קו יצור יעיל לטרוריסטים

5 בינואר 2025

הטרוריסטים שהשתתפו ב- ואלו שהריעו ל- מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 הם בוגרי מערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, המיושמת גם ברצועת עזה. המערכת הוקמה על ידי מחמוד עבאס בסוף שנת 1993 כהמשך להסכם אוסלו. בשנת 2025 עודכנה (אך לא שינתה את עורה) על ידי משרד החינוך הפלסטיני.

בעוד שאיחוד האמירויות הערביות עקר כל התייחסות אנטי-יהודית ואנטי-ישראלית ממערכת החינוך, דרשות יום השישי במסגדים והתקשורת הרשמית, ושילב התייחסויות פרו-יהודיות ופרו-ישראליות, הרשות הפלסטינית החריפה את גורמי השנאה וההסתה בתוכניות הלימוד, במקביל למענקים חודשיים למשפחות מחבלים, והדגש האנטי-יהודי ואנטי-ישראלי בדרשות יום שישי ובתקשורת הפלסטינית הרשמית.

מערכת החינוך משקפת את הלך הרוח, התרבות, הנרטיב המרכזי, סדרי העדיפויות, השאיפות והחזון של מי שמעצב ומאשר אותה. ספרי הלימוד חושפים את זהות הערכים המקודמים על ידי ממשלות.

מערכת החינוך הפלסטינית יכולה לקדם סובלנות, מתינות, פתרון סכסוכים וקיום משותף בשלום, או להיפך: לסלף עובדות, להגביר אי-סובלנות, שנאה והסתה, ולהאדיר טרור. מאז 1993, הרשות הפלסטינית בוחרת באפשרות השנייה.

הניסיונות המערביים לפתור את הסוגייה הפלסטינית מתעלמים מהתפקיד הקריטי של מערכת החינוך הפלסטינית – המשקפת את מסמכי היסוד של פת"ח ואש"ף מ-1959 ו-1967 בהנהגת מחמוד עבאס – כמכשול המרכזי לשלום, וכפס-ייצור יעיל של טרוריסטים בכלל ומתאבדים בפרט.

לפי דו"ח IMPACT-se על תוכנית הלימודים הפלסטינית לשנת הלימודים 2026/2025, מכיתות א'-י"ב – המבוסס על תשע שנות מעקב רצופות אחר ספרי לימוד וניתוח של 290 ספרי לימוד ו-71 מדריכי הוראה – מאז 2016 לא חל שינוי מהותי בחינוך הפלסטיני לשנאת ישראל ויהודים.

תוכנית הלימודים המעודכנת ממשיכה להסית לשנאה ולאלימות, קוראת לג'יהאד במשמעותו הלוחמנית הקשורה ישירות לסכסוך עם ישראל, כולל הקרבת חיים. טרור מתאבדים מתואר כמות קדושים ואידיאל מוסרי עליון וחובה אישית, שיא האמונה ונתיב לתהילה ותגמול אלוהי. היא מהללת טרור, מציגה טרוריסטים כגיבורים לאומיים, קדושים ומודל לחיקוי, דוחה דו-קיום בשלום, ומוחקת את ישראל מהמפה. מציגה את היהודים כערמומיים, מניפולטיביים או מושחתים מטבעם – אויבי האסלאם ואללה. ישראלים מתוארים לא כבני אדם אלא כשדים מתועבים, נחשים ארסיים ועוזריו של השטן, הצוחקים תוך כדי ביצוע זוועות, כולל שחיטת ילדים. קיום ישראל אינו מתיישב עם הצדק ונידון להיעלם.

ספרי הלימוד ממסדים אי-שוויון מגדרי כעיקרון דתי וחברתי. נשים מוצגות כנחותות לגברים – גופנית, שכלית ורוחנית – בלתי כשירות למנהיגות או לקבלת החלטות, נאשמות בשחיתות מוסרית, מורתעות מהשתתפות בחיים הציבוריים, ונקראות להקפיד על לבוש צנוע כתנאי להגנתן.

לדוגמא, חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 7 מציין שאחריות האישה בניאוף גדולה מזו של הגבר. נשים מפתות ומדרדרות את הגברים.

חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 28, 31 מרמז שהטרדה מינית נובעת מלבוש האישה ("לבוש כופרים"), ולכן אלימות מינית ופיזית נגד נשים מוצדקת בנסיבות מסוימות. החיג'אב מגן על האישה ומונע ניאוף.

שפה ערבית, כיתה ה', כרך ב', עמ' 51-61 מהלל את דלאל אל-מוגראבי, הטרוריסטית שפיקדה על טבח כביש החוף חיפה-תל אביב ב-1978, שבו נרצחו 38 נוסעי אוטובוס, בהם 13 ילדים. הטבח מוצג כאירוע שהנציח את שמה בלבבות הפלסטינים והפך אותה למודל נשי לחיקוי.

לימודי היסטוריה, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 52 מהלל את טבח 11 הישראלים בכפר האולימפי במינכן ב-1972.

שפה ערבית, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 34-38 מהלל את הטרוריסטים שטבחו יהודים בצפת ובחברון בשנת 1929, ומתייחס ל-72 הבתולות המצפה למבצעי הטרור בגן עדן.

מתמטיקה, כיתה ז', כרך ב', עמ' 97 כולל מפת פלסטין הכוללת את שטחי ישראל שלפני 1967, ומציין כי "פלסטין נכבשה ב-1948."

שפה ערבית, כיתה י"ב, 2025, עמ' 77-80 טוען שחוויית הפליטות הפלסטינית תתוקן רק עם השיבה לבתים בישראל שלפני 1967 (למשל, חיפה) – באמצעות פעולות טרור.

הקמת הרשות הפלסטינית ועיצוב תוכנית הלימודים הפלסטינית, שינו והקצינו את תפישת העולם, הערכים, התרבות, השאיפות והחזון של ערביי עזה, יהודה ושומרון. תוכנית הלימודים מעצבת את דרשות יום שישי במסגדים ואת התקשורת הרשמית, ומהדהדת את אמנות פת"ח, אש"ף וחמאס מהשנים 1959, 1967 ו-1988. הקצבאות החודשיות למשפחות הטרוריסטים מבטאות ערכי יסוד של תוכנית הלימודים.

הרשות הפלסטינית הצליחה לעצב תפישת עולם התואמת את חזונה – עקירת המדינה היהודית –אך מנוגדת לדו-קיום בשלום.

בעוד מדינות ערב מונחות ע"י חזון לאומי שאינו מותנה בחיסול ישראל (לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ביטחוני וטכנולוגי לקידום החזון), ומכאן שישה הסכמי שלום, הרי שאש"פ וחמאס מונחים ע"י חזון שקידומו מחייב את חיסול ישראל, ומכאן כישלון כל יוזמות השלום.

תנאי יסודי לכל תהליך שלום הוא מהפך מיבני וארוך-שנים בתרבות של שני דורות שעוצבה ע"י מערכת החינוך הפלסטינית, המחייב את עקירת תוכנית הלימודים המושתתת (מסוף 1993) על שנאה וטרור, והקמת מערכת חינוך השוללת את מסמכי היסוד של פת"ח, אש"פ וחמאס

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

אין לך מדינה בעולם שתוותר על נתח משטחה לטובה הקמת מדינה חדשה על אותו שטח. סין לא תוותר על טאייוואן, ספרד לא תוותר על קטלוניה, טורקיה לא תוותר על כורדיסטן, צרפת לא תוותר על קורסיקה, מרוקו לא על סהרנה המערבית, רוסיה לא על קרים ועל עוד נתחים מאוקראינה, וכן הלאה. לכן, גם סומליה לא תוותר על סומלילנד, החולשת ממערב יחד עם תימן ממזרח על המבואה לים האדום.

סומליה היא מדינת ענק כושלת, אחת העניות ביותר בעולם, עם מיקום גיאו-אסטרטגי רב משמעות וחשיבות. סומלילנד כבר מזה עשרות שנים מתנהלת כחבל עצמאי, אך להכרה בינלאומית לא זכתה. מדינת האם, כמו כל מדינה אחרת, לא "תתנדב" לוותר על נתחים מהטריטוריה שלה, כביכול.

אין הבדל גדול בין שני חלקי סומליה השוממים, האיסלאם הסוני הוא דתם של אוכלוסיהן, ועדיין שישה מיליונים סומלילנדים חשים צורך בעצמאות, כמדינה לגיטימית לכל דבר ועניין, חותרת לקידמה ולפתיחות.

