ארכיון קישורים אודות צור קשר התחברות
חדשות בן עזר #2137 26/02/2026 ט' אדר התשפ"ו
בגיליון:

מאמרים

פנחס שדה

אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות

[השיחה נערכה בחודש יוני 1970, לפני 56 שנים].
מתוך ספרו של אהוד בן עזר
"אין שאננים בציון"
שיחות על מחיר הציונות
ההקדשה: זכר למחנכת טוני הלה
ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986
נדפס לראשונה במהדורה האמריקאית בהוצאת הספרים של ה"ניו יורק טיימס"
"Unease in Zion", Quadrangle, 1974
[המשך]

אהוד בן עזר: בעיתון "הארץ" מיום ה-14 ביוני 1970 נתפרסמה ידיעה מאת סופרו הצבאי של העיתון, בעקבות פשיטת צה"ל על מוצבי הצבא המצרי בגיזרה הצפונית של תעלת סואץ, פשיטה בה נהרגו ארבעה מחיילינו.
"כאשר חזרו חיילי צה"ל מפשיטתם על בונקרים של הצבא המצרי בתעלה, אור ליום שישי, היתה שאלתם הראשונה ברידתם אל החוף: 'כמה-כמה?'
"הפושטים, שהחמיצו את שידור המשחק בין נבחרות הכדורגל של איטליה וישראל במכסיקו [במסגרת המשחקים על הגביע העולמי בכדורגל], ביקשו לשמוע פרטים רבים ככל האפשר על ההופעה הישראלית.
"בשעות הבוקר, כאשר נערך התחקיר על הפעולה, ביקשו החיילים לשמוע את התוצאות ברדיו. הובא למקום טרנזיסטור שלא נשמע בעוצמה מספיקה. הובא למקום רמקול שהוצב לפני מכשיר הרדיו הקטן, כדי שיוכלו כל החיילים לשמוע את התוצאות ממכסיקו. התחקיר הופסק לדקות מיספר, עד ששמעו החיילים הפושטים את התוצאות, ואחר-כך נמשך כרגיל."
לדעתי מאשרים דברי החיילים את מה שאמר הרמטכ"ל. הצעירים האלה נאחזים בחיים הרגילים כמפלט מן האימה אשר במלחמה. הם נלחמים למען יימשכו החיים כרגיל, וההתעניינות בכדורגל היא בעיניהם ההיאחזות, או החזרה, לעולם שקט ונורמאלי.

פנחס שדה: בעיניי לא דומה אמירתו של הרמטכ"ל לאמירתם של האנשים האלה, אך אני עדיין לא מוכן לפרש בדיוק את משמעות דבריהם, אף כי אני רואה בהם אותות למשהו שיבוא.
אמרתי שהמלחמה היא הספר שהאדם הישראלי הצעיר קורא אותו, ובו כתובים הדברים כמו שהם – מאבק, מוות ואהבה (היעדר-האהבה והריחוק ממנה הם, לפעמים, התגלות האהבה). אבל מכיוון שהמציאות היא מצב של זרימה והשתנות מתמדת, צמיחה מתמדת של חיים מתוך המוות, השאלה היא מה יבוא בעתיד? וזוהי חידה. ידוע שהמשיח מוכרח לשבת בין העניים ברומא, עטוף סמרטוטים ומסריח ממוגלה. הקדוש יכול לצמוח רק מתוך תחתיות החושך. בעניין זה כתב נתן העזתי ב"דרוש התנינים" שלו, והבאתי את דבריו בספרי "החיים כמשל", בסוף הפרק על היהדות:
"דע כי נשמת מלך המשיח היא בגולם התחתון, כי כמו שנתהווה נחש הקדמוני בטהירו בבחינת גולם, כך נוצרה ונתהווית נשמת מלך המשיח ברצון אין-סוף והיא קדמה לבריאת העולם והיא עומדת בתוך התהום הגדול..." ("החיים כמשל", 1958, עמ' 181).
ייתכן שדווקא מתוך מציאות מעיקה ושחורה מאוד – אולי דווקא בתוך התהום של השלילה הזאת, התחסלותה של הדת המסורתית, פשיטת-הרגל של התרבות והליטראטורה – אולי דווקא כאן צפון, כמו זרע קטן מאוד, העץ והפרי של העתיד. דבר כזה לא בא בדרכי נועם. ולא רוכב בשום פנים על סוס-העץ של דברי האינטלקטואלים והז'ורנאליסטים, אלא הוא מוכרח לצמוח מתוך חבלי לידה נוראים, אולי מתוך קאטאסטרופה חמורה. משום שהזרע האלוהי הוא אמנם זרע של חסד, אך פריצתו מתוך האדמה קשורה במאבק איום, הניראה כחסר-תקווה. התקווה אפשרית, אך אין לי כרגע הארה לדעת כך או כך, היו בעבר כמה רגעים בודדים שבהם אמנם ניראה לי הדבר כך. מיקרה מסויים במציאות, (ולדעתי חייב כל אדם להתייחס ולדון רק על סמך הדברים שנודעים לו, ולא על סמך חוכמת אנשים מלומדה) – וברגעים אלה אמנם היה ניראה לי שהאפשרות של החיוב קיימת. אך קיימת גם האפשרות השנייה, הנוראה, והשאלה איזו אפשרות תנצח. הכוחות הגנוזים בגזע היהודי ודאי שאינם מבוטאים כיום על-ידי שום דבר ספרותי ואמנותי שמעל לפני השטח, אלא אולי רק על-ידי עובדות החיים עצמן, כולל המלחמה.

אהוד בן עזר: מה אתה קורא בספר אשר שמו המלחמה?

פנחס שדה: אני רוצה לקרוא בפניך קטע מן התנ"ך: "וייוותר יעקב לבדו וייאבק איש עימו עד עלות השחר. וירא כי לא יוכל לו וייגע בכף ירכו ותיקע כף ירך יעקב בהיאבקו עימו. ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני. ויאמר מה שמך ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם. ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותינצל נפשי. ויזרח לו השמש." (בראשית ל"ב, 31-25).
ועתה אגיד לך מה אני קורא בדברים האלה: "וייוותר יעקב לבדו" – ההישארות לבדו היא עניין מהותי מאוד, הכרחי. "וייאבק עד עלות השחר" – המאבק היה אפל, ממושך, אכזרי. "ותֵקע כף רגל יעקב בהיאבקו" – המאבק היה כרוך בסבל ובייסורים גדולים. "ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני" – יעקב איננו רוצה לחדול ממאבקו רק כדי לזכות בשלום לשם שלום. הוא רוצה את הברכה העשוייה לצמוח מתוך המאבק, ברכה שהיא פרי הסבל והמלחמה. ועכשיו המלאך אומר לו "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים" – צריך להבין שהמאבק עם האנשים איננו דבר לעצמו, אלא הוא בעל שתי פנים, המאבק הוא תמיד גם עם האלוהים. המאבק החיצוני הוא עם אנשים, ובתוך המלחמה החיצונית מתרחש המאבק עם מלאך האלוהים. "וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך" – כאן טועה יעקב בגלל קוצר הבנתו האנושית. הוא רוצה לדעת את השם, הוא רוצה את הכינוי החיצוני, השכלי. אבל המלאך מסרב לענות לו מפני שהמשמעות הפנימית איננה ואיננה צריכה להיות בתחום המושגים השכליים, התרבות, וחוכמת אנשים מלומדה. "ויברך אותו שם" – המלאך אמנם את השם אינו רוצה לומר לו אך את הברכה הוא מעניק לו כתוצאה מליל המאבק והאימים. ואז כתוב "ויקרא יעקב שם המקום פניאל" – רק לאחר שיעקב עבר את המאבק, הוא יכול היה לקרוא לאדמה בשם, הוא התייחס אל האדמה לא כאל משהו סתמי אלא כאל מקום המגלם את הנוכחות האלוהית, כפי שגם הוא עצמו נקרא אז בשם חדש.
ואחר-כך כתוב "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותינצל נפשי" – וכאן ניראה לי שההסבר צריך להיות הפוך מן ההבנה השכלית המקובלת: לא שנפשו ניצלה למרות שהוא ראה אלוהים פנים-אל-פנים, אלא אך ורק לאחר שהוא ראה את אלוהים היתה לנפשו הצלה אמיתית. ואז כתוב "ויזרח לו השמש". אין הצלה אמיתית אחרת.

אהוד בן עזר: אתה מנסה להעניק משמעות אפוקאליפטית לעניינים מאוד-מאוד חילוניים ועצובים של מלחמה, מוות, וחיי יום-יום הנמשכים איכשהו תמיד.

פנחס שדה: לפני זמן קצר ישבתי בגינואה, בחדר-אוכל במלון קטן ועני. ישבו שם כחצי תריסר בחורים ובחורות, ושוחחו, ובאותו רגע הראו בטלוויזייה סרט על גיטו וארשה. הנוכחים כלל לא הסתכלו, כי זה לא שיעשע אותם. והנה ניראה יהודי זקן מתהלך עם טלאי צהוב, וחייל גרמני ניגש אליו ויורה בו באקדח בראשו. ופתאום אמרתי בליבי: "לא, זה לא צריך לקרות שנית, אף פעם לא. אפילו אם יהיה צורך להחריב את כל המזרח התיכון, ואפילו לחולל מלחמה גרעינית. אדרבא."
(אתה יודע שאני מעולם לא כתבתי אף ספר, אף שיר, אף מילה, של פאטריוטיזם לאומי או יהודי. חייתי וכתבתי תמיד בהתנגדות גמורה לחברה שבה אני מתגורר).
ידידה שלי, אישה צעירה שאני מעריך את האינטואיציה הנשיית העמוקה שלה, אמרה לי פעם כי ההתרגשות שאחזה בכל העולם הנוצרי ערב מלחמת ששת הימים היתה באמת מסווה לרגש הרבה יותר עמוק ובלתי-מודע של ציפייה נלהבת, שהנה, סוף-סוף ובאופן סופי, הולכים לחסל את היהודים.
לפני שבועיים הייתי בבארצלונה ונוכחתי בטכס של "קורפוס קריסטי", וראיתי עד כמה זוהי חווייה חיה לאנשים שהצטלבו וזימרו ברחובות. ואז הבנתי עד כמה פוגעת בהם עצם העובדה שקיימים בעולם אנשים יהודים, ועוד מאורגנים כעם, שאפשר לומר עליהם, שהם יכולים לומר על עצמם, כי הם השכנים של ישו – בעוד שישו הוא התקווה האחרונה של האנשים הנוצרים הללו, גאולתם בעולם הבא מתוך מצוקת העולם הזה. ובשביל היהודים הוא השכן שלהם לשעבר מנצרת. זה הרבה יותר חמור מעצם הצליבה, כי הצליבה הרי היתה כלולה בדרך-חייו ובהתגלותו של ישו, "הכוס שהיה עליו לשתות." לעומת זה, הקיום של היהודים כיהודים הוא עובדה חמורה באופן תהומי בשביל העולם הנוצרי, בשביל האדם הנוצרי. ומבחינה מהותית כל נוצרי הוא נוצרי, גם אם הוא מארכסיסט וכדומה, כשם שכל יהודי הוא יהודי. כי כאן מדובר על גזע ורוח, על אינסטינקטים, ועל הרגע האחרון שלפני המוות (והלא כל רגע הוא, במהותו, רגע אחרון לפני המוות).

אהוד בן עזר: מה המסקנה שלך?

פנחס שדה: לאור זה אולי אפשר לבחון את הנסיבות של המלחמה שבין היהודים והערבים באור שונה לחלוטין מכפי מה שרואים אותה כעת. בניגוד להאשמה שמאשימים הערבים את ישראל, כאילו היהודים הם סוכני העולם המערבי, אולי האמת המוזרה והפאנטאסטית היא שהערבים הם סוכני העולם המערבי, ומשרתי הנצרות והאימפריאליזם. למעשה אין סכסוך אמיתי בין היהודים לערבים, זה סכסוך שטחי מאוד. הריב האמיתי הוא בין נוצרים ליהודים. והערבים הם שליחי הצורך של העולם הנוצרי לחסל את התופעה של היהודים, ובייחוד בגלגול הנוכחי, הפרובוקאטיבי במידה תהומית – של שיבת היהודים לציון, ירושלים ונצרת. הערבים משרתים את תקוות העולם הקאתולי להרוג את היהודים אחד-אחד. אין בכוח הערבים לחסל במכה אחת את ישראל, אך הם מבטאים את המגמה הזאת על-ידי חיסול יום-יומי של שלושה-ארבעה יהודים, ומדי כמה שנים – בהתפרצות ניסיון של מלחמה לחיסול כולל.
וכדי שאותה פעולה תת-הכרתית שלהם, של שליחות גורל היסטורית, גורל הפועל במעמקים, כדי שכל זה יהיה לא מובן לא להם ולא לאחרים – הרי המתווך בעניין זה הוא המתווך המוזר ביותר שאפשר להעלות על הדעת: הקומוניזם והמארכסיזם (שלאמיתו-של-דבר פועם בקירבם הדחף הנוצרי-פראבוסלאבי). הם המתווכים בין הערבים לבין העולם הנוצרי בהגשמת התהליך ההיסטורי הפאנטאסטי הזה. הערבים משרתים את הצורך האבסולוטי של העולם הנוצרי להשמיד את היהודים.
לי היתה תמיד תחושה של החשיבות המוקדית, הקיצונית, של ישו, שהוא נקודת-המוקד אבסולוטית, נקודת מפתח, בהיסטוריה היהודית. הניסיון היהודי ההיסטורי, הן החד-פעמי והן הממושך, להתעלם מישו ולהוציאו אל מחוץ לתולדות העם – לא הצליח ולא היה ממשי. ההתייחסות לישו נשאה אצלי תמיד אופי של חווייה אישית חיה ואינטנסיבית בכתיבתי, וכמובן, בחיי, בשעות קשות ומופלאות. אבל, עכשיו, כשאני דן בשאלה שהעלית בפניי מבחינת ההיסטוריה – גם כאן אני רואה כיצד מגיחה, ודווקא מזוויות שאותי עצמי מפתיעות – דמותו של ישו, שהיא במובן מסויים, מנקודת ראות אולי יהודית – סימן-השאלה הגדול ביותר, אבל אולי גם, מי יודע, אולי גם סימן-הקריאה הגדול ביותר.
המשך יבוא

יוסי אחימאיר

1. והרי החדשות – בערוץ 14

"חדשות? טלוויזיה? אני בקושי רואה, כמעט לא פותח" – אמירה שאני שומע יותר ויותר בימים אלה בסביבתי הקרובה. משמיעים אותה אנשים, ללא הבדל דעות, ימין או שמאל. מבטאים מיאוס גובר, ספקנות ואי-אמון ב"חכמולוגים" שמדברים ברוב חשיבות. לרוב גם אי-אפשר להבין מה נאמר בפאנלים למיניהם. האחד נכנס לדברי רעהו, הטונים גבוהים, והדיון אינו מוביל לשום דבר.

לרבים נמאס לבהות במסך, לראות אותם פרצופים – כל אחד בערוץ שלו – מלעיטים אותנו במלל אינסופי של "פרשנות". המהדורות הפכו להיות עתידניות. יתקוף או לא יתקוף? ואם יתקוף מתי זה יקרה? ישראל תצטרף או לא? האיראנים ישגרו אלינו טילים בליסטיים? זה באשר להיערכות הצבאית המאסיבית של צבא ארה"ב מול איראן.

ובאשר לבחירות אצלנו: יתקיימו במועדן או יוקדמו? מי יעמוד בראש גוש האופוזיציה? מתי יתקיימו הפריימריס בליכוד? מי הכוחות והאישים החדשים שיצטרפו למערכה?

שאלות כבדות משקל, שאלופי מיל', פוליטיקאים, מגישים ומרואיינים "מן הגורן ומן היקב", דנים בהן ומפטפטים עצמם לדעת לעינינו, מטמטמים את מוחנו. במה דעותיהם וידיעותיהם שונות מאלה המושמעות ב"פרלמנטים" של סוף השבוע, ברחבי הארץ? איזה ערך מוסף יש לדבריהם, הנשענים בעיקר על ניחושים, השערות, מקורות מוטים, מה עוד שהשחקנים הראשיים עצמם, בזירות המקומיות והבינלאומיות, עדיין לא החליטו, לא הכריעו לכאן או לכאן.

וכי מישהו יודע אם כבר נפל הפור אצל האיש החזק בעולם, הנשיא טראמפ? זה כבר כמה שבועות שצי ספינות הלחימה ונושאות המטוסים שלו משייט אל מול חופי מדינת הטרור. במקביל נערכות שיחות-דמה בניסיון לאלץ את המנהיג העליון להיכנע בדרך דיפלומטית לדרישותיה של ארה"ב.

הנשיא שנהנה לפטפט עצמו לדעת אל מול העיתונאים – אם בבית הלבן, אם במטוסו – פולט שוב ושוב את צמד המלים: "עוד נראה." האם הוא עצמו כבר החליט? כמה מפרשני הטלוויזיה שלנו – ולא רק שלנו – כנראה יודעים טוב יותר מטראמפ עצמו, מה תהיה החלטתו.

אנחנו אומה שצורכת חדשות, ולכן השעה 8 בערב, שבה נפתחות מהדורות החדשות בחמשת ערוצי הטלוויזיה, היא זמן הצפייה העמוס ביותר. הרייטינג נחלק בין כל הערוצים, לא עוד 90 ויותר אחוזי צפייה בערוץ הראשון בטרם נולדו מתחריו. השאלה היא, מי יכול להתמיד בצפייה מייגעת, שאינה מחדשת דבר?

בוודאי כאשר מהדורת החדשות מתארכת לכדי שעה וחצי, גדושה בדברת סרת טעם, בווכחנות על ביצה שלא נולדה, תוך הפגנת חשיבות עצמית של מי שכביכול יודע. היום ישמיע הערכה כזו, מחר דעתו תהיה הפוכה – אבל מי זוכר? העיקר שיש במה למלא את המהדורה, כאשר חדשות אמיתיות, כשמן כן הן, נדחקות לשוליים, אלא אם כן פרצה ידיעה חשובה ממשית.

כאן עליי לשבח דווקא את ערוץ 14. זה הערוץ שמהדורת החדשות שלו מועדפת עליי על פני הערוצים האחרים. המשמיצים יאמרו, שזהו ערוץ "ביביסטי", שאין בו "עיתונאים", שנסמך על מסרים מלשכת ראש הממשלה, שמגישיו כולם ימנים. לא בדיוק.

מהדורת חדשות 14 מועדפת עליו לא בגלל נטייה פוליטית אלא משום שאני צופה בו – אם יותר לי לומר – בעין מקצועית, כעיתונאי מנוסה, אף חבר במועצת העיתונות והתקשורת. זוהי לטעמי מהדורה קצבית, עתירת ידיעות וסקופים, עם כתבים מצויינים. הרבה מידע שאינו מובא בערוצים האחרים, מקבל הצופה אצל מגי טביבי ועמיתיה. זו כנראה גם הסיבה שהרייטינג של חדשות 14 נמצא בעלייה, מדאיג את המתחרים ובמיוחד ערוץ 12 – המוביל וגם המייגע.

