השיחות בין ארה"ב לאיראן מתקרבות לחתימה על הסכם מסגרת. באנגלית זה נקרא הסכם MOU, דהיינו: .Memorandum of Understanding מבחינה משפטית בינלאומית זה אומנם הסכם לא מפורט דיו, אבל הוא מחייב כמו הסכם מפורט. בכך, זכתה איראן בניצחון. הסיבה לכך היא שאיראן זכתה להרוויח זמן, שהוא המשאב הכי חשוב מבחינתה, יהיה מחיר המלחמה אשר יהיה.
גם אם בהסכם הסופי שייתכן וייחתם עד סוף שנת 2026, וגם אם הוא יכלול את הוצאת האורניום המדובר משטחה. וגם אם איראן תיאלץ, ככל הנראה להתחייב, שלא לפתח נשק גרעיני, היא לא תעמוד בכך. כפי שקרה בעבר, איראן תמשיך בפיתוח נשק גרעיני בחשאי, דווקא כלקח מהמלחמה הנוכחית. תוך מיספר שנים היא תחדש מן הסתם את הפרויקט של הגרעין הצבאי, תוך השגת כמות קטנה של פצצות גרעיניות ובין שיהיו לה כל המרכיבים הדרושים להרכיבן. בכך תיהפך איראן למדינה גרעינית, או סף גרעינית.
טראמפ מבחינתו, ימשיך להכריז שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני, כי בכך הוא שומר על אמינותו מבחינת דעת הקהל האמריקאית. אחרי שהוא יחתום על הסכם המסגרת טראמפ ימהר להכריז שארה"ב ניצחה במלחמה. לראיה, מיצרי הורמוז יהיו פתוחים, ומחירי הדלק בארה"ב יחזרו למחירם שלפני המלחמה עם איראן וגם האורניום, כנראה כבר לא יישאר באיראן אם כי לא ברור לפי שעה לאן יועבר.
לכן, מבחינת טראמפ, אם המלחמה עם איראן תסתיים, קיים סיכוי טוב שבבחירות הקרובות לבית הנבחרים ולסנט, הרפובליקנים ימשיכו לשלוט לפחות באחד מהבתים ואולי גם בשניהם, ובכך יש לטראמפ זמן להכין יורש או אפילו לתקן אולי את החוקה ולהמשיך להתמודד על כהונה שלישית, כמו שקרה עם רוזבלט במלחמת העולם השנייה.
יוצא שנקלענו למצב דומה למצב שהיה ב-1938 עם הסכם מינכן. הבריטים חתמו אז על הסכם "שלום" עם היטלר כדי להרוויח זמן. בריטניה, שרק נחלצה מהמשבר הכלכלי העולמי, לא היתה חמושה דיה למלחמה עם גרמניה הנאצית. לא שצ'מברלין היה תבוסתן, וגם צ'רצ'יל מזכיר זאת בזיכרונותיו, אלא שהבריטים נאלצו לקנות זמן, תוך הקרבתה של צ'כוסלובקיה. במהלך זה, הם גם גזרו את גורלה של פולין. וזאת מפני, שזמן קצר אחרי חתימת הסכם מינכן ברה"מ הבינה שגרמניה היא החזקה והמסוכנת מבחינתם וגם הם חייבים לקנות זמן. זאת הם עשו על יד חתימת הסכם מולוטוב ריבנטרופ ,שמשמעו חיסול פולין וחלוקתה בין גרמניה וברה"מ. הכול כדי לקדם את פני הרעה, שקרתה שנתיים לאחר מכן, עם הפלישה הגרמנית ב-1941 לברה"מ.
אנחנו, לצערנו במצב דומה לאירועי שנות השלושים המאוחרות האלה. ארה"ב מבינה שאין בכוחה להכריע כעת את איראן, כי באיראן אין דעת קהל ואין אופוזיציה. לרוע המזל, כשהציבור באיראן התקומם, ארה"ב הבטיחה להתערב, אבל לא היתה מסוגלת עדיין לעמוד בהבטחתה. וכך הוחמצה ההזדמנות להחלפת המשטר האיראני שהוא מקור הרעה. גם ישראל היתה עסוקה כולה בעזה ובלבנון וגם היא חששה לתקוף לבדה את איראן. לקח לארה"ב להכין את כוחותיה, כולל כוחות ניכרים שבחלקם גם נפרסו בישראל להגנה נגד טילים, ובינתיים ההזדמנות התפוגגה. איראן לא נכנעה, חרף המהלומות שהיא ספגה, כולל חיסולו של מנהיגה חמנאי, מפני שהציבור חשש להתקומם לאור הטבח שהמשטר הפעיל נגדו, וגם מפני שרמת החיים אומנם צנחה, אבל התשתית האנרגטית כמעט ולא נפגעה ולמשטר לא היתה כל אופוזיציה להחלפתו.
מאחר וישראל קשורה חזק מאוד לממשל הנֹוכחי וממילא הסכם המסגרת וגם ההסכם הסופי יחייב גם אותה, ככל הנראה, טראמפ לא יאפשר לישראל לפעול לבדה מול איראן. נקלענו למצב של המתנה, לזמן לא ידוע. ייתכן עד שאיראן תפר באיזו שהיא צורה את ההסכם, או שהמצב, בעיקר מול לבנון יביא לפיצוץ מבחינת ישראל ולמרות ההתנגדות האמריקאית היא תאלץ לפעול לא רק מול לבנון אלא גם מול איראן, גם ללא ארה"ב, אבל בהסכמתה השקטה.
בטווח הארוך, ייתכנו נסיבות, שאין לראותן כרגע, וישראל בכל זאת, בין בהסכמה או אי הסכמה עם ארה"ב תאלץ לפעול הן בלבנון והן באיראן או לפחות בלבנון. במקרה כזה, בניגוד למה שקרה בשעתו לצ'כוסלוקיה, לישראל יש די כוח להגן על עצמה, וארה"ב תמשיך, ככל הנראה, לתמוך בישראל בחימושה ובהגנתה המדינית במועצת הביטחון, אבל לא תתערב בלחימה במישרין בכל צורה שהיא.
בניגוד לכל החששות, הברית בין ישראל לארה"ב תוסיף להתקיים, בלי קשר לאופי הממשל, כי היא מתבססת על אינטרסים עמוקים של שני הצדדים. ישראל תוסיף להיות הכוח הדומיננטי באזור אבל אין לצפות למעורבות צבאית אמריקאית כפי שקרתה במלחמה הנוכחית. נאלץ להילחם לבד. למרות זאת, כוחה של ישראל יספיק גם לכך, למרות שהנסיבות המדיניות תהינה הרבה פחות נוחות מבחינתנו.
יצחק הילמן

