אהוד: ועדת חקירה צריכה לקום רק אחרי שאחרון הנוח'בות – מאות הרוצחים והאנסים העצורים אצלנו – יועמד למשפט צבאי ישראלי וייענש – כי הם ורק הם ומנהיגיהם אשמים ב"מחדל"!
למי תשווה ההיסטוריה את נתניהו וטראמפ?
תשווה אותם לצ'רצ'יל ורוזוולט!
איחולינו לבריאותו של ראש הממשלה
שעומד איתן חרף סרטן, מלחמה, עיתונות ישראלית שוחרת רעתו ו"משפט" תפור!
כפי שהקור הכניע את חיילי נפוליאון ברוסיה
ואת חיילי היטלר שצרו על סטלינגראד
כך המצור, החום, היובש, הצמא וצמצום החשמל
יביאו בקיץ 2026 את הקץ
על המשטר האיסלמו-נאצי באיראן
שני לוחמים, שני אתרי הנצחה סמוכים מטרים ספורים זה מזה, על גבעה 84, במזרח עמק חפר. אתר אחד מעל פני האדמה, השני מתחתיה. 84 – על שום גובהה מעל פני הים, ועדיין היא בולטת למרחוק, משקיפה על העמק ממערב וצופה על מורדות הרי שומרון וכפריו ממזרח. ביום בהיר רואים מכאן את קו החוף על עריו ומגדליהן. גבעה אסטרטגית עמוסת היסטוריה ומלחמות. למרגלותיה שוכן קיבוץ בחן, שנוסד ב-1954, כאן על קו התפר, הקו הירוק, אל מול השומרון – אז בשליטה ירדנית.
בולטת במקום בריכת המים הנושנה שכבר מזמן איננה בשימוש. הגג שלה הפך לאתר הנצחה לסרן אסף מסטר, שנפל בקרב ב-15 בנובמבר 2023 כשהוביל עם חייליו את הפריצה של צה"ל לרצועת עזה. בן הקיבוץ, חלל ראשון של בחן.
הבריכה הזנוחה היתה המקום האהוב על אסף, בה הקים "זולה" לעצמו ולחבריו. לאחר נפילתו, חבריו ובני הקיבוץ הקימו לזיכרו את מצפה אסף היפהפה, שממנו נשקף נוף מרהיב עין, 360 מעלות. בימים אלה השלימו הקמת פרגולה מרשימה מעליו, שאליה תתנשא צמחיה ירוקה בבוא הזמן. מקום מרגש להתכנסויות של בני נוער ומבקרים מבחוץ, מתייחדים עם זיכרו של הגיבור, נהנים מהבריזה וממראה השקיעה של השמש.
אסף, בנם הבכור של מיכל וליאור מסטר, תושבי ההרחבה, גדל בבחן, שיחק בנבחרת הטניס של הקיבוץ, הדריך בתנועת הנוער והירבה לטייל ברחבי הארץ. בתום שנת שירות בכפר הנוער עיינות, התגייס ליחידת יהל"ם, עבר קורס קצינים וקיבל פיקוד על מחלקה בגדוד 60 בחיל ההנדסה הקרבית. ב"חרבות ברזל" נפל בגיבורים, ומאז הוא מונצח גם בשבילי החורשה המקיפה את בחן, בפלוגה הצבאית שמוקמה לא מכבר למרגלות הקיבוץ, להגנה על קו התפר, ובלב כל אלה שזכו להכירו ולהתרשם מאישיותו, כפי שנכתב בשלט ההנצחה בצמוד למצפה:
"חבריו, חניכיו ופקודיו מספרים על יכולת נדירה ועוצמתית להסתכל עמוק בעיניים וליצור קשר אמיתי עם כל אדם. לכל מקום שהגיע, אסף חברים, זכה להערכה והיה דמות של מנהיג שנותן השראה וכוח לסביבה וסוחף אחריו קידמה. דרכו היתה רצופת הומור, שובבות ושמחת חיים. השיג מטרות שהציב לעצמו והקפיד למצות כל רגע בחייו. אסף השאיר בליבנו את האור שלו עם הלב הכי גדול שיש, העיניים הכחולות, החיוך והשמחה."
אני פוקד לעתים קרובות את קיבוץ בחן. כיום קיבוץ רק בהגדרתו, למעשה יישוב קהילתי. רק הגרעין המקורי שלו נושא אופי "קיבוצי", עם אחרוני ותיקיו-מייסדיו, שלחמו על הגנתו במלחמת ששת הימים. רובו – הרחבה, עם בתים מפוארים של משפחות שרצו באיכות חיים – כך גם בתי הבכורה ומשפחתה.
בביקוריי במקום הפסטורלי, צמוד לגדר המערכת המחושמלת, החוצצת בין השומרון למדינה, אני הולך לרוב בעקבות אסף אל המצפה הנושא את שמו, תופס שלווה, נהנה מהנוף ומהרהר בדמותו של צעיר עם פוטנציאל אישי עצום, שהקריב חייו במלחמה באוייב האכזרי, החמאס.
באזכרה האחרונה בבית העלמין האזורי, ניצבו מאות ליד קברו של אסף, לא נרתעו מגשם הזלעפות. קבר ראשון של חלל צה"ל שניכרה בו. תחת מימטרים, עם מיטריות בידיהם, עמדו בני המשפחה, המוני חבריו של אסף, חברי בחן וישובים סמוכים, האזינו לדברי ההספד קורעי הלב. ממאנים להתנחם.
בחול-המועד פסח שוב פקדתי את מצפה אסף. והנה לצידו אני מגלה מחפורת שזה מקרוב נחשפה, מובילה אל פתח נמוך, חסום בשער צהבהב. סקרנותי הובילה אותי מטה. החלקתי מטה על האדמה הרטובה, השער נפתח בקלות פנימה. כופפתי ראשי ומצאתי עצמי בתוך חלל תת-קרקעי מבוטן ומעוגל, חשוך, משתאה לנוכח מראה עיני לאור מצלמת האיי-פון.
מישהו השקיע כאן באחרונה ממירצו על מנת לחשוף את המקום, לנקותו, אף טרח להציב תמונות היסטוריות על הבטון – בחן בימיה הראשונים, הגבעה שהפכה ליעד מבוצר בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים, תמונה וסיפור חייו של יעקב (יענקלה) כפרי, שנפל כאן על גבעה 84 במלחמת היש"ע 1967. החשיכה לא איפשרה לי לקרוא את הכתוב. צילמתי אפוא וביציאתי יכולתי לקרוא בבירור – סיפור מדהים על עוד גיבור ישראלי, חלל מערכות ישראל, ששמו כמעט בלתי נודע.
