רומאן
כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור
נכתב בעקבות הרומאן (שאזל)
"לשוט בקליפת אבטיח" משנת 1987
נדפס בישראל 2009
פרק שמיני
והוא פרק היסטורי:
צנחנים גרמניים בוואדי-קֶלְט
אך לא היינו זקוקים דווקא ל"שמונה בעקבות אחד" כדי לחשוד ששני מרגלים נאציים מסוכנים מסתובבים במושבתנו. כי באמת נפוצו בשנים ההן שמועות, ונידמה לי שהסיפורים האלה התפרסמו גם בעיתונים, שצנחנים גרמניים ירדו בוואדי-קלט ליד יריחו, ומחפשים אותם בכל רחבי הארץ.
אחרי שנים רבות חקרתי את הפרשה הזו, רציתי לדעת אם היה יכול להיות שמץ של אמת בחשדות ובפחדים הילדותיים שלנו. וזה מה שהעליתי –
בחודש אוקטובר 1944 היה הקצין הגרמני אוטו סקוּרצני מפקד של יחידה מיוחדת, השייכת לדיוויזיית ברנדנבורג המפורסמת שעסקה בתפקידים מיוחדים של ריגול, חבלות ופעולות מאחורי קווי-האוייב. היחידה עמדה תחת פיקודם של שירותי-המודיעין של גרמניה הנאצית, והיתה מורכבת גם מערבים, שרידי המשתתפים במרד הערבי שהתרחש בארץ-ישראל בשנים 1939-1936, שנות המאורעות, כפי שנקראו אז. היו אלה אנשי כנופיות, טרוריסטים, שנמלטו מן הארץ כדי שלא לעמוד למשפט צבאי בפני האנגלים ששלטו אז. ועוד היו באותה יחידה גרמנים תושבי הארץ, שעזבו אותה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בארץ-ישראל היו קיימות מושבות גרמניות בחיפה, בירושלים, ביפו, בשָׂרונה (היא קריית בנייני הממשלה ומשרד הביטחון בתל-אביב) ובווילהלמה (הנקראת כיום בני-עטרות, ליד נמל-התעופה בן-גוריון) ובעוד מקומות.
קורותיהן של מושבות הגרמנים הללו בארץ-ישראל, מושבות הטֶמפּלֶרים, הן סיפור לעצמו, ומקצתו אפשר לקרוא בספרים "התיישבות הגרמנים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית" מאת החוקר אלכס כרמל, "הגיִס החמישי" של העיתונאי חביב כנען, ו"אנשי סדום" של סופר אחד שאת שמו שכחתי.
כל חיילי היחידה המיוחדת של סקורצני התאמנו לקראת פעולות חבלה בקווי צינור-הנפט, שעברו בעבר-הירדן ובארץ-ישראל. כוח-החלוץ שלהם הוצנח בסוף ספטמבר או בראשית אוקטובר 1944 בוואדי-קלט, ליד יריחו. סקורצני מזכיר את הפעולה הזו ביומנו, שהתפרסם לאחר המלחמה.
אחדים מן החבלנים נתפסו בסביבות יריחו והכריזו על עצמם שהם קצינים גרמניים ועל כן יש להתייחס אליהם כאל שבויי-מלחמה. שלושה חמקו. ביניהם שני ערבים. אחד מהם, שכּינוּיוֹ היה אבּוּ-עלי, מרמלה, היה חַסַן סַלַמֶה, מנהיג הכנופיות הידוע מימי המרד הערבי בארץ-ישראל, ואיש-אֵמונו של המופתי חַג' אמין אל-חוסייני, שהיה מנהיגם של ערביי הארץ, ולאחר שגורש כרת ברית עם היטלר.
חסן סלמה לא נתפס. הוא הצליח להסתתר שנים אחדות מפני הבריטים, נעשה שוב למפקד כוחות ערביים, ונהרג כאשר פוצצו לוחמי ה"הגנה" את מפקדתו, ששכנה בבית-קומות בפרדס ליד רמלה, בשנת ארבעים ושמונה. כאשר נוסעים לרמלה מכיוון תל-אביב ומסתכלים דרומה לעבר הפרדסים, קצת לפני מעבר פסי-הרכבת, אפשר עדיין לראות את ביתו של חסן סלמה, שמחציתו קרסה אז ועודנה הרוסה, אולי עד עצם היום הזה.
