אֵלִי, בֵּין "טִפּוּל" לְ"טִפּוּל"
בִּידֵי הָעִדָּן –
תֵּן לִי לְנַשֵּׁק רַגְלֵי-הָרֶיךָ
הַיָּפִים;
בֵּין פִּרְפּוּר לְפִרְפּוּר
עַל הַבָּנִים הַמּוּבָלִים לַקְּרָב
תֵּן לִי לְהַבִּיט לְשָׁמֶיךָ הָעֲמֻקִּים;
עוֹד נְשִׁימָה אַחַת –
שֶׁל אֲוִיר צַח –
עוֹד כּוֹס מַיִם,
צְלוּלִים
בְּטֶרֶם אֵלֵךְ הַמָּוְתָה.
1971
נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.
בגיליון:
- שירי אסתר ראב: *
- רון בריימן: מתווכות עליך, ישראל
- איליה בר-זאב: תצפיות אל מכתש רמון
- אנדד אלדן: [קיבוץ בארי – עוטף עזה]
- אהוד: חלק ניכר מהתקשורת המשודרת והכתובה, והמפגינים, הקוראים ל"עסקה עכשיו" ולהקדמת הבחירות, והפועלים במקביל – מאשימים את נתניהו בטרפוד "העסקה" ובאחריות לרצח החטופים, הוא ולא סינוואר! ומהי ה"עסקה"? בשלב ראשון החזרת מיספר מועט של חטופים – 3-4 בשבוע, תמורת נסיגה מציר פילדלפי ומכל הרצועה, והפקרת כל יתר החטופים לגורלם כי יחיא סינוואר לא טיפש ולעולם לא ישאיר את עצמו בלי חלק ניכר מהם אחרת הוא יודע שישראל מיד תחסל אותו!: אז תמשיכו לתמוך בַּרוצח הנאצי סינוואר ולהפקיר את החטופים ולהאשים את נתניהו ואת ממשלת ישראל ברצח על שאינם תומכים ב"עסקה" שאינה קיימת אלא בדימיונם של המבקשים את חורבן ישראל!
- אורי הייטנר: 1. השלום עליו השלום
- בן-ציון יהושע: מריקולוס אוריינטאליס
- חצי ביצה פולנית קשה בבוקר: מאת המשורר חיימקה שפינוזה לוטש מילים
- מאגר שירים אילן בושם: אוגוסט 2024
- אהוד בן עזר: שלוש אהבות
- נעמן כהן: "השלום הנצחי" – חזון אחרית הימים
- רון בריימן: יום הזיכרון הלאומי
- אהוד בן עזר: המלך תפוז
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * בן בן-ארי: "שלוש אהבות": רשמתי לעצמי, להיזהר שלא לדרוך במקרה על הג'וק, אם אי פעם אזדמן לשם...
- שאר הגליון
מאמרים
שירי אסתר ראב
*
רון בריימן
מתווכות עליך, ישראל
ישראל משחיתה את זמנה ואת הקשב שלה על סבבים עקרים של שיחות למיניהן, "פסגות" (בפי התקשורת המלהגת) למיניהן, ועסקה מפוקפקת אחת, שבה נסחטת ישראל לא רק על-ידי האוייב, אלא גם על-ידי המתווכות "הניטרליות" קטאר ומצרים, ואף על-ידי "הידידה הגדולה". ב"פסגות" מנהלת ישראל מתן ומתן מול מתווכות אלה, שמטעמי נוחות (שלהן) לוחצות על ישראל בלבד.
"המתווכת" קטאר אינה אלא מדינת אוייב, שאינה מפעילה לחץ על סינואר אלא משדרת ומדבררת את תכתיביו לישראל ומארחת את בכיריו.
"המתווכת" מצרים חתמה על הסכם שלום עם ישראל, ויש לה גבול באורך כ-14 ק"מ בינה לבין רצועת עזה הנשלטת כרגע על-ידי ישראל. הכביש לאורך גבול זה קרוי "ציר פילדלפי", ומתחתיו עוברות מנהרות החמאס המזרימות אמצעי לחימה לארגון הטרור, והמאפשרות לו להחזיק מעמד מול צה"ל. ההברחות מתבצעות הן מעל הקרקע ("מעבר רפיח") והן מתחת לה (מנהרות המסתיימות בפירים בצד הישראלי, פירים שלא כולם נחשפו).
אבל, מה קורה בצד המצרי של "ציר פילדלפי"? כיצד משונעים אותם אמצעי לחימה לאורך עשרות ומאות קילומטרים בסיני שבריבונות "המתווכת" מצרים? ומה התייחסות הצדדים למציאות זו?
מצרים חתומה אמנם על הסכם שלום עם ישראל אבל מעלימה עין ומאפשרת פעילות עוינת זו, ומן הסתם גם מרוויחה מפעילות זו. שלום? אם מצרים היתה מטפלת ביעילות ובאחריות בנעשה בדרך הארוכה ממנה אל "ציר פילדלפי", אזיי ניתן היה אולי לוותר על נוכחות ישראלית לאורכו.
קטאר, אשר כאמור אינה אלא מדינת אוייב, מעלימה עין ומפיקה תועלת ורווחים פוליטיים ממציאות לא נורמלית זאת.
ארצות הברית, שבוודאי איננה מדינת אוייב, אבל כולה, מהנשיא ומטה, מתעלמת מהתופעה ואינה מעלה בדעתה לדרוש מן "המתווכת" מצרים למנוע את אספקת אמצעי הלחימה דרך מצרים לעבר החמאס. תמימות? ציניות? שיקולים זרים הגורמים לה לרצות עסקה בכל מחיר, ולעזאזל השכל הישר וההגינות המתבקשת ממתווך "הוגן"?
ישראל, שהיא הנפגעת העיקרית ממציאות זו, מתנהגת לצורך העניין כמו ארצות הברית, וכולה, מראש הממשלה ומטה, אינה דורשת ממצרים להפסיק את ההברחות ולקיים את רוחו ומשמעותו של הסכם השלום.
יתר על כן, כאשר ראש הממשלה מעלה דרישה הגיונית לנוכחות ישראלית לאורך "ציר פילדלפי" (בצד הישראלי!) – הוא נקרא לשיחת לחץ עם הנשיא האמריקאי היוצא ועם הטוענת לכתר הנשיאות, וזוכה לעלילה מצד אלופים וחטופים (אלופים במילואים, וחלק ממשפחות החטופים, אותו חלק המתיימר (מצג שקרי) לייצג את כל החטופים, גם כאלה שחושבים באופן שונה) – כאילו הוא מטרפד את העסקה המפוקפקת.
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
איליה בר-זאב
תצפיות אל מכתש רמון
תצפית הגמל
1. הַדַּבֶּשֶׁת סְדוּקָה, כְּעֶצֶם מֻכֵּה גַּרְזֶן. סְפִינַת הַמִּדְבָּר הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנּוֹתְרָה מִמֵּימֵי הַיָּם הַגָּדוֹל. סֻכַּת מַצִּילִים אַלְמוֹנִית בֵּינוֹת לַצּוּקִים, הֲכָנָה לְהַמְרָאָה אֶל שֵׁן רָמוֹן, לְזִנּוּק אֶל יָם טֵתִיס.
2. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ פֶּן יָקוּם הַגָּמָל עַל רַגְלָיו.
גּוּשֵׁי בְּלָיָה, גַּחֲלֵי-אֵשׁ, יָעוּפוּ אֶל מַעֲמַקֵּי הַמַּכְתֵּשׁ כְּנֶשֶׁר חָשׁ אֶל טַרְפּוֹ בִּסְבַךְ נוֹפֵי הַפֶּרֶא, לְרַגְלֵי הַפְּרִיזְמוֹת וְקִיר הָאָמוֹנִיטִים. ]1]
יעלים
1. סוֹבְבִים כִּבְנֵי בַּיִת בָּרְחוֹבוֹת וּבַגַּנִּים, מַמְתִּינִים לִשְׁיָרֵי מָזוֹן מָהִיר, מְרַפְּדִים אֶת מַצְפּוּן הָאָדָם, מְשַׂמְּחִים אֶת הַטַּף, סְבוּכִים בַּעֲטִיפוֹת מוּתָגִים שֶׁל הַמֵאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת.
2. בְּמֶרְחַק נְגִיעָה וְדִלּוּג קָלִיל יְכוֹלִים לַחְבֹּר לִבְנֵי מִינָם, לְהֵינִיק גְּדָיִים בֶּהָרִים הַגְּבֹהִים, לְהִסְתּוֹדֵד בֵּין סַלְעֵי הוֹד עִם אַבִּיר חֲלוֹמוֹת מְקַרְנֵן.
מצפור נוף
1. כְּבִמְעוֹף הַצִּפּוֹר, אָנוּ מְרַחֲפִים פַּעֲמַיִם אֶל הַשְּׁקִיעָה. הָאֹדֶם הַזֶּה עַל מְצוּקֵי הֶהָרִים בַּמִּזְרָח. בְּהֵעָלְמוּת הַשֶּׁמֶשׁ, בַּמַּעֲרָב, כַּדּוּר אֵשׁ גּוֹוֵעַ.
2. מוּל הַר סַהֲרוֹנִים, מַאֲבָקִים עִקְּשִׁים בַּעֲרוּץ הַנַּחַל בֵּין עוֹרֵב חוּם-עֹרֶף לְבֵין רָחָם שְׁחוֹר אֲבָרוֹת, מִי יָעוּט רִאשׁוֹן עַל טֶרֶף קַל, עַל דַּם חֲלָלִים. הָאֵל מָלֵא רַחֲמִים, מִסְתַּתֵּר הַרְחֵק מֵעֵבֶר לִמְעוֹף הָרְחָמִים. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בּוֹדֵד בִּמְרוֹמָיו.
מכתש רמון. ויקיפדיה.
הלב הצרוב
לִבִּי שֶׁנִּצְרָב חוֹמֵד אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַמַּכְתֵּשׁ, חֲדָרִים וּפְרוֹזְדוֹרִים בֵּין בִּקְעַת אַרְדוֹן וּבִקְעַת מַחְמָל, תְּזוּזוֹת שֶׁהָיוּ, תַּהֲלִיכֵי סְחִיפָה, פְּעִילוּת ווּלְקָנִית, שֶׁבַע גִבְעוֹת זִכָּרוֹן.
מֵעַל הַמְּצוּקִים עֲיָרָה שְׁקֵטָה צוֹפָה אֶל עָבָרָהּ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ בִּזְרִיחָתָהּ, בִּבְדִידוּת, הַרְחֵק מֵהַמְּדִינָה, כָּמוֹהָ.
1, פריזמות – ״הנגרייה״, מרבץ אבנים מאורכות שנוצר מהתמרה של אבן חול בטמפרטורה גבוהה והתקררותה בצורת פריזמות ארוכות. קיר האמוניטים – קיר סלע המכיל שרידי מאובנים של בעלי חיים ימיים.
1. הַדַּבֶּשֶׁת סְדוּקָה, כְּעֶצֶם מֻכֵּה גַּרְזֶן. סְפִינַת הַמִּדְבָּר הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנּוֹתְרָה מִמֵּימֵי הַיָּם הַגָּדוֹל. סֻכַּת מַצִּילִים אַלְמוֹנִית בֵּינוֹת לַצּוּקִים, הֲכָנָה לְהַמְרָאָה אֶל שֵׁן רָמוֹן, לְזִנּוּק אֶל יָם טֵתִיס.
2. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ פֶּן יָקוּם הַגָּמָל עַל רַגְלָיו.
גּוּשֵׁי בְּלָיָה, גַּחֲלֵי-אֵשׁ, יָעוּפוּ אֶל מַעֲמַקֵּי הַמַּכְתֵּשׁ כְּנֶשֶׁר חָשׁ אֶל טַרְפּוֹ בִּסְבַךְ נוֹפֵי הַפֶּרֶא, לְרַגְלֵי הַפְּרִיזְמוֹת וְקִיר הָאָמוֹנִיטִים. ]1]
יעלים
1. סוֹבְבִים כִּבְנֵי בַּיִת בָּרְחוֹבוֹת וּבַגַּנִּים, מַמְתִּינִים לִשְׁיָרֵי מָזוֹן מָהִיר, מְרַפְּדִים אֶת מַצְפּוּן הָאָדָם, מְשַׂמְּחִים אֶת הַטַּף, סְבוּכִים בַּעֲטִיפוֹת מוּתָגִים שֶׁל הַמֵאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת.
2. בְּמֶרְחַק נְגִיעָה וְדִלּוּג קָלִיל יְכוֹלִים לַחְבֹּר לִבְנֵי מִינָם, לְהֵינִיק גְּדָיִים בֶּהָרִים הַגְּבֹהִים, לְהִסְתּוֹדֵד בֵּין סַלְעֵי הוֹד עִם אַבִּיר חֲלוֹמוֹת מְקַרְנֵן.
מצפור נוף
1. כְּבִמְעוֹף הַצִּפּוֹר, אָנוּ מְרַחֲפִים פַּעֲמַיִם אֶל הַשְּׁקִיעָה. הָאֹדֶם הַזֶּה עַל מְצוּקֵי הֶהָרִים בַּמִּזְרָח. בְּהֵעָלְמוּת הַשֶּׁמֶשׁ, בַּמַּעֲרָב, כַּדּוּר אֵשׁ גּוֹוֵעַ.
2. מוּל הַר סַהֲרוֹנִים, מַאֲבָקִים עִקְּשִׁים בַּעֲרוּץ הַנַּחַל בֵּין עוֹרֵב חוּם-עֹרֶף לְבֵין רָחָם שְׁחוֹר אֲבָרוֹת, מִי יָעוּט רִאשׁוֹן עַל טֶרֶף קַל, עַל דַּם חֲלָלִים. הָאֵל מָלֵא רַחֲמִים, מִסְתַּתֵּר הַרְחֵק מֵעֵבֶר לִמְעוֹף הָרְחָמִים. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בּוֹדֵד בִּמְרוֹמָיו.
מכתש רמון. ויקיפדיה.
הלב הצרוב
לִבִּי שֶׁנִּצְרָב חוֹמֵד אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַמַּכְתֵּשׁ, חֲדָרִים וּפְרוֹזְדוֹרִים בֵּין בִּקְעַת אַרְדוֹן וּבִקְעַת מַחְמָל, תְּזוּזוֹת שֶׁהָיוּ, תַּהֲלִיכֵי סְחִיפָה, פְּעִילוּת ווּלְקָנִית, שֶׁבַע גִבְעוֹת זִכָּרוֹן.
מֵעַל הַמְּצוּקִים עֲיָרָה שְׁקֵטָה צוֹפָה אֶל עָבָרָהּ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ בִּזְרִיחָתָהּ, בִּבְדִידוּת, הַרְחֵק מֵהַמְּדִינָה, כָּמוֹהָ.
1, פריזמות – ״הנגרייה״, מרבץ אבנים מאורכות שנוצר מהתמרה של אבן חול בטמפרטורה גבוהה והתקררותה בצורת פריזמות ארוכות. קיר האמוניטים – קיר סלע המכיל שרידי מאובנים של בעלי חיים ימיים.
אנדד אלדן
[קיבוץ בארי – עוטף עזה]
בִּירוּשָׁלַיִם (המשך)
לנשמת יהודה בן-זאב, בן רמת רחל ואיש עין-כרמל, שנפל בירושלים
שירים שפורסמו ב-1970
ג
לִפְעוּטֶיךָ אֵינְךָ.
לְאִמְּךָ אַתָּה מָוֶת שֶׁיֶשְׁנוֹ.
שָׁב לִהְיוֹת פְּעוֹטָהּ
מְבוֹצֵץ בַּשְּׁלוּלִיּוֹת
הָאוֹדְמוֹת בְּעֵינֶיהָ.
[שיר קצרצר ובו הכוֹל – לילדים שלא מבינים, לאמא שחשה את המוות וחיה שוב את הילד המבוסֵס בשלוליות ועיניה..."אודמות." איליה בר זאב]
ד
סְבִיבְךָ סוֹבֵב הַחֹשֶׁךְ כְּחוֹמָה
אֲבָנֶיהָ הַהוֹלְכוֹת חוֹרְקוֹת.
בַּסֻלְיוֹת דָּבַק הַבְּכִי
הַסּוֹבֵב כְּחוֹמָה חֲשֵׁכָה אֶת גּוּפְךָ.
וְהַמָּוֶת כּוֹתֵב פָּנִים וְאָחוֹר.
אַתָּה סוֹבֵב בִּתְנוּעָה הֲפוּכָה.
חוּט הַמֶּרְחַקִּים לוֹפֵף וְלוֹפֵף
מְהַדֵּק גּוּפְךָ הַסוֹבֵב וְשָׁב
הִרְהוּר אַחַר הִרְהוּר
מַנְמִיךְ אֶל הַתְּפִלָּה עַל בִּרְכָּיו
מוּל הַכָּחֹל הַמִּתְרוֹמֵם כַּכֹּתֶל.
עַכְשָׁיו בְּמִצְחוֹ לְאֶבֶן הוֹפֶכֶת סָגֹל,
בִּשְׂפָתֶיךָ, לְגִבְעוֹל שֶׁנִּגְלָה
שֶׁנִּשְׂרַט רִגְעֵי הִבְּהוּב
לְלֹא זְרִיחָה.
פֶּתַע גּוּפְךָ חֹשֶׁךְ, חֹשֶךְ סוֹבֵב וְסוֹגֵר
כְּחוֹמָה.
פורסם בספרו "שָׁנִים שָמְעוּ שִׁירָה", מבחר 50 שנות כתיבת שירים יוצאי דופן. הוצאת הקיבוץ המאוחד. כאן – שירים ״קשים״ מלפני שנים רבות (54) – כאילו נכתבו בימים אלו על הריסות קיבוץ בארי.
איליה בר זאב
לנשמת יהודה בן-זאב, בן רמת רחל ואיש עין-כרמל, שנפל בירושלים
שירים שפורסמו ב-1970
ג
לִפְעוּטֶיךָ אֵינְךָ.
לְאִמְּךָ אַתָּה מָוֶת שֶׁיֶשְׁנוֹ.
שָׁב לִהְיוֹת פְּעוֹטָהּ
מְבוֹצֵץ בַּשְּׁלוּלִיּוֹת
הָאוֹדְמוֹת בְּעֵינֶיהָ.
[שיר קצרצר ובו הכוֹל – לילדים שלא מבינים, לאמא שחשה את המוות וחיה שוב את הילד המבוסֵס בשלוליות ועיניה..."אודמות." איליה בר זאב]
ד
סְבִיבְךָ סוֹבֵב הַחֹשֶׁךְ כְּחוֹמָה
אֲבָנֶיהָ הַהוֹלְכוֹת חוֹרְקוֹת.
בַּסֻלְיוֹת דָּבַק הַבְּכִי
הַסּוֹבֵב כְּחוֹמָה חֲשֵׁכָה אֶת גּוּפְךָ.
וְהַמָּוֶת כּוֹתֵב פָּנִים וְאָחוֹר.
אַתָּה סוֹבֵב בִּתְנוּעָה הֲפוּכָה.
חוּט הַמֶּרְחַקִּים לוֹפֵף וְלוֹפֵף
מְהַדֵּק גּוּפְךָ הַסוֹבֵב וְשָׁב
הִרְהוּר אַחַר הִרְהוּר
מַנְמִיךְ אֶל הַתְּפִלָּה עַל בִּרְכָּיו
מוּל הַכָּחֹל הַמִּתְרוֹמֵם כַּכֹּתֶל.
עַכְשָׁיו בְּמִצְחוֹ לְאֶבֶן הוֹפֶכֶת סָגֹל,
בִּשְׂפָתֶיךָ, לְגִבְעוֹל שֶׁנִּגְלָה
שֶׁנִּשְׂרַט רִגְעֵי הִבְּהוּב
לְלֹא זְרִיחָה.
פֶּתַע גּוּפְךָ חֹשֶׁךְ, חֹשֶךְ סוֹבֵב וְסוֹגֵר
כְּחוֹמָה.
פורסם בספרו "שָׁנִים שָמְעוּ שִׁירָה", מבחר 50 שנות כתיבת שירים יוצאי דופן. הוצאת הקיבוץ המאוחד. כאן – שירים ״קשים״ מלפני שנים רבות (54) – כאילו נכתבו בימים אלו על הריסות קיבוץ בארי.
איליה בר זאב
אהוד: חלק ניכר מהתקשורת המשודרת והכתובה, והמפגינים, הקוראים ל"עסקה עכשיו" ולהקדמת הבחירות, והפועלים במקביל – מאשימים את נתניהו בטרפוד "העסקה" ובאחריות לרצח החטופים, הוא ולא סינוואר! ומהי ה"עסקה"? בשלב ראשון החזרת מיספר מועט של חטופים – 3-4 בשבוע, תמורת נסיגה מציר פילדלפי ומכל הרצועה, והפקרת כל יתר החטופים לגורלם כי יחיא סינוואר לא טיפש ולעולם לא ישאיר את עצמו בלי חלק ניכר מהם אחרת הוא יודע שישראל מיד תחסל אותו!
אז תמשיכו לתמוך בַּרוצח הנאצי סינוואר ולהפקיר את החטופים ולהאשים את נתניהו ואת ממשלת ישראל ברצח על שאינם תומכים ב"עסקה" שאינה קיימת אלא בדימיונם של המבקשים את חורבן ישראל!
"נתניהו חרץ את גורל החטופים בישיבת הקבינט. 'השיקול המדיני' שלו הוא מפלטו של הנבל." ["הארץ באינטרנט, 31.8].
יאיר לפיד החכם: "נתניהו וקבינט המוות החליטו לא להציל אותם!" [1.9].
האכזריות, בסגנון דעא"ש, ברצח ששת החטופים זמן לא רב לפני שצה"ל הגיע אליהם, מחזירה אותנו ליום הטבח של 7 באוקטובר ומראה מיהו האוייב האמיתי שלנו ואיזה "עסקות" אפשר לעשות עימו! הפושעים האכזריים האלה מתמרנים את הישראלים להאשים ברצח את הנהגתם-שלהם וזאת כדי שהחמאס יחזיר לעצמו את כוחו ושליטתו כמו ב-7 באוקטובר!
הברירה הקשה העומדת בפני ממשלת ישראל היא להמשיך בלחימה תוך ידיעה שחטופים עלולים להירצח כאשר נתקרב אליהם – או לקבל את תנאי הכניעה של חמאס תמורת מיספר מועט של חטופים והיתר יישארו ברשותו וסופם שימותו.
אילו במלחמת תש"ח רצופת הקורבנות, הנסיגות והשבויים – היו מתקיימות הפגנות ענק כאלה נגד ממשלת ישראל ונגד העומד בראשה דוד בן גוריון – מדינת ישראל לא היתה שורדת! לכן
טועים מי שמצטרפים היום לשביתה נגד נתניהו ובעד סינוואר!
אורי הייטנר
1. השלום עליו השלום
אני ילד של חורף, שנת 63'.
בילדותי, אימי נהגה להבטיח לי שעד שאגיע לגיל 18, בטח כבר יהיה שלום ולא יהיה צבא.
אפשר להבין את האופטימיות שלה, לנוכח האופוריה בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים. אחרי מלחמת יום הכיפורים, היא כבר לא חזרה על ההבטחה.
אני לא הבטחתי לילדיי יונה עם על של זית. מפוכח, ידעתי שהבטחה כזו אינה ריאלית. בניי הגדולים נולדו בימי אוסלו העליזים. גם אז היו אנשים באופוריית שלום, שנגוזה במהרה. לא נמניתי עימם.
בימים אלה, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", מתגייסים לצה"ל ילידי 2006, שנולדו במלחמת לבנון השנייה.
האם גם הילדים שנולדים כעת, במלחמת "חרבות ברזל", עוד ילחמו?
במלחמת "שלום הגליל" אמר רפי איתן, אז יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור, שצפויים לנו עוד מאה שנות טרור.
בשובו מטקס החתימה בבית הלבן על הסכם אוסלו, הכריז שר החוץ שמעון פרס בחגיגיות: "תמו מאה שנות טרור."
42 שנים אחרי דבריו של איתן ו-31 שנים אחרי דבריו של פרס, ברור לנו מי משניהם צדק.
בבואנו להשיב על השאלה, האם גם דור הילדים שנולד במלחמת "חרבות ברזל" יילחם, כדאי לבחון את המציאות הריאלית. לא לסמם את עצמנו בפנטזיות ואשליות, אלא להישיר מבט מפוכח אל המציאות.
אם היה סיכוי לשלום לפני 7 באוקטובר, וספק רב אם היה, הוא נגוז ב-7 באוקטובר. אחרי 7 באוקטובר נכונים דבריו של רפי איתן לפני כמעט יובל שנים. צפויים לנו עוד מאה שנות טרור. או במילים אחרות – המלחמה על הארץ תמשך לפחות במאה השנים הקרובות.
כדי להבין על מה אני, שכל מי שמכיר אותי יודע שאני אופטימיסט-חשוך-מרפא, מבסס את ההערכה הפסימית הזאת, יש לבחון שתי שאלות. האחת היא, מה מהות הסכסוך הישראלי ערבי. השנייה היא, מה יכול להביא לקץ הסכסוך.
הסכסוך בינינו לבין הערבים אינו סכסוך טריטוריאלי על מיקומו של הגבול בינינו לבינם. הסכסוך הוא על סוגיה אחת ויחידה – האם יש ליהודים זכות למדינה עצמאית בארץ ישראל. בחלק כלשהו בארץ ישראל.
זו כל מהותו של הסכסוך מראשיתו ועד היום – סירובם להשלים עם הזכות הזאת ומחויבותם להילחם ולשלם מחיר כבד, קודם כדי לסכל את הקמת המדינה באמצעות מלחמה נגד עצם הנוכחות היהודית בארץ, ולאחר קום המדינה, כדי להחריב אותה. הלאומיות הפלשתינאית נוסדה ומתקיימת על השלילה הזאת. דרישת "זכות" השיבה, שהפלשתינאים מחויבים אליה, נובעת מהשלילה הזאת. זו מהותה של האמנה הפלשתינאית, שבניגוד לאגדות, לא שונתה לאחר הסכם אוסלו. זו מהותה של אמנת חמאס. על כך ואך ורק על כך מתקיימת המלחמה בין הערבים ליהודים בארץ ישראל מראשית המאה ה-20.
ומה יכול להביא לקץ המלחמה? לפני 101 שנה, פרסם המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי את מאמרו המפורסם "על קיר הברזל". במאמר הזה הוא ניתח באופן מפוכח את הסכסוך. הוא הסביר שאנו, הציונים, לא נוותר על זכותנו להקים מדינה. במדינה הזו, הערבים יהיו מיעוט אזרחי שווה זכויות. אולם התנועה הלאומית הערבית אינה מוכנה לכך והיא תלחם נגד הקמת המדינה. אין לנו ברירה, אלא לממש בכוח הנשק את זכותנו ולהקים את המדינה. יהיה עלינו להקים קיר ברזל שיגן עלינו מפני ניסיונות האוייב הערבי לחסל את המפעל הציוני. עלינו להמשיך ולממש את המפעל הציוני על אפם וחמתם ולא להתנות זאת בהסכמתם. רק כאשר הערבים יבינו שאין להם שום סיכוי לסכל את הקמת המדינה, הם ייאלצו להשלים עם המציאות. כשהם ישלימו עם המציאות, ייפתח סיכוי לשלום.
תנועת העבודה ובן גוריון בראשה, שהנהיגה את התנועה הציונית מראשית שנות השלושים ואת מדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה, אימצה למעשה את תפיסת קיר הברזל של ז'בוטינסקי, גם אם לא השתמשה באותה טרמינולוגיה.
כך, למשל, כתב אחד מהוגי הדעות החשובים של תנועת העבודה, ד"ר משה בילינסון במאמרו "טעם המערכה" ביוני 1936, בעיצומן של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בעיתון "דבר": "אחרינוּ: עבדוּת וניווּן. לפנינוּ: קוֹממיוּת ועצמאוּת. זאת היא המערכה. עד מתי? כּך שוֹאלים. עד מתי? עד שכּוחוֹ של ישׂראל בּארצו ידוּן למפרע לתבוּסה כּל התקפת האוֹיב, בּאשר הוא שם; עד שהנלהב ביוֹתר והנוֹעז בּיוֹתר בּכל מחנוֹת האוֹיבים בּאשר הם שם, ידע: אין אמצעי לשבּוֹר את כּוֹח ישׂראל בּארצוֹ, כּי הכרח-החיים אתוֹ ואמת-החיים אתוֹ, ואין דרך בּלתי אם להשלים אתוֹ. זהוּ טעם המערכה."
מאה שנה בדיוק אחרי שהתפרסם מאמרו של ז'בוטינסקי, קרס קיר הברזל. אלפי המחבלים, הרוצחים והאנסים, שמוטטו את המכשול המפורסם, "הבלתי עביר," שהשלינו את עצמנו להאמין שהוא מגן עלינו, מוטטו גם את קיר הברזל. בתודעתם, היה זה הניצחון הראשון שלהם מאז 1948, אם לא קודם לכן.
למרות הסבל, ההרס וההרג בעזה, הפלשתינאים חוגגים את ניצחונם. הנה, הצלחנו. כבשנו יישובים ישראלים. שלטנו בהם שעות ארוכות. רצחנו, אנסנו, הצתנו, בזזנו כמעט באין מפריע. הטבח של 7 באוקטובר הצית את דמיונם. בסקרים – למעלה מ-80% מהפלשתינאים תומכים בטבח. יחיא סינוואר הוא המנהיג הנערץ על הפלשתינאים. הם רואים בו צלאח א-דין המודרני. אילו היו בחירות דמוקרטיות בקרב הפלשתינאים, הוא היה לוקח בהליכה ומשאיר אבק למתחריו, שגם הם אינם בדיוק חברי כבוד בהסתדרות הציונית העולמית. הפופולרי ביותר אחרי סינוואר, שבבחירות כאלו היה מתמודד נגדו, הוא המחבל הרוצח הסדרתי מרואן ברגותי, המרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי, כי רק חמישה מעשי רצח באחריותו הוכחו במשפט למעלה מכל ספק.
ז'בוטינסקי וביילינסון צדקו. רק ייאוש של הפלשתינאים מהסיכוי להשמידנו, יוביל לשלום. למרבה הצער, הצלחתם הגדולה ב-7 באוקטובר, עוררה בהם תקווה גדולה ואמונה בכוחם. טבעת החנק שאיראן ושלוחותיה מקיפות בה את ישראל והתקדמות איראן לגרעין, מחזקות עוד יותר את אמונתם זו. ולכן, אם היה סיכוי לשלום לפני 7 באוקטובר, הוא נגוז ביום הטבח.
אז מה? לנצח תאכל חרב?
3,050 שנה חלפו מאז שאבנר בן נר, שר צבאו של שאול, הפנה את השאלה הזאת ליואב בן צרויה, שר צבאו של דוד, בטרם יואב היכה בו בחרבו והרגו.