מדוע הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בה? אותה שאלה אפשר לשאול לגבי טייוואן או כורדיסטן, למשל. הכול עניין של אינטרסים קרים וכניעה למדינות האם, כמו המעצמה הסינית. במקרה של סומלילנד – זהו העולם הערבי-אסלאמי, בעל השאיפות האימפריאליסטיות, שרוצה לשמור על שלימות האחות סומליה, הענייה המרודה.

בא נתניהו והטיל "פצצה" עולמית: ישראל, כמדינה ראשונה, מכירה בעצמאות סומלילנד! הכרה שהיכתה גלים ברחבי תבל ועוררה פרצי שמחה והערצה לישראל במדינה ה"בלתי מוכרת", שטראמפ אפילו לא ידע על קיומה.

בכך ישראל הוכיחה, שוב, את היותה מעצמה צבאית ודיפלומטית מספר אחת במזרח-התיכון, מול אויביה ובמיוחד שלטון הטרור הח'ותי שמעבר למפרץ עדן. ישנם גם אינטרסים ביטחוניים עלומים להכרה הזאת, שהביאה לכך שבמדינה מוסלמית זו מתנופפים כיום יותר דגלי כחול-לבן מאשר בישראל עצמה.

סומלילנד היא דוגמא מובהקת לצביעות העולמית ביחס לסיכסוך הישראלי-ערבי, ובמיוחד כלפי הרשות הפלסטינית. הראיס אבו-מאזן מיהר להודיע, כי הוא "תומך באופן מלא באחדות, בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית של סומליה, ודוחה כל הכרה הדדית בין ישראל ל'אזור סומלילנד'."

מה שהוא דורש לעצמו, הוא שולל מהסומלילנדים. זו הרשות העויינת שמבקשת לכונן מדינה עצמאית משלה, בעלת שאיפות לשלול את קיומה של ישראל וביטחון אזרחיה. סומלילנד אינה מאיימת על סומליה.

מתוך שנאה לישראל והפצת מגפת האנטישמיות, זירת האו"ם הפכה לכר פעולה למען הקמת אותה מדינה פלשתינית, חסרת כל מסורת לאומית ובסיס קיומי, ואשר כל מטרתה לשמש קרש קפיצה ל"7 באוקטובר" שני, שימיט חורבן על ישראל. מנגד, זירת האו"ם הפכה לכר התנגדות להכרה בסומלילנד, כפי שהכריזה ישראל האמיצה. זה האו"ם אשר אינו מכיר בטאייוואן מפחד מפני הענק הסיני.

ככל שמוצדקת עצמאותן של סומלילנד, טאייוואן, קטלוניה, כורדיסטן ועוד, כחבלי ארץ של לאומים מוגדרים, מובהקים, שקיומם הנפרד אינו מסכן את מדינת האם, כך אין הצדקה למדינה פלשתינית, שתזעזע את שלום האזור כולו.

גם פשע 7 באוקטובר אינו משנה את דעת רוב מדינות תבל בעד הכרה אותה יישות פלשתינית זעירה ומסוכנת. יישות שאמורה לבתר את ישראל על-ידי מסדרון בין עזה ליו"ש, ותהווה קרש קפיצה למימוש התיאבון הערבי למדינה אחת "מן הים עד הנהר." רבות המדינות שלא יצטערו אם ישראל תיעלם מהפה – אף זוהי סיבה לתמיכה זדונית בהקמת מדינה ערבית נוספת בלב ארץ-ישראל.

ההיגיון הצרוף אומר, שאין מקום לחלוקת השטח המצומצם בין הירדן לים. ועוד הוא אומר, שמדינה פלשתינית קיימת כבר הלכה למעשה בגדה המזרחית ושמה ירדן. פתרון שונה הוא הקצאת שטח מדברי, אם בצפון סיני או בצפון סעודיה, לכונן שם יישות עצמאית לערבים המכונים פלשתינים.

הצעה הגיונית שנדחית על הסף על-ידי מצרים וסעודיה. וכי הן יסכימו לוותר ולו על סמ"ר משטחן? וכי איננו זוכרים איך מצרים היתה מוכנה לפוצץ את הסכם השלום עם ישראל אם זו האחרונה לא תוותר על הקמ"ר של טאבה?

בצדק הכירה ממשלת ישראל בעצמאות סומלילנד, בצדק היא מתנגדת באופן נמרץ להקמת מדינת חמאס בסמוך לנתניה, עפולה, נתב"ג, פתח תקווה...

סומלילנד אינה מסכנת כלל וכלל את שכנותיה. דבר לא יקרה לסומליה אם תפסיק את מלחמתה, הדיפלומטית בינתיים, בסומלילנד.

אבל פלשתינלנד? חמאסלנד? כאן ביו"ש, בלב ארצנו? ועוד אחרי 7 באוקטובר? חבל שישנם בתוכנו גורמים פוליטיים הוזים, שאת הלקח לא למדו ועדיין סבורים שרק נסיגה והכרה ב"מדינת 7 באוקטובר" ישימו קץ לסיכסוך בן 120 השנה.

יוסי אחימאיר

הממשלה הנוכחית מושלת (?) כבר שלוש שנים. שנת 2026 שהתחילה זה עתה היא שנת בחירות לכנסת חדשה. סקרי המצביעים חוזרים על עצמם: אף סקר אינו צופה ניצחון לאחד מן הגושים – זה של הקואליציה הנוכחית או זה של האופוזיציה הנוכחית – ואף סקר אינו מראה אפשרות להקים ממשלה יציבה, ראויה ומתפקדת.

איפה טועים הסוקרים? הם נעולים על החלוקה המקובלת של ימין ושמאל, חלוקה שפחות או יותר מתבטאת היום ב-ביביסטים וב-רל"ביסטים. הסוקרים מתעלמים מכך שדברים השתנו מאז הבחירות לכנסת הנוכחית:

היה מאבק חריף בין תומכי הרפורמה (ההתחדשות) המשפטית החוששים מפני המהפכה המשטרית, זו שהתחילה לפני כשלושים שנים ושנועדה לשנות את הבלמים והאיזונים בין רשויות השלטון באופן שיגדיל את כוחה של הרשות השופטת (כולל שלוחותיה, הייעוץ המשפטי והפרקליטות), לבין מתנגדיה, אלה שבעיניהם קידום הרפורמה (ההתחדשות) המשפטית היא המהפכה המשטרית. אלה ואלה – המיוצגים על-ידי יריב לוין, יצחק עמית וגלי בהרב-מיארה – מגלים קיבעון ונוקשות שהובילו למשבר החוקתי הנוכחי. שלושת אלה מתנהגים כמו פילים בחנות חרסינה, בבחינת אני ואפסי עוד.

היתה מלחמה נוראה שעדיין נמשכת – והחלל החטוף האחרון טרם הושב – ושעדיין לא נחקרה לשם הפקת לקחים כדי למנוע את הישנותו של המחדל הנורא. יש המעוניינים בוועדת תליינים לצורך עריפת ראשים והחלפת שלטון שלא באמצעות הקלפי, ויש הדוגלים בוועדת מקצוענים (בעיקר אנשי צבא וביטחון) שתתווה את הדרך למניעת מחדל עתידי. דווקא אלה המדברים גבוהה גבוהה על עליונות החוק מדברים על ועדה לפי החוק, בשעה שאין בחוק ועדת חקירה "ממלכתית" או "ממשלתית" או "לאומית" או "תליינית". מה שיש בחוק הוא ועדת חקירה. נקודה!

נרצחו ונפלו אלפי אזרחים וחיילים ונפצעו רבבות, ושורות הלוחמים הידלדלו באופן קיצוני. על רקע זה, אי-השוויון בחלוקת הנטל/הזכות לשרת בצה"ל צורם ומקומם יותר מאי-פעם בעבר.

בהקשר של המהפכה המשטרית/המשפטית, אין מנוס מלהזכיר שאנחנו חיים במציאות שבה הפרדת הרשויות הפכה למושג ריק מתוכן. הרשות המבצעת והרשות המחוקקת נשלטות כיום הלכה למעשה על ידי רשות פוליטית אחת, הנשלטת על ידי אדם אחד, נשיא בית המשפט העליון. אותו גוף שלא נבחר על-ידי אזרחי ישראל, מתפקד כרשות-על, מעל הרשות המבצעת ומעל הרשות המחוקקת. אותו גוף עתיר-כוח מרשה לעצמו לעיתים קרובות לתת הוראות לרשות המבצעת ולפסול חוקים של הרשות המחוקקת. משטר כזה, שבו אין בלמים ואיזונים יעילים שיבטיחו את הפרדת הרשויות, מאיים על הדמוקרטיה הישראלית. זהו שלטון יחיד במסווה של הכרעת הרוב.

בנסיבות אלה, הבחירות בישראל 2026 אינן מיועדות להכריע בין ימין לבין שמאל, או בין ביביסטים לבין רל"ביסטים. הבחירות תהיינה בין משרתים לבין משתמטים. על הסוקרים להפנים שזה הנושא המרכזי של בחירות 2026.

