור החם, שהיה בגובה פנינו לערך, תוך שאני שולף, במירדה-העץ הארוך, את אחת הפלצאלאך המושחמות, הענקיות, ומספר לה כיצד הונצחו לא מזמן ידיי אלה, האוחזות במירדה – בסרט צבעוני שהכינה במאית צרפתייה, ברונית ממשפחת דה-רוטשילד על עין-גדי, יחד עם חיים חפר. כדי להשיג את הרושם הרצוי – צילמו אותי מול תנור קר, שבקרביו התקינו תאורה חשמלית, ואני רדיתי מתוכו כיכרות צוננים ואפויים-משכבר.
ריח הלחם הטרי משכר אותה, ממכר אותה, מגרה אותה, אמרה, מפצה אותה ומזכיר לה דברים נפלאים וגם רעים.
ציננתי בניפנופים אחדים את פיתת-הבצל הלוהטת, בצעתי אותה וכיבדתי את ג'ני בפרוסה שבקציה החלק הטעים יותר, הרך, עם רצועות-הבצל המושחמות באפייה וגרגירי-המלח הגס. זללנו שנינו, מחייכים, כשני קושרים. ולא כדי להתייהר, אלא חושש משתיקה פן תיפול, סיפרתי לג'ני כיצד ממש לרגלינו, ליד מסגרת הברזל שעליה ניצב התנור, מצאתי לפני שבועות אחדים צפע, צפע עין-גדי ארסי, כאשר פתחתי את הדלת, ואני בסנדלים, כפי שאני כעת.
"מה עשית?" נבהלה ופסקה לרגע ללעוס.
"חזרתי לחדר," סיפרתי, "לקחתי את רובה הטוטו שלי, וחזרתי למאפייה ומבחוץ, מהחלון, כיוונתי אל ראשו של הצפע, ששקט ללא תנועה, אולי אורב לזבוב – ורוצצתי אותו בירייה ראשונה, כאשר הקליע ממשיך וניתז בדרכו, בצילצולים מתכתיים, אל קערת המלוש, וחזרה לתנור, הכל ברזל, ומזלי שלא שב לעבר החלון, כי אז היה עלול לפגוע לי בעין."
ותוך כדי סיפור רדיתי את שאר הפלצאלאך והנחתי על שולחן-הלישה הרחב, המצופה פח, מרובב בכתמי בצק יבש ומאובק בקמח.
"נחמד אצלך, חיימקה – " אמרה ג'ני, "אבל אתה עצל. לחפירות לא הגעת."
קולה היה כה צלול וגרוני, ועם זאת, לא לגמרי צברי. או – יותר מדי צברי.
הבטחתי שאשתדל, מחר, וסבור הייתי שהביקור – מיסדר-המפקד כיניתי אותו ביני לבין עצמי, כי הייתי במתח כל הזמן, כעומד לביקורת – הנה יסתיים, והיא תצא.
אך לא.
ג'ני התעניינה בעבודתי. שאלה על קערת המלוש הענקית. כל אותה עת בערו חמשת ראשי הפרימוס, בירכתי התנור, ברעש אחיד ומחריש-אוזניים. לשם מה כיסוי-הבד על קערת המלוש? פשטתי את הכיסוי והתגלו פני הבצק התופח, רוטט כגוף חי. קערת המלוש היתה בעלת נפח רב, בגובה מותנינו, יצוקה ברזל עבה, כבד, ואנחנו עומדים משני צידיה. התכופפתי וטפחתי על פני הבצק, בחיבה, כמו היו אלה אחוריה של סוסה אצילה.
(אגב, מימיי לא נגעתי בסוסה).
"מותר?" שאלה ג'ני, מבקשת לאמוד את גמישותו של הבצק.
כמובן שהרשיתי לה, וכשהתכופפה –
כפות-ידיה השמנמנות-משהו החליקו על פני הבצק, אך עיניי לא אחריהן עקבו אלא אחר שדיה הערומים שניגלו לי ממיפתח חולצתה הרחב, כשני כיכרות-בצק קטנים, שובבים, ופטמות כהות בקצותיהם, שהיו כהות וזקורות למדי.
היא בוודאי יודעת שאני רואה! – אמרתי לעצמי. לא ייתכן שלא! – והמשכתי לדבר על הבצק, ולספר לה שאני נוהג לכנות את צמיגותו, המשתנה מפעם לפעם, בהתאם לכמויות החומרים, טיב השמרים ומזג-האוויר – על שם אחדות מחברות המשק, שרובן מהלכות במכנסיים קצרים (כמוה) – בצק רוטט, מוצק, רב-קפלים, גמיש, רך, נשפך –
היא צחקה, בהתרוממה –
"ואיזה ציון-בצק היית מעניק לירכיים שלי?"
שאפתי אוויר. החזקתי בדפנות גיגית-הברזל כדי להסתיר שאני רועד במקצת, למרות החום, וכך רעד גם הנמר המידברי שלי – וברעש הפרימוסים אמרתי:
"צריך לבדוק – "
"תבדוק – "
נגעתי ביד אחת בפני הבצק, והשנייה שלחתי, כמתאבד – אל חלקת ירכיה הצהבהבות-כהות. היה מגע קריר. משיי. נשמע רק קול הפרימוסים הלוהבים. ניסיתי לצבוט קלות את בשרה, כפי שנהגתי בבצק, ובחברות המשק במעמד דומה.
ג'ני צחקה. "אל תשאיר סימנים, חיימקה – " ביקשה. "עוד יחשבו שזה מז'אן כריסטוף."
ז'אן כריסטוף דה ברטראן היה הארכיאולוג הצרפתי שניהל את משלחת החקירות. הוא היה גבר יפהפה, כמו שחקן סרטים צעיר. כולנו היינו בטוחים שג'ני שוכבת איתו, ולכן היא לא מסתכלת עלינו.
"שלך גמיש – " גימגמתי.
"אבל בפנים אולי רך יותר – " הציעה.
"כן, מפני שהוא תופח – " עניתי.
"טיפשון," הניחה את ידי ממש בין ירכיה, עמוק, "כאן, רך יותר – "
מאותו רגע נתרחשנו כמו בחלום. ליטפתי את ירכיה, בגב ובכף ידי כאחת, קרוב-קרוב למפשעתה, וכשהרמתי אליה מבטי כבר היו עיניה קרועות לרווחה. חיבקתי אותה. שלחתי ידי לפנים חולצתה, לתפוס בכיכרותיה וללוש אותם בידיי המקומחות.
"כבה לפחות את האור – " ביקשה.
כיביתי. סגרתי את תריס-העץ. חזרתי אליה, עומדת עדיין ליד הבצק המופשל מכיסויו, נשענת על דופן קערת הברזל של המלוש החשמלי. הסרנו את חולצתה. את צמתה הענקית היא כרכה מעל ראשה מאחור ושמתי עליה שקית ניילון, ואולי היתה זו שקית נייר חום כי טרם היו בשימוש שקיות הניילון השקופות, והיא ניראתה קצת מצחיקה, כחובשת לראשה כובע גדול בצורת לחמניה. להבות הפרימוסים הכחולות-לבנות הטילו בהרות וצללים נעים על עירומה. התגפפנו. נשקתי, כמעט בלעתי בפי, את כיכרות חזה הקטנים, התופחים לעברי בערגת גירוד. לפתע נשמעו צעדים מתקרבים. נלפתנו. מה נעשה? מישהו מתקרב למאפייה. ריח הבצל האפוי! – בעקבות הפלצאצלאך על שולחן-הפח! היכן נסתתר? את הדלת לא יכולתי לנעול מבפנים, רק מבחוץ, על מנעול "ירדני" צהבהב תלוי, וזאת כשהייתי מסיים את עבודתי, וכדי שמטיילים-עוברים לא ייכנסו לקחת כיכרות טריים בטרם העברתי אותם לארון הלחם, במיטבח של הקיבוץ. לא היתה לנו ברירה, אספנו חולצות, מכנסיים, וקפצנו עימם, קודם היא, ואחריה אני –
אל גיגית המלוש הענקית, המלאה בצק, שקענו בו קימעה, והתכסינו עד מעל לראש בסמרטוטי-הבד המקומחים שנועדו לשמור את חומו –
אהוד בן עזר
מנחם רהט
לא הקריפטו מריץ את הבוגדים לזרועות המודיעין של האוייב האיראנו-נאצי
התופעה הנפוצה של צעירים חרדים סרבני הגיוס לצה"ל, המגייסים עצמם לשירותם של משרתי השטן בטהרן, הינה פרי חינוך שגוי לניכור ולהתבדלות מהמדינה הציונית * מהו הנוטריקון של 'פרומקייט' על פי הרב עמיטל?
לא מעט צעירים חרדים נפלו ברשתם של סוכני המודיעין האיראני והתגייסו – תמורת בצע כסף – לחתור תחת עצם קיומו של עם ישראל בארצו, ולסייע בידי גדולי אויבי היהודים בטהרן, לפעול למימוש מזימות ההשמדה של המן הרשע והנאציזם ההיטלטראי, כלפי העם היושב בציון. והמדהים הוא שחלק מהבוגדים משתפי הפעולה להרע עם האוייב, הודו בחקירותיהם כי היו מודעים לאלמנט הבגידה שנתלווה למעשיהם. על איזה מצע תורני צמחו אנשי הבליעל הללו, פרקליטי השטן הנאצי? איזוהי הקרקע הזיבורית שהצמיחה לנו שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה זה? לאן אבדה יראת השמיים שלהם?
שאלות אלה מטרידות ישראלים רבים, שתוהים כיצד הצמיחה עולם הפרומקייט הישראלי מרגלים נקלים וסוכני חרש משרתי האוייב, שממירים את מצוות הגנת ישראל מיד צר בעבירת הסגרת ישראל ליד צר ואוייב המן הרע הזה? יש בין הישראלים הנבונים שמוצאים את המענה הנכון להיותיהם במימרת חז"ל: "הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא."
והאם לא כלפי בטלנים אה, שחיפשו פרנסה קלה בכסף איראני התייחס הרמב"ם באזהרתו הנוקבת מפני הבטלה המדרדרת את הבטלן למעמד של מלסטם את הבריות. וכך פוסק הרמב"ם בספר המדע שבמשנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק ג':
"כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת." מי יגול עפר מעיניך רבינו הרמב"ם שצפית למרחקים כה ארוכים? אכן חזית, אדוננו הרמב"ם, בעיני הבדולח שלך, את מעלליהם של מכבי מאור הדת להיות מלסטמי ומסכני נפשות הבריות.
מי שהזהיר מפני אימוץ ערכי הפרומקייט, על חשבון מידת האנושיות (שנקראה בפיו 'מענטשלכקייט'), היה הרב יהודה עמיטל זצ"ל. בספרו 'והארץ נתן לבני אדם' הזהיר שעודף פרומקייט עלול להוביל לרשעות רבה ולהתרחקות מקיום מצוות (כפי שמתואר בימים אלה בסדרת 'הסתורה' בערוץ הראשון). "סבתי היתה רגילה לצטט אימרה ש'פרום' זה ראשי תיבות 'פיל רישעות ווייעניג מצוות(= הרבה רשעות, מעט מצוות)" (ע' 23).
לתופעת המרגלים האיראנים שצמחו כמו יבלית בעולם התורה, המוכנים למכור את עמם ומולדתם בנזיד מטבעות קריפטו איראניים, בעבור אתנן זונה ומחיר כלב, נדרש גם המחנך הדגול הרב דוד לייבל, מייסד רשת ישיבות הסדר תורניות, שמחנכות לגיוס הבחורים ליחידות חרדיות בצה"ל (בתנאים מסויימים, שיעוגנו בפקודות מטכ"ל, ויבטיחו שמי שנכנס חרדי לצה"ל ייצא ממנו חרדי). בשיחה שנשא בפני תלמידיו ושומעי לקחו, וזמינה לכל ביוטיוב תחת הכותרת: 'האם אנחנו החרדים צריכים לציין את יום השואה?' מתריע הגר"ד לייבל על ההתנכרות החרדית ליום הזיכרון לשואה.
הרב מסביר שהחרדים זוכרים את השואה בדרך משלהם: "אנחנו החרדים קוראים לילדים ולילדות על שם הסבים והסבתות שנספו בשואה, והקימו ישיבות שהנציחו זכרן של קהילות שנכחדו בשואה," אבל הסכים שיש מקום לחשיבה מחדש, למניעת הניכור מיום הזיכרון בציבור החרדי, כמו אמירת תהילים ולימוד משניות לזכר הקרבנות המפלצת המאצית.
הרב לייבל מנה שלוש סיבות להימנעות הציבור החרדי מהזדהות עם יום הזיכרון הממלכתי, ואחת מהן היא זו שמניעה צעירים חרדים ('נמות ולאתגייס'), להתגייס לטובת המאמץ המלחמתי האיראני להשמדת ישראל (הל"ת): המדינה נתפסת כיצירת כפייה של הצנועה הציונית, שנחשבת בציבור החרדי לתנועה ששמה לה למטרה לעקור את היהדות מן העם היהודי.
הרגר"ד לייבל: "אנחנו החרדים אימצנו את הניכור כלפי המדינה. וזה בא לידי ביטוי בכל מיני תחומים. כשמגיעם חיילי פיקוד העורף לשכונותינו, מקדמים פניהם בזריקת בקבוקים. וכשפיקוד העורף מבקש מאיתנו להיכנס לממ"דים, אנחנו נשארים בחוץ, כי מי זה בכלל פיקוד העורף?
"גם בקורונה כשהמדינה הורתה על סגירת מוסדות החינוך, לא סגרנו כי מי זו המדינה שתגיד לנו מה לעשות? הייתם מעלים על הדעת שהחרדים יפֵרו הנחיה בריאותית כזו של השלטונות באנגליה? בצרפת? בארצות הברית? הרי זה עניין של פיקוח נפש, ולעניין פיקוח נפש מקבלים אפילו את מומחיותו של הגוי, וההלכה אומרת שכשרופא גוי מורה לחלל שבת להציל חולה שיש בו סכנה, נשמעים לו. שהיתי פעם בבית הכנסת בנתב"ג ולמדתי לעצמי, והיה איתי עוד רב אחד. כשנשמעה אזעקה, ירדתי עם כולם למקלט. בשובי מצאתי שהוא לא ירד. שאלתי למה, והוא שלף נימוקים על גבי נימוקים. אבל העיקר בטענותיו היה: מי החליט שיורדים למקלט? פיקוד העורף? מי זה פיקוד העורף? והסברתי לו שבהתנהגותו תלויים חייהם של רבים שעלולים להיות מושפעים ממנו ולא לנקוט אמצעי הגנה.
"הבעייה שלנו שבעינינו כל מה שהמדינה קובעת אינו נחשב. מי זו המדינה שתכתיב לנו כיצד להתנהג? הכול נובע מ'חובת' ההתבדלות שלנו לדחות כל מה שהמדינה עושה. מכיוון שאנו מתבדלים מהציונות, אנחנו חייבים להתבדל ממנה. וזה מה שמוביל צעירים לרגל נגד המדינה הציונית.