הנצח קצת גדול עליי, אבל אפשר לומר שב-3,050 השנים שחלפו מאז השאלה ההיא התשובה היא חיובית. להנחה שדווקא בקדנציה שלנו החרב תחדל לאכל, אין כל כך על מה להסתמך.
אז איזה עתיד צפון לילדינו ולדורות הבאים? מה הטעם? האם ישראל תשרוד?
כל המהות של קיר הברזל בנוסח ז'בוטינסקי ולטעם המערכה בנוסח ביילינסון, היא אופטימית. נכון, הם אינם רוצים אותנו כאן, נכון הם נלחמים ויילחמו בנו, ואף על פי כן, נבנה את ארצנו, נקים את מדינתנו. וכך קרה. כאשר ז'בוטינסקי כתב את מאמרו, היו בארץ ישראל קצת יותר ממאה אלף יהודים. כאשר בילינסון כתב את מאמרו, היו בארץ ישראל 400 אלף יהודים. היום חיים בארץ ישראל קרוב לשמונה מיליון יהודים, במדינה יהודית חזקה, מפותחת ומצליחה.
אנו בעיצומו של משבר קשה וכואב, אך כאשר אנו נוכחים איזו כברת דרך כבירה עברנו במאה השנים האחרונות, יש לנו כל הסיבות שבעולם להיות אופטימיים באשר למאה השנים הבאות. לא ביקשנו מהערבים רשות לחזור לארצנו ולהקים את מדינתנו וגם היום לא נבקש מהם רשות להמשיך לקיים ולחזק אותה.
לא יהיה שלום בדורות הבאים. האוייב אינו עומד להשלים עם קיומנו בעתיד הנראה לעין. עלינו להתמקד בהמשך חיזוק המדינה, הן מבחינה ביטחונית, והן מבחינה חברתית, כלכלית, תרבותית, מדעית וחינוכית. עלינו לחתור למדינת מופת. פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות.
2. צרור הערות 1.9.24
* לזכור ולא לשכוח ולא לסלוח – לקראת 7 באוקטובר על ישראל לצאת למתקפת הסברה בעולם ולרתום אליה את העם היהודי בתפוצות הגולה.
עוד לא חלפה שנה והעולם שכח. התעמולה הערבית היתה הרבה יותר אפקטיבית בהפצת השקר מאשר ההסברה שלנו שהפיצה את האמת.
אסור לנו לוותר על הזירה החשובה של דעת הקהל בעולם. עם כל הקשיים, עלינו למצוא כל דרך כדי להציג את צדקתנו המוחלטת, צדקת הציונות. ה-7 באוקטובר מגלם בתוכו את הסכסוך הישראלי ערבי כולו. הסכסוך הוא על זכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל. המלחמה הערבית היא נגד מימוש הזכות הזאת ובעד שלטון פלשתינאי פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, כלומר על חורבות מדינת ישראל. הדרך להשיג זאת היא באמצעות השמדת עם. כאשר הם הצליחו להשתלט על פיסת ארץ קטנה, הם לימדו אותנו מה יעשו ביום שבו פלסטיין וויל בי פרי פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי – ישמידו את היהודים, ירצחו ויאנסו אותם. פלסטיין וויל בי פרי מנוכחות של יהודים חיים.
על כך מאבקנו, על כך מלחמתנו ואין צודקת ממנה. חובתנו לדאוג שהעולם כולו יזכור את 7 באוקטובר, יזכור ולא ישכח. שהעולם כולו יבין למה לא נשכח ולא פחות חשוב – למה לא נסלח. חובתנו להציב את הזיכרון הזה בקדמת התודעה הציבורית בעולם.
זאת למרות שגם בתוכנו יש מי ששכחו, כנראה, וחזרו בחדווה למדמנת 6 באוקטובר; אזור הנוחות שלהם.
* עומק המחדל הקולוסלי – מיום ליום אנו נחשפים לעוד מידע ועוד מידע על עומק המחדל הקולוסלי שהמיט עלינו את טבח 7 באוקטובר.
החשיפה על ההתרעה החמה מפני מלחמה שראש השב"כ הציג לרוה"מ קצת יותר מחודשיים לפני הטבח, מצביעה על אחריותו הפושעת של נתניהו שהתעלם לחלוטין מההתרעה. בהתעלמותו, הוא מעל בתפקידו ודי בכך, גם אם נתעלם מתפיסת הביטחון הקטסטרופלית של נתניהו – מדיניות ההתמכרות לשקט שאיפשרה לחמאס להפוך מארגון טרור קטן וחלש לצבא טרור גדול, חזק וקטלני, כדי לקבוע שהאיש אינו כשיר לראשות הממשלה.
כאשר ראש ממשלה סביר מקבל התרעה כזאת, ונאמר לו שהאוייב מזהה אצלנו חולשה בשל הקרע הפנימי – ההתרעה היתה מנערת אותו והוא היה עוזב הכול כדי להתמודד עם המצב. ראשית, הוא היה מזמן אליו את יריב לוין ומורה לו: עצור סוסים. היה זה מהלך של פיוס פנימי והסרה או דחיה של הגורם לקרע. בהמשך להקפאת המהפכה, הוא היה פועל להקמת ממשלת אחדות לאומית להתמודדות עם האיום.
ובפועל, הוא היה עושה את מה שהוא נמנע מעשותו לאורך עשור וחצי של כהונה מבוזבזת – יוצא למתקפת נגד מקדימה למיטוט חמאס.
אבל המידע שנחשף בסוף השבוע מאיר בזרקור ענק לא רק על עומק אחריותו הפושעת של נתניהו, אלא גם של שאר השחקנים ובהם בר עצמו.
משניתנה התרעה כזו, מדוע צה"ל לא נערך כראוי כדי לסכל מתקפה. מדוע הוא דבק בקונספציה שחמאס מורתע? האם שב"כ שינה את אורחותיו ונכנס לנוהל חירום, כדי להעמיק את המידע על המלחמה הקרובה?
וגם לפיד, ראש האופוזיציה שקיבל את ההתרעה – מה הוא עשה מלבד ההצהרה התקשורתית שבה הזהיר מפני המתקפה? ההצהרה כשלעצמה חשובה, אולם כיוון שלא לוותה במעשים, אפשר לראות בה כסת"ח בלבד.
האם הוא פעל להרגיע את הרוחות? האם הוא גינה את האיומים בסרבנות? האם הוא נפגש עם מנהיגי הסרבנות כדי להבהיר להם את המצב ולהשפיע עליהם לחזור בהם? האם הוא קידם פשרה במחלוקת המשפטית? האם הוא יזם הקמת ממשלת אחדות לאומית, תמורת הקפאת המהפכה?
נתניהו הוא כמובן האחראי הראשי למחדל, אך הוא ממש אינו היחיד. היה זה מגה-מחדל, ליקוי מאורות כולל של כל המערכות.
* לפני ועדת החקירה – ועדת החקירה הממלכתית על מחדל 7 באוקטובר היה תהיה. נתניהו לא יצליח לסכל אותה.
אבל מן הראוי שראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפקד פיקוד הדרום (בסדר הזה), ילכו בדרכו של ראש אמ"ן, יקדימו ויתפטרו מתפקידיהם לפני החקירה.
אם הם יאחזו בקרנות המזבח, כל העניין הציבורי בוועדת החקירה יתמקד במסקנות האישיות והלקחים הביטחוניים יידחקו לשוליים. אם הנ"ל יתפטרו, הם ישחררו את הוועדה מהצורך לעסוק באחריות האישית והיא תעסוק בהפקת הלקחים.
אין צורך בחקירה כדי לדעת שהאחראים הנ"ל אינם יכולים להמשיך בתפקידיהם. כישלונם החרוץ זועק לשמיים ועליהם לקחת אחריות ומנהיגות ולהתפטר.
* מעודד או מרחיק? – מטרתו של סינוואר היא להביא לאחדות הזירות, למתקפה משולבת על ישראל.
כאשר הוא שומע את שר הביטחון הישראלי מציג צומת הכרעה בין עסקה למלחמה אזורית, זה מעודד אותו להגיע לעסקה או מרחיק את העסקה?
* חאלד משעל עדין חי – ככל הידוע לי, לא סגרו את יחידת "כידון" של המוסד.
* מהפכה בזמן מלחמה – כל אימת שעולה לסדר היום רעיון הקדמת הבחירות, נתניהו מסביר שאנו במלחמה וזה לא הזמן. אנו במלחמה וזה גם לא הזמן למחאה. ובשל המלחמה – אין זה זמן לשביתת מורים.
אבל בעבור יריב לוין המלחמה היא הזמן המתאים ביותר להמשך המהפכה המשטרית; אותה המהפכה שקרעה את העם והביאה לשיא את הפילוג בחברה הישראלית, ובכך החלישה אותנו ערב 7 באוקטובר ואולי אף קירבה את 7 באוקטובר. ומכל סעיפי המהפכה המשטרית, הוא מנסה, בעיצומה של המלחמה, להגניב דווקא את הסעיף החמור ביותר – השתלטות הממשלה על מערכת המשפט באמצעות שליטתה על המינויים.
זה טירוף מערכות. בשעה זו על משרד המשפטים להקדיש את כל מעייניו למאמץ המלחמתי – למערכה המשפטית מול איומי בית המשפט בהאג, להיערכות למשפטיהם של המחבלים שנעצרו בטבח וכד'.
אבל שר המשפטים יריב לוין אובססיבי למהפכה מעבר לסף הטירוף, ולעזאזל המלחמה, ולעזאזל המדינה.
* הממלכתיים החדשים – דף המסרים הביביסטי החדש – אנחנו הממלכתיים האמיתיים. ביום בהיר אחד, הרשת מוצפת במסר ביביסטי המאמץ את הממלכתיות. הדקלמנים מסבירים, שהממלכה היא הממשלה ולכן מה שהממשלה עושה, מעצם העובדה שהיא עושה אותו, הוא ממלכתי. מי שאינו מתיישר הוא אנטי ממלכתי.
זה פיתוח של "רצון הרוב" – אותה הסבר שלפיו הדמוקרטיה היא אך ורק רצון הרוב. כל מה שהשלטון עושה, הוא רצון עם, כיוון שהשלטון הזה נבחר, ולכן כל מה שהשלטון עושה הוא ביטוי לדמוקרטיה וכל התנגדות למה שהשלטון עושה, היא אנטי דמוקרטית. ואם השלטון עושה צעדים אנטי דמוקרטיים, הצעדים הללו הם הדמוקרטיה, כי השלטון הנבחר עשה אותם ולפיכך – זה רצון הרוב. אם הרוב בוחר במושחת, לדוגמה, כמובן דוגמה תיאורטית לחלוטין, השחיתות שלו היא רצון הרוב. ולכן, אם חוקרים אותו, או חלילה מעמידים אותו לדין – עצם החקירה היא אנטי דמוקרטית, היא הרמת יד של ה"דיפ-סטייט" – עוד אחת הנפיחות הביביסטיות הנפוצות, על "רצון העם".
אבל זו אינה באמת דמוקרטיה. זו יותר ארדואנוקרטיה – הרוב בוחר את השליט העושה ככל העולה על רוחו. זו אינה דמוקרטיה אלא לינצ'וקרטיה. כי מה זה לינץ'? מימוש רצון הרוב לחסל את המיעוט.
אז עכשיו זו גם הממלכתיות. למשל, השתמטות המגזר החרדי היא מעשה ממלכתי, כיוון שהממשלה תלויה במשתמטים ובלי הגיבוי והמימון להשתמטות שלהם היא תיפול, ולפיכך ההשתמטות היא ממלכתיות והדרישה לגיוס של כולם לצבא העם היא אנטי ממלכתית.
הרס המשטרה כדי להפוך אותה למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית של ראש הכנופייה היא צעד ממלכתי, כי ראש הכנופייה הוא שר בממשלה ומה שהממשלה עושה הוא הממלכתיות.
כשבעיצומה של מלחמה קשה ראש הממשלה דורש ממשלם המיסים לשפץ את הבריכה הפרטית בביתו הפרטי – זו תמצית הממלכתיות.
הרס השרות הציבורי וטינופו במינויים פוליטיים בלתי ראויים של מקורבים לקבלני קולות בפריימריז הוא התגלמות הממלכתיות.
הפיכת הטקסים הממלכתיים למופעי פולחן אישיות דביקים וליקוק לראש הממשלה ורעייתו הם לוז הממלכתיות.
וכן הלאה וכן הלאה.
לא. ממלכתי אינו ממשלתי. הממשלה יכולה להיות ממלכתית ויכולה להיות אנטי ממלכתית. ממשלה שמעמידה בראש את האינטרס הלאומי ולא שום אינטרס מגזרי, כיתתי ואישי נוהגת בממלכתיות. ממשלה המתייחסת בכבוד לכל חלקי האומה ואינה מפלגת בשיטת הפרד ומשול נוהגת בממלכתיות.
הביביזם הוא היפוכה של הממלכתיות. ממשלה ביביסטית היא בעליל בלתי ממלכתית.
* המבוגר האחראי – המשפחות השכולות, משפחות החטופים, הקיבוצים שנערך בהם הטבח והגורמים שיזמו את הטקס העממי ב-7 באוקטובר, בחרו להיות המבוגר האחראי ולהקדים את שעת הטקס שלהם כדי שלא יתנגש עם שידור הטקס הממשלתי. כי מירי רגב התעקשה והתבצרה וגוננה על הצעצוע שלה בחירוף נפש.
הפתרון הראוי היה הצעתו של נשיא המדינה לארח טקס ממלכתי באמת, בבית הנשיא ובהובלתו. למרבה הצער, הוא ביקש את רשותו של נתניהו במקום לקבוע עובדה. נתניהו צפצף עליו ולא התייחס להצעתו, שיכלה להיות בעבורו הסולם לרדת מהעץ.
במקום זאת, הוא תדרך נגד מירי רגב, כדי לסמן את השעיר לעזאזל התורן, ומיהר להכחיש ולהתייצב מאחוריה, כביכול.
בזכות ההחלטה האצילית של המשפחות, לא יהיה לנו רגע מבזה של מסך מפוצל בערב הקדוש הזה.
הלוואי שמירי רגב תסטה מדרכה ולשם שינוי תוביל טקס ממלכתי ולא עוד מיצג מבחיל של פולחן אישיות למנהיג המורם מעם ורעייתו.
* בוגדים – כלוחם בכיתת הכוננות, הזדעזעתי לקרוא בתחקיר של צה"ל על הפוגרום הבן גבירי בג'ית, שבין המחבלים היו לוחמים בכיתות הכוננות עם הנשק שקיבלו מצה"ל. אותם לוחמים צריכים לעמוד לדין על בגידה.
מורו ורבו של בן גביר, המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין, ביצע את הטבח במערת המכפלה עם נשק צה"לי. כתוצאה מכך, נלקחו כלי הנשק שהיו בידי כל תושבי קווי העימות. גם אצלנו, באורטל, היה נשק צה"לי לכל גבר. הנשק נלקח, מלבד לנו – חברי כיתת הכוננות (ב-2021 נלקח הנשק גם מכיתת הכוננות, אך זה סיפור אחר). כל מקרה כזה, שנשק שצה"ל נותן לאזרחים כדי להגן על יישוביהם, והם הופכים את הנשק, פוגע באמון בכל לוחמי כיתות הכוננות ומעלה ספקות ביכולת לסמוך עליהם. זאת, כאשר היום ברור עד כמה כיתות הכוננות חיוניות והכרחיות.
על פי התחקיר, מאה מחבלים בן גבירים השתתפו בפוגרום. יש להגיע לכל אחד ואחד מהם ולהענישו בחומרה. אך לגבי לוחמי כיתת הכוננות שהפכו את הנשק, יש לנקוט ביתר חומרה ולשפוט אותם גם על בגידה.
צה"ל סירב לגייס את ראש הכנופייה, כדי לא להפקיר בידיו נשק. היה זה צעד אחראי ומוצדק. והיום, ראש ממשלה חסר אחריות מפקיר בידיו את ביטחון הפנים בישראל. הפושע המועד מנעוריו הוא הממונה על אכיפת החוק בישראל.
טירוף מערכות!
* אין שום הצדקה – ממש לא חשוב מי צודק במחלוקת בין המורים לאוצר. גם אם כל הצדק אצל המורים, ונטייתי היא לתמוך בעמדת המורים – השבתת הלימודים בעיצומה של מלחמה היא הפקרות ושום סיבה לא תצדיק אותה.
* ראש חודש ספטמבר – בראש חודש ספטמבר 2001 עמוס, בכורנו, עלה לכיתה א'.
בראש חודש ספטמבר 2023 תמר, בתנו הצעירה, עלתה לכיתה י"ב.
אחרי עשרים ושלוש שנים (אולי בעצם 29 שנים, אם לקחת בחשבון את הפעוטונים והגנים), בראש חודש ספטמבר השתא, אף ילד שלנו אינו הולך לבית הספר.
תחושה מוזרה.
האמת היא, שאמנם אין לי השנה ראש חודש ספטמבר במשפחה, אבל יש לי בקיבוץ, כיוון שאני משרת כיו"ר פורום חינוך של אורטל. השנה מורכבת מאוד בשל המלחמה. המדיניות שלנו, בגולן בכלל ובאורטל בפרט, היא מקסימום שיגרה חינוכית שתיצור מקסימום חוסן קהילתי ואישי. מערכת החינוך בגולן תעבוד כסדרה, ככל האפשר, אך אנו עמלים על בניית חלופה של בית ספר יישובי, למקרה שאי אפשר יהיה לקיים את הלימודים כסדרם, בימים ספורדיים או לתקופה ממושכת.
* 25 שנה למותו של מאיר אריאל – לפני כשמונה שנים הופעתי עם אהוד אריאל במופע משירי אביו, מאיר אריאל: "מאיר לעולם כולו." אני לימדתי והוא שר. והוא קצת סיפר וגם אני קצת שרתי. ועודד מנשרי ליווה אותנו בקחון[?]. לא מכרנו הופעות רבות, אך מעט ההופעות, מאורטל ועד אילת, היו חוויה בלתי נשכחת בעבורי.
ביום חמישי אהוד חזר לאורטל למופע נפלא משירי אביו, במלאת 25 שנה למותו של מאיר אריאל. הוא פתח ב"מחלק מוסר השכל" ("שני מקסיקנים על רכס") וסיים ב"מודה אני" ובתווך – היפים בשירי מאיר אריאל. את "נשל הנחש" הוא הקדיש לי.
המופע אמור היה להתקיים יומיים אחרי רצח נועה וניר ברנס. בהודעה לציבור, הקפדתי לכתוב שהמופע נדחה, לא שהוא בוטל, אף שכלל לא דובר על כך. פשוט, כי החיים חייבים להימשך, חיי התרבות חייבים להימשך. ואכן, בחמישי בערב נערכה ההופעה. עודד מנשרי ליווה את אהוד בקחון ובקולות. היה זה ערב יפה, מהנה ומרגש.
* הדוד אהרון – ספרי הילדים שילדינו אהבו במיוחד, ואנחנו לא פחות מהם, היו ספרי הילדים הנפלאים של מאיר שלו. ומכולם, הילדים שלנו אהבו את "הטרקטור בארגז החול", שגיבורו הוא הדוד אהרון, הטרקטוריסט. כמובן שכולנו מכירים על פה את הספר הזה, שאותו קראנו שוב ושוב ושוב ושוב מדי יום.
ההשראה לספר הוא אדם אמיתי – אריק יצהר ממושב כפר מונש, שהוא אכן דודו של מאיר שלו, ושמו המלא הוא אכן אהרון, הדוד אהרון. אריק אינו רק טרקטוריסט, אלא גם אספן טרקטורים ואחד ממייסדי מוזיאון הטרקטור הנפלא במושב עין ורד.
הדוד אהרון, האהוב על כל כך הרבה ילדים, שרבים מהם כבר הורים לילדים, הלך לעולמו בגיל 95.
יהי זכרו ברוך!
* ביד הלשון: טרפוד – "די לטרפוד" זועקות כתובות גרפיטי ברחבי הארץ. ראש הממשלה מואשם בטרפוד עסקת החטופים.
מה זה טרפוד? פעולה הגורמת לסיכול, ביטול או מניעה של פעולה או תוכנית.
המילה טרפוד נגזרת מהמילה טורפדו. טורפדו הוא מערכת נשק תת-ימית, בעלת ראש נפץ ויכולת הנעה עצמית, המשוגרת מצוללות, ספינות או מטוסים. במקור, המילה טורפדו יועדה למתקני חבלה תת ימיים כולל מוקשים, אך מראשית המאה ה-20 הצטמצמה למערכת בעלת ראש נפץ ויכולת הנעה עצמית.
המילה טורפדו נגזרה משמם המדעי של בני סדרת החשמלנאים, Torpediniformes – סדרה של דגי סחוס; דגי חשמל המהממים את טרפם בעזרת שוק חשמלי. שמם של אותם דגים נגזר מן המילה הלטינית torpere, שמשמעותה "לשתק" או "להקשיח". את המונח טבע ב-1800 רוברט פולטון, ממציא הצוללת המעשית הראשונה. הוא כינה את מטען הנפץ שאותו היתה הצוללת יכולה לשאת בשם "טורפדו".
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
בילדותי, אימי נהגה להבטיח לי שעד שאגיע לגיל 18, בטח כבר יהיה שלום ולא יהיה צבא.
אפשר להבין את האופטימיות שלה, לנוכח האופוריה בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים. אחרי מלחמת יום הכיפורים, היא כבר לא חזרה על ההבטחה.
אני לא הבטחתי לילדיי יונה עם על של זית. מפוכח, ידעתי שהבטחה כזו אינה ריאלית. בניי הגדולים נולדו בימי אוסלו העליזים. גם אז היו אנשים באופוריית שלום, שנגוזה במהרה. לא נמניתי עימם.
בימים אלה, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", מתגייסים לצה"ל ילידי 2006, שנולדו במלחמת לבנון השנייה.
האם גם הילדים שנולדים כעת, במלחמת "חרבות ברזל", עוד ילחמו?
במלחמת "שלום הגליל" אמר רפי איתן, אז יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור, שצפויים לנו עוד מאה שנות טרור.
בשובו מטקס החתימה בבית הלבן על הסכם אוסלו, הכריז שר החוץ שמעון פרס בחגיגיות: "תמו מאה שנות טרור."
42 שנים אחרי דבריו של איתן ו-31 שנים אחרי דבריו של פרס, ברור לנו מי משניהם צדק.
בבואנו להשיב על השאלה, האם גם דור הילדים שנולד במלחמת "חרבות ברזל" יילחם, כדאי לבחון את המציאות הריאלית. לא לסמם את עצמנו בפנטזיות ואשליות, אלא להישיר מבט מפוכח אל המציאות.
אם היה סיכוי לשלום לפני 7 באוקטובר, וספק רב אם היה, הוא נגוז ב-7 באוקטובר. אחרי 7 באוקטובר נכונים דבריו של רפי איתן לפני כמעט יובל שנים. צפויים לנו עוד מאה שנות טרור. או במילים אחרות – המלחמה על הארץ תמשך לפחות במאה השנים הקרובות.
כדי להבין על מה אני, שכל מי שמכיר אותי יודע שאני אופטימיסט-חשוך-מרפא, מבסס את ההערכה הפסימית הזאת, יש לבחון שתי שאלות. האחת היא, מה מהות הסכסוך הישראלי ערבי. השנייה היא, מה יכול להביא לקץ הסכסוך.
הסכסוך בינינו לבין הערבים אינו סכסוך טריטוריאלי על מיקומו של הגבול בינינו לבינם. הסכסוך הוא על סוגיה אחת ויחידה – האם יש ליהודים זכות למדינה עצמאית בארץ ישראל. בחלק כלשהו בארץ ישראל.
זו כל מהותו של הסכסוך מראשיתו ועד היום – סירובם להשלים עם הזכות הזאת ומחויבותם להילחם ולשלם מחיר כבד, קודם כדי לסכל את הקמת המדינה באמצעות מלחמה נגד עצם הנוכחות היהודית בארץ, ולאחר קום המדינה, כדי להחריב אותה. הלאומיות הפלשתינאית נוסדה ומתקיימת על השלילה הזאת. דרישת "זכות" השיבה, שהפלשתינאים מחויבים אליה, נובעת מהשלילה הזאת. זו מהותה של האמנה הפלשתינאית, שבניגוד לאגדות, לא שונתה לאחר הסכם אוסלו. זו מהותה של אמנת חמאס. על כך ואך ורק על כך מתקיימת המלחמה בין הערבים ליהודים בארץ ישראל מראשית המאה ה-20.
ומה יכול להביא לקץ המלחמה? לפני 101 שנה, פרסם המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי את מאמרו המפורסם "על קיר הברזל". במאמר הזה הוא ניתח באופן מפוכח את הסכסוך. הוא הסביר שאנו, הציונים, לא נוותר על זכותנו להקים מדינה. במדינה הזו, הערבים יהיו מיעוט אזרחי שווה זכויות. אולם התנועה הלאומית הערבית אינה מוכנה לכך והיא תלחם נגד הקמת המדינה. אין לנו ברירה, אלא לממש בכוח הנשק את זכותנו ולהקים את המדינה. יהיה עלינו להקים קיר ברזל שיגן עלינו מפני ניסיונות האוייב הערבי לחסל את המפעל הציוני. עלינו להמשיך ולממש את המפעל הציוני על אפם וחמתם ולא להתנות זאת בהסכמתם. רק כאשר הערבים יבינו שאין להם שום סיכוי לסכל את הקמת המדינה, הם ייאלצו להשלים עם המציאות. כשהם ישלימו עם המציאות, ייפתח סיכוי לשלום.
תנועת העבודה ובן גוריון בראשה, שהנהיגה את התנועה הציונית מראשית שנות השלושים ואת מדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה, אימצה למעשה את תפיסת קיר הברזל של ז'בוטינסקי, גם אם לא השתמשה באותה טרמינולוגיה.
כך, למשל, כתב אחד מהוגי הדעות החשובים של תנועת העבודה, ד"ר משה בילינסון במאמרו "טעם המערכה" ביוני 1936, בעיצומן של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בעיתון "דבר": "אחרינוּ: עבדוּת וניווּן. לפנינוּ: קוֹממיוּת ועצמאוּת. זאת היא המערכה. עד מתי? כּך שוֹאלים. עד מתי? עד שכּוחוֹ של ישׂראל בּארצו ידוּן למפרע לתבוּסה כּל התקפת האוֹיב, בּאשר הוא שם; עד שהנלהב ביוֹתר והנוֹעז בּיוֹתר בּכל מחנוֹת האוֹיבים בּאשר הם שם, ידע: אין אמצעי לשבּוֹר את כּוֹח ישׂראל בּארצוֹ, כּי הכרח-החיים אתוֹ ואמת-החיים אתוֹ, ואין דרך בּלתי אם להשלים אתוֹ. זהוּ טעם המערכה."
מאה שנה בדיוק אחרי שהתפרסם מאמרו של ז'בוטינסקי, קרס קיר הברזל. אלפי המחבלים, הרוצחים והאנסים, שמוטטו את המכשול המפורסם, "הבלתי עביר," שהשלינו את עצמנו להאמין שהוא מגן עלינו, מוטטו גם את קיר הברזל. בתודעתם, היה זה הניצחון הראשון שלהם מאז 1948, אם לא קודם לכן.
למרות הסבל, ההרס וההרג בעזה, הפלשתינאים חוגגים את ניצחונם. הנה, הצלחנו. כבשנו יישובים ישראלים. שלטנו בהם שעות ארוכות. רצחנו, אנסנו, הצתנו, בזזנו כמעט באין מפריע. הטבח של 7 באוקטובר הצית את דמיונם. בסקרים – למעלה מ-80% מהפלשתינאים תומכים בטבח. יחיא סינוואר הוא המנהיג הנערץ על הפלשתינאים. הם רואים בו צלאח א-דין המודרני. אילו היו בחירות דמוקרטיות בקרב הפלשתינאים, הוא היה לוקח בהליכה ומשאיר אבק למתחריו, שגם הם אינם בדיוק חברי כבוד בהסתדרות הציונית העולמית. הפופולרי ביותר אחרי סינוואר, שבבחירות כאלו היה מתמודד נגדו, הוא המחבל הרוצח הסדרתי מרואן ברגותי, המרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי, כי רק חמישה מעשי רצח באחריותו הוכחו במשפט למעלה מכל ספק.
ז'בוטינסקי וביילינסון צדקו. רק ייאוש של הפלשתינאים מהסיכוי להשמידנו, יוביל לשלום. למרבה הצער, הצלחתם הגדולה ב-7 באוקטובר, עוררה בהם תקווה גדולה ואמונה בכוחם. טבעת החנק שאיראן ושלוחותיה מקיפות בה את ישראל והתקדמות איראן לגרעין, מחזקות עוד יותר את אמונתם זו. ולכן, אם היה סיכוי לשלום לפני 7 באוקטובר, הוא נגוז ביום הטבח.
אז מה? לנצח תאכל חרב?
3,050 שנה חלפו מאז שאבנר בן נר, שר צבאו של שאול, הפנה את השאלה הזאת ליואב בן צרויה, שר צבאו של דוד, בטרם יואב היכה בו בחרבו והרגו.
הנצח קצת גדול עליי, אבל אפשר לומר שב-3,050 השנים שחלפו מאז השאלה ההיא התשובה היא חיובית. להנחה שדווקא בקדנציה שלנו החרב תחדל לאכל, אין כל כך על מה להסתמך.
אז איזה עתיד צפון לילדינו ולדורות הבאים? מה הטעם? האם ישראל תשרוד?
כל המהות של קיר הברזל בנוסח ז'בוטינסקי ולטעם המערכה בנוסח ביילינסון, היא אופטימית. נכון, הם אינם רוצים אותנו כאן, נכון הם נלחמים ויילחמו בנו, ואף על פי כן, נבנה את ארצנו, נקים את מדינתנו. וכך קרה. כאשר ז'בוטינסקי כתב את מאמרו, היו בארץ ישראל קצת יותר ממאה אלף יהודים. כאשר בילינסון כתב את מאמרו, היו בארץ ישראל 400 אלף יהודים. היום חיים בארץ ישראל קרוב לשמונה מיליון יהודים, במדינה יהודית חזקה, מפותחת ומצליחה.
אנו בעיצומו של משבר קשה וכואב, אך כאשר אנו נוכחים איזו כברת דרך כבירה עברנו במאה השנים האחרונות, יש לנו כל הסיבות שבעולם להיות אופטימיים באשר למאה השנים הבאות. לא ביקשנו מהערבים רשות לחזור לארצנו ולהקים את מדינתנו וגם היום לא נבקש מהם רשות להמשיך לקיים ולחזק אותה.
לא יהיה שלום בדורות הבאים. האוייב אינו עומד להשלים עם קיומנו בעתיד הנראה לעין. עלינו להתמקד בהמשך חיזוק המדינה, הן מבחינה ביטחונית, והן מבחינה חברתית, כלכלית, תרבותית, מדעית וחינוכית. עלינו לחתור למדינת מופת. פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות.