בנסיבות אלה, חוק ההשתמטות המיותר והמשוקץ צריך לעמוד לנגד עיני המצביעים. מי שבעד מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית הוא בצד המשרתים, ועליו לבחור באחת מן המפלגות השוללות חוק זה. מי שמתנגד למדינה כזאת איננו יכול להיות שותף טבעי או שותף בכלל, ועליו לשבת על ספסלי האופוזיציה העתידית. התמיכה או ההתנגדות לחוק זה – זו אבן הבוחן שבעזרתה על הבוחרים להכריע בעד מי להצביע.

בקואליציה הנוכחית, כל מי שמקדם את החוק המפלה והמתועב פוגע הן בצה"ל והן בחברה הישראלית. כל מי שעושה לילות כימים כדי לקדם את החוק הנבזי מבריח למעשה מצביעי ימין. מי שפועל כך איננו ימין ואיננו שותף טבעי וראוי. מי שפועל כך מביא בפועל לשמאל מלא מלא, ואל יתיימר להיקרא ימין. כמו כן, ח"כים ושרים רבים מן הקואליציה הנוכחית שהתנהגותם מבישה ובלתי ראויה, אינם ימין, כי גם הם מבריחים מצביעי ימין.

הקואליציה הבאה צריכה להיות קואליציה רחבה של הדוגלים במדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית ובשירות שווה ואחיד של כולם. הקואליציה הבאה צריכה להיות כזו שראשי המפלגות בה הבהירו מראש – לפני הבחירות – שלא יפסלו איש את רעהו, ואף יתחייבו מראש לשבת זה בממשלתו של זה, כפי שיקבע ציבור הבוחרים. כמו כן, מכל מרכיבי הקואליציה הבאה יידרש לשלול את הקמתה של מדינה פלשתינאית בלב ארץ ישראל המערבית. מי שאינו מוכן לשלילה כזאת לא למד דבר ולא הפנים את לקחי המלחמה הנוכחית.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.

בשנת 1974 לפנות בוקר חדרו שלושה מחבלים מירדן דרך "הפרדס של ברוך" לשכונת טירת צבי בבית שאן, הם רצחו את יהודה וזהרה ביבס, את ז'אן פייר אלימי ואת מזל אדרי.

51 שנים אחרי הטרגדיה שנצרבה בתולדות תושבי העיר בית שאן, שנתיים ומעט אחרי הטרגדיה שנצרבה בליבם של יהודי העולם ויהודי ישראל עם טבח שבת שמחת תורה, נדמה שחוט הדם היהודי נמשך ואף בימים אלה מבקשי נפשנו אורבים לשעת הכושר, חוט של מוות ושנאה, חוט של טרור ובקצהו חלום אחד, השמדת מדינת היהודים, מדינת ישראל.

בן עשר הייתי כשהתייצבתי עם מאות מתושבי בית שאן בני כל הגילים ביום גשום במיוחד, מתחת לבניין בו התבצרו המחבלים מוקפים בבני ערובה, כבר אז, בערב, לאחר חיסולם של שלושה מחבלים הבטיחו במהדורות החדשות לבוא חשבון עם הטרוריסטים ושולחיהם, הבטיחו לחזק את הגבול עם ירדן, נשים עוצמתיות הקימו את המשמר הלאומי המקומי, מוטק'ה תמיר, מפקד הג"א מקיבוץ תל יוסף ביקש לשפר את הביטחון האישי של תושבי העיר המבוהלים, המסרגים את חלונות ודלתות בתיהם, הבטיחו עתיד אחר, תקווה וביטחון.

51 שנים אחרי, שנתיים ומעט אחרי והסכנה מפלישת האוינב לערים המרכזיות במדינת ישראל מוחשית מתמיד, אחרי ליקוי המאורות, העיוורון שאחז במדינאים ובראשי הצבא והמיט עלינו את הנורא באסונות האומה, שב העיוורון לחיינו, שב ליקויי המאורות, שב החידלון ושבה רוח התבוסה והכישלון.

חוט של דם מחבר בין נרצחי בית שאן של לפני 51 שנים לבין נרצחי בית שאן ועין חרוד בשבוע האחרון, דם של שנאה, דם של חלום השמדת היהודים, חלום הדורות של שונאי היהודים.

והנה, כעת, משברור בגזרות הדרומית והצפונית מיהו האוייב, מיהו השונא, מיהו השואף להשמיד, מדינת ישראל, מנהיגיה ומפקדיה משיבים מלחמה שערה, מלחמת ניצחון, מלחמת חורמה, מלחמת יש ברירה, למגר כל צר ואוייב.

לעומת מציאות זו הרי שביהודה ושומרון, ערש הולדתו של עם הנצח, נבנה צבא אוייב, חמוש מכף רגל עד ראש, חדור ברוח השנאה וחולם חלומות כמו אחיו בצפון ובדרום, להכרית שם ישראל בעולם, להרוג, להשמיד, לאבד, לאנוס, לטבוח ולחטוף יהודים.

לוחמי האוייב, המחבלים במדים ביהודה ושומרון מתכוננים במלא הכוח ליום פקודה, ליום חורבן על ערים ויישובים יהודיים לשחזר את יום התבוסה של מדינת ישראל ולהרחיבו.

חוט של דם יוצא מיהודה ושומרון, פעם עם קלשונים וגרזינים, פעם עם סכינים ואקדחים, פעם עם מכוניות ולבנות חבלה, פעם כשוהים בלתי חוקיים, פעם כשוטרי הרשות, ובכל פעם חלום אחד בליבם, להרוג, להשמיד ולאבד את היהודים.

חוט של דם נמשך עוד טרם שבה האומה היהודית למכורתה, לארצה המובטחת, עוד טרם שחררה חלקי מולדת, עוד טרם שהומצאו מילות הכיבוש, האפרטהייד והדיכוי, חוט הדם נמשל ומטרתו אחת היא.

חובתה של ההנהגה המדינית, ההנהגה הצבאית שלא לפרש את המציאות המסוכנת המבעבעת ברחובות יהודה ושומרון, אלא להביט בלובן עיניה, להביט נכוחה מול התהליכים, להאמין למודיעין הגלוי שמספקים לנו מחבלי יהודה ושומרון, לפעול בטרם פורענות, להקדים תרופה למכה, תם עידן ההבטחה של "לא עוד," הגיע עת הפירעון, חובה לפעול שלא יהיו עוד רחובותינו חוטים של דם, אחרי טבח שבת שמחת תורה הבטחת ה"לא עוד", חייבת להתממש, להיות עובדה. לא עוד.

עמנואל בן סבו

ב-1948 יהודי התפוצות ובעיקר יהודי ארה"ב תרמו לישראל מיליארדי דולרים במונחים של היום. חלקם גם השתתפו ברכש ציוד ונשק לצה"ל. בנוסף הם התנדבו באלפיהם לצה"ל והשתתפו בלחימה. בראשיתו של חיל האוויר הישראלי היו טייסיו הישראלים ספורים. רוב הטייסים וצוותי הקרקע היו של מתנדבי התפוצות. שפת הדיבור בשנים הראשונות של חיל האוויר היתה האנגלית. אפשר לציין בגאווה, שיהודים אלה תרמו תרומה אדירה להקמת המדינה ולהקמתו של חיל האוויר הישראלי.

היום התהפך הגלגל, ישראל היא הגוף הגדול והחזק בעם היהודי, ולכן, עליה חלה חובת ההגנה, לא רק על עצמה , אלא גם התפוצה היהודית בעולם.

הניצחון שלנו במלחמת 7 לאוקטובר, יצר גל אנטישמיות אדיר נגד מדינת ישראל ונגד יהודי התפוצות, שמאז עליית הנאצים, לא ראינו כמותו. לצערנו, ככל שידנו על העליונה, כן מתגברת האנטישמיות לא רק נגד ישראל, אלא בעיקר נגד יהודי העולם.

לשלוח מתנדבים מישראל לארה"ב, אוסטרליה, צרפת, קנדה ובריטניה להגנת היהודים, זה צעד מסובך וכנראה לא מעשי. מאידך היהודים שם ששרויים בסכנה, יכולים להגיע ארצה ולרכוש בארץ מיומנויות צבאיות ברמה הכי גבוהה, ובכך לחזק את הגנתם.

ישראל לא יכולה לעמוד מנגד כשהאנטישמיות משתוללת. נוסף על כך, ייתכן מאוד, שגלי האנטישמיות יתעצמו למימדים שהיום איש לא צופה. להזכיר, כי גם עלייתו של היטלר היתה מהירה. לכן, מוטב להיערך לעתיד בעייתי בעוד מועד.