המציאות הקשה שאליה דרדרה הממשלה הרעה הנוכחית את מדינת ישראל, מעוררת בנו געגוע לימיה היפים, גם אם הקצרים מדי, של ממשלת השינוי, וייחול להקמתה של ממשלת תקווה ברוחה, שתתקן את קלקולי החברה הישראלית.
אולם בנושא אחד, אין הבדל משמעותי בין הממשלה הנוכחית לקודמתה, ואם יש הבדל, הוא דווקא לרעתה של ממשלת השינוי – היחס לחקלאות.
בממשלת השינוי הובילו שר החקלאות פורר ושר האוצר ליברמן רפורמה הרסנית בחקלאות, שאילו מומשה, היא עלולה היתה להביא למכת מוות למפעל ההתיישבות החקלאית הציונית בארץ ישראל. בממשלת "על מלא" הוביל שר האוצר סמוטריץ', בגיבוי של ראש הממשלה, רפורמה בענף החלב, באותה רוח "קֹהלתית", שאיימה על קיומו של הענף. לזכותה של הממשלה הנוכחית ניתן לציין ששר החקלאות בה, אבי דיכטר, לחם נגד הרפורמה והצליח לבלום אותה, בעוד קודמו הוביל אותה בעצמו.
יש לנו כל הסיבות שבעולם לפעול למהפך שלטוני, אך כבר עכשיו יש לפעול בקרב ראשי האופוזיציה ולהשפיע על דרכם ועל מחויבותם לעתיד החקלאות. יש לעבוד חזק מול בנט ואיזנקוט, ולמרות הניסיון הלא מוצלח, גם מול ליברמן, על מנת לחבר אותם להבנת חשיבותה הלאומית של החקלאות ולתוכניות לאומיות להבטחתה.
תנועת "ארצי" – התנועה לחיזוק החקלאות, ערי השדה והמרחב הכפרי, שאותה יזם וייסד משה הר ציון, חקלאי מאחוזת שושנה, החליטה לא להמתין לכנסת הבאה, ובעיקר – לא לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין למדיניות הממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה, אלא להוביל וליזום.
התנועה ניסחה הצעת חוק מפורטת – חוק קידום החקלאות תשפ"ו 2026, וכבר הניחה אותו על שולחן הכנסת. ספק אם ניתן להביא את החוק בזמן שנותר עד הבחירות אפילו לקריאה ראשונה, אך ראוי לעשות את המאמץ, ובמקרה הגרוע, לחדש את המהלך מתחילתו בכנסת הבאה, לאחר שנוצרה תשתית של בשלות לקבלתו.
השיטה הפוליטית לקידום החוק מעניינת. הכוונה היא לחקיקת חוק חוצה גושים, ולגבש סביבו קונצנזוס לאומי רחב, של הקואליציה והאופוזיציה, בכל הרכב אפשרי של הכנסת הבאה. הדבר המעניין הוא, שהח"כים החתומים על החוק, שכבר הונח על שולחן הכנסת, הם ח"כים חרדיים – ינון אזולאי מש"ס ואורי מקלב מדגל התורה. אני משער שהפנייה דווקא אל הרחוקים ביותר מאורח חיים חקלאי, נועדה להסיר כל טענת "ניגוד עניינים" המוטחת לרוב נגד השדולה החקלאית בכנסת, המורכבת מחקלאים ומאנשי ההתיישבות העובדת. הכוונה היא להחתים על החוק שורה של ח"כים מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה כאחד.
אלה עיקרי הצעת החוק:
1. הגדרת החקלאות כתשתית לאומית: הצעת החוק מגדירה את החקלאות הישראלית כתשתית לאומית ומרכיב מרכזי בחוסן הלאומי של המדינה.
2. החזרת סמכויות לשר החקלאות: החוק מבקש להחזיר לשר החקלאות וביטחון המזון סמכויות בתחומי הקרקע, המים והעובדים הזרים, אשר נלקחו ממנו לאורך השנים.
3. קידום חדשנות וקידמה: הצעת החוק כוללת נושאים שמטרתם להצעיד את החקלאות לעבר חדשנות, למען הדורות הבאים.
4. התמודדות עם יוקר המזון: החוק נועד להוות בסיס להתמודדות עם יוקר המזון הטרי בישראל, לטובת הצרכנים והמדינה.
5. מתן מענה לאתגרי הענף: דברי ההסבר לחוק מציינים כי הוא נועד לסייע לחקלאים מול אתגרים כמו ירידה בכדאיות הכלכלית, תחרות מול ייבוא, רגולציה כבדה, עליית מחירי תשומות ושינויי אקלים.
6. ביטחון מזון: החוק שואף לקבוע אמצעים לתמיכה בענף ולחיזוק יציבותו כדי להבטיח את ביטחון המזון של ישראל.
אסיים בציטוט מתוך דברי ההסבר לחוק: "החקלאות מהווה יסוד מרכזי בתולדותיה, בכלכלתה ובזהותה של מדינת ישראל והיא הבסיס לחגי ישראל ולתרבות הישראלית. מאז הקמת המדינה, החקלאות הישראלית התפתחה והפכה למרכיב משמעותי בביטחון המזון, בכלכלה, בהתיישבות ובשמירה על השטחים הפתוחים. לצד זאת, חקלאים ניצבים בפני אתגרים משמעותיים, ובהם ירידת כדאיות לעבודה בענף, תחרות מול ייבוא תוצרת חקלאית, ריכוזיות בענף, התמודדות עם רגולציה כבדה, עלייה במחיר תשומות – קרקע, מים ועובדים, השלכות שינוי אקלים, חוסר ודאות בשל שינויי מדיניות ועוד. לאור האמור עלה צורך להגדיר את החקלאות כתשתית לאומית במדינת ישראל וכמרכיב מרכזי בחוסנה הלאומי, להגביר את מעורבות שר החקלאות וביטחון המזון בגורמי הייצור בחקלאות וכן לקבוע אמצעים לתמיכה בענף ולחזק את יציבותו, למען ביטחון המזון של ישראל והדורות הבאים."

* 7 באוקטובר – 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר
לאנשי השותפות המוזרה של המכחישים, המשכיחים והמגמדים: זה לא יעזור לכם.

* אתה אשם – כוחות צה"ל השתלטו בלב ים על המשט האנטישמי וסיכלו את הפרובוקציה, אך המשט האנטישמי ניצח. מי שהעניק לו את הניצחון הוא ראש הכנופייה.
בן גביר והמשט ניצחו את מדינת ישראל, השפילו את ישראל. גם אילו המשט היה פורץ את המצור ומגיע לחמאס, הנזק שלו היה קטן יותר מהנזק שראש הכנופייה גרם לו, בעבור חופן לייקים.
נתניהו מנסה לנקות אחריו ולהתנער מהמעשה המחפיר. זה לא יעזור לו.
נתניהו, כמו ב-7 באוקטובר – אתה אשם. אתה הפקרת את ביטחון ישראל בידי ראש הכנופייה. אתה ידעת היטב מיהו ומהו. אתה ידעת שהפקרת-ביטחון-הפנים בידיו היא הרס ביטחון הפנים. עשית זאת למען שלטון בכל מחיר. זה לא ייסלח לך!

* המחבל – אחרי ההשתלטות בלב ים על המשט האנטישמי הקודם, כתבתי שמגיע לממשלה צל"ש על האופן המושלם שבו טיפלה בפרובוקציה, ובין השאר בכך שלא כלאה את האנשים, אלא שחררה אותם מיד. בין השאר נימקתי זאת בכך, שנחסך מאתנו מופע האימים המזיק שראש הכנופייה היה עושה אילו הגיעו.
חבל מאוד, שהפעם הממשלה נהגה אחרת. ואכן, ראש הכנופייה מיד קם וחיבל במזיד באינטרס הלאומי של מדינת ישראל, חיבל ביודעין במעמדה הבינלאומי של ישראל, חיבל במזיד בביטחון הלאומי, במופע פופוליסטי מבחיל ומעורר קבס של השפלת העצורים לעיני המצלמות. האיש הזה הוא מחבל, לא רק בהיותו טרוריסט מנעוריו, אלא גם כי הוא מחבל במדינת ישראל. הוא יודע שהוא מחבל באינטרס הלאומי, אך הוא עושה זאת כדי לקבל עוד כמה לייקים מהבייס. וכאשר ראש הכנופייה נתקל בדילמה בין האינטרס הלאומי של ישראל לבין איזה לייק עלוב – אין דילמה.
שר החוץ גדעון סער התעלה מעל שיקולי פריימריז והגיב: "גרמת ביודעין נזק למדינה במופע המחפיר הזה ולא בפעם הראשונה. הורדת לטמיון מאמצים אדירים מקצועיים ומוצלחים שנעשו על ידי רבים רבים – מחיילי צה״ל ועד עובדי משרד החוץ ועוד רבים וטובים. לא, אתה לא הפנים של ישראל."
אבל אתה שר החוץ של ממשלת הפיגולים שהפקירה את ביטחון ישראל בידי ראש כנופייה פשיסט, גזען, טרוריסט וקרימינל. מי שנותן לפירומן גפרור ומציב אותו ליד חבית אבק שריפה – על מה הוא מלין?
כל יום שבו ראש הכנופייה הוא שר בממשלת ישראל, הוא כתם על ההיסטוריה של העם היהודי, והוא נזק נורא למדינת ישראל.
אם לא נחסל את הבן גביריזם, הבן גביריזם יחסל אותנו.

* לא פיטר אותו – 3 ימים אחרי שראש הכנופייה פירסם את סרטונו שחיבל במדינת ישראל, שבו העניק למשט האנטישמי ניצחון, שאנשיו לא חלמו עליו בחלומותיהם הוורודים ביותר, ונתניהו עוד לא פיטר אותו.
אפס במנהיגות.

* האיש שנולד עם חבל תלייה ביד.

* אישיות בלתי רצויה – מדינות שונות מגדירות את ראש הכנופייה – פרסונה נון גרטה.
מי שצריכה הייתה לעשות זאת ראשונה, היא המדינה שראש הכנופייה פוגע בה ומחבל בה יותר מכול. ישראל.

* הפגנה בוגדנית - בעיצומה של מלחמה קשה ועקובה מדם, שעה שחיילי צה"ל מגינים בגופם על המולדת, ורק היום הותר לפרסום על נפילתו של חייל נוסף, מפגינים אנשי הימין הבן גביריסטי הפגנה בוגדנית ליד ביתו של הרמטכ"ל, מגדפים אותו ובעזות מצח מכנים אותו בוגד.
ארורה הממשלה שהאספסוף הנחות הזה הוא הבייס שלה.

