ארכיון קישורים אודות צור קשר התחברות
חדשות בן עזר #2127 22/01/2026 ד' שבט התשפ"ו
בגיליון:

מאמרים

יורם אטינגר

איום משטר האייתוללה על ביטחון פנים בארה"ב

18 בינואר 2026

על פי המרכז ללוחמה בטרור של ווסט פוינט: "איראן רואה בטרור שלוחה של מדיניות חוץ... האפשרויות העומדות לרשות איראן כוללות הפעלת סוכנים איראנים, אירגוני פשיעה בארה"ב ופעילי טרור אחרים... איראן ובעלי בריתה פועלים לפיתוח 'אופציה פנימית' לפעולות טרור בארה"ב, ובחמש השנים האחרונות סיכלה ארה"ב לפחות 17 פעולות טרור איראני... בדו"ח 'הערכת האיומים ל-2025' של מנהלת המודיעין הלאומי נכתב שאיראן תמשיך לאיים ישירות על אזרחי ארה"ב ברחבי העולם, ותתמיד בהרחבת רשתות של סוכני טרור על אדמת ארה"ב... גם הערכת האיום של המשרד לביטחון פנים – FBI מציינת הערכה זאת, ומוסיפה: אנו מצפים שאיראן תהיה מחוללת הטרור המרכזית ותמשיך לקדם יוזמות לחיסול אישים, כולל בכירים אמריקאים בעבר ובהווה. היקף היוזמות נמצא בעלייה בשנים האחרונות... בתחילת 2024 פעלה בארה"ב רשת טרור איראנית להתנקשות במתנגדי המשטר האיראני, בהנחיית משטר האייתוללה... לפי FBI – חיזבאללה מתמיד בפעילות [טרור] בארה״ב לפחות מאז 1987."

מאז הפלת השאה ב-1979, ולמרות מאות מיליארדי דולרים שהורעפו על איראן וחרף עיצומים כלכליים חריפים, משטר האייתוללה מוכיח שאידאולוגיה קנאית בת 1,400 שנים – המעוגנת בחוקה של 1979, בתוכניות הלימודים, בדרשות יום השישי ובתקשורת הרשמית – חזקה יותר מהתפיסה המערבית ש"הכסף מדבר."

למרות 47 שנות מו"מ וסנקציות כלכליות כבדות, משטר האייתוללה לא מתמתן, אלא נחוש להפיל כל משטר סוני "משומד ובוגדני" – כגון ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, כווית, ירדן, מצרים ומרוקו – ולהכניע את המערב ה"כופר", ובראשו "השטן האמריקאי הגדול" ו"בסיסו הקדמי במזרח התיכון," ישראל.

מאז 1979, וביתר שאת בשנים האחרונות, משטר האייתוללה באיראן – בשיתוף חיזבאללה – מציב איום ממשי וישיר על ביטחון הפנים בארה"ב. במקביל, הוא משמש מוקד עולמי לליבוי מלחמות אזרחים, טרור, סחר בסמים, הלבנת הון והפצת מערכות נשק מתקדמות במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית, שהיא "החצר האחורית" ו"הבטן הרכה" של ארצות הברית, ועל אדמת ארה"ב.

זרועות הביטחון של איראן ("משמרות המהפכה/כוח קודס") ו"יחידה 910" של חיזבאללה מגייסים ומפעילים טרוריסטים ברחבי אמריקה הלטינית ובתוך ארה״ב, לאיסוף מודיעין והכנה למתקפות טרור עתידיות. מנגנוני הביטחון האיראניים הקימו באמצעות יחידה 910 תאים רדומים בארה״ב, המוכנים להפעלה מיידית מאיראן.

שיתוף הפעולה האנטי-אמריקאי בין משטר האייתוללה לחיזבאללה – המשמש גם צינור להלבנת הון של מיליארדי דולרים ולמימון אירגוני טרור נוספים – נשא פרי ב-1983 בפיגועי מכוניות התופת בביירות נגד שגרירות ארה״ב ומטה הנחתים (258 אמריקאים נהרגו), וב-1998 בפיגועי מכוניות התופת נגד שגרירויות ארה״ב בקניה ובטנזניה (212 הרוגים, בהם 56 אמריקאים).

ברית הטרור רוסיה–איראן-סין צוברת תאוצה על אדמת ארה״ב לפי דו"חות "הערכת האיום לשנת 2025" של FBI המשרד לביטחון פנים ומנהלת המודיעין הלאומי, מ-1979 כוח קודס של משמרות המהפכה וחיזבאללה משתפים פעולה בהרחבת רשת תאי טרור רדומים בארה"ב.

רוסיה וסין העמיקו את שיתוף הפעולה עם איראן, והקימו את ציר רוסיה-איראן-סין, שמטרתו לכרסם במעמדה הגיאו-אסטרטגי של ארצות הברית. שיתוף פעולה זה מתמקד במערכות הגנה אווירית, טילים בליסטיים (קונבנציונליים ועל-קוליים), תחום הגרעין הצבאי, מל״טים קטלניים, עקיפת עיצומים כלכליים ודיפלומטיות ופעולות טרור נגד ארצות הברית ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.

קידום היעד המדיני של ארה"ב – למנוע, לצמצם ולסיים טרור ומלחמות – תלוי באי-חזרה על שגיאות קריטיות של 47 שנות מו"מ ועיצומים כלכליים מול משטר האייתוללה, ששידרגו את יכולותיו האנטי-אמריקאיות.

לקידום היעד המדיני יש לעקור מן השורש את מחולל הטרור, המלחמות והברחות הסמים המוביל, כלומר שינוי משטר באיראן. כך פעלה ארה״ב בעבר – וללא שימוש בכוח יבשתי: ב-1953 (שיקום שלטון השאה) וב-1978/79 (נטישת השאה וסלילת הדרך להשתלטות משטר האייתוללה).

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

יוסי אחימאיר

"אני מאמין" פוליטי

"זוהי השכונה הכי רביזיוניסטית" – הסביר חוקר תושב שכונת הוותיקים ברמת-גן, כשהוביל קבוצת מטיילים בשביליה. הוא כמובן התכוון לימי ראשיתה, כאשר התגוררו בה ח"כים של תנועת החרות והציונים הכלליים, משוררים דגולים, עיתונאים מפורסמים, אנשי רוח ממחנה הימין, ועוד ידוענים. לא עוד.

כאחד מוותיקי שכונת הוותיקים, שלא עזבוה למקומות אחרים, אני רק יכול להתרפק במחשבתי על הימים ה"רביזיוניסטים" של שכונתי היפהפייה, שכן היא כיום מוקד של אופוזיציה בוטה לממשלה המכהנת.

"מה קורה ליוסי?" – יש המתלחשים באוזניה של רעייתי הנבוכה. "איש נאור, אינטליגנטי, איך הוא יכול להיות ביביסט כזה?". בעוברי ברחוב מביטים בי בעויינות לא מוסתרת. אפילו הספר השכונתי מלגלג עליי בבואי לשים ראשי תחת כלי העבודה שלו, הלה מפעיל קבוצת ווטסאפ בשם "הקול הדמוקרטי בשיכון", ואינו מאפשר לי להצטרף אליה. דמוקרטיה עאלק!

לא רוצים לשמוע קול שונה ומתגדרים ברוב חוצפה בתואר "דמוקרטי". כמו אותה מפלגה שמתיימרת לרשת את מקום מפלגת העבודה ההיסטורית וקוראת לעצמה "הדמוקרטים". קיצוניות שמאלנית במירעה.

אני חי בתוך בועה פוליטית-חברתית. חש מנודה בסביבתי. יש השולחים לי תגובות מתריסות. "נו, מה תאמר?" – אומרים. לפעמים, עליי להודות, הצדק איתם.

תנועת הליכוד דהיום רחוקה מאוד מאבותיה הרביזיוניסטים, ובראשם ז'בוטינסקי, ועדיין זוהי המפלגה הגדולה בגוש מרכז-ימין, ששומרת על כוחה, שמנהלת בתוכה חיים דמוקרטים עם מוסדות נבחרים, שמייצגת נתחים גדולים מהחברה הישראלית – לא בגוש דן, לא בשרון ולא בקיבוץ בחן בו נכתבות שורות אלה.

וכי גם לי אין ביקורת על הליכוד ומוביליה? כן, גם ל"ביביסט", כביכול, כותב שורות אלה, ישנן תהיות. מי יכול להסכים עם התרגיל השקוף שבו תושב מיאמי הפך למייצג במרכז המפלגה סניף בגבול הצפון ששמו מעלה יוסף? מי יכול לקבל מינוי לא לעניין של ח"כ חרדי לתפקיד סגן שר התקשורת, שנעשה כתרגיל פוליטי? מי הדוגל בחופש הביטוי יכול להסכין עם רפורמה בעייתית בתקשורת? מי יכול להיות אדיש למה שקורה בימים אלה לתרבות הישראלית?

הנה סיבות לנטוש מפלגה ובית פוליטי שכה השתנה, שמחולל מהלכים מרחיקי לכת מתוך הרצון להמשיך ולשלוט כמעט בכל מחיר?

אכן, גם בקרב חברי הימנים יש המביטים בי בחשדנות, כמי שמפגין יותר מדי עצמאות מחשבתית וביקורת. עוד "נסיך" שסוטה מן הדרך, הולך בעקבות חבריו ה"נסיכים" שבגדו בליכוד, רוצים בהפלתו. וכך אני מוצא עצמי, וכמוני לא מעטים מוותיקי התנועה, נקלעים בין נאמנות טוטלית לבין ביקורת לגיטימית, לא רוצים שמאל אבל מאוכזבים מן הימין.

הליכוד כמפלגה הגדולה ביותר, כמפלגת שלטון מזה עשרות בשנים, מוצאת עצמה כיום בבעייה דווקא בגלל גודלה. כך נמצאים בזנב סיעתה ח"כים שמן הראוי שיוחלפו בטובים מהם. פחות צעקנים, פחות קיצונים, פחות מזלזלים בערכים של לאומיות וליברליזם, פחות מנותקים מן המורשת המפוארת של ז'בוטינסקי, בגין, שמיר, לוי.

יש מה לתקן, לשפר, במפלגת השלטון, גם כשישנם אילוצים פוליטיים שאפשר להבינם. אבל האם האופוזיציה מציגה תמונה מלבבת יותר? עם חמישה טוענים לכתר, כל אחד מייצג דרך אחרת, כאשר העויינות לראש הממשלה היא הסיבה היחידה להתלכדותם כביכול?

איזו בשורה הם מביאים לאומה? מה הם תרמו לחוסנה של המדינה בשנתיים הקשות ביותר בתולדותיה? מה יכולתם לעמוד בלחצים, למנוע נסיגות?

חזקים בתקשורת, נעזרים במערכת המשפט הלעומתית, נשענים על מפגיני רחוב, חזקים בהפצת שנאה ובהרחבת הקרעים – זוהי האופוזיציה לגווניה. נעזרת גם ביוצאי הליכוד כמו בני בגין ובנו, כמו לימור לבנת ואהוד אולמרט, שהתהפכו אידאולוגית, מקנאים ב"נסיך" ביבי נתניהו.

הנה סיבות טובות עבור ותיקי המפלגה כמוני להמשיך ולדבוק בליכוד, כתנועה המרכזית בעם. אני ושכמותי מייחלים שתחזור לשורשיה הבריאים, תציב לקראת הבחירות הדמוקרטיות בשנה זו רשימה ובה מועמדים חדשים ורעננים, שיוסיפו לה מנדטים ולא יגרמו לאובדנם. שמבטאים את דור הלוחמים, הגיבורים והמאמינים של ימינו. שיודעים לשלב באישיותם מורשת ותקווה, אחריות לאומית, דאגה אמיתית לעם. שיחברו את התנועה לישראל החדשה, המתנדבת, המנצחת. שיפיחו בעם רוח של אחדות, אמונה בעתידנו. שישאפו לקרב אלה אל אלה יריבים פוליטיים.

גם למתלבטים ולספקנים, ואני בתוכם, צריך להיות ברור, כי במבט רוחבי על הזירה המפלגתית הגועשת, עם כל הביקורת והאכזבה, רק ממשלה חדשה, ציונית, מאחדת, כשהליכוד במרכזה עם פנים חדשות ומבטיחות – תקנה לאומה ביטחון, שגשוג, רגיעה, חידוש מעמדנו בזירה הבינלאומית. זוהי תקוות ישראל לשנים הבאות. אני מאמין.

יוסי אחימאיר

רון בריימן

שמאל מלא מלא

הממשלה הנוכחית מושלת (?) כבר שלוש שנים. שנת 2026 שהתחילה זה עתה היא שנת בחירות לכנסת חדשה. סקרי המצביעים חוזרים על עצמם: אף סקר אינו צופה ניצחון לאחד מן הגושים – זה של הקואליציה הנוכחית או זה של האופוזיציה הנוכחית – ואף סקר אינו מראה אפשרות להקים ממשלה יציבה, ראויה ומתפקדת.

איפה טועים הסוקרים? הם נעולים על החלוקה המקובלת של ימין ושמאל, חלוקה שפחות או יותר מתבטאת היום ב-ביביסטים וב-רל"ביסטים. הסוקרים מתעלמים מכך שדברים השתנו מאז הבחירות לכנסת הנוכחית:

היה מאבק חריף בין תומכי הרפורמה (ההתחדשות) המשפטית החוששים מפני המהפכה המשטרית, זו שהתחילה לפני כשלושים שנים ושנועדה לשנות את הבלמים והאיזונים בין רשויות השלטון באופן שיגדיל את כוחה של הרשות השופטת (כולל שלוחותיה, הייעוץ המשפטי והפרקליטות), לבין מתנגדיה, אלה שבעיניהם קידום הרפורמה (ההתחדשות) המשפטית היא המהפכה המשטרית. אלה ואלה – המיוצגים על-ידי יריב לוין, יצחק עמית וגלי בהרב-מיארה – מגלים קיבעון ונוקשות שהובילו למשבר החוקתי הנוכחי. שלושת אלה מתנהגים כמו פילים בחנות חרסינה, בבחינת אני ואפסי עוד.

היתה מלחמה נוראה שעדיין נמשכת – והחלל החטוף האחרון טרם הושב – ושעדיין לא נחקרה לשם הפקת לקחים כדי למנוע את הישנותו של המחדל הנורא. יש המעוניינים בוועדת תליינים לצורך עריפת ראשים והחלפת שלטון שלא באמצעות הקלפי, ויש הדוגלים בוועדת מקצוענים (בעיקר אנשי צבא וביטחון) שתתווה את הדרך למניעת מחדל עתידי. דווקא אלה המדברים גבוהה גבוהה על עליונות החוק מדברים על ועדה לפי החוק, בשעה שאין בחוק ועדת חקירה "ממלכתית" או "ממשלתית" או "לאומית" או "תליינית". מה שיש בחוק הוא ועדת חקירה. נקודה!

נרצחו ונפלו אלפי אזרחים וחיילים ונפצעו רבבות, ושורות הלוחמים הידלדלו באופן קיצוני. על רקע זה, אי-השוויון בחלוקת הנטל/הזכות לשרת בצה"ל צורם ומקומם יותר מאי-פעם בעבר.

בהקשר של המהפכה המשטרית/המשפטית, אין מנוס מלהזכיר שאנחנו חיים במציאות שבה הפרדת הרשויות הפכה למושג ריק מתוכן. הרשות המבצעת והרשות המחוקקת נשלטות כיום הלכה למעשה על ידי רשות פוליטית אחת, הנשלטת על ידי אדם אחד, נשיא בית המשפט העליון. אותו גוף שלא נבחר על-ידי אזרחי ישראל, מתפקד כרשות-על, מעל הרשות המבצעת ומעל הרשות המחוקקת. אותו גוף עתיר-כוח מרשה לעצמו לעיתים קרובות לתת הוראות לרשות המבצעת ולפסול חוקים של הרשות המחוקקת. משטר כזה, שבו אין בלמים ואיזונים יעילים שיבטיחו את הפרדת הרשויות, מאיים על הדמוקרטיה הישראלית. זהו שלטון יחיד במסווה של הכרעת הרוב.

בנסיבות אלה, הבחירות בישראל 2026 אינן מיועדות להכריע בין ימין לבין שמאל, או בין ביביסטים לבין רל"ביסטים. הבחירות תהיינה בין משרתים לבין משתמטים. על הסוקרים להפנים שזה הנושא המרכזי של בחירות 2026.

בנסיבות אלה, חוק ההשתמטות המיותר והמשוקץ צריך לעמוד לנגד עיני המצביעים. מי שבעד מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית הוא בצד המשרתים, ועליו לבחור באחת מן המפלגות השוללות חוק זה. מי שמתנגד למדינה כזאת איננו יכול להיות שותף טבעי או שותף בכלל, ועליו לשבת על ספסלי האופוזיציה העתידית. התמיכה או ההתנגדות לחוק זה – זו אבן הבוחן שבעזרתה על הבוחרים להכריע בעד מי להצביע.