אחת התרומות שישראל יכולה לתרום, מבלי לפגוע בריבונות של המדינות בהן חיים יהודים, היא שאזרחיהן היהודים ישלמו[?] בישראל וילמדו להתגונן לקראת הבאות.

ניתן להדריך יהודים כמעט מכל העולם בישראל ולעזור להם לארגן מסגרות מילציוניות מקומיות להגנה עצמית. בארה"ב בפרט, שהיא מרכז אנטישמי גדול, אין כל בעייה לרכוש גם נשק, כך שהמסגרות יכולות להיות חמושות ויעילות מאוד.

לכן, יש לדעתי לשקול הקמת בית ספר להגנה עצמית בישראל עבור יהודי התפוצות זה יכלול בין השאר, לימודי תולדות הציונות ומדינת ישראל. חשוב, שהמסגרת תהיה לא רק טכנית אלא גם ערכית וחינוכית. בנוסף אפשרי שבית הספר יכלול גם פנימייה צבאית לגילאי תיכון.

בית הספר ימומן בכספי ההסתדרות הציונית ומדינת ישראל. העבודה בבית הספר תיחשב לישראלים כשירות בצה"ל. כמו-כן, בית הספר יאפשר לחניכיו קבלת אזרחות ישראלית בנוסף לאזרחות שיש להם במקומותיהם ובכך גם יקרב אותם לעלייה לישראל.

המסיימים יחזרו למדינותיהם ושם יקימו את המסגרות המתאימות להגנה עצמית. אם בית הספר יתפתח, ניתן יהיה להביא אותו גם לרמה אקדמית, כולל צרוף חניכים ישראליים.

רצוי שמנהל בית הספר יהיה אישיות ביטחונית מוכרת, ושגם אנשי הסגל הבכיר יהיו קצינים בכירים במילואים ואנשי אקדמיה.

על אף שהרעיון האמור יראה מעט מפתיע בעיני רבים, ייתכן שזו אחת האופציות החשובות לסיוע ליהודי התפוצות בעת הזאת, שעדיין רואים את מרכז חייהם בתפוצות.

יצחק הילמן

ולא רק מהמבקר את חקר האמת

ב-1/12/25 יצחק עמית מונע, בניגוד לחוק, ממבקר המדינה לעשות את עבודתו כמו שקבע החוק באופן הכי ברור שיכול להיות. מבקר המדינה יכול לבקר כל פעולה במדינת ישראל, וכמובן יותר מכל את האסון של ה-7/10. הבדיקה של מבקר המדינה אינה מונעת הקמת ועדת חקירה, להיפך היא רק תוספת לוועדה כזו אם תקום.  החוק כן החוק, הדבר שבג״צ חושב שהוא מעליו, קובע שהממשלה יכולה להקים או לא להקים ועדת חקירה, אבל החוק גם קובע שמבקר המדינה יכול לבקר כל דבר שהוא מוצא לנכון ומבקר המדינה אינו זקוק לשום אישור של אף גורם לא של הממשלה ולא של בג״צ. וממש לשם כך הוקם המוסד של מבקר המדינה.

וכך, יצחק עמית דורך שוב על החוק ומונע ממבקר המדינה לעשות את עבודתו החוקית! רק לפני שאני מסביר מהי הסיבה שיצחק עמית והלשעברים כל כך רוצים למנוע חקירה. נסו לחשוב מה היה קורה לו נתניהו או הממשלה או שר המשפטים היו מנסה לעצור חקירה או לא להתייצב במשרדי המבקר. תארו לכם את החגיגה בערוצי 12 , 13, 11. 

במקרה הזה יש סיבה ברורה בגללה מנסים למנוע מהמבקר חקירה. מסתבר שב-25/11/25 זומן ראש הממשלה למבקר המדינה לתת עדות (הקירבה בין התאריכים לא מקרית). וראו איזה פלא. ראש הממשלה התייצב, בניגוד לבכירים מהשב״כ שכשלו בחיזוי המלחמה ולהם יש את כל הסיבות לא להתייצב והכול בחסות בג״צ. אבל ראש הממשלה התייצב והבעייה, ראש הממשלה הביא עימו מסמכים. זיכרו, כל הדיונים בקבינט ובמשרד ראש הממשלה מוקלטים. לפי מה שמסתובב ברשת, המסמכים כוללים מידע מטלטל, מידע שיוכיח מי אשם ומי כשל ב-/10.  בג״צ מבין שאת המידע הזה יהיה קשה לעצור עם צו על תנאי, ולכן חייבים לעצור את הבדיקה לפני שהאמת מתפרצת.

עצירת החקירה של מבקר המדינה, מצטרפת לשלל פעולות בהם מונע בג״צ ומערכת המשפט את חקירת האמת:

1. ועדת חקירה לחקירת פשעי הרוגלות של היועמ"שית,  מעבר לרוגלות הלא חוקיות יש גם תצהיר שקרי. וועדת החקירה שהוקמה כחוק, כבר נדחתה 23 פעמים במשך יותר משנתיים על ידי בג״צ. שימו לב. גם לו התכנסה הוועדה ומצאה שבוצעו עבירות חמורות, עדיין  יש לבג״צ את המילה האחרונה. אבל ככל שהאמת תדלוף כך יהיה יותר קשה לעצור.

2. חקירת הפצ״רית והיועמ"שית על עלילות הדם נגד לוחמי צה״ל, על ההדלפה ועל העדות השקרית לבג״צ. גם כאן בג״צ מונע חקירה. שר המשפטים מנסה למנות שופט חוקר. בג״צ מונע מינוי חוקר בטענה שלחוקר יש פרונקל בצד שמאל של הישבן ובג״צ קובע שלחוקר חייב דווקא להיות דווקא פרונקל בצד הימני של הישבן. 

3. כמובן העבירות של יצחק עמית עצמו, גניבת השכפ״צ על ידי הבן של הפצ״רית, העבירות הפליליות של חוקרי תיקי האלפים. הבן של ליאת בן ארי שנחשד שהיכה קצין משטרה, פרשת הבכירים הפדופילים, פרשת המרגל מפיקוד דרום בתחילת המלחמה וכו׳ – על כולם מערכת המשפט בראשות בג״צ מונעת חקירה.

4. הניסיון למנוע ועדת חקירה שיוויונית לבדיקת מחדל ה-7/10. גם כאן בג״צ מנסה למנוע, כפי שציינתי בהתחלה, את חקירת האמת. הרעיון, יצחק עמית ימנה חוקרים שלכל אחד מהם יש איזה תיק אפל כדי שיוכלו להחזיק אותם בגרון. כמו שקורה כרגע בחקירת הפצ״רית. ואז בוודאי האמת בנוסח בג״צ תצא לאור.

זיכרו, גם כשתתגלה האמת, בג״צ יוכל כדרכו למנוע משפט צדק אבל כאמור עדיף שהאמת לא תתגלה ואז לא יהיה צורך בפסיקה הזויה. 

שוב תוך כדי כתיבה אני שומע בחדשות שבנט הבטיח מיליון, לא כל כך ברור לי למי אבל הבטיח. אז בזה הרגע החלטתי שגם אני רוצה לרוץ לראשות הממשלה. הינה כאן ועכשיו אני מצהיר שאתן 1 מיליארד, לא שקל – דולר!!! לכל אחד לו הבטיח בנט מיליון, ובנוסף גם לאלה שיאמינו בי, וגם לאלה  שישכחו את ההבטחות של בנט לפני הבחירות הקודמות. כשפירסמתי את ההבטחה בווטסאפ, מישהו שאל אותי ומהיכן תיקח את הכסף. תשובתי פשוטה ממש – מאותו מאגר כסף שבנט ייקח ממנו מיליונים, למאגר הזה אין תחתית כך שכל סכום מנצח.

מוטי הרכבי

* תואם חמאס – מו"מ עם אל ג'ולאני, הוא כמו מו"מ עם חמאס. אל-ג'ולאני הוא טרוריסט אסלאמיסט ג'יהאדיסט קנאי. כמו חמאס. והוא פרוקסי של האוייב הטורקי.

ואם כבר דנים איתם על הסדר ביטחוני, יש לעמוד על פירוז של דרום סוריה מדמשק ודרומה, ביטחון מלא לאוטונומיה דרוזית ושליטה ישראלית בעתיד הנראה לעין בכתר החרמון ובאזור החיץ מזרח הגולן.

תנאי לנסיגה ישראלית מהאזורים במזרח הגולן, הוא חתימת חוזה שלום הכולל הצהרה על סיום הסכסוך והיעדר כל דרישות טריטוריאליות מישראל. במילים אחרות – הכרה בריבונות ישראל על הגולן.