מי אתה יענקל'ה כפרי ז"ל? אני קורא: יליד פולין, 1927, בן יחיד להוריו, שעלה ארצה בגיל שש. ב-1948 התגייס לחיל השיריון, שירת ביחידת "שועלי שמשון", ובקרב על חוליקאת נפגע בשתי רגליו. היה חשש שמא ייאלצו לקטוע אותן, אבל הוא המשיך בשירותו, נתמנה למפקד גוש כנרת, עלה בדרגות על לסגן-אלוף. ערב ששת הימים הוצב להגנת מרחב השרון בקיבוץ בחן. ביום השני למלחמה, נפל יענקל'ה כפרי מפגיעה ישירה של פגז ירדני.
וכך מסופר עליו בדף המוצמד לקיר המעוגל במעמקי האדמה: "היה בו השילוב המופלא של איש השלח, האת והרוח, שהספיק לעשות כה רבות בתחומים הנ"ל. דינמיותו היתה בלתי נלאית, התמסרותו ללא גבול, ניסיונו הצבאי רב – ויחד עם זה מצניע לכת, דוגמא ומופת לפקודיו, למתיישבים ולאנשי ספר... אהבה מופלאה קשרה אותו לנוף הכנרת מצד אחד ולירושלים העתיקה מצד שני.
"ערב מלחמת ששת הימים שוחח טלפונית עם רעייתו ואמר לה: 'תראי, הכול יהיה בסדר. צה"ל ינצח. העיר העתיקה תהיה בידינו ואנו נבקר בימים הקרובים אצל הכותל המערבי.' בשיחה עם חבריו אמר להם: 'יש לי חשבון ארוך עם הסורים, וכאשר יעלה צה"ל על רמת הגולן, אני אהיה שם בכל מחיר' – אולם הוא לא הגיע לשם." הוא הוצב בחזית השרון והיה החלל היחיד בקרב על בחן.
תהיתי, מי הוא זה שחשף את הבונקר התת-קרקעי הזה, טרח להנציח בו את מלחמות הקיבוץ ואת הקצין שחש להגנת המקום והשרון כולו? הופניתי אל בן הקיבוץ, הלל צסלריס, בן למייסדים, עולים מארגנטינה, מורה לחינוך וגיאוגרפיה, מורה-דרך, שחוקר זה שנים רבות את סודות גבעה 84. הוא זה שלקח על עצמו יחד עם שני בניו לחשוף את המחפורת שהיתה מכוסה צמחיה ואבנים, נסתרת מעין כל.
"זה לא בונקר" – הוא מתקן אותי. "זה היה חדר מנוחה, שמחבר בין שתי תעלות קשר, ממש כמו בגבעת התחמושת ובקסטל, התעלות הובילו לשלושה בונקרים, שחלשו משלושה כיוונים על כל הבקעה ממזרח." בסיור קצר מסביב לגבעה, אנו מגיעים לאחד הבונקרים הללו, שנותר בשלימותו.
"הגבעה היא לאמיתו של דבר תל בן 5,000 שנה, עוד מתקופת הברונזה," יודע הלל לספר. "מעליה שרידי כנסיה ביזנטית. מצאנו כאן 14 גתות וכמה בורות מים. כאן זה המותניים הצרים של המדינה. לא היה כאן כלום ב-1948. היישוב הכי מזרחי אז בעמק חפר היה קיבוץ המעפיל. כוח עיראקי שהגיע ממזרח, ביקש לחצות את המדינה לשניים. התנהל קרב במושב גאולים ואדם אחד הציל את המצב, אולי אף את המדינה שזה רק קמה: ירה לעברם פגזים מתותח נפוליונצ'יק והניס אותם לטול-כרם. היה זה שאול אפק, אביה של מיכל הרצוג אשת נשיא המדינה." גדוד של חטיבת אלכסנדרוני תפס את גאולים והתבסס במקום.
העיראקים חזרו וניהלו קרב עם כוחותינו סביב הכפר הערבי קאקון, ששכן על תל מתקופת הממלוכים, והונסו גם משם. במקום כפר של פורעים ערביים, קאקון הוא כיום אתר טבע יפהפה, סמוך למושב גן יאשייה. גבעה 84 שנכבשה אף היא, נמצאת בתחומו של קיבוץ בחן. "עיראק היא המדינה הערבית היחידה שאין לנו עימה עד היום הסכם הפסקת האש," מזכיר הלל. ואכן, ב-1991, במלחמת המפרץ, היא שיגרה לישראל טילי סקאד במשך 41 ימים.
הלל צסלריס לקח על עצמו להפוך את הגבעה לאתר מורשת משוקם ומתוחזק. מה שלא נעשה בכל שנות הקיבוץ, נעשה עתה בידי אחד מבניו, משוגע לדבר. "גבעה כזאת אין בשום מקום אחר בארץ, זהו המקום היחיד בשרון שבו אפשר לראות את קו ההגנה ב-1967.יש פה פוטנציאל מטורף," הוא מתרגש.
בלי לחכות לעזרת המוסדות, חשף בימים אלה את חדר המנוחה של הלוחמים. "אתה יודע מי נפל כאן על הגבעה?" – שאל אותו יום אחד שלמה הלפר, ממקימי בחן שהלך לעולמו לפני כשנתיים. הלל לא ידע, ולשלמה לא היה הרבה להוסיף: "בחור נחמד, לא זוכר את שמו." לעצמו אמר הלל: איך אני לא יודע, איך לא הינצחנו את יעקב כפרי?
המחשבה הראשונה היתה להפוך את בריכת המים לאתר מורשת ובו פינת הנצחה לכפרי ז"ל. פנייתו למועצה להנצחת החייל במשרד הביטחון נענתה בחיוב, אבל 7 באוקטובר עצר הכול. "יש יותר חיילים להנציח מ'חרבות ברזל' מאשר את חלל מששת הימים", נאמר לו.
המחשבה על בריכת המים פנימה קרמה עור וגידים בפרוגרמה שהוכנה. הוריו של אסף מסטר היו בעד, אך הרעיון התמסמס בגלל חיסרון בכספים. במקום זאת, קם המצפה על גג הבריכה והתקבע כאתר לזיכרו של חלל "חרבות ברזל". ההנצחה לגיבור שנפל על הגבעה 56 שנה קודם לכן נמצאת אפוא, בינתיים, מתחת לאדמה בחדר המנוחה של לוחמי ששת הימים, בחזית השרון.
הטובה המבוטנת, הקבורה באדמה, שעל הקיר שלה רשומות קורותיו של יעקב כפרי, נדרשת לחיזוק הבטון ולתחזוקה. היא חלק מקו ההגנה שהוקם כאן לאחר מבצע "קדש" בסיני, 1956. דרוזים הם שחפרו את התעלות, המחברות בין שלושה בונקרים, אשר שניים מהם, לדברי הלל, מתוכננים לשיפוץ. אבל מאין יבוא הכסף? בוודאי לא מאנשי קיבוץ בחן.
הלל הפיק חוברת קטנה, פרוגרמה, על מהות האתר וחשיבותו, הצליח להביו לדיון את נציגי המועצה המקומית עמק חפר, רשות הטבע והגנים, המועצה לשימור אתרים, קק"ל, אך הנושא טרם התקדם. "אם הצלחת להביא אל השולחן את כל הגורמים האלה, נאמר לו, אולי נפקיד בידך את השיחות עם הפלשתינים..." אולי משרד המורשת יעשה כאן משהו? תוהה הלל.