* מי אשמים בבןגבירוקרטיה – ביביסטים, שמצפונם מעיק עליהם בשל שלטון כנופיית בן גביר, אך אינם מסוגלים להטיל ספק בכל מה שנתניהו עושה, כותבים בימים האחרונים פוסטים של נזיפה במפלגות "אסמול" (כלומר מי שלא ב"גוש") שהם אשמים בשלטון בן גביר, בגלל ה"חרם" על נתניהו.
אתייחס לטיעון הזה ממספר כיוונים.
א. השלטון אינו מטרת-על שמצדיקה כל תועבה. הקמת ממשלה עם הכנופייה פסולה באופן מוחלט, וכמובן שרדיפת שלטון בכל מחיר אינה מטהרת את השרץ. שלטון אינו מטרה אלא אמצעי, ואינו מקדש את כל האמצעים.
ב. נתניהו של היום בשום אופן אינו מוכן לוותר על ה"גוש" ועל הברית עם הכנופייה ועם המשתמטים, כי הוא יודע שהם ילכו אתו לכל מהלך שנועד לחלץ אותו מאימת הדין, ובעיקר בניסיונו להשתלט לשם כך על הרשות השופטת.
הוא מוכן לצרף עוד מפלגות, אך רק כגלגל חמישי בנוסף ל"גוש".
ג. אגדת החרם שקרית. לפיד ולבני היו בממשלתו וערב בהיר אחד הוא הדיח אותם בשידור חי בנאום משפיל, תוך שהוא בדה מליבו "פוטש" שלא היה ולא נברא, שזכה לכינוי ההולם "פוטש בננה".
לאחר מכן גנץ ויתר על מחצית כוחו הפוליטי כדי להיכנס תחת האלונקה בקורונה, ואיתו מפלגת העבודה ודרך ארץ. הנוכל תקע סכין רעילה בגבו של גנץ וגנב את הרוטציה, בתרגיל הנוכלות המבאיש בתולדות המדינה, ועל הדרך ביצע פשע נגד כלכלת ישראל כשלא הגיש תקציב.
ד. חרף הבגידה הנכלולית, אותו גנץ שב ונכנס תחת האלונקה במלחמת חרבות ברזל. אגב, גם לפיד היה מוכן להצטרף אך התנה זאת בסילוק הכנופייה. נתניהו העדיף את בן גביר.
ה. נגד חרמות? אדרבא. שנתניהו יודיע שהוא מוכן לשבת בממשלה תחת בנט, איזנקוט או ליברמן.
ו. התירוץ הזה הוא התגלמות תרבות האנטי מנהיגות הביביסטית. נתניהו אינו אחראי לשום כישלון ולשום חטא. תמיד יש שעירים לעזאזל והם האשמים.

* זרזיר אצל עורב – מאי גולן שכרה כיועץ פוליטי את העבריין רפי קדושים.
לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו.

* אפילו אני יכול – את מה שעשתה ח"כית ה[---]ות טלי גוטליב, כל אחד יכול לעשות. זו לא בעיה. אפילו אני יכול, התאמינו?
הנה, אני יושב כעת בחדרי, מול מסך המחשב וכותב: טלי גוטליב היתה שותפה בתיכנון טבח 7 באוקטובר. ב-6 באוקטובר סינוואר נפגש איתה, והיא אישרה את התוכניות.
הנה, כתבתי. אמנם כתבתי שקר גס ומתועב. עלילת דם מרושעת, בזויה ונאלחת. הכול בדיתי מליבי, ללא שום ראייה, סתם כי בא לי.
בדיוק כפי שעשתה גוטליב.
אלא שאני משלם לגוטליב משכורת כדי שתעשה מעשה חולני כזה. ואני לא יכול לאחוז כמוה בקרנות החסינות.

* הנחת דביל – אז אני רוצה להבין. אתה טוען שצריך לתת לניסים ואטורי הנחת דביל? כלומר, לדעתך אני צריך למתן את ביקורתי עליו, כיוון שהוא מטומטם?
יש בזה משהו. בדבוקת הסְחְלֶה של הגוטליביאדה יש הרבה חוליגנים, רשעים ושקרנים. ואטורי גם טיפש. אתה יודע מה? אשקול את בקשתך.
אבל האם הסברת את זה גם למצביעי הפריימריז? או שהם שוב ישלחו קדימה את האהבל.
מצד שני... תגיד אחי, אתה מכיר את שירו של ויסוצקי "טמבל"? תקשיב, ונדבר שוב.

* שיטה חולנית – ראשי ערים מהליכוד הציעו לנתניהו להכריז על "הוראת שעה" של ביטול הפריימריז והקמת ועדה מסדרת לקביעת הרשימה. הצעה אחרת היא שנתניהו יוכל לשריין עשרה ח"כים ברשימה.
גם בליכוד מתחילים להבין שהפריימריז הוא אסון לדמוקרטיה – שיטה חולנית, שיוצרת אוכלוקרטיה; מגרדת את תחתית החבית של הסחלה האנושי ומעלה אותם לדרגת שרים וח"כים. הגוטליביאדה היא תוצאה ישירה של הפריימריטיס.

* מה הפריע לי – שני דברים הפריעו לי בתוכנית "עובדה" על גדי איזנקוט.
האחד, הוא שאיזנקוט לא אמר מילה וחצי מילה על עמדותיו ותוכניותיו בתחום המדיני ביטחוני, בתחום החברתי כלכלי, בתחום המשטרי משפטי, בתחום דת ומדינה, בתחום החינוך.
השני, הוא שאיזנקוט לא נשאל ולו שאלה אחת על הנושאים הללו.

* על-תנאי-לנד – בתוכנית "עובדה" על איזנקוט צולם חוג בית שלו בחצר של טייקון, שזימן את המילייה שלו. אחת המשתתפות איימה, שאם לא יחול שינוי, 50% מהילדים של היושבים כאן לא יחיו בארץ. ואיש מהיושבים לא פצה פה וציפצף.
על ישראל לשאוף תמיד להיות טובה יותר, להיות הטובה ביותר, להיות מדינת מופת. יש להבטיח עתיד טוב ככל הניתן לדורות הבאים.
אולם אין לקבל בשום אופן את התרבות הזאת של ישראלים-על-תנאי. אינכם מרוצים ממה שקורה במדינה? קחו אחריות על תיקונה. 50% מהילדים שלכם חושבים לרדת מהארץ? זה כישלון חינוכי חרוץ שלכם. גם של מערכת החינוך, אך קודם כל שלכם.
איזו מין אליטה אתם? במקום להיות אליטה משרתת ללא תנאי, לוקחת אחריות ללא תנאי ובכל מקרה דבקה בארץ ישראל, במדינת ישראל, אתם אליטה מפונקת של ישראלים על תנאי.
המרתם את אלטנוילנד בעל-תנאי-לנד.
חבל שלא הוצגה תגובתו של איזנקוט. אני מקווה מאוד שהוא אמר להם דברים ברוח זו.

* סיפור מופרע – הסיפור, שלפיו ארה"ב וישראל בנו על אחמדינג'אד כשליט החלופי של איראן כל כך מופרע, שאני מתקשה מאוד להאמין שהוא אמיתי.
אחמדינג'אד אינו רק בשר מבשרו של משטר האייאתולות. הוא אחד הקנאים הפונדמנטליסטיים ביותר בתוכו.
מבחינתו, השמדת ישראל, הג'יהאד ופיתוח הנשק הגרעיני האיראני, הם עיקרי אמונתו הדתית. זה טעם חייו. לשם כך הוא קם בכל בוקר. לכך הוא מתפלל חמש פעמים ביום. המחשבה, שסכסוך עם חמינאי יגרום לו להתהפך על דתו ועל דעתו – הזויה.
כאמור, אני מתקשה להאמין שזה נכון.

* ארץ ישראל בטרם ציונות – בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש" תיאר מארק טווין את רשמיו המדכאים מביקורו בארץ ישראל ב-1867. סיורו היה מסע של קבוצת צליינים עשירים מארה"ב בא"י. עם משתתפי המסע נמנה ספרי ביץ', בעל העיתון הפופולארי, באותם ימים, "ניו יורק סאן". את רשמיו הוא פרסם בכתבות בעיתון. ההיסטוריון מנחם בלונדהיים וקבוצה מתלמידיו חקרו את המסע ותרגמו את כתביו של ביץ' והם פורסמו בשני מאמרים בכתב העת "הָיֹה הָיָה" של האוניברסיטה העברית. עופר אדרת, הכתב המצוין לענייני היסטוריה של "הארץ", פרסם כתבה על המחקר המרתק.
רשמיו של ביץ' דומים מאוד לרשמיו של חברו למסע טווין. הוא מתאר את א"י כארץ ריקה, נטושה, פרימיטיבית, מוזנחת, מזוהמת ומסריחה.
זו ארץ ישראל בתקופה הטרום ציונית, בטרם עלו הציונים לחונן את עפרה ולהחזיר אותה להיותה ארץ זבת חלב ודבש.