הגר"ד לייבל, שמחנך את תלמידיו לשירות בצה"ל ולהשתלבות בחיי המעשה כדי להתפרנס כראוי, טוען שהציבור החרדי שבוי בכבלי גישה שגויה כלפי הציונות, גישה מיושנת שאינה עכשווית וכבר עבר עליה הכלח: "הגישה שהציונות רוצה למחוק את הדת מעם ישראל, אינה רלבנטית לימינו. היום זה לא ככה. היום רוב מניין ורוב בניין עם ישראל אינו מתנכר ליהדות. 80% מהציבור צמים ביום כיפור. יש פריחה בעולם הישיבות, הכוללים, ה'חדרים' והסמינרים. יש כסף בלי סוף. גם בממשלת לפיד-בנט וליברמן לא הורידו סנט אחד מהישיבות. וכולם מדברים מעל כל במה במסגרת הדיונים על חוק הגיוס שללמוד תורה זה חשוב. הימין אומר שלימוד תורה מציל את עם ישראל, והשמאל אומר שאי אפשר להשאיר את המדינה בלי לימוד תורה."
נתונים אלה מבהירים שהבוגדים חותרים תחת יסודותיה של המדינה היהודית, באמצעות התגייסותם למודיעין האיראנו-נאצי מצדיקים את הפרשנות המשועשעת שהעניקה סבתו של הרב עמיטל זצ"ל למונח 'פרו"ם' – הרבה רשעות, מעט מצוות.
מנחם רהט
לא מעט צעירים חרדים נפלו ברשתם של סוכני המודיעין האיראני והתגייסו – תמורת בצע כסף – לחתור תחת עצם קיומו של עם ישראל בארצו, ולסייע בידי גדולי אויבי היהודים בטהרן, לפעול למימוש מזימות ההשמדה של המן הרשע והנאציזם ההיטלטראי, כלפי העם היושב בציון. והמדהים הוא שחלק מהבוגדים משתפי הפעולה להרע עם האוייב, הודו בחקירותיהם כי היו מודעים לאלמנט הבגידה שנתלווה למעשיהם. על איזה מצע תורני צמחו אנשי הבליעל הללו, פרקליטי השטן הנאצי? איזוהי הקרקע הזיבורית שהצמיחה לנו שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה זה? לאן אבדה יראת השמיים שלהם?
שאלות אלה מטרידות ישראלים רבים, שתוהים כיצד הצמיחה עולם הפרומקייט הישראלי מרגלים נקלים וסוכני חרש משרתי האוייב, שממירים את מצוות הגנת ישראל מיד צר בעבירת הסגרת ישראל ליד צר ואוייב המן הרע הזה? יש בין הישראלים הנבונים שמוצאים את המענה הנכון להיותיהם במימרת חז"ל: "הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא."
והאם לא כלפי בטלנים אה, שחיפשו פרנסה קלה בכסף איראני התייחס הרמב"ם באזהרתו הנוקבת מפני הבטלה המדרדרת את הבטלן למעמד של מלסטם את הבריות. וכך פוסק הרמב"ם בספר המדע שבמשנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק ג':
"כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת." מי יגול עפר מעיניך רבינו הרמב"ם שצפית למרחקים כה ארוכים? אכן חזית, אדוננו הרמב"ם, בעיני הבדולח שלך, את מעלליהם של מכבי מאור הדת להיות מלסטמי ומסכני נפשות הבריות.
מי שהזהיר מפני אימוץ ערכי הפרומקייט, על חשבון מידת האנושיות (שנקראה בפיו 'מענטשלכקייט'), היה הרב יהודה עמיטל זצ"ל. בספרו 'והארץ נתן לבני אדם' הזהיר שעודף פרומקייט עלול להוביל לרשעות רבה ולהתרחקות מקיום מצוות (כפי שמתואר בימים אלה בסדרת 'הסתורה' בערוץ הראשון). "סבתי היתה רגילה לצטט אימרה ש'פרום' זה ראשי תיבות 'פיל רישעות ווייעניג מצוות(= הרבה רשעות, מעט מצוות)" (ע' 23).
לתופעת המרגלים האיראנים שצמחו כמו יבלית בעולם התורה, המוכנים למכור את עמם ומולדתם בנזיד מטבעות קריפטו איראניים, בעבור אתנן זונה ומחיר כלב, נדרש גם המחנך הדגול הרב דוד לייבל, מייסד רשת ישיבות הסדר תורניות, שמחנכות לגיוס הבחורים ליחידות חרדיות בצה"ל (בתנאים מסויימים, שיעוגנו בפקודות מטכ"ל, ויבטיחו שמי שנכנס חרדי לצה"ל ייצא ממנו חרדי). בשיחה שנשא בפני תלמידיו ושומעי לקחו, וזמינה לכל ביוטיוב תחת הכותרת: 'האם אנחנו החרדים צריכים לציין את יום השואה?' מתריע הגר"ד לייבל על ההתנכרות החרדית ליום הזיכרון לשואה.
הרב מסביר שהחרדים זוכרים את השואה בדרך משלהם: "אנחנו החרדים קוראים לילדים ולילדות על שם הסבים והסבתות שנספו בשואה, והקימו ישיבות שהנציחו זכרן של קהילות שנכחדו בשואה," אבל הסכים שיש מקום לחשיבה מחדש, למניעת הניכור מיום הזיכרון בציבור החרדי, כמו אמירת תהילים ולימוד משניות לזכר הקרבנות המפלצת המאצית.
הרב לייבל מנה שלוש סיבות להימנעות הציבור החרדי מהזדהות עם יום הזיכרון הממלכתי, ואחת מהן היא זו שמניעה צעירים חרדים ('נמות ולאתגייס'), להתגייס לטובת המאמץ המלחמתי האיראני להשמדת ישראל (הל"ת): המדינה נתפסת כיצירת כפייה של הצנועה הציונית, שנחשבת בציבור החרדי לתנועה ששמה לה למטרה לעקור את היהדות מן העם היהודי.
הרגר"ד לייבל: "אנחנו החרדים אימצנו את הניכור כלפי המדינה. וזה בא לידי ביטוי בכל מיני תחומים. כשמגיעם חיילי פיקוד העורף לשכונותינו, מקדמים פניהם בזריקת בקבוקים. וכשפיקוד העורף מבקש מאיתנו להיכנס לממ"דים, אנחנו נשארים בחוץ, כי מי זה בכלל פיקוד העורף?
"גם בקורונה כשהמדינה הורתה על סגירת מוסדות החינוך, לא סגרנו כי מי זו המדינה שתגיד לנו מה לעשות? הייתם מעלים על הדעת שהחרדים יפֵרו הנחיה בריאותית כזו של השלטונות באנגליה? בצרפת? בארצות הברית? הרי זה עניין של פיקוח נפש, ולעניין פיקוח נפש מקבלים אפילו את מומחיותו של הגוי, וההלכה אומרת שכשרופא גוי מורה לחלל שבת להציל חולה שיש בו סכנה, נשמעים לו. שהיתי פעם בבית הכנסת בנתב"ג ולמדתי לעצמי, והיה איתי עוד רב אחד. כשנשמעה אזעקה, ירדתי עם כולם למקלט. בשובי מצאתי שהוא לא ירד. שאלתי למה, והוא שלף נימוקים על גבי נימוקים. אבל העיקר בטענותיו היה: מי החליט שיורדים למקלט? פיקוד העורף? מי זה פיקוד העורף? והסברתי לו שבהתנהגותו תלויים חייהם של רבים שעלולים להיות מושפעים ממנו ולא לנקוט אמצעי הגנה.
"הבעייה שלנו שבעינינו כל מה שהמדינה קובעת אינו נחשב. מי זו המדינה שתכתיב לנו כיצד להתנהג? הכול נובע מ'חובת' ההתבדלות שלנו לדחות כל מה שהמדינה עושה. מכיוון שאנו מתבדלים מהציונות, אנחנו חייבים להתבדל ממנה. וזה מה שמוביל צעירים לרגל נגד המדינה הציונית.
הגר"ד לייבל, שמחנך את תלמידיו לשירות בצה"ל ולהשתלבות בחיי המעשה כדי להתפרנס כראוי, טוען שהציבור החרדי שבוי בכבלי גישה שגויה כלפי הציונות, גישה מיושנת שאינה עכשווית וכבר עבר עליה הכלח: "הגישה שהציונות רוצה למחוק את הדת מעם ישראל, אינה רלבנטית לימינו. היום זה לא ככה. היום רוב מניין ורוב בניין עם ישראל אינו מתנכר ליהדות. 80% מהציבור צמים ביום כיפור. יש פריחה בעולם הישיבות, הכוללים, ה'חדרים' והסמינרים. יש כסף בלי סוף. גם בממשלת לפיד-בנט וליברמן לא הורידו סנט אחד מהישיבות. וכולם מדברים מעל כל במה במסגרת הדיונים על חוק הגיוס שללמוד תורה זה חשוב. הימין אומר שלימוד תורה מציל את עם ישראל, והשמאל אומר שאי אפשר להשאיר את המדינה בלי לימוד תורה."
נתונים אלה מבהירים שהבוגדים חותרים תחת יסודותיה של המדינה היהודית, באמצעות התגייסותם למודיעין האיראנו-נאצי מצדיקים את הפרשנות המשועשעת שהעניקה סבתו של הרב עמיטל זצ"ל למונח 'פרו"ם' – הרבה רשעות, מעט מצוות.
מנחם רהט
נעמן כהן
מהי ציונות הישרדותית?
חווה ליבוביץ תוהה ובצדק, מה פירוש המושג "ציונות הישרדותית" של עמוס קלויזנר-עוז? ("חדשות בן עזר", 2153), אז הנה מה שכתבתי בעבר על "ציונות "הנביא" (בעיני עצמו) עמוס קלויזנר-עוז:
[אהוד: המאמר מובא שוב – לידיעת המרחמים על עמוס עוז ז"ל ורואים בו מופת מוסרי].
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01623.php
https://hbe.mifgash.com/./hbe-item.php?num=1623&item=17
"בשורש תורתו הציונית של עוז עומדת תפיסה שלילית של מהות העם היהודי. בדומה לתורתו (הספק אנטישמית) של הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר שבספרו "הרהורים על השאלה היהודית", הגדיר יהודי רק כ"מי שהאומות אינן רוצות להטמיעו." כלומר, לפי סארטר היהודי אינו בעל מהות עצמאית משלו, רק האנטישמי הוא שמגדיר את היהודי. ללא אנטישמיות אין יהודים, ואין יהדות.
כך גם עוז אינו מכיר בזכותו המהותית של העם היהודי לריבונות. לדידו ליהודים קיימת רק זכות הבאה מכוח המצוקה. ב"אור התכלת העזה", 1977, הוא כותב: "אין למפעל הציוני צידוק אובייקטיבי מלבד צדקת הטובע הנאחז בקש היחיד שבו יכול היה להיאחז ולהינצל. ודי בכך." כלומר לפי עוז ללא מצוקה אין לעם היהודי זכות מוסרית לריבונות.
בראיון לתוכנית "BBC Newsnight" בבריטניה לקידום המכירות של ספרו "הבשורה על פי יהודה" אמר כי "לכנות את ישראל התגלמות השטן זה לגיטימי." אבל לומר שישראל לא צריכה להתקיים – שם אנטי-ציונות הופכת לאנטישמיות.
http://e.walla.co.il/item/2997290
יש לציין עם זאת שלמרות שעמוס קלויזנר-עוז לא ראה בעם היהודי תכנים כלשהם שלפיהם הם זכאים לריבונות לאומית כשאר העמים, הוא לא נטש את הציונות כפי שעשה עמיתו הסופר (שראה עצמו גם כנביא) אברהם גבריאל יהושע שבערוב ימיו נטש את הציונות.
יום השואה 2026
נחזור לפולניה ונתבולל
ביום השואה 2026 מפרסם "הארץ" בהתאם למדיניותו המעודדת ירידה מהארץ, תרגום חדש של המסה של המשורר היהודי־הפולני יוליאן טובים (1953-1894) "אנחנו, היהודים הפולנים" שחיבר באפריל 1944, במלאות שנה למרד גטו ורשה.
בעוד יהודי פולניה וורשה ממשיכים להירצח על ידי הגרמנים ועוזריהם הפולנים, פרסם יוליאן טובים מסה הדנה בשאלת זהותו כיהודי־פולני בעקבות זוועות המלחמה.
"אני פולני כי ככה מתחשק לי. זהו ענייני הפרטי לחלוטין ואין לי שום כוונה לתת עליו דין וחשבון לאף־אחד, וגם לא להבהיר, להסביר, או להצדיק אותו. אני לא מחלק את הפולנים ל"טהורים" ו"לא־טהורים", את זה אני משאיר לגזענים הטהורים והלא־טהורים ולהיטלריסטים הילידיים והלא־ילידיים. אני מחלק את הפולנים באותו האופן שבו אני מחלק את היהודים ואת שאר העמים: לחכמים וטיפשים, ישרים וגנבים, אינטליגנטים ובורים, מעניינים ומשעממים, נעשקים ועושקים, ג'נטלמנים ושאינם ג'נטלמנים וכו'. כמו־כן, אני מחלק את הפולנים לפשיסטים ואנטי־פשיסטים.
במישור הפוליטי הייתי יכול לחלק את הפולנים לאנטישמים ואנטי־פשיסטים. כי פשיזם הוא תמיד אנטישמיות. אנטישמיות היא שפתם הבינלאומית של הפשיסטים.
פולני, כי שנאתי לפשיסטים הפולנים גדולה יותר משנאתי לפשיסטים מכל עם אחר. ואני מחשיב זאת למאפיין מהותי ביותר של הפולניות שלי.
אני פולני מהסיבות הפשוטות ביותר, סיבות שהן כמעט פרימיטיביות, רציונליות ברובן, לא־רציונליות בחלקן, אבל נטולות כל תיבול "מיסטי". להיות פולני, זה לא כבוד, לא מקור לגאווה ולא זכות. אותו הדבר נכון לגבי נשימה. עדיין לא פגשתי באדם שגאה בכך שהוא נושם.
פולני, כי נולדתי בפולין, גדלתי בה, התחנכתי.
פולני, כי כך נאמר לי בבית הורי. כי מינקות הזינו אותי בשפה הפולנית. כי אמי לימדה אותי לקרוא שירה בפולנית ושרה לי שירים בפולנית.
אנחנו, שיושבים ובוכים על נהרות שמעבר לים כפי שעשינו בעבר על נהרות בבל. בכל רחבי העולם רחל מבכה על בניה, אך הם אינם! על גדות נהר ההדסון, על גדות התמזה, הפרת, הנילוס, הגנגס והירדן אנחנו תועים בתפוצותינו וקוראים: "ויסלה! ויסלה! ויסלה! אימנו מולידתנו! ויסלה אפורה, את לא ורודה בזכות השחר, אלא בגלל הדם!"
אנחנו, היהודים הפולנים... אנחנו, החיים לנצח, כלומר אלו שנספו בגטאות ובמחנות ואנחנו, רוחות הרפאים, כלומר אנחנו שנשוב לארצנו מעבר לימים ולאוקיינוסים ונהלך אימים בין החורבות בגופינו הבשרניים שהשתמרו בשלמותם ועם אימת המוות הנשקפת מנשמות שהשתמרו רק לכאורה.