2. צרור הערות 1.9.24
* לזכור ולא לשכוח ולא לסלוח – לקראת 7 באוקטובר על ישראל לצאת למתקפת הסברה בעולם ולרתום אליה את העם היהודי בתפוצות הגולה.
עוד לא חלפה שנה והעולם שכח. התעמולה הערבית היתה הרבה יותר אפקטיבית בהפצת השקר מאשר ההסברה שלנו שהפיצה את האמת.
אסור לנו לוותר על הזירה החשובה של דעת הקהל בעולם. עם כל הקשיים, עלינו למצוא כל דרך כדי להציג את צדקתנו המוחלטת, צדקת הציונות. ה-7 באוקטובר מגלם בתוכו את הסכסוך הישראלי ערבי כולו. הסכסוך הוא על זכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל. המלחמה הערבית היא נגד מימוש הזכות הזאת ובעד שלטון פלשתינאי פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, כלומר על חורבות מדינת ישראל. הדרך להשיג זאת היא באמצעות השמדת עם. כאשר הם הצליחו להשתלט על פיסת ארץ קטנה, הם לימדו אותנו מה יעשו ביום שבו פלסטיין וויל בי פרי פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי – ישמידו את היהודים, ירצחו ויאנסו אותם. פלסטיין וויל בי פרי מנוכחות של יהודים חיים.
על כך מאבקנו, על כך מלחמתנו ואין צודקת ממנה. חובתנו לדאוג שהעולם כולו יזכור את 7 באוקטובר, יזכור ולא ישכח. שהעולם כולו יבין למה לא נשכח ולא פחות חשוב – למה לא נסלח. חובתנו להציב את הזיכרון הזה בקדמת התודעה הציבורית בעולם.
זאת למרות שגם בתוכנו יש מי ששכחו, כנראה, וחזרו בחדווה למדמנת 6 באוקטובר; אזור הנוחות שלהם.
* עומק המחדל הקולוסלי – מיום ליום אנו נחשפים לעוד מידע ועוד מידע על עומק המחדל הקולוסלי שהמיט עלינו את טבח 7 באוקטובר.
החשיפה על ההתרעה החמה מפני מלחמה שראש השב"כ הציג לרוה"מ קצת יותר מחודשיים לפני הטבח, מצביעה על אחריותו הפושעת של נתניהו שהתעלם לחלוטין מההתרעה. בהתעלמותו, הוא מעל בתפקידו ודי בכך, גם אם נתעלם מתפיסת הביטחון הקטסטרופלית של נתניהו – מדיניות ההתמכרות לשקט שאיפשרה לחמאס להפוך מארגון טרור קטן וחלש לצבא טרור גדול, חזק וקטלני, כדי לקבוע שהאיש אינו כשיר לראשות הממשלה.
כאשר ראש ממשלה סביר מקבל התרעה כזאת, ונאמר לו שהאוייב מזהה אצלנו חולשה בשל הקרע הפנימי – ההתרעה היתה מנערת אותו והוא היה עוזב הכול כדי להתמודד עם המצב. ראשית, הוא היה מזמן אליו את יריב לוין ומורה לו: עצור סוסים. היה זה מהלך של פיוס פנימי והסרה או דחיה של הגורם לקרע. בהמשך להקפאת המהפכה, הוא היה פועל להקמת ממשלת אחדות לאומית להתמודדות עם האיום.
ובפועל, הוא היה עושה את מה שהוא נמנע מעשותו לאורך עשור וחצי של כהונה מבוזבזת – יוצא למתקפת נגד מקדימה למיטוט חמאס.
אבל המידע שנחשף בסוף השבוע מאיר בזרקור ענק לא רק על עומק אחריותו הפושעת של נתניהו, אלא גם של שאר השחקנים ובהם בר עצמו.
משניתנה התרעה כזו, מדוע צה"ל לא נערך כראוי כדי לסכל מתקפה. מדוע הוא דבק בקונספציה שחמאס מורתע? האם שב"כ שינה את אורחותיו ונכנס לנוהל חירום, כדי להעמיק את המידע על המלחמה הקרובה?
וגם לפיד, ראש האופוזיציה שקיבל את ההתרעה – מה הוא עשה מלבד ההצהרה התקשורתית שבה הזהיר מפני המתקפה? ההצהרה כשלעצמה חשובה, אולם כיוון שלא לוותה במעשים, אפשר לראות בה כסת"ח בלבד.
האם הוא פעל להרגיע את הרוחות? האם הוא גינה את האיומים בסרבנות? האם הוא נפגש עם מנהיגי הסרבנות כדי להבהיר להם את המצב ולהשפיע עליהם לחזור בהם? האם הוא קידם פשרה במחלוקת המשפטית? האם הוא יזם הקמת ממשלת אחדות לאומית, תמורת הקפאת המהפכה?
נתניהו הוא כמובן האחראי הראשי למחדל, אך הוא ממש אינו היחיד. היה זה מגה-מחדל, ליקוי מאורות כולל של כל המערכות.
* לפני ועדת החקירה – ועדת החקירה הממלכתית על מחדל 7 באוקטובר היה תהיה. נתניהו לא יצליח לסכל אותה.
אבל מן הראוי שראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפקד פיקוד הדרום (בסדר הזה), ילכו בדרכו של ראש אמ"ן, יקדימו ויתפטרו מתפקידיהם לפני החקירה.
אם הם יאחזו בקרנות המזבח, כל העניין הציבורי בוועדת החקירה יתמקד במסקנות האישיות והלקחים הביטחוניים יידחקו לשוליים. אם הנ"ל יתפטרו, הם ישחררו את הוועדה מהצורך לעסוק באחריות האישית והיא תעסוק בהפקת הלקחים.
אין צורך בחקירה כדי לדעת שהאחראים הנ"ל אינם יכולים להמשיך בתפקידיהם. כישלונם החרוץ זועק לשמיים ועליהם לקחת אחריות ומנהיגות ולהתפטר.
* מעודד או מרחיק? – מטרתו של סינוואר היא להביא לאחדות הזירות, למתקפה משולבת על ישראל.
כאשר הוא שומע את שר הביטחון הישראלי מציג צומת הכרעה בין עסקה למלחמה אזורית, זה מעודד אותו להגיע לעסקה או מרחיק את העסקה?
* חאלד משעל עדין חי – ככל הידוע לי, לא סגרו את יחידת "כידון" של המוסד.
* מהפכה בזמן מלחמה – כל אימת שעולה לסדר היום רעיון הקדמת הבחירות, נתניהו מסביר שאנו במלחמה וזה לא הזמן. אנו במלחמה וזה גם לא הזמן למחאה. ובשל המלחמה – אין זה זמן לשביתת מורים.
אבל בעבור יריב לוין המלחמה היא הזמן המתאים ביותר להמשך המהפכה המשטרית; אותה המהפכה שקרעה את העם והביאה לשיא את הפילוג בחברה הישראלית, ובכך החלישה אותנו ערב 7 באוקטובר ואולי אף קירבה את 7 באוקטובר. ומכל סעיפי המהפכה המשטרית, הוא מנסה, בעיצומה של המלחמה, להגניב דווקא את הסעיף החמור ביותר – השתלטות הממשלה על מערכת המשפט באמצעות שליטתה על המינויים.
זה טירוף מערכות. בשעה זו על משרד המשפטים להקדיש את כל מעייניו למאמץ המלחמתי – למערכה המשפטית מול איומי בית המשפט בהאג, להיערכות למשפטיהם של המחבלים שנעצרו בטבח וכד'.
אבל שר המשפטים יריב לוין אובססיבי למהפכה מעבר לסף הטירוף, ולעזאזל המלחמה, ולעזאזל המדינה.
* הממלכתיים החדשים – דף המסרים הביביסטי החדש – אנחנו הממלכתיים האמיתיים. ביום בהיר אחד, הרשת מוצפת במסר ביביסטי המאמץ את הממלכתיות. הדקלמנים מסבירים, שהממלכה היא הממשלה ולכן מה שהממשלה עושה, מעצם העובדה שהיא עושה אותו, הוא ממלכתי. מי שאינו מתיישר הוא אנטי ממלכתי.
זה פיתוח של "רצון הרוב" – אותה הסבר שלפיו הדמוקרטיה היא אך ורק רצון הרוב. כל מה שהשלטון עושה, הוא רצון עם, כיוון שהשלטון הזה נבחר, ולכן כל מה שהשלטון עושה הוא ביטוי לדמוקרטיה וכל התנגדות למה שהשלטון עושה, היא אנטי דמוקרטית. ואם השלטון עושה צעדים אנטי דמוקרטיים, הצעדים הללו הם הדמוקרטיה, כי השלטון הנבחר עשה אותם ולפיכך – זה רצון הרוב. אם הרוב בוחר במושחת, לדוגמה, כמובן דוגמה תיאורטית לחלוטין, השחיתות שלו היא רצון הרוב. ולכן, אם חוקרים אותו, או חלילה מעמידים אותו לדין – עצם החקירה היא אנטי דמוקרטית, היא הרמת יד של ה"דיפ-סטייט" – עוד אחת הנפיחות הביביסטיות הנפוצות, על "רצון העם".
אבל זו אינה באמת דמוקרטיה. זו יותר ארדואנוקרטיה – הרוב בוחר את השליט העושה ככל העולה על רוחו. זו אינה דמוקרטיה אלא לינצ'וקרטיה. כי מה זה לינץ'? מימוש רצון הרוב לחסל את המיעוט.
אז עכשיו זו גם הממלכתיות. למשל, השתמטות המגזר החרדי היא מעשה ממלכתי, כיוון שהממשלה תלויה במשתמטים ובלי הגיבוי והמימון להשתמטות שלהם היא תיפול, ולפיכך ההשתמטות היא ממלכתיות והדרישה לגיוס של כולם לצבא העם היא אנטי ממלכתית.
הרס המשטרה כדי להפוך אותה למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית של ראש הכנופייה היא צעד ממלכתי, כי ראש הכנופייה הוא שר בממשלה ומה שהממשלה עושה הוא הממלכתיות.
כשבעיצומה של מלחמה קשה ראש הממשלה דורש ממשלם המיסים לשפץ את הבריכה הפרטית בביתו הפרטי – זו תמצית הממלכתיות.
הרס השרות הציבורי וטינופו במינויים פוליטיים בלתי ראויים של מקורבים לקבלני קולות בפריימריז הוא התגלמות הממלכתיות.
הפיכת הטקסים הממלכתיים למופעי פולחן אישיות דביקים וליקוק לראש הממשלה ורעייתו הם לוז הממלכתיות.
וכן הלאה וכן הלאה.
לא. ממלכתי אינו ממשלתי. הממשלה יכולה להיות ממלכתית ויכולה להיות אנטי ממלכתית. ממשלה שמעמידה בראש את האינטרס הלאומי ולא שום אינטרס מגזרי, כיתתי ואישי נוהגת בממלכתיות. ממשלה המתייחסת בכבוד לכל חלקי האומה ואינה מפלגת בשיטת הפרד ומשול נוהגת בממלכתיות.
הביביזם הוא היפוכה של הממלכתיות. ממשלה ביביסטית היא בעליל בלתי ממלכתית.
* המבוגר האחראי – המשפחות השכולות, משפחות החטופים, הקיבוצים שנערך בהם הטבח והגורמים שיזמו את הטקס העממי ב-7 באוקטובר, בחרו להיות המבוגר האחראי ולהקדים את שעת הטקס שלהם כדי שלא יתנגש עם שידור הטקס הממשלתי. כי מירי רגב התעקשה והתבצרה וגוננה על הצעצוע שלה בחירוף נפש.
הפתרון הראוי היה הצעתו של נשיא המדינה לארח טקס ממלכתי באמת, בבית הנשיא ובהובלתו. למרבה הצער, הוא ביקש את רשותו של נתניהו במקום לקבוע עובדה. נתניהו צפצף עליו ולא התייחס להצעתו, שיכלה להיות בעבורו הסולם לרדת מהעץ.
במקום זאת, הוא תדרך נגד מירי רגב, כדי לסמן את השעיר לעזאזל התורן, ומיהר להכחיש ולהתייצב מאחוריה, כביכול.
בזכות ההחלטה האצילית של המשפחות, לא יהיה לנו רגע מבזה של מסך מפוצל בערב הקדוש הזה.
הלוואי שמירי רגב תסטה מדרכה ולשם שינוי תוביל טקס ממלכתי ולא עוד מיצג מבחיל של פולחן אישיות למנהיג המורם מעם ורעייתו.
* בוגדים – כלוחם בכיתת הכוננות, הזדעזעתי לקרוא בתחקיר של צה"ל על הפוגרום הבן גבירי בג'ית, שבין המחבלים היו לוחמים בכיתות הכוננות עם הנשק שקיבלו מצה"ל. אותם לוחמים צריכים לעמוד לדין על בגידה.
מורו ורבו של בן גביר, המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין, ביצע את הטבח במערת המכפלה עם נשק צה"לי. כתוצאה מכך, נלקחו כלי הנשק שהיו בידי כל תושבי קווי העימות. גם אצלנו, באורטל, היה נשק צה"לי לכל גבר. הנשק נלקח, מלבד לנו – חברי כיתת הכוננות (ב-2021 נלקח הנשק גם מכיתת הכוננות, אך זה סיפור אחר). כל מקרה כזה, שנשק שצה"ל נותן לאזרחים כדי להגן על יישוביהם, והם הופכים את הנשק, פוגע באמון בכל לוחמי כיתות הכוננות ומעלה ספקות ביכולת לסמוך עליהם. זאת, כאשר היום ברור עד כמה כיתות הכוננות חיוניות והכרחיות.
על פי התחקיר, מאה מחבלים בן גבירים השתתפו בפוגרום. יש להגיע לכל אחד ואחד מהם ולהענישו בחומרה. אך לגבי לוחמי כיתת הכוננות שהפכו את הנשק, יש לנקוט ביתר חומרה ולשפוט אותם גם על בגידה.
צה"ל סירב לגייס את ראש הכנופייה, כדי לא להפקיר בידיו נשק. היה זה צעד אחראי ומוצדק. והיום, ראש ממשלה חסר אחריות מפקיר בידיו את ביטחון הפנים בישראל. הפושע המועד מנעוריו הוא הממונה על אכיפת החוק בישראל.
טירוף מערכות!
* אין שום הצדקה – ממש לא חשוב מי צודק במחלוקת בין המורים לאוצר. גם אם כל הצדק אצל המורים, ונטייתי היא לתמוך בעמדת המורים – השבתת הלימודים בעיצומה של מלחמה היא הפקרות ושום סיבה לא תצדיק אותה.
* ראש חודש ספטמבר – בראש חודש ספטמבר 2001 עמוס, בכורנו, עלה לכיתה א'.
בראש חודש ספטמבר 2023 תמר, בתנו הצעירה, עלתה לכיתה י"ב.
אחרי עשרים ושלוש שנים (אולי בעצם 29 שנים, אם לקחת בחשבון את הפעוטונים והגנים), בראש חודש ספטמבר השתא, אף ילד שלנו אינו הולך לבית הספר.
תחושה מוזרה.
האמת היא, שאמנם אין לי השנה ראש חודש ספטמבר במשפחה, אבל יש לי בקיבוץ, כיוון שאני משרת כיו"ר פורום חינוך של אורטל. השנה מורכבת מאוד בשל המלחמה. המדיניות שלנו, בגולן בכלל ובאורטל בפרט, היא מקסימום שיגרה חינוכית שתיצור מקסימום חוסן קהילתי ואישי. מערכת החינוך בגולן תעבוד כסדרה, ככל האפשר, אך אנו עמלים על בניית חלופה של בית ספר יישובי, למקרה שאי אפשר יהיה לקיים את הלימודים כסדרם, בימים ספורדיים או לתקופה ממושכת.
* 25 שנה למותו של מאיר אריאל – לפני כשמונה שנים הופעתי עם אהוד אריאל במופע משירי אביו, מאיר אריאל: "מאיר לעולם כולו." אני לימדתי והוא שר. והוא קצת סיפר וגם אני קצת שרתי. ועודד מנשרי ליווה אותנו בקחון[?]. לא מכרנו הופעות רבות, אך מעט ההופעות, מאורטל ועד אילת, היו חוויה בלתי נשכחת בעבורי.
ביום חמישי אהוד חזר לאורטל למופע נפלא משירי אביו, במלאת 25 שנה למותו של מאיר אריאל. הוא פתח ב"מחלק מוסר השכל" ("שני מקסיקנים על רכס") וסיים ב"מודה אני" ובתווך – היפים בשירי מאיר אריאל. את "נשל הנחש" הוא הקדיש לי.
המופע אמור היה להתקיים יומיים אחרי רצח נועה וניר ברנס. בהודעה לציבור, הקפדתי לכתוב שהמופע נדחה, לא שהוא בוטל, אף שכלל לא דובר על כך. פשוט, כי החיים חייבים להימשך, חיי התרבות חייבים להימשך. ואכן, בחמישי בערב נערכה ההופעה. עודד מנשרי ליווה את אהוד בקחון ובקולות. היה זה ערב יפה, מהנה ומרגש.
* הדוד אהרון – ספרי הילדים שילדינו אהבו במיוחד, ואנחנו לא פחות מהם, היו ספרי הילדים הנפלאים של מאיר שלו. ומכולם, הילדים שלנו אהבו את "הטרקטור בארגז החול", שגיבורו הוא הדוד אהרון, הטרקטוריסט. כמובן שכולנו מכירים על פה את הספר הזה, שאותו קראנו שוב ושוב ושוב ושוב מדי יום.
ההשראה לספר הוא אדם אמיתי – אריק יצהר ממושב כפר מונש, שהוא אכן דודו של מאיר שלו, ושמו המלא הוא אכן אהרון, הדוד אהרון. אריק אינו רק טרקטוריסט, אלא גם אספן טרקטורים ואחד ממייסדי מוזיאון הטרקטור הנפלא במושב עין ורד.
הדוד אהרון, האהוב על כל כך הרבה ילדים, שרבים מהם כבר הורים לילדים, הלך לעולמו בגיל 95.
יהי זכרו ברוך!
* ביד הלשון: טרפוד – "די לטרפוד" זועקות כתובות גרפיטי ברחבי הארץ. ראש הממשלה מואשם בטרפוד עסקת החטופים.
מה זה טרפוד? פעולה הגורמת לסיכול, ביטול או מניעה של פעולה או תוכנית.
המילה טרפוד נגזרת מהמילה טורפדו. טורפדו הוא מערכת נשק תת-ימית, בעלת ראש נפץ ויכולת הנעה עצמית, המשוגרת מצוללות, ספינות או מטוסים. במקור, המילה טורפדו יועדה למתקני חבלה תת ימיים כולל מוקשים, אך מראשית המאה ה-20 הצטמצמה למערכת בעלת ראש נפץ ויכולת הנעה עצמית.
המילה טורפדו נגזרה משמם המדעי של בני סדרת החשמלנאים, Torpediniformes – סדרה של דגי סחוס; דגי חשמל המהממים את טרפם בעזרת שוק חשמלי. שמם של אותם דגים נגזר מן המילה הלטינית torpere, שמשמעותה "לשתק" או "להקשיח". את המונח טבע ב-1800 רוברט פולטון, ממציא הצוללת המעשית הראשונה. הוא כינה את מטען הנפץ שאותו היתה הצוללת יכולה לשאת בשם "טורפדו".
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
בן-ציון יהושע
מריקולוס אוריינטאליס
א
עטור בדרגת סגן-מישנה ובתואר הזמני 'ממלא מקום השליש' הסתובבתי בגדוד מתוח חזה. כשהחברה רצו לספר חוויותיהם מהחופשה הייתי מתקפל אל תוך הקונכייה שלי. לא היה לי מה לספר. כמה מהם הסתובבו במקלחת עם כרבולת אדומה ובשרנית וסיפרו סיפורי זימה ואני התקלחתי כמעט בהיחבא והסתלקתי לעמל יומי כשכפות ידיי משמשות לי עלה תאנה. הייתי עדיין בבתוליי וחוץ מהזיות וחלומות רטובים על גיבורות סרטים רומנטיים שראיתי, שגילו לכל היותר זרוע חשופה וקורטוב של ירכיים, לא היו לי הישגים שיכולתי להתפאר בהם בפומבי. כשגיבורי הסרט התנשקו פניי היו סמוקים ונתמלאתי קינאה בגויים האלה המקבלים את שכרם כבר בעולם הזה.
בשקם קצינים הם הלכו והפליגו בשבח מעשיהם הטובים והיו מונים מיספר הפעמים שחרשו וזרעו וככל שהפליגו בתיאוריהם כך בזתי למספרי הסיפורים. חבריי הקצינים הביטו בי במבט מלא רחמים ואחד ותיק ומנוסה מן השפלה אמר: "מה אתם רוצים, ירושלמי נשאר ילד טוב ירושלים עד ליל החופה ואז הוא שואל את הכלה מה עושים?" הם רוקנו את מדף הכובעונים בשקם שדמו באותם ימים לפנימי של צמיג משאית. ליתר ביטחון שמרתי אחד בכיס הפנימי אם יתרחש נס. הנס לא קרה. הייתי בתוך תוכי הרוס לחלוטין.
באחד הלילות יצאתי להוציא את התסכולים שלי על חיילים שנרדמו בשמירה, על שי"ן גימ"ל שמאפשר לחיילות מבסיס סמוך להתגנב למגורי חיילים ועל חיילים החוזרים באיחור מאַפטֵר. סמוך לחצות הבחנתי באורות במשרד הראשי. התקרבתי והצצתי דרך החלון. ראיתי את הפקיד הראשי, סמל ראשון ניסים מזרחי, המוכר יותר בשמו הלטיני "מריקולוס אוריינטאליס". הוא היה רכון על השולחן ומנורה מיקדה קרן אור על נייר שעבד עליו בשקדנות. כל הכבוד, אני אומר לעצמי, כל העולם ישן הס, רק מריקולוס שלנו עושה ניסים בחצות.
בעטתי בדלת ונכנסתי. מריקולוס הרים את ראשו, הרחיק תלתל בלורית מתפרע מעל עינו, חשף שני טורי שיניים שהיו ערוכים ומוכנים למיסדר המפקד ואמר:
"סג"מ יומטוב, כמעט הרגת אותי מפחד. ככה נכנסים ככה?"
"חייל טוב חייב להיות דרוך ומוכן לכל אפשרות. מריקולוס, כל הכבוד לך, איזו מסירות. ביום העצמאות נשגר אותך אל נשיא המדינה לקבל תואר של חייל מצטיין."
"מה פתאום מצטיין? אני בקושי חייל מזדמן!" צחק מריקולוס את אחד הצחוקים המוזרים שלו, שיצא לו בטבעיות מתוך הפנקריאס.
כשהתעמקתי ביצירתו של מריקולוס לא היה גבול לתדהמתי. הוא נראה כמו אלכימאי המנסה ליצר זהב מדומן. מריקולוס עסק לא פחות ולא יותר מאשר בזיוף שטר בערך נקוב של חמש לירות, בסיוע של נייר פרגמנט וצבעי עיפרון. זיוף שגם עיוור יכול היה להבחין בו במבט ראשון.
"סמל ראשון מריקולוס אוריינטאליס," אמרתי בקול לא לי, "מה זה צריך להיות?"
"העניין לא פשוט. קח לגימה של עראק ונדבר."
מריקולוס שלף בקבוקון זעיר מכיס הדגמ"ח, מזג טיפת משקה אל מכסה הפח ומבלי לחשוב הרבה גרגרתי את המשקה הישר אל הענבל שבקצה הלשון.
"נו," אמרתי בקוצר רוח.
"עכשיו שתפסת ראש, בוא תלמד סוף סוף איך גבר מאבד את בתוליו ואפילו מקבל עודף לשתות כוס חלב."
"מה הקשר בין גבר, בתולים וכוס חלב?" הבעתי את סקרנותי.
"פעם בשבוע אני מעתיק על נייר פרגמנט שטר של חמש לירות משני צדדיו, מדביק, מקפל את השטר והולך ב'אפטר' לזונה ביפו," אמר מריקולוס בגאווה, "נותן לה את השטר המקופל ומבלי לחשוב הרבה היא מכניסה את השטר לחזייה, עושה מיספר, מקבל הנחה של לירה ועם העודף אני שותה כוס חלב אצל 'רגל של עץ' וכוחותינו חוזרים בשלום לבסיסםי"
"אתה פושע אמיתי, החבר מריקולוס אוריינטאליס," נבחתי עליו, "אתה לא פוחד להיתפס? אתה עוד תגמור את החיים שלך בבית סוהר. פעם פושע תמיד פושע."
"ברוך השם יש הרבה זונות ביפו. אתה מכיר זונה שתרוץ לספר לחברה שלה שגם דפקו אותה וגם החזירה עודף?" צחקק מריקולוס את צחקוק הפַּנקרֵיאָס הידוע שלו.
עמדתי המום מבלי יכולת להוציא מילה. ינקתי עוד טיפת עראק והבטתי במריקולוס בעיניים מימיות.
"סג"מ יומטוב, באפטר הבא אתה נוסע איתי ליפו, מקבל ממני שטר חדש של חמש לירות, דופק זונה, מקבל עודף ושותה כוס חלב."
הנוסחה הייתה מוכרת. כמו שאני מכיר את עצמי, דווקא אותי, ילד טוב ירושלים, היו תופסים. פותחים תיק, כלא ארבע, הורדה בדרגה וזאת לאחר שהסרסור שלה היה מארגן את הפרצוף שלי מחדש לפי טעמו האישי.
מריקולוס הגדיל לעשות, כשביקש ממני גם לשמור בסוד את תעשיית השטרות שלו. הוא לא היה מסוגל להבין איך אפשר ללכת לזונה ולשלם לה באמת.
"אני מוכן לנסות," אמרתי כטוב ליבי במשקה, "אבל עם שטר אמיתי מהמשכורת הצבאית."
"ירושלמי נשאר ירושלמי, אבל אהבל," לגלג מריקולוס.
ב
ביום שלישי יצאה פלוגת המפקדה לאפטר. ערב ירד על יפו. מריקולוס ואני קפצנו מהמשאית הצבאית, לא הרחק ממיתחם הלונה פארק ביפו.
"תפוס מחסה מתחת לפנס," ציווה סמל ראשון מריקלוס אוריינטאליס על סג"מ יומטוב. חיוור כמו סיד, שקישט את גזעי העצים בבסיס, עמדתי צמוד לפנס וחשתי פיק ברכיים. לא הייתי אדון לכפות ידיי ורגליי שנדו בוויברציות של חולה פרקינסון טרמינלי. אני הולך לאבד היום את בתוליי אצל זונה אלמונית חסרת רגשות וגם לשלם על כך. מריקולוס הוותיק והמנוסה ניסה לעודד את רוחי בכל מיני אמצעים מלאכותיים, אך ללא הועיל.
חלפו עשר דקות ארוכות כאורך הגלות וכוחותינו הבחינו בצלליתו של בריון גוץ, משולש קצר-רגליים, חמוש בנעלי שפיץ ולפניו התנשא ענן כבד של אפטר-שייב זול שהתחרה בריחות כבדים של קוניאק מדיצינל. המשולש התקדם לעברנו בתנועה מאיימת. לאור הפנס הבחנו בשיני זהב ובשרשרת אופניים עשויה זהב שהייתה תלויה על צווארו. לא היה ספק זהו הסרסור. מאחוריו צעדה נערה כבת שבע-עשרה, נערה שגדלה קודם זמנה. עיניה נצבעו בכבדות ושפתיה היו משוחות ברישול בשפתון. החצאית שלה בקושי הסתירה את תחתוניה. מאחוריה צעדו כמה אברכי משי בשחורים. הסרסור הצביע בכף ידו בתנועת אקדח ורמז לנו להצטרף לחבורה.
מריקולוס כבן בית הצטרף ללא היסוס. רק אני השתרכתי אחריהם כאילו גררתי משאית חצץ במעלה הקסטל.
בדממה מביכה הגיעה החבורה המוזרה שנשלפה מסרט ישן לפרדס נטוש, שרק גדמים של עץ הזכירו את עברו המפואר. הזדהיתי עם כל גדם עץ בפרדס כאילו מוהל אלמוני ניסר גם אותי. ביקשתי להסתלק מן הזירה, אולם הסרסור שחש במבוכה שלי, משך לי את החולצה מתוך המכנסיים בתנועה מאיימת שלא מותירה מקום לספק ונשף על פניי אדים מאוסים של אלכוהול, אפטר שייב ועשן סיגריות:
"שילמת, עשית, הלכת. הבנת ילד?" היה ברור לי שהסתלקותי בשלב זה מן המערכה היא בבחינת סכנת חיים. גופי מיאן להסכים עם החלטתי.
תוך עשר דקות אולי קצת יותר כל החבורה נעלה את גן השעשועים והגיפה את התריס כשהיא רופסת ומפוייסת. נותרתי אחרון. ההמתנה נראתה בעיניי כנצח. ניצבתי מפוחד כשאני נושא עיניי למרומים ומחכה שבעיצומו של הקיץ ייפול ברק על גדמי העץ וישרוף את כולנו עם הפרדס האומלל ועם בעל שרשת האופניים העשויה זהב. חסתי רק על הזונה הקטנה.
"בוא אליי פרפר נחמד, שב לי על כף היד," ציחקקה הזונה.
"אולי בפעם אחרת?" ניסיתי את מזלי בפעם האחרונה.
"שמי ז'ורז'ט. אני מתה על טירונים. אני כבר אטפל בך ילדון שלי, חייל של שוקולד."
היה משהו רך ונעים בקולה של הילדה הזאת. היא קמה מן הקרטון ששכבה עליו וליטפה את פניי. חשתי דפיקות לב מואצות בחזה. פניי הקפואים הלכו והתמלאו דם. רק המת לא התעורר מקברו. למלך שלמה היה אפיריון ולי יש קרטון המעלה ריחות מבחילים של עץ חרוב. שמעתי מעבר לעצים את קולו של מריקולוס:
"היא אדירה. היא משגעת. היא בובה."
הושטתי לה שטר של חמש וקיבלתי עודף של לירה הנחה לכוחות הביטחון. ליבי היה ערוך לקרב, אך גופי הכריז על שביתת נשק. ניסיונותיה עלו בתוהו.
"אַלָק קצין," זעם הסרסור על האימפוטנט שנקלע לטריטוריה שלו וגנב זמן עבודה.
"אתה לא גבר אתה," פסקה ז'ורז'ט, "אני לא זקוקה לכסף של קצין צה"ל שלא עומד לו."
היא שלפה מתוך החזיה שלה שטר ואמרה: "קח את הכסף שלך, אני לא צריכה עודף."
לקחתי את השטר ועמדתי בצד והקאתי. משהתאוששתי יצאתי לקראתו של מריקולוס.
"כל הכבוד לך יומטוב," אמר מריקולוס, "הצלחת להיות עם ז'ורז'ט שעה שלימה. נכון שהיא גדולה?"