בינתיים הוצב על הגבעה שלט כחול של המועצה לשימור אתרים, תחת הכותרת: "המותניים הצרים" של מדינת ישראל. נאמר בו כי ממדי "המותניים הצרים", 20-14.5 ק"מ, נקבעו בהשפעת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לבין ירדן ועל סמך הישגיה הצבאיים של ישראל באזור, במהלך מלחמת העצמאות. "המותניים הצרים" היו סיכון אסטרטגי לישראל, הן בשל האפשרות שכוח צבאי עויין, מן השומרון, יגיע במהירות אל חוף הים וינתק את הקשר היבשתי שבין צפון הארץ לבין מרכזה ודרומה, הן בשל המרחק הקטן שבין הגבול ממזרח לבין ריכוזי האוכלוסייה הישראלית באזור המרכז והשרון, והן בשל העובדה שבשטחים אלה עברו תשתיות לאומיות רבות של ישראל. ועוד נאמר בשלט, כי קיבוץ בחן ניצב באחת הנקודות הצרות ביותר שבין הים התיכון לממלכת ירדן, ולכן ספג הפגזות כבדות ביומיים הראשונים של מלחמת ששת הימים.
עוד שלט של המועצה לשימור אתרים מוצב למטה, לצד תותח מסוג 25 ליטראות מיושן שמזמן יצא מכלל שימוש בצה"ל. שני תותחים כאלה השתתפו בהגנה על בחן. על שלט זה נזכר שמו של המפקד, יעקב כפרי ז"ל.
מ"המותניים הצרים" יצא סרן אסף מסטר, בן 22, מביתו בבחן להגן על ישראל ויישובי עוטף עזה, והרחק מהבית, ברצועת עזה, נפל. ואל "המותניים הצרים" הגיע סא"ל יעקב כפרי, בן 40, להגן עליהם ועל השרון, וכאן על גבעה 84 שמעל בחן נפל. גבעה אחת, שני גיבורים, שלוש מלחמות.
הלל ואני ניצבים על הגבעה עתירת המורשת וההיסטוריה, בין המצפה המזדקר אל על לבין חדר ההמתנה התת-קרקעי, צופים מערבה ומזרחה, רואים את בחן המשגשגת, את בת חפר המתרחבת, ויודעים כי בזכות גיבורים שכאלה, ובזכות ממשיכיהם בכל יחידות צה"ל, יישובי העוטף במערב הנגב בטוחים יותר, כמו גם יישובי קו התפר בשרון.
מכאן רואים בבירור את גדר המערכת ומאחוריה טול-כרם העויינת. מפעם לפעם קולות המואזין עולים ממנה, אף נשמעים צרורות של ירי. חיילי צה"ל נלחמים בתאי הטרור בעיר הערבית, אשר רק כ-15 ק"מ מפרידים בקו אווירי בינה לבין העיר העברית נתניה, לחוף הים התיכון.
יוסי אחימאיר
תקדים ונצואלה?
שינוי משטר נוסח ונצואלה – במסגרתו דרג שני מקבל את השלטון – מהווה אשלייה הרסנית בהקשר של איראן, הנשלטת מאז פברואר 1979 על ידי משטר אייתוללה מונחה-אידיאולוגיה פנאטית, המחוייב להכניע את המשטרים הסונים "המשומדים" ואת "השטן האמריקאי הגדול".
כל מרכיבי המשטר מונחים על ידי אידאולוגיה שיעית-תריסריונית קנאית ואפוקליפטית בת 1,400 שנה, העליונה על פני שיקולים כלכליים, דיפלומטיים, פוליטיים וצבאיים ופיתויי תאוות-בצע. למעשה, משמרות המהפכה הם הנציג האסטרטגי האותנטי ביותר של אידאולוגיית האייתוללה – מודל לחיקוי של הקרבה עצמית למען היעד העליון: מהפכה שיעית אסלאמית עולמית.
לפיכך, בניגוד להפלת מדורו, מנהיג מושחת, רודף בצע וסוחר סמים בוונצואלה, שינוי משטר באיראן מחייב יצירת DNA חדש, הכולל עקירת חוקת האייתוללה והתנערות ממנה, וכן תוכנית הלימודים, דרשות יום שישי במסגדים והתקשורת הרשמית.
התנערות מחוקת האייתוללה
*חוקת הרפובליקה האסלאמית של איראן משנת 1979 היא מפת הדרכים לחזון האייתוללה. היא מניחה את היסודות הדתיים, האידאולוגיים, ההיסטוריים והאסטרטגיים להתנהלות שיטתית, קנאית, אלימה ואנטי-אמריקאית בזירה הפנימית, האזורית והגלובלית. התנהלות זו הפכה את איראן מ"השוטר האמריקאי במפרץ הפרסי" למוקד עולמי מרכזי אנטי-אמריקאי (בשיתוף פעולה עם סין, רוסיה, צפון קוריאה וחיזבאללה) של מלחמות, טרור, סחר בסמים, הלבנת הון והפצת מערכות צבאיות כגון אספקת רחפנים קטלניים לברוני סמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה וברזיל.
*חוקת האייתוללה מספקת הנחיות לייצוא המהפכה האסלאמית ע"י חתרנות, טרור, מלחמות אזרחים, הפצת טכנולוגיות בליסטיות, סחר בסמים והטפה דתית במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית ("הבטן הרכה" של ארה״ב) ועל אדמת ארה״ב.
*החוקה שואפת לניצחון המדוכאים ("מוסטדאפין"– כגון איראן, סוריה, לבנון, ונצואלה, קובה וניקרגואה) על המדכאים והיהירים ("מוסטכבירון" – כגון "השטן האמריקני הגדול", סעודיה וישראל).
*היעד האסטרטגי של החוקה הוא הקמת חברה שיעית אוניברסלית המבוססת על תורת חומייני, והכנעת המוסלמים הסונים ה"משומדים" והלא-מוסלמים ה"כופרים". ניצחון על העריצות האמריקנית!
תוכנית הלימודים משקפת את הDNA-.
*דמוקרטיות מערביות נוטות להסתמך על דיפלומטיה ומשא ומתן עם משטר האייתוללה, המפגין מומחיות באמנות ה"תקייה" (הטעיה/הונאה המותרת על פי הקוראן). יתירה מזאת, מאז 1979 ממנף המשטר את הדיפלומטיה כרוח גבית לפעילותו האנטי-אמריקאית במפרץ הפרסי, במזרח התיכון, באפריקה, באמריקה הלטינית ואף על אדמת ארה״ב.
*המערב נוטה להתעלם ממשקלה המרכזי של תוכנית הלימודים כנציגה האותנטית ביותר של האסטרטגיה, הטקטיקה והחזון האנטי-אמריקאי הקנאי והאפוקליפטי של משטר האייתוללה: הפלת כל המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים והכנעת המערב ה"כופר", ובראשו "השטן האמריקאי הגדול."