* פרקטיקה אנטישמית – מאז מסע האונס וההתקפות המיניות בטבח 7 באוקטובר וההד הציבורי לפשע הנתעב, הארגונים האנטישמיים מצאו שיטה חדשה -– להעליל על ישראל תקיפות מיניות ואונס. וכעת עושים זאת משתתפי המשט האנטישמי.
הפרקטיקה האנטישמית שלהם, היא להפיץ את עלילות הדם, כמובן ללא כל ראיות, ואז לדרוש מישראל "ראיות" להפרכתן.

* הגל האנטישמי באירלנד - פיליפ סאטקליף, חבר מועצת העיר דבלין, מתאגרף אולימפי ומאמן איגרוף מוביל, פרסם בסטטוס הווטסאפ שלו סרטון אנטישמי נאצי, המשתף קטעי נאומים של היטלר, תיאור קונספירציות נאציות על היהודים וקריאה לפתרון הסופי ליהודים.
הפרסום הזה הוא המשך לגל אנטישמי קיצוני באירלנד, בהובלת הממשלה. רק השבוע אמרה נשיאת אירלנד שהיא גאה מאוד באחותה, שהשתתפה במשט האנטישמי.
הארגונים היהודיים באירלנד הביעו זעזוע מהפרסום ומהעובדה שהוא עבר ללא גינוי ציבורי משמעותי ואמרו שהוא חלק מן הגל האנטישמי השוטף את המדינה.
יהודי אירלנד – שובו הביתה, למולדתכם ההיסטורית, לישראל; מדינת הלאום של העם היהודי, המדינה היחידה שבה לא תהיו זרים ונרדפים, אלא בני בית ובעלי הבית.

* אחדות-הקצוות האנטישמית – מזמן לא נראתה זהות מוחלטת כל כך בין השמאל הרדיקלי האנטישמי והימין הרדיקלי האנטישמי, כמו פשקוויל ההערצה והליקוק של גדעון האו האו לוי למטיף האנטישמי הימני הרדיקלי הפשיסטי טאקר קרלסון, בגיליון החג של "הארץ".
היה חסר שם רק אנטישמי איסלמיסט ג'יהאדיסט רדיקלי כדי להשלים את הטריקולור האנטישמי – אדום שחור ירוק.

* מתכנן החלופה לקצרין – לפני כעשור, כתבתי מחקר על הנושא "קצרין בירת הגולן". המחקר עסק באופן שבו קצרין, יישוב עירוני, הוקם ביוזמה ובהובלה של קיבוצים ומושבים, כדי שיהיה המטרופולין האזורי, ועל מערכת היחסים הייחודית בין קצרין והיישובים בעשרים + שנותיה הראשונות. אך למעשה, המחקר חרג מן השאלות עצמן, ועסק בהרחבה בהקמת קצרין (אני מקווה שאזכה פעם לפרסם את המחקר כולו, מלבד מאמר תמציתי על אודותיו שפירסמתי בזמנו בכתב העת "אופקים בגיאוגרפיה").
במהלך המחקר עברתי על כל החומר הארכיוני של הקמת קצרין, ומצאתי שם פנינה – תכנון חלופי לקצרין, של האדריכל ישראל גודוביץ'. מסתבר שבפני מקבלי ההחלטות עמדו שתי תוכניות אב, האחת של האדריכל חנן מרטנס, המתכנן הראשי והאחראי על התכנון העירוני במשרד השיכון, שבסופו של דבר התקבלה ועל פיה נבנתה קצרין, והשנייה, של האחראי על התכנון הכפרי במשרד השיכון, גודוביץ'. דחיית הצעתו, שהאמין בה מאוד, בידי שר השיכון אברהם עופר, ובחירת התוכנית האחרת, שגודוביץ' ראה בה תוכנית שגרתית ואפורה, פגעה בו מאוד, והביאה להתפטרותו מהתפקיד ולפרישתו בסערה ממשרד השיכון.
ב-2013 התראיין גודוביץ' ל"הארץ", וסיפר את סיפור תוכניתו היצירתית לקצרין: "השאלה היתה איך מתכננים עיר חדשה, ואסור לשכוח: זו עיר גבול, ספר, תחת הפגזות של הסורים – זו היתה מלחמה." נזכר גודוביץ'. את תוכניתו הוא הגדיר "דבר שאף אחד לא ראה קודם ולא הבין."
מיקומה של קצרין נקבע בין שני כבישים עולים לגולן והיא יושבת בשיפוע קל שיורד לכנרת. גודוביץ' הציע לרכז את כל שטחי הציבור שלה תחת כיכר מרובעת בשטח של עשרה דונם, שתשמש מקלט אדיר ממדים. התקציב שהגדירה המחלקה הפרוגרמטית למקלט היה כמעט שווה ערך למחצית התקציב להקמת היישוב כולו, לדבריו. המגורים בתוכנית זו היו אמורים להיבנות בשני אופנים – כשיכון אורכי מדורג בן שלוש־ארבע קומות שמקיף את הכיכר מצפון־מזרח, ומצידה השני צבר של בתים צמודי קרקע: כך, מכל הבתים אפשר יהיה להשקיף על הכנרת. אפילו גורדי שחקים היו אמורים לקום שם, מאחורי הבתים הטוריים. התוכנית נמצאת בארכיון הגולן.
בשבועות הלך לעולמו, בגיל 92, ישראל גודוביץ', מגדולי האדריכלים בישראל ובעל שם עולמי. גודוביץ' ידוע כאדריכל יצירתי, מקורי, דעתן וצבעוני. עיקר פרסומו הציבורי היה כמהנדס העיר תל-אביב, וכן בזכות מיזמים אדריכליים יצירתיים כמו בית ספר שדה חצבה, שזיכה אותו בפרסי בינלאומיים. גודוביץ' תיכנן את יישובינו בסיני.
יהי זכרו ברוך!

* ביד הלשון: רצוא ושוב – קריאת התורה בשבועות, חג מתן תורה, היא תיאור מעמד הר סיני; ההתגלות האלוהית הפומבית לעיני כל עם ישראל ומתן התורה. ההפטרה היא תיאור מעמד ההתגלות האלוהית האישית לנביא יחזקאל בן בוזי – אנו קוראים בספר יחזקאל את פרק א' ואת פסוק י"ב בפרק ג'.
פסוק יד נאמר: וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק.
רצוא ושוב היא תנועה תזזיתית מכאן לשם ומשם לכאן וחוזר חלילה. הביטוי קיבל משמעויות רוחניות לאורך הדורות ובפרט בקבלה ובחסידות.
הפשט של הפסוק, הוא שחיות הקודש, המלאכים, רצות בתשוקה לעבר האלוהים אך מסתנוורות מן האור ובורחות ממנו, אך שוב משתוקקות ורצות לכיוונו וחוזר חלילה.
צירוף המילים היה לביטוי המתאר תנועת נפש של האדם בין התעוררות, תשוקה והתעלות רוחנית לבין ירידה לקרקע המציאות, לחיים הגשמיים האפורים.
בקבלה ובחסידות ה"רצוא" מבטא את רצון הנשמה להתנתק מן הגוף ולדבוק בבורא, וה"שוב", מתאר את החובה שלה לחזור לקרקע המציאות, כדי לפעול מתוך המציאות לתיקונה.
בתורת ר' נחמן מברסלב ה"רצוא ושוב" הוא הנגדה בין שתי עמדות רוחניות של האדם כלפי עצמו וכלפי האחר. ה"רצוא" הוא תביעה וה"שוב" הוא קבלה. ה"רצוא" הוא העמדת דרישות גבוהות וחמורות כלפי עצמך וכלפי החברה שבה אתה חי, ודרישה למתיחות רוחנית ומעשית גבוהה, אינסופית. ה"שוב" הוא היכולת של האדם לקבל את עצמו ואת זולתו, על החולשות שבהם, ולהשלים עם חוסר השלמות.
בעברית המודרנית משתמשים בביטוי לתיאור פעולה החוזרת על עצמה, כמו הליכה הלוך ושוב. אני נוהג להשתמש בביטוי לתיאור העמקה שיטתית בטקסט – קריאתו רצוא ושוב.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com

חג השבועות הוא יום הולדתו של דוד המלך,
הנין של רות ושל בועז

עֵת יוֹם מַתַּן תּוֹרַת חַיִּים
עִם בִּכּוּרֵי מַאֲוַיִּים,
יוֹם שְׂעוֹרִים וּקְצִיר חִטִּים,
יָכִין וּבֹעַז מְפֻתִּים

לַבוֹא אֶל גֹּוֹרֶן הַמַּחְמִיד
אֲלֻמָּתָם לְהַעֲמִיד,
זַרְעָם יָאִיר לָנוּ תָּמִיד
בַּדֶּרֶךְ אֶל מַלְכוּת דָּוִד.