אנחנו, אשליית הקיום, אנחנו, מיליוני הגופות, ומעל עשרת־אלפים, אולי עשרות־אלפים שלכאורה אינם גופות. אנחנו, קבר אחים עצום ואינסופי שההיסטוריה לא ראתה ולא תראה כמותו.
אנחנו, שנחנקנו בחדרי הגזים והותכנו לסבון, שגם בעזרתו לא יימחו עקבות דמינו ולא כתם חטאי העולם כלפינו.
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2026-04-13/ty-article/.premium/0000019d-8631-d7e6-a39f-cff1efb40000
טובים נמלט לארה"ב בזמן השואה וחזר למולדתו פולניה אחריה. מפאת היותו נטול תרבות יהודית ובעל תרבות פולנית ברור לחלוטין כי ככל מתבולל הוא שאף להתבולל בעם הפולני. בשבילו השיר העברי "התקווה" אין לו משמעות לעומת "פולניה עוד לא אבדה."
בדבר אחד הוא ודאי טעה. הוא כתב: "אני פולני, כי שנאתי לפשיסטים הפולנים גדולה יותר משנאתי לפשיסטים מכל עם אחר. ואני מחשיב זאת למאפיין מהותי ביותר של "הפולניות" שלי".
"הפולניות" שלו שונה מ"הפולניות" של הפולנים. בפולניות של הפשיסטים הפולנים השנאה לו כיהודי גדולה יותר גם אם היה פשיסט כמותם.
נחזור רגע ל"ציונות ההישרדותית" של עמוס קלויזנר-עוז, ללא תרבות יהודית ללא "נפש יהודי" למה לא לחזור לפולניה ולהתפלן כטובים, ודווקא בגלל שבארץ עתה יותר מסוכן?
שירה עברית 2026
אודיה במקום טשרניחובסקי
"בוא, לקק אותי" במקום "שירים לאילאיל".
אוֹדֶיָה רוֹזְנַק ילידת 1991, היא משוררת, במאית ותסריטאית קולנוע ישראלית.
נולדה וגדלה בירושלים למשפחה ציונית דתית. היא בתם של ד"ר דניאל רוזנק, גינקולוג, ויעל רוזנק לבית חבושה, בת למשפחה שעלתה לישראל מבגדד, שעבדה כמורה ללשון ולתנ"ך. סבה, פרופ' מיכאל רוזנק, היה פילוסוף של החינוך היהודי ולימד באוניברסיטה העברית בירושלים; דודה, פרופ' אבינועם רוזנק, הוא מרצה בכיר בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. כשהייתה בת שבע התייתמה מאמה יעל שנפטרה מסרטן השד, אובדן שהשפיע רבות על יצירתה.
היא למדה בבית הספר התיכון פלך לבנות, ולאחר מכן שירתה כמורה חיילת בבית ספר שדה כפר עציון.
בשנת 2011, כשהייתה בת 20, התפקרה. רוזנק מגדירה את עצמה כמאמינה באלוהים, אך מקיימת אורח חיים חילוני.
בשנת 2021 החלה לפרסם טור אישי באתר הארץ בשם "חרדת ביצוע", אך הפסיקה לפרסם בו לאחר מספר טורים שזכו לתגובות שליליות מצד הקוראים.
רוזנק מרבה לעסוק בשיריה בארוטיקה ובמיניות נשית ובתמות פמיניסטיות נוספות וכן ביתמות, מערכות יחסים ואמונה.
ספרה הראשון "בוא, לקק אותי" יצא לאור בשלהי 2020. שירי הספר עסקו בנושאים כגון קשיי היתמות בעקבות אובדן האם, פנטזיות אלימות, תשוקה בלתי ממומשת, אהבה נכזבת ופגיעה מינית. לאחר צאת הספר חשפה רוזנק כי היא חוותה בצעירותה פגיעה מינית מצד אדם שהיה קרוב למשפחה, וכי היא סובלת מפוסט טראומה מורכבת.
ספרה השני "שמע, רפאל" יצא לאור בשלהי 2024. להבדיל מקודמו, בספר זה עוסקת רוזנק בריפוי ובהחלמה מטראומה, באמצעות עברית מרובדת, המשלבת בין שפת הקודש והרמזים מקראיים שזורים לבין עברית יומיומית.
https://he.wikipedia.org/wiki/אודיה_רוזנק
בראיון היא מספרת "זה אוטוביוגרפי, הסיפור שמאחורי השירים שלי – פרשת האהבה שהיתה לי עם גבר מבוגר, על רקע הקורונה ועל רקע היותי אני."
בילדותה עברה אלימות מינית. המקרבן היה בן בית – אדם שפשוט נמצא שם, מעורה בחיי המשפחה. "הייתי בת שמונה כשזה קרה, ולא התלוננתי כל השנים האלה כי חשבתי שהיום יש לו אישה וילדים ואני לא רוצה להרוס לבן אדם את החיים. פחדתי להיות כאילו אחראית על הדבר הזה. החלטתי להגיש תלונה כשגיליתי שיש לפחות עוד שתיים שנפגעו ממנו. הן גם היו יותר צעירות ממני כשזה קרה, בנות חמש. אפילו יצא לי לדבר עם אחת מהן."
"בשם הספר: 'בוא, לקק אותי' לא חשבתי על פרובוקציה, הספר הוא שיר אהבה אחד גדול לגבר שאהבתי, ואני פשוט ביקשתי שיבוא ללקק אותי."
כעת שהספר הצליח ומכר למעלה מ- 1000 עותקים היא מתכוננת לרדת לברלין.
(הנה הראיון השלם עימה):
(תומר קמרלינג)
https://www.mako.co.il/culture-weekend/Article-583f594787adb71027.htm
כתב ופרשן חדשות 13 לענייני חרדים אבישי בן-חיים צפוי להשתחרר משירות מילואים בתחילת חודש יוני – ויוציא לאור ספר חדש,
לאחר שנתיים וחצי של מילואים, אבישי בן-חיים יוציא לאור את "מניפסט המסורתיות" – ספר חדש שיתפרסם במהלך חודש מאי בהוצאת "ידיעות ספרים". בספר עורך העיתונאי השוואה בין שירתו החילונית של טשרניחובסקי לבין שירתה המסורתית של אודיה, וטוען כי "אי אפשר יותר ללמד אותו בשיעורי ספרות בלי ללמד אותה."
(גיל משעלי)
https://www.mako.co.il/culture-articles/Article-2e37bcc4875ad91026.htm
כזכור אבישי בן-חיים הוא מבעלי התיאוריה של "ההגמוניה הבלתי מודעת לעצמה של האשכנזים", ובעל התגלית הגנטית כי כל המרוקאים לוקים בסכרת כי הם מתוקים. ועכשיו מעניין יהיה לקרא את התיאוריה שלו בתורת הזהויות למה יש להחליף את טשרניחובסקי בהודיה בשעה שהיא חצי אשכנזית וחצי עיראקית.
הבנים בכיתות בטח יעדיפו ללמוד את השיר "בוא, לקק אותי" על "שירים לאילאיל".
יום הזיכרון 2026
איך ייכתבו שירי הזיכרון של מלחמת שלוש השנים האחרונות? למי ידברו, מה יבקשו להדגיש? האם העובדה שנשמע היום בעיקר שירים בני 40 ויותר קשורה לקושי הגובר לכתוב שירים אל מכנה משותף רחב, אל קולקטיב? האם כל הקונספט של שירי זיכרון לא יתערער מול הצנזורה הגוברת על הזיכרון, מול מכבש ה"עוד יותר טוב"?
בגיל 15 ראיתי בסטימצקי בפעם הראשונה כתב עת לשירה, ומצאתי בו שיר זיכרון חדש. מאת רונה לוין-קינן. שיר־זיכרון שונה מכל שירי הזיכרון שהכרתי:
בצד של הטובים
מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה לוֹ לְיוֹאֵל.
הוּא רָאָה מַשֶּׁהוּ,
הוּא רָאָה, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ.
מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה לוֹ לְיוֹאֵל.
הוּא חָשַׁב שֶׁהוּא נִלְחָם בַּצַּד שֶׁל הַטּוֹבִים.
הוּא חָשַׁב – עַד שֶׁהִתְחִיל הַקְּרָב.
יוֹאֵל, מָה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו?
מַה יִהְיֶה עָלֶיךָ, מָה יִהְיֶה?
יוֹאֵל, מָה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו?
אֵיךְ תַּחְזֹר שְׁנָתְךָ לְעֵינֶיךָ הַיָּפוֹת?
מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה לוֹ לְיוֹאֵל
וְזֶה יָעִיר אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה,
בְּכָל לַיְלָה,
מֵעַכְשָׁו וְעַד עוֹלָם.
יואל הוא דמות קרובה לעמוס לוין-קינן, אביה של רונה שהשתתף מטעם הלח"י בכיבוש דיר יאסין. בן דורו. בן חוויותיו וצלקותיו. השיר נשאר איתי. הייתי ילד בן 15. ילד ימני מבית ימני. אבל השיר הזה לא עזב אותי מרגע שקראתי אותו.
אלה שהיו תינוקות כשלוין קינן כתבה את "בצד של הטובים" הם כיום בוגרי עזה שמדברים בשמות בדויים על פציעות מוסריות. מימין קוראים להם בוגדים, משמאל אומרים שהם יורים ובוכים, ומה עם הפלסטינים. הם הולכים לישון לבד עם הזיכרון, שואלים את עצמם איך תחזור שנתם לעיניהם הכבדות.
(עומר ולדמן,
,אינני יודע אם שרו מאז את השיר הזה בתיכון שלי, אם יעזו לשיר אותו היום", "אל-ארצ'", 21.4.26).
https://x.com/Haaretz/status/2046260975645425812
הבנתם? ביום הזיכרון נשיר לזכר החיילים הישראלים פושעי המלחמה. מה שעיתון "הארץ" מכנה פצועים מוסרית. כי מוסרי הוא למות.
טקסי יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף
והדלקת המשואות של יש גבול
לוחמים לשלום ופורום המשפחות השכולות יערכו, ערב יום הזיכרון, יום שני 20 באפריל, את טקס יום הזיכרון הישראלי־פלסטיני השנתי המשותף. הטקס המשותף ייערך בנוכחות קהל מוזמנים, ומיליונים ברחבי העולם יצפו בו בשידור חי.
למחרת יתקיים טקס הדלקת המשואות לישראל צודקת, שוויונית וראויה, שמארגנת תנועת יש גבול, זו השנה ה־29. האירוע יתקיים ביום שלישי, 21 באפריל, בשעה 19:45 בכיכר על שם אמיל גרינצווייג, מול משרד ראש הממשלה בגבעת רם בירושלים. מיש גבול נמסר: ״גם השנה, שנת ה־78 למדינה ולנכבה, אנו שמחים לכבד מגיני ומגינות זכויות אדם הנאבקים ונאבקות נגד האפרטהייד, פשעי המלחמה והדיכוי בשטחים הפלסטיניים הכבושים. אנו שמחים להוקיר את מי שפועלות ופועלים לתיקון העוולות שגרמנו ושעדיין אנו גורמים, ולמען תיקון היחס לחלשים שבקרבנו ושלום עם כל שכנינו.״
מדליקי המשואות השנה הם מופיד אבו סוילם (פעיל חברתי בנגב), שקד ארד (משנים כיוון), עו״ד גונן בן יצחק (מערך עוטף עצורים), יובל גרין (סרבן מלחמה, יש גבול), סיגל הררי־שוקרון (מסתכלים לכיבוש בעיניים), יפעת מוהר (פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני), סולאפה מח׳ול (רכזת שותפה של שותפות השלום), איילה מצגר (פעילה במאבק להשבתם של החטופים), שהם סמיט (סופרת ילדים ופעילת שלום), רון פיינר (סרבן מלחמה, חיילים למען החטופים), יובל פלג (סרבן שירות, מסרבות), עמרי עברון (רכז שותף של שותפות השלום) ודניאל רק־יהלום (סרבן כיבוש, יש גבול). ליווי מוזיקלי: דני אמיר ואילנה צברי.
זו הדרך!
https://zoha.org.il/144748/
טקס יום הזיכרון המשותף:
https://www.theparentscircle.org/pcff-activities_heb/memorial-ceremony_heb/
הבנתם? בטקס זה לא ישתתף שום ערבי שהוא סרבן גיוס נגד היהודים, או סרבן כיבוש נגד הכיבוש הערבי.
איילת הראל אחות שכולה מזדהה עם חללי האויב ומלינה:
גם השנה ניאלץ לערוך את טקס יום הזיכרון במחתרת, אף שכל פשענו הוא אמפתיה
איילת הראל, המתנאה בעצמה כאחות שכולה ומנכ"לית שותפה של "פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני"*, מלינה על המצב:
"להפיק את טקס יום הזיכרון המשותף בתקופת מלחמה הוא מעשה כמעט בלתי אפשרי," היא כותבת. "אני עובדת על הטקס בין אזעקה וריצה למקלט לבין דיווחים על הרס, שכול ואובדן. מדי יום מצטרפות עוד משפחות – פלסטיניות וישראליות –למעגל השכול, ולפעמים נדמה שהלב אינו יכול להכיל עוד.
אני אחות שכולה כבר 44 שנה. איני מצליחה לקבל את הדרישה לבחור רק בכאב "שלנו" ולהתעלם מהכאב של אחרים.
במדינה שוחרת שלום – היו צריכים להעלות על נס משפחות שכולות משני הצדדים, הבוחרות, למרות האובדן, לקרוא לשלום, לשוויון, לחופש ולצדק לכל בני האדם בין הירדן לים. לדאבוני, במדינה שאני חיה בה, טקס יום הזיכרון המשותף של "לוחמים לשלום" ו"פורום המשפחות השכולות" סופג אינסוף הכפשות. דווקא אנחנו, שבחרנו לא להיגרר למעגל הנקמה, נהפכנו בעיני רבים לאויבי העם.
משפחות שכולות אינן יכולות לקיים טקס זיכרון משלהן בלי להסתיר את מקום הטקס. ומה הפשע הגדול שלנו? שאנו בוחרים לא רק לזכור ולהתאבל על יקירינו, אלא גם להכיר באובדן של חברינו הפלסטינים? שאנו מקדשים את החיים ולא את המוות, ובוחרים בתקווה ובעתיד של שוויון זכויות? שאנו מציגים חזון ל"יום שאחרי"?
לכן גם השנה יעמדו על הבמה אימהות שכולות, ישראליות ופלסטיניות, ויישאו דברים על ילדיהן שנהרגו, ויקראו להפסקת ההרג ולבניית עתיד של שלום וביטחון. השנאה לעולם לא תנצח.
(אילת הראל, בדפוס: "דווקא אנחנו הפכנו לאויבים," בדיגיטל: "גם השנה ניאלץ לערוך את טקס יום הזיכרון במחתרת, אף שכל פשענו הוא אמפתיה," "אל-ארצ'", 19.4.26)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-19/ty-article-opinion/.premium/0000019d-a64a-d096-a3df-eeff3c620000
הכותרת של איילת הראל, "דווקא אנחנו הפכנו לאויבים. "אולי אינה מדויקת, אבל כן בהחלט דווקא אתם מזדהים עם האויבים.