בקואליציה הנוכחית, כל מי שמקדם את החוק המפלה והמתועב פוגע הן בצה"ל והן בחברה הישראלית. כל מי שעושה לילות כימים כדי לקדם את החוק הנבזי מבריח למעשה מצביעי ימין. מי שפועל כך איננו ימין ואיננו שותף טבעי וראוי. מי שפועל כך מביא בפועל לשמאל מלא מלא, ואל יתיימר להיקרא ימין. כמו כן, ח"כים ושרים רבים מן הקואליציה הנוכחית שהתנהגותם מבישה ובלתי ראויה, אינם ימין, כי גם הם מבריחים מצביעי ימין.

הקואליציה הבאה צריכה להיות קואליציה רחבה של הדוגלים במדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית ובשירות שווה ואחיד של כולם. הקואליציה הבאה צריכה להיות כזו שראשי המפלגות בה הבהירו מראש – לפני הבחירות – שלא יפסלו איש את רעהו, ואף יתחייבו מראש לשבת זה בממשלתו של זה, כפי שיקבע ציבור הבוחרים. כמו כן, מכל מרכיבי הקואליציה הבאה יידרש לשלול את הקמתה של מדינה פלשתינאית בלב ארץ ישראל המערבית. מי שאינו מוכן לשלילה כזאת לא למד דבר ולא הפנים את לקחי המלחמה הנוכחית.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.

עמנואל בן סבו

1. כשהסופרלטיבים וההערצה מאפילים על השיח

נער הייתי וגם בגרתי ועדיין עולות בזיכרוני תמונות הלעג עם הדמויות המגוחכות, המלעיגות, המבזות והמשפילות, הכול תחת כותרת הסאטירה, בהן יצרו מצבי הערצה אובססיביים למי שאינם חפצים ביקרם, עיין ערך ראש ממשלת ישראל.

ובחודשים האחרונים מסע הערצה שאין לו אח ורע במדינות דמוקרטיות, מסע הערצה ופולחן אישיות מעורר קבס כמו בצפון קוריאה ורוסיה והפעם הנישאת על גלי ההערצה היא היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה.

היועצת המשפטית לממשלה אכן נמצאת בחזית המאבק מול ממשלת ישראל, ראשיה, שריה ויועציה, דובריה, פקידיה וכל הקרוב לראש הממשלה, הגברת נמצאת בחזית המאבק מול ראשי זרועות הביטחון שאינם מיישרים קו ומסרבים לצופף שורות.

הגברת זוכה להתקפות חריפות, לעיתים פוגעניות ובשפה משפילה מצד מי שחשים כי היא אופוזיציה לוחמנית, אנטי דמוקרטית, מובילת האכיפה הבררנית.

ומנגד ההערצה האובססיבית לגברת חורגת מכל הערצה למנהיגים במדינת ישראל ובמדינות דמוקרטיות, אנשי משפט מובילים כותרים לראשה כתרים של אומץ, גבורה, ראשי עמותות ממומנות ושאינן ממומנות אך מקור מימונם עלום, מתפייטים בסופרלטיבים שטובי משוררי היקום יכלו להמציא, יש המפרסמים את מילות ההערצה והאהבה הבלתי ניתנת לשליטה על אוטובוסים, בשלטי חוצות.

תועמלנים המתחזים לעיתונאים, לפרשנים, מתרגשים כשמזכירים את שמה, נשימתם נעתקת, קולם רוטט, שפתותיהם רועדות.

תלאה עט אומן מלתאר את עוצמת ההערצה לה זוכה היועמ"שית: "בעלת חוסן נפשי נדיר... עמוד התווך של שלטון החוק... אומץ משפטי יושרה ציבורית... קול יציב של אחריות ודמוקרטיה... מנהיגות שקטה, השפעה עמוקה... דמות מופת של מקצועיות, עצמאות מחשבתית... מזל גדול שיש לנו את גלי בהרב מיארה... אחת הגיבורות הגדולות בתולדות המדינה... מחזיקה את הדמוקרטיה הישראלית עם אצבע על הסכר... נחקקה לדור ודור על לוח האומה... גיבורת ישראל."

לצד גילויי הערצה התקיימו הפגנות תמיכה ועצרות חיזוק, ובכנס לשכת עורכי הדין באילת התקבלה גלי בהרב מיארה כרוק סטאר, במחיאות כפיים סוערות, סביב ביתה הוצבו שלטי תמיכה: "גלי העם איתך," בעיתונים פורסמו עמודי תמיכה, וזה נמשך ונמשך, מצד אחד, מצד האופוזיציה, מצד המחאה, מצד האנשים האחרים, מצד המיעוט הנאחז בקרנות המזבח.

תוכניות הסאטירה לא הלעיגו, לא הגחיכו, לא עשו מטעמים מביטויי ההערצה ומגילויי האהבה הצפון קוריאנים לגיבורת ישראל, על פי אחת המעריצות.

גם הפעם מתחוור כי הפוזיציה היא חזות הכול, גם הפעם מתבהרת התמונה העצובה של האומרים לאור חושך, לטוב רע, לאסור מותר, בכך נחסמה הדרך לדיון עקרוני, שיח אמיתי, הפוזיציה הכניעה הכול.

והגברת בהרב מיארה שהיתה אמורה לעמוד במוקד השיח הציבורי ובעקבות פעילותה האופוזיציונרית הפכה לקדושה מעונה שיש להגן עליה מפני מבקשי רעתה המסוכנים, נוצרה מציאות משתיקה, במציאות שכזו נחתם ותם הדיון הרציני עוד טרם שהחל.

אי אפשר לדון עניינית בתפקידה ובתפקודה של היועצת המשפטית לממשלה מול הממשלה הנבחרת, מול הכשלת מהלכי הממשלה, אי אפשר לבחון את מינויה הבלתי פורמלי כיו"ר האופוזיציה בפועל, אי אפשר לבחון את התנגדותה למינויים בכירים על ידי הממשלה, אי אפשר להקים וועדת חקירה בנושא הרוגלות, אי אפשר לבחון את נושא האכיפה הבררנית, הסיכול הממוקד של חוקים, הייצוג המשפטי כנגד ממשלת ישראל, והרשימה ארוכה.

וכך בין צפון קוריאה לסין, מדד הערצה במדינת ישראל לגלי בהרב מיארה נדחק למקום השלישי בעולם, יש עוד סיבות לאופטימיות.

עמנואל בן סבו

2. האוהב שהיה לאוייב, החלום שהיה לשבר, התקווה שהיתה לייאוש

הוא היה התקווה הלבנה, המושלמת, האידיאלית, החלום של יפה הבלורית והטוהר, עיניו התכולות העמוקות הזכירו לרבים מידי במוקדי ההשפעה כי יצחק רבין חדש הצטרף להנהגה הישראלית.

כתרים הונחו על ראשו, תקוות ריחפו מעליו, חלומות נרקמו בראש חוצות, רבין החדש, התרופה לקץ שלטונו של הרודן נמצאה בהישג יד, הרבין החדש נישא על כנפי התקווה, רבין נרצח יחי רבין החדש, יש מלך חדש בישראל, יש דרך, התקווה ניעורה לחיים.

בני גנץ, ראש הממשלה החליפי, שר הביטחון, יו"ר המפלגה הגדולה באופוזיציה דאז, הרמטכ"ל לשעבר, התבשם מריח האהבה, מעוצמת הפטרונות שעטפו אותו בה "ממשיכי דרכו של רבין," שיכור מגלי האהבה, עבר תהליך ההאדרה, ההאלהה, העצמה, מנהיג יחיד בדורו ממשיכו של יצחק רבין.

ישראל לפני הכול, המלך החדש לפני הכול מכל וכל, חיוורונו נסלח, נאומיו, חלקם חלולים במיוחד, נסלחו, הופעות פומביות מביכות נסלחו, מנהיגות מעוררת תמיהות, הכול הוכשר, הכו,ל נסלח, הפרשנים היללו, הכתבים האדירו, התועמלנים יצרו "יצחק רבין חדש".

ואז הגיעה העת בה גילה מעט אחריות ובחר במקום להצטרף למקהלת המחרימים, מקהלת מחוללי חמש מערכות בחירות, מקבלת השיסוי והביזוי, מקהלת השנאה והדיכוי של בעלי הדעה האחרת, הצטרף לממשלת נתניהו, אחרי טבח שבת שמחת תורה, מעשה שאין עליו כפרה, סליחה, מעשה נבלה והרבה יותר.

מסע הנקמה יצא לדרך, הרצים יצאו דחופים, החוזה על ראשו נחתם, מכונות הרעל עבדו שעות נוספות, מסע ההשחרה נגד "יצחק רבין החדש" התעצם מיום ליום, משעה לשעה.

פרשנים זבי חוטם שאך לפני חודשים אחדים התחרו ביניהם בסופרלטיבים על רבין החדש, מתחרים מאז הכרזתו כי לא ישתתף עוד בטקס החרמות של מובילי האופוזיציה, הארס של מי עוצמתי יותר, הרעל של מי קטלני יותר, מסע השנאה יצא לדרך.

תועמלני הדיכוי והשנאה הסירו בחמת זעם את הכתרים, שברו את חלילי מזמורי ההלל, קרעו את כתבי השבח, הפשיטו ממנו את אדרת רבין החדש והלבישו אותו שק ואפר, הניחו את בני גנץ על המוקד בכיכר העיר, האוהב היה לאוייב, החלום היה לשבר, התקווה היתה לייאוש, רבין החדש היה לאחרון התקוות שנכזבו.

כת השנאה הכריזה עליו מלחמת חורמה, מיטב המוחות גויסו כדי לסלקו בבושת פנים מהבמה הציבורית, בני גנץ עשה את הדבר החמור ביותר, את המעשה הנורא ביותר, אמר את האסור אף בהרהור, העז להצהיר כי לא יחרים עוד את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושערי הגיהנום נפתחו עליו.

בני גנץ הוא המודל של חברי כת השנאה, למען יראו ויראו, למען יידעו עד דור אחרון כי זה יהיה גורלו של כל מי שיעז להרהר על שותפות עם ראש הממשלה, כל מי שיעז למצמץ לעברו של ראש הממשלה, כל מי שיהין להעניק לגיטימציה, לראש הממשלה, בנימין נתניהו.

עמנואל בן סבו

אורי הייטנר

1. במו ידיו – סמי בר לב

ככל ילד רמת גני, קיבלתי בכיתה ב' ספרון קטן, בצבע ירוק – "במו ידיי", סיפור חייו של מייסד העיר ומי שעמד בראשה עשרות שנים, עד יומו האחרון, אברהם קריניצי. הכותרת של הספר מבטאת את המסר שלו – כל מה שקיים ברמת גן, הוא יציר כפיו של קריניצי. בעיני רוחי הילדותית, ראיתי בקריניצי מי שממש, פיזית, בנה כל בית ונטע כל גן. והאמת היא שזה היה כמעט נכון.
באותה מידה, ניתן לומר שאת קצרין בנה סמי בר לב במו ידיו. כן, כמעט יהיה נכון לומר שהוא אישית בנה כל בית ונטע כל עץ. כל מה שיש בקצרין, מן המסד ועד הטפחות, נזקף לזכותו של סמי. סמי הבנאי.
במיתולוגיה הרמת גנית נהוג היה לומר: למה הוקמה רמת גן? קריניצי רצה להיות ראש עיר אז הוא הקים עיר. במיתולוגיה הקצרינאית אמירה דומה: רמונה לא היתה מוכנה להיות קיבוצניקית. היא רצתה לגור בעיר, אז סמי בנה לה עיר.
סמי עלה לגולן אחרי מלחמת ששת הימים והצטרף לחלוצי מרום גולן. הוא עסק בארכיאולוגיה והיה שותף למפעל החשוב של חשיפת עברה היהודי של הגולן. כאשר חברי מרום גולן עברו מקוניטרה לנקודת הקבע שלהם, הוא נשאר בקוניטרה והגה את רעיון הקמת העיר הישראלית בגולן – בקוניטרה. סמי נאלץ להתפנות מקוניטרה במלחמת יום הכיפורים, ואחריה – ישראל נסוגה מן העיר. סמי עבר לראש פינה, המשיך לחפור בגולן, ובמקביל הקים את הגרעין המייסד של קצרין, עיר הגולן, בירת הגולן.
סמי הנהיג את הגרעין והוביל את מאבקו ופעולתו להקמת היישוב ולאחר מכן עמד בראש היישוב מיום הקמתו ועד פרישתו בשלהי 2013.
יש הרבה מה להתגאות בקצרין, במוסדות החינוך והתרבות שבה, במפעלי התעשיה המייחדים אותה כעיר המים והיין (והשמן והבירה), את התחברותה לקצרין העתיקה כתשתית הערכית של הקהילה, את מכון שמיר הפועל בקירבה ועוד. כל אלו ואחרות הן טביעות אצבעותיו של סמי.
תקצר היריעה לתאר את עשייתו, את תרומתו ואת הישגיו של סמי. אציין שני הישגים חשובים.
האחד הוא העלאת מכללת "אוהלו", שהיום היא חלק מהאוניברסיטה בהתהוות תל-חי, לקצרין, ושידרוגה המשמעותי לעומת מה שהיתה בעמק הירדן. המשימה הזאת נראתה בלתי אפשרית. איך אפשר לנצח את הלובי האדיר של עמק הירדן, שלעולם לא יסכים שהמכללה תעבור למקום אחר. ומי יסכים שהיא תעבור דווקא לגולן, בימים שבהם מתנהל מו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן.
הסיפור הבא עשוי להמחיש את גודל ה"חוצפה". משלחת של ועד יישובי הגולן, שכמדומני כללה את יהודה וולמן, יהודה הראל, אלי מלכה, עוזי קרן ואותי, נפגשה עם ראש המועצה האזורית עמק הירדן באותם ימים, ולוולה, כחלק מפעולותינו לרתום את יישובי הצפון לתמיכה במאבק. נכנסנו למשרדו של ולוולה, והוא היתנה את קיום הפגישה בכך שאני אסתלק מהמקום, כיוון שימים אחדים קודם לכן פרסמתי מאמר בעד העלאת "אוהלו" לקצרין. כדי שלא תיווצר תקרית והפגישה לא תתפוצץ, הסכמתי ללכת. אבל תגובתו של ולוולה ממחישה עד כמה היה חשוב לו, ומדובר היה בראש מועצה חזק מאוד ובעל קשרים הדוקים מאוד עם הממשלה, שהמכללה תישאר בעמק.
כחלק מן המאבק נגד העלאת המכללה לקצרין, הח"כ באותם ימים חגי מרום הצהיר שזו התגרות בסוריה, שעלולה להוביל למלחמה(!) לא פחות.
מול מכבש הלחצים הזה, העברת "אוהלו" לקצרין נראתה חלום באספמיה. אולם סמי היה ממוקד מטרה ונחוש להעלות את המכללה לקצרין, ויהי מה. הוא ראה בחזונו את התרומה הגדולה לקצרין ולגולן של מכללה כזאת שתקום בתוכה. יש עוד הרבה לאן לקדם את המכללה, אך עצם קיומה בקצרין היא הצלחה גדולה, הנזקפת כולה לזכותו של סמי.
ההישג הנוסף הוא קליטת העלייה מבריה"מ. כשהחלה העלייה הגדולה, סמי זיהה את הפוטנציאל הגדול שבה לקידומה של קצרין, לצד התרומה הציונית הגדולה של קליטת עלייה. גם כאן, היה צורך בהרבה אמונה, תעוזה וחזון כדי להאמין שהעולים יסכימו לעלות לקצה המדינה, סמוך לגבול עם סוריה, רחוק ממרכזי האוכלוסייה, באזור הנתון תחת איום של נסיגה. סמי סימן את היעד, השקיע את כל מאודו בשיכנוע עולים – כבר בנתב"ג, לעלות לקצרין. ולאחר שבאו הראשונים, התקבלו בחום ואהבה שהורעפה עליהם מן הקהילה וקיבלו כל סיוע אפשרי מהמועצה, השמועה פרשָׂה כנפיים. קצרין היתה ליעד מועדף לעולים רבים, שתרמו וממשיכים לתרום תרומה אדירה לקצרין, בתחומים רבים.
העלייה הזאת קידמה את החינוך, את התרבות, את המחקר המדעי ועוד ועוד. ציבור העולים בקצרין הוציא מתוכו כוחות משמעותיים כולל כאלו שפעלו ברמה הלאומית, ולא בכדי, ראש המועצה שהחליף את סמי, דימי אפרצב, היה בן העלייה הזאת.