*תוכנית הלימודים תואמת את החוקה, הדיכוי הפנימי של מיעוטים אתניים ודתיים, דיכוי נשים, והפצת טרור אנטי-אמריקאי. היא משקפת מחויבות אפוקליפטית למהפכה אסלאמית עולמית אנטי-אמריקאית.
*מאז 1979 משמשת תוכנית הלימודים קו-ייצור יעיל להשקפת עולם אנטי-אמריקאית, טרור וסחר בסמים.
*על פי מחקר IMPACT-se ממרץ 2026:
"ארה״ב מתוארת בשיטתיות כ'השטן הגדול', אוייב עיקרי של הרפובליקה האסלאמית.... מלחמתנו היא מלחמת אמונה שאינה מכירה בגבולות גיאוגרפים... יש לגייס כוחות אסלאמיים ברחבי העולם... דוקטרינה מיליטנטית בלתי מתפשרת...
"לאיראן תפקיד מוביל בקידום המהפכה החומייניסטית העולמית... האדרת הג׳יהאד והשוהאדה מודגשת ע"י תיאורים גרפיים של לוחמים ומחבלים...
" הדגשת השנאה ל'מערב האימפריאליסטי... דחייה מוחלטת של ערכים מערביים... התלמידים לומדים כי הם תחת איום מתמיד, בעיקר של ארה״ב...
"ימי מחאה שנתיים אנטי-אמריקאים בבתי הספר... ארה״ב מוצגת כאויב שטני של האל...
"תוכנית הלימודים מעצבת תלמידים כחיילים במאבק עולמי לקידום המהפכה האסלאמית... מוות, כולל שוהאדה, מוצג כחוויה מבורכת...
השורה התחתונה
של משטר האייתוללה הפך אותו למוקד מרכזי של מלחמות, טרור, סחר בסמים והפצת מערכות צבאיות מתקדמות. לא ניתן לקדם את היעד של צמצום ומניעת טרור ומלחמות כל עוד מוקד האייתוללה פעיל.
ה DNA-מורכב מחוקה, תוכנית לימודים, דרשות יום שישי ותקשורת רשמית.
*סיום ומניעה של טרור ומלחמות מחייבים שינוי משטר באמצעות שינוי הDNA- ולא רק החלפת מנהיגים, כלומר – עקירת מורשת האייתוללה מן השורש.
השגריר (בדימוס) יורם אטינגר
העולם כמרקחה. בגלל אחוזים בודדים מתפוקת הנפט העולמית (שאפילו אינם דרושים לה) שינתה ארצות הברית את מטרות המלחמה באיראן ומייחסת חשיבות עליונה למצרי הורמוז. העכבר ששאג מארמון אליזה בפריז כבר מאיים שישלח "כוח" משימה למפרץ במטרה להבטיח את חופש השיט שם. הפקיסטנים העוינים מתווכים, הטורקים העוינים זועמים, ו"המפרציות" נלחצות. כל העולם מוטרד מההתנכלות האיראנית לחופש השיט במצרים. הצביעות חוגגת. אבל, לא חופש השיט חשוב לעולם "החופשי" אלא אחוזים בודדים במחיר הדלק.
לא רחוק ממצרי הורמוז, מן הצד השני של חצי האי ערב, יש מצר אחר, מצר באב אל מנדב ("שער הדמעות"), אשר מאוים על-ידי שלוחיה של איראן, החות'ים. חסימת מצר זה, או אפילו האיום בחסימתו, מכוונת קודם כל נגד ישראל, ומשתקת לחלוטין את נמל אילת ואת מקום התעסוקה הגדול ביותר של העיר הדרומית של ישראל.
אבל, לא רק ישראל נפגעת ממצב זה. גם מצרים, שתעלת סואץ מהווה עבורה מקור הכנסה עיקרי, נפגעת, ושותקת. גם סעודיה, שברשותה צינור נפט המוביל אל נמל ינבוע בחוף המערבי שלה (חוף ים סוף), צינור המאפשר לה לייצא נפט לאירופה דרך תעלת סואץ, נפגעת ושותקת. רק יציאה מים סוף דרומה, דרך מצר באב אל מנדב, עלולה להיחסם בפניה. ולצורך זה, גם "המפרציות" יכולות להשתמש בצינור הסעודי. אבל, הן משותקות על-ידי ההפצצות האיראניות ואינן משתמשות בנשק הרב שרכשו מארה"ב.
וישראל? מישהו שמע שישראל מוחה על מניעת חופש השיט ממנה ואליה במצר באב אל מנדב? בעבר יצאה ישראל למלחמה עקב חסימת חופש השיט למפרץ אילת. והפעם? מישהו שמע על דרישה ישראלית מארצות הברית להתנות כל הסכם עם האיראנים בחופש השיט גם במצר באב אל מנדב? יש מתלהמים בירושלים הבירה ובקריה בתל-אביב, אבל בהקשר של המצר שנשכח הם ממלאים פיהם מים. האם ויתרה ישראל הרשמית על העיר אילת כשם שהיא מתנכרת לצפון? מה פשר השתיקה הרועמת?!
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.
בעקבות טקס המשואות המדהים לתפארת מדינת ישראל. אני שומע את הערוצים והקפלניסטים. חטפו לנו את טקס המשואות. חטפו לנו את יום העצמאות. אכלו לנו ושתו לנו (הכל שלהם).
הרשו לי להזכיר להם. כשהם עלו לשלטון לתקופה קצרה של כשנתיים. למרות שעשו זאת בשקר וכחש (להזכירכם בנט אמר וגם חתם. ״לא אשב עם יאיר לפיד, לא אעשה קואליציה עם עבאס מהאחים המוסלמים״). וכידוע שבר את כל מה שאמר וחתם. זאת ועוד כשהגיעו לשלטון הם שינו את מה שהיה נהוג מקום המדינה. תמיד חילקו את ועדות הכנסת לפי מפתח הקולות גום האופוזיציה קיבלה את חלקה לפי תוצאות הבחירות. לפיד ובנט לקחו את כל ועדות הכנסת בניגוד למה שהיה מקובל. כשהליכוד חזר לשלטון חזר לשיטה הקודמת ונתן לאופוזיציה את חלקה .
ולמרות השקר של בנט, ובשפתם ״חטיפת כל ועדות הכנסת״ – האופוזציה של הליכוד לא החרימה, השתתפה בכל הטקסים לא חשבה שלפיד/ובנט חטפו את הטקסים למרות שהם מינו כמובן את האנשים שלהם. נתניהו והליכוד התנהגו בממלכתיות לתפארת מדינת ישראל.