"כל כך הייתי טוב," התרברבתי, "שאפילו היא החזירה לי את החמש לירות," אמרתי בקול לא לי ושלפתי את השטר המקופל בגאווה.
מריקולוס פתח את השטר המקופל ופרץ בצחקוק הפַּנקרֵיאָס הידוע שלו:
"מזל של לא יוצלח. היא החזירה לך את השטר המזויף שנתתי לה."
"זייפן אחד, יימח שמך וזיכרך. כל חייך אתה תשב בכלא ואני רק אשמח."
"אני לא מוותר על כוס חלב. נשתה כוס חלב ובערב אני מספר לכל הבסיס איזה גבר אתה. דופק זונה במשך שעה ומקבל בחזרה את הכסף ועוד לירה לכוס חלב. כל הכבוד סג"מ יומטוב."
ג
היה זה בעיצומו של קיץ קשה בירושלים. במכולת של מרציאנו פגשתי פנים מוכרות שלא ראיתי אותן מזה כעשרים שנה. הוא הסתובב עם כרס כבידה של נהנתן, שניסתה להסתתר בתוך גופיה ומכנסיים קצרים. נדמה לי שקומתו התנמכה או שאני הוספתי כמה סנטימטרים. הכרבולת המשומנת שלו נעלמה ובמקומה נח בשלום על פדחתו מִנחת מסוקים חף מכל דשא.
הוא נעץ בי מבט ארוך ואני החזרתי לו מבט. העיניים הממזריות של זייפן שטרות חיבלו עדיין תחבולות, כשני עכברים חסרי-מנוח. תקענו כף והוא צחקק את צחקוק הפַּנקרֵיאָס שלו כמו פעם.
"מריקולוס אוריינטאליס."
"סג"מ יומטוב. למעלה מעשרים שנה שאף אחד לא קרא לי בשם הזה. אנחנו בחופשה אצל החותנת."
"מה מעשיך?"
"עד לפני חודש מנהל מחלקת מטבע זר. אתה סולח לי, אני פשוט ממהר," גילה לפתע חוסר סבלנות.
שבועיים נוספים חלפו. ישבתי לארוחת בוקר ולגמתי להנאתי כוס חלב חם, שראשיתו בקיוסק של 'רגל של עץ'. בעמוד הפנימי של 'הארץ' הבחנתי בהודעה הבאה:
מנהל מחלקת מטבע זר הועמד לדין באשמת מעילה בחצי מיליון דולר שהעביר לחשבונו. מר ניסים מזרחי זייף את חתימותיהם של בעלי חשבונות המתגוררים בחו"ל ונטל את הכסף לעצמו. בית המשפט פסק למר מזרחי שמונה-עשר חודשי מאסר ועוד שנתיים על תנאי. הבנק שניסה להפקיע את רכושו של הפקיד לא מצא נכס כלשהו הרשום על שמו. הפקיד הביע חרטה על מעשיו בפני בית המשפט, אך הבנק יצא נקי מחצי מיליון דולר."
שתיתי את החלב החם ולא פסקתי לצחקק מתוך הפַּנקרֵיאָס. אשתי וילדיי הסתכלו בי כמי שנטרפה דעתו.
"מה קרה יומטוב?" פוערת אשתי זוג עיניים מפוחדות.
"מי שמרמה זונה בחמש לירות סופו שירמה בנק מכובד בחצי מיליון דולר," אמרתי והיא לא הבינה מה אני סח.
בן-ציון יהושע
חצי ביצה פולנית קשה בבוקר
מאת המשורר חיימקה שפינוזה לוטש מילים
חצי ביצה פולנית קשה בבוקר
בשנת 1955
מגולח
עם מסטינג ביד
ספל תה צבאי עם סודה-לשתייה
בבסיס טירונים מפרך של הנח"ל
בבית דראס
בפאתי באר-טוביה
ובקיטבג
ריח מכתבֵךְ המבושם
בכתב-ידך העגול הנפלא
בפארקר 51
עם המכסה הכסוף
ריח של תקווה
יש בשביל מה לחיות
פורסם בגיליון 1682 מיום 23.9.21.
לו חיתה היו נמלאים לה בספטמבר 2024 – 88 שנים אך היא נפטרה בטרם מלאו לה 70.
מאגר שירים אילן בושם
אוגוסט 2024
*
הַשֶּׁלֶט הוּסַר מֵהַדֶּלֶת
כָּאן כְּבָר לֹא גָּרִים
יוֹתֵר מַר וּגְבֶרֶת
"צַר לִי צַר,"
חָשַׁב שָׁכֵן וָתִיק
שֶׁעָבַר עַל-פְּנֵי הַדֶּלֶת
שֶׁמִּמֶּנָּה הוּסַר הַשֶּׁלֶט.
אחרי מות
הִיא תָּרְמָה גּוּפָתָהּ לַמַּדָּע
וְלֹא לָאֲדָמָה.
הָאֲדָמָה כּוֹעֶסֶת וְאוֹמֶרֶת:
"כָּכָה לֹא מִתְנַהֲגִים, גְּבֶרֶת!"
הוא והיא
שִׁקּוּלִים זָרִים
הָיוּ זָרִים לוֹ
עַל-כֵּן לֹא קָשַׁר לָהּ
זֵרִים.
לזכרו של אלן דלון
אֵיךְ אִישׁ יְפֵהפֶה מֵת?
אֵיךְ אֵיךְ מֵת אִישׁ יְפֵהפֶה?
אֵיךְ הָאֲדָמָה עַל עַצְמָהּ
לוֹקַחַת
לְכַסּוֹת אָדָם יְפֵהפֶה
מֵהָרֹאשׁ עַד לַתַּחַת
וּלְמַטָּה מִזֶּה.
עובר כמו לא היה
יֶשְׁנָם מְתֵי מְעַט
שֶׁמַּשְׁאִירִים אַחֲרֵיהֶם
סְפָרִים, תְּמוּנוֹת, תָּוִים
וְאַתָּה קוֹרֵא, רוֹאֶה,
שׁוֹמֵעַ וּמְזַהֶה
מִי עָבַר.
אַךְ הָרֹב הַגָּדוֹל
חוֹלֵף עוֹבֵר
כְּמוֹ לֹא הָיָה
וְזֶה נוֹרָא.
הזקנה
יוֹם אֶחָד בְּלֵית בְּרֵרָה
הַדַּיֶּרֶת הַוָּתִיקָה
הִגִּיעָה לְמַסְקָנָה
שֶׁעָלֶיהָ לַעֲבֹר
לְבֵית-אָבוֹת:
הִיא לֹא יָכְלָה יוֹתֵר
שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת לַעֲלוֹת
(עִם סַלִּים אוֹ בִּלְעֲדֵיהֶם)
וְחָשְׁשָׁה שֶׁיּוֹם יַגִּיעַ
וְהִיא תִּמְעַד
וְלֹא תּוּכַל לַעֲלוֹת לָעַד.
*
רַבִּים רַבִּים
בָּאוּ לְקִרְבָּהּ
שֶׁל הַקּוּרְבֶה
וְלֹא נוֹדַע
כִּי אֶל קִרְבָּהּ
בָּאוּ.
הצופה באולימפיאדה
הוּא מִסְתַּכֵּל
עַל הַקּוֹפְצוֹת וְהָרָצוֹת
וְהָרוֹדְפוֹת וְהַמִּתְעַמְּלוֹת
וְחוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ
מִי לְרוּחוֹ וּמִי לֹא,
עַל מִי הָיָה קוֹפֵץ
וְאֶת מִי הָיָה הוֹדֵף
מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.
אילן בושם
אהוד בן עזר
שלוש אהבות
פרק ארבעה-עשר
ליל השלג אשר באמבטיה
פעם בשבוע היתה עליזה הולכת להשתתף בסמינר שהתקיים בבית הפרופסור איזידור לבונה. התכנס שם חוג תלמידי מ"א ותיקים, ניבחרים, ועימם שניים-שלושה סופרים חשובים-בעתיד שלמדו עדיין לב"א, וגברוש, שהכל ניבאו לו גדולות כבר אז. אני, שהתחלתי את לימודיי רק השנה, (עם עליזה למדתי רק במכינה לתלמוד, שהיתה חובה לסטודנטים בספרות עברית גם בלימודי התואר השני) – עדיין לא נמצאתי ראוי להיות מוזמן אליו למרות שכבר פירסמתי שיר אחד ב"הארץ" ושיר אחד ב"פי האתון".
אני חושב שעליזה הותירה בכוונה את הבדל המעמדות בינינו מתוך תקווה ערמומית שאמשיך לחשוק בה גם מהיותה מעין מפתח להיכנס אל חוג האנשים הפנימי של פרופסור לבונה וכמובן שרק אז יוכל לדרוך כוכבי הספרותי.
"לסופרים שהוא מטפח הוא כל-כך נאמן," צבטה באשכיי, מתגרה בי, "עד שאני בטוחה שגם אחרי מותו ימשיך לפרסם רשימת-ביקורת על כל ספר חדש שלהם."
"תורידי את היד, מה הקושי?" אמרתי, "הוא יכול להשאיר בצוואתו נוסח פתוח שבו יש לשנות מדי פעם רק את שם הספר."
בשכבר הימים, רמזה לי עליזה, כמספרת פרק מהרומאן "שירה" של עגנון המתרחש חלקו ברחביה, פרופסור לבונה חיזר אחריה. הוא הזמין אותה לחדר-העבודה בביתו כאשר אשתו נסעה ללמד בסמינר הקיבוצים, לפתע כרע ברך, טמן את ראשו בחיקה (של עליזה), התחנן שתרשה לו לזיין אותה, וכשסירבה בכה ולא חדל להריח בחצאיתה. אך היה עליה להפסיק אז את לימודי התואר השני בגלל עומס העבודה בבית-הספר והטיפול באורנה הקטנה.
רמזה על מכתבי אהבה גנוזים שלו, אליה, סונטות בסגנון שירת ספרד וכתמים, של דמעות, כניראה.
מכל מקום, אם תחילה הצטערתי על הזלזול שבו נהגו בי, הרי מרגע שאורנה החלה מצטנפת במיטתי, בירכתי על ערבים ספרותיים אלה, שבהם היינו חופשיים לגמרי אף כי המשכנו להתנהג, בחשיכה, כאילו כל רגע עומדים עלינו לגלותנו.
אותו לילה, איזה שיגעון קפץ על אורנה – שנעשה יחד אמבטיה חמה. זמן לא רב לאחר שנסתלקה לה עליזה לפגישה אצל הפרופסור לבונה – נמצאנו שנינו באמבטיה, לראשונה באור, לראשונה בגן-העדן, עירומים ולא התבוששנו. בחוץ ירד גשם. סערה רוח. אולי כבר גם היו פתיתי-שלג באוויר. הרעפתי על הקטנה דברי-אהבה. הפצרתי בה שלעולם לא תעזוב אותי. את כל שיריי, את כל חיי אקדיש לה! יחד – נכבוש את העולם! אני אהיה מפורסם וחשוב – למענה, כי היא ראוייה לחיים מעניינים, בעלי ערך –
עיניה קצרות-הרואי, בלי המשקפיים, בהו בי כשישבנו זה מול זו, מתנשקים באמבטיה המהבילה. שערה הארוך, אדום-כהה וממלא את המים, שורשיו מצרים את המצח כמסגרת. גופה הבתולי, העגלגל, הזהוב. נגעתי בבתולים שלה. בשער הקטן, החתום, שטרם חדרו אליו הגברים. היא צחקה מלמטה, ממש. התפרפרה במים, הקציפה בועות, הרימה מולי ערווה רטובה כמו אי ג'ינג'י שצף בלובן. סילסלתי בו באצבע והיא שלחה יד וצבטה את האובייקט שלי. קצת הכאיבה. וככה השתובבנו. היו לה כפות-רגליים נהדרות. רכות ובתוליות עדיין. אני זוכר עצמי מוצץ את הבוהן הרטובה שלה בפי. איזה מותק.
"הייתי רוצה שתכיר את אבא'לה שלי. הוא בטח ימצא חן בעיניך. גם אתה תאהב אותו!"
קמה, עמדה במים, נוטפת, חוגגת, נשקתי את הזר הג'ינג'י שהתנוסס בגובה עיניי. הקטנה פצחה פיה בשיר, מבקשת שאשלים בו כל שורה שנייה, שארגיש בפי את הוויבראציות:
ושתי הקירחת ישבה במקלחת
ויבוא ויזתא וישק לה ב...
בטחנת הקמח יש קמח שחור
ויבוא ויזתא וישק לה ב...
חורף ובקיץ ישן גם הסוס
ויבוא ויזתא וישק לה ב...
לראשונה אמרה פתאום שהיא אוהבת אותי, אוהבת אותי ושאישבע לה שגם אני אוהב אותה.
נשבעתי. בנשיקת דגדגנה נשבעתי לה, כבנקיטת חפץ קדוש נשבעתי לה, כמו שיעקב אבינו השביע את בניו שתקעו כף תחת ירכו ואחזו לו בזין. הייתי כבר מלא קינאה. כל פעם שמישהו מהרחוב למטה שרק לה את ההימנון הצופי: "הייה נכון למלא חובתך, לעמך ארצך ומולדתך..." – רציתי לחנוק אותו, שלא ייכנס ולא ייקח אותה ולא בטיח.
שלוקים, מנוגבים, חמקנו כל אחד לחדרו, כאילו לא לבדנו אנחנו בדירה, ורק אחרי זמן-מה, וטקס הנקישות, בחשיכה, חמקה אורנה אל מיטתי, אך הפעם, לראשונה, גם כאן, היינו עירומים, שנינו –
"אני רק בגללך חדלתי לספר למוטי [ו"ו בשורוק] כל מה שקורה לי וכבר יש לי נפיקות מצפון מזה."
"נקיפות, אורנל'ה, וזו צורת רבים של נקיפה – לא של נפקנית."
"שיהיה. אני איתך על עברית לא מתפכחת," קינטרה, "בובי גדול וחכם שכמוך! אתה חושב שאני לא יודעת שעשית גם למוטי? איזה ביצים שעירות יש לך... – בנות ישראל, אנא, חוסו, אל תתלבשו בפריצות!" שילבה כפיים על שדיה הקטנים וסיימה דבריה בדקלום קצר, וקצת ילדותי.
"מה זה?" משכתי את ידיה כדי שאוכל לבלוע את החזה.
"זה כתוב בשלט גדול על השער לאחת השכונות הדוסיות, בדרך לשוק מחנה יהודה. מה אני יגיד לך, אלוהים בטח אוהב אותי דווקא כשאני בלי בגדים, ככה, מהטבע... די, אל תכאיב לי במיצוצי..." התפנקה בכ"ף דגושה.
הרוח בחוץ לא נשתתקה. גם הגשם. סערה שלפני-שלג. ההסקה המרכזית פעלה בחדרים. היה זה שיגעון מצד עליזה לצאת לחוג ספרותי בערב שכזה, אבל בלכתה, ציוותה לנו את החיים, יסולח לי על השימוש המשונה באימרה הזו. ידעתי כי למה שיקרה עכשיו עתידות להיות תוצאות חמורות לגבי המשך מגוריי בקן החם, ולו רק מפני עקבות הדם, דם בתוליה של אורנה, פקעת רכה וחמימה זו ששכנה לבטח בזרועותיי והפקירה לי את כול-כולה. את הסימנים לא אוכל להסתיר מעליזה. אבל אחת היה לי, הכול! בהתרגשותי הבטחתי לקטנה שלא אכאיב לה, ואז –
היש מין דבר כזה, קרום-בתולים בלתי-מוחש? הו, מה תמים הייתי! הקטנה נשתרעה תחתיי בפתחו של היכל, רחבה מאימה, הייתכן? המום ומאושר הייתי, לא קשה לתאר מדוע, אמנם נכזבה תוחלתי לזכות בה, כך חשבתי – לתמיד, בזכות היותי ראשון, אך גם נגולה אבן כבדה מעל ליבי בהיווכחי כי לא עליי האחריות מוטלת, וגם סימנים של דם לא יישארו, להסגירני.
"מה איתך," לחשה הקטנה, מצחקקת תחתיי, לאחר שגימגמתי דבר-מה, רועד עדיין מהתרגשות על שנעתרה לי, בשלימות, "מוּטי לא סיפרה לך שכבר היתה לי הפלה?"
אהוד בן עזר
המשך יבוא
ליל השלג אשר באמבטיה
פעם בשבוע היתה עליזה הולכת להשתתף בסמינר שהתקיים בבית הפרופסור איזידור לבונה. התכנס שם חוג תלמידי מ"א ותיקים, ניבחרים, ועימם שניים-שלושה סופרים חשובים-בעתיד שלמדו עדיין לב"א, וגברוש, שהכל ניבאו לו גדולות כבר אז. אני, שהתחלתי את לימודיי רק השנה, (עם עליזה למדתי רק במכינה לתלמוד, שהיתה חובה לסטודנטים בספרות עברית גם בלימודי התואר השני) – עדיין לא נמצאתי ראוי להיות מוזמן אליו למרות שכבר פירסמתי שיר אחד ב"הארץ" ושיר אחד ב"פי האתון".
אני חושב שעליזה הותירה בכוונה את הבדל המעמדות בינינו מתוך תקווה ערמומית שאמשיך לחשוק בה גם מהיותה מעין מפתח להיכנס אל חוג האנשים הפנימי של פרופסור לבונה וכמובן שרק אז יוכל לדרוך כוכבי הספרותי.
"לסופרים שהוא מטפח הוא כל-כך נאמן," צבטה באשכיי, מתגרה בי, "עד שאני בטוחה שגם אחרי מותו ימשיך לפרסם רשימת-ביקורת על כל ספר חדש שלהם."
"תורידי את היד, מה הקושי?" אמרתי, "הוא יכול להשאיר בצוואתו נוסח פתוח שבו יש לשנות מדי פעם רק את שם הספר."
בשכבר הימים, רמזה לי עליזה, כמספרת פרק מהרומאן "שירה" של עגנון המתרחש חלקו ברחביה, פרופסור לבונה חיזר אחריה. הוא הזמין אותה לחדר-העבודה בביתו כאשר אשתו נסעה ללמד בסמינר הקיבוצים, לפתע כרע ברך, טמן את ראשו בחיקה (של עליזה), התחנן שתרשה לו לזיין אותה, וכשסירבה בכה ולא חדל להריח בחצאיתה. אך היה עליה להפסיק אז את לימודי התואר השני בגלל עומס העבודה בבית-הספר והטיפול באורנה הקטנה.
רמזה על מכתבי אהבה גנוזים שלו, אליה, סונטות בסגנון שירת ספרד וכתמים, של דמעות, כניראה.
מכל מקום, אם תחילה הצטערתי על הזלזול שבו נהגו בי, הרי מרגע שאורנה החלה מצטנפת במיטתי, בירכתי על ערבים ספרותיים אלה, שבהם היינו חופשיים לגמרי אף כי המשכנו להתנהג, בחשיכה, כאילו כל רגע עומדים עלינו לגלותנו.
אותו לילה, איזה שיגעון קפץ על אורנה – שנעשה יחד אמבטיה חמה. זמן לא רב לאחר שנסתלקה לה עליזה לפגישה אצל הפרופסור לבונה – נמצאנו שנינו באמבטיה, לראשונה באור, לראשונה בגן-העדן, עירומים ולא התבוששנו. בחוץ ירד גשם. סערה רוח. אולי כבר גם היו פתיתי-שלג באוויר. הרעפתי על הקטנה דברי-אהבה. הפצרתי בה שלעולם לא תעזוב אותי. את כל שיריי, את כל חיי אקדיש לה! יחד – נכבוש את העולם! אני אהיה מפורסם וחשוב – למענה, כי היא ראוייה לחיים מעניינים, בעלי ערך –
עיניה קצרות-הרואי, בלי המשקפיים, בהו בי כשישבנו זה מול זו, מתנשקים באמבטיה המהבילה. שערה הארוך, אדום-כהה וממלא את המים, שורשיו מצרים את המצח כמסגרת. גופה הבתולי, העגלגל, הזהוב. נגעתי בבתולים שלה. בשער הקטן, החתום, שטרם חדרו אליו הגברים. היא צחקה מלמטה, ממש. התפרפרה במים, הקציפה בועות, הרימה מולי ערווה רטובה כמו אי ג'ינג'י שצף בלובן. סילסלתי בו באצבע והיא שלחה יד וצבטה את האובייקט שלי. קצת הכאיבה. וככה השתובבנו. היו לה כפות-רגליים נהדרות. רכות ובתוליות עדיין. אני זוכר עצמי מוצץ את הבוהן הרטובה שלה בפי. איזה מותק.
"הייתי רוצה שתכיר את אבא'לה שלי. הוא בטח ימצא חן בעיניך. גם אתה תאהב אותו!"
קמה, עמדה במים, נוטפת, חוגגת, נשקתי את הזר הג'ינג'י שהתנוסס בגובה עיניי. הקטנה פצחה פיה בשיר, מבקשת שאשלים בו כל שורה שנייה, שארגיש בפי את הוויבראציות:
ושתי הקירחת ישבה במקלחת
ויבוא ויזתא וישק לה ב...
בטחנת הקמח יש קמח שחור
ויבוא ויזתא וישק לה ב...
חורף ובקיץ ישן גם הסוס
ויבוא ויזתא וישק לה ב...
לראשונה אמרה פתאום שהיא אוהבת אותי, אוהבת אותי ושאישבע לה שגם אני אוהב אותה.
נשבעתי. בנשיקת דגדגנה נשבעתי לה, כבנקיטת חפץ קדוש נשבעתי לה, כמו שיעקב אבינו השביע את בניו שתקעו כף תחת ירכו ואחזו לו בזין. הייתי כבר מלא קינאה. כל פעם שמישהו מהרחוב למטה שרק לה את ההימנון הצופי: "הייה נכון למלא חובתך, לעמך ארצך ומולדתך..." – רציתי לחנוק אותו, שלא ייכנס ולא ייקח אותה ולא בטיח.
שלוקים, מנוגבים, חמקנו כל אחד לחדרו, כאילו לא לבדנו אנחנו בדירה, ורק אחרי זמן-מה, וטקס הנקישות, בחשיכה, חמקה אורנה אל מיטתי, אך הפעם, לראשונה, גם כאן, היינו עירומים, שנינו –
"אני רק בגללך חדלתי לספר למוטי [ו"ו בשורוק] כל מה שקורה לי וכבר יש לי נפיקות מצפון מזה."
"נקיפות, אורנל'ה, וזו צורת רבים של נקיפה – לא של נפקנית."
"שיהיה. אני איתך על עברית לא מתפכחת," קינטרה, "בובי גדול וחכם שכמוך! אתה חושב שאני לא יודעת שעשית גם למוטי? איזה ביצים שעירות יש לך... – בנות ישראל, אנא, חוסו, אל תתלבשו בפריצות!" שילבה כפיים על שדיה הקטנים וסיימה דבריה בדקלום קצר, וקצת ילדותי.
"מה זה?" משכתי את ידיה כדי שאוכל לבלוע את החזה.
"זה כתוב בשלט גדול על השער לאחת השכונות הדוסיות, בדרך לשוק מחנה יהודה. מה אני יגיד לך, אלוהים בטח אוהב אותי דווקא כשאני בלי בגדים, ככה, מהטבע... די, אל תכאיב לי במיצוצי..." התפנקה בכ"ף דגושה.
הרוח בחוץ לא נשתתקה. גם הגשם. סערה שלפני-שלג. ההסקה המרכזית פעלה בחדרים. היה זה שיגעון מצד עליזה לצאת לחוג ספרותי בערב שכזה, אבל בלכתה, ציוותה לנו את החיים, יסולח לי על השימוש המשונה באימרה הזו. ידעתי כי למה שיקרה עכשיו עתידות להיות תוצאות חמורות לגבי המשך מגוריי בקן החם, ולו רק מפני עקבות הדם, דם בתוליה של אורנה, פקעת רכה וחמימה זו ששכנה לבטח בזרועותיי והפקירה לי את כול-כולה. את הסימנים לא אוכל להסתיר מעליזה. אבל אחת היה לי, הכול! בהתרגשותי הבטחתי לקטנה שלא אכאיב לה, ואז –
היש מין דבר כזה, קרום-בתולים בלתי-מוחש? הו, מה תמים הייתי! הקטנה נשתרעה תחתיי בפתחו של היכל, רחבה מאימה, הייתכן? המום ומאושר הייתי, לא קשה לתאר מדוע, אמנם נכזבה תוחלתי לזכות בה, כך חשבתי – לתמיד, בזכות היותי ראשון, אך גם נגולה אבן כבדה מעל ליבי בהיווכחי כי לא עליי האחריות מוטלת, וגם סימנים של דם לא יישארו, להסגירני.
"מה איתך," לחשה הקטנה, מצחקקת תחתיי, לאחר שגימגמתי דבר-מה, רועד עדיין מהתרגשות על שנעתרה לי, בשלימות, "מוּטי לא סיפרה לך שכבר היתה לי הפלה?"
אהוד בן עזר
המשך יבוא
נעמן כהן
"השלום הנצחי" – חזון אחרית הימים
אולמרט חתם עם אחיינו של ערפאת
על "הסכם שלום"
ראש הממשלה לשעבר, העבריין והאסיר המשוחרר אהוד אולמרט, חתם עם נאסר אל-קידווא, אחיינו של מוחמד יאסר ערפאת ושר החוץ לשעבר של הרש"פ, על הצעה להסדר בין ישראל לפלסטינים הכוללת את מסירת השכונות הערביות של מזרח ירושלים לידי מדינה פלסטינית, ששם תהיה בירתה.
הסדר שלום שיוליך לכינון מדינה פלסטינית, על בסיס גבולות 1967 תוך סיפוח 4.4% משטח הגדה המערבית לישראל, מול העברת שטח דומה למדינה הפלסטינית שיכלול מסדרון שיחבר את עזה לגדה.
הקמת ממשל פלסטיני ברצועה אחרי נסיגת צה"ל, בדמות "מועצת נציבים" שתורכב מטכנוקרטים ולא מאישים פוליטיים. מועצה זו תהיה "קשורה" לרשות הפלסטינית ותשתתף בהכנת בחירות כלליות בגדה וברצועה בתוך 36 חודשים.
הצבת "נוכחות ביטחונית ערבית זמנית" שתפעל למניעת התקפות על ישראל מעזה.
הכרה בשכונות היהודיות החדשות בירושלים כחלק ממדינת ישראל, ואילו השכונות הערביות שלא נכללו בגבולות העירוניים של ירושלים לפני 1967, יהיו חלק מהבירה הפלסטינית בירושלים.
העיר העתיקה תנוהל על ידי נאמנות שבה יישבו נציגי 5 מדינות, לרבות ישראל ופלסטין. ואשר סמכותה תיקבע על ידי מועצת הביטחון. לא יהיו הגבלות על חופש הפולחן והתנועה באגן הקדוש.
המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, למעט צורכי שיטור פנימי.
הצדדים ינהלו משא ומתן באשר לגורל ההתנחלויות ותושביהן ובעניין הפליטים. תיבחן האפשרות להציב כוח בין-לאומי לאורך נהר הירדן.
למעשה, הסכים אל-קידווא לפתרון הטריטוריאלי שהציע אולמרט לאבו-מאזן בעת כהונתו כראש ממשלה ושיו"ר הרשות הפלסטינית לא השיב עליו עד עצם היום הזה.
(אהוד יערי)
https://www.mako.co.il/news-diplomatic/2024_q3/Article-4b113d19843a191027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
הבנתם את החזון המשיחי של אולמרט? צבא ערבי יהיה האחראי לפירוז עזה הנשלטת ידי החמאס, (אחרי שישראל תציל את שלטון החמאס בעזה, ותאפשר את שיקומו כהמלצת אולמרט), ירושלים העתיקה תנוהל בידי האו"ם, וכוח בינלאומי (כמו יוניפי"ל בלבנון) יגן על ישראל לאורך נהר הירדן, וגם יבטיח את הפירוז של המדינה הפלשתינאית.
בדבר אחד יש תמימות דעות בין אולמרט לחאנן-בן-גביר: "לא יהיו הגבלות על חופש הפולחן והתנועה באגן הקדוש," כלומר האו"ם יגן על יהודים שיתפללו בהר הבית...
כמה אוויל אולמרט – כמה ריאליסט ישעיהו הנביא.
דיפלומטים פלשתינים של הרשות הפלישתית
חגגו את טבח 7 באוקטובר
יותר מ-30 נציגים של הרשות הפלשתינית ברחבי העולם חגגו היללו והצדיקו את הטבח של 7 באוקטובר, שערך ארגון הטרור חמאס ביישובי העוטף. כך חשף ה"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי בכתבת תחקיר מפורטת.
לפי חשיפה של כתבת העיתון, ג'יין פרינסלי, מעל ל-30 דיפלומטים בכירים של הרשות הפלשתינית העלו פוסטים ברשתות החברתיות שבירכו וחגגו את הטבח בדרום, השוו את ישראל לנאצים, שיתפו תכנים שקוראים למחיקת ישראל ועודדו רצח של ישראלים.
כך לדוגמה, כבר בשבעה באוקטובר, חסן אלבאלאווי, סגן ראש הנציגות הפלשתינית לאיחוד האירופי, תיאר את הטבח המחריד שבוצע על ידי חמאס כ"פעילות הרואית," בעוד עאדל אטייה, השגריר הפלשתיני באיחוד האירופי, תיאר את המחבלים כ"אנשי האדיר." בינתיים, חולוסי בסאיסו, דיפלומט פלשתיני באו"ם, שיתף מפה של המזרח התיכון ללא ישראל וכתב עם הפניה למפה כי זו "פלשתין כמו שהיא צריכה להיות."
כך למשל, בחודש נובמבר פירסמה רנא אבו עייאש, קונסולית בנציגות הפלשתינית בלונדון, פוסט שבו נראה דגל ישראל הופך בהדרגה להיטלר, וגם שיתוף של סרטון TikTok של נתניהו מתחת לדיקטטור הנאצי. לפי ה"ג'ואיש כרוניקל", יש עוד עשרות דוגמאות לפוסטים שכאלה.
"הממצאים שלנו מטרידים מאוד," אמר לעיתון דובר מ-GnasherJew, ארגון חוקרים שערך את המחקר באמצעות עבודת מעקב אחר מקורות גלויים שארכה כחודש. "מצאנו שדיפלומטים מהרשות הפלשתינית תומכים בגלוי בטרור ומשמיעים לעיתים קרובות הערות אנטישמיות. היקף הנושא הזה הוא משמעותי. לא יעלה על הדעת שאנשים שאחראים לייצג את פלשתין מעל הבמה הבינלאומית מתנהגים בצורה הזאת. אנו קוראים לסילוקם המיידי מתפקידם ולגירושם ממדינותיהם המארחות."