* סדר הדברים הנכון – לפני פירוק חמאס מנשקו, אין לסגת אף שעל מן הקו הצהוב ברצועת עזה ואין לאפשר את תחילת השיקום.

* שלא יעבדו עליכם – מי שידעו לחטוף את גופתו של רן גואילי ולקבור אותה, יודעים בדיוק היכן הוא קבור.

* דורס את הרפתנים – בבוקר 8 באוקטובר, כאשר הקרבות ביישובי הנגב המערבי עוד לא הסתיימו, חזרו חלק מן הרפתנים ביישובים שפונו בלילה בבהילות, לחלוב את הפרות. ב-10 באוקטובר כל הרפתות בכל הקיבוצים חזרו לעבודה מלאה – שלוש חליבות ביום. וכך מדי יום לאורך כל המלחמה. וכך גם בצפון, במשך שנה וחצי של פינוי, הרפתנים מהמושבים והקיבוצים בקו העימות עם לבנון סיכנו את עצמם והמשיכו לחלוב בלי הפסקה של יום אחד.

הם עשו זאת מתוך אחריות למשק שלהם, לפרנסתם. אך גם מתוך הבנה שהם עושים מעשה ציוני רב חשיבות וממשיכים להחזיק את המשקים עד התלם האחרון. ומתוך הבנת אחריותם להבטיח את ביטחון המזון של ישראל, בוודאי בזמן מלחמה.

וכעת הם נאבקים על קיומם מול ממשלה אטומה ושר אוצר דורסני, שמובילים רפורמה הרסנית, שעלולה להביא לסגירת 400 רפתות ושבירת מטה לחמן של מאות משפחות, רובן הגדול באזורי הספר של המדינה.

הם יועלו קורבן למולך יוקר המחייה, כאשר בשנת בחירות שר האוצר הכושל צריך להפגין מעשים במלחמה ביוקר המחייה. הדרך הקלה – חיפוש המטבע מתחת הפנס, היא פתיחת שוק החלב לייבוא פרוע.

הוא עושה צעד דומה לצעדים מסוג זה שנעשו בשנים האחרונות, ולא הביאו להוזלת מחירים. כי הפער בין המחיר שמקבל החקלאי לזה שמשלם הצרכן גדול, והאחריות ליוקר המחייה הוא על פערי התיווך. וכך, תוצאות הרפורמות הן שהמחיר אותו מחיר, רק במקום שהכסף ילך לחקלאי הוא הולך ליבואן. החקלאי הישראלי מאבד את פרנסתו והחקלאי הטורקי חוגג.

באירופה, הממשלה מסבסדת את החקלאים, מחיר המים הוא כמעט חינם ולכן התחרות בין החקלאי הישראלי לחקלאי האירופי אינה הוגנת.

בעשרים השנים האחרונות היו רפורמות רבות במשק החלב ומאות רפתנים נאלצו לסגור את הרפתות שלהם. חמי, אריק שליין ז"ל מנהלל, נאלץ לסגור את הרפת שהקים אביו עוד בטרם נולד, ובה עבד כל חייו. מי שראה את הסרט "אדמה", שבה תועדה סגירת הרפת שלו, לא יכול היה שלא לראות את הכאב הנורא על פניהם של אריק ואחיו התאום יהודה, חקלאים קשוחים, כשמפעל חייהם נמוג.

ועכשיו עוד מאות רפתנים יעברו את החוויה הזאת, אם הרפורמה של סמוטריץ', דורס הרפתנים, תעבור, חלילה.

אני מברך את שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר, שמנהל מאבק עיקש נגד הרפורמה, על עמדתו הצודקת ומאבקו הנחרץ. קשה לי להידבק באופטימיות שלו, שהרפורמה לא תעבור, אך הלוואי שאתבדה.

* מוצב קידמי של איראן – ונצואלה של מדורו היא יצואנית סמים, דיקטטורה מושחתת, ומה שחשוב במיוחד לענייננו – היא מוצב קידמי של איראן באמריקה. והיא סייענית של חיזבאללה. היא מדינה תומכת טרור מובהקת.

סגניתו של מדורו, דלסי רודריגז, היתה לאורך שנים שותפתו לדרך, ולכן התמיכה שמביע בה טראמפ תמוהה. מן הראוי שאדמונדו גונזלס, מנהיג הימין ומועמד האופוזיציה בבחירות, שניצח בהן, אך מדורו זייף את התוצאות ומנע ממנו את מימוש הניצחון, יעמוד בראש המדינה. וראויה אף יותר היא מנהיגת האופוזיציה, לוחמת החירות, כלת פרס נובל לשלום מריה קורינה מצ'אדו, שמדורו אסר עליה להתמודד. האם טראמפ מתנכר לה כיוון שהסכימה לקבל את פרס נובל לשלום, שמבחינתו רשום על שמו בטאבו.

אם טראמפ מכיר בשלטונה של רודריגז, מן הראוי שיתנה זו בקיום בחירות חופשיות, בפיקוח בינלאומי, בתוך שלושה חודשים.

* יגבירו את הלחץ – העלייה בשיעור החרדים המתגייסים מלחיצה את ההנהגה החרדית. הם יגבירו את הלחץ להעביר את חוק ההשתמטות כדי לבלום את המהלך.

* הבחירה של ההורים החרדים – יש לבצע ניתוח חד ומיידי של ניתוק מוחלט בין המגזר המשתמט לבין תקציב המדינה. זאת, כדי להבריא את המגזר החולה, שעלול להטביע איתו גם אותנו. הדבר יביא לכך שהחרדים, גם אם לא מיד, יעלו לישראל מהגלות-מבחירה בתוך הארץ, ישתלבו במדינה ובכלכלה ויתגייסו לצה"ל.

במקביל, יש להעצים מאוד ולהשקיע מאוד בחינוך הממלכתי החרדי, שיחנך להשתלבות במדינה ולשירות משמעותי בצה"ל וילמד לימודי ליבה, ובמסגרות נוספות לריפוי המגזר החרדי.

יבחר כל הורה חרדי אם לשלוח את ילדיו חינם לחינוך הממלכתי חרדי, או לשלם מחיר מלא לחינוך העצמאי.

כבר זמן רב אני מציע זאת, ותמיד אני מקבל תגובות, שזה לא באמת יחולל שינוי כי תורמים מכל העולם יחזיקו אותם. אם כך, למה אנחנו, הציבור המשרת והמתפרנס והתורם למדינה, צריכים להחזיק אותם בפרי עמלנו? יש מספיק צרכים אמיתיים לחברה הישראלית, ולא חסר מה לעשות עם המיליארדים האלה.

אבל האם באמת תורמים מחו"ל יפרנסו אותם?

מעל 100 "נגידים" כלומר תורמים כבדים לישיבות החרדיות, מארה"ב ואירופה, פרסמו גילוי דעת, שבו התריעו מפני המשך הדה-לגיטימציה של ראשי הישיבות לצה"ל ומערכת הביטחון וההתנכרות למאמץ המלחמתי והצגת הלוחמים כמי שפועלים נגד ערכי התורה, והודיעו שיפסיקו לשלם אם התופעה לא תפסיק. על פי ההערכות, הסכומים שתורמים חותמי גילוי הדעת מסתכם בעשרות מיליוני דולרים בשנה. גם הם מתחילים להציב גבולות.

* תינוקות שנישבו – אני רוצה ללמד סניגוריה על המשתמטים המדברים על גיוס לצה"ל בהקשרים של השואה, ולפרחחים המשתמטים הצווחים בהתפרעויותיהם לעבר השוטרים: "נאצים".

מה רוצים מהם? הם לא למדו לימודי ליבה. הם לא למדו על השואה. הם לא למדו על הנאצים. אין להם מושג. הם בורים ועמי ארצות. תינוקות שנישבו.

* בהכרה צלולה – במבט ראשון, התנהגותו של לוין אינה רציונלית. היה לו ניצחון ענק, כאשר בג"ץ אישר לו לבחור את הפרקליט המלווה של חקירת פרשת הפצ"רית. בית המשפט קבע קריטריונים למינוי, ובמקום לבחור אדם שמתאים לקריטריונים, הוא בחר אדם שאינו עומד באף קריטריון. לאחר מכן אמר שלא מצא עוד אדם העומד בקריטריונים.

התנהגותו רציונלית בהחלט, לשיטתו. מטרתו היא התנגשות עם הרשות השופטת ומשבר חוקתי. מתחילת כהונתו הוא מכוון לכך.

כאשר הוא מינה את אשר קולה, הוא העריך שבג"ץ יפסול את עצם התערבותו, אבל השופטים הבריזו לו ואישרו לו לבחור. הוא התעשת, ובהכרה צלולה, קיבל החלטה רציונלית לבחור אדם שהוא בטוח שייפסל. בחירתו לא השאירה סדק לבג"ץ להבריז לו שוב.