הִכָּה דָּוִד בְּרִבְבוֹתָיו,
עָטוּר בְּתַלְתַּלֵּי זָהָב,
אַהֲבָתוֹ חָלַק, נָתָן,
בֵּינוֹת מִיכַל לִיהוֹנָתָן.

דָּוִד מַלְכֵּנוּ, רָם הוֹדוֹ,
וְאֵין מוֹנֵעַ בַּעֲדוֹ,
לֹא אוּרִיָּה וְלֹא נָבָל
מִקַּחַת אֶת כִּבְשַׂת הַדַּל,

כִּי עֲטָרָה לוֹ וּמִיכְּחוֹל –
אוֹתוֹ בַּקֶסֶת הוּא יִטְבּוֹל,
צַח וְאָדוֹם וְעַז לֵבָב
חַרְבּוֹ שְׁלוֹּפָה, דָרוּךְ לַקְּרָב,

וְאָז, בְּפֶרֶץ שֶׁל מִלִּים
הוֹסִיף מִזְמוֹר לִתְהִלִּים,
וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית –
הִיא לוֹ תַּנְחוּם בְּעֵת עַרְבִית.

נִיצוֹצוֹת יְדִידַי שֶׁאֵינָם
נִתָּזִים אֱלֵי
בְּמֶשֶׁק כַּנְפֵיהֶם.

מַחֲשָׁבוֹת טְעוּנוֹת אוֹר
צָצוֹת מֵעַרְפִלֵּי הַמֶּרְחַקִּים.

יוֹדֵעַ אֲנִי –
יוֹם אֶחָד
אֵאָלֵץ לְהִפָּרֵד גַּם מֵהֶן.

אֲבָל הֵן נוֹגְעוֹת בִּי
וְאֵינָן נוֹגְעוֹת,
מְרַחֲפוֹת סָמוּךְ לְרוּחִי
כִּלְחִישָׁה עַתִּיקָה.

לִפְעָמִים נִדְמֶה
כִּי מֵעֵבֶר לַשֵּׁנָה וְלַזְּמַן
הֵם עוֹד מְבַקְּשִׁים לוֹמַר דְּבַר מָה,
וַאֲנִי אֵינִי מַצְלִיחַ לְהָשִׁיב.

אֲנִי מִתְעוֹרֵר
וּמוֹצֵא עַצְמִי נִכְבַּשׁ
עַל יָדָם.

הַלְוָיָה אַחַת
לברכה רוזנפלד
הַלְוָיָה אַחַת
וּבִקּוּר תַּנְחוּמִים אֶחָד
בְּבֹקֶר אֶחָד.

הָרָקִיעַ מְעֻנָּן
נִקְרָאִים בּוֹ אוֹתוֹת
שֶׁל כְּאֵב,אַהֲבָה, נְהִי וְחִיּוּךְ.

עַתָּה, בְּרָכָה,
אַתְּ מְשֻׁחְרֶרֶת
מִכָּל נֵטֶל,
מִן הַזְּמַן.

עַכְשָׁו אֶת חֲלוֹם.

מְאֻשֶּׁרֶת בִּנְאוֹת סְמָדַר,
מַלְאָכִים וּמְשׁוֹרְרִים יִזְדַּקְּפוּ
לְהַקְדִּים לָךְ שָׁלוֹם
לִלְחֹשׁ אֶת שִׁירַיִךְ בִּדְמָמָה.
רוֹן גֵּרָא

יום יום אנחנו במתח. האם תחודש המלחמה באיראן, או ארה"ב תגיע להסדר איתה על הפסקת אש, פתיחת מיצרי הורמוז, ופתיחת מו"מ על הוצאת האורניום המועשר לעתיד לבוא שפירושו הפסד דרמטי במערכה לאיראן. בינתיים קיבל טראמפ את הכינוי טאקו:
"Trump Always Chickens Out" (TACO)
https://en.wikipedia.org/wiki/Trump_Always_Chickens_Out
ייתכן שעד פרסום הדברים בראשון בערב נדע את התוצאות. בינתיים מתח.

שם חיבה
כהרגלו אורי הייטנר מחרף ומגדף בשפתו הגסה חברת כנסת. חרפות כל כך חריפות עד שהעורך מצנזרן מחשש תביעות דיבה, מה שמגוחך הוא שלמרות החרפות והגידופים הוא ממשיך לקרא לה דווקא בשם חיבה ילדותי – טלי. האם למרות החרפות הוא בסתר ליבו מחבב אותה?
הגיעה העת (כבר לפני שנים רבות) להפסיק לקרא לפוליטיקאים מבוגרים בשמות חיבה ילדותיים כמו לילדים בגן או בתנועה. לדוגמה:
לא ביבי, אלא בנימין מיליקובסקי-נתניהו
לא ציפי, אלא ציפורה מלכה בז'ז'וביץ-לבני-שפיצר
לא בוגי, אלא משה סמולינסקי-יעלון
לא בוז'י, אלא יצחק הלוי-הרצוג
לא הרצי, אלא הרצל גורדין-הלוי
לא דדי, אלא דוד ברונר-ברנע
לא מוסי, אלא משה מזרחי-רז
לא טלי, אלא רוויטל רדזינסקי-גוטליב.
מי שמפריע לו השם המלא יכול לקצר. אבל די בשמות חיבה ילדותיים.

נמחה שמי
אשיבה חורפיי דבר
במאמרו "וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר" ("חדשות בן עזר", 2162) כשמשמעות הביטוי "וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר" (משלי פרק כ"ז, פסוק י"א) היא: "כדי שאוכל להשיב תשובה (דבר) לאדם שמחרף אותי" – מחה גרנות את שמי למרות שמעולם לא חרפתי וקיללתי אותו. כתבתי רק ביקורת עניינית.
ואני אדגיש פעם נוספת אני מעריך מאד את משה גרנות הן כחוקר תנ"ך והן כסופר ומבקר ספרות. מעולם לא פקפקתי באהבתו את עם ישראל ובציוניותו ובתרומתו לצבא ולמדינה. ביקורת ספציפית אין פירושה חוסר הערכה. חבל שבמקום להתייחס עניינית לביקורת הוא בחר להתקרבן ולהציג אותה כעלבון אישי.

איזו אירוניה
מלחמת נאצי בנאצי
ב-18 במאי 2026 התרחש ירי במתחם המרכז האיסלאמי של סן דייגו (Islamic Center of San Diego) – מסגד עם בית ספר יסודי שבו למדו כ-140 ילדים.
שני נערים לבנים, קיילב ליאם ואסקז (18) וקיין לי קלארק (17), הגיעו חמושים, ירו והרגו שלושה אנשים: המאבטח אמין עבדוללה (51, אב לשמונה, מומר לאיסלם, לשעבר – Brian Matthew Climax, מנסור קזיחה (78), נדיר אוואד (57).
אמין עבדוללה לשעבר בריאן מתיו לימקס, נלחם בהם, סגר את הכיתות והציל את חיי הילדים. השניים התאבדו אחר כך במכונית גנובה. המשטרה והרשויות שיבחו אותו כגיבור שמנע טבח המוני.
האירוניה:
בריאן מתיו לימקס כעת אמין עבדוללה היה אחד המוסלמים שהביעו הבנה (ואף אהדה) כלפי היטלר. הוא כתב "FO SHO!" (For Sure – "בהחלט כן") בתגובה לפוסט בפייסבוק עם תמונת היטלר והכיתוב "Do you now understand why I did what I did?!" – קלאסיקת אנטישמיות שרומזת על "הצדקת" השואה. המסגד עצמו הביעה תמיכה בשהידים של ה 7.10:
השניים שרצחו אותו היו ניאו-נאצים מוצהרים. הם פרסמו מניפסט ששיבח את היטלר, הכחיש את השואה, כלל סמלים נאציים והתבטאויות שנאה קשות נגד מוסלמים, יהודים, שחורים, מהגרים, להט"בים ושמאלנים. הם הושפעו בין היתר ממתקפת כריסטצ'רץ' (2019). כלומר – נרצח על ידי שני מעריצי נאצים, כשהוא עצמו הביע אהדה דומה להיטלר.
https://rotter.net/forum/scoops1/949787.shtml
נאצי נרצח ע"י נאצי.