צריך גם באותה הזדמנות למנות את ״ההישגים״ של ממשלת לפיד/בנט. מסירת שדות הגז לחיזבאללה, מסירת מיליון קוב נוסף של מי כנרת לירדן (היום הכנרת נמצאת פיזית בישראל אבל רוב מי הכנרת מוזרמים לירדן), אישור לאמריקאים לרוקן את מחסני התחמושת בישראל לטובת אוקראינה, ולכן ב-7/10 נתקענו ללא תחמושת דבר שביידן ניצל עד תום. שלא לדבר על הרצון להעביר 54 מיליארד שקלים לאחים המוסלמים כאתנן בחירות. (בפועל הספיקו להעביר רק 4 מיליארד כי נפלו), מניעת שתילת עצים בנגב, וזאת רשימה חלקית.
* פרשת-הפצ"רית, טויחה.
* פרשת-הרוגלות, טויחה.
* פרשת המרגל-המשוגע, טויחה.
* פרשת 800 הטלפונים-הניידים שהועלמו מהמחסן-בצפון, טויחה.
* פרשת 18 הקונטיינרים המלאים באמל"ח שנגנבו מביסלמ"ח בצהרי-היום, טויחה.
* פרשת מינויו של הרצי מדליה-אדומה במחטף, בזמן ממשלת-מעבר ובניגוד גמור לתקנון, טויחה.
* פרשת הקמת היחידה להשמדת ראיות בתחילת המלחמה על ידי הרצי, טויחה.
* פרשת מחיקת-החומרים, מן המצלמות בטלפונים הניידים של התצפיתניות הי"ד וממצלמות הדרכים ע"י אדון מיסקלקולציה, טויחה.
* פרשת ההשקעות על 'שורטים' בבורסה על דם הנרצחים, טויחה.
* פרשת שחרורו של מנהל בה"ח שיפא כביכול 'מחוסר במקומות כליאה', ותוך מידור הדרג-המדיני, טויחה.
* פרשת "שקמה-הנביאה", אם היא באמת נביאה או שמישהו גילה לה, טויחה.
* פרשת הדלפת מבצע הביפרים כיומיים לפני מבצע ביפרים התפרסם על ידי ערוץ תקשורת בישראל שישראל עומדת לעשות מעשה שיסכן את כל המזרח התיכון – לא נבדק לא נחקר.
*שעת השין של מבצע שאגת האריה, כתבי ערוץ 12 היו מוכנים, מאופרים וישובים ממש ברגע הנכון- לא נבדק לא נחקר.
* פרשת מסירת שטחי מולדת עם שדות גז פוטנציאלים לחיזבאללה בניגוד לחוק ותוך עקיפת הכנסת לא נבדק לא נחקר.
כשלדעתי האישית והפרטית גרידא.
כל הפרשות שמופיעות כאן ברשימה טויחו בעזרתם של הפקידים עם הגלימות-השחורות (שגם רוצים להיות האחראים על ועדת-החקירה).
ייתכן שהפרשיות בכלל לא היו זוכות להיוולד-לעולם אילולי מינויים של הרצי מדליה-אדומה ושל רונן מיסקלקולציה.
מוטי הרכבי (מבוסס על דברים שכתב אלון בק)
מדינת ישראל נמצאת בימים אלה תחת מתקפה של קמפיין השפעה כנגד האיש שבא לשקם את השב"כ מחורבנו, כפי שבא לידי ביטוי נוראי בטבח שבת שמחת תורה, להוציא ולנקות את מורסת הפוליטיזציה שחילחלה לתוכו ואיימה לכלותו, להחזירו לייעודו ולתפקידו המקורי.
קמפיין השפעה מתרחש במקביל גם נגד ראש המוסד הנבחר, כמו בשעתו נגד מפכ"ל המשטרה המכהן, המטרה אחת, להותיר את השליטה במוקדי כוח אלה בידי ההגמוניה המאופיינת בעיקר באליטה המצטמצמת ומתחלפת אך נאחזת בציפורניה במוקדי כוח אלה.
סוכני ההשפעה מכינים בכל פעם מחדש את הכיכר, מגדרים אותה, מציבים במרכזה את המוקד, לעיתים את הגרדום, מבעירים את האש, מחליקים בשמן זית זך את החבל, כשהכול מוכן מובילים את הנדון לסיכול ממוקד, בבית דין השדה, אל מרכז הכיכר.
סוכני ההשפעה, סוכני הכאוס, סרבני קבלת כללי הדמוקרטיה הישראלית האיתנה מניעים את תהליך הסיכול הממוקד, זורעים דיסאינפורמציה, מגייסים מקורות בכירים דמיוניים, מעצימים אירועים ביזריים, בעקבותיהם מגיעים התחקירים עם המוזיקה הדרמטית, עם הקדימונים מסמרי השיער, עם ההבטחות לחשיפה שתזעזע את אמות הסיפים, הפרשנים מתחממים על הקווים, כתוביות בשחור אדום עם סיפור מימי הגן או התיכון או הטירונות או הטיול שלאחר הצבא מדווחים בעיוותי קול מצמיתים, זהו אפשר להבעיר את האש, אפשר להוריד את הגיליוטינה.
הקלות הבלתי נסבלת והבלתי הגיונית העליל, האנטי מוסרית והמעוולת, בה יכולים בעלי כוח ואינטרסים לבצע "רצח אופי" באדם שאינו מתיישר עם שורות המקהלה שלהם, מחרידה ומסוכנת.
האלוף במיל' דוד זיני, ראש השב"כ כמשל, קודמו, שאין חולק כי הוא אחד האחראים הראשיים לטבח שבת שמחת תורה, נעטף בצמר גפן רך ונעים, שמור כאתרוג וזוכה להגנה מהאוחזים עדיין במוקדי הכוח וההשפעה במדינת ישראל.
האיש טוהר בחומרי החיטוי והניקוי העוצמתיים ביותר, אינו נשאל שאלות טורדניות, אינו נדרש לתת תשובות, זוכה לכיפת ברזל, מעיל רוח, אור איתן, שרביט קסמים ומערכות הגנה נוספות מצד האליטה הישנה והגוועת, עד שבית המשפט נאלץ להשתתף במאבק על הדחתו שניהל במשך חודשים תוך כדי מלחמה בשבע חזיתות, ופגיעה בביטחון הלאומי בשל ההתעסקות בהדחתו.
וכשעלה שמו של דוד זיני, החל קמפיין ההשפעה המתועב, הוא עם כיפה ולא סתם כיפה, כיפה גדולה, יש לו אחד עשר ילדים, רבותיו הם רבני הר המור.
וכשלא צלח קמפיין זה, עברו סוכני ההשפעה והכאוס לצטט ציטוטי עבר מפי אביו הרב, ציטוטים בהם התבטא בתוקף תפקידו הרבני, דקות אחדות לאחר שאושר מינוי האלוף זיני, דפקו שוטרים על דלת בית האב בעקבות תלונה שהוגשה נגדו והוא זומן לחקירה באזהרה בעקבות איומים, גם מעשה נבלה זה לא צלח.
ואז עברו סוכני הכאוס וההשפעה להאשמה שתמיד מצליחה, דוד זיני הוא איש של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, משיחי הזוי, הוא הולך לפעול למען המלך ולא הממלכה, הנדסת מכונות הרעל היעילות תמיד ולתדהמת הסוכנים ומפעיליהם גם מהלך זה לא צלח.