עכשיו הוא כבר מוביל קמפיין דה-לגיטימציה לתוצאות החקירה, שמסתמן שאינן מספקות לו את ליטרת הבשר שהוא רוצה – ראשה של היועמ"שית.

החלטת בג"ץ שאיפשרה לו לבחור הייתה שגויה. ראשית, כיוון שאסור שתהיה מעורבות של פוליטיקאי בחקירות. שנית, כיוון שבמקרה הזה, אחרי שהוא סימן מה התוצאה המצופה מן החקירה, הוא לוקה בניגוד עניינים ברור, ולכן על אחת כמה וכמה שיש להרחיקו מכל מעורבות בחקירה.

* ה"ליברליזם" האוטו-אנטישמי של חגי אלעד – כתב הסופר הפלשתינאי רג'א שחאדה: "היו זמנים בפלסטין שבהם יהודים וערבים חיו יחדיו בחברות ובשלום. אלו היו זמנים חשובים... פלסטין תמיד היתה מקום לשלוש דתות ושלוש הדתות חיו זו לצד זו והעשירו את החיים... ועכשיו דת אחת מנסה לשלוט ולומר שהיא היחידה שתהיה מותרת בארץ הזאת, וזה מעוות."

נדב איל יצא נגד הדברים והגדיר אותם במדויק – אנטישמיים. חגי אלעד, האוטו-אנטישמי המנוול, שלפני שנים אחדות נאם במועצת הביטחון ודרש לעבור מדיבורים למעשים ולפעול באופן אקטיבי נגד ישראל, יצא בחריפות נגד איל, בפשקוויל ב"הארץ", תחת הכותרת: "הליברליזם של נדב איל", כמובן הציג אותו כלא ליברל, והצדיק ללא סייג את דברי שחאדה. הוא תקף, כמובן, את הציונות, שהיא פרויקט של נישול, והנכבה והשמכבה וכל ארסנל התעמולה האנטי ישראלית.

אבל באמת, מה אנטישמי בטקסט הזה?

המסר המרכזי של הטקסט הוא שאין עם יהודי. היהודים הם רק דת. הכחשת העם היהודי היא אנטישמיות מובהקת. כיוון שהיהודים אינם עם, אין להם זכות להגדרה עצמית ולמדינה. שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולמדינה היא אנטישמיות חד-משמעית. הצגת המציאות הפרה-ציונית בא"י כמציאות של אחווה בין "הדתות" היא שקר. אך השקר נתעב כאשר הוא מציג את הדת היהודית כדת שתלטנית שמנסה למחוק את הדתות האחרות. זו עלילה אנטישמית בזויה. אגב, אנו רואים היטב, בעולם כולו ובמזרח התיכון איזו דת מנסה למחוק את הדתות האחרות. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שיש בה חופש דת אמיתי ומלא.

הצגת הדברים הזאת היא קריאת כיוון. אם נבטל את הציונות ונשמיד את מדינת ישראל, יהיה כאן שלום בין הדתות. זה טקסט אולטרה-אנטישמי המסית לג'נוסייד.

תמיכתו הנלהבת של חגי אלעד בטקסט הזה, מעידה על היותו אולטרה אוטו-אנטישמי התומך בג'נוסייד הזה.

ב-7 באוקטובר, למשך כמה שעות, בחבל ארץ קטן, מדינת ישראל לא היתה. ראינו בקליפת אגוז היטב מהו דו-קיום בפלשתין ללא מדינת ישראל. המשמעות של "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי – פלסטיין וויל בי פרי," היא "פלסטיין וויל בי ניר עוז ובארי."

השמדת המדינה היהודית והצגתה כבלתי לגיטימית, זו ה"ליברליות" של חגי אלעד.

והוא לא לבד. נצא לסיור קצר במדור הדעות של השוקנייה. במאמר שמעליו, ערן רולניק עורך השוואה בין נתניהו להיטלר. בדף שלידו, מאמר ארוך של אילנה המרמן, מבריחת השב"חים, המאשימה את ישראל בהשמדת עם וטוענת שמלחמת "חרבות ברזל" לא היתה מלחמה, אלא השמדה. מבהירה שבעניין השמדת הרצועה אין הבדל בין הגושים המתחרים על השלטון, ומצטטת מהחוק הישראלי בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, מאשימה אותנו בפשע הזה, ונוקבת בתג המחיר – "האשם בהשמדת עם, דינו מיתה." זו הסתה מפורשת לרצח של האשמים ב"השמדת העם", כלומר המנהיגים של שני הגושים המתחרים על השלטון ומפקדי צה"ל.

מתחתיו פשקוויל של השוקניסט הראשי, עמוס שוקן, הקורא להקמת מדינה פלשתינאית. גם הוא מאשים את ישראל בפשעי מלחמה, והוא אף מצדיק את טבח 7 באוקטובר: "עד 7 באוקטובר 2023 הפלסטינים חיו 56 שנים תחת משטר אפרטהייד ישראלי אכזרי, ולא פלא שהוא הביא לטרור."

ומתחתיו – פשקוויל של ניר חסון – גדעון לוי #2.0, שלאורך כל המלחמה שימש כדובר בפועל של חמאס בעברית וכשופר של עלילות הדם על ישראל, ממשיך לכתוב על "מחיקת עזה", מעלה השערה ש"הרצון למחוק את עזה הוא גם הרצון למחוק את הפשעים שלנו – להעלים ראיות, להשתיק את העדים שיכולים לספר." את 7 באוקטובר הוא מזכיר רק כדי ללעוג ל"קורבניות" של ישראל.

עד כאן סיור בחוות הפשקווילים האנטי-ישראלים ברח' שוקן בת"א.

* ההסתה – קווים לדמותה – בטרם התפרסם שמו של ההרוג בתאונת האופנוע, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע בני שגיא ז"ל, הותר לפרסום ש"בכיר מאוד במערכת המשפט נהרג בתאונה קטלנית."

ומיד החל פרץ הטוקבקים של המוסתים:

- "יאללה אבא תמשיך לתת בשמאל."

- "הלוואי יצחק עמית מת. אמן יהי רצון."

- "אם זאת לא היועמ"שית או עמית אז החלמה מהירה."

- "סופם של כל השמאלנים."

- "הלוואי ההוא מהעליון."

זה פרי הבאושים של ההסתה. "נדרוס אותו," כבר אמרנו?

* אל נשכח את הראשונים – קראתי בשקיקה את מוסף תרבות וספרות של "הארץ" שהוקדש בחלקו הגדול לציון יום הולדתו ה-90 של איש הרוח הדגול אברהם שפירא-פצ'י, חבר קיבוץ יזרעאל, תלמידם המובהק של מרטין בובר, גרשום שלום ושמואל הוגו ברגמן ואבי חבורת "שדמות". המוסף מרתק ומרגש, במיוחד חלקו הראשון של הממואר של פצ'י, אך גם שאר המאמרים.

יש לי רק דבר ביקורת אחד – הטענה שחבורת שדמות הם הראשונים בתנועה הקיבוצית שפתחו את ארון הספרים היהודי והביאו את היהדות לקיבוץ. עם כל הכבוד הרב שיש לי לחבורת שדמות ולמפעלה הגדול – אני עצמי למדתי בבית המדרש של המדרשה ב"אורנים" שהקימו תלמידיהם וממשיכי דרכם של מייסדי "שדמות" וברוח החבורה, התקרבתי ליריב בן אהרון בשנותיו האחרונות ואני קרוב למוקי צור, שני שותפיו המרכזיים לדרך של פצ'י, איני מקבל את המחיקה של מי שקדמו להם. היו בהם ענקי תרבות ובהם מתתיהו שלם, יהודה שרת, מאיר איילי, אברהם אדרת, צבי שוע, אריה בן גוריון, אבא קובנר, זכריה גורן ועוד רבים וטובים. נכון שחבורת "שדמות" היצירתית פיתחה אסכולה ייחודית פורצת דרך, אך אין הצדקה להשכחתם של מי שקדמו להם.

[אהוד: איני יודע אם שמת לב לשגיאה של מערכת המוסף בדברי הפתיחה: "סמוך למלחמת ששת הימים הוא [פצ'י] יזם וערך..." ובכן, לא "סמוך" אלא "אחרי"].

* ביד הלשון: אור איתן – מערכת ההגנה האווירית מבוססת הלייזר, שנכנסה לפעולה בשבוע שעבר, נקראת אור איתן.