מתנגדי הציונות בעד מדינה שוויונית ודמוקרטית,
ולא קוראים לגירוש היהודים...
כתב "הארץ", עפר ניימן המתנאה בהיותו "אזרח ישראלי אנטי־ציוני, פעיל בארגוני זכויות אדם בישראל ובתנועה הבינלאומית לסולידריות עם הפלסטינים," מגיב לכתבה של עופרה רודנר שתיארה את תנועת הסולידריות הבינלאומית עם הפלסטינים (השוללת את קיומה של מדינה יהודית) כחבורה של אנשים תלושה מהמציאות, (עליה כתבתי בטור הקודם שלי), וכותב: "תומכי הפלסטינים מתעקשים להזכיר כי הציונות מראשיתה דגלה ב'רוב יהודי', וכי הפעולות להשגתו היו כוחניות מההתחלה. הם מציינים, למשל, את סילוק הפלאחים הפלסטינים מקרקעות שנרכשו בימי השלטון העותמאני והמנדט הבריטי, או את האלימות המאורגנת נגד פועלים פלסטינים כדי לסלקם מאתרי הבנייה למען קידום 'עבודה עברית'. גם אחר כך, הם אומרים, הפריווילגיה היהודית היא מהיסודות של מדינת ישראל.
במדינת ישראל, אלו השייכים לקולקטיב היהודי, וליתר דיוק 'זכאי חוק השבות', נהנים מעליונות חוקתית על פני יושבי הארץ הפלסטינים, כולל אזרחי ישראל הפלסטינים.
"מתנגדי הציונות בתנועת הסולידריות הבינלאומית עם הפלסטינים, ובהם פעילים יהודים וארגונים יהודיים רבים, מציעים חלופות מפורטות. אחת מהן היא המעבר למדינה שוויונית ודמוקרטית. את הקולות הללו אפשר למצוא גם במדינת ישראל. כך למשל, עמותת 'זוכרות' המקומית מגבשת מתווים מעשיים לשיבת הפליטים הפלסטינים במסגרת דמוקרטית עתידית.
"שינוי יסודי ממילא ייכפה כאן על ידי המציאות, ומוטב לפעול כבר כעת, כדי שהוא יהיה דמוקרטי ושוויוני."
(עפר ניימן, "מתנגדי הציונות בעד מדינה שוויונית ודמוקרטית, ולא קוראים לגירוש היהודים", "אל-ארצ'", 22.5.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-05-22/ty-article-opinion/.premium/0000019e-454d-dab3-adfe-dd7da4ee0000
הבנתם? עפר ניימן, מהדהד את התעמולה הישנה של מוחמד יאסר ערפאת על הקמת מדינה ערבית-מוסלמית "דמוקרטית ושוויונית" לכול. גם ניימן רוצה להקים כאן מדינה ערבית-מוסלמית שתהיה דמוקרטית ושוויונית (כמו כל מדינות ערב...) בה המיעוט היהודי יחיה ב"דמוקרטיה ושוויון" בסגנון הערבי.
ודוק: לדידו של ניימן הגזען האוטו-אנטישמי. רק לעם היהודי אין זכות לריבונות. לא היה עולה על דעתו לשלול את זכות הריבונות מהצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים המלטזים, האיטלקים, היוונים, הגיאורגים, והארמנים בגין זה שסילקו את היבוש הערבי ואת כל ההתנחלויות הערביות משטחן.
ותנחשו מי יהיה הראשון שיימלט מאותה מדינה ערבית-מוסלמית "דמוקרטית ושוויונית" שמציע עפר ניימן? כמובן שהוא עצמו.

לוסי אהריש היא רות המואבייה של ימינו?
לקראת חג השבועות בו קוראים את מגילת רות. הכתיר עיתון "הארץ" את השדרנית הערבייה-מוסלמית, לוסי אהריש, כ"רות המואביה של ימינו". והנימוקים הם כדלקמן:
"יש דמיון בין הבחירה העמוקה של אהריש הערבייה בזהות הישראלית, מעבר לאזרחותה החוקית במדינה – ובין הבחירה העמוקה של רות המואבייה בזהות הישראלית," כותב דוד קורן, "לא במקרה ביקרה אהריש בראיון אצל רוני קובן את האזרחים הערבים הרבים שאינם מסוגלים להוציא מפיהם את המילים 'אני ישראלי.'
"הצטרפותה של רות לישראל עמדה בניגוד לאיסור המקראי "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד עוֹלָם" (איסור שנקבע עקב התנכלות שני העמים לבני ישראל). אבל התנ"ך – ובועז, במקרה זה – חיבק את רות בזכות הבנותיה ובחירותיה. יש דמיון מסוים גם בין 'גיבור החיל' בועז ובין גבורת צחי הלוי, לא רק כדמות קולנועית אלא גם בשירותו הצבאי ובהתייצבותו לצד אשתו.
"'עמך עמי, אלוהייך אלוהיי' אמרה רות לחותנתה נעמי, ויש ללבן את ה'אלוהייך אלוהיי' הזה: רות עברה מעבודת האליל המואבי כמוש לתודעת אלוהים. דרכה של אהריש קצרה יותר – הבנתה שאלוהים ואללה הם אחד. בשם האל האחד הזה היא אמרה "אינ-ש-אללה" ("אם ירצה השם"), העולבים באהריש בשם ההלכה היהודית בגרסתה המסתגרת, פעלו כבבואה של האסלאם הקנאי שהשתבש לאחר תור הזהב הנאור והמשכיל שלו."
(דורון קורן, "לוסי אהריש היא רות המואבייה של ימינו", "אל-ארצ'", 19.5.26)
https://www.haaretz.co.il/gallery/opinion/2026-05-19/ty-article/.premium/0000019e-3653-dab6-a7ff-bfff502f0000
הבנתם? מעבר לדרור קורן הפיליסטיני שאינו יודע ש"תור הזהב" בספרד הוא רק כינוי ליצירה תרבותית של יהודים תחת שלטון כיבוש ערבי-מוסלמי, ולא כינוי למשטר "בני חסות" שלא היה כלל "נאור" כדבריו, הרי לוסי אהריש לא הצטרפה כרות המואבייה לעם ישראל, ולא אמרה כרות "עמך עמי, אלוהייך אלוהיי," היא נשארה בזהותה ערבית-מוסלמית. (כמה מגוחך הזיהוי שעושה קורן הפיליסטיני בין אלוהי ישראל לאללה – אלוהים הערבי-מוסלמי. ודוק: אלוהי ישראל לא דורש להרוג את כל היהודים), בדבריה היא התכוונה לאזרחות ישראל בלבד. זו כמובן זכותה ובחירתה ואסור בשום אופן לרדוף אותה או להציק לה בביתה ובכל מקום.
אבל יש דבר עצוב בדבריה. לוסי אהריש חוזרת ומסרבת לבקשה שתהיה מתוקף תפקידה וערכיה הערבייה-המוסלמית הראשונה שאינה גזענית, שתראה בדברי מוחמד (המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים בעולם כתנאי לגאולה גזענות, ולא מופת מוסרי?
https://x.com/naaman_c/status/1975929084128747983
https://x.com/naaman_c/status/1960360365558038748
למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען לכן יש חשיבות גדולה לדבריה.
(אגב אם אתם מכירים אחד כזה אנא הציגוהו).
חבל עצוב. אבל לוסי אהריש אינה רות המואבייה.