אחוזי הצפייה הנאים משקפים כמובן גם את הלכי הרוח בציבור, הנוטה יותר ויותר ימינה ומעדיף לצרוך את החדשות ב-14. "אני לא פותח ערוץ 14, זה ערוץ תעמולה ולא עיתונאות," יש המתריסים כנגדי. הללו יודעים לשפוט לחומרה את הערוץ בלי שהם צופים בו. אבל מי שקצה נפשו בערוצים האחרים, על המגמתיות שלהם, גם אם אינו נימנה על מחנה הימין ורק מבקש לצרוך חדשות ענייניות וסקופים – זו המלצתי לו: להעביר בשלט אל ערוץ 14.

אני מדלג על שאר התוכניות בערוץ 14. כבר כמעט שאיני צופה בתוכנית הדגל, "הפטריוטים", המשודרת ערב-ערב, אינה מסתירה שהיא מוטית לחלוטין, תעמולתית, זחוחה, עם דוברים צפויים. כך גם תכניות האירוח האחרות של הערוץ. שם לדוברים אין בלמים. ברדוגו וחבריו מימין הם תמונת ראי הפוכה לזו של רביב דרוקר, גיא פלג וחבריהם משמאל.

בינתיים שם וכאן מחכים להחלטתו של טראמפ. זו תהיה חדשה אמיתית.

יוסי אחימאיר

2. – 7 באוקטובר בקיבוץ הנשכח

"השמיים נצבעו באדום של דם ואימה באותו בוקר שחור בקיבוץ חולית, כשהשטן דפק על דלתה של עדי" – כך נפתחה זה לא מכבר רשומה בפייסבוק, שאי אפשר היה להתעלם ממנה. הרשומה תיארה את סיפור גבורתה ומותה של עדי ויטל קפלון הי"ד, שנלחמה כלביאה עד נשימתה האחרונה, בודדה במערכה מול מפלצות אדם.

"​היא אחזה בנשק של בעלה – ששהה אותו זמן מחוץ לקיבוץ – וביקשה ממנו הדרכה אחרונה בטלפון כשהמוות כבר עומד בפתח. בתושייה עילאית היא הצילה את אביה, כשהורתה לו להסתתר בממ"ד ולא לפתוח לאיש, ואז הסתובבה אל התופת כדי להגן על גוזליה, נגב ואשל. עדי לא ויתרה וניהלה קרב אש הירואי בתוך ביתה, כשהיא מצליחה לפגוע באחד המחבלים לפני שהוכרעה על-ידי הכדורים האכזריים. המחבלים המפלצתיים מילכדו את גופתה ברימונים במטרה לרצוח גם את אלו שיבואו לחלץ אותה... הילדים נחטפו לעזה ושוחררו סמוך לגדר בזכות תושייתה של שכנה גיבורה, אבל החור שנפער בליבם לעולם לא ייסגר. נגב בן הארבע סיפר בקול רועד, כי רגע לפני שאימא יצאה להילחם על חייהם, היא לחשה להם מילים שיישארו חקוקות בנשמתם לנצח. היא ביקשה שיזכרו תמיד שהיא אוהבת אותם הכי בעולם."

למקרא הסיפור המזעזע הזה, מלחמתה עד טיפת הדם האחרונה של אישה אחת מול מפלצות האדם, נזכרתי כי בטיול מאורגן לעוטף שבו השתתפתי לפני כשנה. עברנו ביעף ליד שלט הנושא את שם הקיבוץ: חולית. "לא נוכל להיכנס למקום," הסביר המדריך, "חברי הקיבוץ הקטן מסוגרים, אינם ששים לקבל אורחים ולהשיח על מה שעבר עליהם ב-7 באוקטובר." חשבתי בליבי שהוא צודק. אנחנו שומעים רבות על הטבח בכפר-עזה, ניר-עוז, בארי, אופקים ועוד – אבל חולית? מה היה סיפורה באותו יום שבת ארורה, כשאלפי מחבלים פרצו ליישובי העוטף ורצחו כ-1,200 אזרחים? וכך מצאתי עצמי נוסע אל הקיבוץ הזה, בניסיון לראות ולשמוע מה עבר עליו בטבח ה-7 באוקטובר.

"מה? זה מה שסיפרו לך?" – תמהה באוזני המארחת שלי, דוברת הקיבוץ, ניר סולטן. "להיפך, אנחנו מאירי פנים ומקבלים כל אחד, חשוב לנו להשמיע את קולנו. זה שאנחנו קטנים – זה לרעתנו." ואכן, כמעט לא ידוע ברבים כי חולית הוא היישוב שנפגע יחסית הכי הרבה. מתוך 200 תושביו, 15 נרצחו, אחת מהם היא עדי קפלון. 11 בתים נשרפו.

הסיפורים מצמררי השיער לא מעטים. "הנה הבית של מוטי קקון. הוא ניהל קרב מול המחבלים, הרג כאן בסלון אחד מהם. הבת נפגעה מרסיס בראש, היום היא קצינה." סיפור לא פחות נורא הוא זה של בני הזוג שלומי ושחר מתיאס ז"ל. הם נרצחו בביתם, כשגופתה של האם סוככת על רותם, בנם בן ה-16, ולידה שלומי הרוג, קטוע יד. רותם היה מוטל כך במשך שש שעות, בעוד המחבלים אוכלים ושותים לידו. הנער סיפר: "ראיתי בסרטים שמי שמת, עיניו אינן ממצמצות. נשארתי עם עיניים פקוחות, נחשבתי למת..."

בני זוג אחרים, ליז ומאיר אלחרר ז"ל, נרצחו אף הם בביתם. עדי, בתם בת ה-7 ניצלה, התחבאה בארון. "יורים באימא," זעקה לדודתה בשעה 8. השכן, גדעון כובני, שם נפשו בכפו וחילץ אותה לביתו תוך כדי שכדורים שורקים מעל לראשו.

דממה שוררת ברחבי הקיבוץ הקטן, הפסטורלי, שנתיים וארבעה חודשים לאחר הטבח. ניר – שהגיעה לחולית מהיישוב בת-חפר שבעמק חפר – קיבלה במאור פנים את פני האורח הפתאומי. רק לפני חמישה חודשים ילדה את בנה השלישי, וכולה אופטימית באשר לעתיד היישוב. "הפסטורליות היא שמשכה אותי לעבור לכאן," אמרה. בינתיים היא מתגוררת עם בני משפחתה ב"רביבי חולית", מקום משכנם האירעי בקיבוץ רביבים של רוב חברי חולית. אחרים שוכנו בבניין ברחובות. בסיורנו בשבילי הקיבוץ נילוו אלינו סווטלנה צ'יצ'ולין ובעלה ליאוניד. היא עלתה ארצה מקייב ב-1991, הוא מרוסטוב. שניהם נלהבים מהמקום שבחרו להקים בו את ביתם בארץ, בטוחים בעתידו. סווטלנה, חברת ועדת התרבות, עסוקה היתה באותו יום בהכנת חגיגת "יום האהבה" ברביבי חולית.

השלושה מעריכים כי בחודש יוני הקרוב יוכלו החברים לשוב אל ביתם בקיבוץ. "אנחנו עושים קמפיין לקליטת תושבים חדשים," מסבירה ניר את המצוקה הדמוגרפית של חולית. ב-7 באוקטובר פרצו שישים המחבלים משלושה כיוונים לחולית, חדרו כמעט לכל הבתים. "ניסו לפתוח את הדלת של ביתי, לא הצליחו, לא ירו, אבל לבתים סמוכים, נכנסו, ריססו, שרפו, הרגו ופצעו. היינו בחוסר אונים. אני אישה שצריכה שליטה. שלטתי על המחשבות, ועשיתי הכול די שנצא בחיים. הצבא לא היה. היו כאן מעשי גבורה של החברים." רק בשעה 13.00 לערך התחילו להגיע טפטופים של הצבא, חוליות של חמישה-שישה חיילים, בלי תיאום ביניהם, וכמעט היה ירי דו"ץ.

הורי אדם, בעלה של ניר, רונית ורולן סולטן, נרצחו אף הם. "רבע שעה לפני האזעקות הם חזרו מנתב"ג, שם נפרדו מהסבתא שחזרה לארגנטינה. ב-7.45 היה הקשר האחרון עם רונית: 'שימרו על עצמכם, אוהבת אתכם...' המחבלים שברו את החלונות ונכנסו פנימה, שמו מטען של RPG עם ליתיום. הנרצח הראשון היה הרבש"ץ אבי קורין, בן 56, ז"ל. הנרצח המבוגר ביותר היה משה רידלר, בן 95. לביתו ירו המחבלים RPG. עימו נרצח העובד הזר ממולדובה. ניר מראה לנו צילומים מאותו יום. הנה סבתא של ענת דימשיץ, נושאת בידה דלי מים, צועדת לכיוון הבית הבוער, לכבות את האש הגדולה...

סיפור עצוב נוסף הוא זה של הרפת הקיבוצית. ליאור קליימן, ממפוני ימית ומראשוני חולית, מצטרף לשיחה ומספר בעצב: "במשך ארבעה ימים אי אפשר היה להיכנס לרפת, ולפרות לא היה מזון. היו לנו 650 חולבות, מהן 50 מתו מרעב וטראומה ו-150 נמכרו לבשר." גם סיפורו האישי מצמרר: "שהינו 10 דקות בממ"ד ואז אשתי ראתה מהחלון את המחבלים מתקרבים. כיבינו את כל האורות והמזגנים ועלינו לעליית הגג. בעזרת מטאטא אשתי הרימה מעלה גם את הכיסא. שכבנו בבויידם מתחת לגג רעפים בחושך 11 שעות, תוך חשש שמא ייפול עלינו טיל, עד שהצבא הגיע." היום הוא גר באותו בית.

אנחנו ממשיכים בסיורנו. פה ושם נשמע קול הלמות של הרס ובנייה. בתים שנפגעו במיוחד כבר נהרסו כליל. בתים חדשים ייבנו תחתם. העבודות מתנהלות בעצלתיים על-ידי פועלים סרי-לנקים. שכונה שלמה נראית כאתר בנייה ולידו כמה בתים שרופים שעדיין עומדים על תילם, מפוייחים. חדר האוכל ומרכז התרבות עומדים בשממותם, הרוסים בחלקם, אין יודעים מה יהיה איתם בעתיד. מולם – מבנה הפאב, נטוש ושומם אף הוא. "נעשה תחקיר צה"לי על כל אשר אירע בחולית, אך הוא טרם פורסם. כנראה בגלל מחלוקות פנימיות של הצבא. אנחנו רוצים להוציא את האמת החוצה, מסתירים אותה בפנינו," חושפת ניר סולטן.

מתקרב אלינו גבר צעיר, מציג עצמו: יואב בוקעי, מנהל הקהילה. חבר קיבוץ ברור-חיל, שנתמנה לתפקיד בחולית עוד בדצמבר 2022. במשרדו המשופץ הוא מספר: "הייתי בשוק למראה ההזנחה. הדרך לצד גדר המערכת לא היתה סלולה, היו מעט נשקים, אף מבנה ציבורי לא היה ממוגן. שכחו את חולית." הוא מוסיף: "בשבילי ה-7 באוקטובר התחיל כבר במאי 2023, עם מות אסיר בכלא הישראלי. תוך רבע שעה מרגע שהידיעה התפרסמה, החל כאן ירי מטורף מעזה. ילדים היו חשופים וניצלו בנס. הקמנו קול זעקה."

ומה באשר לעתיד? בוקעי אופטימי: "אנחנו בצמיחה כלכלת מטורפת. לפני המלחמה 98 אחוז מההכנסות היו מחקלאות, ועתה אנחנו לקראת פיתוח עיסקי – הקמת שדות אגרו-סולאריים ומרכז לוגיסטי (מרלו"ג), שיספק מקומות עבודה, וכמו כן בתיכנון מפעל לייצור ביטחוני." הוא חוזר ומדגיש את הצורך הדחוף ביותר למקום – צמיחה דמוגרפית ופתיחת גני ילדים. "חולית תהיה יותר טובה ממה שהיתה," הוא מקווה. כל מיגון של מבנה ציבורי עולה, לדבריו, כחצי מיליון שקל. לשם כך הוקמה עמותה, המגייסת כספים בארץ ובחו"ל. ומה באשר למינהלת תקומה? בפיו של בוקעי רק מילים טובות: "רוב המימון לשיקום הקיבוץ בא מתקומה. עם כל הביקורת, תקומה עשתה דברים גדולים."

חולית ממוקמת אל מול רפיח וליד כרם-שלום. שוכנת בלב מרחבים עצומים, ירוקים בעונה זו של השנה, עין לא תשבע מלראות את הנגב המערבי פורח על שדותיו המשתרעים אל האופק ואל גבול הרצועה. מפעם לפעם שומעים קולות נפץ, פעילות נמשכת של כוחותינו בשטח הרצועה.

בדרכנו צפונה אנחנו עוברים בכביש 232 ליד שלטי הכוונה אל בארי, ניר-עוז וכפר-עזה, שסיפוריהם מאפילים על סיפור הקהילה הקטנה של שכנם, קיבוץ חולית. "מי אתם לעומתם?" – יש המתריסים לעבר חברי חולית, שמנסים להתאושש גם מה"מכה" הזאת. עוד ארוכה הדרך לשיקום המלא, אבל היא בטוחה.

יוסי אחימאיר

אהוד בן עזר

ירוחם ותקוה

השלט ברחוב ביל"ו 51, תל אביב

אהוד: ירוחם ותקוה

את קולו של ירוחם לוריא שמעתי לראשונה באחד הימים של סתיו 1961, כאשר טילפן אליי לירושלים מתוקף תפקידו כמזכיר מערכת "עם עובד" בתל אביב לבשר לי כי הרומאן הראשון שלי, "המחצבה", נתקבל לסידרה הפופולארית של ההוצאה, "הספרייה לעם" ויפתח את עונת המנויים באפריל 1963. כך החלה דרכי בספרות העברית.

את תקוה היכרתי שנים רבות ואני יכול לזקוף לזכותי שהייתי העורך האחרון שלה, שכן היא כתבה במכתב העיתי שלי עד מותה בגיל 97!

יורם אטינגר

מערכת החינוך בקטאר – אנטי-"כופרים"

ופרו-ג'יהאד

בניגוד לאיחוד האמירויות הערביות שעקרה את ההסתה האנטי-יהודית והאנטי-ישראלית מתוכנית הלימודים, דרשות יום השישי ואמצעי התקשורת הרשמיים – ומשלבת תכנים אוהדים לעם היהודי וישראל – קטאר דבקה בתוכנית לימודים המדגישה אנטי-"כופרים", אנטי-נצרות, אנטי-יהדות ואנטי-ישראליות.

האם תפישת העולם של קטאר עקבית עם ערכי הדמוקרטיה המערבית?

האם מדיניות קטאר מתיישבת עם המאמץ לצמצם מלחמות וטרור?

האם קטאר היא מתווך הוגן?

הצהרות דיפלומטיות מתעתעות של קטאר (מלל) אינן מתיישבות עם תוכנית הלימודים הקבועה שלה (מעש), המשקפת נאמנה את תפישת עולמה, ערכיה, חזונה ומדיניותה. תוכנית לימודים זאת מעצבת את תודעת המיעוט השליט (10%-15%), ונמצאת בשליטתו המלאה של השליט – האמיר, השייח' תמים בן חמד א-תאני – המדכא את רוב תושביה (85%-90%) שהם עובדים זרים.

מחקר Impact-se שהתפרסם בפברואר 2026 עוסק בתוכנית הלימודים של קטאר בשנת הלימודים 2025-2026 מצא שמאז שנת הלימודים 2021-2022 קטאר ממשיכה לכלול תכנים אנטישמיים, חוסר סובלנות כלפי "כופרים" והצדקת השימוש בג'יהאד אלים.

דו"ח 2024 של מחלקת המדינה בארה"ב על חופש הדת בעולם מציין שתוכנית הלימודים של קטאר "ממשיכה להציג תכנים אנטישמיים," הכלולים בתוכנית הלימודים בשנת 2025-2026.

חוסר ההערכה כלפי לא-מוסלמים בא לידי ביטוי במונחים "כופרים" ו"עובדי אלילים", בתיאורים מבזים, ובהטפה להעניש "כופרים".

ספרי הלימוד ממשיכים להציג אנטישמיות ומתארים יהודים כחמדנים, יהירים, רמאים, עוינים לאסלאם, שקרנים, חורשי-מזימות, פחדנים ומפירי הסכמים. היהודים מוצגים כמי שמנהלים בציניות את ענייני העולם, תוך שלילת הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל ואת זכותם להגדרה עצמית.

הג'יהאד האלים מוצג כרעיון דתי מרכזי. ספרי הלימוד מחנכים הילדים "לאהוב את הג'יהאד", ומלמדים שהתמורה שמבטיח אללה ללוחמים ולנהרגים על מזבח האסלאם היא כניסה לגן עדן.

הקמת מדינת ישראל מתוארת ככיבוש, קיומה נמחק מהמפות ונורמליזציה עימה מוקעת. שירים מעודדים תלמידים לשאת חרב, לצאת לג'יהאד ולהקריב את חייהם במאבק נגד "האוייב הציוני."

לדוגמא:

*חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך 1, 2025-2026, עמ' 46 – מגנה את הנצרות והיהדות כדתות "מעוותות", וכי "הוחדרו לתוכן יסודות של עבודת אלילים".

* חינוך אסלאמי, כיתה ח', כרך 1, 2025-2026, עמ' 124, 129 – מציג שתי אפשרויות לאחר המוות: המוסלמים ("מאמינים") ישכנו בגן עדן; הלא-מוסלמים ("כופרים") יסבלו בגיהינום.

* חינוך אסלאמי, כיתה י', כרך 1, 2025-2026, עמ' 18-19 – מאשים את היהודים באי-קיום התורה שניתנה להם על ידי אללה, ומורה לא להידמות ליהודים.

* חינוך אסלאמי, כיתה ח', כרך 1, 2025-2026, עמ' 26-28 – טוען שמשה וישו הם נביאים מוסלמים שנדחו על ידי עמם. נאמר כי היהודים רשעים, כי העם היהודי מקולל על ידי אללה לעד, וכי "אין רע יותר ממי שהוזמן לאסלאם ודחה אותו."

* חינוך אסלאמי, כיתה ח', כרך 1, 2025-2026, עמ' 70-71 – פרק על קרב ח'ייבר, שנערך בין כוחות הנביא מוחמד לשבט היהודי בני נדיר, מציג את היהודים כאוייב היסטורי של האסלאם והמוסלמים.

* חינוך אסלאמי, כיתה ו', כרך 2, 2025-2026, עמ' 39 –אחת הדרכים למדוד אישה מוסלמית ראויה היא בחינוך הילדים להקרבת חיים למען הג'יהאד.

*חינוך אסלאמי, כיתה ח', כרך 1, 2025-2026, עמ' 72-73 – מלמד את קרב ח'ייבר (629 לספירה), וקובע שמטרת הג'יהאד היא לאסלם את ה"כופרים".