האלוף זיני נסרק במסרקות של ברזל מלובן ונמצא כי לא דבק בו רבב, סוכני ההשפעה והכאוס נאלצו להגיע לבני משפחתו, לחפש במנהרות ובנקיקים, בסדקים ובחורים משהו שיכול לשרוט את דמותו הצחה.
סוכני הכאוס וההשפעה "חשפו" כי האלוף נפגש עם ראש הממשלה שלא בידיעת הרמטכ"ל, האלוף זומן לשיחת הבהרה עם הרמטכ"ל, הוועדה שבדקה את התנהלותו, מצאה כי לא נפל פגם בהתנהלותו. בעת מינויו החליטה הוועדה המייעצת למינוי תפקידים בכירים על אישור המינוי תוך הצבת תנאי תקדימי וחריג ביותר, שאם מי מבני משפחתו יחטא הרי שהוא יישא בעונש ויתפטר או יפוטר, לא יאומן כי יסופר.
והמסע של סוכני ההשפעה והכאוס נמשך, גם לאחר שנכנס לתפקידו, למרות המאבק המכוער, של גורמי אכיפת החוק וסייעניהם, ראשי השב"כ לשעבר, קמפיין ההשחרה וההשפעה לא תם.
ההוכחות להיות משיחי, הזוי הגיעו בדמות מתקפות סוכני ההשפעה והכאוס על שאינו מתנגד כמנהג ראשי השב"כ לשעבר לעונש מוות למחבלים, שאינו מתנגד, כמנהג ראשי השב"כ לשעבר, לחייב את בכירי משרד המשפטים לעבור בדיקת פוליגרף תקופתית.
סוכני הכאוס וההשפעה הצביעו על הקשר של אחד מאחיו עם המיליארדר סיימון פאליק, ואז הגיע מה שציפו לו ברוח הנבואה, האקדח המעשן.
בקול תרועה רמה התפוצצה פרשת הברחת סחורות לעזה, בין שנים עשר העצורים גם אחיו של ראש השב"כ, המכחיש מכל וכל כל קשר להאשמות נגדו, חקירתו מבוצעת על ידי המשטרה, ברם, הסעיף המגוחך בו החליט פרקליט המדינה להאשימו הוא: סיוע לאוייב בשעת מלחמה ולקיחת שוחד, טרומבוני התעמולה וסוכני הכאוס וההשפעה יצאו בקריאה להדיח ועכשיו את ראש השב"כ.
כשנראה היה כי סוכני ההשפעה והכאוס מניפים דגל לבן במלחמתם בראש השב"כ, "העזה" רעייתו לפרסם איגרת מיוחדת לנשות עובדי השב"כ ובה דברי עידוד וחיזוק, והארץ רעדה, והארץ געשה ותהום המדינה.
ואז הגיע הרגע המצמרר, המזעזע, הבלתי אפשרי, ראש השב"כ היהודי שהוא גם תלמיד חכם, העז לשלוח דף פרשת שבוע עם דברי תורה, לחבריו בשב"כ, חושך על פני תהום.
ומי שהעלה בדעתו כי זו התהום האחרונה אליה ייפלו סוכני ההשפעה והכאוס גילה לתדהמתו כי גם שיחה בין הרב הראשי לישראל וראש השב"כ בה הציע לקיים סעודת הודיה על הניסים והנפלאות שאירעו לעם הנצח במלחמת שבע החזיתות, מלחמת התקומה, היא סכנה ממשית לביטחון האומה.
וכשמתום לא נמצא וכשמאום לא נדבק, כשבגדי הכהונה של ראש השב"כ לא דבק בהם רבב, יצאו סוכני ההשפעה והכאוס בקמפיין האחרון, נכון לכתיבת שורות אלה, ההחלטה שלא לאפשר בעת הזאת את עדות ראש הממשלה, בשל הסכנה לחייו, היא התשלום לאתנן שהעניקו שרה ובנימין נתניהו לראש השב"כ בבחירתו.
אין גבול לנבזות ולרשעות, אין גבול להיאחזות בקרנות המזבח, אין גבול לתעמולה של סוכני ההשפעה והכאוס, המינויים האחרונים של ראש המוסד וראש השב"כ מערערים את ההגמוניה של האליטה הישנה, רק דבר אחד הם לא לקחו בחשבון, האלופים האלה קורצו מחומרים אחרים, הם לא מפחדים.
למחלת סרטן השנאה אין תרופה, אין מרפא, אין סעד, אין מזור, מהתופעה הנפשית, חברתית העמוקה שפשתה בקרב מיעוט החולה במחלה חשוכת המרפא הוא קטלני.
מאז פרסום הגיליון הרפואי של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ממנו עולה כי לפני חודשים אחדים עבר ניתוח להסרת גידול סרטני וטיפול בהקרנות, אשר נשמר בסוד ולא דווח לציבור בעיצומה של מלחמת שבע החזיתות בהחלטה שלא לרפות את ידי העם ולחזק את ידי מבקשי נפשה של מדינת היהודים הפתולוגיה של השנאה ניצבה במלא כיעורה ועליבותה.
הפרעת השנאה הכרונית משתוללת, תסמונת הדה הומניזציה, הדינמיקה של העוינות הממארת מעוררות את מנגנוני האיבה המושרשים, של המיעוט הצווחני, חלקו אוחז במוקדי הכוח וחלקו זוכה לחיבוק של הלוקים במחלת סרטן השנאה המזמינים אותם לנתח בגרזינים ובקלשונים את ראש הממשלה ומורכבותו הרפואית.
כל תועמלן בכסות פרשן הפך לרופא בכיר , כל קריין בן יומו היה למנתח זוכה נובל , כל אוחז מקלדת היה למאבחן בינלאומי המחווה ומביע דעתו הבלתי מקצועית בעליל על הסרטן, תופעותיו, השלכותיו.
העיסוק האובססיבי של הלוקים בסרטן השנאה מעורר דאגה, כשגדולי הרופאים והמומחים בארץ ובעולם מציגים עמדות שונות לחלוטין באופן קוטבי, מוציאים את הרוח מבלוני החולים בסרטן השנאה ומציגים את העמדה הרפואית המקצועית, אלא שהצודקים תמיד, אלו שאין בלתם, שהבנתם ברפואה חופפת להבנתם בדמוקרטיה , עסוקים בלהרבות מדון, שנאה ואיבה.
מחריד ומזעזע לקרא את תגובות חלק מהפוליטיקאים המהדהדים כאילו כל פרסום נושא המורכבות הרפואית הינו המצאה מתוכננת מראש כדי לזכות בחנינת נשיא המדינה, או כפי שהתבטאה המרגלת, האוחזת במקלדת: "קלף היציאה מהכלא שלו."