עיקר העבודה המשותפת שלי עם סמי, היה בתקופת המאבק על הגולן, שבו שירתי כדובר ועד יישובי הגולן. אף שסמי לא אהב, בלשון המעטה, את הלבוש הקיבוצניקי שלי, שלדעתו לא הלם את תפקידי כדובר (בחתונה שלי הוא ראה אותי לראשונה עם חולצת כפתורים ואמר לי: "ככה אתה צריך ללכת לעבודה"), אך יצרנו בינינו קשרי עבודה וחברות טובים וחמים.
המאבק על הגולן היה קשה מאוד לסמי והשפיע עליו לרעה. סמי לא יכול היה לעכל את עצם העובדה שממשלה ישראלית מנסה להחריב את מפעל חיינו ולקח זאת כעלבון קשה, ברמה האישית ביותר. סמי השתתף בשביתת הרעב בת 19 הימים בגמלא, ואף התמוטט לקראת סופה אולם לאחר טיפול רפואי חזר בו ביום והמשיך לשבות.
סמי חלק על הקו של המאבק, שאותו התוותה הנהלת הוועד, שלא היה מספיק לוחמני, בעיניו. באחד המקרים, סמי הפר את החלטתנו (העקרונית וגם הנקודתית לאותו אירוע) ובתום הפגנה בצומת גולני חסם את הכביש הראשי ואף נעצר למיספר שעות.
האמת היא שמאבק סוער יותר, די מתאים לצד הבלתי ממוסד, הקונדסי משהו, באישיותו. צד, שהיה לו חלק בקידום הקמתה של קצרין, בין השאר בסיפור הבא, להלן – סיפור "אשרי הגפרור". אחרי תקופה ארוכה של חיפוש המקום המדויק להקמת קצרין, נבחר המקום. אלא... שאי אפשר היה לגשת למדידות בשל שדות הקוצים. במשרד השיכון נאמר שאי אפשר למדוד בלי לשרוף את הקוצים, אך כל הגורמים אינם מאשרים שריפה: קק"ל, רשות שמורות הטבע ומשרד החקלאות. וכך, המדידות נדחו ונדחו.
כך, עד שבאורח פלא, בבוקר בהיר אחד נגמרו התירוצים. שריפה מסתורית פרצה, וכעבור שעה קלה לא היו עוד קוצים בשטח וניתן היה לגשת למדידות. עד היום לא ידוע איך קרה הנס. מה שכן ידוע, הוא שמקופסת הגפרורים של סמי (שעוד עישן באותה תקופה) נפקד באורח מסתורי גפרור אחד, לא לפני שבעל הקופסה בדק היטב את כיוון הרוח.
בתקופת המאבק, כאשר יהודה הראל נדרש לפגישות רבות בכנסת, הנפיק לו סמי תעודה כנהג ראש המועצה, עם תמונה ומיספר הרכב, מה שאִפְשֵׁר לו לחנות בחניית הח"כים...

כשאנו רואים יישוב חדש בא"י, שאנו מבקרים בו לראשונה, אנו מברכים "מציב גבול אלמנה." העם היהודי שהתנתק מאדמתו, מארצו, מיישובו, היה כאלמנה, במצב של אובדן, של אבל. הקמת יישובים חדשים, הם הביטוי לשינוי המהותי במצבו של העם היהודי, העובר מגולה לגאולה.
אין ערוך לתרומה הגדולה של כל מעשה המחזק את ההתיישבות הציונית בארץ – כל בית שנבנה, כל תלם שנחרש, כל מפעל שנחנך, כל מוסד חינוכי שמוקם. לכל אחד מאתנו, מיישבי הגולן, סיבה לגאווה על תרומתו לאחד המפעלים הציוניים החשובים והמוצלחים בדורות האחרונים.
ומה ייאמר על מי שבמו ידיו הקים עיר ואם בישראל? קצרין, בירת הגולן, היא מפעל חייו של סמי בר לב. יש מעט אנשים היכולים להציג רקורד כזה, תרומה גדולה כל כך לא רק לגולן, אלא למדינת ישראל.

לאחרונה, נבחרתי ליו"ר ועדת הנצחה והוקרה של המועצה האזורית גולן. לישיבתה הראשונה של הוועדה, השבוע, התכוונתי להציע הצעת החלטה להעניק לסמי את עיטור יקיר הגולן (שעד כה ניתן רק לאישים מחוץ לגולן).
ידעתי שאנו במרוץ נגד הזמן. למרבה הצער, לא הספקנו.
אבל כבד ירד על הגולן בהיוודע דבר מותו של סמי.
איש משכמו ומעלה, מעמודי התווך של ההתיישבות בגולן.
בבניין הגולן וקצרין, בירת הגולן, ננוחם.
יהי זכרו ברוך!
אורי הייטנר

2. צרור הערות 21.1.26

* העקרונות ההכרחיים לשלב ב' – ישראל חייבת לעמוד על כך, שללא פירוק חמאס מנשקו, ואישור ישראלי, וישראלי בלבד, שהוא אכן פורק מנשקו, היא לא תזוז אף שעל מהקו הצהוב, ולא תאפשר את שיקום הרצועה. תנאי לשיקום של כל תא שטח הוא השמדת כל המנהרות תחתיו.
יש להציב לוח זמנים ברור לפירוק חמאס והג'יהאד האסלאמי מנשקם. אם הם לא יעמדו ביעד – יש לחדש את המלחמה וצה"ל יפרק אותם.

* איפה המפתחות – רן גואילי טרם שב לארץ, לקבר ישראל, אך כבר מופעלים על ישראל לחצים לפתוח את מעבר רפיח.
אם הם "אינם מוצאים" את גופתו של גואילי, אנחנו לא מוצאים את הג'ינג'י עם המפתח למעבר רפיח.

* שיקום ללא אונר"א – לא יהיה שיקום אמיתי של רצועת עזה ללא פירוק אונר"א. אונר"א הוא הארגון להנצחת הסכסוך, באמצעות הנכחת פנטזיית ה"שיבה", כלומר השמדת ישראל באמצעות הטבעתה במיליוני פלשתינאים.
יש להבהיר, שמרגע השיקום אין עוד אף "פליט" בעזה. כולם תושבי קבע. אין עוד דבר כזה מחנה "פליטים". והחשוב מכל – יש להרחיק את אונר"א מכל זיקה לחינוך, כי זה חינוך אנטישמי וחממה לייצור שאהידים.
היום יש המוני פליטים בעזה – פליטי מלחמת "חרבות ברזל". לכן, יש להכניס לטיפול בהם את סוכנות הפליטים של האו"ם, המטפלת בכל הפליטים בעולם חוץ מהפלשתינאים, באוריינטציה של שיקום ולא של הנצחת הפליטות.
כמובן שפירוק אונר"א צריך להיות גם ביו"ש, במזרח ירושלים ובלבנון.

* לא באל"ף רבתי – עם כל הכבוד לטראמפ ולארה"ב, ויש כבוד – לא ארה"ב הותקפה ב-7 באוקטובר. לא אזרחיה נרצחו, נאנסו ונחטפו בהמוניהם. לא אזרחים אמריקאים חיו עשרים שנה תחת ירי רקטות. ולא ארה"ב נשארת בשכנות עם עזה בשנים הבאות ובדורות הבאים.
ולכן, עלינו לומר לא באל"ף רבתי, למה שמנוגד לאינטרסים הביטחוניים והקיומיים שלנו בעזה. ואם נתניהו גרר את עצמו לסיטואציה שבה אינו מסוגל לומר לא לטראמפ, אולי כיוון שגרר אותו לניסיונותיו להימלט מאימת הדין, שיפנה את מקומו.

* המילים החסרות – כותרת פשקוויל המערכת של "הארץ" היא: "שלב ב'. אפילו בכפייה." הנמען של המאמר הוא הקורא דונלד טראמפ, שנדרש לכפות על ישראל את שלב ב', ולא לתת לישראל לגרור רגליים, באמצעות הקשחת עמדות ו"הנדסת הפרות" של הפלשתינאים. מטרת שלב ב' היא "מעבר משלב צבאי לשלב מדיני-קונסטרוקטיבי" ובאופן מפורט: "נתיב שמתחיל בממשל פלסטיני אזרחי מתפקד, ומסתיים כהבטחה מדינית לאפשרות של הסדר רחב יותר, הכולל אופק למדינה פלסטינית."
הדבר המעניין במאמר, הוא לא מה כתוב בו, אלא כמה מילים שנעדרו ממנו. לדוגמה: צמד המילים רן גואילי. את מי הוא מעניין? וכן "פירוז הרצועה," "פירוק חמאס מנשקו." אלו זוטות והבלים, שנועדו לגרום ל"גרירת רגליים" של ישראל.

* קיסם למדורת המשבר החוקתי –לאחר מלחמת לבנון השנייה, ולנוכח הקריאות לחקור את כשליה, החליט ראש הממשלה אולמרט על הקמת ועדת חקירה ממשלתית, בראשות השופט אליהו וינוגרד. ראש האופוזיציה נתניהו תקף בחריפות את ההחלטה להקים ועדה שאינה ועדת חקירה ממלכתית, על פי חוק ועדות החקירה. התנועה לאיכות השלטון הובילה את המאבק נגד הקמת ועדת החקירה הממשלתית ולא ועדת חקירה ממלכתית, מאבק שכלל שביתת רעב. התנועה וארגונים נוספים עתרו לבג"ץ נגד הקמת ועדת חקירה ממשלתית וביקשו שבג"ץ יכפה הקמת ועדה ממלכתית. נתניהו תמך בעתירה ולא טען שאין סמכות לבג"ץ להתערב.
הדיון בעתירה לא התמקד בשאלה האם ראוי להקים ועדת חקירה ממלכתית, אלא האם נכון שבג"ץ יתערב ויכפה על הממשלה הקמת ועדת חקירה ממלכתית. בסופו של דבר העתירה נדחתה ברוב של 4 שופטים (המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, והשופטים אשר גרוניס, סלים ג'ובראן ואסתר חיות) נגד 3 (איילה פרוקצ'יה, מרים נאור ואליקים רובינשטיין). גם דעת הרוב מתחה ביקורת על הקמת ועדה ממשלתית ולא ממלכתית, אך השופט ריבלין קבע: "דעתי היא שלא קמה לנו עילה להתערב בהחלטת הממשלה. הממשלה היתה מוסמכת להקים ועדת בדיקה ממשלתית," אף שהעתירה נדחתה, עמדת המיעוט מהווה תשתית תקדימית לקבלת העתירות היום. הרי כשלי מלחמת לבנון השנייה כשלג ילבינו לעומת המחדל הנורא שהמיט עלינו את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. יש לבג"ץ קייס רציני לכפות הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
אף על פי כן, אני מקווה שבג"ץ יחליט שוב לא להתערב. התערבות כזו תוסיף עוד קיסם לבערת המשבר החוקתי. כל עוד נתניהו ראש הממשלה, לא תהיה חקירה. בכל אופן לא חקירה אמיתית. לכן, את המאבק להקמת ועדת חקירה ממלכתית, יש להמיר במאמץ להחליף בבחירות את ממשלת 7 באוקטובר ואת מר מחדל העומד בראשה. ממשלת התיקון הלאומית תקים את ועדת החקירה הממלכתית. אם חלילה נתניהו יבחר שנית, בלאו הכי לא תהיה חקירה. אולם במקרה כזה, הבעייה שלנו כבר לא תהיה חקירת מחדלי העבר, אלא המחדלים שבדרך.

* הברחן – לא היה בתולדות מדינת ישראל ואולי בתולדות הדמוקרטיות בעולם אירוע כל כך קיצוני, בוטה ודוחה של חוסר מנהיגות, כמו מנוסתו מוגת הלב של נתניהו מאחריותו למחדל, כמו סיכול חקירת המחדל, וכמו כל המהלכים הבזויים לגלגול האחריות לכפופים לו.
איש קטן. אפס מאופס במנהיגות.

* לא רבה בכלל – ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן (הליכוד) נשאלה בריאיון ל"120 ואחת" מהי מידת האחריות של הממשלה על טבח 7 באוקטובר, והשיבה: "בעיניי לא רבה בכלל."
ואני תמה. היא מטומטמת? היא חושבת שאנחנו מטומטמים? גם וגם?

* המשת"פים של הפורעים – הפורעים הבן גבירניקים הם אויב. יש לרדוף אותם עד חורמה. כדי להצליח בכך יש לגדר אותם, לבודד אותם.
מי שמטעמים פוליטיים ציניים מדברים על "אלימות המתנחלים" וגם מי שמכלילים על כל מתיישבי החוות, לא רק עושים עוול בהטלת דופי על ציבור נאמן, אלא הם משת"פים של הפורעים.

* מבחן הדמוקרטיה הליברלית – אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה הישראלית, כדמוקרטיה ליברלית, הוא פסק דין "קול העם" שקיבל בג"ץ ב-1953. בפסק הדין ביטל השופט אגרנט את החלטת שר הפנים לסגור ל-10 ימים, כאמצעי ענישה, את עיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם", למרות שעל פי החוק היתה לשר סמכות כזאת, כיוון שהיא נוגדת את ערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי ואת עקרונות מגילת העצמאות.
פסק הדין הזה לא נועד להגן על העיתון הקומוניסטי, אלא על הדמוקרטיה הישראלית. המסר היה שהדמוקרטיה נבחנת דווקא בסובלנות כלפי קולות הקצה, אלה שמעוררים את סלידתנו.
האם יאיר גולן, שמכריז שאם יעלה לשלטון יסגור את ערוץ 14, מכיר את בג"ץ "קול העם"? איך ההכרזה הזאת, והכרזות דומות מסוגה, מתיישבות עם היומרה שלו להנהיג את "המחנה הליברלי" בישראל? אני כותב זאת כמי שסולד מערוץ התעמולה, כפי שלבטח השופט אגרנט סלד מהעיתון הקומוניסטי.

* הרפו – יש דברים רבים שאני אוהב ומכבד ומאמץ בדת היהודית. "שמירת נגיעה" אינה נמנית עימם. ממש לא. ממש ממש לא.
אבל אני מכבד אנשים שזו דרכם. יש לי חברים וחברות כאלה.
ההתנפלות הדוחה על ראש השב"כ, כיוון שהבהיר בנימוס ללוחמות השב"כ שזו דרכו, והוא עשה זאת כדי למנוע אי נעימות בהמשך, היא המשך ישיר לאינקוויזיציה הדוסופובית שרודפת אותו מרגע שהוצג מינויו. די, חלאס! גם בג"ץ דחה את העתירות המכוערות נגד מינויו. הרפו. תנו לו לעבוד. בסופו של דבר רעל השנאה שאתם כה מלאים בו, יהרוג אתכם.

* מחול חסידי על הדם – העסקנים החרדים פצחו במחול חסידי סוער על דמם של שני התינוקות האומללים, ומינפו את מותם הטרגי לקידום האינטרסים הכיתתיים שלהם ולהסתה פופוליסטית נגד היועמ"שית.

* אילו היה אכפת להם מהחיים, לא היו מפגינים נגד ניתוחי מתים.

* יש בית ליהודים – טראמפ טוען שיהודי בריטניה הם בסיכון ומציע להם מקלט בארה"ב.
כאשר נפתחו שערי בריה"מ, בשנות השמונים המאוחרות, רובם נשאו עיניהם לארה"ב, שהיתה פתוחה לקלוט אותם כ"פליטים". יצחק שמיר, ראש הממשלה, פעל בכל מאודו לביטול מעמד הפליט ליהודים. הוא הסביר, שכאשר יש מדינה יהודית, הפתוחה לכל היהודים, יהודי אינו יכול להיות פליט, כי יש לו בית לאומי. אחרי מאמץ מדיני עיקש ונחוש הוא שיכנע את הממשל האמריקאי. והשאר – היסטוריה, לתפארת מדינת ישראל.