השלישי מבין הצנחנים שנמלטו היה גרמני שנולד באחת ממושבות הגרמנים בארץ והכיר יפה את האזור. הבריטים פִּרסמו אז שהם מחפשים אדם בשם דיינינגר מן המושבה הגרמנית ואלדהיים אשר בגליל. היום שוכן על מקומה המושב נווה-יער.
לפי התוכנית המקורית היה על החבלנים לעלות צפונה מוואדי-קלט לאורך הירדן ולהגיע אל צינור-הנפט. צינור-הנפט מעיראק עבר אז את הנהר לערך במחצית הדרך שבין הכינרת לבית-שאן, ומשם המשיך במקביל למסילת-הברזל צמח-חיפה, עד שהגיע אל בתי-הזיקוק במפרץ חיפה, שקראו להם הרֵפַיינֵרים. בשנות המלחמה היו החיילים הבריטיים מעלים כל לפנות-ערב עשרות כדורים פורחים בצבע כסף עמום מעל לאזור הנמל ובתי-הזיקוק. הבלונים המוארכים האלה, כמו ביצים ענקיות עם סנפירים, כמו צפלינים קטנים, היו קשורים יחד ברשת קורים להגנה בפני הפצצות מטוסי האיטלקים והגרמנים מנמיכי-הטוּס. זה היה מראה מרהיב. זה גם הוכיח איזו חשיבות עצומה למאמץ המלחמתי ראו הבריטים בזרימה התקינה של הנפט מעיראק לחיפה.
אבל במקום לעלות צפונה פנו החבלנים בכיוון ההפוך והסתתרו בין יריחו לעין-גדי ולא עשו שום פעולה. חלק מן הציוד שלהם גילה בעין-גדי פטרול-פרשים של משטרת-המידבר, אשר בסיסו היה במשטרת כּוּרנובּ, לימים נקודה נטושה על גבעה בדרך לסדום, קצת מזרחה לדימונה. נמצאו מוקשים, מנגנוני-השהייה משוכללים-מאוד, מכשיר-אלחוט, וכן אקדחים ותת-מקלעים, רימונים ופתילי-שריפה. רוב הציוד הצבאי היה מתוצרת בריטית.
תחילה חשבו השוטרים כי הציוד נגנב מאחד המחנות הבריטיים והוחבא על-ידי בדווים העוסקים במסחר ובהעברת נשק. אך לאחר סריקה נוספת נמצאו במקום שרידי מפות גרמניות של האזור, וכמה שרידי דפים מתוך תעודות ומסמכים בגרמנית, שהועלו באש. מוצאם של המסמכים הללו היה כנראה מיחידתו של סקורצני. המוקשים והנשק היו פזורים כאילו נזרקו בבהלה, חלקם למים באפיקו של אחד הנחלים. היה רושם כי השותפים רבו ביניהם, או ביקשו להימלט מן המקום מהר ככל האפשר בלי לקחת איתם כל חפץ או מסמך היכול להסגירם, אם ייתַפסו, ולקשור אותם אל הקבוצה שהוצנחה בוואדי-קלט. ברוב פחדם ויתרו אפילו על הנשק האנגלי שהיה בידיהם.
לשני הערבים לא היה קושי. ייתכן שנשאו איתם גם את תעודות-הזהות הקודמות, כאזרחי פלשתינה-א"י, וכך יכלו לחזור בהיחבא למקומות-מגוריהם ולהסתתר בקרב משפחותיהם הענפות. אך מה קרה לגרמני שביניהם?
הוא לא נתפס מעולם.
אהוד בן עזר
המשך יבוא
ספר הגעגועים 43
דף הספר- 1 וכל אחד מהם מתחנן אליך בנפרד – חכה רגע!
- 2 זנבות ארנבות וריח תרמילי כדורים ריקים של רובה-ציִד. הבעל הנבגד
- 3 נהג-אוטובוס בתור חתן. גַרַזְ'נִיק הוא מקצוע העתיד
- 4 מתי נעשיתי איש שמן. אילו נשארתי אופה עד היום
- 5 טביעת אצבעות. נאום חוואג'ה אבּוּ-אוֹרי
- 5 מתי נעשיתי איש שמן. אילו נשארתי אופה עד היום. חג הלחם בפאריס
- 5 טביעת אצבעות. נאום חוואג'ה אבּוּ-אוֹרי
- 6 כריכים-לדרך ומכונת-גלידה ביתית
- 6 אהה, לילי מַרלֵן!