השורה התחתונה: תנאי מוקדם לשילוב קטאר בקידום השלום ובמאבק בטרור הוא רפורמה תרבותית מבנית ודרמטית, המבוססת בראש ובראשונה על עקירת תוכנית הלימודים לשנאה ולטרור המאפיינת היום את קטאר.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

עמנואל בן סבו

1. כוחם של מחייה המתים

213 קשישים נמצאו בשנה האחרונה, ללא רוח חיים ובמצב ריקבון מתקדם בביתם, 213 בני אדם, נשים וגברים, נטולי שם, נטולי פנים, נטולי סיפור חיים, 213 בני אדם שאיש לא חש בחסרונם, איש לא חיפש אותם, איש לא חרד לגורלם, 213 בני אדם, היו ואינם.
213 נשמות שאור חייהם כבה ואין מי שעמד לצידם בנשימותיהם האחרונות, אין מי שלחץ ידם הנשמטת, אין מי שעצם עיניהם, אין מי שהזיל דמעה אחרי שהיו ואינם, אין מי שקצב נשימותיו התחרה רק בנחלי דמעותיו, היו ואינם.
כששמעתי על הנתון המחריד והמזעזע שפרסמו בארגון החסד זק"א, הסדרתי נשימותיי ועל שפתיי עלה הניגון "ונתנה תוקף", המילים האלמותיות הנקראות בחיל וברעדה בתפילת יום הדין, יום הכיפורים, "כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל, כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף."
היה איש ואיננו, היתה אישה ואיננה, קיומם התוודע רק במותם, רק משעלה ריח נורא מחרכי התריסים המוגפים, ריח רע שהזדחל מתחת לדלת הבית הנעולה, שקורי עכביש על משקופי הדלת הן העדות היחידה לחיים שהיו ואינם.
213 בני אדם שאיש לא ספר מידי שבוע, שאיש לא מחה על מותם הטראגי, שאיש לא חסם כבישים, לא הניף שלט, לא קשר עצמו בשלשלות של כאב לשערי בית הנבחרים, 213 בני אדם שסיפורם תם ואין מי שיזכור אותם, מי שיפקוד את קברם, במותם כבחייהם, עזובים, נשכחים, גלמודים, 213.
בבואי לכתוב את המאמר התלבטתי והתחבטתי, מה תועלתו, לאן יוביל, מה מטרתו, שוב פריקת תסכול, הבעת כאב, תחושת חוסר אונים או שמא קריאה לפעולה, הפניית אלומת אור על הפינה החשוכה בחיינו, פינת המתים הנשכחים, המתים שאין חפץ בם, המתים, 213.
כמו כתיבתי על דו"ח העוני, סטטיסטיקות נפגעי תאונות הדרכים, כמו בספירה היומית של הנרצחים בחברה הערבית, כמו מדד האושר, כתבתי גם על הגלמודים הנשכחים, ובמבחן התוצאה למאמריי בנושא מות הגלמודים הנשכחים, לא היתה השפעה, מאמריי לא חוללו את השינוי המיוחל והראייה הכואבת היא כי ביחס לשנה החולפת נרשמה עלייה של שמונה אחוזים במספר הגלמודים הנשכחים.
ובכל זאת 213 בני אדם שהיו ואינם ראויים, כל אחד וכולם ביחד, להתייחסות אחרת, שונה, בחייהם ולא רק במותם, שוו בנפשכם אם בכל בית דירות בו חי ערירי, יהיה רק שכן אחד, רק שכנה אחת שידפקו על דלת בית הגלמוד, יאירו לו פנים, ידרשו בשלומו, ישבו עימו לרגעים אחדים, יציעו לו משקה, כמה חיים אפשר להעניק בחמש דקות, כמה אושר ניתן להוסיף ברגע, כמה עננת דאגה אפשר לסלק בדפיקה קלה על דלת בית, כמה חן וחסד אפשר להוסיף בחיוך קטן, במילים אחדות, בטפיחה קלה על שכם, בשאלה אחת: "מה שלומך?"
213 בני אדם היו ואינם, ביכולתנו למנוע את החלל הנשכח הבא.

עמנואל בן סבו

2. בזמן האחרון, חלק מהזמן, נגמר, סופרמן אומר לא עוד

הוא לחם במלחמת התקומה, הסתער, נפצע באורח קשה, עבר תהליך שיקום ארוך, שב לשדות הקרב, השתתף במבצע השבת החלל החטוף האחרון רני גואילי, היה לאחד מסמליה של מלחמת התקומה, יוצר, פטריוט, מאהבה הגדול של מדינת ישראל, אוהב עמו, סמל לרוח היהודית, רוח הגבורה, רוח העוז והענווה.

הוא, הזמר עידן עמדי, לוחם עשוי ללא חת, לא היה מוכן לקרב האחרון, הקרב על הסיפור היהודי-ישראלי, הקרב על אהבת מדינת ישראל ללא תנאים, קרב שלא ביקש לצאת אליו, שלא רצה להשתתף בו, הקרב המיותר בו דווקא האחים שלו יורים בו בליסטראות של אימה, חמה זעם ושנאה.

זה התחיל בעקימת אף, בזעזוע עמוק מצד ארגוני אהבת מדינת ישראל על תנאי, על האדרתו של הלוחם עידן עמדי והחשש שמא יהיה מודל לדור הצעיר על הקרבה למען המולדת, הזכות להיות פטריוטים, וכונה בבוז: "לאומן", " מיליטריסט".

המשכו בתגובה הנחרצת שפירסם עידן עמדי נגד אמנים מנותקים אשר בחרו בעיצומה של מלחמת התקומה להאשים את מדינת ישראל ברצח עם, עם פרסום תגובתו התקיפה הואשם עמדי כי הוא מנסה לשקם את הקריירה המוזיקלית שלו ולקדם אותה ומנצל את העצומה כחלק מקמפיין ולא כמובן מדם ליבו של מישהו שמסר נפשו למען מדינת ישראל.

שיא נוסף של השתלחויות והנדסת תודעת השנאה היו דברי הרהב וההבל של בת אצולה מקומית, סופרת ומחזאית, נגד עידן עמדי, "זה מה שנשאר לעם הספר, רק תבחרו – עמדי עם הרובה, עמדי עם הגיטרה, עמדי עם התחבושת, עמדי מסתכל ומקשיב, עמדי נפצע ומגיב, רק תבחרו."

קצפה יצא על פרסומת בה הוא משתתף כקורא ספר ואנשים מצלמים ומתעדים אותו.

השיא החדש שדחק לפינה את השיא העלוב הקודם עם הפרסום: "לפי התחזיות, עידן עמדי לא ישיר על בית המקדש – הוא יבנה אותו."

בין שנאה אחת הפכו את הגיבור לעלוב נפש, משיחי, הזוי, זאת היתה הפתיחה למכונות הירייה של חרוזי הרעל שירו בצרורות: "ביביסט מטונף", "קאקעאר גדול", "כורדי נשאר כורדי", "לאומני מתלהם", "יחצ"ן עמדי", "אוויל", "ביבי זבל מרושע", "פשיסט חשוך עם דעות דוחות", "ציוני", "רצח אזרחים בעזה", "פסולת אינטלקטואלית", "המעי הגס", ורשימת הסופרלטיבים של הנאורים, הדמוקרטים, מגיני הצדק ארוכה יותר מהגלות.

המתקפה הרב זירתית, המתוזמנת, מהצד הצודק תמיד, נגד אוהב ארצו ועמו, הזמר והיוצר המקפיד שלא לדבר פוליטיקה, שאת דעותיו שומר לעצמו בקנאות, מסמלת את הקלות הבלתי נסבלת, השטחית והרדודה לסמן בני אדם, לצבוע אותם בצבעים שלא בחרו, אלא שתוקפיהם, מבזיהם, משפיליהם בחרו לצבוע אותם בהם.

לעידן עמדי שורה מזהירה ומכבדת בפרק הגבורה הלאומי של עם הנצח, בעוד שלמבקריו, חרוזי הרעל הרשמיים, לא יהיה פסיק בספר התקומה והתחייה של העם היהודי.

עמנואל בן סבו

אורי הייטנר

צרור הערות 25.2.26



* נכס לאומי – הכותל המערבי הוא נכס לאומי. הוא לא שטעטל חרדי. הוא שייך לכל יהודי באשר הוא, ולא לזרם אחד.
מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. היא לא מדינת מגזר של החרדים.
החצופים האלה משתמטים מההגנה על המולדת, ומרשים לעצמם בעזות מצח להדיר יהודים אחרים.

* תוספת לחוק הלאום – חוק הלאום, הוא אחד החוקים החשובים בתולדות המדינה, נדבך מרכזי בכל חוקה של מדינת ישראל.
אבל יש להוסיף בו אמירה, שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו, על כל זרמיו, היא מכירה בכל הזרמים ומכבדת אותם, ואינה מדינת מגזר של זרם אחד.
מדינת ישראל היא ביתם של כל היהודים ולא רק של זרם אחד.
הדרתם של מיליוני יהודים היא מדיניות אנטי ציונית.

* הדרת יהודים – כל אימת שעלה על הפרק הניסיון הדוסופובי הנואל להדיר את הציבור הדתי מהמרחב הציבורי בתל-אביב, לא לאפשר לו לערוך במרחב הציבורי תפילת יום הכיפורים והקפות שניות בשמחת תורה בדרכו, כולל בהפרדה מגדרית, נזעקתי, גיניתי, הוקעתי. איני חובב את ההפרדה. בנושא הזה אני במחלוקת עם האורתודוקסיה. אבל מחלוקת מנהלים בשיח מכובד, לא בהדרה, לא בכפייה. ברגע שניסו להדיר אותם מהמרחב הציבורי, המחלוקת כבר אינה על ההפרדה, אלא על זכותו של ציבור לנהוג בדרכו ועל השאלה האם בחברה דמוקרטית יש זכות לרוב להדיר את המיעוט. והאם בחברה יהודית יש לאסור על יהודים לנהוג על פי אמונתם. ראיתי בטענה שתל-אביב היא "עיר חילונית" ולכן יש להדיר את הדתיים שבה מהמרחב הציבורי, עזות מצח. ראשית, מי הגדיר את תל-אביב "עיר חילונית"? היא עיר ישראלית והיא שייכת לכל תושביה, והמרחב הציבורי שלה שייך לכל תושביה. שנית, גם אילו הייתה "עיר חילונית", בשם איזה עיקרון היא יכולה לקבוע שאין מקום לדתיים במרחב הציבורי שלה? העיר הזאת שייכת לאבא של חולדאי? וכל זאת, בשם ה..."ליברליזם" עאלק.
כיוון שזו גישתי ועל כך כתבתי רבות וחטפתי לא מעט, תהיה זו צביעות מצדי לשתוק כאשר מנסים להדיר מן הכותל המערבי את מי שאינם אורתודוקסים. הכותל המערבי הוא של אבא של אבי מעוז, יוזם החוק הנואל הזה? באיזו זכות הוא ושכמותו מרשים לעצמם להדיר מהכותל המערבי את מי שדרכם שונה משלהם? באיזו חוצפה?
אם כך כאשר מדובר במרחב הציבורי בתל-אביב, קל וחומר כאשר מדובר בנכס לאומי כמו הכותל המערבי, שלבטח אסור להפקיע אותו מכלל ישראל לקבוצה מסוימת. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כאשר מדובר בהדרת רוב היהודים העולם, במדינה שמתיימרת להיות מדינת הלאום של העם היהודי כולו.
הצעת החוק של אבי מעוז היא הצעת חוק אנטי ציונית. בשם ה..."לאומיות" עאלק.

* שכם אל שכם – נתניהו קורא לאחדות לקראת האתגרים הביטחוניים: "עלינו לעמוד יחד, שכם אל שכם."
מילים כדורבנות.
מנהיגות מתבטאת בדוגמה אישית. הנה, ארבעה צעדים שעל נתניהו לעשות כדי לאחד את העם.
א. להזמין את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לישיבה החגיגית של הכנסת עם ראש ממשלת הודו.
ב. למשוך את הצעת החוק המפקיעה מידי העם היהודי את הכותל המערבי והופכת אותו לנכס מגזרי.
ג. לבטל את הצעת החוק לקידום השחיתות בישראל והפיכת הממשלה לעיר מקלט לעבריינים.
ד. להוקיע בכל לשון את הפושע מרדכי דוד, איש ההוצאה לפועל של המשטר נגד מתנגדיו.
ארבעה צעדים מתבקשים, אם הוא אכן רוצה שנהיה שכם אל שכם.

* פוטיומקין – ב-1787 ערכה הצארינה יקטרינה הגדולה, מנהיגת רוסיה, ביקור בקרים, בדרום רוסיה. הגנרל גריגורי פוטיומקין, שניהל מסע צבאי בקרים, הקים לקראת הסיור, לאורך גדות נהר דנייפר, כפרי-דמה: חזיתות-בניינים ריקות, שנועדו ליצור מצג שווא של כפרים שהוקמו באזור, ולהרשים בכך את הצארינה, ולהגדיל את מניותיו אצלה.
אמיר אוחנה הולך בדרכו, ומתכוון למלא את אולם מליאת הכנסת בח"כי-דמה, אולי לא מקרטון אלא חכ"לים חסרי כבוד עצמי, בישיבה שבה יתארח ראש ממשלת הודו מודי, כדי להסתיר את החרפה שמליאת הכנסת חצי ריקה, עקב מעשה הטירוף שלו.
ספק אם הסיפור על כפרי פוטיומקין הוא אגדה או אמת. ואם אמת, לא ברור אם יקטרינה הגדולה קנתה את הסיפור. אבל בטוח שמודי יודע את האמת, וגם אם המושבים של הח"כים ימולאו בגרוטאות; אורן חזנים למיניהם, המליאה היא חצי ריקה.
אוחנה ביצע פיגוע כפול – התנקשות בממלכתיות באי הזמנת נשיא בית המשפט העליון יצחק עמיד לטקס, והתנקשות ביחסי החוץ של ישראל, בתוצאה המובנת מאליה של מעשהו הנואל – היעדרות האופוזיציה מן הדיון. אבל מה אכפת לו? מה הוא לא יעשה בעבור חופן קולות בפריימריז?

[אהוד: לפיד הוא שביצע פיגוע כפול – של טיפשות, ובכך גזר את דינה של "יש עתיד" שלו שלא לעבור את אחוז החסימה!]

* מלחמת אין ברירה – אם תוצאת המלחמה תהיה שלטון חמאס על קרוב למחצית רצועת עזה, קיומו כארגון טרור חמוש, כשמאחוריו פטרוניותיו טורקיה וקטאר, זהו ניצחון של הטבח ותבוסה של ישראל.
הניצחון הזה יהדהד בכל רחבי העולם המוסלמי, כהוכחה – זו הדרך שיש ללכת בה.
אסור שזה יקרה. המלחמה הזו חייבת להסתיים בניצחוננו, ופירוש הדבר מיטוט חמאס ופירוז הרצועה.
את התוצאה הזאת יכול להשיג רק צה"ל. ולכן, חובתנו לחדש את המלחמה, לחסל את חמאס, להשמיד את המנהרות. במקביל, עלינו לעצב את היום שאחרי, כך שפרימטר רציני, כולל שליטה על כל האזורים החולשים על יישובים ישראליים, יישאר בידינו, וברוב הרצועה יהיה שלטון אזרחי של רש"פ עם שליטה ביטחונית שלנו, כמו בשטחי רש"פ ביו"ש, כי בכל פתרון אחר לא יהיה לנו חופש פעולה אמיתי. לא מועצות שלום, לא כוחות בינלאומיים, לא טורקיה וקטאר ולא כל מי שעלול להפריע לו.
איני טוען שיש לחדש את המלחמה מחר. צריך לעת עתה לשחק את המשחק של טראמפ ומועצת החלום. אבל אנחנו יודעים שהם לא יפרקו את חמאס, ולכן יהיה עלינו לחדש את המלחמה.
לשם כך יש להכשיר את הלבבות בבית ובחוץ. כלפי חוץ, עלינו להבהיר שלא ניסוג שעל אחד מהקו הצהוב ולא נאפשר שום שיקום של הרצועה, בלי שחמאס יתפרק מנשקו, כולל רובים ואקדחים, ורק ישראל תקבע שאכן הדבר בוצע, ואם זה לא יקרה עד מועד נתון, ישראל תחדש את המלחמה.
כלפי פנים, יש להכין את העם לכך שחובתנו להשלים את המשימה, אף שהדבר מחייב עוד גיוס מילואים, וכרוך גם במחיר בחיי אדם. אך זו מלחמת אין ברירה.
התפיסה העקומה, שנולדה בהתנגדות למלחמת שלום הגליל, שעל פיה מלחמה שלא הותקפנו בה בפועל היא מלחמת ברירה וככזו היא אינה לגיטימית, היא המבוא ל-7 באוקטובר. אל לנו להמתין שיטבחו בנו, אלא עלינו להקדים במתקפת נגד. במקרה הזה, חידוש המלחמה הוא אפילו לא מתקפת מנע, אלא המשך המלחמה שפרצה בטבח, ולא תושלם לפני שהארגון שביצע אותו יחוסל.
אפשר ורצוי להתווכח על השאלה איך הגענו למצב הנוכחי, אבל אין כל מקום לוויכוח על ההכרח לחדש את המלחמה עד הניצחון. בעניין הזה, על האופוזיציה לדרוש את חידוש המלחמה ולהבטיח שתתייצב מאחורי הממשלה וראש הממשלה אם יעשו כן. דווקא אלה שקראו להחזיר קודם כל את החטופים, כי להילחם בחמאס נוכל תמיד אבל את החטופים חייבים להציל, הם הראשונים שצריכים לתמוך היום בחידוש המלחמה בחמאס. והפעם, לא נילחם בידיים כבולות מחשש לפגיעה בחטופים.

* על צווארו של חמאס – שליטת צה"ל על למעלה מ-50% מרצועת עזה, היא בעלת חשיבות גדולה מאוד במלחמה, שטרם הסתיימה. היא חשובה במיוחד כל עוד חמאס לא פורק מנשקו ורצועת עזה טרם פורזה.
התועלת הראשונה, היא הרחקת האוייב מן הגבול ומיישובי ותושבי הנגב המערבי. במצב הנוכחי, כל שטח שאינו בידינו הוא בשליטה מוחלטת של חמאס. אילו נסוגונו לקווי 7 באוקטובר, חמאס החמוש היה יושב על ראשם של תושבי הנגב המערבי.
התועלת השנייה, היא עצם המסר שמי שתקף אותנו איבד אדמה. בוודאי כאשר מדובר באוייב, שאובדן חיי אדם אינו מזיז לו, ולעומת זאת אובדן אדמה היא מכה בעבורו. לכן, גם לאחר מיטוט חמאס, אסור יהיה לחזור לקווי 7 באוקטובר, אלא להתייצב על פרימטר משמעותי, כולל ציר פילדלפי רבתי, התוחמת הצפונית והגבעות השולטות על היישובים. מן הפרימטר הזה לא ניסוג.
התועלת השלישית, היא מנוף למימוש מטרת המלחמה – פירוק חמאס. אנו יושבים לחמאס על הגרון, רוב הרצועה בידינו, יש לנו יכולת לסכל שיקום ללא פירוק חמאס.
על מנת למקסם את התועלות הללו, על ישראל להרחיב את השטח שבידה בעקבות כל הפרת הפסקת האש בידי חמאס.

* אינטרס קיומי – בימים האחרונים נשמעו קולות המזהירים מפני תגובה אנטישמית בארה"ב, בעיקר בימין הבדלני, על כך שישראל דוחפת את ארה"ב למלחמה.
אין זו טענה מופרכת ואין לזלזל בה, אולם בסדרי העדיפויות של האינטרס הלאומי הקיומי שלנו, הטיעון הזה אינו עומד מול האינטרס במכת מחץ לשלטון האייאתולות, עד מיטוטו (אם כי המיטוט הסופי יהיה במהפכה עממית, אחרי המכה שתונחת על השלטון). במיוחד, כאשר מדובר גם באינטרס אמריקאי ובאינטרס של העולם החופשי כולו.
טראמפ מתלבט, הוא נתון במערכת לחצים מכל הכיוונים, וחובתה של ישראל לעשות כל שביכולתה לשכנע אותו לא לחתום על הסכם מינכן אלא להכות ברֶשע האיראני בכל העוצמה.