* חוזה אוניברסיטת הגליל – בשעה טובה ומוצלחת אישרה המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) את הקמת אוניברסיטת הגליל בקריית שמונה. זו בשורה גדולה למדינת ישראל, להשכלה הגבוהה בישראל, לגליל ובמיוחד לקריית שמונה, החווה ימים קשים ומתקשה להתאושש מהפינוי במלחמה. אין זריקת מרץ טובה יותר לקריית שמונה מהאוניברסיטה. אני מקווה שתמצא הדרך לשמר בשם האוניברסיטה את השם תל-חי, שכן האתוס הציוני של תל-חי הוא הרבה יותר מאשר שם של מקום.
שלושה עשורים וחצי מקודם חזון האוניברסיטה בגליל. אנשים רבים היו שותפים לו. אציין במיוחד את שרת החינוך לשעבר, יפעת שאשא-ביטון, בעצמה בת קריית שמונה, שבקדנציה שלה נתנה את הדחיפה הגדולה שהביאה ליום הגדול הזה.
נחשפתי לראשונה לרעיון של אוניברסיטה בגליל ונדלקתי עליו, לפני 31 שנים. יהודה הראל, שבאותה תקופה הקים חברה לייעוץ לשינוי בקיבוצים "וקטור" ואני עבדתי איתו (במיזם אחר) הוציא אז חוברת בנושא האוניברסיטה בגליל, שבה הציג את חשיבותה לפיתוח הגליל וכדרכו – הציג תוכנית מעשית מפורטת להקמה. מאז הוא קידם את היוזמה ודחף אותה, גם בהיותו חבר כנסת, וגם לאחר מכן, כשעמד בראש היחידה האסטרטגית של הגולן.
הנה דברים שכתבתי בספרי "יהודה הראל – ביוגרפיה": "במסגרת פעילותו ביחידה האסטרטגית חזר יהודה לעסוק ברעיון שעלה לראשונה בחוברת שהוציאה חברת וקטור ב-1991 – אוניברסיטה בגליל המזרחי. בשנות פעילותו הרבות בגולן, ראה יהודה בגליל המזרחי ובצפון המדינה בכלל חבל ארץ רחב. אמנם חברת וקטור עסקה בזמנו בהובלת השינוי בקיבוצים, אך כבר אז ראה יהודה בחברה פלטפורמה לקידומם של נושאים נוספים, ופנה לראשי המועצות יהודה וולמן וסמי בר לב, לשם הקצאת תקציב לבדיקת השאלה, כיצד ניתן לאכלס את הגולן? במהלך המחקר והבירור הבין יהודה שהבעייה טמונה בניסוח השאלה, איך למשוך אנשים לגולן. השאלה היא, מה יגרום לגליל המזרחי כולו, שהגולן הוא חלק ממנו, להיות אבן שואבת לאוכלוסייה איכותית.
"הגליל המזרחי הוא הגדרה מקורית של יהודה, שנועדה להתמודד עם היחס לו זוכה הגליל כולו, כפריפריה. לשיטתו של יהודה, הגדרת המושג פריפריה היא אזור המרוחק מעבר ל'יוממות' (מרחק המאפשר עבודה יומית) ממרכזי האוכלוסיה הגדולים – תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. הגליל המרכזי והמערבי, על פי תפיסה זו, אינם פריפריה. הפריפריה היא האזור שממזרח לכרמיאל. אזור זה נקרא הגליל המזרחי. קשיי הקליטה והפיתוח אינם בלעדיים לגולן, כי אם לגליל המזרחי כולו, ועל כן הפתרון צריך לחול על האזור כולו.
"אולם יהודה לא התעניין בפיתוח הגליל המזרחי בדרכים של סבסוד השיכון וסבסוד התעשיה, המביאים בעקבותיהם אוכלוסייה חלשה ותעשיה מפגרת, אלא בפיתוח באמצעות אוניברסיטה, שתמשוך אוכלוסייה חזקה ותשאיר את הבנים במקום. במהלך פעילותו ביחידה האסטרטגית יזם התארגנות אזורית בעזרתו של ראש מועצת הגליל העליון, אהרון ולנסי. השניים יזמו כנסים של ראשי הרשויות בגליל המזרחי, תחילה סביב רעיון האוניברסיטה ובהמשך גם בנושאים נוספים, והגליל המזרחי החל להתארגן כאשכול, בהנהגתו של ולנסי, שנבחר ליו"ר אשכול הגליל המזרחי, ובהשתתפותן של דמויות מרכזיות מן האזור, ויהודה לצידן.
"יהודה קידם החלטת ממשלה על הקמת אוניברסיטה בגליל, ואף הרצה בפני מליאת המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) את רעיונותיו, ובראשם הרעיון לאיחוד המכללות בגליל המזרחי כשלב ראשון בדרך להפיכתן לאוניברסיטה. התוכנית קצרה שבחים, והאשכול המשיך לקדם את הנושא. יהודה קידם מחקרים שונים מטעם היחידה האסטרטגית, אולם בסופו של דבר התקבלה במל"ג החלטה מצומצמת בהרבה, על הקמת בית ספר לרפואה בגליל. יהודה הצליח לקבוע את מקומו בצפת ואף זכה בחסות של אוניברסיטת בר אילן למוסד." יהודה המשיך לדחוף את הנושא גם אחרי פרסום הספר.
כמו רבים מהרעיונות שנחצבו בכור היצירתי שבין אוזניו של יהודה הראל, גם חזון האוניברסיטה בגליל המזרחי קרם עור וגידים. וביום השמח הזה, ראוי לזכור ולהזכיר את תרומתו.

* יהודי כל כך רזה – בשירו "בנימין זאב" כתב יענקל'ה רוטבליט:

"יהודי כל כך רזה
מאיפה יש לו כוח להיות חוזה."

סמי בר לב היה כל כך רזה. עור ועצמות. והיה לו כוח להיות איש חזון ומעש, ולייסד ולבנות את העיר קצרין.

* אוי לספינה שאבד קברניטה – הפרידה מסמי בר לב עצובה. עצוב להיפרד מאדם כה רב פעלים, שהותיר חותם עמוק כל כך בישראל ובגולן, אדם שבנה עיר. סמי הבנאי. והיה גם משהו שמח, בפגישת המחזור, מפגש הרעים עם ותיקי הגולן וקצרין, עם הרֵעים למאבק על הגולן, עם עמיתים בעבר הקרוב והרחוק. כל הדוברים וגם בשיחות בין האנשים בקהל, העלו על נס, לצד חזונו ועשייתו של סמי, את היותו מענטש וחבר טוב.
גלעד בנו אמר לסמי: "הגשמת את כל מה שרצית בחיים. הקמת משפחה למופת. קצרין בנויה לתפארת. הגולן שלנו לעד." גלעד סיפר כמה מן הסיפורים שעליהם הוא ואחיו גדלו, סיפורי הראשית של רמונה וסמי בגולן, ימיו כארכיאולוג, שנותיו בקוניטרה, הקמת גרעין קצרין והיישוב קצרין, המאבק על הגולן. סיפורים רבים כבר היו למיתולוגיה גולנית וקצרינאית. וסיפור אחד אפילו אני לא הכרתי.
כשסמי היה רמ"ט ארכיאולוגיה של הגולן, הוא הגיע יחד עם שותפו מוני בן ארי לחצרו של שר הביטחון משה דיין, ובלי למצמץ הצביעו על משקוף ש"נלקח" מהגולן והסבירו למארח, ש"זה שלנו." העמיסו את המשקוף על הג'יפ, ומשם למחסן העתיקות בקוניטרה, שלימים היה הבסיס למוזיאון העתיקות בקצרין, אחד ממפעליו הרבים של סמי.
הוא סיפר על משפחה שהגיעה מחבר המדינות בעלייה הגדולה, סמי הסיע אותם, הוריד אותם בבית, סחב את המזוודה שלהם ואמר להם: "זה הבית שלכם."
הם הודו בחום ואח"כ אמרו בביישנות: "סיפרו לנו שראש העיר יקבל אותנו" ונדהמו לשמוע את התשובה...
"הסיפור הזה מספר מי זה סמי בר לב, יותר מכל עלילות הבניה והמאבק," אמר גלעד. גלעד סיפר איך בתקופה האחרונה הוא לקח את סמי, במכוניתו, לסיורים בקצרין ובגולן, לראות מה התפתח, מה נבנה, איך מתקדם. ובתום הסיור הוא אמר: "קצרין בידיים טובות. אני מאושר."
אלה – הנכדה הבכורה של סמי, סיפרה על סמי הסבא.
יהודה הראל, חברו הטוב ושותפו לדרך כמעט שישים שנה: "סמי הוא לא פוליטיקאי, הוא לא עסקן מוניציפלי. סמי עשה היסטוריה, סמי בנה עיר ובנה את הגולן והבטיח שהגולן יהיה בישראל." יהודה דיבר על סמי כחבר. הוא סיפר את סיפור הקמת קצרין. הוא סיפר על סמי, ארכיאולוג בנשמה, חושף עתיקות הגולן. על סמי במאבק ובעיקר על סמי בבנייה. הוא דיבר על סמי אוהב הספרים והאמנות. סמי של כל שכונה וכל מבנה בקצרין.
אבי זעירא, חברו הקרוב ושכנו של סמי מאז ימי גרעין קצרין לפני חמישים שנה, סיפר שתמיד השתאה מיכולות העשייה והביצוע של סמי, והכל בניחותא. כשאבי פיקפק ותהה – מי יבואו לחור הזה בגולן? למה שיבואו לפה? סמי ענה לו: "אנחנו באנו? גם הם יבואו!" גם הוא סיפר על סמי של מאבק ושל בנייה. והמאבק הסתיים בהצלחה – לא זזנו מהגולן.
מוני בן ארי, שהיה שותפו של סמי בימי הארכיאולוגיה, בשנים הראשונות של ההתיישבות בגולן, דיבר על הפן הזה בפועלו של סמי.
אחרון הסופדים היה הרב יוסף לוי, רבה של קצרין במשך כ-35 שנה, עד לפני שבועות ספורים, ואף הוא חבר קרוב של סמי. "אוי לספינה שאבד קברניטה!" הוא פתח את דבריו. "כשסמי חפר וחשף את בית הכנסת העתיק בקצרין," אמר הרב לוי, "הוא לא חשב על העבר אלא על העתיד." והוא סיים במילים: "העיר קצרין כולה אומרת עליך קדיש, כמו שבנים אומרים קדיש על אביהם."

* מורשת סמי – בכל בוקר יוצאים חניכי "אדם ואדמה" להפסקה של חצי שעה מן העבודה. הם אוכלים ארוחת בוקר וכעשר דקות מוקדשות ל"לימוד" (במלעיל) – לימוד קצר, לרוב סביב טקסט יהודי ציוני. את הלימוד מעביר המחנך או המדריך שעובד עם הקבוצה או אחד החניכים. וכשעובדים איתי, לפעמים מבקשים ממני.
אתמול סיפרתי להם על דמותו המיוחדת של סמי בר לב; את סיפורו של מייסד קצרין ומעמודי התווך של ההתיישבות בגולן.
שלשום סיפרתי על סמי לילדי שנת המצוות באורטל. המפגש איתם תואם מראש לשיחה על ההתיישבות בגולן, אך את חלקה הראשון הקדשתי לסמי. אין מורשת ההתיישבות לגולן, בלי לזכור ולהזכיר את סמי.

* ביד הלשון: חדר קייטן – איך אומרים צימר בעברית? המילה צימר היא חדר בגרמנית וביידיש. בתיירות אורטל, כמו במקומות רבים אחרים, הביטוי העברי הוא "חדר אירוח". החלופה של האקדמיה ללשון עברית היא "חדר נופש".
קראתי לאחרונה את הספר האלבומי "אתר החרמון, האתר של המדינה – 50 השנים הראשונות". הספר מספר גם את סיפורו של מושב נווה אטי"ב, שמייסדיו הם בעלי אתר החרמון.
המושב הוא בעל אופי תיירותי, ובראשית הדרך לכל משפחה אושרה בניית חדר מיוחד, שאותו בנו החברים עצמם, והוא נקרא "חדר קייטן". קַיִט פירושו נופש. הקייטן הוא האיש הנופש. חדר הקייטן הוא חדר האירוח של הנופשים, כלומר הצימר.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com

משה גרנות

לא רק פסימיות

על "מחכים לגודו" לסמואל בקט מתוך "סמואל בקט מחזות – מכלול יצירתו הדרמטית, מאנגלית ומצרפתית – שמעון לוי, ספרא – אוסף מחזות, אוניברסיטת תל-אביב 2009, עמ' 217-131

אחד ממבקריו של המחזה "מחכים לגודו" סיכם את התרשמותו במילים: "דבר לא קורה פעמיים", ובאמת, למחזה יש שתי מערכות, שמתארות אירועים של שני ימים רצופים, ובאמת המסקנה, אליה מגיע הצופה די מהר לגבי המחזה – היא שהציפייה לישועה, או לפחות לתמורה בחיים – אין לה שום סיכוי להתממש. גודו, ששני הנוודים, גיבורי המחזה, מחכים לו, ולכן אינם זזים מהמקום, ואינם מסוגלים לשום מעשה שישנה את חייהם האומללים, ובכן, לגודו זה יש מאפיינים אלוהיים: הוא איננו נראה, למרות שהוא מתואר כבעל זקן לבן, כלומר, עתיק יומין (כמו בספר דניאל ז' 13 – "עתיק יומיא"), הוא מבטיח שיבוא, כמו ישו וכמו המהדי שאמורים לבוא באחרית הימים להציל את העולם. יש לו שליח (הנער), שמביא את המסר שלו שצריך לחכות ללא תכלה וקץ. גודו מתואר כמי שלא עושה כלום, הגם שהוא נוהג בשרירות לב כלפי אחיו של השליח, ללא שום סיבה; ועל שרירות לב זאת של השמיים מלינים שני הנוודים, אסטרגון וולדימיר, בהזכירם כי בברית החדשה אחד השליחים מציין שאחד הגנבים שנתלו על צלבים משני צידי ישו, זוכה לישועה, ואילו השני שחטא אותו החטא – מקולל ללא סיבה, וללא היגיון. וכן, הצופה נרמז כי בדומה לשני הנוודים שיש להם שמות חיבה: אסטרגון – גוגו, ולדימיר – דידי – כך צריך להתייחס לשמו של גודו כאל כינוי של הקטנה למילה האנגלית GOD (בקט כתב את המחזה בצרפתית, ותירגם אותו לאנגלית).

אם אני צודק שזה המסר של המחזה, הרי שהצופה, שעשוי להבין מייד מסר זה, נדון להתמודד עם גודש של תמונות אבסורדיות (תיאטרון האבסורד!) שחלקן מעוררות בחילה, ועם אינספור של היגדים פסימיים על חוסר תכליתם של החיים. לפחות שלוש פעמים במחזה מחליטים הנוודים להתאבד, אבל יש חשש שהעץ הבודד והערום מעלים שעל הבמה (במערכה שנייה, כעבור יום! – יש לו מיספר עלים), שענפיו לא יעמדו בעומס, או שהחבל, שבו ולדימיר קושר את מכנסיו, ייקרע. מסתבר שהיה להם כבר ניסיון להתאבד מעל מגדל אייפל. איך נוודים קבצנים בבלואי סחבות, שבקושי משיגים לאכול לפת וגזר ושיירי עצמות, איך הם מגיעים ליכולת לשלם דמי כניסה למרומי האייפל ? – לאבסורד פתרונים.

לאורך כל המחזה יש משחק אובססיבי בנעליים הצרות והמסריחות ובכובעים שעוברים מאחד לשני, ואשר לאקי, שעליו אספר להלן, לא יכול לחשוב אם הכובע לא מונח לו על הראש, ולכן אדוניו, פוצו, גוזר עליו שלא יחשוב, ולכן פוצו דורך על הכובע שלו. הקורא/צופה מוגיע את הראש לחפש משמעות לנעליים, לכובע ולריח הרע מהפה, ובכן, חבל על המאמץ – אין לכך שום משמעות חוץ מהכוונה הכללית של המחזה לתאר את האומללות של החיים.

עניין אחר שחוזר על עצמו במחזה הוא השיכחה: הנוודים אינם יודעים איזה יום היום. אסטרגון לא זוכר מה קרה יום קודם, שכח שלאקי בעט בו, ואינו זוכר שהנעליים הן שלו. פוצו, המצהיר שהוא בעל המקום, איננו זוכר שפגש את הנוודים יום קודם. הנער השליח של גודו, המופיע במערכה הראשונה והשנייה, ובפיו אותה בשורה שגודו לא יבוא היום, אבל בוודאי יופיע מחר, גם הוא איננו זוכר שהיה במקום יום קודם. למה שוכחים? ככה! לא מחפשים היגיון באבסורד!

פוצו מופיע עם לאקי שקשור בחבל, שמולקה בשוט, שמגודף בכינויים "חזיר" ו"נבלה", והסובל מפצע בצוואר שגרם לו החבל. על שכמו של לאקי משא כבד (שרפרף, תיק, סל פיקניק, מעיל, מזוודה מלאה בחול), שהוא מוריד מעל עצמו כל פעם שהוא מקבל פקודה מפוצו, ומיד אחר כך הוא מכתף את המשא שוב. פוצו רוצה למכור אותו, ואפילו להרוג אותו, ואילו לאקי מנסה בכל כוחו לשאת חן בעיני אדוניו ומטיל על עצמו סבל כדי להרשים אותו. השם "לאקי", שבאנגלית משמעו בר מזל (LUCKY) הוא בוודאי אירוני, והמסר בתמונה האבסורדית הזאת הוא בוודאי שעבדות הוא גם עניין של הסכמה הדדית. ואולי מרומזת כאן העובדה שנגזר על האדם לחיות בסביבה אלימה. לאורך כל המחזה יש אלימות: הנוודים נאלצים להתחבא בתעלה, אסטרגון מספר שעשרה אנשים היכו אותו בלילה, לאקי בועט באסטרגון, וזה בועט בו ובאדונו למחרת.

פוצו שואל את אסטרגון לשמו, והוא עונה: קאטולוס, שהוא שמו של משורר רומאי במאה האחת לפני הספירה. מדוע דווקא הוא רואה עצמו משורר? והרי הוא שכחן ומרבה להירדם, ודווקא ולדימיר הוא בעל הזיכרון והדברן (כינויו של ולדימיר הוא "דידי", בצרפתית: DIS DIS, כלומר, "אמור אמור") – מדוע? לאבסורד פתרונים.

בין ולדימיר לאסטרגון יש יחסי אהבה-רתיעה: פעם מתחבקים, ופעם דוחים זה את זה, ומגדפים זה את זה, ולמרות שהם מוכנים בכל רגע להתאבד, מסופר שוולדימיר הציל פעם את אסטרגון מטביעה. אסטרגון מאיים מדי פעם שיעזוב את ולדימיר, אך לעולם אינו מקיים את כוונתו, כי צריך לחכות לגודו, ששניהם לא יודעים להגדירו, ורק פוצו מנסה לעשות כן, כשהוא קובע שגודו אוחז את עתידם בידיו.

במערכה שנייה, שעלילתה מתרחשת למחרת המערכה הראשונה, מגיעים פוצו כשהוא עיוור, ולאקי שבמערכה הראשונה רקד לפי פקודת אדונו, ואפילו נאם נאום חסר שחר וחסר משמעות לפי פקודת אדונו שדרש ממנו "לחשוב", הפעם הוא אילם, ושניהם מתגוללים על הקרקע ומשוועים שמישהו יקימם, אבל ולדימיר ואסטרוגן מתמהמהים, ולא באים לעזרה אפילו כשמציעים להם כסף. ואם ישאל הקורא/צופה איך תוך יום פוצו התעוור, ולאקי נעשה אילם? – שוב, לאבסורד פתרונים.