מי שזוכר ומתאבל על מותם של מחבלי ורוצחי החמאס, עז א דין אל קסאם והנוח'בות, הג'יהאד האיסלמי, הפת"ח, וארגון הג'יהאד שלו "השהידים של אל-אקצא", ושאר ארגוני טרור ורצח הוא מזדהה עם האוייב.
לא נאמין לתלונה של איילת הראל.גם לו היתה מתהדרת איילת הראל בטוב ליבה וב"אהבת האוייב" הישועית שלה קשה היה להאמין לה בהיותה מתפרנסת ברווחה מאותה אהבת האוייב שהפך לידיד.
ודוק: יכלו להכריז כי מתאבלים רק על חללים ערבים שנהרגו על ידי ארגוני הטרור הערבים.
*מקבלת שכר ענק. מהעמותה המבוססת על תרומות פרו-איסלמיים מחו"ל.
https://www.guidestar.org.il/organization/580328995
המפלגים: במקביל לטקס בהר הרצל: מייסדי אחים לנשק ישיאו משואה באירוע אלטרנטיבי
קבוצת המחאה "נאמנים למגילת העצמאות" תערוך ביום שלישי בערב טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי, בזמן שבהר הרצל בירושלים ייערך טקס המשואות שנועל את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות ה-78 למדינת ישראל.
הנואמים המרכזיים בטקס יהיו ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים) והרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במיל' דן חלוץ. עם משיאי המשואות נמנים שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במיל' משה (בוגי) יעלון, אחת ממובילי המאבק להשבת החטופים יפעת קלדרון, ח"כ גלעד קריב (הדמוקרטים) ושניים ממייסדי ארגון המחאה אחים לנשק – רון שרף וליאת וייס.
רון שרף אמר "המשואה של ליאת וייס ושלי היא בשמם של מאות אלפי ישראלים וישראליות שלא חיכו שמישהו יקרא להם – אלא קמו, התייצבו ופעלו ב-7 באוקטובר, ולמען הציבור כולו בשעתה הקשה ביותר של המדינה." עוד: "אזרחי ישראל מאמינים בלקיחת אחריות, לא בריחה ממנה. במעורבות והתנדבות למען המדינה, לא השתמטות. בערבות הדדית כנכס אסטרטגי, ולא הפקרה. הטקס האלטרנטיבי מייצג את הערכים הללו."
(רועי רובינשטיין)
https://www.ynet.co.il/news/article/s1fipum6bl
כמה פתטי. הרמטכ"לים לשעבר דניאל חלווצ'י-חלוץ ("מכה קטנה בכנף"), ומשה סמולנסקי-יעלון ("צה"ל מבצע פשעי מלחמה") ממנים את עצמם לשאת משואות בחג העצמאות, בשם עם ישראל כולו ועוד קוראים לכולם: "אל תשתתפו בהדלקת משואות השלטון"!
"גדלנו על אתוס של שירות, כותבים סמולינסקי-יעלון וחלווצ'י-חלוץ, "ושל הקרבה ושל אחריות הדדית; חונכנו על התפישה שצה"ל הוא צבא העם, ושיום העצמאות הוא הרגע שבו הריבון – הציבור כולו – חוגג את הישגיו. בערב יום העצמאות ה-78 אנחנו נאלצים לקבוע בכאב, ולא בפעם הראשונה: ישראל היא מדינה חטופה.
טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, נהפך למופע ראווה ציני של שלטון המבקש לשכתב את ההיסטוריה. במקום להעלות על נס את רוח ההתנדבות והגבורה של העם, הטקס משמש פלטפורמה להאדרת ממשלה שאיבדה את הבושה. הם מנסים להנדס את התודעה ולמחוק את הכישלונות, ולשם כך הופכים את סמלי הלאום לתפאורה אישית.
לנוכח ההתנהלות האנטי־דמוקרטית, אנטי־יהודית ואנטי־ממלכתית הזו, אנחנו לא יכולים לעמוד מן הצד. אנו קוראים לציבור שוחר הדמוקרטיה להחזיר את המדינה לידיו. המדינה שייכת לעם, לא לשליטים זמניים שאיבדו את דרכם. אנחנו קוראים לציבור הרחב לבוא לטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי, הטקס הליברלי־דמוקרטי שיתקיים מחר ברחבת מוזיאון תל אביב. בואו להשיא יחד משואות של אמת, של שוויון ושל מדינה יהודית דמוקרטית, ברוח מגילת העצמאות. בואו להוכיח שהרוח הישראלית חזקה יותר מכל שלטון שאיבד את דרכו ושכח את עמו."
(משה יעלון, דן חלוץ, בדפוס: "אל תשתתפו הדלקת משואות השלטון", בדיגיטל: " המדינה נחטפה. במקום המופע של השלטון, בואו לטקס המשואות האלטרנטיבי", "אל-ארצ'", 20.4.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-20/ty-article-opinion/.premium/0000019d-ab74-d45b-a39f-ef7666ee0000
המעציב הוא שסמולינסקי-יעלון, וחלווצ'י-חלוץ אינם רואים את הגרוטסקה במעשיהם ועוד מאשימים את הצד השני בפילוג העם. כשאין כמותם מפלגים מסיתים ומדיחים את העם, כשהם פוגעים קשה בדמוקרטיה הישראלית.
בג"ץ – פגיעה בדמוקרטיה הישראלית
בג"ץ קלע את עצמו לסכנת פגיעה קשה בדמוקרטיה. אם יחליט להתערב בהחלטת המוסד המבצע – הממשלה, כי יש לפטר שר בממשלה, זו פגיעה בדמוקרטיה, ע"י פגיעה בהפרדת הרשויות ובחוק האוסר זאת, ואם יתעלם מהפרות החוק של איתמר חאנן-בן גביר, גם כן יפגע בדמוקרטיה. מה עושים? במקום דחייה או פשרה של התחמקות יש דרך פשוטה. להגיש נגד איתמר חאנן-בן-גביר כתב אישום. במידה ויימצא אשם לא יוכל לכהן כשר.
קרמניצר, כלל לא "ברור" שפיטורי שר אינם מותנים באישום פלילי.
רועי פלד מרצה בכיר בבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, כותב:
מרדכי קרמניצר מבקר את בית המשפט העליון על כך שלא מיהר לקבל את העתירה המבקשת להורות לבנימין נתניהו לפטר את איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי ("הארץ", 16.4). בדבריו הוא מבטא דעת רבים המתנגדים לממשלת נתניהו, כשהוא רואה בצו הביניים של בג"ץ מעשה רמייה עצמית, המבוסס על הנחה שגויה שבן גביר יכבד את ההוראות הכלולות בו, האוסרות עליו למנות קצינים בכירים בלא מעורבות של היועצת המשפטית לממשלה, או להתבטא בנוגע להפעלת כוח משטרתי כלפי אזרחים.
קרמניצר צודק באמירה שהנזק בהמשך כהונת בן גביר גדול עשרות מונים מהמשך כהונת רפאל פנחסי או אריה דרעי בזמנם, שבג"ץ מנע, ובכך שהחלטת בית המשפט אינה צפויה לעצור את הידרדרות המשטרה תחת בן גביר. אלא שקרמניצר טועה בהניחו כי פסיקה כמו זו שהוא מייחל לה היתה מביאה לתוצאות טובות יותר.
הטיעון של קרמניצר הוא תוצאתני במהותו. אין הוא מסביר מדוע הדין מחייב את פיטורי בן גביר, אלא טוען כי הימנעות מפסיקה כזאת תביא לתוצאות הרסניות. אלא שברור כי נסיגת הדמוקרטיה בישראל לא תיעצר עם ההחלטה שהוא מייחל לה. האם מינוי עמיחי אליהו לשר לביטחון לאומי ראוי יותר? או אולי מינוי תקדימי של אישה לתפקיד בדמות לימור סון הר־מלך? ואם בן גביר יעבור לתפקיד שר הביטחון? או אולי שר החינוך? במישור ההשפעה על המציאות – הדחה שיפוטית של בן גביר לא תקדם דבר. סביר יותר להניח שהיא תמריץ את קמפיין זעקות הכהניסט הנגזל לעת בחירות.
אמירה משפטית קצרה ובוטחת במאמר של קרמניצר מצביעה לצערי על חולשתה. "ברור," הוא כותב, "שפיטורי שר אינם מותנים באישום פלילי נגדו." אני יכול לומר בוודאות, שזה לא "ברור." לא ברור – לא רק בעיני רוב הציבור, גם לא בעיני משפטנים של המשפט החוקתי בישראל (כולל אותי). בעיני משפטנים חוקתיים בחו"ל ברור שהמצב הפוך.
הרציתי באחרונה בפני קבוצת עורכי דין פעילים ב"ג'יי סטריט", ארגון השמאל היהודי האמריקאי, שלא הבינו כלל כיצד בית המשפט יכול להורות לראש הממשלה להדיח שר. המשפט הישראלי אמנם שונה מהאמריקאי. יש בדין הישראלי בסיס משפטי להחלטה כזאת על דרך פיתוח הלכת דרעי־פנחסי. אבל כשאומרים ש"ברור' שזה המצב – חומקים מדין וחשבון בנוגע לקושי המשפטי בטיעון. וחמור מכך: מן הצורך להתעמת עם הקושי הציבורי והפוליטי שבו.
עותרים אשר גוררים את בית המשפט לזירת היאבקות הבוץ שראינו השבוע אינם מחזקים אותו (ולא את שלטון החוק), אלא מציבים בפניו מכשולים שאין ביכולתו לעבור.
(רועי פלד, "קרמניצר, כלל לא 'ברור' שפיטורי שר אינם מותנים באישום פלילי," "אל-ארצ'", 19.4.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-19/ty-article-opinion/.premium/0000019d-a64b-d31c-a1df-ae4b7d0d0000
יתכבדו השופטים ויורו לפרקליטות להגיש כתב אישום, ויקבעו את פסיקתם בהתאם להחלטה האם הוא נמצא אשם אם לאו. כל החלטה אחרת היא פגיעה בדמוקרטיה הישראלית.
שלטון מוחלט של הרשות המבצעת אינו דמוקרטיה, ושלטון מוחלט של יורוסטוקרטיה אינו דמוקרטיה. יש לאזן בין הרשויות.
במלחמת העצמאות הותקפנו
בתגובה על "יההשוואה להונגריה משרתת את הפנטזיה הליברלית, לפיה הפלת נתניהו תפתור הכול," מאת חנין מג'אדלה ("הארץ", 14.4)
חנין מג'אדלה, אני מסכים איתך שישראל אינה הונגריה, וטוב שכך. אך אתייחס לחלק הראשון של מאמרך, העוסק בגירוש של 1948. אכן ישראל גירשה חלק מערביי פלסטין בשנות מלחמת העצמאות שלה. אבל אינך יכולה לתאר אירוע היסטורי, ובתוכו את התרחשויות אלה, ולהשמיט את הרקע והעובדות בשטח טרום המלחמה והגירוש, מצב שללא ספק הכריע את גורל ערביי הארץ.
החלטת החלוקה מה-29 בנובמבר 1947 התקבלה ברוב קולות המדינות החברות באו"ם באותה עת. היתה זו בעיקר תוצאה של לחץ אמריקאי על בריטניה, שהסכימה להעביר את הנושא למעין בוררות בינלאומית. אני משוכנע שידוע לך, שההחלטה, שהיוותה את הבסיס החוקי להקמת ישראל, קבעה חלוקה (אמנם מוזרה) של כל השטח המנדטורי (כ-27 אלף קמ"ר) לשתי מדינות, כשהמרכז הדתי־רוחני בירושלים ובית לחם יהפכו למובלעת בינלאומית.
ברור לי גם שאת מתעלמת מהסירוב של ההנהגה הפלסטינית לקבל את החלטת האו"ם, ומההסתערות הרצחנית על היישוב היהודי, עוד לפני שמזכ"ל האו"ם, אוסבלדו ארניה הברזילאי, הספיק לסיים את הישיבה ההיא בהחלטה 181.
כבר למחרת, ב-30 בנובמבר 1947, המונים הסתערו על המרכז המסחרי היהודי בממילא בירושלים, בזזו ושרפו. אוטובוס אגד נחסם באזור וילהלמה, וכמה נוסעים נרצחו. לא אוסיף ואמנה כאן את האירועים הטרגיים הרבים בכל רחבי הארץ.
החרב הערבית נשלפה גם לכל אורך חודשי חורף 1948. היו גם מצבים נואשים, שבהם הסיכוי שיישוב יהודי יגורש ויימחק היה גדול; היו שיירות שסבלו מעשרות הרוגים; הוטל מצור על הגליל המערבי וירושלים; עובדים של בתי הזיקוק נרצחו, יישובים מבודדים, דוגמת כפר עציון, טירת צבי ועוד הותקפו. לשמחתנו היישוב הצליח על אף מפלות כואבות מול כוחות מקומיים לעמוד גם מול צבאות פולשים של הארצות הערביות הסמוכות, אשר, לידיעתך, המליצו לערבים בערים המעורבות לעזוב את העיר (דוגמת חיפה – קיימות תעודות בריטיות אותנטיות בנושא), והבטיחו להם חזרה מהירה לאחר הכיבוש. איני מכחיש כי אנחנו "סייענו" בהמשך במידת מה לעזיבה.
זאת ועוד, מצבו של השמאל כיום שונה לחלוטין מכפי שאת מתארת אותו. למרות הכללותיך, רבים מהישראלים היהודים תומכים בפה מלא ובכנות בהקמת מדינה ערבית – פלסטין, או כל שם אחר שההנהגה הפלסטינית תבחר – בשטחי הגדה ורצועת עזה. לא ה"כיבוש" של 48', כפי שאת מכנה זאת, גרם לתגובה בעזה, אלא השלטון הנוכחי, שהוכה בסנוורי הכהניזם ובדתיות קיצונית, ובראשו ראש ממשלה מגלומן. אין ספק שההתנהלות בעזה ובגדה, וההתקפות בלבנון, הינן פועל יוצא ומובהק של שלטון נתניהו וממשלת אפסיו. בטוחני שממשלה חדשה, של הגוש הליברלי, תוכל לחדש את המו"מ עם הפלסטינים, הלבנונים והסורים, ולהחזיר את ישראל לשפיות מהמצב הכאוטי שאליו הגענו ומשפל שלא היה כדוגמתו מעולם. עוד לא אבדה תקוותנו.
ד"ר יעקב ניר, עין כרם, "אל-ארצ'", מכתבים למערכת 19.4.26,
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2026-04-19/ty-article-opinion/.premium/0000019d-a507-d6af-a7bf-bfd789780000
חנין מג'אדלה היא העיתונאית האמינה ביותר ב"הארץ". היא אומרת תמיד את האמת כי הבעייה של הערבים אינה כיבוש של 67 אלא של כיבוש 48 כלומר עצם קיום המדינה היהודית.
ד"ר יעקב ניר טועה ומטעה אולי בעקבות הזיה מובנת, בניגוד לדבריו החמאס הכריז כי הוא יוצא לשחרר את כל ההתנחלויות של 48 בגבול עזה. לא בגלל הכיבוש של נתניהו, אלא בגלל הכיבוש של בן גוריון.