* הגנו"ט – הגאון ניסים ואטורי.

* מתפלא על המתפלאים – אני מתפלא על אלה שמתפלאים על כך שבאוסטרליה קמה ועדת חקירה ממלכתית ואצלנו לא.
זה הרי מובן מאליו. שם נרצחו 15 יהודים ואצלנו רק 1,200. בסידני היה טבח ואצלנו אירוע.
וחוץ מזה, שם האירוע היה בחנוכה. אנחנו כבר שנתיים ורבע אחרי. את מי מעניין שיעור היסטוריה משעמם על אירוע שכבר שכחנו. די, שחררו.

* מקורבי - בכתבה ב-ynet על ההשתוללות החדשה של הפושע הביביריון האלים מרדכי דוד, נכתב צירוף המילים: "אנשיו של דוד אמרו." יש לחוליגן הזה "אנשיו". בקרוב נקרא על "מקורבי מרדכי דוד." אם האיש המיותר הזה, האפס שמעולם לא עשה דבר חיובי, יתמודד בפריימריז בליכוד, הוא עלול לעקוף אפילו את ח"כית ה[----]ת גוטליב, ללמדך שבביביה לכל תחתית יש עוד תחתית כפולה.

* בריוני השלטון – דף המסרים שמדקלמים כמו תוכי, במקוריות יצירתית, אוהדיו של האיש המיותר, הפושע מרדכי דוד: מציבים בפניכם מראה בלה בלה בלה, שרה במספרה בלה בלה בלה הבית של גוטליב וכו'. למה לא גיניתם בלה בלה בלה.
קל לי להשיב על כך, כי אותי אי אפשר להאשים שלא הוקעתי את המעשים הללו. גיניתי, הוקעתי, יצאתי נגדם ונגד דברים חמורים אף יותר (איום בסרבנות המונית, פשעי שנאה דוסופוביים ועוד) בכל תוקף. גיניתי אישית פעמים רבות את מייסד הז'אנר, עוכר הדין ברק כהן.
איני רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. במאבק שהייתי אחד ממנהיגיו, המאבק על הגולן בשנות ה-90 ("העם עם הגולן"), ניהלנו מאבק נחוש, אך ממלכתי, דמוקרטי, על פי חוק ובלתי אלים לחלוטין. זה המודל הראוי למאבק ציבורי.
דווקא כמי שיצא נגד אותם מעשים, אני סולד מהווטאבאוטיזם הנחות של אוהדי האיש המיותר מרדכי דוד. אם המעשים האלה רעים ופסולים כשנעשו מצד אחד של המפה, מדוע הם פחות רעים כאשר הם מהצד שלך? אדרבא, צא נגדם קודם כל כשהם מהצד שלך, בשמך. זו פוליטיקת הזהויות הנחותה ביותר. אותו מעשה מגונה כשהוא מצד אחד ומבורך כשהוא מהצד השני; איזו צביעות. למה הדבר דומה? מישהו ירצח את נתניהו, ויסביר שהוא רק הציב מראה. "אתם" רצחתם "לנו" את רבין אז "אנחנו" רוצחים "לכם" את ביבי.
ולמרות הדמיון בין המעשים, ולמרות שכולם מגונים, יש בכל זאת הבדל. יש הבדל בין מעשי מחאה נגד השלטון, ככל שאתנגד להם, לבין מעשים של השלטון נגד מתנגדיו. אני גם נגד הפגנות חוקיות ושקטות של השלטון. כאשר השלטון משגר ביריונים לתקוף מתנגדי המשטר, זה איום של ממש על הדמוקרטיה. ואת האיש המיותר השלטון שולח לפעולותיו. הוא נהנה מתמיכתם של מי שבאופן רשמי נושא בתואר שר המשפטים, מי שנושא רשמית בתואר השר לביטחון לאומי, גרופיות פותות כמו הסילמן והגוטליב (שרוצה להתחתן איתו) ואין אפילו צדיק אחד בסדום שמוקיע אותו. זה רקב יסודי.

* שינסה – מי שצפה בראיון של הדס שטייף אצל רוני קובן, יבין את האמירה הבאה:
אולי כדאי שמרדכי דוד יתקוף את הדס שטייף.

* מה ההגדרה למעשים הללו? – משה אליה-כהן מפיץ עצומה לנשיא טראמפ, הקוראת לו להטיל סנקציות על היועמ"שית בהרב מיארה.
זה בדיוק מה שעשו הישראלים שפנו לבית הדין בהאג, וקראו לטריבונל האנטישמי להוציא צווי מעצר לנתניהו.
מה ההגדרה של המעשים האלה?
בגידה.

* האגף הקומוניסטי – הידעתם? יש בליכוד אגף קומוניסטי. קומוניסטי! כך לפחות טוען סמוטריץ', איש האגף ההיסטרי במשרד האוצר.

* מה מצופה ממזרחי משדרות – מני אסייג מתגולל בגסות בקובי אוז. הוא רואה בו בוגד, כי אינו נוהג כפי שהוא מצפה ממזרחי משדרות.
מזרחי משדרות צריך להיות עבד נרצע של המיליונר האשכנזי מקיסריה.
וזה עוד כלום. יעקב אוזן העז להקים את "טיפקס" עם נגנים, שומו שמיים, מקיבוצי האזור. וזו כידוע בגידה.

* מנהיגות מעוררת השראה – ארבע שנים מלאו לפלישה הרוסית לאוקראינה. ביום הפלישה, גורמים במערב הציעו לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי חילוץ ומקלט. הם היו בטוחים שבעוד כשבוע לא תהיה אוקראינה וזלנסקי יוצא להורג. זלנסקי דחה בנימוס אך בתקיפות את ההצעות, והנהיג את עמו למלחמת מגן נגד המעצמה הפולשת.
כעת, אנו נכנסים לשנה החמישית של המלחמה, כאשר גוליית הרוסי לא הצליחו להשיג אפס קצהו של מה שהתכוון להשיג בשבוע הראשון. זאת, בזכות גבורתו ואומץ ליבו של העם האוקראיני ומנהיגותו מעוררת ההשראה של זלנסקי.

* כשמגיעים שבחים – שמגיעים שבחים לממשלה ולראש הממשלה, אני תמיד שמח לשבח אותם.
כל הכבוד על ההצבעה באו"ם בעד אוקראינה, בניגוד לעמדת ארה"ב.

* פרשת אנדרו – אם המלכה אליזבט היתה חיה – היא הייתה מתה.

* איני מתווכח עם עובדות – כלל ברזל, הנקוט בידיי לאורך כל חיי ומשמש נר לרגליי תמיד – הוא שלעולם איני מתווכח עם עובדות. מרגע שנעמן כהן הוכיח בעובדות ששלישיית "לא אכפת להם" הופיעה בכנס בגבת ב-1969, אין לי אלא להודות בטעותי.
ובמקרה כזה, אני בוחן את עצמי – מנין נובעת הטעות? נעמן כתב שמתי כספי "הנער" הופיע בשנות השישים. אני יודע שלהקת "לא אכפת להם" קמה ב-1970, כשמתי כבר לא היה נער. מסתבר שכבר בדצמבר 1969 היא הופיעה בכנס הזה. כלומר, עוד לפני תאריך-הקמתה הרשמי, כפי שהוא מופיע בכל פרסום שאני מכיר. אולי היו אלו הופעות הרצה. אולי ההופעה הזאת היתה ימים ספורים לפני ההקמה הרשמית. כך או כך, ההסבר נעוץ, כנראה, במועד המדויק – דצמבר 1969.

* שישו ושמחו – שמחה גדולה! התרגשות גדולה!
במדרשת השילוב נטור נערך שלשום, ז' באדר, יום הולדתו ומותו של משה, ספר תורה, תרומת אלי מלכה ומשפחתו, לעילוי נשמת אחותו הבכורה של אלי. אלי, ראש המועצה האזורית גולן לשעבר, אפשר לומר – ראש המועצה המיתולוגי, הוא ידיד המדרשה, עזר לנו לכל אורך הדרך, וכעת הוא מסייע לנו במעבר לקמפוס הקבע.
עד עכשיו היו לנו שני ספרים אשכנזיים (אחד מהם ספר שהתגלגל לאורך כל השואה ושרד, הועלה לארץ ישראל ומצא את מקום הקבע שלו במדרשת השילוב). עכשיו יהיה גם ספר ספרדי. וגם זה שילוב.
פתחנו את האירוע בתפילת מנחה. איך מתנהלת התפילה במדרשת השילוב? כשבית המדרש משמש כבית כנסת, הוא מחולק לשלוש עזרות - עזרת גברים, עזרת נשים ועזרת ישראל. אני מתפלל, כמובן, בעזרת ישראל. כדי לפתוח בתפילה, יש צורך ב"מניין עשרים" – עשרה גברים ועשר נשים.
אחרי התפילה עברנו לחדר האוכל, לטקס כתיבת האותיות האחרונות בספר. וגם אני התכבדתי בכתיבת אות.
עם סיום הכתיבה, יצאנו בתהלוכה, בשירה, נגינה וריקודים, אל בית המדרש, לשם הכנסנו את הספר. בהתכנסות בבית המדרש, מיספר אנשי צוות וחניכים דיברו על פסוק בתורה שמדבר אליהם.
אלי מלכה סיים את האירוע בדברים על הצורך באחדות העם. נציל את עצמנו מעצמנו, אמר אלי, ביכולת לבנות חברה הכוללת את כולם; חברה עם חוסן אמיתי ועם שורשים עמוקים. אלי דיבר על בית הכנסת העתיק הסמוך, באום אל קנאטיר, עין קשתות, כביטוי לשורשים העמוקים שלנו, ולהתחדשות שלנו כאן, בחלוף 1,600 שנה.

* ביד הלשון: ביינישים – סמלת מ' היא פרמדיקית-לוחמת דתייה בצה"ל. היא הופיעה בדיון בכנסת, ותיארה כיצד היא משרתת עם הלוחמים ושומרת על חוקי הדת וההלכה ללא כל פשרות, ואין שום סתירה בין שירותה הקרבי לאורח חייה הדתי.
הסרטון עם דבריה היה לוויראלי ברשת. באחד המשפטים שלה, כך נכתב בכיתוביות: "בתחילת התמרון היינו שבת עם מחלקת בין אישים..."
מה זו מחלקת בין אישים?
אין אלה "בין אישים" אלא ביינישים. זה הכינוי הרווח לבני ישיבות, בני ישיבות ההסדר הלוחמים ביחידות הקרביות בצה"ל.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com

רון גרא

הַשָּׁעוֹת תְּמַהֵרְנָה

יֶלֶד מְשַׁכְשֵׁךְ בַּמַּיִם
עֵינָיו מְנַצְנְצוֹת נִיצוֹצוֹת זָהָב.
גַּל עֲטוּר קֶצֶף לָבָן
נִשְׁבָּר מִתְגַּלְגֵּל,
אַדְווֹת רַכּוֹת נוֹשְׁקוֹת לַחוֹף
שֶׁמֶשׁ מַאְדִּימָה רָדָה עַל אֹפֶק יָם מַזְהִיב
נֶחְתֶּכֶת פְּרוּסָה פְּרוּסָה.

דַּיִג פּוֹרֵשׂ שִׁירָתוֹ אֶל הַיָּם
דּוֹלֶה דָּג אַחַר דָּג.
רוּחַ מְרַקֶּדֶת צוֹחֶקֶת
מְיַבֶּשֶׁת זֵעָה.
יָמִים אֲפֹרִים קְרֵבִים
רוּחַ תִּנְבַּח
יַצְלִיף הַבָּרָק
נְחָשִׁים זוֹהֲרִים
תְּהַדְהֵד הָאָרֶץ
רְעָמָיו.

הַשָּׁעוֹת תְּמַהֵרְנָה יַמָּהּ
וְאֵין חוֹף.
תִּטְבַּעְנָה
כְּאִשָּׁה בִּפְרִיחָתָהּ וְאֵין מַצִּיל.

צְבָא עֲנָנִים וְרוּחוֹת
פּוֹלֵשׁ מִן הַיָּם
כּוֹבֵשׁ מֶרְחַקִּים.

משה גרנות

סחלין

בחורף 2000 אני עדיין ב"אירפורט רזידנס הוטל", ואני מתעתד לערוך צ'ק אאוט, כדי צאת לשדה התעופה באוטופני לטיסה הביתה. אני תמיד מתאכסן במלון זה, ולכאן אני מזמין את שותפיי הרומנים, כי הוא קרוב לשדה התעופה, וכך אני נמנע מלהיתקע בפקקים ממרכז בוקרשט. ובכן, אני מתעתד לערוך צ'ק-אאוט, כשהבל-בוי קורא לי: "טלפון עבור מר וילנסקי" – שותפי הישראלי מצלצל מבריסל, ומציע לי נסיעת גישוש למוסקבה, שם יחכו לי קרוביו מארצות הברית עם הצעה שלא אוכל לסרב לה: "הם זקוקים למומחה לפלחה ולמיכון חקלאי. אל תדאג – הוצאות הטיסה, המלון, ואפילו ביטול הזמן – על חשבונם."

שותפי צייד אותי בכמה עצות טובות – איך לנהוג כשפוגשים ברנשים חשודים, לשמור בכיס כסף מזומן למקרי חירום, להיות מוכן לשכור מונית כדי לטוס לשדה התעופה במקרה של תקלה אפשרית עם גורמי המשטר. הצטיידתי בלבוש חם, בכיס המעיל מילון אנגלי-רוסי, וכמובן, לא היתה ברירה אלא להסתמך על דברי שותפי שידאגו לי – הובטח שיחכו לי עם שלט בשדה התעופה, ומתורגמן ואיש ביטחון יתלוו אליי עד שאצא בשלום מהמדינה. הזהירו אותי מהקור במוסקבה, שם המילים קופאות כשהן רק יוצאות מהפה.

צלצלתי לסוכן הנסיעות שיקפיא את תוקף כרטיס הטיסה ב"תרום", ואחר כך צלצלתי הביתה, והסברתי שאצטרך להתעכב עוד מיספר ימים. מסתבר שהאמריקאים דאגו שכרטיסי הטיסה והוויזה יחכו לי בשדה התעופה על שם אנרי קואנדה באוטופני. הנסיעה לשם ארכה פחות מחמש דקות. והנה, אני כבר על הטיסה מבוקרשט למוסקבה במטוס של חברת "אירופלוט". הטיסה לא היתה חוויה מרנינה: המטוס היה מדגם מיושן, מרעיש, מחריש אוזניים, המושבים מברזל עם ריפוד דק, ריח טחב מהקירות, והשירותים – שומר נפשו ירחק!

כשנחתנו, כל מה שראיתי דרך החלון הוא משטחי שלג ענקיים, ועל המסלול בעיקר מטוסי קרב, ומעט מטוסי נוסעים. מה שראו עיניי היה מדכא, וכמעט הצטערתי שנעניתי לבקשה של שותפי. אולם קבלת הפנים של הטרמינל היה מיושן, על הרצפה ניירות וקופסאות סיגריות ריקות, הריהוט כמו אצלנו במשרדי ממשלה בשנות השישים. באשנב של משטרת הגבולות לבדיקת הדרכונים ישב איש לבוש במדי צבא (לא במדי משטרה!) – מראה שבהחלט מרתיע. אני מציג לו את הדרכון ואת הוויזה שהונפקה לי בבוקרשט. האיש במדים שואל באיזה מלון אתגורר, ואני עונה כי ב"רוסיה הוטל". שם אמורה להתקיים הפגישה עם אנשי העסקים האמריקאים. אחרי שהדרכון הוחתם, אני יוצא אל אולם קבלת הפנים בחשש גדול שמא אף אחד לא מחכה לי כפי שהובטח. אם מצב ביש זה יקרה – אני בצרות, כי השפה הרוסית איננה שגורה בפי, וכאן האנגלית היתה עד לא מזמן מוקצית כלשון "האימפריאליסטים".

אני מביט קדימה ולצדדים – יש! אדם לבוש מעיל פרווה וכובע בעל אוזניות מרים שלט, ועליו כתוב שמי. רווח לי! ורווח לי עוד יותר כשהסתבר לי שהאיש הזה, שילווה אותי למלון, דובר אנגלית. הפגישה אמורה להתקיים ב"מלון רוסיה" בו אשתכן. במלון הזה יש 5000 חדרים, והוא מחולק לאגפים שונים על פי מעמד המבקרים ("שוויון" קומוניסטי מובהק!)

הוכנסתי לחדר גדול במיוחד. המלווה שלי נשאר בחוץ. בחדר חיכו לי ארבעה אנשים. אחד מהם, האמריקאי-רוסי, הציג עצמו כקרוב משפחתו של שותפי מישראל. לפני שהתחלנו בשיחה הם ניתקו את הטלפונים על ידי הוצאת התקעים מהקיר. הבהירו לי כי ברוסיה יש אוזניים לכותל. אולי צריך להזכיר כי בשנת אלפיים טרם הומצא הסמרטפון.

אין טעם לתאר את הפגישה העסקית, כי בסופו של דבר לא יצא מזה כלום. מה שכן נרמזתי, הוא שהאמריקאי - שאגב, הוריו היגרו לארצות הברית מרוסיה, והוא עצמו דובר רוסית שוטפת – מתכוון לשחד מישהו ממשרד החקלאות הרוסי, כדי שעסקה של עורות תמורת מזון תצא לפועל, ואגב כך הובטח לשלטונות סיוע והדרכה בנושא גידולי שדה ומיכון חקלאי, שאני הייתי אמור להיות מעורב בו. באותו הרגע בו נרמזתי על שוחד, החלטתי שאני לא אהיה מעורב – לא בגלל הצו הקטגורי של קאנט – אני פשוט מפחד.

השיחה ארכה כשעתיים, כשאני עייף מת, מנסה בכל כוחי להתאפק לא לפהק. סוף סוף אני בחדרי, וכשאחרי מקלחת אני מתכונן להשתרע על המיטה ולשקוע בשינה מרגיעה – דפיקה בדלת: שני מלצרים עם מגשים מלאים במאכלים ממעדני רוסיה – בשרים מעושנים, נקניקים, קשקבל, קוויאר, ממולאים בעלי גפן, לחמניות חמות מעלות אד, קערה מלאה בורשט, קומקום מלא תה רותח, ארבעה סוגי עוגות. לא היה סיכוי שאני אשתלט אפילו על רבע מהמזון שהוגש לי.

בשיחה שלמחרת נאמר שנקבעה לי, ולעוד שניים שנכחו בשיחה יום קודם – טיסה לאי סחלין, המצוי במזרח הרחוק של רוסיה, והגובל עם איי יפן. הטיסה ממוסקבה לאי סחלין ארכה 14 שעות – זמן יותר ארוך מאשר בין תל-אביב לניו-יורק. שיערתי שהשלטונות התכוונו שהמשקיע האמריקאי יפעל פה, בקצה העולם, בתמורה להיתרים שיקבל. ואני כבר ביום הראשון חשבתי ביני ובין עצמי שאני לא בעסק. אבל זאת הזדמנות להכיר עולם שהיה סגור בפני המערב עד לפני זמן לא רב.