גם השגריר לשעבר דניס רוס, אשר שימש כיועץ למזרח התיכון לכמה ממשלים בארה"ב, הגיב על הממצאים החמורים. "הרשות הפלשתינית לא יכולה לפעול בשני כיוונים מנוגדים. הם לא יכולים לטעון שהם בעד שלום ואז לתמוך במה שעשה חמאס. אם אתה אומר שאתה רוצה לראות תוצאה של שתי מדינות, אז הציוצים האלה מעוררים תהייה לגבי איזו סוג של מדינה אתה מדבר. אם מדובר במדינה המחויבת לדו קיום זה דבר אחד. אם זו מדינה המבוססת על עקרון ההתנגדות לישראל, זה משהו אחר לגמרי. זה המרשם לסכסוך מתמשך."
ב-7 באוקטובר, שגריר הרשות הפלשתינית באיחוד האירופי, עאדל אטיה, שיבח את פעולת חמאס וכתב בערבית בפייסבוק כי: "חופש ושבירת העריצות, אלה האנשים של האדירים... בסופו של דבר, זו הדרך היחידה לחופש ולמשא ומתן, לא הפוך."
כאשר מוזיאון זיכרון השואה של אושוויץ צייץ בטוויטר שהם איבדו עוקבים באוקטובר, עלא ג'דאללה, דיפלומט פלשתיני באיחוד האירופי, השיב: "למרבה הצער, ישראל משתמשת בשואה כדי להתחמק מהפשעים שלה נגד האנושות ופשעי מלחמה מתועבים."
הלה אבו-חסירה, השגרירה הפלשתינית בפריז, ונדין אבולהייג'ה, דיפלומטית באותה נציגות, ניסו להצדיק את פשעי חמאס. "ישראל נושאת באחריות מלאה", כתבה אבו חסירה לאחר הטבח, בעוד אבולהייג'ה צייצה ברשת X: "מדינה קולוניאלית היא לא קורבן חף מפשע כאשר קורבנותיה מתנגדים לרצח עם." מאוחר יותר אבולהייג'ה טענה שהישראלים הם "הטרוריסטים האמיתיים," ותיארה את חמאס כאנשי "התנגדות פלשתינית" ש"כוונו לחיילים ישראלים בלתי חוקיים." בדצמבר היא שיתפה תיאוריות קונספירציה לפיה ישראל קוצרת איברים של פלשתינים והשוותה בין צה"ל למדינה האסלאמית.
חלדון אלמאסרי, דיפלומט בנציגות הפלשתינית בספרד, שיתף ציור של אנשים רוקדים עם דגלי פלשתין ב-7 באוקטובר. בינואר הוא פרסם פוסט על "הלובי הציוני" ושיתף תמונה שהראתה שהיטלר ונתניהו הם אותו הדבר.
זמן קצר לאחר אירועי הטבח, למה נאזה, דיפלומטית פלשתינית באיחוד האירופי, צייצה ברשת X כי "הפלשתינים חווים תחושה עמוקה של כבוד וניצחון, לא רק קורבנות." היא גם שיתפה תמונה של משאית פורצת את גדר הגבול של עזה עם הכיתוב: "גבירותי ורבותי, עזה השתחררה. 7 באוקטובר 2023." אותה תמונה פורסמה על ידי חשבון הפייסבוק הרשמי של השגרירות הפלשתינית בקפריסין עם הכיתוב הנלהב: "פלשתינים פרצו דרך בהתרגשות רבה."
אותו חשבון במדיה החברתית של השגרירות הפלשתינית בקפריסין פירסם שוב ושוב תמונות של יהודים מתים במהלך השואה ופלשתינים בעזה מאז 7 באוקטובר. באחת הפעמים הוא השווה בין מעצר חשודים בטרוריסטים של חמאס ליחס ליהודים במהלך השואה. "ההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה, כפי שרוב האנשים חוששים," נכתב בחשבון. "אנשים בדרך כלל חוזרים על ההיסטוריה."
סלמאן אל חרפי, השגריר הפלשתיני לשעבר בדרום אפריקה ובצרפת, שעובד כיום כיועץ לנשיא הפלשתיני אבו מאזן, ניסה לעורר רגשות אנטישמיים בקרב נוצרים כאשר העלה תמונה של מריה וישו לצד אם פלשתינית וילדה עם הכיתוב: "הכאב של אימא זהה לזה שהיתה לפני 2,000 שנה. מדובר באותו הרוצח." וזאת בניסיון להדגיש את האמירה האנטישמית המוכרת שהיהודים רצחו את ישו. התמונה שותפה על ידי מיספר דיפלומטים אחרים.
ב-9 באוקטובר, השגריר במוזמביק, פאיז עבדולג'וואד, פירסם גרפיקה בה נכתב כי, "אם אתה שותק כשישראל הורגת פלשתינים, תשתוק כשהפלשתינים מגנים על עצמם."
טאהר אבובאקר, השגריר בגינאה ובסיירה לאון, כינה את ה-7 באוקטובר "הירואי," ופירסם ברשת X כי, "שחרור הוא המטרה של כל לוחם שמסכן את חייו למען החופש והג'יהאד למען דרכו של אלוהים."
ישנם עוד מימצאים רבים עם אמירות אנטישמיות מזעזעות, תמיכה גלויה ושמחה מתפרצת של דיפלומטים מהרשות הפלשתינית לאחר 7 באוקטובר ולאורך כל תקופת הלחימה, "הרשות הפלשתינית נמצאת בתהליך היחלשות והם עדים להלך הרוח בקרב הציבור הפלשתיני בגדה המערבית שאוהב את הרעיון שחמאס עומד מול הישראלים," אמר דניס רוס, בתגובה שהעניק לכתבה ב"ג'ואיש כרוניקל", תוך שהוא מסביר כי המחקר הנוכחי מוכיח שהרשות מאמצת את עמדות החמאס, "הרשות הפלשתינית לא רוצה להיראות רכה כלפי ישראל ולכן היא מאמצת עמדות מהסוג הזה. אני מאמין שהפלשתינים הם עם ויש להם את הזכות להגדרה עצמית, אבל לא ניתן לממש את הזכות הזו אלא אם כן הם מוכנים לקחת אחריות ולהבהיר שהם מחויבים לדו-קיום ולשלום עם ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מה שהרשות צריכה להבין זה להיות שותפה לשלום, הם גם צריכים להזדהות עם השלום. לא רק ברמה של דקלום סלוגנים. הם צריכים להוכיח שהם מוכנים לקחת אחריות. הם צריכים להוכיח את עצמם, דבר שהם לא עושים בשלב זה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=865113&forum=scoops1
לאולמרט כמובן כל זה אינו כלל משנה. הוא הרי חתם כבר על הסכם שלום איתם.
הספרדי האנטישמי ג'וסף בורל מספק לישראל ביטחון
שר החוץ היוצא של האיחוד האירופי, האנטישמי האנטי-ישראלי זה שנים רבות, הספרדי, ג'וסף בורל, פועל כעת בתפקידו כממונה מטעם האיחוד האירופי על מדיניות החוץ והמדיניות הביטחונית, וכסגן נשיא הנציבות האירופית (HRVP), באגף "הפרוגרסיבי" של האיחוד, להפסקת אש בעזה כדי להציל את שלטון החמאס ולשקמו, ופועל להטלת סנקציות על מתנחלים ושרים יהודים המוגדרים על ידו אלימים. (וכאנטישמי לא על מתנחלים ערבים ושרים ערבים אלימים).
למרבה השמחה כהונתו של בורל תסתיים בהמשך השנה, ותחליף אותו קאיה קאלאס, ראש ממשלת אסטוניה לשעבר.
בשבוע שעבר ישב בורל לריאיון בעיר סנטנדר שבמולדתו ספרד, אחרי פאנל שדן בעתיד אירופה והמזרח התיכון. הוא טען כי היסטורית, (בניגוד למשל לספרד ארצו שעשתה בעזרת צבאה טרנספר לכל הערבים) "כוח צבאי לבדו אינו מביא שלום."
בורל: אבקש ממדינות האיחוד האירופי להטיל סנקציות על היהודים בן-גביר, וסמוטריץ' (ולא על ערבים הקוראים לחיסול ישראל).
בורל הגיב גם על דבריו של נתניהו בנוגע לדה-נאציפיקציה של גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה בתוכניותיו ליום שאחרי המלחמה בעזה. "הגרמנים והצרפתים לא חיו בביטחון כשהשלום ביניהן היה מבוסס על התעצמות צבאית, וכל אחת מהן ניסתה תמיד להקדים את האחרת. כיום הגרמנים והצרפתים מרגישים בטוחים לגמרי. מדוע? כי הם החליטו לחיות בשלום ותוך הכרה הדדית. הם החליטו להתגבר על היריבות בין הזהויות שלהם, וזו היתה פריצת דרך היסטורית יוצאת מן הכלל."
(משום מה בורל שכח שגרמניה הובסה ללא תנאי, וללא זאת לא היתה אפשרית הדה- נציפיקציה שלה, כמו שלא תתאפשר דה-נאציפיקציה של החמאס והג'יהאד כל עוד הם לא מובסים, ובורל פועל להצלתם ולשיקומם).
(דליה שינדלין, "בורל: מצור על עזה ודיכוי הפלסטינים בגדה לא יספקו לכם ביטחון", "אל-ארצ'", 30.8.24)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2024-08-30/ty-article/.premium/00000191-9fa9-df21-a9b9-9faf91820000
אז מה הביטחון שמספק בורל לישראל? להציל את שלטון החמאס והג'יהאד האיסלמי.
עוד קודם לכן אמר אותו אנטישמי צבוע שישראל צריכה להתרגל לגרעין האיראני.
התרעה – יאיר למפל-לפיד לכלא!
יאיר למפל-לפיד, הגאון המדיני והביטחוני, ידע כי החמאס עומד לתקוף ב-7 באוקטובר.
יאיר למפל-לפיד: "אני רוצה להפריך אמירה שחוזרת שוב ושוב מצד הממשלה הנוכחית, כאילו הדרג המדיני לא עודכן לגבי העובדה שחמאס כבר אינו מורתע כמו בעבר. הוא כן עודכן. אני עודכנתי, ואת החומר המודיעיני שאני ראיתי ראו כמובן גם ראש הממשלה. אני לא אומר את זה עכשיו במבט לאחור. אמרתי את זה בזמן אמיתי.
"ב-21 לאוגוסט 2023 הייתי בעדכון בטחוני אצל ראש הממשלה. המזכיר הצבאי דאז, האלוף אבי גיל, ניהל את העדכון. הוא דיווח לי על התחממות בכל הגזרות הבטחוניות – האלוף גיל דיווח שכל אלה מזהים בצד הישראלי חולשה, לצד משבר מתהווה מול האמריקאים. אני חשבתי שמדובר במידע יוצא דופן בחריפותו ובנחרצותו. ראש הממשלה – וכאן אני נותן התרשמות אישית בלבד, כך שניתן לחלוק עליה – נראה משועמם ואדיש לנושא, ולא העיר עליו דבר. נתניהו ידע, הקבינט ידע, מערכת הבטחון כן הזהירה, מערך המודיעין על כל אגפיו התריע פעם אחר פעם. צריך להבדיל בין העובדה שב-7 לאוקטובר לא היתה התרעה טקטית ממוקדת על פריצת הגדר, לבין העובדה שהיתה התרעה אסטרטגית שחזרה ושוב מפני התלקחות אלימה ומפני אובדן ההרתעה."
https://x.com/yairlapid/status/1829078085263646933?t=H9vfChh0lP0e16309PNCCA&s=03)
שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן מיד אצו רצו ופרסמו במאמר מערכת בשל עיתונם:
לא משכו בדש מעילו? ועוד איך משכו!
עדות ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, בוועדת החקירה האזרחית ל-7 באוקטובר מפריכה את הטענה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפיה הדרג המדיני לא עודכן כי חמאס לא הורתע וכי יש סכנה ממשית לפגיעה בישראל.
לפי עדותו של לפיד, המזכיר הצבאי של נתניהו, האלוף אבי גיל, עדכן אותו לפני כשנה, על רקע ההפיכה המשטרית, כי בארגוני הטרור מזהים "חולשה, קרע פנימי, מתחים ואובדן כשירות בצבא, לצד משבר מתהווה מול האמריקאים." ועוד הוא גילה כי "הונח לפנַי החומר המודיעיני ברמת הסיווג הגבוהה ביותר. המשמעות שלו היתה חד-משמעית: ישראל ברמת סיכון גבוהה במיוחד."
לפיד טען שגם ראש שב"כ רונן בר הזהיר את נתניהו. לדבריו, ערב ביטול עילת הסבירות הוא נפגש עם בר ושמע ממנו אזהרות על ההשפעות הביטחוניות של ההפיכה המשטרית ושל הקרע הפנימי שהיא גורמת. הוא שאל במפורש את בר אם האזהרות האלה הונחו לפני נתניהו ושרי הקבינט, והתשובה היתה "כמובן שכן."
לפיד הוסיף שבספטמבר נכח בדיון בוועדת החוץ והביטחון, וששם דווח כי "ההרתעה הישראלית נשחקה באופן דרמטי, אויבינו חושבים שיש להם הזדמנות נדירה לפגוע בנו." זאת גם הסיבה שיצא בהצהרה לתקשורת בעקבות אותו דיון, ואמר כי "כל ראשי מערכת הביטחון – צה"ל, שב"כ, משטרה, גופי המודיעין – מזהירים את הממשלה ואת הקבינט מהתלקחות אלימה."
עדותו של לפיד מחזקת את הטענה שמחדל 7 באוקטובר הוא באחריות ראש הממשלה, על אף המאמץ המתמשך של נתניהו וממשלתו לטשטש את העקבות ולגלגל את האשמה על הצבא. רק בשבוע האחרון פורסמו הקלטות מפגישה בין חטופות שחזרו מהשבי ובני משפחתן ובין נתניהו, ושרה נתניהו נשמעת בהן עונה לחטופה שהתעקשה כי נתניהו הוא האחראי: "כשלא מספרים לו כלום, איך הוא אמור לדעת?"
ובכן, לו שעה ראש הממשלה לאזהרות במקום להיראות "משועמם ואדיש לנושא," כדברי לפיד, ישראל לא היתה חוטפת את המכה הקשה בתולדותיה. לו היתה לנתניהו טיפת יושרה, הוא היה מתפטר ולא היה יוצא מפתח ביתו מחמת האשמה והבושה.
(מאמר מערכת עיתון "הארץ" 30.8.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-08-30/ty-article-opinion/00000191-9f3b-d314-a9f5-9ffbb1dd0000
כמובן היתה התראה כללית ככסת"ח. אזהרה לפגיעה בישראל מאיפה? לא היתה שום אהרה להתקפת החמאס, אלא רק הרגעה.
הפרוטסטנטים ממשיכים את ההבל שהמהפכה המשפטית היא שהביאה לתפיסת החולשה של ישראל בשעה שבדיוק ההיפך הוא הנכון, ממה התרשם החמאס יותר האם מהמהפכה המשפטית, או מההפגנות נגדה עם האיום בסרבנות, הדבר האחרון שעניין את החמאס זו עילת הסבירות. מה שעניין אותו הוא איום הפרוטסטנטים שלא יתגייסו לצבא וילכו כצאן לטבח או בניסוח האייקון הפרוטסטנטי, שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, ש"עד ספטמבר ישראל תישאר ללא צבא." זו היתה בשבילם שעת כושר.
אבל נניח, רק נניח, שיאיר למפל-לפיד אכן באמת הוזהר מהתקפת החמאס, וסופר לו על תוכנית "חומת יריחו", אז איך זה שעיתון "הארץ" לא תוקף אותו על שהוא לא רץ מיד למסיבת הנובה ותבע את פיזורה? איך זה שהוא אינו מפנה את טענותיו לרמטכ"ל ראש אמ"ן, והשב"כ שידעו ולא עשו דבר? הרי אם אכן למפל-לפיד ידע ולא פעל, עליו לעמוד לדין ולהיכנס לכלא.
ארץ מקוללת להעמיד לדין את הפושע
אביהו רוזנברג-רונן המתנאה בעצמו כיוצא "השומר הצעיר", וכהיסטוריון, מבכה את המצב בארץ: "עכשיו כשגופותיהם המיוסרות של אלכס דנציג ורעיו חזרו אלינו," כותב רוזנברג-רונן, "אין ברירה אלא להיות פה למתים ולקבוע: אנו חיים בארץ הורגת אנשיה. ארץ שחיי מיטב בניה הם כקליפת השום בעיני האיש המושחת וערל הלב העומד בראשה. ארץ שצבאה אינו מגן על אזרחיה החטופים, אלא מפציץ אותם בעודם כלואים, חסרי אונים ומשוועים לשווא למושיע. בארץ כזו אין ישועה. קללת עד תרבוץ עליה, שהפקירה למוות את יושביה.
"בארץ הורגת אנשיה הכול בסדר. קצין שהורה לירות בתותח של טנק על בית ובו למעלה מעשרה חטופים מקבל אוגדה לפקד עליה. במדינה תקינה כפי שהיתה פעם מדינה זו, הוא היה מועמד למשפט על פקודה בלתי חוקית בעליל, וגורלו היה נחרץ לעולם. בארץ הורגת יושביה הוא נחשב לגיבור. בארץ אוהבת יושביה ייחשב כפושע.
"הרג התושבים בידי מדינתם פשה בכל המערכות בארץ מהארזים ועד אזובי הקיר.
"מעל לכולם, אחראי לארץ הורגת יושביה אדם אחד, נביא המלחמה וניהול הסכסוכים, נסיך האופל, מנהיג החורבן. שההרס שהמיט עלינו, על חברינו ועל גופותינו גדול מנשוא. לנתניהו יש אחריות לא רק על הפקרתם אלא גם על מותם של אזרחי מדינתו. הוא יכול היה להצילם, הכול יכול היה להיות אחרת, אילו רק הודה בכישלונו הנורא, אילו רק היה נכון להתקדם במו"מ להחזרתם, אילו רק העביר את כסאו לאדם נורמטיבי. אחוז בפרנויות של שליט מימי קדם הוא ממשיך לדהור על פנתר אל החורבן כשחרב דמוקלס גרעינית תלויה מעליו וממילא מעל כולנו.
"אי החזרת החטופים אינה רק בגדר הפקרה אלא היא בגדר פשע פלילי, שעליו יש להעמידו לדין. דמם של אלכס וחבריו זועק אלינו מהאדמה: אם יש דין ויש דיין, העמידו את האיש הזה למשפט,
"גם על טבח של עשרות אלפי נשים וילדים ואזרחים פלסטינאים חפים מפשע, שיש הטוענים שמגיע למימדי ג'נוסייד.
"ולבסוף, אלכס שלנו, מי יגול עפר מעיניך, מי. גורלנו הצטלב בבלי דעת כה הרבה פעמים. והרי בקלות יכולתי להיות אתה ואתה אני. רק מקרה הוא שאתה היית שם בניר עוז ביום הנורא ההוא ולא אני שחייתי לפנים בכרם שלום בקרבתך. הורינו שחוו את הנאציזם, הולידו אותנו ב-1948, שנת התקווה הגדולה. הם איוו להם את הארץ הזו לחיות בה בביטחון ובשלווה, ועל כן יצאו מפולין הדוויה להקים להם ארץ חדשה וצודקת. שנינו הצטרפנו לרומנטית ולנועזת שבתנועות – השומר הצעיר, שנינו בנינו קיבוצים חדשים ורדיקלים, שנינו שילבנו עשיה חקלאית במאבק חברתי אי שם בפאתי הנגב המערבי.
"אנחנו שהתגעגענו לתרבות האבודה והיפה של יהודי פולין, אבל אהבנו עד בלי שאת את הארץ הזו, יודעים עכשיו – אתה מתחת לאדמה ואני (עדיין) מעליה – כי זוהי ארץ הורגת יושביה." (הכותב הוא פרופסור להיסטוריה).
(אביהו רונן, "אלכס שלנו, מי יגול עפר מעיניך. בקלות יכולתי להיות אתה ואתה אני, "אל-ארצ'", 25.8.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-08-25/ty-article-opinion/.premium/00000191-8949-dc4a-a59b-bbe9f0070000
הבנתם? "אנחנו שהתגעגענו לתרבות האבודה והיפה של יהודי פולין," רואים בישראל ארץ מקוללת רוצחת את אנשיה, ועושה ג'נוסייד, עם מנהיג פושע. העיקר שאני, אביהו רוזנברג-רונן, נשאר תמיד צדיק, ומרוצה מעצמו.
אביהו רוזנברג-רונן יליד קיבוץ "השומר הצעיר" העוגן. (לא מפתיע כי קיבוץ השוה"צ העוגן הוא גם בית גידולו וחינוכו של עמיחי הירש אילון). אימו ניצולת השואה התאבדה בהיותו בן תשע. לאחר השירות הצבאי הצטרף רוזנברג-רונן לגרעין "השומר הצעיר" גיל"ת (גרעין ילדי תנובה). והקים ב-1968 את התנחלות "השומר הצעיר" "כרם שלום" על האדמות שנגזלו מהערבים של "כרם אבו-סאלֶם" ליד רפיח.
קיבוץ כרם שלום, נתפס בשנים אלה כסמן רדיקלי של השמאל הפרו-איסלמי. קיבוץ פרוטסטנטי שהרבה בפרוטסט פרו-איסלמי. הקיבוץ פעל נגד ניסיונות הגירוש של הבדואים מפתחת רפיח, כנגד תחילת ההתיישבות ביו"ש, ובקידום תנועות שמאל כגון שי"ח, של"י, רק"ח ואח"כ חד"ש האנטי ציוניות. כמו כן היה שותף לניסיון לעצב את כרם שלום כקיבוץ פתוח מדגם מחדש. בשנים אלה, מילא רוזנברג-רונן תפקידים חברתיים ומשקיים רבים בכרם שלום וביניהם מזכיר קיבוץ ורכז בניין.
הם היו כאילו יותר "סוציאליסטים" ברוח התנועה מתנועתם המקורית, אבל למעשה מעבר לרושם החיצוני הם לא הקפידו על כל עקרונות התנועה.
כזכור מאיר ולד-יערי ניסה להחליף את משה רבנו הפיץ את "עשרת הדיברות של השוה"צ". בני הקיבוץ "הסוציאליסטי החדש" מחקו מדיברותיו שתי דיברות: את הדיברה (דיבר) הרביעית "השומר הוא פעיל איש עבודה ויודע לחיות מיגיע כפיו." כלומר הם חיו גם ממה שקרל הלוי-מרקס הגדיר "עודף הערך."
וכמובן מחקו את הדיברה (דיבר) העשירית: "השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו (אינו מעשן, אינו שותה כהל ושומר על הטוהר המיני)". בכרם שלום אף החלה מסורת חדשה –חבֵרות הקיבוץ עבדו ברחבי הקיבוץ בעירום.
הם עשו פרוטסט נגד היחס לבדואים, אך הרעילו את כבשיהם שנכנסו לאדמה שעיבדו שגזלו מהערבים. כמובן שקיבוץ של פרוטסטנטים תלושים לא יכול התקיים בעולם המעשה.
בשנת 1979 עזב רונן את הקיבוץ ואת הסוציאליזם, לטובת הקסם הבורגני, ועבר לתל אביב, ובכך הציל אולי את חייו ב-7 באוקטובר. האידיאולוגיה הסוציאליסטית החדשה התפוצצה כבלון נפוח הרבה לפני זו הישנה של ולד-יערי-וחזן שבכל זאת ראו את ההתיישבות וההתנחלות בארץ (כולל ביו"ש) כעיקר. כל "הסוציאליסטים הפרוטסנטנטים" עזבו את הקיבוץ עד שהתפרק. (בקיבוץ החדש כבר אין "השומר הצעיר". רובו דתי).
מסתבר שאקטיביזם פרו-איסלמי הוא הדבר היחיד שנשאר.
סבא קוף-קוף
אשרינו מה טוב חלקנו
בילדותי היה לנו סבא זקן במשק שכל הילדים כינו אותו "סבא קוף-קוף". אני לא יודע מי המציא את השם. ילדים יכולים להיות מרושעים ואכזריים. סבא קוף-קוף לא ידע עברית. היה הולך עם מקל, סיפרו עליו שהיה מכה בו את אשתו. הילדים היו קוראים לו סבא קוף-קוף והוא היה מרים את המקל לעומתם. מה שהיווה אטרקציה אצלנו הילדים היתה העובדה שלא הבנו אז שהוא השתין תמיד מצינורית. תמיד רצינו ללכת ולראות את זה. איך סבא קוף-קוף משתין.
נזכרתי בו השבוע כשביקרתי חולה עם קטטר לאחר ניתוח פרוטסטטה. (לא עלינו, למרות שכמחצית מהזקנים יזדקקו לכך).
שאלתי בני משפחה וחברים מי היה סבא קוף-קוף? של מי היה סבא? אף אחד לא ידע. כולם זכרו אותו, אף אחד לא זכר את שמו האמיתי. רק רחלי מנהלת הארכיון מצאה. הוא היה עולה מרומניה אבא של אחת החברות. בארכיון אפילו אין את שנות חייו.
כמה סבל היה פעם, וכמה לא היינו רגישים אליו. היום אנחנו נענשים.
ואם כבר הזכרתי קטטר אז לפחות "אשרינו אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו," לפחות בבעיות עם הקטטר.
לפני כמה זמן החליטה מרצה באוניברסיטה פרוגרסיבית ופרוטסנטית (אחות של עיתונאי פרוטסטנט ידוע) עם בת זוגתה לפי האופנה החדשה, לא למול את בנה השני מטעמי מוסר. לא להכאיב לחסר ישע. הבן הראשון נימול. בעוד שאני לא מכיר מישהו שסבל מברית ביום השמיני לחייו, אין לה כלל מושג כמה סבל היא גרמה לבנה הערל.
כמה סבל יש בגיל מבוגר לערלים החייבים לגולל את עורלתם לפני כל הטלת שתן. כמה סבל יש לנזקקים לקטטר בגלל הצורך לגולל את עורלתם.
מה מועילה ברית מילה לזקנים
מה עדיף, עם או בלי? לאולג, שעבר ברית בגיל 60, יש תשובה נחרצת.
מה גורם לגבר בן 60 להחליט לעבור ברית מילה? אחרי שנים של בעיות עור בעורלה, החליט אולג (שם בדוי) לעבור ברית מילה. "בארבע השנים האחרונות סבלתי מהצטלקות של העורלה וקושי להפשיל אותה בזמן הטלת שתן וקיום יחסי מין. ככל שהזמן חלף הבעייה הלכה והחמירה עד לכדי קושי ניכר בהטלת שתן ודלקות חוזרות של העורלה שגרמו לי לכאבים ונפיחות של הפין. במשך השנים טיפלתי במשחות שעזרו באופן זמני אבל המצב תמיד חזר לקדמותו."
אולג הופנה לבית החולים הלל יפה, שם קיים שירות של ברית מילה בהרדמה מקומית עבור גברים שמעוניינים לעבור את תהליך המילה, בין אם מסיבה בריאותית, דתית או חברתית.
"בעבר הברית היתה נעשית בהרדמה מלאה, אבל ניתן לבצע את זה בהרדמה מקומית," אומר לוואלה בריאות ד"ר רונן רוב, מנהל המחלקה האורולוגית בהלל יפה." זה מאפשר למטופל לעבור את התהליך ללא כאב ולהשתחרר הביתה עוד באותו היום.
אבל מה עדיף במיטה – עם או בלי?
ד"ר רוב מספר שבשנים האחרונות חלה עלייה בפנייתם של גברים לעבור מרצונם ברית מילה, בין אם מדובר בעולים חדשים המעוניינים לעשות זאת מבחינה דתית או חברתית, ובין אם מסיבה בריאותית.
"לא מעט גברים שאינם נימולים סובלים מדלקות חוזרות של העורלה (בלאניטיס), הצטלקות של העורלה (פימוזיס) שלעתים אינה מאפשרת את הפשלתה בעת קיום יחסי מין או הטלת שתן או כאלה הסובלים מ-BXO שהיא דלקת כרונית של עור הפין אשר גורמת לגרד, פצעים והצטלקויות, וכשמסירים את העורלה, לרוב הבעיה נפתרת."
אולג, לא היו לך חששות לפני ההליך?
"האמת שמאוד חששתי לעבור את ההליך. האם זה בכלל יצליח, האם הפרוצדורה תכאב ומה ההשלכות מבחינת קיום יחסי מין ואיך זה ישפיע על ההנאה שלי ושל בת הזוג שלי."
מה מרגישים יום אחרי הניתוח?
"בימים שלאחר הניתוח כאב קצת, אבל כמעט ולא נזקקתי למשככי כאבים."
מתי חזרת לתפקוד מלא לאחר הניתוח?
"לעבודה חזרתי אחרי שלושה ימים. שבוע לאחר הפרוצדורה הגעתי לביקורת במרפאה כדי לוודא שהכול תקין. יחסי מין קיימתי רק לאחר שישה שבועות, כפי שהרופא הנחה אותי."
ובקשר לזה, שאלה בלתי נמנעת – מה עדיף, עם או בלי?
"היום אני יכול להגיד בלב שלם שבלי, אין ספק. אני מאוד מרוצה מהבחירה שלי לעבור את הניתוח בהרדמה מקומית. השתחררתי הביתה עוד באותו היום, כשאני מרגיש טוב, ללא כאבים. חשוב לי להגיד לכל מי שסובל מדלקות, כאבים או קושי בהטלת שתן, חשוב שתדעו שיש פתרונות מצוינים ואפקטיביים. אין צורך לסבול. עברו מיספר חודשים מאז שעברתי את ההליך ומאז אני לא סובל מדלקות בדרכי השתן או מכאבים בקיום יחסי מין. אין ספק שזה שיפר לי את איכות החיים."
https://hamal.co.il/main/מה-עדיף-עם-או-בלי-לאולג-שעבר-ברית-בגיל-60-יש-תשובה-נחרצת-82476
הנה כי כן "אשרינו אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו."
צוואת המחבל המשוחרר אזהרה לכולנו
הקטע המצורף הוא חובה לכל ישראלי, במיוחד כאשר אנו דנים בשחרור מחבלים בעסקה.
בסרטון המצורף, נראה אחיו של המחבל ג'יבריל ג'יבריל, פעיל חמאס, ששוחרר בעסקה האחרונה בנובמבר (עסקת הקטינים והנשים מול חמאס), מסביר בעיניים בורקות על "החוב" שחש ג'יבריל כלפי מי שהביא לשחרורו, הנאמנות כלפיו, דבר שהניע אותו לבצע פיגועים עד שיהיה שאהיד. זה היה הלך הרוח שליווה אותו.
זה צפוי להיות הלך הרוח של רבים מאלה שישתחררו (או שכבר שוחררו בעסקאות מול חמאס). השחרור במסגרת עסקה מניע את המשוחררים במוטיבציה אדירה בכיוון מאוד מסוים. תשאלו את המשוחרר מלא המוטיבציה מעסקת שליט – יחיא סנואר.