והרי דוגמית לרפליקות שבמחזה:

אסטרגון: ובכן אדייה.

פוצו: אדייה.

ולדימיר: אדייה.

אסטרגון: אדייה.

(שתיקה, איש לא זז)

ולדימיר: אדייה

פוצו: אדייה.

אסטרגון: אדייה.

(שתיקה)

ולדימר: תודה לך.

פוצו: אין בעד מה.

אסטרגון: כן, כן.

פוצו: לא, לא.

ולדימיר: כן, כן.

אסטרגון: לא, לא.

(עמ' 169-168)

האם הקורא/צופה אמור להיות מרותק לרפליקות מן הסוג הזה הפזורות במחזה?

או לגבי רפליקות מהסוג הבא:

ולדימיר: סתום!

אסטרגון: זהו, בוא נקלל אחד את השני.

ולדימיר: סתום!

אסטרגון: נקניק!

ולדימיר: דגנרט!

אסטרגון: זבלגן!

ולדימיר: עכברוש ביבים!

אסטרגון: סגן כוהן!

ולדימר: מפגר!

אסטרגון: (כחותם) מבקררר!

ולדימר: אוה! (מתקמט, מנוצח ופונה ללכת)

אסטרגון: עכשיו נשלים.

(עמ' 196)

כפי שרפליקות אלו לא ממש מעניינות, נדמה לי שאפשר לומר את אותם הדברים על רוב המחזה, שהמסר שלו נחשף לקורא/צופה ממש בעמודים הראשונים.

צר לי, אינני מתפעל מהאבסורד בכלל, ומ"מחכים לגודו" בפרט. בעניין הזה אני תלמידו של אהרן מגד ז"ל שדגל בכתיבה ריאליסטית, כתיבה שאיננה מגבילה, ויש בה אינספור אפשרויות, כפי שהמציאות היא עניין רחב ורבגוני, ואילו הניסויים האוונגרדיים (הכוונה לאבסורד, לסוריאליזם וכד') הם לעולם קצרי חיים*).

*) ראו ריאיון עם אהרן מגד בספרי "שיחות עם סופרים", קווים 2007, עמ' 162.

משה גרנות

עדינה בר-אל

MAP בדרך לשיקום

[הפעם עם הצרופות]

סינטיה (סינדי) רסקין ממושב תלמי יפה היא פסיכותרפיסטית ומטפלת באמצעות אמנות. היא עצמה אלמנת צה"ל שבעלה נרצח באכזריות בעזה לפני למעלה משלושים שנה. עתה היא מטפלת בתושבים נפגעי טראומה ופוסט-טראומה מיישובי העוטף. היא מספרת על שיטה מיוחדת MAP בה הוסמכה לטיפול במקרים אלו, ומציינת מאפיינים מסוימים שמצאה אצל מטופליה בעקבות השבעה באוקטובר.

סינטיה הגיעה למושב שלנו, ניר ישראל, כדי להעביר סדרת מפגשים תחת הכותרת "תרפיה באמנות". פגשנו אישה שהישרתה אווירה נעימה מאוד, שאיפשרה לנשים בגיל שישים פלוס לצייר, ליצור קולאז'ים ולשוחח על עצמן.

היא נולדה במדינת ויסקונסין בארצות הברית. "אימי הגיעה מגרמניה. אבי נולד בארצות הברית להורים שהגיעו מרוסיה. אני עליתי ארצה בשנת 1990 בעקבות האהבה." היא אומרת קצת בביישנות. בשנה הזו היא ילדה את בנה גדעון, אבל גם חוותה אסון נורא, כאשר בעלה הראשון, אמנון פומרנץ, נרצח באכזריות בעזה בדרכו למילואים, והיא נותרה אלמנה עם תינוק בן חודשיים.

כחמש שנים לאחר מכן היא הכירה את עמנואל (מנו) פלד, והגיעה בעקבותיו למושב תלמי יפה במועצה האזורית חוף אשקלון בשנת 1996. שם נולדה בתם המשותפת עדי.

תלמי יפה הוא מושב שיתופי. עמנואל עבד במפעל במושב כמנהל תפעול ולוגיסטיקה ובעבודות נוספות, גם בחקלאות. עתה הוא בגמלאות. הוא עושה להנאתו בירה ביתית, ריבות שונות, זיתים וגבינות.

סינדי הגיעה ארצה עם תואר ראשון במחול שקיבלה באוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי. בארץ היא המשיכה ללמוד ולהעשיר את עצמה.

"תמיד עסקתי באמנות פלסטית." היא מספרת, "התחלתי ללמוד ב'מכללת ספיר' אמנות כשעברתי לגור בתלמי יפה. למדתי פיסול וציור כלימודי חוץ. אחר כך למדתי בתל-אביב ציור אצל הצייר יעקב מישורי. "

בביתה ניתן לראות את התוצרים המרשימים, ציורים ופסלים שיצרה.

בנוסף לאמנות באותו הזמן, סינדי התעניינה והתעמקה גם בפסיכולוגיה. "אני קראתי המון ספרים בתחום," היא מעידה על עצמה, "ופעם הזדמן לי לקרוא על טיפול באמנות." וכמובן שהיא החליטה ללמוד את הנושא לעומק. "למדתי בסמינר הקיבוצים בתל-אביב קורס מבוא לטיפול באמנות, והבנתי שזה ממש 'תפור עלי'. משך הקורס היה שנה. שנים מאוחר יותר אני עצמי לימדתי בקורס זה."

בהמשך היא למדה בסמינר הקיבוצים שלוש שנים תראפיה באומנות ובקורס נוסף – טיפול באמצעות משחק בחול בגישה היונגיאנית. "בשיטה זו המטופל יוצר/משחק בחול באופן חופשי, ומשלב מיניאטורות ואובייקטים שונים. כך נוצרות סצנות שמשקפות את מצבו הפנימי, את הרגשות, אך ללא מילים. זה מאפשר לנפש הלא מודעת של המטופל להתקדם לקראת ריפוי ושלמות." היא מסבירה.

תוך כדי לימודים ובמסגרת ההכשרה המעשית החלה סינדי לעבוד ב"יחידה לילד ולמתבגר" בבית החולים "ברזילי" באשקלון. היא עבדה שם כחלק מצוות בית החולים במשך שמונה שנים.

אבל סינדי לא הסתפקה בזה ושאפה ללמוד עוד ועוד. לכן נרשמה לתואר שני בשלוחה הישראלית של לסלי קולג' האמריקאי – "הנחיית קבוצות בשילוב תראפיה באומנויות." בעבודת הגמר, התזה שלה, היא בנתה מודל בתראפיה באומנות למניעת התעללות מינית בילדים.

וסינדי המשיכה ללמוד. הפעם לימודי תעודה באוניברסיטת בר אילן בנושא "פסיכותרפיה ממוקדת קצרת מועד." נוסף לכך היא ממשיכה גם היום ללמוד, לקרוא מאמרים ולהתעניין בחידושים באמצעות האינטרנט. "היום אין צורך לנסוע לכנסים ברחבי העולם כדי לשמוע הרצאות ולהתחדש," היא מציינת. "הכול ניתן למצוא באינטרנט."

לימודיה לאורך השנים הובילו אותה לטפל בטראומה ובפוסט-טראומה במגוון שיטות.

יש לציין שבעבר עבדה סינדי כמטפלת בילדים ונוער שנפגעו מינית, במרכז "מאור" באשקלון. מסתבר שיש מעל עשרים מרכזים כאלה בארץ. הטיפול שם ניתן חינם, אבל צריך להגיע אליהם באמצעות הפניה ממשרד הרווחה.

טיפול בטראומה ובפוסט-טראומה

מזה 15 שנים סינדי עובדת במרכז "חוסן" של המועצה האזורית חוף אשקלון. תמיד היה צורך בטיפול בתושבים מן העוטף, שמתגוררים ליד הגבול וחווים תקופת של מתח בלתי פוסק. אבל ברור שאחרי השבעה באוקטובר מיספר האנשים שזקוקים לעזרה נפשית גדל פי כמה וכמה, ובהתאם לכך התרחב הצוות בעשרות מטפלים.

מטעם 'חוסן' סינדי מדריכה קבוצות ביישובי המועצה חוף אשקלון בתרפיה באמנות. "באמצעות ציור, הכנת קולאז'ים ועוד, אנשים מביעים את מחשבותיהם ורגשותיהם, במסגרת תומכת המשפרת את המודעות העצמית ובונה תחושת קהילה."

עבודתה העיקרית היא טיפול פרטני בקליניקה שלה במושב תלמי יפה. היא מתמקדת בטיפול בנוער ובמבוגרים נפגעי טראומה ופוסט-טראומה ביישובי העוטף.

לצורך כך היא משתמשת כאמור בשיטות שונות, אותן למדה והתמחתה בהן. עם זאת היא חיפשה שיטה מיוחדת שתעזור בזמן קצר יחסית לנפגעי טראומה. ואכן יש שיטה אחת שסינדי למדה ופיתחה, והיא מתאימה במיוחד עבור נפגעי טראומה.

שמה של השיטה הוא MAP (Make Anything Possible) ומקורה בארצות הברית. היא מבוססת על חקר המוח ועיקרה טיפול בזיכרונות תת-מודעים בשילוב מיינדפולנס. בניגוד לטיפולים פסיכולוגיים אחרים, בשיטה הזו המטופלים לא חייבים לספר למטפלים את האירועים או החוויות הקשות שהם עברו, (ולמרות זאת רבים מהם בוחרים כן לספר), ובזה יש יתרון דווקא לנפגעי טראומה. המטפל לא צריך לשמוע את כל הפרטים, אך יכול להבין מה האדם מרגיש, וכך מסייעים בדרך עדינה לשנות את הנרטיב שהמטופל מספר לעצמו על מה שעבר.

מסתבר שבטיפול בשיטת MAP יש אפשרות לנטרל את הזיכרונות והרגשות הקשים ולאחד אותם עם זיכרונות ורגשות טובים יותר. כלומר, משתמשים בחוכמת הריפוי הטבעי שיש לכל מטופל. כך מצליחים להחליף את האמונות השליליות שהיו לאדם עם אמונות חיוביות יותר. בצורה זו הסיפור שהמטופל יספר לעצמו ישתנה לחיובי. במילים אחרות: יוצרים זיכרון אחר. סינדי מדגישה את העבודה שהמטופל עושה לגבי עצמו: "ברגע שהוא משנה את אמונתו לגבי מה שקרה לו, זו כבר הדרך לריפוי."

היא מציינת שלפעמים, בתחילת הטיפול, כאשר המטופלים מתחברים לזיכרונות כואבים, יש התעצמות של כאב. אבל לאחר עיבוד המטופלים עוברים למצב נוח יותר. הם חווים רגשות ניטרליים שהופכים בהדרגה לרגשות חיוביים. הרגשות שקשורים לזיכרונות טראומטיים מוחלפים ברגשות ובפרספקטיבות מעצימות. לעיתים קרובות המטופלים מפתחים תובנות והבנות חדשות לגבי זיכרונות הטראומה שלהם.

התמודדות של תושבי העוטף

סינדי מטפלת בעיקר בנוער ומבוגרים תושבי האזור. כאשר היא נשאלת מהן התופעות המשותפות שהיא מזהה אצל המטופלים, היא עונה: "ראשית כל, כל אחד קולט, מבין וזוכר אחרת את האירועים. שני אנשים שעברו אותו אירוע יכולים להגיב באופן שונה לגמרי זה מזה, אחד לא יכול לתפקד בכלל, ושני ממשיך בחייו כרגיל. זה קשור לדרך בה כל אחד מבין את הסיפור שלו – את מה שעבר עליו."

יחד עם זאת סינדי מוצאת תופעות משותפות אצל תושבי העוטף. "ראשית כל, אני מבחינה בהרבה אנשים שחווים התקפי חרדה. נוסף לזה יש כעס וזעם. כעס וזעם על הממשלה, על הצבא, טענות של 'איפה הייתם?' 'למה לא הגעתם לעזור?' נוסף לכך יש כמובן מתח רב, חרדה, אי ודאות וגם חוסר ביטחון. המתח וחוסר הביטחון גורמים לפעמים לחוסר ריכוז, לבעיות בשינה, הימנעות, שכחה, בדידות ומצב דיכאוני.

יש אנשים שקשה להם לשוב להרגלים הישנים, לפעמים קשה להם לנהוג במכונית למקומות רחוקים, יש דברים שהם עושים לאט יותר מבעבר. המצב הקשה עדיין נשאר פתוח אצל רוב האנשים." והיא מוסיפה: "אני עכשיו לא מטפלת בילדים, אבל אני רואה את ההורים שחלקם עצבניים וחסרי סבלנות, וזה בוודאי משפיע גם על הילדים."

היא מדברת על ההבדלים בתגובות ובהתנהגויות של אנשים שעברו את אירוע השבעה באוקטובר: "יש אנשים שלא מתפקדים בכלל, ויש אנשים שמבחוץ נראה שהם מסתדרים, מנהלים משפחה, מטפלים בילדים, אבל עצם זה שהם באים לטיפול אצלי, מוכיח שמאוד קשה להם."

במאמר שכתבה היא מביאה דוגמאות למטופלים שלה, וכיצד שיטת ה MAP גרמה להם להתגבר במידה רבה על הטראומות שחוו. אחד מהם הוא גבר, אשר סבל בילדותו מהתעללות פיזית ומילולית של אביו, והחליט שהוא לעולם לא יהיה כמוהו. והנה, כאשר שהה עם רעייתו וילדיו בחדר קטן במלון אליו הם פונו, הוא חש בשינויי ההתנהגות שלו עקב המתח והלחץ. הוא פנה לטיפול מסיבות רבות אך בעיקר הוא רצה לשפר את יחסיו עם ילדיו והמשפחה והוא הצליח לשנות את אופן מחשבתו ולמתן לגמרי את התנהגותו.

דוגמא נוספת היא צעירה זרה, אשר עבדה כסייעת באחד מיישובי העוטף. אחותה באה בעקבותיה עבדה כסייעת ביישוב אחר ונרצחה בשבעה באוקטובר. המטופלת חשה רגשי אשמה כבדים ביותר על מות אחותה, היא הצליחה לאחר הטיפול לשנות את אופן מחשבתה, רגשי האשמה פסקו, והיא מצאה דרך להמשיך בחייה למרות האבל, והחליטה להגשים את כל מה שאחותה לא הספיקה.

חיילת צעירה שמתגוררת באחד מיישוב העוטף חוותה התקפי חרדה קשים בעת התקפת המחבלים, כאשר שהתה במקלט בבית משפחתה. התקפים אלו נמשכו לאחר מכן בכל פעם ששמעה ירי של ארטילריה או רקטות. לאחר כמה מפגשים וטיפול ב-MAP – מבלי שסיפרה באופן מפורט על האירועים שחוותה – היא הצליחה להוריד את מפלס החרדה שלה לגמרי, והתקפי החרדה לא חזרו.

כל אדם מגיב אחרת לאירוע טראומתי. אחת הנשים, שנחשפה לסרטונים הנוראים של הנובה, במשך הטיפול נזכרה בהתעללות מינית שעברה בילדותה. הטיפול ב-MAP הועיל והיא לא חזרה להעלות את הזיכרון החזותי של ההתעללות.

חשבון פתוח עם עזה

סינדי רסקין, תושבת היישוב תלמי יפה במועצה האזורית חוף אשקלון, מעורה היטב באוכלוסייה שסובלת מזה עשרות שנים עקב היותה קרובה לגבול. בכלים שלה, של פסיכותרפיסטית ומטפלת באמנות, היא תורמת את חלקה החשוב לרווחת האנשים בסביבתה.

אבל מסתבר שהמצב הביטחוני בדרום פגע בסינדי באופן אישי כבר לפני עשרות שנים, לאחר עלייתה ארצה, כאשר התגוררה במרכז הארץ.

"יש לי חשבון פתוח עם עזה." היא אומרת. מסתבר שהיא אלמנת צה"ל. בעלה הראשון – אמנון פומרנץ הי"ד – נרצח באופן אכזרי ביותר בשנת 1990.

אמנון, ממושב חבצלת השרון, נסע עם מכונית למילואים בעזה וטעה בדרך. הוא נקלע למחנה הפליטים אל-בוריג' ונרצח שם בלינץ' אכזרי. הוא נרגם באבנים בעודו יושב במכוניתו ומכוניתו הועלתה באש. זאת לעיניהם של עשרות או מאות תושבים, שעמדו מסביב והריעו.

בכנסת

ב-26 בספטמבר 1990 הקדישה הכנסת השתים-עשרה דיון מיוחד לאירוע. את הכנס פתח היו"ר דב שילנסקי. להלן קטעים מדבריו:

"עם כל הודעה על נפילת חייל מחסיר הלב פעימה וקופא הדם בעורקים. ובא המקרה האחרון, רציחתו של אמנון פומרנץ הי"ד, ועולה על כולם. לא היה זה מספר נוסף בסטטיסטיקה העקובה מדם של חללי צה"ל. [...] שריפת אדם היא צורת המוות האכזרית ביותר, שאין עליה כפרה ומחילה [...] דרך רציחתו של אמנון פומרנץ ז"ל מזכירה לנו את הימים השחורים והאפלים ביותר בהיסטוריה האנושית, והשפה העברית טרם המציאה מילים מתאימות לגינויה."