המטוס שהטיס אותנו לסחלין היה ענק, והיו בו שתי קומות עם מושבים ל-400 נוסעים. כמו במטוס מבוקרשט, המושבים היו קשים ולא נוחים. למרות זאת, העייפות הכריעה אותי, וישנתי לסירוגין במשך הטיסה. המטוס ערך חניית ביניים בעיר חברובסק, שם ירדו מספר נוסעים. בהפסקה ירדנו לשדה התעופה, שממנו ניתן היה להשקיף על עיר אפורה, חדגונית, משרה דיכאון. הבניינים ארוכים וחד-גוניים, הולכי הרגל עטופים בבגדים חמים כנגד הקור החודר לעצמות.

לשדה התעופה של יוז'נו סחלינסק שבסחלין הגענו מאוחר בלילה, יצאנו בלילה, והגענו בלילה. יש הרי הבדלי שעות בין מוסקבה לסחלין. ירדנו מהמטוס, ופגש אותנו קור מקפיא. הרכב שאמור לאסוף אותנו הגיע ממש עד מדרגות המטוס. הסיעו אותנו למה שאמור היה להיות מלון. קיבלנו חדרים בלי רישום ובלי שאלות, בלי מילוי טפסים, והלכנו לישון.

השכמתי מוקדם בבוקר והשקפתי מהחלון אל מה שאמורה היתה להיות עיר – שלג ושלג, לבן מאופק עד אופק. פה ושם מגיחה מכונית. בניינים מעטים – כולם דומים.

הבנתי שעבור המקומיים טיפול באורחים מחו"ל הוא הזדמנות לחרוג מהתקציב השגרתי וגם ליהנות בעצמם מארוחה כיד המלך –– ארוחת הצהריים היתה חוויה קולינרית מרשימה – נדרשו כוחות-על כדי להתגבר, ולו על חלק מהמנות שהוגשו לשולחן. ועוד דבר – ברוסיה נהוג שארוחה חגיגית כזאת מלווה בשתיית משקאות אלכוהוליים, בעיקר וודקה. אני רגיל לשתות כוסית קטנה של יין בליל שבת, לא יותר. בחיים לא שתיתי ברנדי, ויסקי או קוניאק. ביקשתי רחמים על כך שאינני יכול לקחת חלק במשתה, שעל פי התקן התקציבי מיועד לכל סועד בקבוק שלם! אני לגמתי לגימה קטנה, והראש הסתחרר לי, כאשר כל השאר מילאו כוסות גדולות, ולפני כל לגימה הרי חובה לשאת ברכה, ועוד כוס עד שהבקבוקים התרוקנו. איך הם מסוגלים? אני זוכר שהראו בטלוויזיה איך ילצין השיכור התנדנד כשהוא מתקרב לאחת הנשים כדי לצבוט לה בישבן. בשולחן שלנו שתו ושתו, ולא ניכר ביושבים שזה שינה אצלם משהו.

למחרת הוסענו אל עמק טים פורונאיסקי השוכן בין שני רכסי הרים המתנשאים עד לגובה של 1600 מטרים. עמק יפהפה, שהשלטון מבקש להועידו לגידולי שדה. הבנתי מייד שהסיפור לא פשוט – אני בא מארץ שזורחת בה השמש רוב השנה, ואילו כאן ניתן לעבד אדמה (די בקושי) מקסימום 100 ימים בשנה. יש להם כאן נפט וגז (שתאגידים בינלאומיים קנו עליהם חזקה), פחם, יערות אינסופיים – למה להם להשקיע בחקלאות? הרי באוצרות הטבע האלה אפשר לסחור ולהעשיר את המקום ולהביא שפע אל התושבים המדוכאים שפה.

את אחרי הצהריים ניצלנו לטיול באזור מקסים ביופיו – יערות עד ירוקים מכוסי שלג, נהרות בהם זורמים מים צלולים בשפע מעורר קנאה. התארחנו במפעלים המיועדים לגידול סרטנים ופירות ים אחרים בגדלים שלא ראיתי בשום מקום אחר. תמהתי איך פנינת נוף זאת, גן העדן הזה, מנתב את הציבור שכאן למציאות חיים כל כך ענייה, כל כך עלובה. התרשמתי שלאוכלוסייה עצמה יש כאילו אינטרס שהמציאות לא תשתנה. שלטון מדכא של עשרות שנים לא הותיר באנשים אף שביב של תקווה לחיים יותר טובים. ממש מתבקש להשוות ל"שכנה" של המקום – לאלסקה, שהיתה מושבה רוסית, ונמכרה בזיל הזול לאמריקאים, שהפכו אותה לפנינה תיירותית ולהצלחה כלכלית.

שאלתי את המארחים באמצעות המתרגם אם יש יהודים באי. הם הסתכלו זה על זה כלא מבינים את השאלה. היו לחישות והתייעצויות, ולבסוף ענו לי שאין. משום מה נראה לי שלא הבינו את השאלה – הרי היהודים מפוזרים בכל העולם.

ראיתי איך פתאום מתאספים מארחינו, מדברים ביניהם בלחש. גם המתורגמן זנח אותי והצטרף לחבורה. לא הבנתי מדוע אני ממודר. כל מיני תסריטים עלו במוחי – הרי אני בקצה העולם נתון לחסדם של אנשים שטרם הכרתי אותם כהלכה.

בשקט בשקט התבקשנו לעלות למכוניות כדי לחזור ליוז'נו סחלינסק. אני מנסה להעטות על פרצופי סימן שאלה, אבל המתורגמן מתעלם ממני. כשחזרנו אל המלון, המתורגמן התלווה אליי לחדר, וכשהוא בפנים, הוא מזמין אותי לחדר הרחצה ולוחש:

"תראה, מר וילנסקי, אם תגלה לאיש את מה שאני אומר לך עכשיו – אני אכחיש, ואומר שאתה ממציא. אל תיעלב..."

"מה קרה? בחייך! מה המסתורין?"

"בבקשה, בשקט! מר גרינשפן האמריקאי נפטר הלילה במלון במוסקבה – דום לב..."

"מצטער לשמוע, ועכשיו מה?"

"משרד החקלאות באמת התכוון לעשות עם האמריקאי עסקים, אבל כל העסקנים שפגשנו במוסקבה וכאן בסחלין – אני משער שמצאו הזדמנות להשתמש בתקציב הנדיב, ולצאת מעט מהשגרה. החקלאות בסחלין עניינה אותם כמו השלג שירד כאן השנה, ולפני שנה, ולפני אלפי שנים..."

"ומה קורה מעכשיו??"

"עכשיו פשוט רווח להם."

משה גרנות

מ ר ו ב א ה ב ו ת – מיכל סנונית

מ ר ו ב ה ז י ו ת – פוצ'ו



בהתחלה היה הספר 'מרוב אהבה' שכתבה מיכל סנונית  ואחר כך היה פוצ'ו, שקרא את השירים וקיבל רשות ממיכל לתת לכל שיר סוף אחר, בדומה למטפס הרים, שמצליח להגיע לפסגה ואז, כשהוא חושב לנוח ולהירגע, הוא  רואה שיש  לפניו עוד פסגה...
מיכל בת שאולמִיכַל אָהֲבָה אֶת דָּוִד
וְדָוִד אֶת יוֹנָתָן
וְגַם אֶת מִיכַל הוּא אָהַב
אֲבָל זֶה כְּבָר הָיָה מִזְּמַן.
וְאִם הָיָה פֵּשֶׁר לַדְּבָרִים
הֲרֵי שֶׁלֹּא לָנוּ לָדַעַת
כִּי מִיכַל אָהֲבָה אֶת דָּוִד
וְאִבְּדָה אֶת נַפְשָׁהּ לָדַעַת.
וְשָׁאוּל, וּבַת שֶׁבַע גַּם
וּמִי לֹא הָיָה בַּסִּפּוּר?
אַךְ אֲנַחְנוּ נִזְכֹּר לְתָמִיד
אֶת אַהֲבַת מִיכַל לְדָוִד.
**
אַתְּ אוּלַי תִּזְכְּרִי אֶת אַהֲבַת מִיכַל לְדָוִד
אֲבָל אֲנִי אֶזְכֹּר אֶת בַּת שֶׁבַע תָּמִיד
בַּת שֶׁבַע, הַשְּׁכֵנָה שֶׁלִּי מֵרְחוֹב הַוְּרָדִים
שֶׁנָּהֲגָה לִסְגֹּר אֶת הַתְּרִיס, לִפְנֵי שֶׁהֶחֱלִיפָה בְּגָדִים.

בערהכָּל הַלַּיְלָה נָשְׁרוּ כּוֹכָבִים מִשָּׁמַיִם
לְתוֹךְ שִׂמְלָתִי
וְהָיִיתִי נִבְעֶרֶת וְהָיִיתִי בּוֹעֶרֶת
כָּאֵשׁ בִּשְׁמֵי קַיִץ בְּרוּכִים.
וּמַעֲשִׂים שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ אַתָּה
וּמַעֲשִׂים שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי אֲנִי
עָשׂוּ בָּנוּ הַכּוֹכָבִים,
וְרַק לְעֵת בֹּקֶר מְצָאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים
וֶהֱבִיאוּנִי פֶּתַח בֵּיתִי.
וּמִהַרְתִּי לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת
וְלָתֵת בַּחַלּוֹן סִימָנִים
שֶׁאֶהְיֶה גַּם מָחָר בּוֹעֶרֶת
לִקְרָאתְךָ עַד קֵץ הַיָּמִים.
תְּבֹרַךְ אֱלֹהִים בִּכְשָׁפֶיךָ
אֵיךְ נָשְׁרוּ כּוֹכָבִים לְחֵיקִי
נִבְעֶרֶת בְּלַהַט שְׂפָתֶיךָ
בּוֹעֶרֶת כָּאֵשׁ תָּמִיד.

**
עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי נֹהַג קָבוּעַ
לְאַחַר לֵיל הָאַהֲבָה, עוֹד בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ
מָה שֶׁאֲנִי תָּמִיד בַּבֹּקֶר לְמָחֳרָת עוֹשָׂה:
מַכְנִיסָה אֶת שִׂמְלַת הַכּוֹכָבִים לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה.

שירת הלב
בְּסוֹף הַלַּיְלָה כְּשֶׁהָאֲדָמָה נִבְקַעַת
וְעוֹלִים מִתּוֹכָהּ הֲמוֹנֵי לְבָבוֹת אֶל בֹּקֶר חָדָשׁ,
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעוֹד יֵשׁ לָנוּ סִיכּוּי
לְהִיבָּרֵא מֵחָדָשׁ
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעוֹד יֵשׁ לָנוּ סִיכּוּי
לְאַהֲבָה.
**
בְּסוֹף הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהַבֹּקֶר מַגִּיעַ
וְכָל הַכּוֹכָבִים נֶעֱלָמִים מֵהָרָקִיעַ,
אַתְּ אוּלַי חוֹשֶׁבֶת עַל עוד סִיכּוּי לְאַהֲבָה אוֹ שְׁתַּיִם,
אַךְ אֲנִי חוֹשֵׁב, לַעֲזָאזֵל, אֵיפֹה שַׂמְתִּי אֶת הַמִּכְנָסַיִם?

אהוד בן עזר

ספר הגעגועים - פרק שלושים וארבעה



רומאן
כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור
נכתב בעקבות הרומאן (שאזל)
"לשוט בקליפת אבטיח" משנת 1987
נדפס בישראל 2009

פרק שלושים וארבעה
פרשת פאראשוט. שום מאורעות מיוחדים
רק ששברתי יד ומצאתי נחש בתור חבל
אך היה לפרשת אווירון-הנוצות עוד המשך מרגיז.
"אווירון אמנם לא נצליח לבנות," אמר צבי יום אחד, "אבל אין דבר פשוט יותר מאשר לעשות פַּרַשׁוּט."
תחילה ערכנו ניסיונות באבן. קשרנו חוטים לארבע קצותיה של יריעת-בד לא-גדולה, ואת קצות החוטים – לאבן. עלינו על הגג של המחסן של אדון רובינשטיין המרגל, וצבי העיף את הפרשוט אל-על.
אחרי זריקות אחדות, ושינוי גודלה של האבן, הניסיון הצליח. חופת המצנח נפרשה והאבן צנחה במהירות פחותה ממהירותה של נפילה חופשית. ואפילו הוספנו שִיכלול. קשרנו חוט ארוך לאבן והיינו שבים וגוררים את כל המיתקן אלינו למעלה לאחר כל הטלה באוויר.
"שלב שני," אמר צבי, "צריך להוריד בפרשוט איזה דבר חי. חתול או גור-כלבים או אפילו עכבר."
לא מצאנו. לך תפוס חתול ונסה לזרוק אותו קשור בחבל מן הגג! אפילו הוא רתום לפרשוט המשוכלל ביותר במושבה!
אבל מצאנו – צב. ואין לך דבר קל יותר מאשר לתפוס צב. הצבים המתנהלים לאיטם בחצרות שימשו לנו במשחקינו מעין מנועים-מהלכים-על-ארבע. אתה רותם צב לעגלת-צעצוע קטנה והוא מטייל איתה מקצה החצר אל קצהָ ולבסוף משתחרר ממנה בהידחקו אל סבך הגדר והשיחים. אתה מדביק או מצייר דבר-מה על גבו ומניח לו ללכת – ומצפה למצוא אותו, אם בכלל, אחרי שבועות וחודשים, ולדעת שזה הוא. בדרך-כלל הייתי כותב על גבו של הצב את שם משפחתנו – "בן עמי", ופעם כתבתי על צב שהיה נאה ושִריונו נקי וחדש וללא כל פגימה – "נלי", ולא זכיתי לראותו פעם נוספת.
אם באמת חיים הצבים מאות שנים הריהם נושאים עד היום את כתביי הראשונים על גביהם בחצרות ובגינות המושבה שנעשתה לעיר.
לקחנו את הצב, רתמנו אותו היטב לפרשוט, זרקנו ו –
חופת המצנח לא נפתחה.
לא אתאר את התוצאה. לא המתים יהללו יה. זה היה די מגעיל. כמה אידיוטים היינו שלא הבנו את האזהרה שבדבר. לקחנו סדין גדול מביתו של צבי, עלינו על הגג, עמדנו על שפתו, מחזיקים כל אחד בשני קצות הסדין, כמו שמנערים שמיכה, ו –
הוֹפּ!
צבי טען אחר-כך שהאשמה היתה בי, שהרפיתי מן הסדין מיד כשקפצנו. אבל אני משוכנע כי גם אם הייתי מחזיק בו היטב – לא היה בולם כהוא-זה את תאוצת נפילתי כטובע באוויר.
נפלתי ושברתי את ידי השמאלית, ואילו צבי יצא בלי כל פגע. לא חשתי כאב, רק היד היתה כמעולפת. מיד קראו לאימא ולקחו אותי למרפאה ועשו צילום רנטגן והתקינו תחבושת-גבס סביב אמת ידי. כל מה שאני זוכר הוא דלי מים לבנבנים, ותחבושות-גבס שמרטיבים אותן ובין-רגע שולים אותן מן המים וכורכים על ידי, ואת השכבה האחרונה מחליקים כאילו הייתי קיר לטיוח.
הסתובבתי עם הגבס על ידי השבורה במשך כשלושה שבועות, מתגרד ובוחל בריח הרע העולה משם, ועד היום כואב לי מעט אותו מקום כאשר מזג-האוויר עומד להתחלף, ובייחוד בסתיו, כמו עכשיו.
זו היתה הצניחה הראשונה והאחרונה שלי בחיי. ואילו צבי, הוא צנח עוד רבות בתקופת שירותו הצבאי, כחייל וכקצין.
מוזר, איך ילד מופנם וזהיר ולא-ספורטאי ובעל רגש נחיתות שכמוני צנח כך ללא פחד מגג המחסן?
ובכן אני, במצבים שכאלה בחיים, מתנהג כמו החמור של בּוֹרִידַאן – פְּלוּס. מה זה פלוס? החמור של בורידאן מת ברעב משום שעמד בדיוק באמצע בין שני האבוסים ולא היה יכול להחליט לאן לפנות וכמו אחז בו השיתוק, ואילו אני במצב דומה, כשאיני יכול להחליט אם לפנות שמאלה או ימינה – קופץ קדימה, כמתאבד. כמי שמוציא את הנִצרה מן הרימון כדי לדעת אם באמת יתפוצץ.
פעם באמת כך קרה לי, בהיותי ילד. עמדתי לחצות את הכביש ליד ביתי. הסתכלתי ימינה ושמאלה, ראיתי מכונית מתקרבת, ובכל זאת קפצתי קדימה לחצות, כאילו נמאס לי לרגע אחד לעשות מה שצריך לעשות ואני מבקש לנסות איזו דרך אחרת.
ומה קרה?
כמעט נדרסתי. ברגע האחרון ממש עצרה המכונית, והנהג לא היה יכול להבין מדוע קפצתי לפני מכוניתו.
למי שמוצאים את עצמם לפעמים במצב דומה, אני מציע – תבלמו את עצמכם בכל הכוח, ויותר טוב אפילו שתיפנו אחורה ותברחו (או שלא תעזבו אף לרגע את האישה שלכם, והיא תשמור עליכם). אחרת אתם עלולים למצוא את עצמכם בבית-חולים, או מה שיותר גרוע – בבית-משוגעים, צורחים וכבר קופצים ככל אוות נפשכם ודופקים על הקירות עד שתוקעים לכם את זריקת ההרגעה.