מפלגת העבודה מא"ד גורדון לרביי גלעד קרבינסקי-קריב
ועד פלורה מאי בדרה-גולן
בין א"ד גורדון לרב אברהם יצחק הכהן קוק היה דמיון מסוים. שניהם עלו לארץ מהאימפריה הרוסית בשנת 1904; שניהם קיבלו חינוך יהודי-דתי. שניהם העמידו במוקד הגותם את המשמעות הרליגיוזית והקוסמית של שיבת עם ישראל לארץ ישראל
שניהם העלו על נס את הצמחונות וראו בשחרורם של בעלי החיים מיחסם הנצלני והפוגעני של בני האדם, אידיאל מוסרי־דתי. יחד עם זאת, עם עלייתם לארץ בעוד הרב קוק התמנה מיד עם בואו לרבה של יפו והמושבות, גורדון הצטרף אל צעירי העלייה השנייה, וכמותם מצא את פרנסתו בעבודה חקלאית מפרכת על בסיס יומי.
גורדון עבד כפועל בפרדסי רחובות. ובין מנחה למעריב היה בא לשמוע את דברי הרב קוק. פעם ראה על השולחן את החוברת 'הניר' וביקש רשות לקחתה לזמן־מה לשם עיון. כעבור כמה ימים החזיר את החוברת בתוספת דף כתוב, ובו ביקורת על מאמרו של הרב קוק 'דרך התחיה'".
המאמר "מתוך קריאה: על הרב קוק" נכתב על־ידי גורדון במאי 1909, בעת שהתאושש באכסניית חיים ברוך ביפו מן הפציעה והטראומה שנגרמו לו מהתקפה אלימה של שודדים ערבים.
גורדון פתח את המאמר בביקורת חריפה על סגנונו של הרב קוק. "יש בדבריו טעם, אבל כמעט תמיד יותר מדי מתוק. אהבה יתרה או יראה יתרה או שניהם כאחד יתרים." גורדון ראה במתק דבריו מסווה ליחס פטרנליסטי כלפי הצעירים החילונים.
גורדון, שלאורך כל ימיו התריע נגד סכנת היבלעותו של היחיד בלוע החברה והקבוצה הסוציאליסטית, דוחה את עמדתו המתבטלת והמתרפסת של הרב לפני האלוהות, שיש בה משום טשטוש ומחיקת עצמיותו של היחיד. "אתה מרגיש בקולו," הוא כותב, "איזו התבטלות של קדוּשה, איזו התמוגגות של אהבה, הנותנת לדבריו ריח של שמן משחת קודש.". אפילו משה רבנו "אינו מתבטל ואינו מתמסמס. ואפילו בשעת 'וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ' נפשו כאילו נשארה עומדת בבחינת 'וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם'."
גורדון כורך את ביקורתו התיאולוגית על הרב קוק בביקורת על תפישתו הלאומנית המסוכנת, לטענתו. "דבריו על דבר אלוהים מקבלים צורה של הטפה לדתיות מוגבלה וחשכה, ודבריו על דבר ישראל - מקבלים צורה של שוביניות נפרזה. וחבל!" לאומנות צרה. ההתבטלות לפני האל משועתקת ל"התבטלות של קדושה" בפני עם ישראל, שקירבתו הטבעית לאלוהים מקנה לו עליונות על שאר העמים.
הרב קוק, במאמר הפותח את הקובץ "הניר", קובע כי עם ישראל הוא העם היחיד שיש לו זיקה טבעית לאלוהים, "הנקודה האחת של האנושיות שהטבעיות של התביעה האלוהית נמצאת בה בעצם רעננותה ובהירותה היא בישראל, 'גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו'."
גורדון, לעומת זאת, קושר את ייחודו של עם ישראל בבחירתו ליצור מתוך סבלו ההיסטורי מוסריות נעלה, המחייבת את היחיד ואת העם גם יחד. "אנחנו הודענו ראשונה כי האדם נברא בצלם אלוהים," מכריז גורדון בנאומו בפראג ב-1920, ולכן "אנחנו צריכים ללכת הלאה ולאמור: העם צריך להיברא בצלם אלוהים. ולא מפני שאנחנו טובים מאחרים, כי אם מפני שאנחנו נשאנו וסבלנו את כל מה שתובע את זה על כתפינו. במחיר ייסורינו, שאין דוגמתם בעולם, קנינו את הזכות להיות הראשונים ביצירה הזאת, ובכוח ייסורינו נמצא את הכוח ליצירה הזאת."
הרב קוק קיבל בסלחנות, את כפירתם של צעירי העלייה השנייה, משום שראה בהם שותפים, גם אם בלתי מודעים, לתהליך גאולת עם ישראל. ואילו גורדון – שהחליף את התפילין במעדר –ראה בחתירתם של החלוצים למטרה גדולה ונעלה מהם ביטוי להתפרצות "חיים כבירים" שאינם אלא אמונה המשוחררת מכבליה של הדת. הרגש הדתי, מכריז גורדון במקום אחר, "בין אם יש שם אמונה באלוהים, ואפילו באין שם אמונה באלוהים," מצוי "בכל מקום שיש נפש עמוקה ויחס עמוק אל החיים."
(יובל גובני וירין רבן, "א"ד גורדון סלד מהקיטש הדתי של הרב קוק ולא טרח להסתיר זאת", "אל-ארצ'"", 19.5.26).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2026-05-19/ty-article/.premium/0000019e-3d1a-d394-addf-ff3ae2870000
המאמר מתעלם משום מה מההבדל המהותי בין שני האישים. הרב קוק היה לא רק בעל תפיסה דתית קבלית (שפרופסור ישעיהו ליבוביץ הגדיר כשמץ עבודה זרה) אלא רב שהעיקר אצלו הוא שמירת מצוות וההלכה האורתודוכסית, ואילו א"ד גורדון הפך ליהודי רפורמי שביטל את המצוות. מה שהובן ונתפס כ"דת העבודה" היתה בעצם פילוסופיה הומניסטית חילונית.
אהרן דוד אורייביץ גורדון (1856-1922), היה יהודי דתי שעבד עשרים שנה כפקיד אצל הברון גינצבורג. כאשר עלה לארץ ב-1904 בגיל 48 עבד כפועל חקלאי שכיר ופיתח תורת גאולה המורכבת משעטנז בין הגות יהודית לטולסטוי ולניטשה, ולמיזוג עם הטבע.
(חיבורו "האדם והטבע"): https://benyehuda.org/read/4790
גורדון נהפך למעין יהודי רפורמי ("ניו אייג'י" במונחים של ימינו). הוא הפסיק לקיים מצוות עֲשֵׂה. וקיים רק מצוות לא תעשה. תורת המוסר שלו נודעה בשם "דת העבודה" שהשפיעה על "הפועל הצעיר", ועל תנועת הנוער "גורדוניה" שנקראה על שמו.
אם העבודה אצל בורוכוב מ"פועלי ציון" המרקסיסטית היא אמצעי לבניית חברה ומדינה יהודית, אצל גורדון עבודת הכפיים היא מטרה. אידיאולוגיה רומנטית. עבודה גואלת.
מתוך השפעתו על "הפועל הצעיר" היה א"ד גורדון מעין הרב או הסמכות הדתית-רוחנית של תנועה העבודה. (נכון לא של חלקה מ"פועלי ציון".)
והנה עם שקיעתה של מפלגת העבודה ההיסטורית, לראשונה אחרי עשרות שנים חזר פתאום רבאיי רפורמי לפעול במפלגת העבודה. הלא הוא הרב הרפורמי רבאיי גלעד קרבינסקי-קריב.
למרות שא"ד גורדון וגלעד קרבינסקי-קריב הם שני יהודים רפורמים, ההבדל ביניהם הוא כשמיים וארץ.
רבאיי קרבינסקי-קריב לא בא מהמסורת הנרודניקית הרוסית, של טולסטוי, ולא מן המסורת הסוציאליסטית, או מהשפעת ניטשה, או ראיית העבודה כעצמה כערך ע"פ "דת העבודה" של א"ד גורדון, אלא בא מרקע חילוני, בוגר תנועת הצופים, שהחליט להתגדות ולקבל את העולם הרוחני הבורגני-קפיטליסטי של התנועה הרפורמית באמריקה שבסיסה "בית דניאל" בתל אביב.
והנה חוזר הקונפליקט של שנים רבות שאת תפקיד של הצד הימני יותר (לא הדתי) תופסת שרת "השיוויון החברתי ומעמד האישה", פלורה מאי בדרה-גולן.
השרה "השוויונית, בעלת המעמד כאישה" יצאה בכנסת בנאום שנאה נגד חה״כ רבאיי גלעד קרבינסקי-קריב במליאה: ״מה שרפי קדושים (העבריין ממשפחת פשע) עושה, אתה לא תעשה עוד מאתיים גלגולים כשאתה מחתן כלבים בבתי כנסת ההזויים שלך..." בשביל פלורה מאי בדרה-גולן "השוויונית" הומואים הם כלבים.
חה״כ הרב קרבינסקי-קריב בתגובה: ״מאי גולן לא בחרה להכפיש אותי עם דבריה האנטישמיים, אלא מיליוני יהודים רפורמים בארץ וברחבי העולם. עוד מעט ניפטר מהחבורה האנטישמית, הגזענית והמושחתת הזו.״
https://www.instagram.com/reel/DYj-MrDN1Fy/
יפה עשה יחיאל לייטר השגריר בארה"ב שהגדיר את דבריה כמגעילים ושיתנצל בפני מנהיגי התנועה הרפורמית באופן אישי, והדגיש: "הבדלים תיאולוגיים, פוליטיים ואידאולוגיים הם בסדר ואף הכרחיים, אמר, אבל יש קו שאין לחצות: הקו שמפריד בין ביקורת לשנאה ולפופוליזם. רבים מדי עוברים את הגבול הזה, וההתבטאות של גולן היא אחת מהם."
https://x.com/Haaretz/status/2057501103881589006
פלורה מאי בדרה-גולן אינה ראויה לשבת בכנסת ישראל. האחריות של בנימין מיליקובסקי-נתניהו הוא לסלקה משם לאלתר.