וח"כ בנימין בן אליעזר כאילו ניבא את הבאות כאשר אמר בכנסת: "המקרה המזעזע הזה מוכיח שוב ומוסיף ללמדנו מתחת לפני איזה שטח אנחנו יושבים. מה שקרה באל-בוריג' שבעזה הוא תשקיף מדויק למה שעלול לקרות בכל רגע ובכל מקום בכל השטחים."

וכפי שידוע לכולנו, אכן הנבואה המצמררת הזו התקיימה בהיקף מזוויע בשבעה באוקטובר, כאשר מחבלי חמאס מעזה פלשו וביצעו מעשי זוועה אכזריים בדרום.

על אמנון פומרנץ הי"ד

לזכר אמנון נכתב ב"דף נופל" של עיריית נתניה:

"אמנון, בן צפורה ומשה ז''ל נולד בכ''ו באב תש''ד (15.8.1944).בגיל 5 עברה המשפחה לחבצלת השרון שם עסקה בחקלאות. אמנון למד בביה"ס "ביאליק", סיים את "אורט" ובחיל הים שרת על המשחתת "יפו". בטכניון למד חשמל ובמשך 17 שנים עבד ב"רפא''ל" (משרד הבטחון).היה מהנדס אלקטרוניקה ומדען, חוקר ועסק בפיתוח. היה בעל חשיבה מקורית ויצירתית, תיאורטיקן ומעשי כאחד. ראה בעבודה אתגר. לא חיפש כבוד ולא נאבק על מעמד בחברה. ברפא"ל עסק בפיתוח טילים וברובוטיקה.במקביל לאהבתו לאלקטרוניקה ולמחקר, הוא היה ספורטאי מצטיין ואהב את הים באופן מיוחד. את שעות הפנאי בילה עם הים בסירות וגלשנים והיה בין מייסדי המועדון הימי בחבצלת-השרון. אמנון אהב את חיי הכפר ובעיקר את ריח ההדרים בצילם גדל. חלם על עתיד במושב ותכנן להשתלב בו."

יהי זכרו של אמנון פומרנץ ברוך. ונאחל לסינדי שתמשיך בבריאות טובה ובהצלחה לטפל ולעזור לתושבי העוטף.

זמן קצר לפני הרצח - אמנון פומרנץ ובנו התינוק

זמן קצר לפני הרצח - אמנון פומרנץ ובנו התינוק

משתתפות בחוג תרפיה באמנות עם סידני (עומדת). צילום עדינה בר-אל

משתתפות בחוג תרפיה באמנות עם סידני (עומדת). צילום עדינה בר-אל

סינדי בחוג תרפיה -באמנות בניר ישראל. צילום ניקול רוזנברג

סינדי בחוג תרפיה -באמנות בניר ישראל. צילום ניקול רוזנברג

עדינה בר-אל

נדפס ב"קו למושב", גיליון 1398, 15.1.2026.

מנחם רהט

זה לא נתניהו, זה הרבי מבעלז

בעוד שהתקשורת הביביסטית מהללת את תבונתו הפוליטית של נתניהו שהצליח באמצעות מינויו של ח"כ אייכלר החרדי לתפקיד סגן שר התקשורת, לשפר את סיכויי העברת חוק ההשתמטות, הרי בפועל ההישג הוא של הרבי מבעלז, שתומך בחוק בבחינת הרע במיעוטו
'עוד הישג לנתניהו: פוצלה סיעת יהדות התורה בכנסת,' צהלו כותרות התקשורת החרדית לרגל התרגיל המחוכם אשר העיד שְלֹא נָס לֵחֹה של הקוסם מקיסריה. במהלך מבריק אחד נלכדו שתי ציפורים: גם הורחק מן הזירה אחד המתנגדים החריפים לחוק ההשתמטות, הלא הוא ח"כ ישראל אייכלר, שהפך השבוע לסגן שר התקשורת, ובו בזמן התפנה כיסא נוסף בכנסת לטובת תומך נלהב בחוק, הלוא הוא ח"כ יצחק פינדרוס. כך הושג הישג כפול לטובת סיכויי החוק. שניים במחיר אחד. איזה חוכמה פוליטית. מהלך גאוני, שלא לומר ערמומי.
אגב כך מגלה הציבור, שחוק ההשתמטות שהציבור היהודי ברובו הגדול דוחה בשאט נפש, הוא אחד החוקים האמביוולנטיים שחוצים לשניים את הסיעה החרדית 'יהדות התורה'. בעוד שותפיה הליטאים תומכים באישור החוק והכנסתו לספר החוקים, מתוך הנחה שטוב ממנו לא יהיה, וממילא לא יגייס אפילו חרדי אחד, הרי שותפיה החסידים רואים בו סדין אדום שיש להתנגד לו עקרונית. ואפילו תצליח חובת מכסות הגיוס לגייס ולו רק חייל חרדי אחד ויחיד, יהיה זה מגוייס אחד יותר מדי.
נתניהו, רק מטעמי הישרדות פוליטית, מעונין בקידום החוק – ויעלה כמה שיעלה. אבל בדרכו אל היעד של העברת החוק, ניצב בין היתר ח"כ ישראל אייכלר חד הלשון, זה שטען בגסות כי מדינת ישראל היא מבחינת החרדים 'גלות מרה', רחמנא ליצלן.
איך נפטרים ממנו? – בבעיטה למעלה. השבוע העניקו לח"כ האנטי ציוני (שרק הח"כים הערביים ישוו לו בעמדות האנטי ציוניות) תפקיד סגן שר במשרד התקשורת. כך יכול היה להתפטר מהכנסת, בחסות החוק הנורווגי האומלל, ולפנות מקומו לח"כ החדש-ישן הליטאי יצחק פינדרוס, שכיהן בכנסת הנוכחית על תקן של 'ח"כ נורווגי' ועף ממנה כששרי מפלגתו נטשו עם ש"ס את הקואליציה, וכל המכהנים מטעמן בתפקידים בכירים יותר, חזרו לכנסת עם זנב מקופל בחסות החוק הנורווגי.
לא שחילופי הגברי אייכלר-פינדרוס יחוללו מהפך שיעביר את החוק. משום שעדיין יש בליכוד וב'ציונות הדתית' ח"כים המאיימים להתאבד על סיכול ממוקד לחוק. ויש להם סיכוי לנצח, אם ייעדרו למשל מן ההצבעה הח"כים הערביים שאין להם כידוע שום עניין בחוק לגיוס לוחמים לצה"ל. אבל ברור שמחיקת שמו של אייכלר מרשימת מתנגדי החוק, עשויה לסייע לשוחרי החוק.
אף שאסטרטגיה זו הינה בגדר השערה בלבד, הרי עצם מהותו של התרגיל שראויה לו הכותרת 'מאוייב לאוהב', הניעה ביביסטים לקשור כתרים לראשו של נתניהו: פיקחות שלטונית, הם עלצו. עילוי פוליטי, אסטרטג על, בעל אינטואיציות פוליטיות מבריקות. מתוחכם וערמומי. תחבולן ותכסיסן. ומה לא? בקיצור קוסם.
אלא שכל הכתרים הללו לא מגיעים לנתניהו, אלא לאישיות חרדית אחת, שמרבית הציבור אינה יודעת את שמה המלא – האדמו"ר מבעלז, רבי יששכר דב רוקח, שהוא פטרונו הפוליטי של אייכלר, אשר משרת בכנסת ובפוליטיקה על תקן של ה'ידא אריכתא' של הרעבע.
כאן יש להבהיר שאף שאייכלר ופטרונו פועלים, כל אחד בזירה שלו, 'לטובת בעלז', ומגיעים להישגים לא מבוטלים, פעורה ביניהם תהום השקפתית: הרבי נחשב אישיות מתונה, מן המנהיגים החרדיים המתונים והפרגמטיים ביותר ביחסו למוסדות המדינה, ומוביל קו של שיתוף פעולה פרודוקטיבי עם הרשויות (הוא למשל היה חלוץ מסגרת חינוכית חדשה ושמה ממ"ח – ממלכתי חרדי – שבה מלמדים מקצועות ליבה: עברית, מתימטיקה ואנגלית, ובתמורה נהנים מתיקצוב ממלכתי מלא). בהנהגת הרבי נמנעת בעלז מהגעה לעימותים אידיאולוגים חריפים מול הממסד. כך למשל נמנעים אנשיה מלהשתתף בהפגנות האלימות והרעשניות ומעדיפים להגיע להסדרים שקטים עם המדינה.
ואילו אייכלר שלוחו הוא ממש ההיפך: שור נגח שנהנה להתעמת קולנית עם המדינה הציונית. בדיוני הכנסת על חוק הלאום, הוא השמיע טיעונים זהים לטיעון הפלשתיני הקלאסי, הגורס שאין כביכול עם יהודי כלל. "היהדות היא רק דת, לא לאום," התפייט מכחיש הלאום היהודי, בסגנונם של נטורי קרתא וסאטמר והפלשתינים, הכופרים בזכותו של עם ישראל להגדרה לאומית משלו, ולמדינה משלו. לתפיסתו, היהודים הציונים והיהודים החרדים אינם בגדר עם אחד: "מדובר בדו קיום בין שני עמים צאצאי היהודים החיים לפי שתי תרבויות זרות... אין יותר שום בסיס להיותנו עם אחד."
שבועיים לפני 7 באוקטובר הוא כתב: "זה יותר ממאה שנה שאלוקי ישראל מציל את ארץ ישראל מיד אלילי הכוח, התרבות הרעה והתבוללות המשטר החילוני. הציונים והפרטיזנים לא מנעו שואה באירופה. הגרמנים נבלמו בדרך לכיבוש ארץ ישראל בניסי ניסים ולא בגלל הציונים. הציונים התנכרו ליהודי הגולה. חלק מאנשי היודנראט שיתפו פעולה עם הנאצים. חלקם סחרו ומכרו את יהודי הגולה. ההנהגה הציונית בארץ סירבה והכשילה 'תוכניות ההצלה'... חלק מהציונים אף קראו ליהודי הגיטאות: 'אבק אדם – שילכו לגורלם.' גם לאחר השואה, כל המהגרים היהודים בתפוצות העולם, חיים מאז בשלום ובשקט יחסי. רק בארץ ישראל נשפך דם יהודי כמים, מאז ועד הנה. סכנת השמדה גרעינית מאיימת על מדינת ישראל בלבד."
נראה שאפילו הרעבע שלו אינו מסוגל לרסן אותו; ואולי בעצם יש כאן משחק של דאבל משמעויות, שבו האחד משלים את השני, בבחינת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.
ואחרי שאמרנו את כל זה, הגענו לפאנץ' שלנו: שידרוגו של אייכלר ותיגבור סיעת יהדות התורה בח"כ נוסף התומך בחוק ההשתמטות, אינה כלל מהלך גאוני של נתניהו, אלא של הרבי מבעלז עצמו.
זאת במסגרת מלחמת כיפופי הידיים במועצת גדולי התורה החסידית. בעבר נחשבה בעלז למנודה במועצת גדולי התורה החסידית, עד כדי הצטרפותה למועצת גדוה"ת הליטאית. אבל כיום, משהתחלפו כמה אדמו"רים במועצת החסידית, עבר מרכז הכוח בתוכה לרעבע מבעלז, כיום האיש החזק בה – והוא זה שניצב במועצה לטובת החוק שנתפס בעיניו כהרע במיעוטו. במאבקו השקט של הרעבע מבעלז מול חזית של אדמו"רים אחרים שמרכיבים יחד עם אייכלר את חזית ההתנגדות לחוק, גברה ידו של הרעבע מבעלז – הן על האדמו"רים שחושבים אחרת והן על אייכלר שנבעט למעלה.
כך שהשורה התחתונה היא, שזה בכלל לא נתניהו. זה הרעבע מבעלז, שכפה עמדתו הן על אייכלר והן על כמה מאדמו"רי המועצה שהחזיקו דווקא בתפיסות האייכלריות. לא שזה מועיל בכהוא זה למחסור המשווע של צה"ל בלוחמים, ולעמידתה של מדינת ישראל מול הצרים עליה, אבל טוב לדעת.
מנחם רהט
נעמן כהן

עלייה וירידה – לא פשוט להיות פטריוט

תודה לד"ר עירית מלברגר-אמינוף על מאמרה המצוין על הירידה. ה"נחותי"... [לתופעת הירידה מארץ ישראל], ("חדשות בן עזר", 2126).
המונח "ירידה" קדם למשנה ולתלמוד ומופיע כבר בתנ"ך: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" (בראשית י"ב י') מצרים היתה נמוכה מהרי ארץ ישראל ולכן המונח "ירידה". הסיבה לירידה כפי שמציין התנ"ך היתה סיבה כלכלית, וכך היתה תמיד עד לימינו, בו נוספה לה היום גם הפחד ממלחמה.
הרומאים אמרו: ubi bene, ibi patria – איפה שטוב שם המולדת. השאלה כפי שהציג תמיד פרופסור ליבוביץ היא מה זה טוב? "טרומפלדור אמר טוב למות בעד ארצנו, וברדיו אומרים קוקה קולה זה טוב. אז מה יותר טוב למות בעד ארצנו או קוקה קולה?"
"טוב" במושג הציוני זה לחיות כעם חופשי בארצנו, ולא כסף. (אמנם לבנות ולהיבנות בארץ) לכן בעברית למונח ירידה או עלייה לארץ יש משמעות מוסרית.
עיתון "הארץ" (העיתון הערבי בעברית) המעודד ירידה מהארץ מחק לחלוטין מהשפה שלו את המונח "ירידה" ו"עלייה". יש רק "הגירה". מונח ניטרלי מבחינה מוסרית, לעומת זאת הנימוק "המוסרי" של העיתון ל"הגירה" מהארץ הוא "ההפיכה המשטרית". הירידה מהארץ לדעת שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן היא מתוך אהבה לדמוקרטיה. זו כמובן שטות גדולה. אף אחד לא ירד מהארץ בגלל "אהבת הדמוקרטיה" זה רק תירוץ כאילו מוסרני להרגשת אשם על הירידה. הסיבה העיקרית היא פשוט כסף. כתבתי לפני שבוע על פרופסור ברונו לוננפלד בן ה-99 שנימק את הירידה שלו לארה"ב (שם רצחו 4 נשיאים) בגלל... רצח רבין. הוא ירד כמובן אך ורק בגלל הכסף.
ד"ר עירית מלברגר-אמינוף כותבת על רוויזיוניסטים יורדים שפגשה המתרצים את ירידתם לדבריהם, בכך ש"נאלצו לזנוח את מדינת ישראל הצעירה, מאחר שממשלתה התנכרה להם ומנעה מהם להתפרנס כראוי." "התנכרות" הממשלה היא תירוץ, המטרה היא כסף. בשבילם הכסף חשוב יותר מלהיות "עם חופשי בארצנו." מייסד האצ"ל למשל, אברהם זילברג-תהומי ירד מהארץ ב-1945 לעשות כסף ביהלומים. הרוויזיוניסט בן ציון פרלמן-איתמר בן אב"י, הילד העברי הראשון, ירד מהארץ בעבור בצע כסף. הרוויזיוניסט ה"סכינאי-סיקריקי-הבריון" אורי צבי גרינברג, ירד מהארץ לפולניה ערב השואה שאותה לא חזה, בעד בצע כסף.
איך אמר היהודי המשומד קרל הלוי-מרקס: "האלוהים של היהודי הוא הממון."
ד"ר מלברגר-אמינוף כתבה: "לא פשוט להיות פטריוט." אבל היו גם רוויזיוניסטים שנשארו בארץ ועשו בה כסף רב. לסיכום "אם תרצו טוב להיות פטריוט."