- 7 אדון רובינשטיין, מרגל
- 8 והוא פרק היסטורי: צנחנים גרמניים בוואדי-קֶלְט
- 9 מה יותר טוב להיות – סופר או כדורגלן, עגנון או "בעלֶגוּלֶה"?
- 10 אבא: "פְּשוֹט את הבריות בשוק ואל תצטרך לעזרת נבלות!" סטרוֹגֶנוֹף וסטרוֹגוֹף
- 11 צבי מחפש פַּרַשׁוּטים וגיורא מוצא גַ'רָה ששמה הנכון הוא איבְּרִיק
- 13 מעשה בִּדְבֵלה צמוקה ו"אַל תעבור במים בטרם בדקת את עומקם!"
- 14 לשוט בקליפת אבטיח ולצוד דגים בירקון. תוֹבּ אִל חָ'שָׁאבּ
- 15 מוֹת יריב. "מיכה, מיכה, פתח פיך – "
- 16 אחו אל-מַנְז'וּק וצפיע-יבחושים, וגיורא: "אימא, אני כבר קורא – "
- 17 הידית של הסכין של האבן של הקיבה של הבן של הרופא עַבְּדוּלְקָדֶר
- 18 רגש הנחיתות שלי
- 19 מסיבת יום ההולדת של נלי. קשיים בדואר נשיקות.
- 20 "אבל אם גבר הוא, אם ג-בר – " קַרְטוֹשְקֶס של אבן
- 21 קַאטאפּוּלְקָה, באליסטראות ובוּמרַנג במצח
- 22 מסע הקרוניות בפרדסים. סטירת לחי
- 23 "מטוֹסיַאן". צֳרִי פֵיאוֹבְּלַס, צְרי הפלאים. חמור פרטי. "בפעם הבאה תעשן כמו כולם!"
- 24 משחקי הפְּלַסטֶלינָה הם התחלה של סופר
- 25 פּוֹטַשׁ, גופרית וסוכר, ותפוחי-אדמה בטעם אבק-שריפה
- 26 סטירת-לחי שנייה. ישבתי על שפת הירקון והרהרתי באהבה הראשונה שלי, המורה שושנה
- 27 יום השואה. כשדאי מכה וְקֶסלר לוקה. מגרשים אותי מבית-הספר
- 28 אקדח-הנשים של סבא-מצד-אימא. "סִי וִיס פַּסֶם פַּרַא בֶּלוּם!" שני כדורים עקרים וחור-בדיקט אחד
- 29 אם יש את נפשך לדעת את הבריכה בצל הפרדסים. תחבושת ה"שִׁישְׁמֶה" הירוקה לאוזנו הפצועה של צבי
- 30 הווזוּב בפרדס של גינצבּוּרג. צֶ'פַּצְ'קָה, פְּשִילֶפְּקָה ופְּשֶפּוּפְּקָה. בקשה מוזרה לחזור לראשית הפרק
- 31 למה גיורא נגע לאיה? איך מושכים עֵז אל תיש. כיצד התבגרתי ורצחתי גדי
- 32 עוד על בנות. מסע במורג. הרצון לעוף. מִשחקים בשדה קמה.
- 33 נוצות. תוכניות אווירודינאמיות. (הוחרמו על ידי הבריטים?) חלום: אני שוקע באוויר הבוגדני. יותם הקַסָם
- 34 פרשת פאראשוט. שום מאורעות מיוחדים רק ששברתי יד ומצאתי נחש בתור חבל
- 36 ילדים הם כמו תרנגולות שמנקרות את התחת לתרנגולת פצועה והורגות אותה. החרם על פוּלִיק שוֹמרון
- 37 אי-אפשר להרגיע את הלב האוהב. מוכר הביצים הערבי הזקן. רפיק המציץ
- 41 "יש לך אִישׁוֹ?" בערוגת הגזר. "התדעי אהובה כי אני דון קישוט הוא – "
- 42 אהוד בן עזר. בטעם זיתים מריר. קָלְמָנִיָה (א).
- 43 בשדות ארצנו, בשרון הצפוני, בקלמניה, על פי קדיש יהודה סילמן
- 44 קלמניה (ב). בפתח תקווה אחרת. אבותיך מרחו גופם בריר-גמלים
- 45 אחרית דבר
אהוד בן עזר
ספר הגעגועים
פרק 8