הכנסייה הקתולית זועמת על ניפוץ פסל ישו, נתניהו: "נדהמתי, החייל – עבריין"
דובר הפטריארכיה הלטינית בי-ם אמר כי התיעוד של לוחם מרסק פסל של ישו בלבנון "מבזה ומשפיל," "התפללתי שזה AI", ודרש עונש מרתיע "למען יראו וייראו."
"צה"ל צריך לייצר הרתעה, החייל הזה צריך להיענש למען יראו וייראו." אמר דובר הפטריארכיה הלטינית בירושלים, עו"ד פריד ג'ובראן. "דברים כאלה לא אמורים להיות חלק משדה הקרב." תיעוד החייל שמנפץ פסל ישו בכפר בלבנון.
התיעוד גרם לישראל נזק בינלאומי חמור, והדהד מחדש את הקונספירציות שלפיהן ישראל פוגעת בנוצרים ובחופש הדת שלהם – כשברקע זכורים גם תיעודי היריקות מירושלים. הנזק חמור אפילו יותר בהתחשב בעובדה שישראל רואה בנוצרים בלבנון מעין בני ברית במאבק בחיזבאללה השיעי, ולאורך המלחמה עושה מאמצים שלא לפגוע בהם. בעולם המערבי הנוצרי, סרטונים מעין אלה גורמים לפגיעה חמורה בדעת הקהל על ישראל, שממילא נמצאת בשפל היסטורי במדינות רבות.
בעקבות זאת פירסם גם ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחסות מפורטת באנגלית לתיעוד, שכמוה לא עשה כשהתפרסמו סרטונים בעייתיים אחרים של חיילים לאורך המלחמה. "כמדינה היהודית, ישראל מוקירה ומקיימת את הערכים היהודיים של סובלנות וכבוד הדדי בין יהודים לבין בני כל הדתות," אמר. "כל הדתות משגשגות בארצנו, ואנו רואים בבני כל האמונות שותפים שווים בבניית החברה והאזור שלנו."
לדבריו, "אתמול, כמו הרוב המכריע של הישראלים, נדהמתי והתעצבתי לשמוע שחייל צה"ל פגע בסמל דתי קתולי בדרום לבנון. אני מגנה את המעשה בכל תוקף. הרשויות הצבאיות מנהלות חקירה פלילית בנושא וינקטו בצעדים משמעתיים חמורים והולמים נגד העבריין."
הוא הדגיש: "בעוד שנוצרים נטבחים בסוריה ובלבנון על ידי מוסלמים, האוכלוסייה הנוצרית בישראל משגשגת בניגוד לכל מקום אחר במזרח התיכון. ישראל היא המדינה היחידה באזור שבה האוכלוסייה הנוצרית ורמת החיים שלה נמצאות בצמיחה. ישראל היא המקום היחיד במזרח התיכון הדבק בחופש פולחן לכולם. אנו מביעים חרטה על האירוע ועל כל פגיעה שנגרמה למאמינים בלבנון וברחבי העולם".
(אלכסנדרה לוקש)
https://www.ynet.co.il/news/article/sj3nr4xt11e
שר החוץ הפולני רדוסלאב סיקורסקי קפץ מיד והתייחס לתיעוד שבו חייל צה"ל נראה מנתץ פסל של ישו. ברשת X הוא כתב: "זה טוב שהשר גדעון סער התנצל במהירות – היה לו על מה." הוא הוסיף: "החייל הזה צריך להיענש, אבל הם צריכים לעבור שיעורים כאלה גם בהכשרות שלהם. חיילי צה"ל הודו בעצמם שביצעו פשעי מלחמה. הם הרגו לא רק אזרחים פלסטינים – אלא גם את החטופים שלהם."
https://www.ynet.co.il/news/article/rjymk57abe
בעקבות הסערה העולמית שפרצה לאחר הפגיעה בפסל בדרום לבנון, הודחו מלוחמה החייל שניתץ וזה שצילם, ונשלחו ל-30 ימי מחבוש. 6 חיילים נוספים, שלפי צה"ל לא מנעו זאת וגם לא דיווחו, זומנו לשיחות בירור. הרמטכ"ל: "התנהגות פסולה וכישלון ערכי." צה"ל הציב במקום פסל חדש, "בתיאום עם תושבי הכפר."
https://www.ynet.co.il/news/article/hjshmzra11e#autoplay
לא דובר הפטריארכיה הקתולית, ולא שר החוץ הפולני קפצו ממקומם בגינויים כאשר יש פגיעות בנוצרים במקומות אחרים בעולם. אבל מעשה כזה של השחתת פסל ישו ע"י חייל צה"ל אסור שיישנה. יש להעניש את החייל בעונש חמור ומרתיע מזה שקיבל ולפרסם את שמו ברבים. לעיתים מעשה כזה הוא פיגוע חמור יותר כי הוא מביא להרג רבים.
המרצה כתבה שחמאס ביצע את 7/10 "בשל חייהם הקשים" –
ותפוצה ב-210 אלף שקל
בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק כי מכללת קיי בעיר תפצה ב-210 אלף שקלים את ד"ר ורדה סעדה-גרגס, שפוטרה לאחר כ-28 שנות עבודה. ד"ר סעדה-גרגס פוטרה בעקבות פוסטים שפירסמה בפייסבוק ב-7 באוקטובר ולאחר מכן. לטענת המכללה, היא פרסמה "קריאות המעודדות את ארגון הטרור חמאס" וגילתה "תמיכה ממשית במעשי טרור ובאויבי ישראל."
אלא, שבית הדין קבע ש"אכן, התובעת מביעה ביקורת בוטה וחריפה על צה"ל ומטיפה נגד 'הכיבוש'. ואולם מכאן ועד עידוד אקטיבי של ארגוני טרור – הדרך ארוכה," נכתב.
במכתב לפני פיטורים שנשלח מהמכללה לד"ר סעדה-גרגס נכתב כי היא כינתה את חיילי צה"ל "רוצחים" ו"צבא הטרור הישראלי". כמו כן, לאחר 7 באוקטובר, היא כתבה בפייסבוק כי "חמאס והג'יהאד לא יפסיקו להתנגד בכל דרך ששכל יכול להביא כמו כל עם. כי לא היה להם חלופה לחיים הקשים שיש להם, כמו העם האוקראיני שכולם מזדהים איתו." יש לציין כי במכללה מלמדת גם אחותו של שורד השבי ירדן ביבס.
המכללה גם כינתה את ד"ר סעדה-גרגס תומכת טרור, "כזו שאסור לתת לה גישה לסטודנטים, בהם משרתים בצה"ל," והאשימה אותה שהגיבה באימוג'י של לבבות לפרסום המשבח לכאורה מחבל שדרס למוות חייל ופצע שלושה אנשים נוספים. בפוסט נכתב כי המחבל עשה מעשה של ייאוש ודרס שישה אנשים, וכי הוא איבד תקווה וישראל הפכה את חייו לגיהנום. "אני הבעתי צער למה יש אנשים כאלה בעצם", טענה.
בית הדין קבע כי חרף התנהלות ד"ר סעדה-גרגס בפירסומיה, על הדברים להיבחן בראי חופש הביטוי, במיוחד בזמן מלחמה, ובראי החופש האקדמי הנתון לה להביע את עמדותיה. עוד קבע בית המשפט כי המכללה למעשה קיבלה את ההחלטה בדבר הפיטורים מראש, וביצעה אותם באמצעות ועדת שהוקמה לצורך זה במקום לפעול באמצעות תקנון האתיקה. כמו כן, המכללה לא חשפה בפני התובעת את התלונות שבעקבותיהן היא זומנה לשימוע, ועוד.
שופטת ביה"ד אביגיל בורוביץ' קבעה שפרסומיה של התובעת, ד"ר סעדה-גרגס, חוסים בצילו של חופש הביטוי והחופש האקדמי וכי הליך הפיטורים היה נגוע בפגמים רבים. "קשה להפריז בחשיבותן של הרשתות החברתיות, המהוות את כיכר העיר החדשה, בעיצוב השיח הציבורי, בפרט בתקופת בחירות, חוסר שקט ומלחמה," נכתב. "היה מקום לגילוי של יתר רגישות מצדה של התובעת להשלכות שעלולות להיות למצער לחלק מפרסומיה."
עם זאת, בית הדין גם העביר ביקורת בפסק הדין על התנהלותה של ד"ר סעדה-גרגס. בין היתר, על פרסום של צילום מסך מסרטון של ביצוע לינץ' בחייל שנפל ב-7 באוקטובר, שעה שהייתה בשיט בלב ים, מבלי שצפתה בו. בית הדין כתב כי "התובעת לא הביעה כל צער או אמפתיה בהקשר לאירועי 7 באוקטובר, ולא ניכר כי היא קשובה לדעות אחרות מלבד דעתה שלה."
הובהר בפסק הדין כי הפרסומים שלה חוסים בצילו של חופש הביטוי, אך נכתב כי "אין משמעות הדבר שהתובעת פטורה מגילויי רגישות לטלטלה הקשה, לכאב ולאבל הכבד שהיכו את החברה הישראלית ב-7 באוקטובר." בנוסף, ד"ר סעדה-גרגס לא הודתה בטעות שבפרסום התמונה מתוך הסרטון של החייל שנהרג.
עוד נקבע, כי החלטת הפיטורים עצמה לא נתנה את המשקל הראוי למכתבים הרבים שהתובעת שלחה מאת עמיתים שלה שהעידו על עמדותיה ועל עשייתה הציבורית. בנוסף, החלטת הפיטורים לא הביאה בחשבון את גילה של התובעת ואת העובדה שעבדה במכללה במשך כשלושה עשורים. לפי בית הדין, המכללה למעשה נקטה בפיטורים, שאמורים להיות מוצא אחרון, כצעד ראשון."
(אילנה קוריאל)
https://www.ynet.co.il/news/article/sj3p9ngabx
אם שופטת ביה"ד אביגיל בורוביץ' קבעה שפירסומיה של התובעת, ד"ר סעדה-גרגס, חוסים בצילו של חופש הביטוי והחופש. מה לנו שנלין על המזדהים עם הטור?
תיקון טעות
בתגובה למאמרו של משה גרנות שהתורה אינה רלוונטית לנו, כתבתי שהיא רלוונטית לו, ובטוחני למשל שהוא מקיים את המצווה החשובה ביותר בתורה "ואהבת לרעך כמוך" בפירושו של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך." כנראה שטעיתי.
בתגובה לאיום בתביעת דיבה מצידו של הייטנר ביקשתי ממנו כאחד היודע לנתח טקסט שמסכם תמיד את דברי הייטנר שלא התייחס כלל לדבריו המכפישים של הייטנר על בן עזר ("שאין בכוחו (השכלי) של עורך העיתון, אהוד בן עזר לענות לו. ואם היה מפסיק לכתוב ב"פלטפורמה הקטנה מדי" של אהוד בן עזר, "היה הקורא נאלץ להסתפק רק בחומריו הממוחזרים ועם סיפוריו הפורנוגרפיים חסרי הטעם" שלו") שישפוט אם אמרתי דבר שקר. אם לאו? ותשובת משה גרנות היתה ברורה:
"הבנתי שאהוד, נעמן כהן וחוה ליבוביץ' כועסים על אורי הייטנר. אני אוהב את הכתיבה שלו, שהיא תמיד מנומקת ומבוססת." ("חדשות בן עזר 2153).
משה גרנות לא כעס. הוא אהב את כתיבת דברי ההכפשה של אורי הייטנר על אהוד בן עזר.
נעמן כהן
[אהוד: המאמר מובא שוב – לידיעת המרחמים על עמוס עוז ז"ל ורואים בו מופת מוסרי].
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01623.php
https://hbe.mifgash.com/./hbe-item.php?num=1623&item=17
"בשורש תורתו הציונית של עוז עומדת תפיסה שלילית של מהות העם היהודי. בדומה לתורתו (הספק אנטישמית) של הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר שבספרו "הרהורים על השאלה היהודית", הגדיר יהודי רק כ"מי שהאומות אינן רוצות להטמיעו." כלומר, לפי סארטר היהודי אינו בעל מהות עצמאית משלו, רק האנטישמי הוא שמגדיר את היהודי. ללא אנטישמיות אין יהודים, ואין יהדות.
כך גם עוז אינו מכיר בזכותו המהותית של העם היהודי לריבונות. לדידו ליהודים קיימת רק זכות הבאה מכוח המצוקה. ב"אור התכלת העזה", 1977, הוא כותב: "אין למפעל הציוני צידוק אובייקטיבי מלבד צדקת הטובע הנאחז בקש היחיד שבו יכול היה להיאחז ולהינצל. ודי בכך." כלומר לפי עוז ללא מצוקה אין לעם היהודי זכות מוסרית לריבונות.
בראיון לתוכנית "BBC Newsnight" בבריטניה לקידום המכירות של ספרו "הבשורה על פי יהודה" אמר כי "לכנות את ישראל התגלמות השטן זה לגיטימי." אבל לומר שישראל לא צריכה להתקיים – שם אנטי-ציונות הופכת לאנטישמיות.
http://e.walla.co.il/item/2997290
יש לציין עם זאת שלמרות שעמוס קלויזנר-עוז לא ראה בעם היהודי תכנים כלשהם שלפיהם הם זכאים לריבונות לאומית כשאר העמים, הוא לא נטש את הציונות כפי שעשה עמיתו הסופר (שראה עצמו גם כנביא) אברהם גבריאל יהושע שבערוב ימיו נטש את הציונות.
יום השואה 2026
נחזור לפולניה ונתבולל
ביום השואה 2026 מפרסם "הארץ" בהתאם למדיניותו המעודדת ירידה מהארץ, תרגום חדש של המסה של המשורר היהודי־הפולני יוליאן טובים (1953-1894) "אנחנו, היהודים הפולנים" שחיבר באפריל 1944, במלאות שנה למרד גטו ורשה.
בעוד יהודי פולניה וורשה ממשיכים להירצח על ידי הגרמנים ועוזריהם הפולנים, פרסם יוליאן טובים מסה הדנה בשאלת זהותו כיהודי־פולני בעקבות זוועות המלחמה.
"אני פולני כי ככה מתחשק לי. זהו ענייני הפרטי לחלוטין ואין לי שום כוונה לתת עליו דין וחשבון לאף־אחד, וגם לא להבהיר, להסביר, או להצדיק אותו. אני לא מחלק את הפולנים ל"טהורים" ו"לא־טהורים", את זה אני משאיר לגזענים הטהורים והלא־טהורים ולהיטלריסטים הילידיים והלא־ילידיים. אני מחלק את הפולנים באותו האופן שבו אני מחלק את היהודים ואת שאר העמים: לחכמים וטיפשים, ישרים וגנבים, אינטליגנטים ובורים, מעניינים ומשעממים, נעשקים ועושקים, ג'נטלמנים ושאינם ג'נטלמנים וכו'. כמו־כן, אני מחלק את הפולנים לפשיסטים ואנטי־פשיסטים.
במישור הפוליטי הייתי יכול לחלק את הפולנים לאנטישמים ואנטי־פשיסטים. כי פשיזם הוא תמיד אנטישמיות. אנטישמיות היא שפתם הבינלאומית של הפשיסטים.
פולני, כי שנאתי לפשיסטים הפולנים גדולה יותר משנאתי לפשיסטים מכל עם אחר. ואני מחשיב זאת למאפיין מהותי ביותר של הפולניות שלי.