והיו עוד מקרי סכנה אשר אני, בטיפשותי, הבאתי לא פעם על עצמי:
יום חורף אחד נכנסתי למחסן שלנו ומה אני רואה בפינה? איזה חבל עבה, מגולגל. מוזר. ניגשתי והרמתי אותו. כבד וחלקלק-משהו, חום-בהיר וקר. לקחתי את הפקעת וניגשתי אל אבא, שייצא אותו רגע מן המטבח לחצר.
"אבא, תראה!" התפארתי כמי שמביא לו אוצר, "מצאתי חבל מצוין!"
אבא העיף רגע מבט לעברי, תפס בידי ושמט עימה בכוח את ה"חבל" אל הקרקע, ומיד רמס את קצהו-ראשו בעקבו והשלים את המלאכה באבן גדולה שנמצאה לו בחצר. עיסה דביקה ומגעילה נתערבבה בעפר הלח מן הגשם.
"לא ידעת שנחשים ישנים בחורף?"
ברחתי הביתה בבכי. איזו זוועה! החזקתי נחש חי בידי. אמנם ישֵן, אבל חי. אילו היה מתעורר –

*
הנחשים העסיקו אותי רבות. את הנחש הראשון בחיי ראיתי, זקוף כמקל, מזדקר מִכַּר האִינְגִ'יל, זו היבלית, שצמח בצד המערבי של ביתנו – וגופו הצינורי ממש מקביל לקיר, כמו ברז. מסתבר שהיה בתנוחת-ציִד, ארב ללטאה שתעבור על פני הקיר.
אבא ניגש לקרוא לאבא-של-גיורא, אשר מיד הביא, מחדר-הנשק של אחוזת פֶלְז, רובה טוּטוּ וחצובה. נחשים אי אפשר לצוד ברובה-ציד, והנשק הטוב ביותר נגדם, אם אינם בתנועה, הוא רובה בעל קוטר זעיר.
אבא-של-גיורא התקין את החצובה בפינת הבית (אותה תקופה היו מתאמנים בקליעה למטרה מעל גבי חצובות גבוהות כמעט כקומת-אדם, אולי משום שחסכו בכדורים, ורוב האימונים היו "על רֵיק". הגָפִיר, זה הנוטר, שהיה מעין חייל של אותם ימים, מטעם היישוב העברי, תחת פיקוד הבריטים ששלטו בארץ – היה מכוון את הרובה למטרה, וזז הצידה, והסרג'נט, הסָמָל, ניגש אל החצובה ומציץ מבעד לכוונות הרובה לבדוק אם אכן כוּוַן הנשק נכונה אל לוח המטרה).
אבא-של-גיורא כיוון לאט, ובשקט, אנחנו השקפנו כולנו, בנשימה עצורה, מתוך הבית, גבוה מבעד לחרכי-התריס. נשמעה נקישת-ירייה קלה, והנחש התפרפר והועף באוויר כשראשו ניתז, וצנח בעשב הגבוה.
והיו נחשים שאתה נתקל בהם בחצר או בשדה. נחש שחור שכמעט תחת רגליך היחפות חומק מן הגינה אל שדה הקמה, ואחר-כך אומרים לך שנחש שחור אינו ארסי ולכן אינו מסוכן, להיפך, הוא מביא תועלת רבה כי הוא משמיד את העכברים שמכרסמים את הדגן ומזיקים באסמים, במחסנים ואפילו במזווי-הבתים. אבל לך תחשוב על כל זה בשעה שהנחש השחור זוחל בדשא ממש לידך.
יום אחד הִשקה אבא ערוגה בחצר ופתאום הזדחלה ויצאה ממנו פקעת נחשים קטנה, כנִראה מילאו המים את החור שבו בקעו לבטח מביצי אימותיהם הנחשיות, וכך נזעקו החוצה ופִּרפרו בשלולית, רִשעונים שכאלה אך כבדי תנועה וחלשים עדיין, בבטניהם הלבנבנות ובגבות הכסף האפור-חום שלהם. אבא קצץ אותם בלהב החד, המבריק, של הטורייה. אבל הם חזרו והופיעו, חיים ורוחשים בסיוטי החלומות שלי, בוקעים מחורים רבים באדמה עד שאין לך מקום פנוי מהם להניח את כף רגלך. מין רחישה זדונית כזו של לחשנים שלשונם שלוחה ושיניהם מכישות ארס. אילו הייתי סופר סימבולי ומבקש לבטא בספריי את הדֵמוֹנִיוּת בסמלים – הייתי משתמש עוד רבות בנחשים של ימי ילדותי –

מה לעשות שאין בספריי גיבורים סימבוליים, ייצוגיים או גזורים מלכתחילה כדי לענות על ציפיות הקוראים, ספרים שאפשר למלא על אודותם במות ספרותיות במאמרים חשובים ובמחקרים מרתקים שגם מגלים בהם חוקים שאינם קיימים.
ספר שלי הוא כמו בֵּית מילים מרוהט בְּדימיון ובזיכרונות שאליו אני מזמין את הקורא. מי שלא נעים לו, שיישאר בחוץ ויחלום נחשים בלילות. "פְרוֹם דֶה שְׁרַיינְס אוֹף מוֹנטֶזוּמָה – טוּ דֶה שׁוֹרְס אוֹף טריפּוֹלי!" – שהרי הספרות העברית איבדה כבר כמעט כליל את חוש ההומור. המלכים לא רק ערומים אלא גם אֵין להם זין. רק למלכּוֹת יש. כן, להן מותר לזיֵין. כמו שחווה אימֵנו זיינה את הנחש.

– והיו נחשים שמתחמקים ממך פה ושם במעבה שדרה, ברפידת עלים יבשים תחת השיחים, בצפצוף ציפורים עצבניות ממעל, בהלמות-לב שבהיתקלות פתע – ובתחושת רווחה עצומה על שלא הרגזת בלי כוונה את הנחש והוא חמק לו והסתלק, חושש מפניך!
את הנחש האחרון, כך אני מקווה, שראיתי בחיי (שלא מבעד לזכוכית העבה של בגן-החיות), פגשתי לפני שנים רבות במאפייה בעין-גדי. היצור המפחיד שכב צנוף על רצפת-המלט הקרירה, מתחת למָלוֹשׁ הכרסתני. צפע ארסי. הכּשה שלו עלולה להמית בתוך שעות אחדות. התבונַנו זה בזה שניות בודדות בעודי עומד על סף הדלת, ומיד הסתלקתי לחדרי, נרגש. לקחתי את רובה הטוטו שלי, טענתי בו כדור, חזרתי לצריף המאפייה, ומבעד לחלון הפתוח כיוונתי ויריתי אל ראשו של הצפע ומעכתי אותו.
היה לי מזל משום שהרִיקוּשֶט, נתז-הקליע, ואולי הקליע כולו, המשיך לקפץ פעם ופעמיים מגג הפח אל תנור הברזל, ומשם לדופן המלוֹש, שענה לו בצליל מתכתי אחד של פעמון ענק, אך עלול היה לחזור אל פניי ולהוציא לי עין.

אלה תולדותיי בתור צייד נחשים. עכשיו, כשאני גר בעיר, בעלי-החיים היחידים שאני רואה הם ג'וקים, ובייחוד כשאני נכנס בלילה, למטבח, ומדליק את האור כדי להכין לי כריך, פֶחְססס...
אהוד בן עזר

מנחם רהט

איך אומרים 'צוּמוּ' בפרסית עתיקה?

הרב יצחק בן פזי הדהים את משתתפי שיעורו תחת כותרת זו *👆קריאה חדשה ומקורית במגילת אסתר והכל על בסיס הנאמר במגילה, ללא תוספות מן החוץ * סיפור המגילה כפי שטרם סופר * ונהפוך הוא
"שמע," לחש שכני בפליאה כשנעץ מרפקו בצלעותיי. "עשרות שנים, ארבעים ואולי חמישים שנה, אני מקשיב בבית הכנסת ערבית ושחרית, לקריאת סיפור המגילה, ופעמים שאני עצמי קורא את המגילה בציבור, אבל רק עכשיו אני למד שמעולם לא הבנתי את הסיפור. הסיפור האמיתי מעולם לא סופר לנו."
ישבנו עם עוד כמה מאות מאזינים פעורי פה ושמוטי לסת, ובלענו בשקיקה את הברקותיו המשעשעות והמחכימות, המדוייקות להפליא על פי פשט הכתובים, של הרב יצחק בן פזי, לשעבר ראש ישיבת ההסדר בעפולה ומייסדה, שכולן התכנסו תחת הכותרת המאתגרת: 'איך אומרים 'צוּמוּ' בפרסית?'
בראש חודש אדר, בעת 'משנכנס אדר' ולקראת ימי הפורים הממשמשים ובאים, השתעשע הרב בן-פזי בחשיפת פשוטהּ של המגילה, כולל שאלתו הפרובוקטיבית שהפכה לכותרת שיעורו: 'איך אומרים 'צוּמוּ' בפרסית?' ולא שהרב בן פזי מתיימר לדעת פרסית. הוא דווקא לא. אבל הוא כן מבין את רוחם של השפה והדת בממלכת פרס, ואת המנטליות הדתית של ממלכת אחשוורוש. ומכוח הבנה זו, כפי שיובהר להלן, הוא למד שמילים כמו צוֹם, צוּמוּ וכל הקשור בצום, אינן מצויות כלל בלקסיקון השפה הפרסית העתיקה, כי אין בצום שום היגיון ושום תכלית. בדיוק כפי שהתיאור 'וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר,' אינו הגיוני, אינו מוביל לשום תכלית, ולפיכך נעדר גם הוא מהלקסיקון המלכותי.
אבל התגלית המפתיעה היתה, שהגיבור האמיתי של המגילה אינם לא מרדכי או אסתר ולא אחשוורוש או המן הרשע, אלא אחד מסריסי המלך אחשוורוש שהועמד ידו לרשות אסתר המלכה ושמו – הֲתָךְ: "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מׇרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה"; האיש האפור לכאורה שנבחר ע"י אסתר למלא שליחות תיווך דו צדדית בין המלכה שבארמון ליהודי שישב לפני שער המלך לבוש שק ואפר, הוא האיש שחולל את הטוויסט בעלילה.
הרב בן פזי הישווה את דמותו של התך למה שמכונה היום במעמד חלוקת פרסי האוסקר, כ'שחקן המשנה הטוב ביותר': "שחקן המשנה אמור לבצע תפקיד בלתי אפשרי. עליו להיות הטוב ביותר כמספר 2, אבל לא טוב במידה שתאפיל על השחקן הראשי." אילו חולקו פרסי אוסקר בפרס ומדי, היה זוכה בתואר לא אחר מאשר התך המתווך הדיסקרטי.
התך, בלדר הצמרת, הוא נקודת המהפך של פורים: לאחר שלמרדכי נודעה תוכניתו השטנית של המן הרשע "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד"; ולאחר שמרדכי המבועת לנוכח מזימת המן האגגי, קרע בגדיו ולבש שַׂק וָאֵפֶר וזעק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה; ולאחר שבכל מדינות המלך "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים"; ולאחר שאסתר שלמדה מפי נערותיה וסריסיה על מרדכי שלובש שַׂק וָאֵפֶר – היא ביקשה לברר פשר הלבוש המוזר שעטה על עצמו. אך מחמת מחוייבותה להסתיר זהותה, היא יכולה היתה לבטוח רק בנאמנותו של איש סודה וראש לשכתה התך: "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מׇרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה."
והתך, ראש הלשכה הנאמן, שמע מפי מרדכי את פשר אופנת השַׂק וָאֵפֶר: "וַיַּגֶּד לוֹ מׇרְדֳּכַי אֵת כׇּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם." הבלדר המלכותי אף צוייד במיסמכים הנכונים: "וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ, לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר."
אסתר, שזהותה הלאומית עודנה בחזקת הסוד הלאומי השמור ביותר: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" – מתבקשת על ידי מרדכי, באמצעות איש הקשר התך, לחשוף את סודה ו"לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ"; אך אסתר משיבה באמצעות התך כי משימה שכזו הינה בלתי אפשרית אפילו לגבי המלכה: "כׇּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית." אפילו אני, המלכה, אינני יכולה לעזור הפעם.
לבסוף אסתר מתרצה, אבל דורשת מעמה הכנה רוחנית: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים... וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ." עכשיו התך כבר לא מבין כלום. מה זה 'וְצוּמוּ עָלַי'? מה זה צום? שהרי בפרס העתיקה, שמאמינה רק במזל שמנתב גורלו של אדם, אין מושג כזה. מה יועיל צום בעולם שבו המזל חורץ גורלות? והרי הכול נגזר בידי הגורל. אסתר נאלצת לתרגם לפרסית את המילה הבלתי הגיונית הזו באזני התך: צום הוא "אַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ," גם כשעל שולחנך כל מעדני ומשקאות העולם.
כאן אנו מגיעים לבסיס הרליגיוזי של הדת הפרסית. הפרסים הם דטרמיניסטים. הם האמינו, אומר הרב בן פזי, שהמזל, הוא שחורץ את גורלו של האדם. לבן אנוש אין שום יכולת לשנות את גזירת הגורל. שום צום לא יועיל. גם לא תפילה, גם לא "שַׂק וָאֵפֶר."
אפילו אסתר היהודייה נדבקה בתחילה בארמון המלך בחיידק הפרסי. כשהיא מתבשרת מפי נערותיה שהאיש היהודי הזה, מרדכי, עטה על עצמו שק ואפר, היא מגיבה בתחילה 'בפרסית' מקומית ושולחת לו בגדים מגוהצים "לְהַלְבִּישׁ אֶת מׇרְדֳּכַי." שהרי הפרסים אינם מאמינים בכוחה של תפילה, זעקה, תחנונים...
הדת הפרסית היא, אפוא, דת דטרמיניסטית של 'הכול צפוי'. גורלם של בני האדם והאומות הוא בלתי נמנע. אי אפשר להימלט ממנו, גם לא באמצעות צום, לא בתפילה, לא ב"זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה," וגם לא בלבוש "שַׂק וָאֵפֶר."
יש במגילה מספר רמזים לדטרמיניזם הפרסי, התלוי רק בגורל. הבולט שבהם הוא הפור שהטיל המן הרשע: "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל." הכול בממלכת פרס כפוף לגורל.
האמונה בנחרצותו של הגורל, אינה מאפשרת לפרסי המאמין להבין ביטוי כמו "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת." הפרסי יכול להבין רק ביטוי כמו 'בעת הזאת': לָמָּה הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת? כי גורלך בעת הזאת שיחק לך. הגורל החליט. רק בחשיבה יהודית, כפי שדייק מרדכי, יש לדברי מרדכי משמעות: את הגעת למלכות דווקא 'לְעֵת כָּזֹאת', למען העת הזאת. לְמָה הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת? בשביל מה? – כדי להציל את עמך ומולדתך.
את כל זה מספרת המגילה. גם שהפרסית העתיקה לא מכירה במילה 'צוּמוּ'. צריך רק לקרוא. וואו.
פורים שמח.
מנחם רהט

ד"ר משה גרנות

האם יש מקבילה במקרא למקבת השקספירי?

הספרייה המרכזית

בית יד לבנים

רח' המחתרת פינת ההגנה

רמת השרון

האם יש מקבילה במקרא

למקבת השקספירי?

הרצאה שביעית בסדרה לשנת תשפ"ו,

המרצה – ד"ר משה גרנות

בעקבות נבואה – חזאל הורג את בן הדד מלך ארם, ויורש אותו.

פעמיים מזדמן לדויד להרוג את שאול שרודף אותו – אבל הוא איננו נכנע לפיתוי. מדוע?

דף עזר יחולק למשתתפים.

ההרצאה מתקיימת באולם המחתרת בבית יד לבנים

ביום ב', 9.3.2019 בשעה 17.30

בבית יד לבנים

הכניסה חופשית

נעמן כהן

אתגר מחשבתי מוסרי

עמרי רונן הרכש החדש של "הדמוקרטים"
עמרי רונן (מישהו יודע את שם משפחתו המקורי? ג'מיני מתבלבל בין רוזנפלד לרוזנצוויג) הוא אקטיביסט בתנועת "אחים לנשק" ובתנועה הפרוטסטנטית אשר הוצג ע"י יאיר גולדנר-רונן כמועמד חדש למפלגת "הדמוקרטים". "הקרב הבא הוא בניית הנהגה ציבורית טובה לישראל," הצהיר רונן.
כזכור במסיבת העיתונאים המפורסמת של הסרבנים 22.7.23, שבה גובש הקונצפט של "הבה נלך כצאן לטבח!" הוא הצהיר: "אם החקיקה המקדמת אותנו לדיקטטורה תעבור, אשהה את ההתנדבות שלי ממילואים."
https://www.youtube.com/watch?v=sgcDvzsgkaQ
מנהיגת הפרוטסטנטים, שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, הודיעה לסינואר: עד ספטמבר לא יהיו לצה"ל חיילים. נלך כצאן לטבח!
קוראי חדשות בן עזר זוכרים כיצד היזהרנו מקונספציית "הבה נלך כצאן לטבח."
כיום כפוליטיקאי מוצהר מתנאה עמרי רונן (ובצדק) בשירותו הצבאי במלחמה למרות הצהרותיו, (ומשתמש ברצח סבתו המנוחה כהוכחה לצדקת מאבקו), אבל לא מביע הסתייגות כלשהי ממאבקו הקודם למען הסרבנות. לכן היצגנו לו (ולשותפיו) אתגר מוסרי-מחשבתי.

אתגר מחשבתי מוסרי ל"אחים לנשק"
121 שנים מאז פרסם הרצל בעמוד השער של "אלטנוילנד": "אם תרצו – אין זו אגדה" ("Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen").
123 שנים מאז כתב ביאליק את השיר "למתנדבים בעם".
https://he.wikipedia.org/wiki/למתנדבים_בעם
82 שנים מאז הכריז הפרטיזן אבא קובנר: "אל נלך כצאן לטבח!" (לאָמיר ניט גיין ווי שאָף צו דער שחיטה), קם לראשונה ארגון חיילים יהודי-ישראלי "אחים לנשק" הקורא לסרב לשרת לצבא (להתנדב לצבא), וללכת כצאן לטבח.
מנהיגת הפרוטסטנטים שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן הודיעה לסינואר: עד ספטמבר לא יהיו לצה"ל חיילים. נלך כולנו כצאן לטבח!
והנה האתגר המוסרי-מחשבתי: ונניח רק נניח שאכן היתה קמה דיקטטורה (ולא רק ביטול עילת האי סבירות), האם גם אז הייתם מסרבים להגן על הקיבוצים והערים בישראל מטבח החמאס, החיזבאללה, ואיראן? והולכים בגאווה כצאן לטבח?
ודוק: יש להילחם נחרצות נגד דיקטטורה ובעד דמוקרטיה, אבל האם במקרה של דיקטטורה (לא עלינו) היית אתה, עמרי רונן, מפקיר את סבתך בקיבוץ לטבח?
שלחתי לו ונראה מה ישיב?
https://x.com/omrironen24/status/1681928406420660231
בינתיים לא השיב.

היהודים תמיד אשמים
בדומה להיטלר שהאשים בנאומו המפורסם ברייכסטג ב-1939 את היהודים במלחמת העולם ובהשמדתם, ובדומה ליהודים המאשימים את נתניהו בטבח ה-7 באוקטובר (יו"ר העבודה מרב קסטנר-מיכאלי מכנה את הטבח "טבח נתניהו" כלומר לא החמאס ביצע את הטבח אלא נתניהו, כמו היינו מכנים את השואה "טבח קסטנר. במקום לומר אי מניעת הטבח באחריות נתניהו), "כך גם הגזענים הערבים מאשימים את היהודים ומדינת היהודים ברצח ערבים ע"י ערבים*.
יש לומר ברורות. היהודים אינם אשמים ברצח ערבים ע"י ערבים. יהודים כן אשמים באי הענשת הרוצחים הערבים-המוסלמים, ובאי מניעת הערבים מרציחות.
הנה קראו את מאמרו של קלמן ליבסקינד על הרציחות בחברה הערבית. (מובן שהוא הואשם מיד בגזענות).
קלמן ליבסקינד: יש סיבה עמוקה לאלימות בחברה הערבית וכדאי מאד לדבר עליה. הנתונים קשים, המציאות מדממת, אבל בלי דיון אמיתי במרכיבים התרבותיים והחברתיים שמאחורי מעשי הרצח, שום דבר לא ישתנה.
https://x.com/KalmanLiebskind/status/2024758785642832320
יש לומר ברורות. התרבות הערבית-מוסלמית היא הגורם המובהק לרציחות. (ודוק: לא התרבות הערבית. הערבים הנוצרים והדרוזים אינם חלק מתרבות הרציחות).
ואלו מאפייני התרבות הערבית-מוסלמית:
רצח על כבוד המשפחה.
גאולת דם.
אי כיבוד חוק.
לכל אלו נוספה עובדה כלכלית המחריפה את הבעייה. מכיוון שהערבים במדינה (בדומה לחרדים) מקיימים למעשה כלכלה נפרדת. אי רישום הנכסים הבתים והעסקים כחוק אינה מאפשרת קבלת אשראי, משכנתא וכו' מהבנקים, קמו בחברה הערבית-מוסלמית ארגוני פשע המחליפים את הבנקים ומספקים אשראי. ארגוני פשע אלו הם חלק נכבד מהרציחות.
לצד זאת הלאומנות והגזענות של ההנהגת המגזר הערבי בישראל כלפי היהודים, המטיפה לאי גיוס ערבים למשטרה (איימן עודה קרא לערבים להתפטר מהמשטרה), להתנגדות למבצעי המשטרה לאכיפת החוק, ולאי שיתוף פעולה עם המשטרה.
ישראל כמדינה דמוקרטית אינה יכולה לפעול בדומה לנג'יב ארמנדו אבו קילה אורטס נשיא אל סלבדור (אביו ממוצא ערבי-נוצרי מירושלים ובית לחם שהתאסלם, ואימו ספרדייה נוצרייה ואשתו גבריאלה רודריגס נוצרייה בעלת שורשים יהודיים ספרדיים) שבמדינתו היו 67,000 חברי כנופיות פשע. ו"במלחמה בכנופיות". הוא עצר מעל 70,000 איש. בינואר 2023 נחנך המרכז להסגר הטרוריסטים CECOT, בית סוהר שנועד ל-40,000 אסירים. לפי המספרים הרשמיים, שיעור הרציחות במדינה ירד ב-2022 לשפל היסטורי של 7.8 ל-100,000 תושבים. אגב הנשיא גינה את מתקפת חמאס נגד ישראל ב-7 באוקטובר 2023, תיאר את חמאס כ"חיות פראיות" שאינן מייצגות את הפלסטינים, והשווה את הארגון ל-MS-13. לדבריו, הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לעם הפלסטיני הוא שחמאס ייעלם לחלוטין.
מה כן ניתן לעשות? לפעול בכל האמצעים נגד כנופיות הפשע הערביות בכל אמצעי השב"כ. הרוגלות וכד'. יש להילחם בפשע הערבי-מוסלמי כלפי הערבים-המוסלמים בדיוק כמו המלחמה בטרור הערבי-מוסלמי. ובראש ובראשונה יש לשרש את התרבות הערבית של רצח על כבוד המשפחה ונקמת דם.
* יהודים חיו 1300 שנה תחת כיבוש ערבי-מוסלמי קשה כ"בני חסות" מושפלים, ומעולם לא רצחו אחד את השני.