פטריוטיות גרמנית
שום אירוויזיון לא ימרק את שמה של ישראל בעולם
נרי רחל יענטע וייס-לבנה-הירשפלד מתמוגגת בברלין בירת הרייך: "יום ראשון היה יום אביבי בברלין. שמיים כחולים, עצים פורחים, יום חמים במושגים אירופיים. יצאתי מלאת אופטימיות אל בית הקפה הסמוך למקום מגוריי, מוכנה להכיל את כמויות החיבה והאהבה שיופנו אליי כבת עמו של נועם בתן שזכה במוצ"ש במקום השני באירוויזיון.
"אבל העולם, שונא אותנו, בגין רצח של עשרות אלפי אנשים וילדים בלתי מעורבים, והפיכת הדמוקרטיה לדיקטטורה.
"ההצלחה של נעם בתן באירוויזיון היא בעיניי הצלחה אישית שלו. העולם אולי אוהב את מישל, אבל אותנו העולם ממשיך לשנוא. האמת, גם לו היה קורה נס וישראל היתה זוכה בגביע אירופה בכדורגל העולם היה ממשיך לשנוא אותנו. אה, כן, אנחנו בכלל לא אירופה. מה ההתעקשות הזאת להשתתף בתחרויות אירופיות? מה אנחנו נדחפים בכלל. אירופה אותתה לנו באופן ברור שאיננה מעוניינת בנו. כמה מדינות אירופיות גם ביטלו את השתתפותן באירוויזיון בגלל השתתפותה של ישראל. ישראל היא אולי המדינה הכי שנואה עכשיו בעולם המערבי, ואי אפשר להכריח אף אחד לאהוב אותך. מדובר ביחסים רעילים. האהבה שאנחנו מנסים להכריח אותם לאהוב אותנו היא אהבה רעילה, בערך כמו אהבתו של גבר מכה לאשתו. הם לא רוצים אותנו, ואנחנו מנסים לכפות עליהם אהבה, גם אלף נועם בתנים ורבבות גל גדות לא יצליחו להעיר ולעורר את האהבה הזאת, עד שתחפץ."
(נרי לבנה, "שום אירוויזיון לא ימרק את שמה של ישראל בעולם", "אל-ארצ'", 20.5.26).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2026-05-20/ty-article/.highlight/0000019e-4416-dab3-adfe-dc76cb580000
האם נרי רחל יענטע וייס-לבנה-הירשפלד, מאשימה את ישראל בברלין ב"רצח של עשרות אלפי אנשים וילדים בלתי מעורבים, והפיכת הדמוקרטיה לדיקטטורה", (ודוק: לא בהרג בלתי נמנע של בלתי מעורבים שנכפה עליהם לשמש מגינים אנושיים) – בהשפעת בניה הפטריוטים הגרמנים, או שהם הפכו בגללה לפטריוטים גרמנים?
https://x.com/naaman_c/status/2057921649459028326
בכל מקרה בטוח ששום אירווויזיון לא ימרק את שמה של נרי רחל יענטע וייס-לבנה-הירשפלד.

צפו: טקס ההשבעה לראשות העיר בבירמינגהאם
https://rotter.net/forum/scoops1/949601.shtml
בקרוב תושבע כך ממשלת בריטניה כולה.

וגם בארה"ב
מועמד דמוקרטי לקונגרס מניו יורק, בראד לנדר, מקריא פסוק מהקוראן במסגד בקווינס, ואומר שהוא מקווה לשתף פעולה בקונגרס עם אילהאן עומאר ורשידה טלאיב; האימאם מתפלל שהמהדי יהרוג את הכופרים בחרבו.
https://rotter.net/forum/scoops1/949751.shtml
בקרוב גם בממשלת ארה"ב? ישמרנו אלוהים.

פיגוע הסברתי (1)
איתמר חאנן-בן-גביר
השר לביטחון פנים, איתמר-חאנן-בן-גביר גרם באווילותו ובאינפנטיליות שלו פיגוע הסברתי גדול לישראל.
בסרטון שהפיץ בעולם הוא הופיע עם דגל ישראל והכריז בפני עצורי המשט לעזה: ''אנחנו בעלי הבית כאן'': וקורא לראש הממשלה - תן לי אותם לעוד הרבה זמן!
https://rotter.net/forum/scoops1/949568.shtml
בכל העולם הופיע הסרטון המבייש שהפך את משתתפי המשט לגיבורים בינלאומיים במקום שיישכחו. טוב עשו ראש הממשלה בנימין מיליקובסקי-נתניהו, ושר החוץ גדעון משה זריצ'נסקי-סער שגינו את המעשה. אבל זה לא מספיק. עליהם לדאוג שחאנן-בן-גביר לא יוכל יותר לעשות פיגוע הסברתי כזה שמזיק לעניינה של ישראל בעולם.

פיגוע תקשורתי (2)
אהוד סגל ראיון עם טאקר קרלסון
השדרן אהוד סגל עשה פיגוע תדמיתי לישראל כאשר הכשיר את האנטישמי טאקר קרלסון בראיון שקיים איתו בטלוויזיה בערוץ 13. הנה הראיון המלא:
https://www.youtube.com/watch?v=DEkNdpFBFr4
הנה התוכן:
https://13tv.co.il/item/news/abroad/carlson-905163060/
טאקר קרלסון יצא מנצח בוויכוח והוכיח יכולת רטורית טובה בהרבה ומשכנעת, הבעייה לא הייתה האנגלית הדלה של אהוד סגל, אלא עצם טיעוניו.
אין פלא שמיד לאחר הריאיון קפץ "לורד האו האו הישראלי" גדעון לואי (לוי) וטען כי לטאקר קרלסון יש פה גדול, אבל הוא דובר אמת.
"כבר מזמן לא שודר כאן ריאיון שכזה," התמוגג גדעון לואי (לוי): "כולו אמת. לא היתה מילה בדברי טאקר קרלסון, שלא היתה אמת. אמת מזוקקת, מראה מדויקת, ולכן סערו כאן הרוחות כל כך.
"קרלסון הוא אולי פה גדול, אבל פה של אמת. הלוואי שיותר ישראלים יקשיבו לו. הזרם הזה רוצה ישראל אחרת. מה שמסוכן הוא שהישראלים רוצים את ישראל הנוכחית שלהם. עוקרת מיליוני בני אדם מבתיהם, הורגת רבבות חפים מפשע, מוחקת מעל פני האדמה ערים וכפרים ומפלה חמישית מאזרחיה. ואז כשמגיע אחד שלא מתרשם מכל הקלישאות השקריות ואומר לנו ולאמריקאים: המלך שגרר את ארה"ב למלחמה רעה באיראן הוא עירום – מתייגים אותו כאנטישמי. ואולי הוא נאצי? תודה לך, טאקר קרלסון."
(גדעון לוי: "לטאקר קרלסון יש פה גדול, אבל הוא דובר אמת", "אל-ארצ'", 21.5.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-05-21/ty-article-opinion/.premium/0000019e-4601-d0ff-afbe-4641e3c90000
אהוד סגל עשה פיגוע הסברתי לישראל בכך שהזמין מלכתחילה את האנטישמי קרלסון לריאיון, ועוד נתן לו להביס אותו בוויכוח, ולהוכיח שהוא מוסרי ולא אנטישמי. למשל הוא לא שאל אותו מה הוא מבין מהקריאות באיראן מוות לישראל מוות לאמריקה? ולמה בהתנגדותו למלחמה הוא תומך באיראן גרעינית? ובהתנגדותו ולסיפוק נשק לישראל הוא מוביל להשמדת מדינת היהודים?
https://x.com/naaman_c/status/2057059809044652175
והחמור יותר שהוא הסכים עם קרלסון שישראל רוצחת ילדים, ולא ניסה כלל להזים את השקר הזה. גם באנגלית הדלה שלו יכול היה לשאול אותו האם מוסרית הוא מבחין בין רצח להרג? בין רצח יהודים בכוונת תחילה לבין הרג בלתי נמנע של בלתי מעורבים המשמשים כמגינים אנושיים? האם היה נמנע מירי עליו אם היורה עליו היה מוקף בילדים?
https://x.com/naaman_c/status/2057060943994007958
ודוק: ההבדל בין הריגה ורצח Killing ל-Murder נובע מההקשר המשפטי ולכוונה שמאחורי המעשה.
הריגה Killing מונח המתאר את עצם הפעולה של נטילת חיים, ללא קשר לנסיבות. הריגה יכולה להיות חוקית ומוצדק, למשל: הגנה עצמית. במהלך מלחמה.
רצח Murder זהו מונח משפטי ספציפי המתאר גרימת מוות של בן אדם בידי בן אדם אחר באופן לא חוקי ועם כוונת תחילה. כוונה (Malice): כדי שמעשה ייחשב כ-Murder, צריכה להיות כוונה מוקדמת לפגוע או להרוג. רצח הוא תמיד עבירה פלילית חמורה.
הערבים באו בכוונה תחילה לרצוח יהודים. המעורבים בעזה נהרגו כתוצאה מחיובם לשמש כמגינים אנושיים למחבלי החמאס שהסתתרו במנהרות. במקום ההיפך.
ניכר היה שאהוד סגל כלל לא התכונן לראיון. ראיונות כאלו מוטב שלא יתקיימו.
נעמן כהן