אני פולני מהסיבות הפשוטות ביותר, סיבות שהן כמעט פרימיטיביות, רציונליות ברובן, לא־רציונליות בחלקן, אבל נטולות כל תיבול "מיסטי". להיות פולני, זה לא כבוד, לא מקור לגאווה ולא זכות. אותו הדבר נכון לגבי נשימה. עדיין לא פגשתי באדם שגאה בכך שהוא נושם.
פולני, כי נולדתי בפולין, גדלתי בה, התחנכתי.
פולני, כי כך נאמר לי בבית הורי. כי מינקות הזינו אותי בשפה הפולנית. כי אמי לימדה אותי לקרוא שירה בפולנית ושרה לי שירים בפולנית.
אנחנו, שיושבים ובוכים על נהרות שמעבר לים כפי שעשינו בעבר על נהרות בבל. בכל רחבי העולם רחל מבכה על בניה, אך הם אינם! על גדות נהר ההדסון, על גדות התמזה, הפרת, הנילוס, הגנגס והירדן אנחנו תועים בתפוצותינו וקוראים: "ויסלה! ויסלה! ויסלה! אימנו מולידתנו! ויסלה אפורה, את לא ורודה בזכות השחר, אלא בגלל הדם!"
אנחנו, היהודים הפולנים... אנחנו, החיים לנצח, כלומר אלו שנספו בגטאות ובמחנות ואנחנו, רוחות הרפאים, כלומר אנחנו שנשוב לארצנו מעבר לימים ולאוקיינוסים ונהלך אימים בין החורבות בגופינו הבשרניים שהשתמרו בשלמותם ועם אימת המוות הנשקפת מנשמות שהשתמרו רק לכאורה.
אנחנו, אשליית הקיום, אנחנו, מיליוני הגופות, ומעל עשרת־אלפים, אולי עשרות־אלפים שלכאורה אינם גופות. אנחנו, קבר אחים עצום ואינסופי שההיסטוריה לא ראתה ולא תראה כמותו.
אנחנו, שנחנקנו בחדרי הגזים והותכנו לסבון, שגם בעזרתו לא יימחו עקבות דמינו ולא כתם חטאי העולם כלפינו.
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2026-04-13/ty-article/.premium/0000019d-8631-d7e6-a39f-cff1efb40000
טובים נמלט לארה"ב בזמן השואה וחזר למולדתו פולניה אחריה. מפאת היותו נטול תרבות יהודית ובעל תרבות פולנית ברור לחלוטין כי ככל מתבולל הוא שאף להתבולל בעם הפולני. בשבילו השיר העברי "התקווה" אין לו משמעות לעומת "פולניה עוד לא אבדה."
בדבר אחד הוא ודאי טעה. הוא כתב: "אני פולני, כי שנאתי לפשיסטים הפולנים גדולה יותר משנאתי לפשיסטים מכל עם אחר. ואני מחשיב זאת למאפיין מהותי ביותר של "הפולניות" שלי".
"הפולניות" שלו שונה מ"הפולניות" של הפולנים. בפולניות של הפשיסטים הפולנים השנאה לו כיהודי גדולה יותר גם אם היה פשיסט כמותם.
נחזור רגע ל"ציונות ההישרדותית" של עמוס קלויזנר-עוז, ללא תרבות יהודית ללא "נפש יהודי" למה לא לחזור לפולניה ולהתפלן כטובים, ודווקא בגלל שבארץ עתה יותר מסוכן?
שירה עברית 2026
אודיה במקום טשרניחובסקי
"בוא, לקק אותי" במקום "שירים לאילאיל".
אוֹדֶיָה רוֹזְנַק ילידת 1991, היא משוררת, במאית ותסריטאית קולנוע ישראלית.
נולדה וגדלה בירושלים למשפחה ציונית דתית. היא בתם של ד"ר דניאל רוזנק, גינקולוג, ויעל רוזנק לבית חבושה, בת למשפחה שעלתה לישראל מבגדד, שעבדה כמורה ללשון ולתנ"ך. סבה, פרופ' מיכאל רוזנק, היה פילוסוף של החינוך היהודי ולימד באוניברסיטה העברית בירושלים; דודה, פרופ' אבינועם רוזנק, הוא מרצה בכיר בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. כשהייתה בת שבע התייתמה מאמה יעל שנפטרה מסרטן השד, אובדן שהשפיע רבות על יצירתה.
היא למדה בבית הספר התיכון פלך לבנות, ולאחר מכן שירתה כמורה חיילת בבית ספר שדה כפר עציון.
בשנת 2011, כשהייתה בת 20, התפקרה. רוזנק מגדירה את עצמה כמאמינה באלוהים, אך מקיימת אורח חיים חילוני.
בשנת 2021 החלה לפרסם טור אישי באתר הארץ בשם "חרדת ביצוע", אך הפסיקה לפרסם בו לאחר מספר טורים שזכו לתגובות שליליות מצד הקוראים.
רוזנק מרבה לעסוק בשיריה בארוטיקה ובמיניות נשית ובתמות פמיניסטיות נוספות וכן ביתמות, מערכות יחסים ואמונה.
ספרה הראשון "בוא, לקק אותי" יצא לאור בשלהי 2020. שירי הספר עסקו בנושאים כגון קשיי היתמות בעקבות אובדן האם, פנטזיות אלימות, תשוקה בלתי ממומשת, אהבה נכזבת ופגיעה מינית. לאחר צאת הספר חשפה רוזנק כי היא חוותה בצעירותה פגיעה מינית מצד אדם שהיה קרוב למשפחה, וכי היא סובלת מפוסט טראומה מורכבת.
ספרה השני "שמע, רפאל" יצא לאור בשלהי 2024. להבדיל מקודמו, בספר זה עוסקת רוזנק בריפוי ובהחלמה מטראומה, באמצעות עברית מרובדת, המשלבת בין שפת הקודש והרמזים מקראיים שזורים לבין עברית יומיומית.
https://he.wikipedia.org/wiki/אודיה_רוזנק
בראיון היא מספרת "זה אוטוביוגרפי, הסיפור שמאחורי השירים שלי – פרשת האהבה שהיתה לי עם גבר מבוגר, על רקע הקורונה ועל רקע היותי אני."
בילדותה עברה אלימות מינית. המקרבן היה בן בית – אדם שפשוט נמצא שם, מעורה בחיי המשפחה. "הייתי בת שמונה כשזה קרה, ולא התלוננתי כל השנים האלה כי חשבתי שהיום יש לו אישה וילדים ואני לא רוצה להרוס לבן אדם את החיים. פחדתי להיות כאילו אחראית על הדבר הזה. החלטתי להגיש תלונה כשגיליתי שיש לפחות עוד שתיים שנפגעו ממנו. הן גם היו יותר צעירות ממני כשזה קרה, בנות חמש. אפילו יצא לי לדבר עם אחת מהן."
"בשם הספר: 'בוא, לקק אותי' לא חשבתי על פרובוקציה, הספר הוא שיר אהבה אחד גדול לגבר שאהבתי, ואני פשוט ביקשתי שיבוא ללקק אותי."
כעת שהספר הצליח ומכר למעלה מ- 1000 עותקים היא מתכוננת לרדת לברלין.
(הנה הראיון השלם עימה):
(תומר קמרלינג)
https://www.mako.co.il/culture-weekend/Article-583f594787adb71027.htm
כתב ופרשן חדשות 13 לענייני חרדים אבישי בן-חיים צפוי להשתחרר משירות מילואים בתחילת חודש יוני – ויוציא לאור ספר חדש,
לאחר שנתיים וחצי של מילואים, אבישי בן-חיים יוציא לאור את "מניפסט המסורתיות" – ספר חדש שיתפרסם במהלך חודש מאי בהוצאת "ידיעות ספרים". בספר עורך העיתונאי השוואה בין שירתו החילונית של טשרניחובסקי לבין שירתה המסורתית של אודיה, וטוען כי "אי אפשר יותר ללמד אותו בשיעורי ספרות בלי ללמד אותה."
(גיל משעלי)
https://www.mako.co.il/culture-articles/Article-2e37bcc4875ad91026.htm
כזכור אבישי בן-חיים הוא מבעלי התיאוריה של "ההגמוניה הבלתי מודעת לעצמה של האשכנזים", ובעל התגלית הגנטית כי כל המרוקאים לוקים בסכרת כי הם מתוקים. ועכשיו מעניין יהיה לקרא את התיאוריה שלו בתורת הזהויות למה יש להחליף את טשרניחובסקי בהודיה בשעה שהיא חצי אשכנזית וחצי עיראקית.
הבנים בכיתות בטח יעדיפו ללמוד את השיר "בוא, לקק אותי" על "שירים לאילאיל".
יום הזיכרון 2026
איך ייכתבו שירי הזיכרון של מלחמת שלוש השנים האחרונות? למי ידברו, מה יבקשו להדגיש? האם העובדה שנשמע היום בעיקר שירים בני 40 ויותר קשורה לקושי הגובר לכתוב שירים אל מכנה משותף רחב, אל קולקטיב? האם כל הקונספט של שירי זיכרון לא יתערער מול הצנזורה הגוברת על הזיכרון, מול מכבש ה"עוד יותר טוב"?
בגיל 15 ראיתי בסטימצקי בפעם הראשונה כתב עת לשירה, ומצאתי בו שיר זיכרון חדש. מאת רונה לוין-קינן. שיר־זיכרון שונה מכל שירי הזיכרון שהכרתי:
בצד של הטובים
מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה לוֹ לְיוֹאֵל.
הוּא רָאָה מַשֶּׁהוּ,
הוּא רָאָה, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ.
מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה לוֹ לְיוֹאֵל.
הוּא חָשַׁב שֶׁהוּא נִלְחָם בַּצַּד שֶׁל הַטּוֹבִים.
הוּא חָשַׁב – עַד שֶׁהִתְחִיל הַקְּרָב.
יוֹאֵל, מָה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו?
מַה יִהְיֶה עָלֶיךָ, מָה יִהְיֶה?
יוֹאֵל, מָה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו?
אֵיךְ תַּחְזֹר שְׁנָתְךָ לְעֵינֶיךָ הַיָּפוֹת?
מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה לוֹ לְיוֹאֵל
וְזֶה יָעִיר אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה,
בְּכָל לַיְלָה,
מֵעַכְשָׁו וְעַד עוֹלָם.
יואל הוא דמות קרובה לעמוס לוין-קינן, אביה של רונה שהשתתף מטעם הלח"י בכיבוש דיר יאסין. בן דורו. בן חוויותיו וצלקותיו. השיר נשאר איתי. הייתי ילד בן 15. ילד ימני מבית ימני. אבל השיר הזה לא עזב אותי מרגע שקראתי אותו.
אלה שהיו תינוקות כשלוין קינן כתבה את "בצד של הטובים" הם כיום בוגרי עזה שמדברים בשמות בדויים על פציעות מוסריות. מימין קוראים להם בוגדים, משמאל אומרים שהם יורים ובוכים, ומה עם הפלסטינים. הם הולכים לישון לבד עם הזיכרון, שואלים את עצמם איך תחזור שנתם לעיניהם הכבדות.
(עומר ולדמן,
,אינני יודע אם שרו מאז את השיר הזה בתיכון שלי, אם יעזו לשיר אותו היום", "אל-ארצ'", 21.4.26).
https://x.com/Haaretz/status/2046260975645425812
הבנתם? ביום הזיכרון נשיר לזכר החיילים הישראלים פושעי המלחמה. מה שעיתון "הארץ" מכנה פצועים מוסרית. כי מוסרי הוא למות.
טקסי יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף
והדלקת המשואות של יש גבול
לוחמים לשלום ופורום המשפחות השכולות יערכו, ערב יום הזיכרון, יום שני 20 באפריל, את טקס יום הזיכרון הישראלי־פלסטיני השנתי המשותף. הטקס המשותף ייערך בנוכחות קהל מוזמנים, ומיליונים ברחבי העולם יצפו בו בשידור חי.
למחרת יתקיים טקס הדלקת המשואות לישראל צודקת, שוויונית וראויה, שמארגנת תנועת יש גבול, זו השנה ה־29. האירוע יתקיים ביום שלישי, 21 באפריל, בשעה 19:45 בכיכר על שם אמיל גרינצווייג, מול משרד ראש הממשלה בגבעת רם בירושלים. מיש גבול נמסר: ״גם השנה, שנת ה־78 למדינה ולנכבה, אנו שמחים לכבד מגיני ומגינות זכויות אדם הנאבקים ונאבקות נגד האפרטהייד, פשעי המלחמה והדיכוי בשטחים הפלסטיניים הכבושים. אנו שמחים להוקיר את מי שפועלות ופועלים לתיקון העוולות שגרמנו ושעדיין אנו גורמים, ולמען תיקון היחס לחלשים שבקרבנו ושלום עם כל שכנינו.״
מדליקי המשואות השנה הם מופיד אבו סוילם (פעיל חברתי בנגב), שקד ארד (משנים כיוון), עו״ד גונן בן יצחק (מערך עוטף עצורים), יובל גרין (סרבן מלחמה, יש גבול), סיגל הררי־שוקרון (מסתכלים לכיבוש בעיניים), יפעת מוהר (פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני), סולאפה מח׳ול (רכזת שותפה של שותפות השלום), איילה מצגר (פעילה במאבק להשבתם של החטופים), שהם סמיט (סופרת ילדים ופעילת שלום), רון פיינר (סרבן מלחמה, חיילים למען החטופים), יובל פלג (סרבן שירות, מסרבות), עמרי עברון (רכז שותף של שותפות השלום) ודניאל רק־יהלום (סרבן כיבוש, יש גבול). ליווי מוזיקלי: דני אמיר ואילנה צברי.
זו הדרך!
https://zoha.org.il/144748/
טקס יום הזיכרון המשותף:
https://www.theparentscircle.org/pcff-activities_heb/memorial-ceremony_heb/
הבנתם? בטקס זה לא ישתתף שום ערבי שהוא סרבן גיוס נגד היהודים, או סרבן כיבוש נגד הכיבוש הערבי.
איילת הראל אחות שכולה מזדהה עם חללי האויב ומלינה:
גם השנה ניאלץ לערוך את טקס יום הזיכרון במחתרת, אף שכל פשענו הוא אמפתיה
איילת הראל, המתנאה בעצמה כאחות שכולה ומנכ"לית שותפה של "פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני"*, מלינה על המצב:
"להפיק את טקס יום הזיכרון המשותף בתקופת מלחמה הוא מעשה כמעט בלתי אפשרי," היא כותבת. "אני עובדת על הטקס בין אזעקה וריצה למקלט לבין דיווחים על הרס, שכול ואובדן. מדי יום מצטרפות עוד משפחות – פלסטיניות וישראליות –למעגל השכול, ולפעמים נדמה שהלב אינו יכול להכיל עוד.
אני אחות שכולה כבר 44 שנה. איני מצליחה לקבל את הדרישה לבחור רק בכאב "שלנו" ולהתעלם מהכאב של אחרים.