ארגון "הסכינאים"-סיקריקין קם לתחייה
דומה היה שארגון "הסכינאים"-סיקריקין של "ברית הבריונים" של אבא שאול גיסינוביץ-אחימאיר, יהושוע ייבין, ואורי צבי גרינברג (שבגד ברעיון הציוני, וירד ערב השואה שאותה לא חזה, לפולניה), נשכח ונעלם בנבכי ההיסטוריה, והנה מסתבר שקמה לו תחייה, והפעם מגויים המחופשים ליהודים.
"פעם ראשונה קם אתר סחיטה בעברית": קבוצת ההאקרים "היהודית" שמנסה להפליל את ישראל. קבוצת כופרה חדשה (אותם ארגוני פשיעה שמשתלטים על מחשבים, מצפינים מידע ודורשים תשלום עבור שחרורו), בשם סיקרי (Sicarii), המציגה עצמה כקבוצה יהודית ישראלית – החלה לפעול בחודשים האחרונים. בבעלותה אתר בעברית בדארק-ווב והיא נמנעת מלתקוף את ישראל.
במקרה של הקבוצה הזאת, כפי שמצאו חוקרי צ'ק פוינט, הקבוצה לא רק נמנעת מלתקוף ישראלים, אלא עושה זאת בצורה מוחצנת: היא בודקת אזור זמן ישראלי, מקלדת בעברית וכתובות IP ישראליות – ואם מזהה קשר לישראל, הכופרה פשוט לא פועלת. זו בחירה חריגה, כמעט הצהרתית, שמעלה שאלות לגבי המניע האמיתי.
במבט ראשון, ניתן לחשוב שמדובר בקבוצת האקרים אידיאולוגית פרו-ישראלית, אולי אפילו קיצונית, שפועלת מתוך אג'נדה פוליטית. הקבוצה משתמשת בדימויים המזוהים עם הימין הקיצוני בישראל, כמו של תנועת כך אך גם סמל של ארגון "ההגנה", מצהירה על כוונה לפגוע במדינות ערביות או מוסלמיות, ומציגה את עצמה כמי שפועלת "לטובת" ישראל.
אבל ככל שהחוקרים העמיקו בבדיקה, התמונה הסתבכה. העברית שבה משתמשת הקבוצה אינה עברית טבעית – היא כוללת שגיאות, ניסוחים מוזרים ותרגומים מילוליים מאנגלית. לעומת זאת, עיקר הפעילות של הקבוצה בפורומים מחתרתיים וברשתות כמו טלגרם מתבצעת ברוסית ובאנגלית שוטפות, עם סלנג והתנהלות שמאפיינים דוברים ברמת שפת אם. הפער הזה בין הזהות שמוצגת החוצה לבין השפה וההתנהלות בפועל הוא אחד מסימני האזהרה.
לאחר בדיקות מעמיקות, הם גילו שמדובר בכל הנראה בשחקן מזרח-תיכוני שמתחזה להאקרים ישראלים מהצד הימני של המפה, במטרה לעורר גל שלילי נגד ישראל בעולם. כנראה מבצע תודעה של איראן.
(דנה גוטרזון)
https://www.mako.co.il/news-money/tech12/Article-d4ca9b2a735db91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
איך אומר השיר: "רבותי ההיסטוריה חוזרת." שוב חוזרים הסיקריקים להכות בחברה הישראלית. והפעם מטעם אויבי ישראל, ולא מאוהביה.

בל נשגה באשליות
"אורי הייטנר: חידוש ידידותנו כקדם –בניגוד למדינות ערב ולטורקיה, אם באיראן תהיה מהפכה ויוחלף השלטון, איראן תהיה ידידה של ישראל. העם האיראני, המתעב את הרפובליקה האסלאמית, אוהב ומעריץ את ישראל." ("חדשות בן עזר", 2126).
טעות גדולה. בל נשגה באשליות. העם האיראני אינו אוהב ומעריץ את ישראל, וגם לא אהב את ישראל בעבר. הפרסים מהווים רק כמחצית מאוכלוסיית איראן. השאר אזרים, כורדים, גילאקים, לורים, בלוצ'ים, טורקמנים ועוד. 99.5% מוסלמים. הרוב שיעים. באיראן יש קבוצה עירונית קטנה של חילונים ליברליים בעלי אוריינטציה מערבית המתנגדים לשלטון התיאוקרטי של האייטולות ומתוך כך רואים בישראל בת ברית. יש תקווה ששלטון האייטולות יתפורר ותקום ממשלה חדשה שתחזיר את איראן למדיניות השח כלפי ישראל כפי שהיתה בעבר, אבל מכאן ועד לראיית ישראל והיהודים כידידים הדרך ארוכה. לאיסלם השיעי באיראן יש מסורת ארוכה של אנטישמיות, וזו לא תהפוך לידידות. מספיק שיתוף פעולה.

הלאומיות ע"פ סירוס יוספיאן – יוסף שילוח
בתוכנית טלוויזיה לרגל הוצאת סרט על השחקן סירוס יוספיאן-יוסף שילוח המנוח, מתוארת הפעילות הפוליטית שלו. סירוס (כורש) יוספיאן שנולד בכורדיסטאן האיראנית הכריז: "אני יהודי-ערבי." יהודי ברור. אבל מה פתאום ערבי. גם האיראנים וגם הכורדים אינם ערבים, ולא רואים עצמם ערבים. מה פתאום הוא היהודי האיראני מחבל כורדיסטאן רואה עצמו ערבי?
מן הסתם זו הגדרה שרק יהודי שונא ישראל יכול לקבל.
מכל מקום הוא היה שחקן גדול. אי אפשר לשכוח את תפקידו כפארוק בסרט "אלכס חולה אהבה."
הנה תיהנו:
https://www.youtube.com/watch?v=8usK2n106QQ

כי מצפון נפתחה הרעה – סוריה מדינת דעא"ש
השתלטות נשיא סוריה אחמד א-שרע על שטחים בשליטת הכורדים והסכם הכניעה שעליו נאלצו לחתום נציגי המיעוט האתני הגדול ביותר בשטחה של השכנה מצפון מהווים התפתחות רעה מאוד מבחינת ישראל. יש לכך גם השלכות על היחסים של דמשק עם ירושלים במסגרת הניסיון להוביל להסכם בין שתי המדינות.
ישראל רואה את עצמה מחויבת להגנה על הקהילה הדרוזית בסוריה. בעבר היו בישראל מי שהתבטאו גם בזכות ההגנה על הכורדים, אבל כעת נראה שהם הופקרו לגמרי.
סגן-אלוף במיל' שרית זהבי, מייסדת ונשיאת מרכז עלמא – מרכז מחקרי חינוכי לאתגרי הביטחון של ישראל בצפון – אומרת כי א-שרע בונה מדינה איסלאמיסטית על גבולה של ישראל. "גם אני הייתי בין אלה שרוצים לראות מציאות אחרת, אבל לצערי השנה האחרונה סיפקה לנו מספיק הוכחות לכך," אמרה זהבי. "רשת בתי הספר של היאת תחריר א-שאם הכפילה את הכמות שלה בכל רחבי סוריה רק בשנה האחרונה."
זהבי אמרה עוד: "בבתי הספר האלה מלמדים את התלמידים את האידאולוגיה של אל-קאעדה. הדור הבא בסוריה כבר לא יהיה מה שאמרנו בעבר – חברה חילונית. זאת תהיה חברת דתית, ובעוד 10 שנים הבעייה תהיה הרבה יותר גדולה. ביום השנה למהפכה היו מסרים שתומכים בחמאס, היו מצעדים צבאיים עם מסרים שמציירים את ישראל כאוייב בעוד הם מדברים על רצון להסכם עם ישראל.
"הכי חמור – היו שם קריאות של 'חייבר חייבר יא יהוד' מצד לובשים מדים ואזרחים. ראינו את זה גם אחרי שכבשו את השכונות הכורדיות בחלב. זה הופך להיות משהו שגור, הקריאות האלה אנטישמיות. זאת לא הושטת יד לשלום."
בהתייחסה להשפעות על ישראל בעקבות ההסכם של המשטר הסורי עם הכורדים, אמרה זהבי: "זה שם אותנו בפוזיציה פחות טובה, כי עדיף לחתום על הסכם עם מישהו חלש שהוא בתחילת דרכו וצריך אותנו יותר משאנו צריכים אותו. מה שקורה עם הכורדים מחזק אותו משמעותית."
על השאלה האם ישראל צריכה לעזור לכורדים, זהבי השיבה: "הרכבת כבר יצאה מהתחנה. יש הסכם שמי ש'שישבן' אותו זה האמריקנים, ולכן המפתח נמצא אצלם. אנחנו לא שחקן ראשי על המגרש הזה, ולא בטוח שאנחנו צריכים עכשיו לקלקל יחסים עם האמריקנים. אנחנו כן צריכים לעבוד דיפלומטית מול האמריקנים ולהסביר להם מה הולך פה."
שר החוץ גדעון סער, שבעבר קרא לקהילה הבינלאומית להגן על המיעוט הכורדי בסוריה ואמר שהוא מקור של יציבות, גינה את ההתקפות של משטר א-שרע נגד הכורדים. לדבריו, "התקפות כוחות המשטר הסורי על המיעוט הכורדי בעיר חלב חמורות ומסוכנות. לקהילה הבינלאומית בכלל ולמערב בפרט יש חוב של כבוד כלפי הכורדים שנלחמו בעוז ובהצלחה מול דאעש. דיכוי שיטתי ורצחני של המיעוטים השונים בסוריה סותר את ההבטחות ל'סוריה חדשה'. שתיקה מצד הקהילה הבינלאומית תביא להסלמת האלימות מצד המשטר הסורי."
ההתפתחויות בסוגיית הכורדים מציבות אתגר בפני ישראל: איך מגינים על המיעוט הדרוזי שכרת ברית עם ישראל. שייח' חכמת אל-הג'רי, המנהיג הרוחני של הדרוזים בסוריה, אמר בשבוע שעבר בריאיון ל-ynet כי ישראל הצילה את אנשיו מטבח.
ישראל מתעקשת על מעבר בטוח לאזור מחוז א-סווידא, וספק רב אם הסורים יסכימו לכך – שכן מדובר על שטח שנמצא 100 ק"מ מהגבול עם ישראל. לישראל יהיה קשה יותר להצדיק נסיגה מ-9 הנקודות בסוריה, שמהוות חיץ למניעת פלישה קרקעית. הכדור נמצא במגרש האמריקני, וושינגטון צריכה לקרוא את א-שרע לסדר, ולהבהיר לו שלא ישלימו עם ההתנהגות שלו.
התפתחות גרועה נוספת היא התחזקות ההשפעה הטורקית בסוריה. ישראל רוצה לדחוק את טורקיה ועמדה על כך שלא תהיה התבססות טורקית צבאית בסוריה. כעת, עם הכניעה של הכורדים, נראה שהמנצחים הגדולים הם הטורקים. ישראל צריכה להתרגל למציאות החדשה בסוריה.
פרופ' אייל זיסר, מומחה לסוריה, אמר: "אחמד אל-שרע צועד צעד נוסף לביסוס שלטונו במדינה הסורית שאותה הוא מבקש להפוך למדינה איסלאמית נטולת מיעוטים דוגמת העלווים או הדרוזים, שבהם וגם בכורדים הוא רואה כופרים. רק העתיד יגיד האם זו תהיה מדינה איסלאמית כמו סעודיה או האמירויות, ואולי כמו טורקיה נותנת החסות של א-שרע, ואולי בכלל מדינה דמוית החליפות של דאעש שבשרותיה הוא נלחם בעשור הקודם."
(איתמר אייכנר)
https://www.ynet.co.il/news/article/rkn11wcjhbx#autoplay

גיא בכור: אתם צופים בתבוסה של מימשל טראמפ, כמו הבריחה של ביידן מאפגניסטן, של אובמה מהמשטרים הערביים הנאמנים, או קרטר מאיראן.
מחבלי ג'ולאני –שהם כולם דאעש מחופשים, תוקפים עכשיו את כלא אלאקטאן, שם כלואים במשך שנים אלפי מחבלי דאעש, המסוכנים בעולם. בקרוב הם ישחררו אותם. דאעש משחרר את דאעש.
לקח לכורדים שנים לחסל את דאעש, עכשיו דאעש מחסל את הכורדים, ובשני המקרים ארה"ב עומדת לצד הצד המחסל, לא משנה מיהו.
ביממה האחרונה הג'ולאנים כבר שחררו אלפי מחבלי דאעש, שמיד "נעלמו".
ככה זה כששרלטנים כמו תומס ברק או וויטקוף מנהלים משהו שהם לא מבינים בו שום דבר.
https://t.me/MyGPLANET/34337
ישראל בדילמה קשה. העולם אדיש לכורדים. אין הפגנות בעולם "פרי פרי כורדיסטן" כי קטאר אינה מממנת אותן. על ישראל להמשיך לתמוך בכורדים כולל בנשק כפי שנעשה בעבר למרות התנגדות אמריקאים כברק וויטקוף התלויים בכסף קטארי.

הישגי הממשלה
גיא בכור מונה את הישגי הממשלה:
(את) ה"עיר" שאירגון הטרור אונר"א הקים בבירתנו הריבונית -–מוחקים, אבל יש לוודא שכל המבנים נהרסו. בינתיים הרסו רק מבנים זמניים. צריך להיות שם מגרש חולי, שום דבר לא בנוי, לא "בית ספר לשוטרים" ולא "בית ספר לחרגולים". הכל להרוס, זה הכול זבל זר.
הממשלה מתחילה להגיע להישגים קבועים! סתם פחדתם כל השנים.
✔️רכס החרמון כולו – ישראלי, 24 ק"מ של שלג בגובה 2,814 מ', זה כתר המלחמה.
✔️שטח ישראלי חדש במה שהיה פעם "סוריה", וכן איזור השפעה ישראלי עד עיראק, ליישב אותם.
✔️רוב שטח "רצועת עזה" ישראלי ונקי. זה קבוע, שכן חמאס לא יתפרק לעולם.
✔️החרבת הארגון שהמנדט שלו היה למחוק את ישראל, אונר"א.
✔️סילוק ארגון הטרור "אלג'זירה" מארצנו.
✔️בניית מבשרת אדומים E1 בהמשך לגבעת המטוס.
✔️תנופת התיישבות עצומה ביו"ש, כמוה לא היתה מעולם.
❌חסר: רצועת בטחון נקייה מנתיני אוייב בדרום לבנון, אחרת אף אחד לא ירצה לחזור לגור בצפון.
❌חסר: החזרת מתחם ארמון הנציב בירושלים מהאו"ם שבזז אותו, הארמון יהיה משכן ראשי ממשלות ישראל לדורות הבאים, עם הנוף מהיפים בעולם.
❌חסר: שכונת הענק עטרות בירושלים – עדיין לא אושרה. עכשיו זה הזמן, שכן יש גם ממשלה פטריוטית בישראל וגם נשיא אמריקאי אוהד. אחד המרכיבים הזה, או שניהם, עלולים להיעדר בעתיד, וזה אולי לא יקרה לעולם. לא לחכות! עכשיו, בלי להתפלפל!
https://t.me/MyGPLANET/34371
את כישלונות הממשלה הוא אינו מונה. מונים מתנגדי הממשלה.
כדאי שכל צד ימנה את ההישגים שלו ואת הכישלונות.