הנה תרגום דברי האח: "הוא רצה לפרוע את החוב לתושבי עזה שהיו הסיבה לשחרורו. הוא נעצר פעמיים. פעם ראשונה לעשרה ימים. הוא שוחרר ואחרי שבוע נעצר שוב ואז שוחרר ב'טופאן אלאקצא' עם כמה מהחבר'ה, שחלקם כבר הפכו שאהידים – חבריו טארק דאוד וואיל משה. ג'יבריל החליט שלעולם לא ייכנע ולא יסגיר את עצמו... כשיצא מהבית אבי שאל אותו, אתה בטוח בדרך שבה אתה רוצה ללכת? ג'יבריל ענה לו: איך השתחררתי מהכלא? הוא אמר: השתחררת בעסקה. ענה לו: עכשיו עליי לפרוע את החוב שלי. ותודה לאל, אללה קיבל אותו והוא זכה למות קדושים. מזמן היה צפוי שהוא יהיה שאהיד. ידענו את זה מזמן. כשהיה בן 10-11, ג'יבריל ראה את הנביא מחמד בחלום. הנביא לקח אותו לאלאקצא, לחם לצידו (נגד היהודים. כך אמר גם אביו בסרטון נפרד – א"ע) ובישר לו שהוא יהיה שאהיד. הסברה היתה שהוא יהיה שאהיד בגיל 18. ובאמת לג'יבריל מלאו 18 ב-13.7. ידענו שימות מות קדושים. השבח לאל, אנו גאים בו, וראשנו מורם בשל כך. הוא (במותו) שריין לנו כניסה לגן עדן. המשפחה שלנו זכתה כעת לכניסה של 70 מאנשיה לגן עדן. יבואו עוד אלף כמו ג'יבריל."
''ג'יבריל רצה לפרוע את החוב עבור מי שהביא לשחרורו בעסקה''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=864676&forum=scoops1
כמה קורבנות יגיעו מהמחבלים שישוחררו?
למה בסוד?
צה"ל ושב"כ הודיעו כי החזירו גופה של חלל צה"ל שנחטף לרצועה ב-7 באוקטובר – במלחמה בדרום. המשפחה ביקשה לשמור בסוד.
https://www.haaretz.co.il/news/politics/war-2023/2024-08-28/ty-article-live/00000191-95af-d60a-a395-bdafc5ee0000?liveBlogItemId=551091422#551091422
למה בסוד? כנראה זו משפחה ערבית החוששת מהתנכלות. בושה וחרפה למדינה שיש בה כאלו החוששים מפרסום שירותם אותה.
פרחאן אל קאדי
אני פלסטיני לשחרר מחבלים רוצחים. להסתיר את הנשים
פרחאן אל קאדי החטוף הבדואי הצהיר לאחר שחרורו בשפה הערבית: ''אני רואה את עצמי כפלסטיני ולא ישראלי.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=864903&forum=scoops1
הוא הוסיף: "לא שלם עם השמחה כשיש עצורים פה ושם. יש לשחרר את החטופים הישראלים וגם את המחבלים הרוצחים שיחזרו לאימותיהם."
https://www.kan.org.il/content/kan-news/local/793702/
להחזיר לאימא, אבל לא לנשים. פרחאן אל-קאדי הסתיר את נשותיו. הוא נשק לרגלי אימו ולא להן. והתקשורת הישראלית שיתפה עימו פעולה והסתירה אותן.
[אהוד: הייתכן שהן ערביות עזתיות?]
גד אייזנקוט מדבר בפולנית
אחד מהטקסטים המכוננים של הניבון הפולני הוא: "אני לא רוצה לומר, אבל..."
מסתבר שגד איזנקוט מדבר פולנית צחה. "אני לא רוצה לתאר," אומר איזנקוט, "איך מצאתי את המנהיגים של מדינת ישראל בשבוע הראשון למלחמה, כדי לא לשמח את אויבינו. כמות הביטחון העצמי והזחיחות שאתם רואים היום, רק חלקי מאה. ההנהגה המדינית יצאה משיווי משקל."
https://x.com/akivanovick/status/1829050722014343503
אז הנה אתה לא רוצה לתאר, ובכל זאת מתאר ושימחת את האוייב. אז מה אתה אומר שמזל שאתה גד איזנקוט היית שם?
[אהוד: האם גם הוא חכם כמו יאיר לפיד?]
במאית השטן לני ריפנשטאהל היתה מעורבת ברצח יהודים
מכתב בארכיון במאית הבית של היטלר מראה שההנחיות שלה בצילום סרט הובילו למותם של יהודים פולנים. במאי סרט על אודותיה טוען: היא דרשה שהכיכר "תהיה נקייה מיהודים" והנאצים ירו לעבר היהודים שנמלטו.
עד יום מותה בשנת 2003 בגיל 101, טענה לני ריפנשטאהל, במאית הבית של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, כי מעולם לא היתה מודעת לרצח ההמוני שהתבצע בידי הנאצים ומן הסתם גם לא היתה עדה לכך.
אבל סרט תיעודי חדש, "ריפנשטהאל" של הבמאי הגרמני אנדרס פייל, שיערוך את הפרמיירה שלו בפסטיבל הסרטים בוונציה בסוף החודש, חושף שלא רק שריפנשטהאל היתה מודעת לרצח, אלא שבאחד המקרים היא אפילו הורתה עליו. הסרט גם מנפץ את דבריה של מי שכונתה "הבמאית של השטן" ו"הדיווה של הרוע," לפיהם היא לא היתה מסורה לתנועה ולאג'נדה הנאצית, ומציג את במאית התעמולה כמעריצה הדוקה של היטלר ותורת הגזע שלו.
פייל, שגם כתב את התסריט, היה הבמאי הראשון עם גישה מלאה לעיזבון של ריפנשטהאל. הוא מציג מקרה ב-1939 שבו התלוותה ריפנשטהאל ככתבת מלחמה לאדולף היטלר במסע לפולין בתחילת המלחמה, לעיר קונסקיה.
העדות נמצאה במכתב שכתב קצין זוטר ב-1952 לפיטר יאקוב, בעלה של ריפנשטהאל, רב-סרן בפלוגות הסער הנאציות. לפי המכתב, לפני שריפנשטהאל צילמה סצנה בכיכר השוק בעיר, היא דרשה שהכיכר "תהיה נקייה מיהודים." חייל אחר צעק את הפקודה "תיפטרו מהיהודים," ולשמיעתה, החלו היהודים בכיכר לנוס על נפשם ויריות נורו לעברם.
"אם זה נכון," אמר הבמאי פייל, "הרי שההוראות שלה על הסט היו חלק מטבח היהודים בקונסקיה. כנראה היא הרגישה כל כך אשמה שהיא החליטה להכחיש שהיא אפילו היתה עדה לכך."
הסרט הוא ערבוב בין צילומי וידאו ביתיים של הורסט קיטנר, שותפה לחיים של ריפנשטהאל, בווילה שלהם על גדות אגם מדרום למינכן, ובין שיחות טלפון שבהם מתקשרים אזרחים גרמנים לריפנשטהאל כדי לחזק אותה בזמן שעלו האשמות נגדה. באחת השיחות, אמר גבר בצד השני לריפנשטהאל כי "יום יבוא והיושר, המוסר וההוגנות של התקופה הנאצית עוד יחזרו לגרמניה." ריפנטשהאל עונה לו: "כן, כנראה זהו הגורל של הגרמנים."
לאחר המלחמה, כאמור, ריפנשטהאל התעקשה כי לא ידעה דבר והציגה את עצמה כקורבן עד סוף ימיה, וכאחת שמעולם לא הצליחה לחבוש את הפצע של התקופה.
כעת מתברר מהעיזבון שריפנשטהאל קיטלגה באדיקות את כל המכתבים שקיבלה, כולל אלו שהיללו את הנאצים והכחישו את השואה. במכתבים שכתבה בעצמה, ריפנשטהאל מביעה צער על סיומו של השלטון הנאצי.
בשיחות טלפון עם אלברט שפר, אדריכל שהיה חבר צמרת המשטר הנאצי בגרמניה בימי היטלר, הם החליפו עצות לגבי שיפוץ ביתם ולגבי השכר שהם קיבלו על ראיונות והרצאות. "בכל מקום שאני הולכת אליו, מאשימים אותי בזוועות ובמחנות הריכוז," היא התלוננה בשיחת טלפון לשפר.
צוות ההפקה של הסרט סיפר כי על אחת מ-700 הקופסאות שבהן היה העיזבון של ריפנשטהאל בווילה שלה, היה כתוב בטוש שחור: "הצביעו ל-NPD" – מפלגה נאו-נאצית של זמננו.
(סרט חדש: הבמאית לני ריפנשטאהל היתה מעורבת ברצח יהודים)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=864874&forum=scoops1
בין אם אמרה או לא, אחריותה לרצח היהודים ברורה לאור עצם תפקידה בהעלאת היטלר לשלטון.
דין טפליצקי יורד לברלין ומצטרף לוורמאכט
דין טפליצקי המתנאה בהיותו סטודנט וחוקר במשרד המשפטים, אינו ביישן, והוא כותב כך: "כמעט עשור חלף מאז פירסמתי כאן מאמר שכתבתי כתלמיד י"ב בעיצומה של מערכת בחירות 2015 הסוערת ("הארץ", 29.1.2015). טענתי שם כי במוקד הבחירות צריכה לעמוד השאלה אם ההקרבה שהמדינה מצפה לה מבני דורי, העתידים להתגייס לצבא בתוך חודשים ספורים, לגיטימית כל זמן שהיא עצמה נמנעת מלקחת סיכון כלשהו ליצירת עתיד בטוח יותר, שבו הקרבה מהסוג הזה תוכל להימנע.
"וכך, עשור מאז שנהפכתי לאזרח בעל זכות הצבעה ברור לי, שעתיד מדינתי הוא בכי רע. מהתנהלות נתניהו ושריו ברור שקורבנות המלחמה הנוכחית, בדיוק כמו אלו של 'צוק איתן', לא ימונפו לטובת ניסיון ליצור עתיד טוב ובטוח יותר, שמבוסס על ההבנה שהפתרון אף פעם אינו צבאי גרידא; שצה"ל לבדו לעולם לא יוכל לספק הגנה הרמטית מפני אויבינו.
"במצב עניינים כזה, מעבר לחו"ל אינו רק מתבקש – הוא כורח קיומי, מסקנה בוגרת ואחראית, שנשמעת מפיהם של ישראלים רבים מאי פעם. המסקנה הבלתי נמנעת של מציאות חיינו היא, שאזרחות ישראלית פשוט אינה ערובה מספקת לחיים בביטחון במדינה חופשית. אני עובר לברלין, ואין בי שמץ של בושה.
"(הכותב הוא סטודנט בן 27 וחוקר לשעבר במשרד המשפטים)."
(דין טפליצקי, "למה אני עוזב את הארץ", "אל -ארצ'", 28.8.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-08-28/ty-article-opinion/.premium/00000191-93ea-d13a-ab93-dbff3c2a0000
דין טפליצקי לא מתבייש מאיתנו, אבל בעיקר לא מתבייש מהגרמנים. הוא עובר לגרמניה בניגוד לרצון הגרמנים הוא עובר לברלין וכופה עליהם את נוכחותו הלא רצויה להם, כאילו כדי להוכיח להם את אמיתת דברי היטלר כי היהודים הם פרזיט על גופו של הגרמני-הארי.
בברלין בירת הרייך, הֶר טפליצקי כפולקיסט גרמני, כפטריוט גרמני, וכאזרח טוב, הוא בטח יצטרף למפגינים בעד גרמניה, ובוודאי יתגייס גם מייד לוורמאכט כדי להגן על מולדתו החדשה. בשעה שהוא מפקיר את אימו כאן בארץ שתלך כצאן לטבח. כי הרי מה פתאום שילחם בעדה? בזה הוא כמובן לא מתבייש.
השאלה כמובן היא איך שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן לא מתביישים להטיף בעיתונם את דבריו?
מי שמשתתף במלחמה הזו הוא לא מתנגד של נתניהו אלא עושה דברו
יעקב ניב (מישהו יודע את שמו המקורי?) מתנאה בעצמו כסאטיריקון. הפעם (ברצינות ולא בסאטירה) הוא כותב: "בנימין נתניהו. מתנגדי נתניהו משרתים את נתניהו ונלחמים את מלחמתו כשהם יודעים שהמלחמה האת מחריבה את ישראל.
"מה עושים אנשים במדינת ישראל כשהם חשים שראש הממשלה מפקיר אותם, מסכן את עצם קיומה של המדינה? שום דבר. נאדה. גורנישט. קצת מפגינים, קצת כותבים דברים, מפרסמים ספר, אפילו קוראים לאיש 'מחריב המדינה' אבל לא רודפים אותו, ובטח שלא עולים על הכנסת ועל הממשלה ומפילים אותה, חלילה.?
ובינתיים המדינה נחרבת. אתם, מתנגדי נתניהו לכאורה, הרי רואים ומבינים את זה היטב. אז מה אתם עושים כדי להפיל את נתניהו ולהציל את ישראל? ובכן, כן, את צודקת יונית, זה לא ייאמן, אבל זה בדיוק מה שקורה – מתנגדי נתניהו מתגייסים לצבאו של נתניהו (ושל בן-גביר וסמוטריץ') כדי להציל את נתניהו ולייצב את שלטונו גם בעתיד. מתנגדי נתניהו משרתים את נתניהו ונלחמים את מלחמתו כשהם יודעים שהמלחמה האת מחריבה את ישראל. ככה, ממש. מי שמתגייס ומשתתף במלחמה הזו הוא לא מתנגד של נתניהו, הוא עושה דברו של נתניהו, הוא שותפו של נתניהו להחרבת המדינה.
"איך זה יכול להיות דבר כזה? התשובה ברורה ועצובה – אתם מתנגדים לנתניהו האיש, אבל לא למדיניות העליונות היהודית הקטלנית שלו. אז שיהיה לכם בהצלחה ושתחזרו בשלום, כמו שאומרים."
(יעקב ניב, "מי שמשתתף במלחמה הזו הוא לא מתנגד של נתניהו אלא עושה דברו", "אל-ארצ'", 26.8.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-08-26/ty-article-opinion/.premium/00000191-8d66-dd8c-addd-bdf6c47d0000
הבנתם? זו לא סאטירה. לפי יעקב ניב "מי שמתגייס לצה"ל," "ומשתתף במלחמה הזו נגד החמאס הג'יהאד, חיזבאללה ואיראן הוא הוא שותפו של נתניהו להחרבת המדינה."
אל תתגייסו לצה"ל ותצילו את המדינה! נלך כולנו כצאן לטבח ונציל את המדינה! ודוק: זו לא סאטירה.
אחרי זה מי צריך סאטירה?
נעמן כהן
אהוד: ההיסטוריונים של העתיד יודו לך מאוד על החומרים המדהימים שאתה מתעד ומספק להם, פעמיים בשבוע, ב"חדשות בן עזר". אולי בזכות עבודתך זו גם יישמר שמך לדורות.
על "הסכם שלום"
ראש הממשלה לשעבר, העבריין והאסיר המשוחרר אהוד אולמרט, חתם עם נאסר אל-קידווא, אחיינו של מוחמד יאסר ערפאת ושר החוץ לשעבר של הרש"פ, על הצעה להסדר בין ישראל לפלסטינים הכוללת את מסירת השכונות הערביות של מזרח ירושלים לידי מדינה פלסטינית, ששם תהיה בירתה.
הסדר שלום שיוליך לכינון מדינה פלסטינית, על בסיס גבולות 1967 תוך סיפוח 4.4% משטח הגדה המערבית לישראל, מול העברת שטח דומה למדינה הפלסטינית שיכלול מסדרון שיחבר את עזה לגדה.
הקמת ממשל פלסטיני ברצועה אחרי נסיגת צה"ל, בדמות "מועצת נציבים" שתורכב מטכנוקרטים ולא מאישים פוליטיים. מועצה זו תהיה "קשורה" לרשות הפלסטינית ותשתתף בהכנת בחירות כלליות בגדה וברצועה בתוך 36 חודשים.
הצבת "נוכחות ביטחונית ערבית זמנית" שתפעל למניעת התקפות על ישראל מעזה.
הכרה בשכונות היהודיות החדשות בירושלים כחלק ממדינת ישראל, ואילו השכונות הערביות שלא נכללו בגבולות העירוניים של ירושלים לפני 1967, יהיו חלק מהבירה הפלסטינית בירושלים.
העיר העתיקה תנוהל על ידי נאמנות שבה יישבו נציגי 5 מדינות, לרבות ישראל ופלסטין. ואשר סמכותה תיקבע על ידי מועצת הביטחון. לא יהיו הגבלות על חופש הפולחן והתנועה באגן הקדוש.
המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, למעט צורכי שיטור פנימי.
הצדדים ינהלו משא ומתן באשר לגורל ההתנחלויות ותושביהן ובעניין הפליטים. תיבחן האפשרות להציב כוח בין-לאומי לאורך נהר הירדן.
למעשה, הסכים אל-קידווא לפתרון הטריטוריאלי שהציע אולמרט לאבו-מאזן בעת כהונתו כראש ממשלה ושיו"ר הרשות הפלסטינית לא השיב עליו עד עצם היום הזה.
(אהוד יערי)
https://www.mako.co.il/news-diplomatic/2024_q3/Article-4b113d19843a191027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
הבנתם את החזון המשיחי של אולמרט? צבא ערבי יהיה האחראי לפירוז עזה הנשלטת ידי החמאס, (אחרי שישראל תציל את שלטון החמאס בעזה, ותאפשר את שיקומו כהמלצת אולמרט), ירושלים העתיקה תנוהל בידי האו"ם, וכוח בינלאומי (כמו יוניפי"ל בלבנון) יגן על ישראל לאורך נהר הירדן, וגם יבטיח את הפירוז של המדינה הפלשתינאית.
בדבר אחד יש תמימות דעות בין אולמרט לחאנן-בן-גביר: "לא יהיו הגבלות על חופש הפולחן והתנועה באגן הקדוש," כלומר האו"ם יגן על יהודים שיתפללו בהר הבית...
כמה אוויל אולמרט – כמה ריאליסט ישעיהו הנביא.
דיפלומטים פלשתינים של הרשות הפלישתית
חגגו את טבח 7 באוקטובר
יותר מ-30 נציגים של הרשות הפלשתינית ברחבי העולם חגגו היללו והצדיקו את הטבח של 7 באוקטובר, שערך ארגון הטרור חמאס ביישובי העוטף. כך חשף ה"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי בכתבת תחקיר מפורטת.
לפי חשיפה של כתבת העיתון, ג'יין פרינסלי, מעל ל-30 דיפלומטים בכירים של הרשות הפלשתינית העלו פוסטים ברשתות החברתיות שבירכו וחגגו את הטבח בדרום, השוו את ישראל לנאצים, שיתפו תכנים שקוראים למחיקת ישראל ועודדו רצח של ישראלים.
כך לדוגמה, כבר בשבעה באוקטובר, חסן אלבאלאווי, סגן ראש הנציגות הפלשתינית לאיחוד האירופי, תיאר את הטבח המחריד שבוצע על ידי חמאס כ"פעילות הרואית," בעוד עאדל אטייה, השגריר הפלשתיני באיחוד האירופי, תיאר את המחבלים כ"אנשי האדיר." בינתיים, חולוסי בסאיסו, דיפלומט פלשתיני באו"ם, שיתף מפה של המזרח התיכון ללא ישראל וכתב עם הפניה למפה כי זו "פלשתין כמו שהיא צריכה להיות."
כך למשל, בחודש נובמבר פירסמה רנא אבו עייאש, קונסולית בנציגות הפלשתינית בלונדון, פוסט שבו נראה דגל ישראל הופך בהדרגה להיטלר, וגם שיתוף של סרטון TikTok של נתניהו מתחת לדיקטטור הנאצי. לפי ה"ג'ואיש כרוניקל", יש עוד עשרות דוגמאות לפוסטים שכאלה.
"הממצאים שלנו מטרידים מאוד," אמר לעיתון דובר מ-GnasherJew, ארגון חוקרים שערך את המחקר באמצעות עבודת מעקב אחר מקורות גלויים שארכה כחודש. "מצאנו שדיפלומטים מהרשות הפלשתינית תומכים בגלוי בטרור ומשמיעים לעיתים קרובות הערות אנטישמיות. היקף הנושא הזה הוא משמעותי. לא יעלה על הדעת שאנשים שאחראים לייצג את פלשתין מעל הבמה הבינלאומית מתנהגים בצורה הזאת. אנו קוראים לסילוקם המיידי מתפקידם ולגירושם ממדינותיהם המארחות."
גם השגריר לשעבר דניס רוס, אשר שימש כיועץ למזרח התיכון לכמה ממשלים בארה"ב, הגיב על הממצאים החמורים. "הרשות הפלשתינית לא יכולה לפעול בשני כיוונים מנוגדים. הם לא יכולים לטעון שהם בעד שלום ואז לתמוך במה שעשה חמאס. אם אתה אומר שאתה רוצה לראות תוצאה של שתי מדינות, אז הציוצים האלה מעוררים תהייה לגבי איזו סוג של מדינה אתה מדבר. אם מדובר במדינה המחויבת לדו קיום זה דבר אחד. אם זו מדינה המבוססת על עקרון ההתנגדות לישראל, זה משהו אחר לגמרי. זה המרשם לסכסוך מתמשך."
ב-7 באוקטובר, שגריר הרשות הפלשתינית באיחוד האירופי, עאדל אטיה, שיבח את פעולת חמאס וכתב בערבית בפייסבוק כי: "חופש ושבירת העריצות, אלה האנשים של האדירים... בסופו של דבר, זו הדרך היחידה לחופש ולמשא ומתן, לא הפוך."
כאשר מוזיאון זיכרון השואה של אושוויץ צייץ בטוויטר שהם איבדו עוקבים באוקטובר, עלא ג'דאללה, דיפלומט פלשתיני באיחוד האירופי, השיב: "למרבה הצער, ישראל משתמשת בשואה כדי להתחמק מהפשעים שלה נגד האנושות ופשעי מלחמה מתועבים."
הלה אבו-חסירה, השגרירה הפלשתינית בפריז, ונדין אבולהייג'ה, דיפלומטית באותה נציגות, ניסו להצדיק את פשעי חמאס. "ישראל נושאת באחריות מלאה", כתבה אבו חסירה לאחר הטבח, בעוד אבולהייג'ה צייצה ברשת X: "מדינה קולוניאלית היא לא קורבן חף מפשע כאשר קורבנותיה מתנגדים לרצח עם." מאוחר יותר אבולהייג'ה טענה שהישראלים הם "הטרוריסטים האמיתיים," ותיארה את חמאס כאנשי "התנגדות פלשתינית" ש"כוונו לחיילים ישראלים בלתי חוקיים." בדצמבר היא שיתפה תיאוריות קונספירציה לפיה ישראל קוצרת איברים של פלשתינים והשוותה בין צה"ל למדינה האסלאמית.
חלדון אלמאסרי, דיפלומט בנציגות הפלשתינית בספרד, שיתף ציור של אנשים רוקדים עם דגלי פלשתין ב-7 באוקטובר. בינואר הוא פרסם פוסט על "הלובי הציוני" ושיתף תמונה שהראתה שהיטלר ונתניהו הם אותו הדבר.
זמן קצר לאחר אירועי הטבח, למה נאזה, דיפלומטית פלשתינית באיחוד האירופי, צייצה ברשת X כי "הפלשתינים חווים תחושה עמוקה של כבוד וניצחון, לא רק קורבנות." היא גם שיתפה תמונה של משאית פורצת את גדר הגבול של עזה עם הכיתוב: "גבירותי ורבותי, עזה השתחררה. 7 באוקטובר 2023." אותה תמונה פורסמה על ידי חשבון הפייסבוק הרשמי של השגרירות הפלשתינית בקפריסין עם הכיתוב הנלהב: "פלשתינים פרצו דרך בהתרגשות רבה."
אותו חשבון במדיה החברתית של השגרירות הפלשתינית בקפריסין פירסם שוב ושוב תמונות של יהודים מתים במהלך השואה ופלשתינים בעזה מאז 7 באוקטובר. באחת הפעמים הוא השווה בין מעצר חשודים בטרוריסטים של חמאס ליחס ליהודים במהלך השואה. "ההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה, כפי שרוב האנשים חוששים," נכתב בחשבון. "אנשים בדרך כלל חוזרים על ההיסטוריה."
סלמאן אל חרפי, השגריר הפלשתיני לשעבר בדרום אפריקה ובצרפת, שעובד כיום כיועץ לנשיא הפלשתיני אבו מאזן, ניסה לעורר רגשות אנטישמיים בקרב נוצרים כאשר העלה תמונה של מריה וישו לצד אם פלשתינית וילדה עם הכיתוב: "הכאב של אימא זהה לזה שהיתה לפני 2,000 שנה. מדובר באותו הרוצח." וזאת בניסיון להדגיש את האמירה האנטישמית המוכרת שהיהודים רצחו את ישו. התמונה שותפה על ידי מיספר דיפלומטים אחרים.
ב-9 באוקטובר, השגריר במוזמביק, פאיז עבדולג'וואד, פירסם גרפיקה בה נכתב כי, "אם אתה שותק כשישראל הורגת פלשתינים, תשתוק כשהפלשתינים מגנים על עצמם."
טאהר אבובאקר, השגריר בגינאה ובסיירה לאון, כינה את ה-7 באוקטובר "הירואי," ופירסם ברשת X כי, "שחרור הוא המטרה של כל לוחם שמסכן את חייו למען החופש והג'יהאד למען דרכו של אלוהים."
ישנם עוד מימצאים רבים עם אמירות אנטישמיות מזעזעות, תמיכה גלויה ושמחה מתפרצת של דיפלומטים מהרשות הפלשתינית לאחר 7 באוקטובר ולאורך כל תקופת הלחימה, "הרשות הפלשתינית נמצאת בתהליך היחלשות והם עדים להלך הרוח בקרב הציבור הפלשתיני בגדה המערבית שאוהב את הרעיון שחמאס עומד מול הישראלים," אמר דניס רוס, בתגובה שהעניק לכתבה ב"ג'ואיש כרוניקל", תוך שהוא מסביר כי המחקר הנוכחי מוכיח שהרשות מאמצת את עמדות החמאס, "הרשות הפלשתינית לא רוצה להיראות רכה כלפי ישראל ולכן היא מאמצת עמדות מהסוג הזה. אני מאמין שהפלשתינים הם עם ויש להם את הזכות להגדרה עצמית, אבל לא ניתן לממש את הזכות הזו אלא אם כן הם מוכנים לקחת אחריות ולהבהיר שהם מחויבים לדו-קיום ולשלום עם ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מה שהרשות צריכה להבין זה להיות שותפה לשלום, הם גם צריכים להזדהות עם השלום. לא רק ברמה של דקלום סלוגנים. הם צריכים להוכיח שהם מוכנים לקחת אחריות. הם צריכים להוכיח את עצמם, דבר שהם לא עושים בשלב זה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=865113&forum=scoops1
לאולמרט כמובן כל זה אינו כלל משנה. הוא הרי חתם כבר על הסכם שלום איתם.
הספרדי האנטישמי ג'וסף בורל מספק לישראל ביטחון
שר החוץ היוצא של האיחוד האירופי, האנטישמי האנטי-ישראלי זה שנים רבות, הספרדי, ג'וסף בורל, פועל כעת בתפקידו כממונה מטעם האיחוד האירופי על מדיניות החוץ והמדיניות הביטחונית, וכסגן נשיא הנציבות האירופית (HRVP), באגף "הפרוגרסיבי" של האיחוד, להפסקת אש בעזה כדי להציל את שלטון החמאס ולשקמו, ופועל להטלת סנקציות על מתנחלים ושרים יהודים המוגדרים על ידו אלימים. (וכאנטישמי לא על מתנחלים ערבים ושרים ערבים אלימים).
למרבה השמחה כהונתו של בורל תסתיים בהמשך השנה, ותחליף אותו קאיה קאלאס, ראש ממשלת אסטוניה לשעבר.
בשבוע שעבר ישב בורל לריאיון בעיר סנטנדר שבמולדתו ספרד, אחרי פאנל שדן בעתיד אירופה והמזרח התיכון. הוא טען כי היסטורית, (בניגוד למשל לספרד ארצו שעשתה בעזרת צבאה טרנספר לכל הערבים) "כוח צבאי לבדו אינו מביא שלום."
בורל: אבקש ממדינות האיחוד האירופי להטיל סנקציות על היהודים בן-גביר, וסמוטריץ' (ולא על ערבים הקוראים לחיסול ישראל).
בורל הגיב גם על דבריו של נתניהו בנוגע לדה-נאציפיקציה של גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה בתוכניותיו ליום שאחרי המלחמה בעזה. "הגרמנים והצרפתים לא חיו בביטחון כשהשלום ביניהן היה מבוסס על התעצמות צבאית, וכל אחת מהן ניסתה תמיד להקדים את האחרת. כיום הגרמנים והצרפתים מרגישים בטוחים לגמרי. מדוע? כי הם החליטו לחיות בשלום ותוך הכרה הדדית. הם החליטו להתגבר על היריבות בין הזהויות שלהם, וזו היתה פריצת דרך היסטורית יוצאת מן הכלל."
(משום מה בורל שכח שגרמניה הובסה ללא תנאי, וללא זאת לא היתה אפשרית הדה- נציפיקציה שלה, כמו שלא תתאפשר דה-נאציפיקציה של החמאס והג'יהאד כל עוד הם לא מובסים, ובורל פועל להצלתם ולשיקומם).
(דליה שינדלין, "בורל: מצור על עזה ודיכוי הפלסטינים בגדה לא יספקו לכם ביטחון", "אל-ארצ'", 30.8.24)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2024-08-30/ty-article/.premium/00000191-9fa9-df21-a9b9-9faf91820000
אז מה הביטחון שמספק בורל לישראל? להציל את שלטון החמאס והג'יהאד האיסלמי.
עוד קודם לכן אמר אותו אנטישמי צבוע שישראל צריכה להתרגל לגרעין האיראני.
התרעה – יאיר למפל-לפיד לכלא!
יאיר למפל-לפיד, הגאון המדיני והביטחוני, ידע כי החמאס עומד לתקוף ב-7 באוקטובר.
יאיר למפל-לפיד: "אני רוצה להפריך אמירה שחוזרת שוב ושוב מצד הממשלה הנוכחית, כאילו הדרג המדיני לא עודכן לגבי העובדה שחמאס כבר אינו מורתע כמו בעבר. הוא כן עודכן. אני עודכנתי, ואת החומר המודיעיני שאני ראיתי ראו כמובן גם ראש הממשלה. אני לא אומר את זה עכשיו במבט לאחור. אמרתי את זה בזמן אמיתי.