במדינה שוחרת שלום – היו צריכים להעלות על נס משפחות שכולות משני הצדדים, הבוחרות, למרות האובדן, לקרוא לשלום, לשוויון, לחופש ולצדק לכל בני האדם בין הירדן לים. לדאבוני, במדינה שאני חיה בה, טקס יום הזיכרון המשותף של "לוחמים לשלום" ו"פורום המשפחות השכולות" סופג אינסוף הכפשות. דווקא אנחנו, שבחרנו לא להיגרר למעגל הנקמה, נהפכנו בעיני רבים לאויבי העם.
משפחות שכולות אינן יכולות לקיים טקס זיכרון משלהן בלי להסתיר את מקום הטקס. ומה הפשע הגדול שלנו? שאנו בוחרים לא רק לזכור ולהתאבל על יקירינו, אלא גם להכיר באובדן של חברינו הפלסטינים? שאנו מקדשים את החיים ולא את המוות, ובוחרים בתקווה ובעתיד של שוויון זכויות? שאנו מציגים חזון ל"יום שאחרי"?
לכן גם השנה יעמדו על הבמה אימהות שכולות, ישראליות ופלסטיניות, ויישאו דברים על ילדיהן שנהרגו, ויקראו להפסקת ההרג ולבניית עתיד של שלום וביטחון. השנאה לעולם לא תנצח.
(אילת הראל, בדפוס: "דווקא אנחנו הפכנו לאויבים," בדיגיטל: "גם השנה ניאלץ לערוך את טקס יום הזיכרון במחתרת, אף שכל פשענו הוא אמפתיה," "אל-ארצ'", 19.4.26)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-19/ty-article-opinion/.premium/0000019d-a64a-d096-a3df-eeff3c620000
הכותרת של איילת הראל, "דווקא אנחנו הפכנו לאויבים. "אולי אינה מדויקת, אבל כן בהחלט דווקא אתם מזדהים עם האויבים.
מי שזוכר ומתאבל על מותם של מחבלי ורוצחי החמאס, עז א דין אל קסאם והנוח'בות, הג'יהאד האיסלמי, הפת"ח, וארגון הג'יהאד שלו "השהידים של אל-אקצא", ושאר ארגוני טרור ורצח הוא מזדהה עם האוייב.
לא נאמין לתלונה של איילת הראל.גם לו היתה מתהדרת איילת הראל בטוב ליבה וב"אהבת האוייב" הישועית שלה קשה היה להאמין לה בהיותה מתפרנסת ברווחה מאותה אהבת האוייב שהפך לידיד.
ודוק: יכלו להכריז כי מתאבלים רק על חללים ערבים שנהרגו על ידי ארגוני הטרור הערבים.
*מקבלת שכר ענק. מהעמותה המבוססת על תרומות פרו-איסלמיים מחו"ל.
https://www.guidestar.org.il/organization/580328995
המפלגים: במקביל לטקס בהר הרצל: מייסדי אחים לנשק ישיאו משואה באירוע אלטרנטיבי
קבוצת המחאה "נאמנים למגילת העצמאות" תערוך ביום שלישי בערב טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי, בזמן שבהר הרצל בירושלים ייערך טקס המשואות שנועל את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות ה-78 למדינת ישראל.
הנואמים המרכזיים בטקס יהיו ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים) והרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במיל' דן חלוץ. עם משיאי המשואות נמנים שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במיל' משה (בוגי) יעלון, אחת ממובילי המאבק להשבת החטופים יפעת קלדרון, ח"כ גלעד קריב (הדמוקרטים) ושניים ממייסדי ארגון המחאה אחים לנשק – רון שרף וליאת וייס.
רון שרף אמר "המשואה של ליאת וייס ושלי היא בשמם של מאות אלפי ישראלים וישראליות שלא חיכו שמישהו יקרא להם – אלא קמו, התייצבו ופעלו ב-7 באוקטובר, ולמען הציבור כולו בשעתה הקשה ביותר של המדינה." עוד: "אזרחי ישראל מאמינים בלקיחת אחריות, לא בריחה ממנה. במעורבות והתנדבות למען המדינה, לא השתמטות. בערבות הדדית כנכס אסטרטגי, ולא הפקרה. הטקס האלטרנטיבי מייצג את הערכים הללו."
(רועי רובינשטיין)
https://www.ynet.co.il/news/article/s1fipum6bl
כמה פתטי. הרמטכ"לים לשעבר דניאל חלווצ'י-חלוץ ("מכה קטנה בכנף"), ומשה סמולנסקי-יעלון ("צה"ל מבצע פשעי מלחמה") ממנים את עצמם לשאת משואות בחג העצמאות, בשם עם ישראל כולו ועוד קוראים לכולם: "אל תשתתפו בהדלקת משואות השלטון"!
"גדלנו על אתוס של שירות, כותבים סמולינסקי-יעלון וחלווצ'י-חלוץ, "ושל הקרבה ושל אחריות הדדית; חונכנו על התפישה שצה"ל הוא צבא העם, ושיום העצמאות הוא הרגע שבו הריבון – הציבור כולו – חוגג את הישגיו. בערב יום העצמאות ה-78 אנחנו נאלצים לקבוע בכאב, ולא בפעם הראשונה: ישראל היא מדינה חטופה.
טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, נהפך למופע ראווה ציני של שלטון המבקש לשכתב את ההיסטוריה. במקום להעלות על נס את רוח ההתנדבות והגבורה של העם, הטקס משמש פלטפורמה להאדרת ממשלה שאיבדה את הבושה. הם מנסים להנדס את התודעה ולמחוק את הכישלונות, ולשם כך הופכים את סמלי הלאום לתפאורה אישית.
לנוכח ההתנהלות האנטי־דמוקרטית, אנטי־יהודית ואנטי־ממלכתית הזו, אנחנו לא יכולים לעמוד מן הצד. אנו קוראים לציבור שוחר הדמוקרטיה להחזיר את המדינה לידיו. המדינה שייכת לעם, לא לשליטים זמניים שאיבדו את דרכם. אנחנו קוראים לציבור הרחב לבוא לטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי, הטקס הליברלי־דמוקרטי שיתקיים מחר ברחבת מוזיאון תל אביב. בואו להשיא יחד משואות של אמת, של שוויון ושל מדינה יהודית דמוקרטית, ברוח מגילת העצמאות. בואו להוכיח שהרוח הישראלית חזקה יותר מכל שלטון שאיבד את דרכו ושכח את עמו."
(משה יעלון, דן חלוץ, בדפוס: "אל תשתתפו הדלקת משואות השלטון", בדיגיטל: " המדינה נחטפה. במקום המופע של השלטון, בואו לטקס המשואות האלטרנטיבי", "אל-ארצ'", 20.4.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-20/ty-article-opinion/.premium/0000019d-ab74-d45b-a39f-ef7666ee0000
המעציב הוא שסמולינסקי-יעלון, וחלווצ'י-חלוץ אינם רואים את הגרוטסקה במעשיהם ועוד מאשימים את הצד השני בפילוג העם. כשאין כמותם מפלגים מסיתים ומדיחים את העם, כשהם פוגעים קשה בדמוקרטיה הישראלית.
בג"ץ – פגיעה בדמוקרטיה הישראלית
בג"ץ קלע את עצמו לסכנת פגיעה קשה בדמוקרטיה. אם יחליט להתערב בהחלטת המוסד המבצע – הממשלה, כי יש לפטר שר בממשלה, זו פגיעה בדמוקרטיה, ע"י פגיעה בהפרדת הרשויות ובחוק האוסר זאת, ואם יתעלם מהפרות החוק של איתמר חאנן-בן גביר, גם כן יפגע בדמוקרטיה. מה עושים? במקום דחייה או פשרה של התחמקות יש דרך פשוטה. להגיש נגד איתמר חאנן-בן-גביר כתב אישום. במידה ויימצא אשם לא יוכל לכהן כשר.
קרמניצר, כלל לא "ברור" שפיטורי שר אינם מותנים באישום פלילי.
רועי פלד מרצה בכיר בבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, כותב:
מרדכי קרמניצר מבקר את בית המשפט העליון על כך שלא מיהר לקבל את העתירה המבקשת להורות לבנימין נתניהו לפטר את איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי ("הארץ", 16.4). בדבריו הוא מבטא דעת רבים המתנגדים לממשלת נתניהו, כשהוא רואה בצו הביניים של בג"ץ מעשה רמייה עצמית, המבוסס על הנחה שגויה שבן גביר יכבד את ההוראות הכלולות בו, האוסרות עליו למנות קצינים בכירים בלא מעורבות של היועצת המשפטית לממשלה, או להתבטא בנוגע להפעלת כוח משטרתי כלפי אזרחים.
קרמניצר צודק באמירה שהנזק בהמשך כהונת בן גביר גדול עשרות מונים מהמשך כהונת רפאל פנחסי או אריה דרעי בזמנם, שבג"ץ מנע, ובכך שהחלטת בית המשפט אינה צפויה לעצור את הידרדרות המשטרה תחת בן גביר. אלא שקרמניצר טועה בהניחו כי פסיקה כמו זו שהוא מייחל לה היתה מביאה לתוצאות טובות יותר.
הטיעון של קרמניצר הוא תוצאתני במהותו. אין הוא מסביר מדוע הדין מחייב את פיטורי בן גביר, אלא טוען כי הימנעות מפסיקה כזאת תביא לתוצאות הרסניות. אלא שברור כי נסיגת הדמוקרטיה בישראל לא תיעצר עם ההחלטה שהוא מייחל לה. האם מינוי עמיחי אליהו לשר לביטחון לאומי ראוי יותר? או אולי מינוי תקדימי של אישה לתפקיד בדמות לימור סון הר־מלך? ואם בן גביר יעבור לתפקיד שר הביטחון? או אולי שר החינוך? במישור ההשפעה על המציאות – הדחה שיפוטית של בן גביר לא תקדם דבר. סביר יותר להניח שהיא תמריץ את קמפיין זעקות הכהניסט הנגזל לעת בחירות.
אמירה משפטית קצרה ובוטחת במאמר של קרמניצר מצביעה לצערי על חולשתה. "ברור," הוא כותב, "שפיטורי שר אינם מותנים באישום פלילי נגדו." אני יכול לומר בוודאות, שזה לא "ברור." לא ברור – לא רק בעיני רוב הציבור, גם לא בעיני משפטנים של המשפט החוקתי בישראל (כולל אותי). בעיני משפטנים חוקתיים בחו"ל ברור שהמצב הפוך.
הרציתי באחרונה בפני קבוצת עורכי דין פעילים ב"ג'יי סטריט", ארגון השמאל היהודי האמריקאי, שלא הבינו כלל כיצד בית המשפט יכול להורות לראש הממשלה להדיח שר. המשפט הישראלי אמנם שונה מהאמריקאי. יש בדין הישראלי בסיס משפטי להחלטה כזאת על דרך פיתוח הלכת דרעי־פנחסי. אבל כשאומרים ש"ברור' שזה המצב – חומקים מדין וחשבון בנוגע לקושי המשפטי בטיעון. וחמור מכך: מן הצורך להתעמת עם הקושי הציבורי והפוליטי שבו.
עותרים אשר גוררים את בית המשפט לזירת היאבקות הבוץ שראינו השבוע אינם מחזקים אותו (ולא את שלטון החוק), אלא מציבים בפניו מכשולים שאין ביכולתו לעבור.
(רועי פלד, "קרמניצר, כלל לא 'ברור' שפיטורי שר אינם מותנים באישום פלילי," "אל-ארצ'", 19.4.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-19/ty-article-opinion/.premium/0000019d-a64b-d31c-a1df-ae4b7d0d0000
יתכבדו השופטים ויורו לפרקליטות להגיש כתב אישום, ויקבעו את פסיקתם בהתאם להחלטה האם הוא נמצא אשם אם לאו. כל החלטה אחרת היא פגיעה בדמוקרטיה הישראלית.
שלטון מוחלט של הרשות המבצעת אינו דמוקרטיה, ושלטון מוחלט של יורוסטוקרטיה אינו דמוקרטיה. יש לאזן בין הרשויות.
במלחמת העצמאות הותקפנו
בתגובה על "יההשוואה להונגריה משרתת את הפנטזיה הליברלית, לפיה הפלת נתניהו תפתור הכול," מאת חנין מג'אדלה ("הארץ", 14.4)
חנין מג'אדלה, אני מסכים איתך שישראל אינה הונגריה, וטוב שכך. אך אתייחס לחלק הראשון של מאמרך, העוסק בגירוש של 1948. אכן ישראל גירשה חלק מערביי פלסטין בשנות מלחמת העצמאות שלה. אבל אינך יכולה לתאר אירוע היסטורי, ובתוכו את התרחשויות אלה, ולהשמיט את הרקע והעובדות בשטח טרום המלחמה והגירוש, מצב שללא ספק הכריע את גורל ערביי הארץ.
החלטת החלוקה מה-29 בנובמבר 1947 התקבלה ברוב קולות המדינות החברות באו"ם באותה עת. היתה זו בעיקר תוצאה של לחץ אמריקאי על בריטניה, שהסכימה להעביר את הנושא למעין בוררות בינלאומית. אני משוכנע שידוע לך, שההחלטה, שהיוותה את הבסיס החוקי להקמת ישראל, קבעה חלוקה (אמנם מוזרה) של כל השטח המנדטורי (כ-27 אלף קמ"ר) לשתי מדינות, כשהמרכז הדתי־רוחני בירושלים ובית לחם יהפכו למובלעת בינלאומית.
ברור לי גם שאת מתעלמת מהסירוב של ההנהגה הפלסטינית לקבל את החלטת האו"ם, ומההסתערות הרצחנית על היישוב היהודי, עוד לפני שמזכ"ל האו"ם, אוסבלדו ארניה הברזילאי, הספיק לסיים את הישיבה ההיא בהחלטה 181.
כבר למחרת, ב-30 בנובמבר 1947, המונים הסתערו על המרכז המסחרי היהודי בממילא בירושלים, בזזו ושרפו. אוטובוס אגד נחסם באזור וילהלמה, וכמה נוסעים נרצחו. לא אוסיף ואמנה כאן את האירועים הטרגיים הרבים בכל רחבי הארץ.
החרב הערבית נשלפה גם לכל אורך חודשי חורף 1948. היו גם מצבים נואשים, שבהם הסיכוי שיישוב יהודי יגורש ויימחק היה גדול; היו שיירות שסבלו מעשרות הרוגים; הוטל מצור על הגליל המערבי וירושלים; עובדים של בתי הזיקוק נרצחו, יישובים מבודדים, דוגמת כפר עציון, טירת צבי ועוד הותקפו. לשמחתנו היישוב הצליח על אף מפלות כואבות מול כוחות מקומיים לעמוד גם מול צבאות פולשים של הארצות הערביות הסמוכות, אשר, לידיעתך, המליצו לערבים בערים המעורבות לעזוב את העיר (דוגמת חיפה – קיימות תעודות בריטיות אותנטיות בנושא), והבטיחו להם חזרה מהירה לאחר הכיבוש. איני מכחיש כי אנחנו "סייענו" בהמשך במידת מה לעזיבה.