בתחילת המיזם שמו הזמני היה קרן ברזל, ולאחר מכן נקבע שם קבוע – מגן אור. אור, כיוון שמדובר במערכת לייזר. לייזר (Laser) הוא ראשי תיבות באנגלית של Light Amplification by Stimulated Emission of Radiation – הגברת אור על ידי פליטה מאולצת של קרינה. מגן – כיוון שהשימוש במערכת היא להגנה מפני ירי רקטות, פצמ"רים, טילים (קצרי טווח), כטב"מים ורחפנים.

בתמרון הקרקעי בלבנון, במהלך מלחמת "חרבות ברזל", נפל סרן איתן אוסטר, קצין ביחידת אגוז. איתן היה בנו של דובי אוסטר, מהוגי המערכת ומפתחיה הראשיים. שם המערכת שונה לאור איתן, לזכרו של איתן אוסטר.

במודע או לא – השם מתכתב גם עם השיר "באנו חושך לגרש" – "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן".

שמה המסחרי של המערכת - Iron Beam.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

על "מגילת סן מיקלה" מאת אכסל מונתה

(Axel Munthe)

מאנגלית – י"ל ברוך

עם עובד 1998, 412 עמ'

החוויות שעבר אכסל מונתה בחייו, על פי הפירוט בספר שלפנינו, היו מספיקות לחייהם של בני אדם רבים: הוא מתגלה כסופר מחונן, כרופא בעל השקפת עולם מקורית, כהומניסט גדול המקדיש חייו להציל בני אדם באסונות הפוקדים את האנושות (מגיפות, רעידות אדמה), כאיש בעל קסם, שמלכים, נסיכים, רוזנים וויקונטים, מרקיזים רוצים את קרבתו, כאלטרואיסט שמעניק מממונו לעניי עולם.

הקורא תוהה אל מול מיספר חידות, שהספר אינו טורח לפתור: הוא היה נשוי פעמיים, ובפעם השנייה – עם אנגלייה, נולדים לו שני בנים – ואין לכך אפילו רמז בספר. נשים רוצות את קרבתו, ויש אפילו רמז שרוזנת רצתה לפתותו, אבל על נשיו וילדיו בחייו – אפילו לא מילה!

חידה נוספת: מונתה, שוודי, שסיים לימודי רפואה באופסלה, והתמחה בפאריס, נודד במספר ארצות – בארץ הלאפים, בצרפת, איטליה (קאפרי, רומא), בריטניה, שם שימש כמלווה אמבולנסים במלחמת העולם הראשונה – הספר אינו מרמז אפילו באיזו דרך תיקשר בארצות אלו. בזיקנתו הוא התעוור, ולכן הכתיב את הספר שלפנינו, אשר ראה אור לראשונה באנגלית (1929) – שוב חידה. חידה נוספת היא בגלישה של הסופר אל הזייה ופנטזיה, עד כי קשה להסיק מה מכאן קשור בקורות חייו כפי שהיו בפועל.

מדוע "סן מיקלה" – זה כן ברור: מונתה קשר את חייו עם אתר קאפלת סן מיקלה ההרוסה, שנבנתה על חורבות החווילה שבנה קיסר טיבריוס בסוף חייו. מונתה הגיע לאי קאפרי, והעפיל לאנאקאפרי בגיל 18, וכבר אז החליט לקשור את חייו למקום. הוא אוהב את תושבי המקום, דתיים מאוד, רובם אנאלפאבתים (אפילו הדוורית אינה יודעת קרוא וכתוב!) מקללים את טיבריוס האלילי העריץ ומנסים להעלים את סממני תרבותם של הרומים (פסלים, פרסקות של דמויות ערומות). הקדוש שלהם הוא סן אנטוניו, יריב מר של הקדוש של קאפרי התחתונה, סן קונסטנצו. יש תושבים באנאקאפרי שמעולם לא יצאו מכפרם.

מונתה מתפאר שהיה הצעיר ביותר מכל לומדי רפואה בצרפת שקיבל תואר דוקטור, וזכה שם בעיטור לגיון הכבוד. הוא גם מתפאר שבדרך כלל הוא צדק בדיאגנוזות שלו לגבי מחלות הפציינטים, כשעמיתיו טעו. הוא מייחס להרבה סימפטומים עכבות פסיכולוגיות המשפיעות על הגוף. בניגוד לגישה הנוצרית, המוצאת גמול בעולם הבא בעקבות סבל הגסיסה, מונתה סבור שיש לסמם את הגוסס כדי שלא יסבול. אותו היחס יש לו לגבי בעלי חיים – מוטב לירות בכלב גוסס, כדי למנוע סבל מיותר. בהקשר הזה אזכיר את אהבתו הגדולה לבעלי חיים: הוא מאמץ גורילה, ינשופה, כלבים, נמיה, צבים. הוא אינו מוכן לרפא אדם שמנקר עיני ציפורים כדי שישירו עד המוות, וגם רוכש את וילה ברברוסה ומייעד אותה לקינון ציפורים. יש רמז שעבד זמן מסוים עם פסטר שניסה למצוא נסיוב נגד כלבת ונגד דיפתריה, מחלה שגרמה למות בייסורים להמוני אנשים. מונתה מציע לאפשר לנידונים למוות להיות שפני ניסיון בנסיובים שמבקשים למצוא מזור למגיפות.

מונתה היה הרופא המועדף על מלך שוודיה גוסטב החמישי, על ויקטוריה, נסיכת באדן שהיתה למלכת שוודיה, על כלתה מריה פבלובנה, על מקס נסיך באדן. קיסרית אוסטריה התעניינה ברכישת סן מיקלה ממונתה. רוזנים, ויקונטים, מרקיזים מעדיפים להיות פציינטים שלו בפאריס, וגם ברומא (כשהתמעט הכסף לבניין הארמון שהוא תיכנן בסן מיקלה, הוא נסע לרומא לרפא את אצילי אירופה שבאו לנפוש באיטליה החמה). חוויה מיוחדת חווה מונתה, כאשר הוויקונט מוריס, איש רגזן ואנטיפת, מזמין אותו לדו-קרב, כי לטענתו מונתה היתל בו. הוויקונט מחורר בירייה את כובעו של מונתה, ואילו מונתה עצמו מצליח לחורר לוויקונט את הריאה.

מונתה מתגלה כהומניסט גדול – הוא המרפא נסיכים ואצילים, וזוכה לרווחה כלכלית מנקרת עיניים, אבל מקדיש את חייו לעניי עולם, ומסתכן לתרום את מיומנותו באסונות הנוחתים על העולם: הוא מטפל בחולים עניים בנאפולי, בימי מגיפת הכולרה (1834). המגיפה מתוארת בכל זוועותיה: קרונות מלאי גופות, קוברים בחופזה את המתים והגוססים, גל של עכברושים יוצא מבורות השופכין, נושכים בני אדם, מכרסמים גופות. מונתה דורש מהנזירות לנטוש את המנזר הנגוע, אבל הנזירות ממאנות כי נשבעו לגור שם לבושות בתכריכים עד המוות.

אסון רעידת האדמה במסינה אינו מרתיע אותו. הוא היה עד לים שפלש ליבשה והקיא גוויות, מצאו בקרביים של כריש רגל של אישה, כלבים וחתולים מכרסמים גוויות. כיוון שהקרבינרי נספו ברעידת האדמה, הכלא נפרץ, גנבים ורוצחים יוצאים לחופשי, הורגים את שומר הבנק, ושודדים את הכספת. בעיר רג'ו נספרו ברעידת האדמה 20,000 אנשים – רובם בזמן תפילה בכנסיות.

מונתה הוא הומני מאוד – אחת הדוגמאות היא ביחסו המרחם ליצאנית שהצליחה לממן לימודים לבתה, שיהיה לה גורל שונה משלה. בת זו חולה וגוססת בבית חולים. מונתה עוקף את האיסור לתת לאם לראות את בתה הגוססת: הוא מלביש אותה בבגדי אחות כדי שתוכל לקרוב אל מיטת בתה. וכן, מונתה משלם למדאם את מה שהאם האומללה הייתה אמורה להשתכר כיצאנית במשך יממה של היעדרות "מהתפקיד".

דוגמה אחרת: נער בן 18, חולה שחפת, נסע עם אימו מסן רמו לשוודיה, בדרך הנער מת, ואימו מקבלת התקף לב. מונתה לוקח על עצמו לחנוט את המת, כדי שאפשר יהיה להסיעו ברכבות, ולקח על עצמו את כל ההוצאות שהאם היתה אמורה לשאת בהן.

דוגמה נוספת: אישה יולדת בן מחוץ לנישואין, ומעבירה אותו לאימוץ. הילד גדל בתנאים מזוויעים אצל סנדלר שיכור, ונדבק בשחפת. מונתה מחליט לאמץ את הילד החולה. כשהילד מת מהמחלה, מופיעה אישה אנגלייה המבקשת לקבור אותו באנגליה. מסתבר שהיא אימו.