בין גבלס לטאקר תחיית הנאציזם באמריקה
בריאיון של טאקר קרלסון עם מייק האקבי שגריר ארה"ב בישראל החיה קארלסון את תורת הגזע הנאצית. קרלסון, שהכחיש בדבריו שוב ושוב שהוא אנטישמי, טען שישראל היא המדינה "הכי אלימה בעולם" ו"מדינת משטרה" שמחדירה לכל מי שמגיע אליה תוכנת מעקב לטלפון, האשים שארה"ב נערכת למלחמה מול איראן "בהתאם לדרישת נתניהו" – ואמר כי דרש לפני שנחת עם מטוסו הפרטי בנתב"ג שפרטי הטיסה שלו יועברו מראש לצה"ל, על מנת "שלא יחשבו אותנו בטעות לכטב"ם איראני."
קרלסון הביע ספק שיהודים הם באמת צאצאי אברהם, והציע להאקבי לערוך בדיקות DNA לכל מי שמתגורר בארץ ישראל כדי לקבוע מי הם הצאצאים האמיתיים של אברהם. "זה מאוד פשוט, פיצחנו את הגנום האנושי, אנחנו יכולים לעשות את זה. למה אנחנו לא עושים את זה? האם תתנגד לכך?" הוא שאל את האקבי, שענה בפליאה: "אין לי מושג מה זה יוכיח, האם נעשה את זה בכל העולם?"
באחד מהציוצים, האקבי כתב: "לא זיהיתי את טאקר בתור האדם שהכרתי ב-30 השנים האחרונות. אני באמת ובתמים מודאג לגביו."
https://www.ynet.co.il/news/article/r1mr9jwu11g
הסנטור רפאל אדוארד "טד" קרוז הגיב: "האידיוט הזה (קרלסון) לא מאמין שיהודים הם צאצאי אברהם. הוא מציע בדיקת DNA חובה לכל יהודי על פני כדור הארץ. אם הם לא יהודים, אז מה הם, סינים? אִידיוֹטִי.
https://x.com/tedcruz/status/2025000193481916806
לעומתו הפרשנית האנטישמית השחורה, קנדיס אמבר אוֹוֶנְס פארמר Candace Amber Owens Farmer קפצה מיד לעזרתו של טאקר וקבעה כי האנשים שכובשים כיום את ישראל הם טורקים כוזרים. אם תרצו לקרוא ספר ישראלי בנושא, האם אוכל להמליץ ​​על ספרו של אברהם פולק, "היסטוריה של ממלכה יהודית באירופה"? גם "המצאת העם היהודי" מאת שלמה זנד הוא ספר טוב.
https://x.com/RealCandaceO/status/2025303478013166046
מעניין האם היא גם תובעת מהגזען הפולני-אוסטרי, "מכחיש העם היהודי", שלמה זנד, לעזוב את הארץ ולחזור לכזריה?
אל לנו לזלזל בתחיית תורת הגזע של האידיאולוגיה הנאצית באמריקה. יש להילחם נגדה בכל האמצעים.

התשובה של השגריר האקבי לטאקר קרלסון האנטישמי
על זכות עם ישראל לארץ ישראל.
טאקר קארלסון: "אני לא אתן לך לעבור על זה כי אמרת את זה שלוש פעמים שאלוהים נתן את הארץ הזאת לעם הזה אז זה לגמרי הוגן מצידי לשאול על איזה ארץ אתה מדבר? כי זה עתה קראתי את בראשית ט"ו והארץ הזאת אני חושב שכתוב מהנילוס עד הפרת, שזה שוב, בעצם כל המזרח התיכון. אז אלוהים נתן את הארץ הזאת לעמו ליהודים או שלא. אתה אומר שכן. מה זה אומר? האם לישראל יש זכות לארץ הזאת? כי אתה מפנה לספר בראשית. אתה אומר שזה שטר הבעלות המקורי.
מייק האקבי: זה יהיה בסדר אם הם ייקחו הכול.
https://x.com/reganews_israel/status/2025323937136038159
אז האנטישמי קארלסון מגלה פיליסטיניזם מוחלט. ראשית גבולות הארץ הם "מנחל מצרים עד הפרת." נחל מצרים אינו הנילוס, שנית זה לא כל המזרח התיכון, אלא חלק קטן ממנו.
והחשוב יותר הרי אלו בדיוק גבולות ארץ ישראל שניתנו לעם ישראל ע"י אללה – אלוהים הערבי.
הנה מה שהגבתי לו:
נעמן כהן: מר קרלסון, כפיליסטיני בור חסר השכלה, אתה אנטישמי ואנטי-נצרות, וגם אנטי-אסלאם. האם אינך יודע שאללה האל הערבי קבע שכל ארץ ישראל משני גדות נהר הירדן שייכת אך רק לעם ישראל? (קוראן סורה 7:137)
https://x.com/naaman_c/status/2025509524912644373
מסתבר שהמדינות הערביות והמוסלמיות לוקות גם הן בפיליסטיניזם.
יותר מתריסר מדינות ערביות ומוסלמיות גינו במשותף את דבריו של שגריר ארה"ב בישראל, האקבי שאמר על הפסוק התנ"כי המפורש כמעניק לישראל זכויות על שטחים במזרח התיכון: "זה יהיה בסדר אם הם ייקחו את הכול." למרות שהוסיף כי ישראל "אינה מבקשת לקחת את כל זה," ותיאר את הערתו הקודמת כ"הצהרה מוגזמת במידת מה."
ההצהרה המשותפת, שפורסמה על ידי משרד החוץ של איחוד האמירויות, נחתמה על ידי שורה ארוכה של מדינות ובהן מצרים, ירדן, אינדונזיה, פקיסטן, טורקיה, ערב הסעודית, קטאר, כווית, עומאן, בחריין, לבנון, סוריה והרשות הפלסטינית. הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, הליגה הערבית ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ הצטרפו אף הם לגינוי, ותיארו את הדברים כ"מסוכנים ומסיתים." החתומים טענו כי דברי השגריר מנוגדים למגילת האו"ם ופוגעים במאמצים להרגעת המלחמה בעזה וקידום אופק מדיני.
סעודיה תיארה את הדברים כ"חסרי אחריות", וירדן כינתה אותם "פגיעה בריבונות מדינות האזור." כווית ועומאן הזהירו מפני הפרת החוק הבין לאומי ופגיעה בסיכויי השלום. משרד החוץ המצרי חזר והדגיש כי לישראל "אין ריבונות על השטחים הפלסטיניים הכבושים או על אדמות ערביות אחרות." הרשות הפלסטינית ציינה ברשת X כי דברי האקבי סותרים את התנגדותו של טראמפ לסיפוח הגדה המערבית על ידי ישראל. גם משרד החוץ האיראני תקף את האקבי ב-X, והאשים את ארצות הברית בשותפות ב"מלחמות ההתפשטות" של ישראל."
https://www.maariv.co.il/news/world/article-1287661
האם כל המדינות הערביות והמוסלמיות שחתמו על הגינוי אינן יודעים שאללה אלוהים הערבי הוא הוא שהבטיח לעם ישראל את ארץ ישראל על שתי גדות הירדן?
ואיפה שר החוץ הישראלי, גדעון משה זריצ'נסקי-סער שישיב להן?

היהודי ג'פרי אדוארד אפשטיין מעורר אנטישמיות
למרבה הצער כאילו חסר היה חומר לאנטישמים, וכאילו לא מספיקה לנו תורת הגזע של קרלסון, באה דמותו של הפדופיל ג'פרי אדוארד אפשטיין לעורר את הטענות האנטישמיות הגזעניות הבזויות ביותר.
בהקלטות מביתו ניסה פעם אפשטיין להסביר את שחיתותו באומרו שמכיוון שהיה כה יהודי הוא היה מחווט גנטית לסטיות מיניות. "אני יהודי. 650 קרובי משפחה, כולם יהודים. יש לי שני גנים רצסיביים שגורמים להיפר-זיון." קובץ: EFTA01978019
https://x.com/marionawfal/status/2025981480069968315?s=46
יש חילוקי דעות ברשת אם זה ציטוט אמיתי או פייק, אבל בכל מקרה האמירה הזו מעוררת את כל הרבדים העמוקים של האנטישמים על היהודים כגזע נחות שאיתם עשה הנאצי יוליוס שטרייכר Julius Streicher;‏ קריירה.
בין דפי עיתונו הפורונוגרפי "דֶר שטירמֶר" Der Stürmer, "המסתער", שהיה חלק מהתעמולה הנאצית (תפוצת השיא של העיתון הגיעה לכ-800,000 עותקים). חיווה שטרייכר את דעתו כי היהודים הם אחראים למשבר הכלכלי, לאבטלה ולאינפלציה בגרמניה. ובמיוחד הוא טען כי היהודים מדיחים לזנות נערות אריות טהורות גזע, וכי הם אחראים ל-90% מהזונות ברחבי גרמניה. היהודים תוארו בעיתונו כשרצים מזוהמים, זבובים רוחשי מזימות ופטריות רעל המאיימים על הגזע הארי.
שטרייכר שהורשע ונידון למוות במשפטי נירנברג, היה היחיד מהנידונים למוות שעונשו בא אך ורק על חלקו ברדיפת היהודים. להגנתו טען שמעולם לא קרא להשמדת יהודים, אלא רק לגירושם.
בעת הוצאתו להורג, בהושענא רבה תש"ז (16 באוקטובר 1946), קרא שטרייכר "חג פורים שמח 1946", כדי להשוות את 10 הנאצים שנדונו לתלייה בנירנברג לעשרת בני המן שניתלו בפורים ואמר: "הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלוהים. משתה פורים 1946! הבולשביקים יום אחד יתלו את כולכם."
מכיוון שאנחנו קרובים לחג הפורים נאחל סוף כזה בפורים לכל האנטישמים.

עלילה באקדמיה
ישראלי מהשמאל הרדיקלי (אקטיביסט פרו-איסלמי נ.כ.) פירסם מידע שגוי. "הגרדיאן" הצטרף למניפולציה, שהפכה למקור שמחזק את עלילת הג'נוסייד במחקר אקדמי של פרופ' מאוקספורד. הצגתי לפרופ' את העובדות. היא סירבה להגיב. זה עוד סיפור עצוב על הפיכת האקדמיה לתעמולה.
קרל פון קלאוזביץ אמר שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. בהתייחס לישראל, התעמולה היא המשך המלחמה, באמצעים אחרים. הפעם מדובר בפרסום של מכון ווטסון מאוניברסיטת בראון, על מלחמת עזה. בעבר התייחסתי לפרסומי המכון ברצינות. ודווקא משום כך, הופתעתי לקרוא שלפי הפרסום החדש, 80 אחוז מההרוגים בעזה הם אזרחים. יש כמובן גם הפנייה למקור המידע, כפי שנדרש בפרסום אקדמי. מדובר בידיעה שהתפרסמה בקיץ האחרון ב"גרדיאן", שלפיה צה"ל עצמו, כביכול, מודה שרק 8,900 מההרוגים הם אנשי חמאס. הפרסום המקורי, באתר ישראלי שמפרסם באנגלית, הוא של יובל אברהם, מיודענו מהסרט המניפולטיבי על מסאפר יטא, שטען שהמידע הגיע אליו מ"מקור מסווג". אלא שגם לפי הפרסום המקורי, צה"ל זיהה בוודאות 8,900 מחבלים בשמם, ולא טען שמדובר רק ב-8,900 מחבלים. הרי התפלגות הגילים של ההרוגים, לפי פרסומי חמאס, מגלה ש-72 אחוז הם גברים בגילי לחימה. ובכלל, ממתי "מקור מסווג" הופך לאסמכתא רצינית במחקר אקדמי? צה"ל עצמו, פירסם הודעה שמכחישה את הפרסום. אבל בפרסום של "ווטסון" אין זכר לתגובת צה"ל. פניתי לפרופ' נטע קרופורד (Neta Crawford), שחתומה על המחקר, וכן למכון ווטסון. בינתיים הם לא הגיבו.
אז מה היה לנו? ישראלי מהשמאל הרדיקלי (אקטיביסט פרו-איסלמי נ.כ.) פירסם מידע ממקור עלום. "הגרדיאן" הצטרף למניפולציה, שהפכה למקור במחקר אקדמי. והתוצאה היא עוד קיסם למדורת השנאה. כבר כתבתי כאן שיותר מדי אנשי אקדמיה הפכו לתועמלנים של חמאס. כמה עצוב שקיבלנו עוד הוכחה.
(בן דרור ימיני)
https://x.com/BDYemini/status/2017181599339557078
https://www.ynet.co.il/yedioth/article/yokra14662990
לא להתבלבל פרופסור נטע קרופורד אינה ישראלית היא שחורה ילידת ארה"ב.
https://en.wikipedia.org/wiki/Neta_Crawford
היא משקפת את תוצאות מימון קטאר את האוניברסיטאות האמריקאיות, כשתעמולה אנטישמית מופצת בכיסוי אקדמי.
יש לציין ולחזור ולציין כי בניגוד לנאצים שהסתירו את תוכניתם לג'נוסייד ביהודים, הערבים, הן החמאס, והן אש"פ מצהירים בריש גלי שמטרתם השמדת היהודים כתנאי לגאולה לפי דברי מוחמד נביאם:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
איפה עמיחי שיקלי, וגדעון משה זריצנסקי-סער?

תקווה בארגנטינה
חבר הפרלמנט הארגנטינאי המחוקק @yamilsantoro הגיש הצעת חוק לשינוי שם רחוב פלסטינה לשם משפחת ביבאס.
במקור, הם רצו לקרוא לרחוב על שם ביבאס, אבל יש חוק שאוסר לקרוא לרחובות על שם אנשים שנפטרו אם לא חלפו 10 שנים מאז מותם (במקרה זה, רצח). לכן, הם מנסים לעקוף זאת על ידי שימוש בשם המשפחה ביבאס. הפרויקט עדיין לא יצא מהוועדה; בואו נקווה שמפלגת השלטון @jorgemacri תתמוך בפרויקט והוא יעבור בקרוב. השאירו את תמיכתכם למטה כדי לברך את המגיש והעותר, ואת ראש הממשלה על פעולתו המהירה.
https://x.com/IsraelVive1948/status/2026005919419797554
נקווה כך בכל מקום.

פרופסור משה כהן אליה בתפקיד האחים החשמונאים
פרופסור משה כהן-אליה, כוכב תוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, העלה לרשת עצומה המבקשת מטראמפ נשיא ארה"ב להטיל סנקציות על גלי בהרב-מיארה ויצחק גולדפריינד-עמית.
"אנחנו, עשרות אלפי ישראלים, כותבים אליך וקוראים להשית סנקציות על היועצת המשפטית לממשלה של מדינת ישראל, גלי בהרב-מיארה, ועל נשיא בית המשפט העליון של ישראל, יצחק עמית, וזאת כדי לחלץ את הדמוקרטיה הישראלית ממה שאנו רואים כמרד של המערכת המשפטית כנגד ריבונות העם.
"כידוע לך, ראש ממשלת ישראל נרדף על ידי התביעה הכללית בהליך שלטענת רבים הוא פוליטי וחסר יסוד משפטי מוצק, כפי שהדבר נחשף במהלך המשפט. השופטים עצמם הציעו לתביעה הכללית להסיר את סעיף השוחד, ושאר העבירות לכאורה נוגעות לטענות בדבר סיגרים ושמפניה שקיבל מחברים בהיקפים מוגבלים. כמי שחווה בעצמך רדיפה פוליטית מצד מערכת תביעה שנשלטה בידי יריב פוליטי, וכמי שמודע לשימושים דומים בכוח התביעה בברזיל נגד הנשיא לשעבר בולסונרו ובצרפת נגד מארין לה פן, ברור כי אחת הדרכים האפקטיביות לריסון ניצול לרעה של כוח התביעה היא באמצעות הטלת סנקציות ממוקדות.
"בית המשפט העליון בישראל נטל לעצמו סמכות לפסול תיקונים חוקתיים ללא הסמכה מפורשת בחוק. הוא מתערב במינויים ציבוריים בהיקף רחב על בסיס עילת ה'סבירות'. במקביל, היועצת המשפטית לממשלה, בהרב-מיארה, עוסקת לדעת רבים ברדיפות פוליטיות כלפי הנהגת הימין. לאורך שנים הפעילו רשויות האכיפה גם תוכנות ריגול פולשניות, שבחלק מהמקרים נטען כי נעשה בהן שימוש בתיקים הנוגעים לראש הממשלה. כאשר הוקמה ועדת חקירה ממשלתית לבחינת הפרשה, מהלכי היועצת המשפטית לממשלה ונשיא בית המשפט הובילו, בפועל, להתפטרות חברי הוועדה המכובדים.
"אנחנו מודעים לכך שבקשתנו, כאזרחי מדינת ישראל, היא חריגה ועלולה להיתפס כפגיעה בריבונות המדינה. ואולם, רבים בציבור הישראלי חשים כי הריבונות הדמוקרטית נשחקה. ממשלה הנהנית מרוב ציבורי מובהק מתקשה להתמודד עם בית משפט הנחשב בעיני רבים לאקטיביסטי ביותר בעולם הדמוקרטי ומתערב בסוגיות ביטחוניות, פוליטיות ובמינויים בהיקפים חריגים.
"ישראל מתפוררת, והדיפ-סטייט הישראלי חותר גם תחת האינטרסים האמריקאיים. הוא מחליש מבפנים את בת הברית המרכזית של ארצות הברית במזרח התיכון, ומונע את שיתוף הפעולה הקריטי בין ראש ממשלת ישראל לבינך כדי להשיג את המטרות המשותפות לשני העמים החופשיים שלנו.
"לפיכך, אנחנו קוראים לך להשית סנקציות על גלי בהרב-מיארה ועל יצחק עמית, בדומה לסנקציות שהוטלו בעבר על שופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) ועל התובע הראשי כרים קאן.
"לדעתנו, צעד כזה יתרום תרומה משמעותית לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.
"אנחנו מודים לך על הקשב ועל פועלך למען העולם החופשי ולמען עם ישראל.
"בכבוד רב,
"אזרחי מדינת ישראל"
https://www.drove.com/campaign/699c29b69b87d097282eb8f4?utm_source=droveShare&utm_medium=copy link&skey=.2PdY
דומה שמאז פנו אריסטובלוס השני, בניו של אלכסנדר ינאי ושלומציון לפומפיוס שיבוא ויכריע ביניהם וישלוט על יהודה, טרם היתה פנייה בוטה כזו של ישראלי להתערבות גורם זר בריבונות הישראלית.
אל תחתמו!
גם אם צריך רפורמה משפטית, אפילו על חסידיה הקנאים ביותר לא יעלה על הדעת למסור את מערכת המשפט הישראלית לריבונות אמריקאית.
נעמן כהן