זאת ועוד, מצבו של השמאל כיום שונה לחלוטין מכפי שאת מתארת אותו. למרות הכללותיך, רבים מהישראלים היהודים תומכים בפה מלא ובכנות בהקמת מדינה ערבית – פלסטין, או כל שם אחר שההנהגה הפלסטינית תבחר – בשטחי הגדה ורצועת עזה. לא ה"כיבוש" של 48', כפי שאת מכנה זאת, גרם לתגובה בעזה, אלא השלטון הנוכחי, שהוכה בסנוורי הכהניזם ובדתיות קיצונית, ובראשו ראש ממשלה מגלומן. אין ספק שההתנהלות בעזה ובגדה, וההתקפות בלבנון, הינן פועל יוצא ומובהק של שלטון נתניהו וממשלת אפסיו. בטוחני שממשלה חדשה, של הגוש הליברלי, תוכל לחדש את המו"מ עם הפלסטינים, הלבנונים והסורים, ולהחזיר את ישראל לשפיות מהמצב הכאוטי שאליו הגענו ומשפל שלא היה כדוגמתו מעולם. עוד לא אבדה תקוותנו.
ד"ר יעקב ניר, עין כרם, "אל-ארצ'", מכתבים למערכת 19.4.26,
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2026-04-19/ty-article-opinion/.premium/0000019d-a507-d6af-a7bf-bfd789780000
חנין מג'אדלה היא העיתונאית האמינה ביותר ב"הארץ". היא אומרת תמיד את האמת כי הבעייה של הערבים אינה כיבוש של 67 אלא של כיבוש 48 כלומר עצם קיום המדינה היהודית.
ד"ר יעקב ניר טועה ומטעה אולי בעקבות הזיה מובנת, בניגוד לדבריו החמאס הכריז כי הוא יוצא לשחרר את כל ההתנחלויות של 48 בגבול עזה. לא בגלל הכיבוש של נתניהו, אלא בגלל הכיבוש של בן גוריון.
הכנסייה הקתולית זועמת על ניפוץ פסל ישו, נתניהו: "נדהמתי, החייל – עבריין"
דובר הפטריארכיה הלטינית בי-ם אמר כי התיעוד של לוחם מרסק פסל של ישו בלבנון "מבזה ומשפיל," "התפללתי שזה AI", ודרש עונש מרתיע "למען יראו וייראו."
"צה"ל צריך לייצר הרתעה, החייל הזה צריך להיענש למען יראו וייראו." אמר דובר הפטריארכיה הלטינית בירושלים, עו"ד פריד ג'ובראן. "דברים כאלה לא אמורים להיות חלק משדה הקרב." תיעוד החייל שמנפץ פסל ישו בכפר בלבנון.
התיעוד גרם לישראל נזק בינלאומי חמור, והדהד מחדש את הקונספירציות שלפיהן ישראל פוגעת בנוצרים ובחופש הדת שלהם – כשברקע זכורים גם תיעודי היריקות מירושלים. הנזק חמור אפילו יותר בהתחשב בעובדה שישראל רואה בנוצרים בלבנון מעין בני ברית במאבק בחיזבאללה השיעי, ולאורך המלחמה עושה מאמצים שלא לפגוע בהם. בעולם המערבי הנוצרי, סרטונים מעין אלה גורמים לפגיעה חמורה בדעת הקהל על ישראל, שממילא נמצאת בשפל היסטורי במדינות רבות.
בעקבות זאת פירסם גם ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחסות מפורטת באנגלית לתיעוד, שכמוה לא עשה כשהתפרסמו סרטונים בעייתיים אחרים של חיילים לאורך המלחמה. "כמדינה היהודית, ישראל מוקירה ומקיימת את הערכים היהודיים של סובלנות וכבוד הדדי בין יהודים לבין בני כל הדתות," אמר. "כל הדתות משגשגות בארצנו, ואנו רואים בבני כל האמונות שותפים שווים בבניית החברה והאזור שלנו."
לדבריו, "אתמול, כמו הרוב המכריע של הישראלים, נדהמתי והתעצבתי לשמוע שחייל צה"ל פגע בסמל דתי קתולי בדרום לבנון. אני מגנה את המעשה בכל תוקף. הרשויות הצבאיות מנהלות חקירה פלילית בנושא וינקטו בצעדים משמעתיים חמורים והולמים נגד העבריין."
הוא הדגיש: "בעוד שנוצרים נטבחים בסוריה ובלבנון על ידי מוסלמים, האוכלוסייה הנוצרית בישראל משגשגת בניגוד לכל מקום אחר במזרח התיכון. ישראל היא המדינה היחידה באזור שבה האוכלוסייה הנוצרית ורמת החיים שלה נמצאות בצמיחה. ישראל היא המקום היחיד במזרח התיכון הדבק בחופש פולחן לכולם. אנו מביעים חרטה על האירוע ועל כל פגיעה שנגרמה למאמינים בלבנון וברחבי העולם".
(אלכסנדרה לוקש)
https://www.ynet.co.il/news/article/sj3nr4xt11e
שר החוץ הפולני רדוסלאב סיקורסקי קפץ מיד והתייחס לתיעוד שבו חייל צה"ל נראה מנתץ פסל של ישו. ברשת X הוא כתב: "זה טוב שהשר גדעון סער התנצל במהירות – היה לו על מה." הוא הוסיף: "החייל הזה צריך להיענש, אבל הם צריכים לעבור שיעורים כאלה גם בהכשרות שלהם. חיילי צה"ל הודו בעצמם שביצעו פשעי מלחמה. הם הרגו לא רק אזרחים פלסטינים – אלא גם את החטופים שלהם."
https://www.ynet.co.il/news/article/rjymk57abe
בעקבות הסערה העולמית שפרצה לאחר הפגיעה בפסל בדרום לבנון, הודחו מלוחמה החייל שניתץ וזה שצילם, ונשלחו ל-30 ימי מחבוש. 6 חיילים נוספים, שלפי צה"ל לא מנעו זאת וגם לא דיווחו, זומנו לשיחות בירור. הרמטכ"ל: "התנהגות פסולה וכישלון ערכי." צה"ל הציב במקום פסל חדש, "בתיאום עם תושבי הכפר."
https://www.ynet.co.il/news/article/hjshmzra11e#autoplay
לא דובר הפטריארכיה הקתולית, ולא שר החוץ הפולני קפצו ממקומם בגינויים כאשר יש פגיעות בנוצרים במקומות אחרים בעולם. אבל מעשה כזה של השחתת פסל ישו ע"י חייל צה"ל אסור שיישנה. יש להעניש את החייל בעונש חמור ומרתיע מזה שקיבל ולפרסם את שמו ברבים. לעיתים מעשה כזה הוא פיגוע חמור יותר כי הוא מביא להרג רבים.
המרצה כתבה שחמאס ביצע את 7/10 "בשל חייהם הקשים" –
ותפוצה ב-210 אלף שקל
בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק כי מכללת קיי בעיר תפצה ב-210 אלף שקלים את ד"ר ורדה סעדה-גרגס, שפוטרה לאחר כ-28 שנות עבודה. ד"ר סעדה-גרגס פוטרה בעקבות פוסטים שפירסמה בפייסבוק ב-7 באוקטובר ולאחר מכן. לטענת המכללה, היא פרסמה "קריאות המעודדות את ארגון הטרור חמאס" וגילתה "תמיכה ממשית במעשי טרור ובאויבי ישראל."
אלא, שבית הדין קבע ש"אכן, התובעת מביעה ביקורת בוטה וחריפה על צה"ל ומטיפה נגד 'הכיבוש'. ואולם מכאן ועד עידוד אקטיבי של ארגוני טרור – הדרך ארוכה," נכתב.
במכתב לפני פיטורים שנשלח מהמכללה לד"ר סעדה-גרגס נכתב כי היא כינתה את חיילי צה"ל "רוצחים" ו"צבא הטרור הישראלי". כמו כן, לאחר 7 באוקטובר, היא כתבה בפייסבוק כי "חמאס והג'יהאד לא יפסיקו להתנגד בכל דרך ששכל יכול להביא כמו כל עם. כי לא היה להם חלופה לחיים הקשים שיש להם, כמו העם האוקראיני שכולם מזדהים איתו." יש לציין כי במכללה מלמדת גם אחותו של שורד השבי ירדן ביבס.
המכללה גם כינתה את ד"ר סעדה-גרגס תומכת טרור, "כזו שאסור לתת לה גישה לסטודנטים, בהם משרתים בצה"ל," והאשימה אותה שהגיבה באימוג'י של לבבות לפרסום המשבח לכאורה מחבל שדרס למוות חייל ופצע שלושה אנשים נוספים. בפוסט נכתב כי המחבל עשה מעשה של ייאוש ודרס שישה אנשים, וכי הוא איבד תקווה וישראל הפכה את חייו לגיהנום. "אני הבעתי צער למה יש אנשים כאלה בעצם", טענה.
בית הדין קבע כי חרף התנהלות ד"ר סעדה-גרגס בפירסומיה, על הדברים להיבחן בראי חופש הביטוי, במיוחד בזמן מלחמה, ובראי החופש האקדמי הנתון לה להביע את עמדותיה. עוד קבע בית המשפט כי המכללה למעשה קיבלה את ההחלטה בדבר הפיטורים מראש, וביצעה אותם באמצעות ועדת שהוקמה לצורך זה במקום לפעול באמצעות תקנון האתיקה. כמו כן, המכללה לא חשפה בפני התובעת את התלונות שבעקבותיהן היא זומנה לשימוע, ועוד.
שופטת ביה"ד אביגיל בורוביץ' קבעה שפרסומיה של התובעת, ד"ר סעדה-גרגס, חוסים בצילו של חופש הביטוי והחופש האקדמי וכי הליך הפיטורים היה נגוע בפגמים רבים. "קשה להפריז בחשיבותן של הרשתות החברתיות, המהוות את כיכר העיר החדשה, בעיצוב השיח הציבורי, בפרט בתקופת בחירות, חוסר שקט ומלחמה," נכתב. "היה מקום לגילוי של יתר רגישות מצדה של התובעת להשלכות שעלולות להיות למצער לחלק מפרסומיה."
עם זאת, בית הדין גם העביר ביקורת בפסק הדין על התנהלותה של ד"ר סעדה-גרגס. בין היתר, על פרסום של צילום מסך מסרטון של ביצוע לינץ' בחייל שנפל ב-7 באוקטובר, שעה שהייתה בשיט בלב ים, מבלי שצפתה בו. בית הדין כתב כי "התובעת לא הביעה כל צער או אמפתיה בהקשר לאירועי 7 באוקטובר, ולא ניכר כי היא קשובה לדעות אחרות מלבד דעתה שלה."
הובהר בפסק הדין כי הפרסומים שלה חוסים בצילו של חופש הביטוי, אך נכתב כי "אין משמעות הדבר שהתובעת פטורה מגילויי רגישות לטלטלה הקשה, לכאב ולאבל הכבד שהיכו את החברה הישראלית ב-7 באוקטובר." בנוסף, ד"ר סעדה-גרגס לא הודתה בטעות שבפרסום התמונה מתוך הסרטון של החייל שנהרג.
עוד נקבע, כי החלטת הפיטורים עצמה לא נתנה את המשקל הראוי למכתבים הרבים שהתובעת שלחה מאת עמיתים שלה שהעידו על עמדותיה ועל עשייתה הציבורית. בנוסף, החלטת הפיטורים לא הביאה בחשבון את גילה של התובעת ואת העובדה שעבדה במכללה במשך כשלושה עשורים. לפי בית הדין, המכללה למעשה נקטה בפיטורים, שאמורים להיות מוצא אחרון, כצעד ראשון."
(אילנה קוריאל)
https://www.ynet.co.il/news/article/sj3p9ngabx
אם שופטת ביה"ד אביגיל בורוביץ' קבעה שפירסומיה של התובעת, ד"ר סעדה-גרגס, חוסים בצילו של חופש הביטוי והחופש. מה לנו שנלין על המזדהים עם הטור?
תיקון טעות
בתגובה למאמרו של משה גרנות שהתורה אינה רלוונטית לנו, כתבתי שהיא רלוונטית לו, ובטוחני למשל שהוא מקיים את המצווה החשובה ביותר בתורה "ואהבת לרעך כמוך" בפירושו של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך." כנראה שטעיתי.
בתגובה לאיום בתביעת דיבה מצידו של הייטנר ביקשתי ממנו כאחד היודע לנתח טקסט שמסכם תמיד את דברי הייטנר שלא התייחס כלל לדבריו המכפישים של הייטנר על בן עזר ("שאין בכוחו (השכלי) של עורך העיתון, אהוד בן עזר לענות לו. ואם היה מפסיק לכתוב ב"פלטפורמה הקטנה מדי" של אהוד בן עזר, "היה הקורא נאלץ להסתפק רק בחומריו הממוחזרים ועם סיפוריו הפורנוגרפיים חסרי הטעם" שלו") שישפוט אם אמרתי דבר שקר. אם לאו? ותשובת משה גרנות היתה ברורה:
"הבנתי שאהוד, נעמן כהן וחוה ליבוביץ' כועסים על אורי הייטנר. אני אוהב את הכתיבה שלו, שהיא תמיד מנומקת ומבוססת." ("חדשות בן עזר 2153).
משה גרנות לא כעס. הוא אהב את כתיבת דברי ההכפשה של אורי הייטנר על אהוד בן עזר.
נעמן כהן
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,
נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* ערן דולב: מעניין כיצד נסיה שפרן משתמשת במותו של ניר ניצן לספר על מה שכתבה בנושא ההליכה לפטרה לפני שנים רבות. ניר היה אדם נפלא, ספורטאי, המד״ס הקשוח שלנו ביחידה ומוסיקאי נהדר. להוותנו, בשנים האחרונות לא כל כך היה איתנו וכאבנו עם אביבה את מצבו. ראוי לראות ביו-טיוב את הסרט ״שתי מנדולינות״ בו מככבים חיים שוהם וניר ניצן.
* אהוד היקר, אני מודה שלא כל כך הבנתי את נעמן כהן, הוא טוען, בניגוד לדעתי, שצווי התורה רלוונטיים לימינו, ויחד עם זה, הוא מציין כמה "שיפורים" היו מחויבים כדי שתהיה רלוונטיות, כגון, לא לסקול נערה מאורסה שלא מצאו לה בתולים, ולא לסקול הומוסקסואלים – אז לשם מה זה צווה? כגון, ביטול חובת הקורבנות, והרי רוב פרקי התורה עוסקים בחובות המאמין למקדש ולמזבח, סתם נכתבו, בלי כוונה שהצווים יבוצעו?
שלך –
משה גרנות
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2181 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021]
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.2023].
פינת המציאות: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-70 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-70 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
📑 בגיליון:
- רון בריימן: פשעו של מיעוט
- עקיבא נוף: שִׁיר אַהֲבָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
- עמנואל בן סבו: צריך רק עיניים טובות
- אורי הייטנר: צרור הערות 22.4.26
- רון גרא: בֵּין שִׁירִים לַקְּרָב
- ד"ר משה גרנות: חינוך בימי המקרא ובימי חז"ל
- דני יערי: 90: מוקדש לאהוד בן עזר -איש שהמילים הן כלי נשקו
- אהוד בן עזר: "מסעותיי עם נשים" - פרק חמישי
- מנחם רהט: לא הקריפטו מריץ את הבוגדים לזרועות המודיעין של האוייב האיראנו-נאצי
- נעמן כהן: מהי ציונות הישרדותית?
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, : נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
- שאר הגליון