בין החוויות המרתקות שמונתה חווה היא הטיפוס על המון בלאן, ממנו חזר ברגליים קפואות, וסכנה לקטיעת רגליים (יש רופאים קצבים! בכלל מונתה מטיל ספק בנחיצותם של רופאים, באנאקאפרי מאריכים ימים כי לא נזקקים לרופאים – עמ' 329). חוויה אחרת: הוא חבר של הסופר גי דה מופאסאן, והוא עד לכך שמופאסאן נוטש את אהובתו איוון פגועת הריאה, ומתחבר לחברתה. איוון רוצה לשפוך עליה חומצה, אבל מחטיאה, ועל ניסיון חבלה זה נידונה למאסר של חודשיים. כשהיא מאושפזת בבית חולים, מופאסאן אינו מגיע לבקרה, והיא מתאבדת. לימים, כידוע, מופאסאן עצמו אושפז בבית משוגעים.

מונתה האמין בכוחה של ההיפנוזה – הוא היפנט מאתיים חיילים גוססים, וכך גרם להם למות ברוגע. הוא האמין שגם ניתן להפנט הומוסקסואלים, אך הבין די מהר שאין להיפנוזה סיכוי להופכם ל"נורמלים".

מחבר הספר הוא גם איש של ניגודים: כנגד ההומניזם שהוא מפגין, אנו פוגשים גם רגעי אכזריות – בילדותו הוא מוכה באכזריות על ידי אביו. הוא גונב כסף כדי לברוח ממנו. על חטאו זה אביו כולא אותו על לחם ומים. בבריחה שנייה כמעט נטרף על ידי זאבים. שרידים מהחוויות האלו אנו פוגשים במהלך חייו: הוא מתכוון להעניש במכות גורילה שלא נשמעה לו, וכן הוא מוכן להכות את הספן שלו (כן, בעושרו כי רב רכש גם ספינה), על כך שברשלנותו גרם להרס המפרשים (עמ' 370).

ניתן למצוא בספר גלישות אל פנטזיות והזיות: בארץ הלאפים הוא חווה חוויות מוזרות: הלאפים תולים כלבים זקנים, מאמינים שבעלי החיים יכלו פעם לדבר, וכי הלובשים מכנסי נשים אינם ניזוקים מדובים. הם מאמינים שיש גמד פלאי המתנגד לפיצוצים במכרות, כי הפיצוצים מעוררים את הטרולים מרבצם. לפי אמונתם היו ענקים בעלי עין אחת, שזוג ענקים מחלקים בעין הזאת, ענקים אלה נהגו לאכול את ילדיהם. השעון נחשב לאוייב – הוא מזכיר את התקרבות המוות, מוטב לזרוק אותו לנהר – סגולה לא להזדקן.

מונתה נפגש עם רוח האלמוות המציעה לו לוותר על פרסום ולדבוק בחמלה. הוא נפגש בחלום עם הקוסם מפיסטו ועם המכשפה היפה שמוצצת דם. וכן, הוא סבור שאת הערים תכנן השטן, זה המשקיף מעל הגג של קתדרלת נוטרדאם.

נראה לי שהפמיניסטיות של היום (ולא רק הן) היו מצטמררות למקרא דבריו של מונתה על נשים: הן יודעות שאינן שוות לגברים, יש להן אינסטינקט יותר טוב מזה של הגברים, אבל כיוון שמוח הגבר שוקל יותר ממוח האישה, יש לגברים יתרון (אגב זה לא נכון מדעית – לא משקל המוח קובע את איכותו). הוא מציין כי נשים מנגנות מאות שנים, ולא קמה להן יוצרת מוסיקה כמו גדולי המלחינים, כנ"ל לגבי ציור. אחרי ספפו לא קמה לנשים משוררת בעלת שיעור קומה (עמ' 146-144). טבען של הנשים הוא לציית (עמ' 175). מונתה מתאר נשים היסטריות ונוירוטיות, אחת כזאת רודפת אחריו, ובאכזבתה מבקשת להתאבד (עמ' 322, 326).

גם בנושא "הנקודה היהודית" יש אצל מונתה ניגודים: מצד אחד הוא מזכיר את אשמת היהודים במותו של ישו, שמאז "היהודי הארור" נודד בעולם ומבקש חנינה (עמ' 355), ומצד שני, הוא חושף את האיוולת שבדת הנוצרית – כומר באנאקאפרי שונא פרוטסטנטים (מונתה הוא פרוטסטנט), הקדוש של אנאקפרי הוא יריב של הקדוש של קאפרי. מונתה אינו מכיר בסמכות הכומר, ולא מתכוון להתוודות בפניו בבוא יומו (גופתו נשרפה, והאפר פוזר בים). הוא היה מאושר אם במקום כנסיות היו בונים בתי חולים (עמ' 216). וכן, בזקנתו סירב לקבל אורחים המשחרים לפתחו, אבל כששמע שלוחמים יהודים, המטפלים ברכישת נשק להגנה, מידפקים לפתחו, הוא הורה למשרת לאפשר להם להיכנס, וסיפר להם איך דאג לחלוצי העלייה השלישית ב-1919 להשיג עבודה טרם עלייה, והזכיר את הסופר מקסים גורקי, שגלה מרוסיה, שהה בעיקר בקאפרי (1913-1906, 1929-1921), והיה גם הוא סנגור גדול של העם היהודי. כזכור, גורקי גינה בעוצמה את הפרעות בקישינב, תמך ב"הבימה", והיה חברם של שלום עליכם וח"נ ביאליק. בזכותו אושר לביאליק, רבניצקי, דרויאנוב, ב"צ דינור וסופרים נוספים לצאת מברית המועצות.

הספר הזה הוא פנורמי, חושף היבטים שונים משלהי המאה ה-19, ותחילת המאה העשרים. השם "מגילת סן מיקלה" אינו ממצה את הכתוב בו, על אינספור החוויות שחווה אכסל מונתה ליד העושר והכבוד שזכה בהם במקומות שונים על המפה. הייתי מכנה ספר זה בשם "מגילת החוויות". הספר מעניין ביותר, ולעיתים מרתק, לא פלא שעם יציאתו לאור הוא תורגם ל-45 שפות והופץ בכל העולם.

משה גרנות

* אלי מייסניק: הייטנר לא הציג את אירוע ההאכלה של המפלצת עד תומו. בלא שאני אישית אדע מי האכיל וכמה, ברור לכולי עלמא שכל הצמרת הביטחונית והתקשורתית היתה מאוחדת בקונספט ההכלה. ברור שהייטנר יכול היה גם להפליג בנושא המורכב הזה שאינו ״סיפורי מעשיות״ – אך העדיף להתמקד בסיפור אחד. אכן קשה לספר את מעשיות החברים הקלוצים (ראה מילון), אך החור השחור האמיתי הוא בשאלה, מה נעשה כדי שהמפלצת לא תצא מכלאה. נכון שהאכילו אותה אך איך קרה שלא בדקו מדי מיספר שעות מה עושה המפלצת? עדיף שיפליג בניתוח מה עשו כדי שלא תצא מכלאה.

* אהוד היקר, תודה על פרסום הסיפור "סילביה והדוד מאמריקה". אודה לך אם תסכים לפרסם את הרשימה שלי על ספרו המפורסם של הסופר השוודי אכסל מונתה.

קצת הערות: אורי הייטנר סוקר את עלילת הדם שביכול אשכנזים חטפו ילדים תימנים מבתי חולים. הוא מזכיר שלוש ועדות חקירה שהגיעו למסקנה שמדובר בעורבא פרח, אבל זה לא מונע מהטוענים לדרוש פיצוי מהמדינה. אהוד מציין שלא נמצא אף ילד תימני חי חטוף אצל משפחה אשכנזית, ובאמת חבל שראש הממשלה מכיל את העלילה הזאת. יש אוטו-אנטישמים בין אחינו – בשנות השמונים נמרחו על קירות "הבימה": "אשכנזים לבוכנוואלד!" –"אשכנאצים!" היה מרוח על קירות ואנדרטאות.

יפה תיקן אורי הייטנר את איתמר בן גביר: "לא תגורו מפני איש" נאמר בס' דברים לשופטים, שלא תהיה עליהם אימת השלטון, ולא להיפך כפי סובר בן גביר.

נעמן כהן מביא את הדיון על השואה – האם יצאה פקודה מפורשת מאת היטלר. אבל ועדת ואנזה מתועדת לפרטיה, כולל החלטותיה ומשתתפיה. צריך עוד הוכחות?

שלך –

משה גרנות

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!