"ב-21 לאוגוסט 2023 הייתי בעדכון בטחוני אצל ראש הממשלה. המזכיר הצבאי דאז, האלוף אבי גיל, ניהל את העדכון. הוא דיווח לי על התחממות בכל הגזרות הבטחוניות – האלוף גיל דיווח שכל אלה מזהים בצד הישראלי חולשה, לצד משבר מתהווה מול האמריקאים. אני חשבתי שמדובר במידע יוצא דופן בחריפותו ובנחרצותו. ראש הממשלה – וכאן אני נותן התרשמות אישית בלבד, כך שניתן לחלוק עליה – נראה משועמם ואדיש לנושא, ולא העיר עליו דבר. נתניהו ידע, הקבינט ידע, מערכת הבטחון כן הזהירה, מערך המודיעין על כל אגפיו התריע פעם אחר פעם. צריך להבדיל בין העובדה שב-7 לאוקטובר לא היתה התרעה טקטית ממוקדת על פריצת הגדר, לבין העובדה שהיתה התרעה אסטרטגית שחזרה ושוב מפני התלקחות אלימה ומפני אובדן ההרתעה."
https://x.com/yairlapid/status/1829078085263646933?t=H9vfChh0lP0e16309PNCCA&s=03)
שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן מיד אצו רצו ופרסמו במאמר מערכת בשל עיתונם:
לא משכו בדש מעילו? ועוד איך משכו!
עדות ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, בוועדת החקירה האזרחית ל-7 באוקטובר מפריכה את הטענה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפיה הדרג המדיני לא עודכן כי חמאס לא הורתע וכי יש סכנה ממשית לפגיעה בישראל.
לפי עדותו של לפיד, המזכיר הצבאי של נתניהו, האלוף אבי גיל, עדכן אותו לפני כשנה, על רקע ההפיכה המשטרית, כי בארגוני הטרור מזהים "חולשה, קרע פנימי, מתחים ואובדן כשירות בצבא, לצד משבר מתהווה מול האמריקאים." ועוד הוא גילה כי "הונח לפנַי החומר המודיעיני ברמת הסיווג הגבוהה ביותר. המשמעות שלו היתה חד-משמעית: ישראל ברמת סיכון גבוהה במיוחד."
לפיד טען שגם ראש שב"כ רונן בר הזהיר את נתניהו. לדבריו, ערב ביטול עילת הסבירות הוא נפגש עם בר ושמע ממנו אזהרות על ההשפעות הביטחוניות של ההפיכה המשטרית ושל הקרע הפנימי שהיא גורמת. הוא שאל במפורש את בר אם האזהרות האלה הונחו לפני נתניהו ושרי הקבינט, והתשובה היתה "כמובן שכן."
לפיד הוסיף שבספטמבר נכח בדיון בוועדת החוץ והביטחון, וששם דווח כי "ההרתעה הישראלית נשחקה באופן דרמטי, אויבינו חושבים שיש להם הזדמנות נדירה לפגוע בנו." זאת גם הסיבה שיצא בהצהרה לתקשורת בעקבות אותו דיון, ואמר כי "כל ראשי מערכת הביטחון – צה"ל, שב"כ, משטרה, גופי המודיעין – מזהירים את הממשלה ואת הקבינט מהתלקחות אלימה."
עדותו של לפיד מחזקת את הטענה שמחדל 7 באוקטובר הוא באחריות ראש הממשלה, על אף המאמץ המתמשך של נתניהו וממשלתו לטשטש את העקבות ולגלגל את האשמה על הצבא. רק בשבוע האחרון פורסמו הקלטות מפגישה בין חטופות שחזרו מהשבי ובני משפחתן ובין נתניהו, ושרה נתניהו נשמעת בהן עונה לחטופה שהתעקשה כי נתניהו הוא האחראי: "כשלא מספרים לו כלום, איך הוא אמור לדעת?"
ובכן, לו שעה ראש הממשלה לאזהרות במקום להיראות "משועמם ואדיש לנושא," כדברי לפיד, ישראל לא היתה חוטפת את המכה הקשה בתולדותיה. לו היתה לנתניהו טיפת יושרה, הוא היה מתפטר ולא היה יוצא מפתח ביתו מחמת האשמה והבושה.
(מאמר מערכת עיתון "הארץ" 30.8.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-08-30/ty-article-opinion/00000191-9f3b-d314-a9f5-9ffbb1dd0000
כמובן היתה התראה כללית ככסת"ח. אזהרה לפגיעה בישראל מאיפה? לא היתה שום אהרה להתקפת החמאס, אלא רק הרגעה.
הפרוטסטנטים ממשיכים את ההבל שהמהפכה המשפטית היא שהביאה לתפיסת החולשה של ישראל בשעה שבדיוק ההיפך הוא הנכון, ממה התרשם החמאס יותר האם מהמהפכה המשפטית, או מההפגנות נגדה עם האיום בסרבנות, הדבר האחרון שעניין את החמאס זו עילת הסבירות. מה שעניין אותו הוא איום הפרוטסטנטים שלא יתגייסו לצבא וילכו כצאן לטבח או בניסוח האייקון הפרוטסטנטי, שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, ש"עד ספטמבר ישראל תישאר ללא צבא." זו היתה בשבילם שעת כושר.
אבל נניח, רק נניח, שיאיר למפל-לפיד אכן באמת הוזהר מהתקפת החמאס, וסופר לו על תוכנית "חומת יריחו", אז איך זה שעיתון "הארץ" לא תוקף אותו על שהוא לא רץ מיד למסיבת הנובה ותבע את פיזורה? איך זה שהוא אינו מפנה את טענותיו לרמטכ"ל ראש אמ"ן, והשב"כ שידעו ולא עשו דבר? הרי אם אכן למפל-לפיד ידע ולא פעל, עליו לעמוד לדין ולהיכנס לכלא.
ארץ מקוללת להעמיד לדין את הפושע
אביהו רוזנברג-רונן המתנאה בעצמו כיוצא "השומר הצעיר", וכהיסטוריון, מבכה את המצב בארץ: "עכשיו כשגופותיהם המיוסרות של אלכס דנציג ורעיו חזרו אלינו," כותב רוזנברג-רונן, "אין ברירה אלא להיות פה למתים ולקבוע: אנו חיים בארץ הורגת אנשיה. ארץ שחיי מיטב בניה הם כקליפת השום בעיני האיש המושחת וערל הלב העומד בראשה. ארץ שצבאה אינו מגן על אזרחיה החטופים, אלא מפציץ אותם בעודם כלואים, חסרי אונים ומשוועים לשווא למושיע. בארץ כזו אין ישועה. קללת עד תרבוץ עליה, שהפקירה למוות את יושביה.
"בארץ הורגת אנשיה הכול בסדר. קצין שהורה לירות בתותח של טנק על בית ובו למעלה מעשרה חטופים מקבל אוגדה לפקד עליה. במדינה תקינה כפי שהיתה פעם מדינה זו, הוא היה מועמד למשפט על פקודה בלתי חוקית בעליל, וגורלו היה נחרץ לעולם. בארץ הורגת יושביה הוא נחשב לגיבור. בארץ אוהבת יושביה ייחשב כפושע.
"הרג התושבים בידי מדינתם פשה בכל המערכות בארץ מהארזים ועד אזובי הקיר.
"מעל לכולם, אחראי לארץ הורגת יושביה אדם אחד, נביא המלחמה וניהול הסכסוכים, נסיך האופל, מנהיג החורבן. שההרס שהמיט עלינו, על חברינו ועל גופותינו גדול מנשוא. לנתניהו יש אחריות לא רק על הפקרתם אלא גם על מותם של אזרחי מדינתו. הוא יכול היה להצילם, הכול יכול היה להיות אחרת, אילו רק הודה בכישלונו הנורא, אילו רק היה נכון להתקדם במו"מ להחזרתם, אילו רק העביר את כסאו לאדם נורמטיבי. אחוז בפרנויות של שליט מימי קדם הוא ממשיך לדהור על פנתר אל החורבן כשחרב דמוקלס גרעינית תלויה מעליו וממילא מעל כולנו.
"אי החזרת החטופים אינה רק בגדר הפקרה אלא היא בגדר פשע פלילי, שעליו יש להעמידו לדין. דמם של אלכס וחבריו זועק אלינו מהאדמה: אם יש דין ויש דיין, העמידו את האיש הזה למשפט,
"גם על טבח של עשרות אלפי נשים וילדים ואזרחים פלסטינאים חפים מפשע, שיש הטוענים שמגיע למימדי ג'נוסייד.
"ולבסוף, אלכס שלנו, מי יגול עפר מעיניך, מי. גורלנו הצטלב בבלי דעת כה הרבה פעמים. והרי בקלות יכולתי להיות אתה ואתה אני. רק מקרה הוא שאתה היית שם בניר עוז ביום הנורא ההוא ולא אני שחייתי לפנים בכרם שלום בקרבתך. הורינו שחוו את הנאציזם, הולידו אותנו ב-1948, שנת התקווה הגדולה. הם איוו להם את הארץ הזו לחיות בה בביטחון ובשלווה, ועל כן יצאו מפולין הדוויה להקים להם ארץ חדשה וצודקת. שנינו הצטרפנו לרומנטית ולנועזת שבתנועות – השומר הצעיר, שנינו בנינו קיבוצים חדשים ורדיקלים, שנינו שילבנו עשיה חקלאית במאבק חברתי אי שם בפאתי הנגב המערבי.
"אנחנו שהתגעגענו לתרבות האבודה והיפה של יהודי פולין, אבל אהבנו עד בלי שאת את הארץ הזו, יודעים עכשיו – אתה מתחת לאדמה ואני (עדיין) מעליה – כי זוהי ארץ הורגת יושביה." (הכותב הוא פרופסור להיסטוריה).
(אביהו רונן, "אלכס שלנו, מי יגול עפר מעיניך. בקלות יכולתי להיות אתה ואתה אני, "אל-ארצ'", 25.8.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-08-25/ty-article-opinion/.premium/00000191-8949-dc4a-a59b-bbe9f0070000
הבנתם? "אנחנו שהתגעגענו לתרבות האבודה והיפה של יהודי פולין," רואים בישראל ארץ מקוללת רוצחת את אנשיה, ועושה ג'נוסייד, עם מנהיג פושע. העיקר שאני, אביהו רוזנברג-רונן, נשאר תמיד צדיק, ומרוצה מעצמו.
אביהו רוזנברג-רונן יליד קיבוץ "השומר הצעיר" העוגן. (לא מפתיע כי קיבוץ השוה"צ העוגן הוא גם בית גידולו וחינוכו של עמיחי הירש אילון). אימו ניצולת השואה התאבדה בהיותו בן תשע. לאחר השירות הצבאי הצטרף רוזנברג-רונן לגרעין "השומר הצעיר" גיל"ת (גרעין ילדי תנובה). והקים ב-1968 את התנחלות "השומר הצעיר" "כרם שלום" על האדמות שנגזלו מהערבים של "כרם אבו-סאלֶם" ליד רפיח.
קיבוץ כרם שלום, נתפס בשנים אלה כסמן רדיקלי של השמאל הפרו-איסלמי. קיבוץ פרוטסטנטי שהרבה בפרוטסט פרו-איסלמי. הקיבוץ פעל נגד ניסיונות הגירוש של הבדואים מפתחת רפיח, כנגד תחילת ההתיישבות ביו"ש, ובקידום תנועות שמאל כגון שי"ח, של"י, רק"ח ואח"כ חד"ש האנטי ציוניות. כמו כן היה שותף לניסיון לעצב את כרם שלום כקיבוץ פתוח מדגם מחדש. בשנים אלה, מילא רוזנברג-רונן תפקידים חברתיים ומשקיים רבים בכרם שלום וביניהם מזכיר קיבוץ ורכז בניין.
הם היו כאילו יותר "סוציאליסטים" ברוח התנועה מתנועתם המקורית, אבל למעשה מעבר לרושם החיצוני הם לא הקפידו על כל עקרונות התנועה.
כזכור מאיר ולד-יערי ניסה להחליף את משה רבנו הפיץ את "עשרת הדיברות של השוה"צ". בני הקיבוץ "הסוציאליסטי החדש" מחקו מדיברותיו שתי דיברות: את הדיברה (דיבר) הרביעית "השומר הוא פעיל איש עבודה ויודע לחיות מיגיע כפיו." כלומר הם חיו גם ממה שקרל הלוי-מרקס הגדיר "עודף הערך."
וכמובן מחקו את הדיברה (דיבר) העשירית: "השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו (אינו מעשן, אינו שותה כהל ושומר על הטוהר המיני)". בכרם שלום אף החלה מסורת חדשה –חבֵרות הקיבוץ עבדו ברחבי הקיבוץ בעירום.
הם עשו פרוטסט נגד היחס לבדואים, אך הרעילו את כבשיהם שנכנסו לאדמה שעיבדו שגזלו מהערבים. כמובן שקיבוץ של פרוטסטנטים תלושים לא יכול התקיים בעולם המעשה.
בשנת 1979 עזב רונן את הקיבוץ ואת הסוציאליזם, לטובת הקסם הבורגני, ועבר לתל אביב, ובכך הציל אולי את חייו ב-7 באוקטובר. האידיאולוגיה הסוציאליסטית החדשה התפוצצה כבלון נפוח הרבה לפני זו הישנה של ולד-יערי-וחזן שבכל זאת ראו את ההתיישבות וההתנחלות בארץ (כולל ביו"ש) כעיקר. כל "הסוציאליסטים הפרוטסנטנטים" עזבו את הקיבוץ עד שהתפרק. (בקיבוץ החדש כבר אין "השומר הצעיר". רובו דתי).
מסתבר שאקטיביזם פרו-איסלמי הוא הדבר היחיד שנשאר.
סבא קוף-קוף
אשרינו מה טוב חלקנו
בילדותי היה לנו סבא זקן במשק שכל הילדים כינו אותו "סבא קוף-קוף". אני לא יודע מי המציא את השם. ילדים יכולים להיות מרושעים ואכזריים. סבא קוף-קוף לא ידע עברית. היה הולך עם מקל, סיפרו עליו שהיה מכה בו את אשתו. הילדים היו קוראים לו סבא קוף-קוף והוא היה מרים את המקל לעומתם. מה שהיווה אטרקציה אצלנו הילדים היתה העובדה שלא הבנו אז שהוא השתין תמיד מצינורית. תמיד רצינו ללכת ולראות את זה. איך סבא קוף-קוף משתין.
נזכרתי בו השבוע כשביקרתי חולה עם קטטר לאחר ניתוח פרוטסטטה. (לא עלינו, למרות שכמחצית מהזקנים יזדקקו לכך).
שאלתי בני משפחה וחברים מי היה סבא קוף-קוף? של מי היה סבא? אף אחד לא ידע. כולם זכרו אותו, אף אחד לא זכר את שמו האמיתי. רק רחלי מנהלת הארכיון מצאה. הוא היה עולה מרומניה אבא של אחת החברות. בארכיון אפילו אין את שנות חייו.
כמה סבל היה פעם, וכמה לא היינו רגישים אליו. היום אנחנו נענשים.
ואם כבר הזכרתי קטטר אז לפחות "אשרינו אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו," לפחות בבעיות עם הקטטר.
לפני כמה זמן החליטה מרצה באוניברסיטה פרוגרסיבית ופרוטסנטית (אחות של עיתונאי פרוטסטנט ידוע) עם בת זוגתה לפי האופנה החדשה, לא למול את בנה השני מטעמי מוסר. לא להכאיב לחסר ישע. הבן הראשון נימול. בעוד שאני לא מכיר מישהו שסבל מברית ביום השמיני לחייו, אין לה כלל מושג כמה סבל היא גרמה לבנה הערל.
כמה סבל יש בגיל מבוגר לערלים החייבים לגולל את עורלתם לפני כל הטלת שתן. כמה סבל יש לנזקקים לקטטר בגלל הצורך לגולל את עורלתם.
מה מועילה ברית מילה לזקנים
מה עדיף, עם או בלי? לאולג, שעבר ברית בגיל 60, יש תשובה נחרצת.
מה גורם לגבר בן 60 להחליט לעבור ברית מילה? אחרי שנים של בעיות עור בעורלה, החליט אולג (שם בדוי) לעבור ברית מילה. "בארבע השנים האחרונות סבלתי מהצטלקות של העורלה וקושי להפשיל אותה בזמן הטלת שתן וקיום יחסי מין. ככל שהזמן חלף הבעייה הלכה והחמירה עד לכדי קושי ניכר בהטלת שתן ודלקות חוזרות של העורלה שגרמו לי לכאבים ונפיחות של הפין. במשך השנים טיפלתי במשחות שעזרו באופן זמני אבל המצב תמיד חזר לקדמותו."
אולג הופנה לבית החולים הלל יפה, שם קיים שירות של ברית מילה בהרדמה מקומית עבור גברים שמעוניינים לעבור את תהליך המילה, בין אם מסיבה בריאותית, דתית או חברתית.
"בעבר הברית היתה נעשית בהרדמה מלאה, אבל ניתן לבצע את זה בהרדמה מקומית," אומר לוואלה בריאות ד"ר רונן רוב, מנהל המחלקה האורולוגית בהלל יפה." זה מאפשר למטופל לעבור את התהליך ללא כאב ולהשתחרר הביתה עוד באותו היום.
אבל מה עדיף במיטה – עם או בלי?
ד"ר רוב מספר שבשנים האחרונות חלה עלייה בפנייתם של גברים לעבור מרצונם ברית מילה, בין אם מדובר בעולים חדשים המעוניינים לעשות זאת מבחינה דתית או חברתית, ובין אם מסיבה בריאותית.
"לא מעט גברים שאינם נימולים סובלים מדלקות חוזרות של העורלה (בלאניטיס), הצטלקות של העורלה (פימוזיס) שלעתים אינה מאפשרת את הפשלתה בעת קיום יחסי מין או הטלת שתן או כאלה הסובלים מ-BXO שהיא דלקת כרונית של עור הפין אשר גורמת לגרד, פצעים והצטלקויות, וכשמסירים את העורלה, לרוב הבעיה נפתרת."
אולג, לא היו לך חששות לפני ההליך?
"האמת שמאוד חששתי לעבור את ההליך. האם זה בכלל יצליח, האם הפרוצדורה תכאב ומה ההשלכות מבחינת קיום יחסי מין ואיך זה ישפיע על ההנאה שלי ושל בת הזוג שלי."
מה מרגישים יום אחרי הניתוח?
"בימים שלאחר הניתוח כאב קצת, אבל כמעט ולא נזקקתי למשככי כאבים."
מתי חזרת לתפקוד מלא לאחר הניתוח?
"לעבודה חזרתי אחרי שלושה ימים. שבוע לאחר הפרוצדורה הגעתי לביקורת במרפאה כדי לוודא שהכול תקין. יחסי מין קיימתי רק לאחר שישה שבועות, כפי שהרופא הנחה אותי."
ובקשר לזה, שאלה בלתי נמנעת – מה עדיף, עם או בלי?
"היום אני יכול להגיד בלב שלם שבלי, אין ספק. אני מאוד מרוצה מהבחירה שלי לעבור את הניתוח בהרדמה מקומית. השתחררתי הביתה עוד באותו היום, כשאני מרגיש טוב, ללא כאבים. חשוב לי להגיד לכל מי שסובל מדלקות, כאבים או קושי בהטלת שתן, חשוב שתדעו שיש פתרונות מצוינים ואפקטיביים. אין צורך לסבול. עברו מיספר חודשים מאז שעברתי את ההליך ומאז אני לא סובל מדלקות בדרכי השתן או מכאבים בקיום יחסי מין. אין ספק שזה שיפר לי את איכות החיים."
https://hamal.co.il/main/מה-עדיף-עם-או-בלי-לאולג-שעבר-ברית-בגיל-60-יש-תשובה-נחרצת-82476
הנה כי כן "אשרינו אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו."
צוואת המחבל המשוחרר אזהרה לכולנו
הקטע המצורף הוא חובה לכל ישראלי, במיוחד כאשר אנו דנים בשחרור מחבלים בעסקה.
בסרטון המצורף, נראה אחיו של המחבל ג'יבריל ג'יבריל, פעיל חמאס, ששוחרר בעסקה האחרונה בנובמבר (עסקת הקטינים והנשים מול חמאס), מסביר בעיניים בורקות על "החוב" שחש ג'יבריל כלפי מי שהביא לשחרורו, הנאמנות כלפיו, דבר שהניע אותו לבצע פיגועים עד שיהיה שאהיד. זה היה הלך הרוח שליווה אותו.
זה צפוי להיות הלך הרוח של רבים מאלה שישתחררו (או שכבר שוחררו בעסקאות מול חמאס). השחרור במסגרת עסקה מניע את המשוחררים במוטיבציה אדירה בכיוון מאוד מסוים. תשאלו את המשוחרר מלא המוטיבציה מעסקת שליט – יחיא סנואר.
הנה תרגום דברי האח: "הוא רצה לפרוע את החוב לתושבי עזה שהיו הסיבה לשחרורו. הוא נעצר פעמיים. פעם ראשונה לעשרה ימים. הוא שוחרר ואחרי שבוע נעצר שוב ואז שוחרר ב'טופאן אלאקצא' עם כמה מהחבר'ה, שחלקם כבר הפכו שאהידים – חבריו טארק דאוד וואיל משה. ג'יבריל החליט שלעולם לא ייכנע ולא יסגיר את עצמו... כשיצא מהבית אבי שאל אותו, אתה בטוח בדרך שבה אתה רוצה ללכת? ג'יבריל ענה לו: איך השתחררתי מהכלא? הוא אמר: השתחררת בעסקה. ענה לו: עכשיו עליי לפרוע את החוב שלי. ותודה לאל, אללה קיבל אותו והוא זכה למות קדושים. מזמן היה צפוי שהוא יהיה שאהיד. ידענו את זה מזמן. כשהיה בן 10-11, ג'יבריל ראה את הנביא מחמד בחלום. הנביא לקח אותו לאלאקצא, לחם לצידו (נגד היהודים. כך אמר גם אביו בסרטון נפרד – א"ע) ובישר לו שהוא יהיה שאהיד. הסברה היתה שהוא יהיה שאהיד בגיל 18. ובאמת לג'יבריל מלאו 18 ב-13.7. ידענו שימות מות קדושים. השבח לאל, אנו גאים בו, וראשנו מורם בשל כך. הוא (במותו) שריין לנו כניסה לגן עדן. המשפחה שלנו זכתה כעת לכניסה של 70 מאנשיה לגן עדן. יבואו עוד אלף כמו ג'יבריל."
''ג'יבריל רצה לפרוע את החוב עבור מי שהביא לשחרורו בעסקה''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=864676&forum=scoops1
כמה קורבנות יגיעו מהמחבלים שישוחררו?
למה בסוד?
צה"ל ושב"כ הודיעו כי החזירו גופה של חלל צה"ל שנחטף לרצועה ב-7 באוקטובר – במלחמה בדרום. המשפחה ביקשה לשמור בסוד.
https://www.haaretz.co.il/news/politics/war-2023/2024-08-28/ty-article-live/00000191-95af-d60a-a395-bdafc5ee0000?liveBlogItemId=551091422#551091422
למה בסוד? כנראה זו משפחה ערבית החוששת מהתנכלות. בושה וחרפה למדינה שיש בה כאלו החוששים מפרסום שירותם אותה.
פרחאן אל קאדי
אני פלסטיני לשחרר מחבלים רוצחים. להסתיר את הנשים
פרחאן אל קאדי החטוף הבדואי הצהיר לאחר שחרורו בשפה הערבית: ''אני רואה את עצמי כפלסטיני ולא ישראלי.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=864903&forum=scoops1
הוא הוסיף: "לא שלם עם השמחה כשיש עצורים פה ושם. יש לשחרר את החטופים הישראלים וגם את המחבלים הרוצחים שיחזרו לאימותיהם."
https://www.kan.org.il/content/kan-news/local/793702/
להחזיר לאימא, אבל לא לנשים. פרחאן אל-קאדי הסתיר את נשותיו. הוא נשק לרגלי אימו ולא להן. והתקשורת הישראלית שיתפה עימו פעולה והסתירה אותן.
[אהוד: הייתכן שהן ערביות עזתיות?]
גד אייזנקוט מדבר בפולנית
אחד מהטקסטים המכוננים של הניבון הפולני הוא: "אני לא רוצה לומר, אבל..."
מסתבר שגד איזנקוט מדבר פולנית צחה. "אני לא רוצה לתאר," אומר איזנקוט, "איך מצאתי את המנהיגים של מדינת ישראל בשבוע הראשון למלחמה, כדי לא לשמח את אויבינו. כמות הביטחון העצמי והזחיחות שאתם רואים היום, רק חלקי מאה. ההנהגה המדינית יצאה משיווי משקל."
https://x.com/akivanovick/status/1829050722014343503
אז הנה אתה לא רוצה לתאר, ובכל זאת מתאר ושימחת את האוייב. אז מה אתה אומר שמזל שאתה גד איזנקוט היית שם?
[אהוד: האם גם הוא חכם כמו יאיר לפיד?]
במאית השטן לני ריפנשטאהל היתה מעורבת ברצח יהודים
מכתב בארכיון במאית הבית של היטלר מראה שההנחיות שלה בצילום סרט הובילו למותם של יהודים פולנים. במאי סרט על אודותיה טוען: היא דרשה שהכיכר "תהיה נקייה מיהודים" והנאצים ירו לעבר היהודים שנמלטו.
עד יום מותה בשנת 2003 בגיל 101, טענה לני ריפנשטאהל, במאית הבית של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, כי מעולם לא היתה מודעת לרצח ההמוני שהתבצע בידי הנאצים ומן הסתם גם לא היתה עדה לכך.
אבל סרט תיעודי חדש, "ריפנשטהאל" של הבמאי הגרמני אנדרס פייל, שיערוך את הפרמיירה שלו בפסטיבל הסרטים בוונציה בסוף החודש, חושף שלא רק שריפנשטהאל היתה מודעת לרצח, אלא שבאחד המקרים היא אפילו הורתה עליו. הסרט גם מנפץ את דבריה של מי שכונתה "הבמאית של השטן" ו"הדיווה של הרוע," לפיהם היא לא היתה מסורה לתנועה ולאג'נדה הנאצית, ומציג את במאית התעמולה כמעריצה הדוקה של היטלר ותורת הגזע שלו.
פייל, שגם כתב את התסריט, היה הבמאי הראשון עם גישה מלאה לעיזבון של ריפנשטהאל. הוא מציג מקרה ב-1939 שבו התלוותה ריפנשטהאל ככתבת מלחמה לאדולף היטלר במסע לפולין בתחילת המלחמה, לעיר קונסקיה.
העדות נמצאה במכתב שכתב קצין זוטר ב-1952 לפיטר יאקוב, בעלה של ריפנשטהאל, רב-סרן בפלוגות הסער הנאציות. לפי המכתב, לפני שריפנשטהאל צילמה סצנה בכיכר השוק בעיר, היא דרשה שהכיכר "תהיה נקייה מיהודים." חייל אחר צעק את הפקודה "תיפטרו מהיהודים," ולשמיעתה, החלו היהודים בכיכר לנוס על נפשם ויריות נורו לעברם.
"אם זה נכון," אמר הבמאי פייל, "הרי שההוראות שלה על הסט היו חלק מטבח היהודים בקונסקיה. כנראה היא הרגישה כל כך אשמה שהיא החליטה להכחיש שהיא אפילו היתה עדה לכך."
הסרט הוא ערבוב בין צילומי וידאו ביתיים של הורסט קיטנר, שותפה לחיים של ריפנשטהאל, בווילה שלהם על גדות אגם מדרום למינכן, ובין שיחות טלפון שבהם מתקשרים אזרחים גרמנים לריפנשטהאל כדי לחזק אותה בזמן שעלו האשמות נגדה. באחת השיחות, אמר גבר בצד השני לריפנשטהאל כי "יום יבוא והיושר, המוסר וההוגנות של התקופה הנאצית עוד יחזרו לגרמניה." ריפנטשהאל עונה לו: "כן, כנראה זהו הגורל של הגרמנים."
לאחר המלחמה, כאמור, ריפנשטהאל התעקשה כי לא ידעה דבר והציגה את עצמה כקורבן עד סוף ימיה, וכאחת שמעולם לא הצליחה לחבוש את הפצע של התקופה.
כעת מתברר מהעיזבון שריפנשטהאל קיטלגה באדיקות את כל המכתבים שקיבלה, כולל אלו שהיללו את הנאצים והכחישו את השואה. במכתבים שכתבה בעצמה, ריפנשטהאל מביעה צער על סיומו של השלטון הנאצי.
בשיחות טלפון עם אלברט שפר, אדריכל שהיה חבר צמרת המשטר הנאצי בגרמניה בימי היטלר, הם החליפו עצות לגבי שיפוץ ביתם ולגבי השכר שהם קיבלו על ראיונות והרצאות. "בכל מקום שאני הולכת אליו, מאשימים אותי בזוועות ובמחנות הריכוז," היא התלוננה בשיחת טלפון לשפר.
צוות ההפקה של הסרט סיפר כי על אחת מ-700 הקופסאות שבהן היה העיזבון של ריפנשטהאל בווילה שלה, היה כתוב בטוש שחור: "הצביעו ל-NPD" – מפלגה נאו-נאצית של זמננו.
(סרט חדש: הבמאית לני ריפנשטאהל היתה מעורבת ברצח יהודים)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=864874&forum=scoops1
בין אם אמרה או לא, אחריותה לרצח היהודים ברורה לאור עצם תפקידה בהעלאת היטלר לשלטון.
דין טפליצקי יורד לברלין ומצטרף לוורמאכט
דין טפליצקי המתנאה בהיותו סטודנט וחוקר במשרד המשפטים, אינו ביישן, והוא כותב כך: "כמעט עשור חלף מאז פירסמתי כאן מאמר שכתבתי כתלמיד י"ב בעיצומה של מערכת בחירות 2015 הסוערת ("הארץ", 29.1.2015). טענתי שם כי במוקד הבחירות צריכה לעמוד השאלה אם ההקרבה שהמדינה מצפה לה מבני דורי, העתידים להתגייס לצבא בתוך חודשים ספורים, לגיטימית כל זמן שהיא עצמה נמנעת מלקחת סיכון כלשהו ליצירת עתיד בטוח יותר, שבו הקרבה מהסוג הזה תוכל להימנע.
"וכך, עשור מאז שנהפכתי לאזרח בעל זכות הצבעה ברור לי, שעתיד מדינתי הוא בכי רע. מהתנהלות נתניהו ושריו ברור שקורבנות המלחמה הנוכחית, בדיוק כמו אלו של 'צוק איתן', לא ימונפו לטובת ניסיון ליצור עתיד טוב ובטוח יותר, שמבוסס על ההבנה שהפתרון אף פעם אינו צבאי גרידא; שצה"ל לבדו לעולם לא יוכל לספק הגנה הרמטית מפני אויבינו.
"במצב עניינים כזה, מעבר לחו"ל אינו רק מתבקש – הוא כורח קיומי, מסקנה בוגרת ואחראית, שנשמעת מפיהם של ישראלים רבים מאי פעם. המסקנה הבלתי נמנעת של מציאות חיינו היא, שאזרחות ישראלית פשוט אינה ערובה מספקת לחיים בביטחון במדינה חופשית. אני עובר לברלין, ואין בי שמץ של בושה.