אהוד בן עזר

יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר

שירים 1995-1955
אסטרולוג הוצאה לאור, 2005

שער רביעי: אלוהים במחנה שלנו

רקוויאם לרבין

מִי לֹא הִשְׁתַּלֵּחַ בְּךָ?
מִי לֹא עָלַב בְּךָ?
מִי לֹא בָּא אֵלֶיךָ בִּדְרִישׁוֹת אַבְּסוּרְדִיּוֹת?
מִי לֹא חָשַׁב עַצְמוֹ חָכָם מִמְּךָ, יָעִיל מִמְּךָ, מֵבִיא אֶת הַשָּׁלוֹם מַהֵר מִמְּךָ
מְדַכֵּא סוֹפִית כָּל הִתְנַגְּדוּת עֲרָבִית טוֹב מִמְּךָ
מַדְבִּיר אֶת הַטְּרוֹר טוֹב מִמְּךָ
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם עִם הַסּוּרִים טוֹב מִמְּךָ
כַּמּוּבָן, בְּלִי לְהַחְזִיר שַׁעַל-אֲדָמָה אֶחָד –
הָפַכְתָּ לְאַסְקֻפָּה נִדְרֶסֶת שֶׁאִישׁ אֵינוֹ חַיָּב בִּכְבוֹדָהּ.
יָדַעְתִּי שֶׁעוֹד נִתְגַּעגֵּעַ אֵלֶיךָ
שֶׁהָיִיתָ אֶחָד מֵרָאשֵׁי-הַמֶּמְשָׁלָה הַמֻּצְלָחִים בְּיוֹתֵר,
מַנְהִיג לְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל פֻּלְחַן אִישִׁיּוּת,
לְלֹא שְׁקָרִים,
לְלֹא זְרִיַּת חוֹל בְּעֵינֵי הַצִּבּוּר, לְלֹא פְרָזֵאוֹלוֹגְיָה,
לְלֹא מְשִׁיחִיּוּת, לְלֹא טִפְּשׁוּת שֶׁנּוֹבַעַת מִבִּטָּחוֹן-עַצְמִי מֻפְרָז,
לְלֹא צַדְקָנוּת, לְלֹא הַעֲדָפַת הַטָּפֵל עַל הָעִקָּר, לְלֹא חֲנֻפָּה לַצִּבּוּר,
לְלֹא פַּחַד מֵהִלְכֵי-רוּחַ שֶׁל שִׂנְאָה וּבוּז מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל כְּאֶחָד.
(זָכִיתִי לוֹמַר לְךָ זֹאת עוֹד בְּחַיֶּיךָ – )
אֵין פִּתְרוֹנוֹת קַלִּים.
מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאַחֲרֵי יוֹתֵר מִמֵּאָה שְׁנוֹת סִכְסוּךְ דָּמִים עִם הָעֲרָבִים,
עִם הַפַּלֶשְׂתִּינָאִים – אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בְּהֶנֵף-יָד –
הוּא טִפֵּשׁ אוֹ נוֹכֵל.
מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁרַק אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים בְּכָךְ שֶׁתַּהֲלִיךְ אוֹסְלוֹ נִסְחָב לְאִטּוֹ,
וְאִם מָחָר נֵצֵא מִכָּל הַשְּׁטָחִים – נִחְיֶה בְּגַן-עֵדֶן שֶׁל שָׁלוֹם –
הוּא טִפֵּשׁ אוֹ נוֹכֵל.
מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, מֵעֵבֶר לְכָל הַמַּעֲקַשִּׁים וְהַמַּעְצוֹרִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ –
אֶת הִתְקַדְמוּתוֹ הָאִטִּית שֶׁל הַתַּהֲלִיךְ, אֶת הַבִּלְתִּי-יֵאָמֵן שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בְּמַהֲלָכוֹ –
לְעֻמַּת כָּל מָה שֶׁמִּישֶׁהוּ מֵאִתָּנוּ לֹא הֵעֵז אֲפִלּוּ לַחֲלֹם –
אַתָּה נִוַּטְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ הָאֶפְשָׁרִית, הָאַמִּיצָה וְהַבְּטוּחָה בְּיוֹתֵר שֶׁבָּאֶפְשָׁר,
וְתָבַעְתָּ מֵאִתָּנוּ סַבְלָנוּת, קֹר-רוּחַ, שֵׂכֶל יָשָׁר,
וְיָכֹלְתָּ לְהַעֲרִיךְ נְכוֹנָה אֶת הַמְּצִיאוּת –
לְמַזָּלֵנוּ הַתְּכוּנוֹת הַלָּלוּ,
שֶׁהָיוּ חֲסֵרוֹת לְרַבִּים מֵאִתָּנוּ,
הָיוּ מְצוּיוֹת בְּךָ,
וּבִזְכוּתָן הִנְהַגְתָּ אוֹתָנוּ בְּדֶרֶךְ
שֶׁהַדּוֹרוֹת הַבָּאִים יִרְאוּהָ כְּאַחַת מִשְּׁעוֹתֵינוּ הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר,
הֵרָצְחֵךָ בִּיְדֵי יְהוּדִי מִמַּחֲנֵה הַמַּאֲמִינִים –
כָּמוֹהוּ כִּבְגִידַת שַׁבְּתַאי צְבִי בְּמַאֲמִינָיו, כַּאֲשֶׁר הִתְאַסְלֵם.
אָמְנָם הַסַּהֲרוּרִיִּים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה הַדָּתִי יַמְשִׁיכוּ,
כְּשַׁבְּתַאִים שֶׁיָּרְדוּ לַמַּחְתֶּרֶת,
לְהַאֲמִין בְּצִדְקַת הָרֶצַח הַנּוֹרָא, לְעַוֵּת אֶת הַהֲלָכָה,
לְהַכְפִּיפָהּ לִמְשִׁיחִיּוּת הַשֶּׁקֶר
שֶׁל "רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ",
אֲבָל הָרֹב יִתְפַּכֵּחַ,
כְּפִי שֶׁהִתְפַּכְּחוּ הֲמוֹנֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מִמְּשִׁיחִיּוּת הַשֶּׁקֶר שֶׁל שַׁבְּתַאי צְבִי,
וְזֹאת לֹא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ וּבְדוֹמָיו,
אָז וְעַכְשָׁיו,
הֶאֱמִינוּ
וְעוֹד אֵיךְ –
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיִּגְאָל עָמִיר, כְּמוֹ שַׁבְּתַאי צְבִי –
אִכְזֵב אוֹתָם וּבְכָךְ גָּאַל אוֹתָם מִן הַגְּאֻלָּה הַכּוֹזֶבֶת,
הִמְחִישׁ לָהֶם אֶת הַמְּחִיר הַנּוֹרָא שֶׁל הַמְּשִׁיחִיּוּת,
וְהֶחֱזִירָם עַל-כָּרְחָם לְקַרְקַע הַמְּצִיאוּת הַהִיסְטוֹרִית.
פִּתְאוֹם עוֹלָה בִּי פִּתְאוֹם מְלוֹא תְּחוּשַׁת הָאָבְדָּן וְהַהַשְׁפָּלָה שֶׁבְּמוֹתְךָ,
הַהַרְגָּשָׁה שֶׁבֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא יָכֹל לִהְיוֹת כְּפִי שֶׁהָיָה –
גִּבּוֹר מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים
נוֹרָה בְּגַבּוֹ עַל יְדֵי חֲתִיכַת חָרָא קָטָן
שֶׁהִשְׁתַּחֵל בְּעָרְמָה בֵּין אַנְשֵׁי הַבִּטָּחוֹן לְאַחַר שֶׁיָּצַר רֹשֶׁם שֶׁהוּא אֶחָד מֵהֶם.
זֶה מַמָּשׁ מַבְחִיל. מְזֹהָם.
זֶה כֶּתֶם עַל הַהִיסְטוֹרְיָה הַיִּשְׂרְאֵלִית שֶׁיִּשָּׁאֵר לָנֶצַח,
כְּמוֹ חֵטְא תַּנָ"כִי.
זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּעוֹרֵר שִׂנְאָה תְּהוֹמִית לְחֵלֶק מְסֻיָּם בָּעָם אֲשֶׁר מִשּׁוּרוֹתָיו בָּא הָרוֹצֵחַ.
מַרְאֵה פְּנֵיהֶם הַמְּתֹעָבִים שֶׁל אֵלֶּה שֶׁיִּחֲלוּ לוֹ
וְאֵלֶּה שֶׁמְּבַרְכִים עָלָיו גַּם כַּיּוֹם
גּוֹרֵם לִי לַחְשֹׁב עֲלֵיהֶם דְּבָרִים שֶׁשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל טָפְלוּ עַל יְהוּדִים בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת
כַּעֲלִילַת-שָׁוְא.
עֲלִילַת-שָׁוְא.
זְדוֹנִית.
אֲבָל אֶצְלֵנוּ, בְּיִשְׂרָאֵל, בֵּין יְהוּדִים – זוֹ אֵינֶנָּה עֲלִילַת-שָׁוְא וְזוֹ
אֵינֶנָּה עֲלִילַת-דָּם אֶלָּא זוֹהִי שְׁפִיכוּת דָּמִים בַּעֲלִיל.
הַיַּהֲדוּת הַדָּתִית אוּלַי רַק מַתְחִילָה לְהָבִין אֶת
קְצֵה-קָצֵהוּ שֶׁל הַשֶּׁבֶר הַנּוֹרָא שֶׁהִתְחוֹלֵל בָּהּ,
שְׁנֵי הַקְּלִיעִים הַמְּשֻּׁפָּצִים שֶׁנִּפְּצוּ לִרְסִיסִים אֶת עַמּוּד-שִׁדְרָתָהּ הַמּוּסָרִי.
זֶה צַד הַשָׂטָן שֶׁהִתְגַלָּה בִּמְלוֹא כּוֹחוֹ בָּעָם הַיְּהוּדִי הֶחָדָשׁ שֶׁנּוֹצַר בְּיִשְׂרָאֵל.
זוֹהִי יְרִיקָה בְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל כָּל יִשְׂרְאֵלִי הָגוּן.
הָרֶצַח הַזֶּה זִהֵם אֶת כֻּלָּנוּ.
אֶת הָעָם, אֶת הָאָרֶץ, אֶת הַמְּדִינָה, אֶת הַתְּקוּפָה שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִים בָּהּ.
רֶבַע מִילְיוֹן הָאֲנָשִׁים,
שֶׁשָּׁרוּ בָּעֲצֶרֶת הָאֵבֶל עִם דּוּדוּ פִישֶׁר אֶת "כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד"
וְעִם מִירִי אַלּוֹנִי אֶת "שִׁיר לַשָּׁלוֹם"
וְעִם אָבִיב גֶּפֶן ("רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שִׁכּוֹר") אֶת "לָנֶצַח אָחִי" –
שָׁרוּ צְרוֹר תְּפִלּוֹת נִשְׂגָּב,
שֶׁטֶּרֶם נִשְׁמַע כְּמוֹתָן בְּיִשְׂרָאֵל.
הַשְּׁכִינָה הָיְתָה אִתָּם,
הָיְתָה אִתָּנוּ בְּאוֹתוֹ עֶרֶב.
אֱלֹהִים הָיָה בְּפִינוּ, בְּלִבֵּנוּ, בְּדִמְעוֹתֵינוּ,
אֱלֹהִים הָיָה אִתָּנוּ
וְלֹא עִם הַגִּמְגּוּמִים הָרְפוּיִים שֶׁל הָאֲחֵרִים,
מַעֲשֵׂה רְצִיחָתְךָ שִׁחְרֵר אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִלְפִיתָתָם
וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֵלֵינוּ,
כְּשֶׁהוּא נָקִי וְטָהוֹר וּבְלִי כָּל הַסְּחִי וְהַמִּאוּס וְהַטֵּרוּף
וְהַנְּבָלָה שֶׁחֲסִידָיו בַּעֲלֵי "אֹרַח-הַמַּחְשָׁבָה הַפְּרִימִיטִיבִי"
הִדְבִּיקוּ לוֹ בְּשֵׁם הַדַּת.
גַּם אִם יַמְשִׁיכוּ לְדַבֵּר בִּשְׁמוֹ,
אֱלֹהִים נָטַשׁ אֶת מַרְבִּיתָם.
הַפָּארָאדוֹכְּס שֶׁל הָאֱמוּנָה הַיְּהוּדִית לְאַחַר הֵרָצַחְךָ
שֶׁאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
עָבַר לִשְׁכֹּן בַּמַּחֲנֶה שֶׁלָּנוּ
הַחִלּוֹנִי
וַאֲנַחְנוּ נָגֵן מֵעַתָּה עַל כְּבוֹדוֹ
וְעַל כְּבוֹד הָעָם הַיְּהוּדִי.

29 בנובמבר 1995

רבע מיליון אנשים השתתפו בעצרת האבל הראשונה בכיכר רבין.

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,

נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* אהוד: הקשבתי ביו-טיוב לכל נאומו ההיסטורי של ראש ממשלת הודו מודי בכנסת, אותו בשלמותו רק ערוץ 14 טרח להעביר, ונרגעתי, אישיות בלתי רגילה. אנחנו לא לבד. יש לנו מיליארד וחצי בני ברית נאמנים במזרח הרחוק!

והמוקיון יאיר לפיד...

* אורי הייטנר צודק שהשמאל והמרכז לא נידו את נתניהו בעבר – הם הצטרפו לממשלותיו בעבר, הנידוי החל עם הרפורמה המשפטית בממשלה הנוכחית. זאת תהיה חרפה גדולה אם נשיא בית המשפט העליון לא יוזמן (במעמדו!), לקבלת הפנים של ראש ממשלת הודו – על כך עומדים לא רק האופוזיציה, אלא גם ראש ממשלת הודו עצמו.

אורי הייטנר מזכיר את יחס הכבוד של מנחם בגין כלפי בית המשפט, לעומת יחס הממשלה היום.

מוטי ברגר טוען שאורי הייטנר הגזים בתיאור מה שקרה לשתי החיילות בבני ברק, בסך הכול לא נגעו בהן. אבל התמונות לא משקרות – לולא ההתערבות המשטרה לנוכח הפוגרום של הקנאים החרדים, החיילות לא היו זוכות לצאת משם בשלום. ראיות: ניידת משטרה הפוכה, אופנוע משטרתי מוצת, שוטרים בורחים מהמקום. החרדים הם אקס-טריטוריה – דורשים את כל הזכויות, ואף יותר, אך לא רואים עצמם חלק ממדינת "הכופרים", שמעניקה להם מיליארדים.

וכעת תשובה לנעמן כהן בעניינו של ליבוביץ': מלכים ב' כ"ג ונחמיה ח' מוכיחים בעליל שהתורה התקדשה מאות שנים לפני שהופיע חכם מחכמי חז"ל על בימת ההיסטוריה; שקלא וטריא היו רק לגבי ספר יחזקאל, משלי, שיר השירים, קהלת ואסתר (מראי מקום בספרי "אמונה משלו – היהודי החילוני ומשנתו של ישעיהו ליבוביץ'", מודן 1993, עמ' 121 הערה 4). על התורה, על נביאים ראשונים, ועל הנביאים הקלאסיים (להוציא את יחזקאל) לא היתה כל שקלא וטריא. וכן, אין בכל התנ"ך ובכל המשנה והתלמוד מאמין אחד שאינו מייחל לגמול על אמונתו – בתנ"ך – בעולם הזה, ואצל חז"ל – בעולם הבא. ליבוביץ' המציא אמונה שאינה קיימת.

שלך –

משה גרנות

* שלום אהוד היקר, רק נקודה אחת ברצוני להביא לתשומת ליבך מחדשות בן-עזר 2136: הפיסקה המסיימת את הפרק השלושים ושלושה היא:

"שם הספר היה 'יותם הקסם' וכתב אותו הסופר היהודי-פולני יאנוש קורצ'אק, שנהרג שנים אחדות קודם-לכן יחד עם חניכיו בידי הגרמנים. יותם, שהיה גיבור-נעוריי, אכן הצליח לעוף ולהפוך גשרים, ומדוע אני לא?"

ואני שואל את עצמי למה נכתב "שנהרג שנים אחדות קודם-לכן יחד עם חניכיו בידי הגרמנים"? יאנוש קורצ'אק לא נהרג, הוא נרצח וחניכיו נרצחו ועוד ילדים רבים רבים מספור נרצחו. ועוד מיליונים מבני עמנו נרצחו. ממש כך נרצחו.

בברכה,

אברהם מורדוך

אהוד: כתבתי מנקודת מבטו של ילד, שזה מה שידעתי אז.

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.



©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2184 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021]

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.2023].  

פינת המציאות: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-70 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

📑 בגיליון:

  • פנחס שדה: אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות
  • יוסי אחימאיר: 1. והרי החדשות – בערוץ 14
  • יוסי אחימאיר: 2. – 7 באוקטובר בקיבוץ הנשכח
  • אהוד בן עזר: ירוחם ותקוה
  • יורם אטינגר: מערכת החינוך בקטאר – אנטי-"כופרים"
  • עמנואל בן סבו: 1. כוחם של מחייה המתים
  • עמנואל בן סבו: 2. בזמן האחרון, חלק מהזמן, נגמר, סופרמן אומר לא עוד
  • אורי הייטנר: צרור הערות 25.2.26
  • רון גרא: הַשָּׁעוֹת תְּמַהֵרְנָה
  • משה גרנות: סחלין
  • מ ר ו ב א ה ב ו ת – מיכל סנונית: מ ר ו ב ה ז י ו ת – פוצ'ו
  • אהוד בן עזר: ספר הגעגועים - פרק שלושים וארבעה
  • מנחם רהט: איך אומרים 'צוּמוּ' בפרסית עתיקה?
  • ד"ר משה גרנות: האם יש מקבילה במקרא למקבת השקספירי?
  • נעמן כהן: אתגר מחשבתי מוסרי
  • אהוד בן עזר: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
  • ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,: נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
  • שאר הגליון
🏠 ⬆ ⬇ 📑 A− A A+