די להביט בגיליון הרפואי הגלוי של החולים בסרטן השנאה, לקרא על עברם הרפואי, על תהליך ההחמרה במצבם הרפואי עד לאבחנה הסופית כי הם לקו בסרטן השנאה.
בגיליון מתוארת התפתחות המחלה שהחלה עם הבחירה הדמוקרטית של רוב העם בראש הממשלה, המשיכה במחאות שהפכו להתפרעויות ומופעי אימים של אלימות ובריונות, נגד הרפורמה המשפטית, נגד יוקר המחייה, נגד חוק הגיוס, נגד הכיבוש המשחית, נגד המלחמה, נגד המינויים, נגד הדמוקרטיה, נגד היהדות, נגד הניצחונות.
השנאה לבשה ופשטה צורה, מיצגי שנאה, פסלי רודנים, ירי בכינון ישיר לעבר בית ראש הממשלה, מצור על המספרה בה הסתפרה אשת ראש הממשלה, מצעד השפחות, הסתה נוראה ומחרידה תוך התרת דמם של ראש הממשלה ומשפחתו, טבעת אש סביב בית ראש הממשלה, התקפה פרועה ומשולחת רסן נגד נבחרי ציבור נשותיהם, ילדיהם, הוריהם, בבתיהם, במרחב הציבורי, בלשכותיהם.
השנאה העבירה על דעתם אנשים שהיו בעבר בצמרת ההנהגה הישראלית, צבאית ומדינית והיו למעודדי ומנרמלי הסרבנות, מחרחרי מלחמת אחים, מובילי מרד מיסים ומרי אזרחי, הפוגעים בביטחון ישראל, הפוגעים בחוסן הלאומי, המחלישים את הרוח היהודית ישראלית בעולם.
וכשהנורא מכל, טבח שבת שמחת תורה, התרגש עלינו, ומחירו היה נורא מנשוא, נדמה היה כי זהו רגע מפנה גם בקרב החולים בסרטן השנאה, רגע של הפוגה, התפכחות, רגע של התבוננות פנימית על חלקם בהובלה ליום המר והנמהר.
אז נדמה היה, החולים בסרטן השנאה חזרו לעולם האפל של ההשוואות לצוררי היהודים מהיטלר אייכמן דרך סטאלין ועד מנגלה, לצד ההסתה הפושעת החלו להפיץ עלילות דם נגד ראש הממשלה, המעדיף את כסאו הפוליטי על חיי חיילים אותם הוא שולח למות בקרבות, העלילו עליו כי הוא רוצה במותם של החטופים במנהרות החמאס, העלילו עליו שהוא פושע מלחמה, רוצח המונים, מר הפקרה שכל מעייניו נתונים להישרדותו הפוליטית.
הגיליון הרפואי הגלוי של הלוקים בסרטן השנאה, מלא באבחנות, גדוש בניתוחי תהליכים רפואיים, בעליות ובירידות ובחתימה אחת, אין תרופה.
השנאה החולנית הזו התקיימה בעתות רגיעה, בעתות מלחמה בשבע החזיתות ועתה בעקבות הניתוח שעבר ראש הממשלה המחלה התפרצה מחדש במלא עוזה ובמלא אונה.
ולחשוב שראש הממשלה הנושא על כתפיו את גורל העם היהודי, המוביל מלחמה היסטורית בשבע חזיתות, המתמודד מול מכונות שנאה משומנות, המתמודד מול תקשורת שבחלקה מוטה, מערכת משפט שבחלקה עוינת, מול איומים מבית ומחוץ, מול הסתה פושעת נגדו ונגד משפחתו, מול דיונים בבית המשפט, מול בית הדין הבינלאומי בהאג, מול מדינות "ידידותיות" ועויינות, האיש הזה ניצח גם את סרטן הערמונית, לחולים בסרטן השנאה אין תרופה, גם תפילות לא יעזרו ובכל זאת, בריאות הנפש ובריאות הגוף.
עמנואל בן סבו
"שקיעה על הר כנען – שירי אהבה"
מאת עדנה מיטווך-מלר
חדרים 2025, 108 עמ'
בספר האהבה המלבב הזה יש שישה שערים, כל שער פותח במוטו ממקורות קלאסיים, והשער השישי פותח בפסוק האלמותי משיר השירים: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה" – פסוק המאפיין בצורה הכי קולעת את השירים היפיפיים שבקובץ הזה.
שלא כדרכי, אתחיל דווקא בפרוסודיה: כמעט כל הקובץ מחורז (אם אינני טועה, רק השיר "אור" בעמ' 98 איננו מחורז), והחריזה משובחת, סממן פיגורטיבי שנזנח לחלוטין בשירה החדישה. במספר שירים אנו פוגשים אימאז'ים בנויים לתפארת, הרי דוגמאות: "וצבע היין ההוא / בראשי הפרחים האדומים / השומרים על צידי הבית / כזקיפים עטורי כידונים" ("טיול", עמ' 23); "בכניסה לביתי חגיגת צעדיך / פרחי חורף ניעורים משנתם / ירקות העצים בוהקת כפז / כלניות ונרקיס זוקפים את ראשם" ("מתנות אהבה", עמ' 35); "איך דהרת במכונית מתכת / מן היופי הניגר / ולאן היה ללכת / במהירות אל חיק ההר" ("פרלוד", עמ' 54); "הנרות החומקים מגפרור אצבעותיך / וצריבת חידת לכתך" ("כבר השעה מאוחרת", עמ' 60 ועוד).
ליקטתי קצת היגדים ייחודיים למשוררת שלנו: האוקסימורון – "אתה, אני והשקט / שרים כשחפים חופשיים" ("התמרקות", עמ' 27); "ערב נשרך ללא דרך / צועק ברחוב את שמך" ("מתנות אהבה", עמ' 35); "שקשוק המטוטלת המוחה / על פתיתי בואך" ("כיבוי אורות", עמ' 59), והסינאסתיזיה המפתיעה: "בידיך נותרו / ערב רב של צלילים" ("כבר השעה מאוחרת", עמ' 50); "גופך פילח לילותיי / והאיר אבוקות לבלי די" ("פרידה", עמ' 67); "יהא אשר יהא המחיר אשר שילמנו / וזה אשר עוד נשלם על רגע מבורך" ("שימורים", עמ' 81); "השיר הזה הוא במקומך / הוא מוסיקה, הוא אש, הוא מים, / הוא דשא, פרח, מזרקה, / הוא רטט החושים באחיזת ידיים" ("מוסיקה, אש ומים", עמ' 88); "כי מבעד לחלון בחוצפה / צועק אביב לעברי" ("תה ותופין", עמ' 89); והסינאסתזיה: "נאחז בצור אותה שתיקת האור / המפעמת רק בין אוהבים... עכשיו משפחת המילים המפוארת... מה נמוכה היא, שוממה ומתייתרת / אל מול אותה שתיקת האוהבים" ("כחומר ביד היוצר", עמ' 102); "לצאת מן העיר והדעת", "עד", עמ' 103).