"(הכותב הוא סטודנט בן 27 וחוקר לשעבר במשרד המשפטים)."
(דין טפליצקי, "למה אני עוזב את הארץ", "אל -ארצ'", 28.8.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-08-28/ty-article-opinion/.premium/00000191-93ea-d13a-ab93-dbff3c2a0000
דין טפליצקי לא מתבייש מאיתנו, אבל בעיקר לא מתבייש מהגרמנים. הוא עובר לגרמניה בניגוד לרצון הגרמנים הוא עובר לברלין וכופה עליהם את נוכחותו הלא רצויה להם, כאילו כדי להוכיח להם את אמיתת דברי היטלר כי היהודים הם פרזיט על גופו של הגרמני-הארי.
בברלין בירת הרייך, הֶר טפליצקי כפולקיסט גרמני, כפטריוט גרמני, וכאזרח טוב, הוא בטח יצטרף למפגינים בעד גרמניה, ובוודאי יתגייס גם מייד לוורמאכט כדי להגן על מולדתו החדשה. בשעה שהוא מפקיר את אימו כאן בארץ שתלך כצאן לטבח. כי הרי מה פתאום שילחם בעדה? בזה הוא כמובן לא מתבייש.
השאלה כמובן היא איך שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן לא מתביישים להטיף בעיתונם את דבריו?
מי שמשתתף במלחמה הזו הוא לא מתנגד של נתניהו אלא עושה דברו
יעקב ניב (מישהו יודע את שמו המקורי?) מתנאה בעצמו כסאטיריקון. הפעם (ברצינות ולא בסאטירה) הוא כותב: "בנימין נתניהו. מתנגדי נתניהו משרתים את נתניהו ונלחמים את מלחמתו כשהם יודעים שהמלחמה האת מחריבה את ישראל.
"מה עושים אנשים במדינת ישראל כשהם חשים שראש הממשלה מפקיר אותם, מסכן את עצם קיומה של המדינה? שום דבר. נאדה. גורנישט. קצת מפגינים, קצת כותבים דברים, מפרסמים ספר, אפילו קוראים לאיש 'מחריב המדינה' אבל לא רודפים אותו, ובטח שלא עולים על הכנסת ועל הממשלה ומפילים אותה, חלילה.?
ובינתיים המדינה נחרבת. אתם, מתנגדי נתניהו לכאורה, הרי רואים ומבינים את זה היטב. אז מה אתם עושים כדי להפיל את נתניהו ולהציל את ישראל? ובכן, כן, את צודקת יונית, זה לא ייאמן, אבל זה בדיוק מה שקורה – מתנגדי נתניהו מתגייסים לצבאו של נתניהו (ושל בן-גביר וסמוטריץ') כדי להציל את נתניהו ולייצב את שלטונו גם בעתיד. מתנגדי נתניהו משרתים את נתניהו ונלחמים את מלחמתו כשהם יודעים שהמלחמה האת מחריבה את ישראל. ככה, ממש. מי שמתגייס ומשתתף במלחמה הזו הוא לא מתנגד של נתניהו, הוא עושה דברו של נתניהו, הוא שותפו של נתניהו להחרבת המדינה.
"איך זה יכול להיות דבר כזה? התשובה ברורה ועצובה – אתם מתנגדים לנתניהו האיש, אבל לא למדיניות העליונות היהודית הקטלנית שלו. אז שיהיה לכם בהצלחה ושתחזרו בשלום, כמו שאומרים."
(יעקב ניב, "מי שמשתתף במלחמה הזו הוא לא מתנגד של נתניהו אלא עושה דברו", "אל-ארצ'", 26.8.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-08-26/ty-article-opinion/.premium/00000191-8d66-dd8c-addd-bdf6c47d0000
הבנתם? זו לא סאטירה. לפי יעקב ניב "מי שמתגייס לצה"ל," "ומשתתף במלחמה הזו נגד החמאס הג'יהאד, חיזבאללה ואיראן הוא הוא שותפו של נתניהו להחרבת המדינה."
אל תתגייסו לצה"ל ותצילו את המדינה! נלך כולנו כצאן לטבח ונציל את המדינה! ודוק: זו לא סאטירה.
אחרי זה מי צריך סאטירה?
נעמן כהן
אהוד: ההיסטוריונים של העתיד יודו לך מאוד על החומרים המדהימים שאתה מתעד ומספק להם, פעמיים בשבוע, ב"חדשות בן עזר". אולי בזכות עבודתך זו גם יישמר שמך לדורות.
רון בריימן
יום הזיכרון הלאומי
מלחמת יום הכיפורים נקראת כך, כי האוייב פתח בה ביום הקדוש ביותר לעם ישראל. מאז מצוין יום השנה למלחמה נוראה זו ביום שלאחר יום כיפור, כלומר צמוד אליו.
על אותו משקל, מלחמת חרבות ברזל (שם זמני) ראוי שתיקרא מלחמת שמחת תורה, כי האוייב פתח במלחמה איומה זאת ביום חג בישראל, שבת וחג שמחת תורה. עוד בטרם נקבע השם מלחמת שמחת תורה באופן רשמי, החליטה ממשלת ישראל (החלטה 1525 מיום 17.03.24) לציין בכל שנה את יום כ"ד בתשרי (יומיים אחרי שמחת תורה) כיום זיכרון לאומי במדינת ישראל לאירועי ה-7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל (שם זמני).
ה-7 באוקטובר איננו יום הזיכרון הלאומי הרשמי שנקבע. השרה מירי רגב, הטוענת לאחריות על הטקסים הלאומיים, מן הראוי שתקפיד על יום הזיכרון הלאומי כפי שקבעה הממשלה שבה היא חברה (השנה מדובר על כ"ה בתשרי, כי כ"ד בתשרי חל בשבת). אבל, עדיף ונכון יותר להימנע כליל מטקסים כל עוד המלחמה נמשכת וחטופים ושבויים רבים, חיים ומתים, מוחזקים בשבי האוייב. קל וחומר שיש להימנע מאירועים שנויים במחלוקת ומעוררי מחלוקת.
ומנגד, נוצר מחנה שלא ברור את מי הוא כולל ואת מי הוא מייצג, החותר לקיום אירוע זיכרון בפארק הירקון בתל-אביב. יותר ויותר מתקבל הרושם שמחנה זה עומד לקיים מופע אמנים בפארק זה, כמו מופעי בידור שונים המתקיימים במקום. כידוע, מופע כזה איננו הנצחה וזיכרון. יותר ויותר גדלים הסיכוי והסיכון לכך שהאירוע יידרדר להפגנה פוליטית אופוזיציונית בסגנון בלפור וקפלן. יותר מדי שרלטנים חותרים להפיק רווח פוליטי מן המאבק של חלק ממשפחות השבויים והחטופים, ומן הכאב של משפחות אלה ושל המשפחות השכולות הרבות והמתרבות. ושוב, יש להימנע מאירועים שנויים במחלוקת ומעוררי מחלוקת.
עת הטקסים טרם הגיעה. מי ששואף לארגן טקסים, מכאן ומכאן, מן הראוי שיתאזר בסבלנות.
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
אהוד בן עזר
המלך תפוז
בעקבות סיפור בעל-פה של אסתר רַאבּ
א
לפני שנים רבות, כאשר נוסדה המושבה הראשונה, לא היה לאיכרים מה לאכול והיו רעבים. הלכו אל החיטה ואמרו: "חיטה, חיטה, תהיי המלכה שלנו."
אמרה החיטה: "אם אתם רוצים שאהיה המלכה שלכם, תקנו מחרשות ושוורים. תחרשו את השדות אחרי הגשם הראשון. תזרעו חיטה בתלמים. תקצרו את השיבולים בקיץ. האסמים יתמלאו חיטה. תטחנו את החיטה לקמח ולא יחסר לכם לחם לאכול."
קנו האיכרים שוורים ומחרשות. חרשו את השדות וזרעו את גרגירי החיטה.
אבל השמיים הורידו יותר מדי גשם, הצמחים בשדות חלו במחלות חיטה – קימחון, חילדון ופחמון, ולא היה לאיכרים מה לאכול.
ואז אמר סבא, האיכר: "אין דבר, ניטע גפנים."
ב
הלכו האיכרים אל הגפן ואמרו: "גפן, גפן, תהיי המלכה שלנו."
אמרה הגפן: "אם אתם רוצים שאהיה המלכה שלכם, תטעו באדמה זמורות גפן. בקיץ הרביעי תבצרו את האשכולות ותאכלו ענבים מתוקים. תסחטו מהענבים את המיץ, זה התירוש, שיתסוס בחביות ביקב ויהיה ליין שמשמח את הלב. תמכרו את היין ותהיו עשירים ולא תהיו רעבים אף פעם."
נטעו האיכרים כרמים. בנו יקב וגם בית-חרושת לבקבוקים, למילוי היין. בעונת הבציר הובילו בעגלות אל היקב סלי-נצרים מלאים ענבים. שרו שירי בציר. האוויר היה מלא ריח נפלא של תירוש ועינב שתססו בחביות והיו ליין.
אבל קיץ אחד התמלאו העלים של הגפנים כנימות שחדרו עד לשורשים. הגפנים התייבשו. האיכרים הלכו בכרמים ובכו ועקרו את הגפנים.
ואז אמר סבא: "אין דבר, ניטע עצי תות ונגדל זחלי משי."
ג
הלכו האיכרים אל התות ואמרו: "תות, תות, תהיה המלך שלנו."
אמר התות: "אם אתם רוצים שאהיה המלך שלכם, תטעו עצי תות. את העלים יאכלו זחלי המשי. מהפקעות תעשו קורי משי. מהקורים תטוו בד משי יקר ותמכרו אותו, ולא תהיו רעבים."
התמלאה המושבה עצי תות רחבי צמרת. באביב ובקיץ קטפו האיכרים את העלים ושמו עליהם את הביצים הזעירות. מהביצים בקעו זחלי המשי והם כירסמו את העלים, גדלו והשמינו. אחר-כך סגר עצמו כל זחל בפקעת של קורי משי זוהרים, והאיכרים אספו את הפקעות הצהובות וזרקו אותן לדודי מים רותחים בבית-החרושת למשי.
אבל האיכרים לא הצליחו להפריד מן הפקעות את קורי המשי. בית-החרושת למשי נסגר לפני שטוו בו אפילו סליל חוט אחד.
ואז אמר סבא: "אין דבר, ניטע שקדים."
ד
הלכו האיכרים אל השקד ואמרו: "שקד, שקד, תהיה המלך שלנו!"
אמר השקד: "אם אתם רוצים שאהיה המלך שלכם, תטעו כרמים של שקדים. תמכרו את היבול ולא תהיו רעבים."
נטעו האיכרים כרמים של שקדים. בט"ו בשבט התכסו הגבעות, עד קצה האופק, בשלג יפה של פריחה. בקיץ קטפו את השקדים. בכל החצרות ישבו האיכרים וקילפו את השקדים. במרפסות נאספו עשרות שקים גדולים ובהם ארוזים שקדים שהדיפו ריח טרי.
אבל התברר שאי-אפשר למכור את השקדים. אין קונים, מפני ששקדי חוץ-לארץ טובים יותר. עקרו האיכרים את עצי השקד. ולא היה כסף לקנות די לחם, והאיכרים היו רעבים.
ואז אמר סבא: "אין דבר, ניטע עצי שיטים וניבנה בית-חרושת לבושם."
ה
הלכו האיכרים אל השיטה [האקציה] ואמרו: "שיטה, שיטה, תהיי המלכה שלנו!"
אמרה השיטה: "אם אתם רוצים שאהיה המלכה שלכם, תטעו שדרות של עצי שיטה. מהפרחים תייצרו בושם ותמכרו אותו לנשים בכל העולם. מכולן יעלה ריח הבושם שלי. מי שמייצר אותו לא יהיה רעב לעולם."
נטעו האיכרים שדרות של עצי שיטה. באביב פרחו העצים, ושלג צהוב של פרחים מילא את כל המושבה בריח חריף ומשכר.
אבל גם בית-החרושת לבושם נכשל. ביום עבודה שלם הצליח איכר לקטוף פרחי שיטה שאפשר להפיק מהם תמצית רק לבקבוק בושם אחד. המצב נעשה קשה. פחות פרה ברפת. פחות ופחות לחם. בגדים יותר משומשים, ולא היה כסף לשלם שכר-לימוד של הילדים.
ואז אמר סבא: "אין דבר, ניטע פרדסים."
ו
הלכו האיכרים אל התפוז ואמרו: "תפוז, תפוז, תהיה המלך שלנו!"
אמר התפוז: "אם אתם רוצים שאהיה המלך שלכם, לכו ליפו ותביאו את תפוח-הזהב הכי טעים – את השאמוטי. תגדלו אותו, ותייצאו אותו באוניות לכל העולם, ולא תהיו רעבים אף פעם."
חרשו האיכרים חריש עמוק. חפרו בארות והכניסו בהן משאבות-מים. בנו תעלות להשקאה. התלהבות הנטיעות תפסה את כולם. בכל החצרות עלו ריחות שתילים של לימון-מתוק וחושחש, והשתילים שימשו ככנות שעליהן הורכב השאמוטי של יפו. בין חלקות הפרדסים הצעירים פרשו מסילות ברזל צרות. על הפסים משכו סוסים קרוניות עמוסות פרי אל בתי-האריזה, שם ישבו המבררות על מחצלאות, האורזים עטפו את התפוזים ושמו בתיבות, והנגרים היכו בפטישים והכינו תיבות-עץ. מבתי-האריזה יצאו שיירות גמלים טעונים ארגזי תפוזים אל הנמל. הסבלים העמיסו את הארגזים על האוניות, והן הפליגו לארצות רחוקות.
והמלך תפוז כבש את העולם, והארץ התמלאה פרדסים ובהם עצי שאמוטי, ולנסיה, לימון, אשכולית, טבורי, קלמנטינה, סצומה, אתרוג, תפוזינה, פומלו ופומלית. וכל חורף שואלים הרבה אנשים, בארצות רבות: "מתי כבר יהיה אפשר לקנות את התפוז הטעים ביותר בעולם, את השאמוטי?"
ומאז האיכרים, וגם סבא, לא היו רעבים אף פעם.
©
כל הזכויות שמורות
אהוד: אני מחפש מאייר/ת לספרון, שיופיע תחילה במהדורת אינטרנט ויישלח לנמעני המכתב העיתי ולפרוייקט בן יהודה, כמו שנשלח הספרון "שמלת העץ" – ובמקביל יוצע להוצאת ספרים וכן לעיריית פתח תקווה לקראת יובל ה-150 של המושבה שיחול בשנת 2028.
ehud@ben-ezer.com
א
לפני שנים רבות, כאשר נוסדה המושבה הראשונה, לא היה לאיכרים מה לאכול והיו רעבים. הלכו אל החיטה ואמרו: "חיטה, חיטה, תהיי המלכה שלנו."
אמרה החיטה: "אם אתם רוצים שאהיה המלכה שלכם, תקנו מחרשות ושוורים. תחרשו את השדות אחרי הגשם הראשון. תזרעו חיטה בתלמים. תקצרו את השיבולים בקיץ. האסמים יתמלאו חיטה. תטחנו את החיטה לקמח ולא יחסר לכם לחם לאכול."
קנו האיכרים שוורים ומחרשות. חרשו את השדות וזרעו את גרגירי החיטה.
אבל השמיים הורידו יותר מדי גשם, הצמחים בשדות חלו במחלות חיטה – קימחון, חילדון ופחמון, ולא היה לאיכרים מה לאכול.
ואז אמר סבא, האיכר: "אין דבר, ניטע גפנים."
ב
הלכו האיכרים אל הגפן ואמרו: "גפן, גפן, תהיי המלכה שלנו."
אמרה הגפן: "אם אתם רוצים שאהיה המלכה שלכם, תטעו באדמה זמורות גפן. בקיץ הרביעי תבצרו את האשכולות ותאכלו ענבים מתוקים. תסחטו מהענבים את המיץ, זה התירוש, שיתסוס בחביות ביקב ויהיה ליין שמשמח את הלב. תמכרו את היין ותהיו עשירים ולא תהיו רעבים אף פעם."
נטעו האיכרים כרמים. בנו יקב וגם בית-חרושת לבקבוקים, למילוי היין. בעונת הבציר הובילו בעגלות אל היקב סלי-נצרים מלאים ענבים. שרו שירי בציר. האוויר היה מלא ריח נפלא של תירוש ועינב שתססו בחביות והיו ליין.
אבל קיץ אחד התמלאו העלים של הגפנים כנימות שחדרו עד לשורשים. הגפנים התייבשו. האיכרים הלכו בכרמים ובכו ועקרו את הגפנים.
ואז אמר סבא: "אין דבר, ניטע עצי תות ונגדל זחלי משי."
ג
הלכו האיכרים אל התות ואמרו: "תות, תות, תהיה המלך שלנו."
אמר התות: "אם אתם רוצים שאהיה המלך שלכם, תטעו עצי תות. את העלים יאכלו זחלי המשי. מהפקעות תעשו קורי משי. מהקורים תטוו בד משי יקר ותמכרו אותו, ולא תהיו רעבים."
התמלאה המושבה עצי תות רחבי צמרת. באביב ובקיץ קטפו האיכרים את העלים ושמו עליהם את הביצים הזעירות. מהביצים בקעו זחלי המשי והם כירסמו את העלים, גדלו והשמינו. אחר-כך סגר עצמו כל זחל בפקעת של קורי משי זוהרים, והאיכרים אספו את הפקעות הצהובות וזרקו אותן לדודי מים רותחים בבית-החרושת למשי.
אבל האיכרים לא הצליחו להפריד מן הפקעות את קורי המשי. בית-החרושת למשי נסגר לפני שטוו בו אפילו סליל חוט אחד.
ואז אמר סבא: "אין דבר, ניטע שקדים."
ד
הלכו האיכרים אל השקד ואמרו: "שקד, שקד, תהיה המלך שלנו!"
אמר השקד: "אם אתם רוצים שאהיה המלך שלכם, תטעו כרמים של שקדים. תמכרו את היבול ולא תהיו רעבים."
נטעו האיכרים כרמים של שקדים. בט"ו בשבט התכסו הגבעות, עד קצה האופק, בשלג יפה של פריחה. בקיץ קטפו את השקדים. בכל החצרות ישבו האיכרים וקילפו את השקדים. במרפסות נאספו עשרות שקים גדולים ובהם ארוזים שקדים שהדיפו ריח טרי.
אבל התברר שאי-אפשר למכור את השקדים. אין קונים, מפני ששקדי חוץ-לארץ טובים יותר. עקרו האיכרים את עצי השקד. ולא היה כסף לקנות די לחם, והאיכרים היו רעבים.
ואז אמר סבא: "אין דבר, ניטע עצי שיטים וניבנה בית-חרושת לבושם."
ה
הלכו האיכרים אל השיטה [האקציה] ואמרו: "שיטה, שיטה, תהיי המלכה שלנו!"
אמרה השיטה: "אם אתם רוצים שאהיה המלכה שלכם, תטעו שדרות של עצי שיטה. מהפרחים תייצרו בושם ותמכרו אותו לנשים בכל העולם. מכולן יעלה ריח הבושם שלי. מי שמייצר אותו לא יהיה רעב לעולם."
נטעו האיכרים שדרות של עצי שיטה. באביב פרחו העצים, ושלג צהוב של פרחים מילא את כל המושבה בריח חריף ומשכר.
אבל גם בית-החרושת לבושם נכשל. ביום עבודה שלם הצליח איכר לקטוף פרחי שיטה שאפשר להפיק מהם תמצית רק לבקבוק בושם אחד. המצב נעשה קשה. פחות פרה ברפת. פחות ופחות לחם. בגדים יותר משומשים, ולא היה כסף לשלם שכר-לימוד של הילדים.
ואז אמר סבא: "אין דבר, ניטע פרדסים."
ו
הלכו האיכרים אל התפוז ואמרו: "תפוז, תפוז, תהיה המלך שלנו!"
אמר התפוז: "אם אתם רוצים שאהיה המלך שלכם, לכו ליפו ותביאו את תפוח-הזהב הכי טעים – את השאמוטי. תגדלו אותו, ותייצאו אותו באוניות לכל העולם, ולא תהיו רעבים אף פעם."
חרשו האיכרים חריש עמוק. חפרו בארות והכניסו בהן משאבות-מים. בנו תעלות להשקאה. התלהבות הנטיעות תפסה את כולם. בכל החצרות עלו ריחות שתילים של לימון-מתוק וחושחש, והשתילים שימשו ככנות שעליהן הורכב השאמוטי של יפו. בין חלקות הפרדסים הצעירים פרשו מסילות ברזל צרות. על הפסים משכו סוסים קרוניות עמוסות פרי אל בתי-האריזה, שם ישבו המבררות על מחצלאות, האורזים עטפו את התפוזים ושמו בתיבות, והנגרים היכו בפטישים והכינו תיבות-עץ. מבתי-האריזה יצאו שיירות גמלים טעונים ארגזי תפוזים אל הנמל. הסבלים העמיסו את הארגזים על האוניות, והן הפליגו לארצות רחוקות.
והמלך תפוז כבש את העולם, והארץ התמלאה פרדסים ובהם עצי שאמוטי, ולנסיה, לימון, אשכולית, טבורי, קלמנטינה, סצומה, אתרוג, תפוזינה, פומלו ופומלית. וכל חורף שואלים הרבה אנשים, בארצות רבות: "מתי כבר יהיה אפשר לקנות את התפוז הטעים ביותר בעולם, את השאמוטי?"
ומאז האיכרים, וגם סבא, לא היו רעבים אף פעם.
©
כל הזכויות שמורות
אהוד: אני מחפש מאייר/ת לספרון, שיופיע תחילה במהדורת אינטרנט ויישלח לנמעני המכתב העיתי ולפרוייקט בן יהודה, כמו שנשלח הספרון "שמלת העץ" – ובמקביל יוצע להוצאת ספרים וכן לעיריית פתח תקווה לקראת יובל ה-150 של המושבה שיחול בשנת 2028.
ehud@ben-ezer.com
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* בן בן-ארי: "שלוש אהבות": רשמתי לעצמי, להיזהר שלא לדרוך במקרה על הג'וק, אם אי פעם אזדמן לשם...
אהוד: זוג חברים שלי, ספרותי, נשוי, הוא כבר מת, אמרו לי פעם, אחרי שקראו את "שלוש אהבות", שהם מקנאים בי שהיו לי חי מין סוערים כל כך בעוד שהם היו רק עם עצמם כל השנים. הם לא שיערו לעצמם שאני מקנא בהם שהזדיינו כל השנים והעמידו צאצאים רבים בעוד שאני רק המצאתי זיונים מהדימיון, ובקושי מצאתי פה ושם מישהי שתיתן לי...
אבל יום אחד, בעוד שנים רבות, יכירו בכך ש"שלוש אהבות" הוא פנינה ספרותית עברית קלאסית שהקדימה את דורה בשנים רבות ונשארת רעננה גם לאחר שיצירות רבות בנות דורה נעשו בלתי קריאות או שהיו כאלה מלכתחילה למרות מאמריו המלומדים של פרופ' איזידור לבונה שקבע כי הן הספרות העברית של דורן, או בלשונו –"קלאסיקה בת ימינו."
* שלום אהוד, כקורא חדש של העיתון, אוהב מאד כתיבתך הישירה והבלתי מתחסדת. י"י.
* אהוד: על מה שוקן משלם לנרי לבנה? "רק ביומיים האחרונים שמעתי על אנשים שעוקרים מפה. זוג אחד עם ילדים עומד לעקור לכפר בצרפת, לבתים יפהפיים עם גינות של כמה דונמים ושמחירם כמחיר שירותים בשכונת פלורנטין. זוג אחר עומד לעבור לקפריסין. כמה זוגות אחרים לא בדיוק מודים בכך שהם עוזבים את הארץ שעזבה אותם קודם, אלא מדברים על רילוקיישן. כל סיפור כזה גורם לי לשמוח בשמחתם של העוזבים, אבל בהחלט להצטער על עצמי. אני חוששת שאם זה יימשך כך אישאר כאן לבד, בלי עתיד, בלי תקווה בלי חלום ובלי אנשים שיקימו את המדינה הזאת מהריסותיה ויבנו אותה מחדש כמדינה נאורה, ליברלית, דמוקרטית וראויה למגורי אנוש." ["הארץ", 30.8.24].
אוי לנו ואבוי לנו, בסוף נישאר כאן לבד, כל השמונה מיליון ומאתיים אלף יהודים, עם נרי לבנה כל שבוע ובלי תקווה, בלי חלום ובלי עתיד – אבל עם מספיק אוכל, מים וחשמל לנו וגם ליותר משני מיליון האזרחים הלא-יהודים של המדינה. איום ונורא! מה יהיה? אוי לנו ואבוי לנו, איך נבנה מחדש את ישראל מהריסותיה? איך נחזור לתקופה הנפלאה שבה היינו שש מאות אלף מאושרים בתש"ח?
* ציטוט: קריקטורה מפורסמת מעבירה מסר למנהיג העליון מאיראני שיושב על האסלה בביתו. הוא כותב למנהיג העליון: "החרמת בהצלחה את ארצות הברית, השמדת את ישראל, שחררת את פלסטין, ובנית את הצבא והכלכלה הכי טובים במזרח התיכון. כל הכבוד. בחייך, עכשיו תעשה לי טובה ותחבר את החשמל, כי אני צריך לשטוף את הישבן שלי."
הכותב, ד''ר מאיר ג'בדנפר. מלמד את הקורס "לימודי דיפלומטיה וביטחון של איראן" באוניברסיטת רייכמן. ["הארץ" באינטרנט, 31.8.24.].
* אהוד יקר בוקר טוב. אני מרגישה צורך להשיח בפניך את מחשבותיי – משום שהתרשמתי מפרסומיך במכתב העיתי שמחשבותיך זהות לשלי אחת לאחת.
מאז הבוקר, בהיוודע החדשות הטרגיות, אני חושבת עליך. מה אתה מרגיש נוכח המלודרמה הפתטית שמתוסרטת הבוקר בתקשורת. כלומר נרשם שיא נוסף במסכת ההכחשה העצמית שרבים רבים מאיתנו [לא אתה ואני] מספרים לעצמם מאז 7 לאוקטובר. כאילו רצח החטופים המזעזע אינו עוד נגזרת טרגית משיאה של עלילת האימים שכבר פקדה אותנו בשמחת תורה וטרם הסתיימה.
אני חושבת שאם יש קתרזיס ושיא נוסף לטרגדיית הטבח שלנו זה דווקא אם צה"ל מצליח לחלץ חטופים חיים. רצח חטופים הנמקים במנהרות איננו שיא כזה, לצערי. כי ביטחון ישראל ושרידותה קודם לכל. גם לחיי חטופים.
אינני יודעת מתי נהפך הערך של חיי חטופים – בתמורה להחלשת ביטחון המדינה וחיסולה העתידי – לערך הנעלה ביותר בחייו של העם היהודי. שעבורו אפשר להפקיר ולהקריב את מדינתנו האחת ויחידה. זאת נורמליות של עם שקם מהריסות השואה?...
מתי המושג הזה של חיי חטופים מעל לכול נהפך לאתוס החדש של העם היהודי החי בישראל? לי לא זכור אתוס כזה. צריך להסתכל אחורה לעסקאות שבויים קודמות ולהבין מתי נפרץ הסכר המבוצר של המדינה, שגירה את תאבון אויבינו הטרוריסטים הג'נוסיידיסטים הסדיסטים.
לכן צר לי להגיד שהמלודרמה הצעקנית והפאתטית הזאת, לפחות כפי שהיא מתוזמרת בתקשורת, מגיעה כבר למימדים גרוטסקיים. ואיום מכך – לפארסה – שהוא הקצה השני של הטרגדיה.
ואגב מעניין מה אורי הייטנר, שמכור אובססיבית לכל כינויי הגנאי הפואטיים ממוחו הקודח – לביבי, מה הוא חושב עכשיו לנוכח עמידתו האיתנה של ביבי ועיקשותו להחזיר את ישראל לימיה הנחושים יותר, וסירובו להיכנע לדרישות חמאס מול לחצים אדירים של משפחות חטופים, תקשורת עוינת ותבוסתנית, ובכירים ביטחוניים לשעברים, שבעבור פוליטיקה קטנה ותשוקה בלתי נשלטת להעיף את ביבי – מוכנים למכור את ביטחון ישראל בנזיד עדשים.
אני לחלוטין תומכת בביבי ובעמדתו הנחושה. ומקווה שיימצא לו הכוח גם לצאת ללחימה בצפון ולהשיב את הבטחון בצפון. כי המערכה עוד לא הסתיימה, ושנצליח לחלץ עוד ועוד חטופים בחיים בריאים ושלמים אמן!
בברכה ובריאות חזקה,
חוה ליבוביץ
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר
בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!
בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!
בס"ה נמכרו 1,193 עותקים
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021]
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].
פינת המציאות: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,088 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-30 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,088 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-30 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
📑 בגיליון:
- שירי אסתר ראב: *
- רון בריימן: מתווכות עליך, ישראל
- איליה בר-זאב: תצפיות אל מכתש רמון
- אנדד אלדן: [קיבוץ בארי – עוטף עזה]
- אהוד: חלק ניכר מהתקשורת המשודרת והכתובה, והמפגינים, הקוראים ל"עסקה עכשיו" ולהקדמת הבחירות, והפועלים במקביל – מאשימים את נתניהו בטרפוד "העסקה" ובאחריות לרצח החטופים, הוא ולא סינוואר! ומהי ה"עסקה"? בשלב ראשון החזרת מיספר מועט של חטופים – 3-4 בשבוע, תמורת נסיגה מציר פילדלפי ומכל הרצועה, והפקרת כל יתר החטופים לגורלם כי יחיא סינוואר לא טיפש ולעולם לא ישאיר את עצמו בלי חלק ניכר מהם אחרת הוא יודע שישראל מיד תחסל אותו!: אז תמשיכו לתמוך בַּרוצח הנאצי סינוואר ולהפקיר את החטופים ולהאשים את נתניהו ואת ממשלת ישראל ברצח על שאינם תומכים ב"עסקה" שאינה קיימת אלא בדימיונם של המבקשים את חורבן ישראל!
- אורי הייטנר: 1. השלום עליו השלום
- בן-ציון יהושע: מריקולוס אוריינטאליס
- חצי ביצה פולנית קשה בבוקר: מאת המשורר חיימקה שפינוזה לוטש מילים
- מאגר שירים אילן בושם: אוגוסט 2024
- אהוד בן עזר: שלוש אהבות
- נעמן כהן: "השלום הנצחי" – חזון אחרית הימים
- רון בריימן: יום הזיכרון הלאומי
- אהוד בן עזר: המלך תפוז
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * בן בן-ארי: "שלוש אהבות": רשמתי לעצמי, להיזהר שלא לדרוך במקרה על הג'וק, אם אי פעם אזדמן לשם...
- שאר הגליון