אמצעי פיגורטיבי נוסף הוא האנאפורה (חזרת מילים בתחילת השורות), כמו בשירים "קומי שאי" (עמ' 40), "מרחקים" (עמ' 44), "חרטה" (עמ' 48). "מעל ומעבר" (עמ' 100).
עדנה מיטווך-מלר היא פוליגלוט, מתרגמת מאנגלית, צרפתית, גרמנית ורוסית, משופעת בתרבות עמנו ותרבות העולם, על כן אנו נמצא בשיריה "התכתבויות" עם מיטב היוצרים בעמנו ובעולם: השיר "שי" (עמ' 22) מזכיר את רחל, הגם שתוכן השיר שונה; "זמר עתיק" (עמ' 58) מתכתב עם "ניגון עתיק" של אלתרמן; "כבר השעה מאוחרת" (עמ' 60) מתכתב עם "כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח" של עמוס אטינגר ונורית הירש, בשירתה של אילנית; יש בקובץ שלוש סונטות אהבה (עמ' 72-70), שמתכתבות עם "סונטות האהב"ה של לאה גולדברג, אלא שאצל גולדברג יש רק 13 שורת (= היעדר אהבה?), ואילו כאן יש 14 שורות כמו בסונטה הקלאסית; "ולא היה מאום בינינו מלבד אותן תשורות פשוטות" ("הפתעה", עמ' 90) מתכתב עם שירה של לאה גולדברג "ולא היה בינינו אלא זוהר".
את שיפעת התרבות בשיריה של עדנה מיטווך-מלר ניתן לחוש באזכור יוצרים, בעיקר בתחום השירה, המוסיקה והאמנות, אביא רשימה של יוצרים בתחומים אלה, בסדר הופעתם בספר (אינני מתחייב שהיא שלימה):המשורר והמחזאי ג'אן פייר קלאריס פלוריאן, היינריך היינה (המוטו בשער הראשון, וכן אזכור "לורליי"), דבורה בארון, המשוררת הרוסייה מרינה צווטייבה, המלחין דביוסי, החיפושית ג'ון לנון, יהודה עמיחי, אפלטון, הפסל אגם, שופן וג'ורג' סאנד, לאה גולדברג, דויד זהבי, עמוס מלר, המשוררת הבריטית יוצרת הסונטות הפורטוגזיות – אליזבט ברט-בראונינג, פליני, סרן קירקגור.
המשוררת אינה מזכירה את שמו של אותו אהוב שהקדישה לו כל כך הרבה מילים נהדרות, ואני לא אנסה לבלוש אחריה בנושא. בקובץ שלפנינו מתוארת אהבה גדולה מהחיים, ורק בשיר "סליחה" (עמ' 91) יש רמז עמום על אהבה נוספת לזאת המופנית לאורך כל הקובץ לאהוב שבואו בעיניה עטוף הוד. כיוון שהזכרתי את הוד בואו של האהוב, אציין שהמשוררת שלנו מצהירה ששירתה רחוקה משקיעה בארוטיקה בוטה, ובאמת קו זה אינו מצוי בשירתה, והארוטיקה רק מרומזת, למשל בשיר "ירח מאי" (עמ' 12): "הישאר עימי נצח, / אל תרפה, אל תחת, כי חידת בואך בי / היא חסד, היא חג", ובשיר "פרידה" (עמ' 67) – "אונך שלא בא בשעריי / פורט בי שירת לורליי". זה הכול! מסתבר שאפשר לכתוב על סודה הנפלא של האהבה, ואין הכרח לחפש את המילים הכי "עממיות" במילון.
מלבד האהוב עלום השם שזוכה לשפע של אהבה ואהדה (האיש של עדנה מיטווך-מלר, עמוס מלר, משורר, חלילן, מלחין ומנצח תזמורות, נפטר ב-2007, והספר יצא לאור ב- 2025) מובעת אהבה ואהדה לאביה, האיש שאהב את צפת, והוריש אהבה זאת לבתו (השירים "לא עת עכשיו", עמ' 16, "סתיו נוסח פליני" (עמ' 101). קובץ השירים מרמז כי האהוב, עלום השם, שאליו מופנים רחשי לב כל כך עמוקים, בדומה לאביה, איש שאוהב את עיר המקובלים.
אין שאלה כלל – אני ממליץ מכל הלב על קובץ שירים זה של עדנה מיטווך-מלר.
משה גרנות
* אהוד: אף ששנים רבות אני כבר לא גר בעיר מולדתי פתח-תקווה אבל גאה בה, עתה אני בוש ונכלם עד עמקי נשמתי לאחר הלינץ' הגזעני שבוצע בה ב-ימנו בנימין זלקה – והכתים את שמה לתמיד!
* אהוד: אם נתניהו לא יוכל לתפקד מסיבות בריאות, ראש הממשלה הבא של ישראל יהיה שר הביטחון ישראל כ"ץ, כיום בן 70.
* נסיה שפרן: תשובתי לערן דולב: ראשית, תודה שקראת את הכתבה שכתבתי בעקבות מותו של ניר ניצן.
הביטוי "משתמשת במותו" נראה קצת תמוה בעיניי, ואיני יודעת מה היתה כוונתו. הספר על המסעות האסורים לפטרה יצא בשתי מהדורות בהוצאת יד יצחק בן צבי. שתי המהדורות אזלו. ככל הידוע לי כיום ניתן להשיגו רק בחנויות יד-שנייה.
לעצם העניין: מותו של ניר ניצן עורר עניין רב בכלי התקשורת השונים. להפתעתי הרבה לא הוזכר בשום מקום סיפורו של האח איתן מינץ, שנהרג בדרך לפטרה בשנת 1953, וההשפעה שהיתה לכך על משפחתו של ניר ניצן. מאחר שחקרתי במשך שנים רבות את נושא המסעות האסורים לפטרה, כפי שערן דולב מציין, נראה בעיניי נכון לחלוק מידע זה עם הקוראים. תיאור דמותו של ניר ניצן לא יהיה שלם בלעדיו.
ההיכרות שלי עם ניר ניצן התמקדה במסעו של אחיו איתן אל פטרה – מסע ממנו לא חזר. כילידת פתח-תקווה היתה לי גם היכרות מסויימת עם כפר מעש, המקום בו גדלו האחים. ממכתבו של ערן דולב הבנתי שהוא הכיר את ניר ניצן הרבה יותר טוב ממני. הצעתי: עדיין לא מאוחר לכתוב רשימת זיכרון נוספת על ניר ניצן, רשימה שתאיר היבטים אחרים בדמותו של האיש המיוחד הזה. יש לי אפילו כותרת: שלושים למותו של ניר ניצן.
* אהוד: ושוב תקלה. גיליון 2154 נשלח בטעות תחת הכותרת גיליון 2176 – ונשלח שוב תחת הכותרת הנכונה.
בגיל 90 כבר אינני יודע אם המכתב העיתי ממשיך להופיע בזכות הראש שלי שממשיך לעבוד או הראש שלי ממשיך לעבוד בזכות המכתב העיתי!
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!