מיהו מנסור עבאס ידידו של בנימין בגין
ושותפו של גד אייזנקוט ויאיר גולדנר-גולן?
אלה העובדות הקשורות במנסור עבאס ורע"מ, כל דיון על שותפות איתם חייב לצאת מהן:
רע"מ שיתפה פעולה עם ארגוני טרור, אנשיה טיפחו קשרים שוטפים עם חמאס, בהם דובריו הגדולים של הטבח, וראשיה חיבקו אל חיקם רוצחי יהודים רבים. חבירה אליהם אחרי 7 באוקטובר היא עצימת עיניים מול כל מה שקרה כאן.
הקמפיין החדש של בני גנץ, שלא פוסל ישיבה עם נתניהו, מתחייב ש"לא נשענים על מפלגות ערביות," ותובע ממשלה "בלי בן-גביר ובלי רע"מ," פתח עליו את שערי הגיהינום האופוזיציוני.
חשוב לומר את הדברים באופן ברור. רע"מ היא מפלגה שבמשך שנים משתפת פעולה עם אירגוני טרור, שאנשיה טיפחו קשרים שוטפים עם חמאס, ושראשיה חיבקו אל חיקם רוצחי יהודים רבים. לשתף פעולה איתם זה לעצום עיניים מול כל מה שעשו השותפים שלהם ב-7 באוקטובר. לעצום עיניים מול הרצח, מול האונס, מול החטיפה, מול האכזריות, מול צימאון הדם. בנסיבות האלה, מדכדכת מאוד המחשבה שיש בתוכנו פוליטיקאים שבבחירה בין שיתוף פעולה עם נתניהו לשיתוף פעולה עם רע"מ בוחרים ברע"מ. וכן, העובדה שנתניהו עצמו היה מוכן בעבר לשיתוף פעולה עם החבורה הזאת לא הופכת את החיבור איתה ללגיטימי יותר, היא רק מטילה גם עליו אחריות למקום שהגענו אליו.
לא מזמן, בניסיון לנער מהגב את החיבור שלו עם הטרור, הכריז מנסור עבאס שהמפלגה שלו תיפרד ממועצת השורא וש"אנחנו לא האחים המוסלמים." אם הבדיחה הזו לא היתה על חשבוננו, היינו יכולים לצחוק ממנה. לפני קצת יותר משלוש שנים מת השייח' יוסוף אל-קרדאווי, מחשובי פוסקי ההלכה המוסלמים. אנטישמי, שונא ישראל, האיש שהתיר הלכתית פיגועי התאבדות נגד ישראלים. רגע אחרי שעצם את עיניו הגיעה הודעת אבל מטעם הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, זה שמפלגת רע"מ פועלת מטעמו ושמנסור עבאס הוא סגן היו"ר שלו, על האיש ש"הקדיש את חייו למען הגנה על דת האסלאם והמוסלמים." "אנו מבקשים מאללה יתעלה," מוסיפה הודעת האבל, "שיעטוף את השייח' וחכם הדת שלנו הדוקטור יוסוף אל-קרדאווי ברחמיו הרבים, ושישכנו ברחבי גן העדן שלו, ושישרה סבלנות ונחמה על משפחתו, תלמידיו וכלל אוהביו ושיגמול לו עבורנו ועבור אומתנו את הגמול הטוב ביותר בזכות הידע הרב והמחכים שהוא הותיר אחריו."
שאלתי אז את ח"כ עבאס לפשר האבל שלו ושל חבריו על מותו של מי שאישר לפוצץ אוטובוסים של יהודים. "הודעת תנחומים לא רלוונטית לאידיאולוגיה ולעמדות הערכיות של התנועה האסלאמית ורע״מ," הסביר לי. "באסלאם יש מצווה הלכתית לנחם על אנשים שמתו בלי להתייחס לדעות שלהם או לחילוקי הדעות איתם."
וזה לא היה אירוע חריג. מאיר אטינגר מ"הקול היהודי" פירסם במהלך השנים תמונות של עבאס מאירועים שכולם תמיכה בטרוריסטים. כך, לדוגמה, התמונה שלו כשהוא מגיע לרמאללה לביקור חיזוק אצל אנשי חמאס שגורשו מירושלים. כך כשהוא משבח את צעדות השיבה, ומגנה את "הפשעים הנתעבים של צבא הכיבוש הישראלי נגד עמנו הפלסטיני בעזה."
עד היום לא הצליח מנסור עבאס להסביר איך אפשר להסתכל על סדרת ביקורי הבית שערך אצל משפחות של רוצחי יהודים בלי לראות בו תומך טרור. בשנת 2013, לדוגמה, הוא הגיע עם צמרת רע"מ לביקור תנחומים בעכו אחרי מותו של המחבל פאוזי נימר, ראש "החולייה העכואית", שבשנות השישים רצחה את ויקטור גואטה, רחל ברסלר וחיים מניקוביץ. החולייה בפיקודו של נימר ביצעה 22 פיגועים, והניחה מטעני חבלה בין השאר בצמוד למבני מגורים, בסמוך למשאיות ורכבי הסעה ציבורית ועל פסי רכבת. 27 מאסרי עולם נגזרו על נימר. אחרי 16 שנה הוא השתחרר בעסקת ג'יבריל.
מנסור עבאס וחבריו ביקרו גם ביישוב בענה אצל משפחת בכרי, ששניים מבניה סייעו למחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בצומת מירון. בפיגוע הקשה הזה נרצחו מרדכי יהודה פרידמן, מרלן מנחם, מייסון אמין חסן, רס"ל רוני ע'אנם, סמל עומרי גולדין, סמל יפעת גבריאלי, שרי גולדשטיין, אדלינה מקונה ורבקה רוג'ה. אנשי רע"מ הגיעו לחזק גם את משפחותיהם של סמיר סרסאווי ועלי עומריה מאבטין, שנידונו למאסר ממושך לאחר שב-1988 השליכו רימונים ללב אוכלוסייה אזרחית בחיפה וגרמו לפציעתם של 29 בני אדם. את יום הביקורים ההוא הם סיימו בעראבה, אצל מוחמד כנעאנה, שריצה מאסר בגין ניסיון לתווך בין ארגון חיזבאללה לפעילי טרור מג'נין.
ב־2017 ישב מנסור עבאס בשורה הראשונה באירוע קבלת הפנים למחבלת לינה ג'רבוני, שסייעה לאנשי הג'יהאד האסלאמי לבצע פיגועי תופת בישראל. עוד קודם לכן השתתף באירוע הענקת תעודות ומתנות למחבלים משוחררים, כשמצדדיו ומלפניו יושבים גיבורי הערב ובני משפחתם.
חבריו לרע"מ השתתפו לא פעם במפגני תמיכה במחבלים. בתקופת ממשלת השינוי, כשרע"מ היתה חלק בלתי נפרד מהקואליציה, הגיע לעכו יו"ר ועדת הפנים של הכנסת מטעמה, סעיד אלחרומי, לרגל אירוע הזדהות עם מי שנעצרו בחשד לניסיון לרצוח יהודים ולשרוף את רכושם בפרעות שומר החומות. בין הנעצרים היו גם מי שהציתו את מלון האפנדי, הצתה שבעקבותיה נשרף למוות אבי הראבן, ומי שעשו לינץ' אכזרי בשני יהודים בעיר.
רק לפני כמה שבועות בחר מנסור עבאס לרדת משידור ברשת ב', כשאסף ליברמן שאל אותו אם הוא תומך בהשמדת חמאס. עבאס העדיף לא לענות את התשובה שחשבנו שבישראל המקוטבת היא אחת היחידות שיש לגביה הסכמה חוצת מחנות.
לפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, יש שתי זרועות. הזרוע הפוליטית, שמפלגת רע"מ פועלת במסגרתה, והזרוע החברתית, שמובילה עמותת "סיוע 48", או בשמה הרשמי המלא "העמותה האסלאמית למען יתומים ונזקקים". העמותה הזו מגלגלת תרומות בסדרי גודל ענקיים של עשרות מילוני שקלים בשנה, וחברי ההנהלה שלה הם אנשי רע"מ המשובצים ברשימתה לכנסת. על העמותה הזאת אמר מנסור עבאס בעבר ש"פרויקט הרשימה המאוחדת בכנסת אינו הפרויקט החשוב ביותר של התנועה האסלאמית, אלא השלישי או הרביעי, לאחר עמותת אל-אקצה ועמותת הסיוע 48 למען יתומים."
דובר צה"ל הקודם, תא"ל דניאל הגרי, הסביר בתחילת המלחמה ש"חמאס ניסה לצייר את עצמו כארגון צדקה לעניים, שאוסף תרומות לעניי עזה, ובפועל זה ארגון שגרוע מדאע"ש. מי שתורם לארגון הזה תורם למעשי דאע"ש."
מי באמת תורם לחמאס? העמותה של מנסור עבאס ושל רע"מ. פורום "בוחרים בחיים", המאגד משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה, השקיע בשנים האחרונות משאבים רבים כדי לעקוב אחרי פעילות עמותות הצדקה של התנועה האסלאמית, אחרי הקשר שלהן לאנשי רע"מ ואחרי החיבור שלהן לעמותות הקשורות לחמאס. ממצאי הפורום מטלטלים.
אנשי מפלגת רע"מ משתפים פעולה זה שנים – בתרומות, בסיוע, במפגשים ובתמיכה – עם לפחות חמישה גופים שמדינת ישראל הגדירה כארגוני טרור, כאלה הקשורים בחמאס ומעניקים לו מעטפת אזרחית תומכת. כמה מבכירי חמאס, שכיכבו אחרי הטבח בערוצי הטלוויזיה ברחבי העולם כשהם מצדיקים את הרצח ההמוני, היו שותפים בעצמם עד לא מזמן לאירועים ולמפגשים עם אנשי רע"מ.
עמותת "סיוע 48" העמותה המסונפת לרע"מ משתפת פעולה עם ארגוני טרור.
ברע"מ נהנו להציג את עצמם במשך שנים כמי שלא מסייעים לטרור אלא תומכים במפעלי עזרה לציבור הפלסטיני, לילדיו, לחוליו ולרעביו. אלא שהסיוע הזה לארגונים המחוברים לחמאס, שנהוג להגדירו כ"פעילות צדקה", בונה את העורף התומך של הטרור. מי שמקבל סיוע, גם אם מקורו בעמותה ישראלית, יודע להודות לחמאס שאירגן לו את זה. מעבר לכך, כשחמאס לא צריך להשקיע כסף בנזקקיו משום שיש מי שמממן אותם, הוא יכול להפנות את הכסף לתחומים אחרים, ותחשבו לאילו.
ב-2019 וב-2021 קיימה עמותת "סיוע 48" שני אירועים ברצועת עזה. את שניהם כיבד בנוכחותו בכיר חמאס ע'אזי חמד, שגם נשא דברים אל מול ראשי העמותה, חברי רע"מ הישראלים, בירך אותם ואת פעילותם, הודה להם ושיבח אותם על תרומתם לתושבי עזה.
שנתיים אחר כך היה חמד הבולט שבמרואייני חמאס אחרי 7 באוקטובר בכל הרשתות, כשהוא מבטיח ש"נעשה את זה שוב ושוב," ש"תהיה פעם שנייה, שלישית ורביעית," ושמטרתו השמדת מדינת ישראל. זה הפרטנר של החברים מרע"מ. רק לפני כחצי שנה המליצו ברשם העמותות לפרק את העמותה הזו, "סיוע 48", בין השאר משום קשריה לארגוני טרור ומשום שהעבירה כספים לארגונים המוכרזים כארגוני טרור. כל מה שנכתב בטור הזה כבר פורסם בעבר, כאן ובמקומות אחרים. מי שבוחר להתעלם מהדברים לא יכול ליהנות מחזקת תום הלב.
תגידו, יש יהודי ישראלי שפוי שיכול לנרמל שיתוף פעולה פוליטי עם כל זה, כשההצדקה היחידה לכך היא "רק לא ביבי"?
(קלמן ליבסקינד, "מקור ראשון", 16.1.26).
https://www.makorrishon.co.il/news/politcal/article/230705
כן יש כאלו. בנימין בגין, גד אייזנקוט, יאיר גולדנר-גולן, ובעבר גם נפתלי בנט, יאיר למפל-לפיד, ואיווט אביגדור ליברמן, ומשה סמולינסקי-יעלון. (מעניין מה תהיה דעתם בממשלה הבאה?)

יורד מישראל יגאל וישקם את עזה
הסבא רבא היה גואל אדמות בעזה, הנין גואל את עזה ומונה למועצה של טראמפ
איש העסקים יקיר גבאי נבחר לכהן ב"מועצה המבצעת לעזה״, ובכך הוא סוגר מעגל משפחתי: הסבא רבא שלו, חכם דוד עמוס, היה סוחר יהודי שבבעלותו בתים בחבל עזה ואדמות רבות באזור רפיח. "הוא בא להשלים את מה שהסבא התחיל לבנות למען חיים משותפים," אמרה נינה נוספת.
לאיש העסקים יקיר גבאי, האזרח הישראלי ב"מועצה המבצעת לעזה" (Gaza Executive Board) שתפעל לצד "מועצת השלום" (Board Of Peace) בראשות דונלד טראמפ – יש קשר משפחתי לרצועה. הסבא רבא שלו, חכם דוד עמוס (שנולד בשנת 1835 או 1840 והלך ועולמו בירושלים בשנת 1942), היה סוחר יהודי, יזם – וגואל אדמות בחבל עזה וסביבותיה.
עמוס היה מגדולי הסוחרים היהודים באזור הנגב, ועסק בייצוא שעורה ואבטיח לאירופה. בשותפות עם חכם נסים אלקיים וחג' עלי אל-עטאונה, ראש העיר הראשון של באר שבע, הם היו היצואנים הגדולים ביותר באותם הימים. הם יזמו את הקמת המזח הראשון בנמל עזה, שנבנה בשנת 1910.
‎עמוס היה מעורב בעסקאות מקרקעין שונות. הוא החזיק בתים באלכסנדריה, שם היתה לו משפחה אחת, ובעזה ורפיח, שם היתה לו משפחה שנייה. בנוסף, קנה עמוס אדמות רבות בשטחי רפיח. לפי מקור אחד, הוא קנה כ-100,000 דונם ליד רפיח המצרית, בתיווכו של הקונסול הבריטי קאזינביץ', שנועדו להתיישבות יהודית. לאחר פרעות תרפ"ט עזב עמוס את עזה.
חכם דוד עמוס הוא גם הסבא רבא של אתי אשד, דוברת משרד המשפטים המיתולוגית. לדבריה, "עם המינוי של נכד נכדו של חכם דוד עמוס למועצת השלום של שיקום עזה, נסגר המעגל המשפחתי שלנו. הנכד של הנכד בא להשלים את מה שהסבא התחיל לבנות, חיים משותפים שנותנים תקווה לכולם. זה ממש עורמת ההיסטוריה."
זה לא הקשר היחיד של יקיר גבאי למשרד המשפטים. אביו, מאיר גבאי, היה מנכ"ל משרד המשפטים, נציב שירות המדינה וחבר משלחת ישראל באו"ם. אימו של יקיר, ימימה גבאי, בת יותר מ-90 היתה מעל ל-20 שנה מנהלת מחלקת החנינות במשרד המשפטים – המחלקה שדנה כעת בבקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "אילו היה הדבר תלוי בימימה, שהיתה אדם ישר כמו סרגל, ביבי בחיים לא היה מקבל חנינה," אמרה אתי אשד.
יקיר גבאי, בן 60, נולד בירושלים ומתגורר כיום בקפריסין ובבריטניה. הוא מתעסק בהייטק, השקעות ונדל"ן. הוא עבד בתפקידי ניהול בשוק ההון, מאמצע שנות ה-90 שימש כמנכ"ל חברת הבנקאות להשקעות של בנק לאומי וב-2004 החל בפעילות הנדל"ן שלו בברלין – שרק התרחבה עם השנים. הונו נאמד ב-4.1 מיליארד דולר. כמו שאר חברי המועצה המבצעת שעליה הכריז טראמפ, גם גבאי יצטרך לבקר ברצועת עזה ולהיות בקשר עם המועצה הטכנוקרטית שמורכבת מפלסטינים.
הקשר של גבאי לבית הלבן החל עוד בתקופת ממשל ג'ו ביידן, והמשיך בממשל טראמפ. כבר בנובמבר 2023, חודש אחרי הטבח, הציג גבאי חזון ליום שאחרי בעזה ביחד עם עוד מספר אנשי עסקים מארה"ב, אירופה ומדיניות ערב. לאט-לאט החזון תפס תאוצה מאחורי הקלעים.
כשטראמפ הציג את תכנית 20 הנקודות שלו גבאי קיבל פנייה מהבית הלבן להשתלב ב"מועצה המבצעת לעזה". נוכחותו במועצה הזאת נובעת מכך שהוא איש עסקים בינלאומי. הוא לא מייצג את ישראל ולא חבר בה כגורם ישראלי.
לגבאי יחסי ידידות עמוקים עם ירד קושנר, חתנו ויועצו של הנשיא טראמפ, כבר 12 שנה, בשנים האחרונות התקרב גבאי גם לסטיב ויטקוף, שליחו של הנשיא האמריקני.
גבאי אמר על המינוי: "זה כבוד גדול עבורי להתמנות על ידי נשיא ארה"ב טראמפ כחבר בורד בהתנדבות של מועצת השלום לעזה. אני מודה לנשיא טראמפ, סטיב וויטקוף וירד קושנר על האמון שנתנו בי. בכוונתי לפעול כדי לממש את חזון השלום של נשיא ארה"ב לפיתוח, בנייה, שגשוג וכלכלה חופשית ברצועת עזה, והרחבת 'הסכמי אברהם' עם מדינות נוספות. פירוק מלא של החמאס מנשקו הוא תנאי מוקדם ליישום תוכנית הפיתוח. נמשיך במאמצים העליונים להחזרת לוחם משמר הגבול החטוף רן גואילי לקבורה בישראל."
(איתמר אייכנר)
https://www.ynet.co.il/news/article/rktaxufbzx
היורד גבאי יגבה ודאי (יחד עם קושנר וויטקוף) כספים רבים מקטאר על גאולת עזה.
נעמן כהן

אהוד בן עזר

יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר

שירים 1995-1955
אסטרולוג הוצאה לאור, 2005

צנום, גאה וללא אשליות

כְּשֶׁהָיָה בֶּן עֶשְׂרִים כְּבָר הָיוּ בְּנֵי שְׁלוֹשִׁים
זְקֵנִים בְּעֵינָיו כִּי הָיוּ מְשֻׁחְרָרִים
מִשֵּׁרוּת קְרָבִי וְהוּא חָלַם עַל הַגִּיל
הַזֶּה וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים אָמְרוּ לוֹ –
אַתָּה עוֹד צָעִיר, אֲנַחְנוּ מְשַׁחְרְרִים
עַכְשָׁיו רַק בְּנֵי אַרְבָּעִים וְהוּא חָלַם
לְהִזְדַּקֵּן בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה סוֹף-סוֹף
בֶּן אַרְבָּעִים אָמְרוּ לוֹ – הַצָּבָא
מְאַפְשֵׁר גַּם לִבְנֵי אַרְבָּעִים לְהִסְתַּעֵר
בַּקְּרָב, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִרְגִּישׁ עַצְמוֹ
תָּמִיד צָעִיר בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה
בֶּן חֲמִשִּׁים אָמְרוּ לוֹ – אוֹתְךָ
נַעֲבִיר לְהָגָ"א וְתִתְאַמֵּן בְּכִבּוּי-שְׂרֵפוֹת
וּבֵינְתַיִם נִקַּח אֶת בִּנְךָ הָרִאשׁוֹן
וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שִׁשִּׁים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ
לְהִתְנַדֵּב לַמִּשְׁמָר הָאֶזְרָחִי וְלָקְחוּ
גַּם אֶת בְּנוֹ הַשֵּׁנִי וּכְשֶׁהָיָה
בֶּן שִׁבְעִים נוֹתַר עִם סֶרֶט עַל
זְרוֹעַ, רוֹבֶה וָנֶכֶד...

נובמבר 1975

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,

נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* הי אודי, מקווה שהבריאות אצלך בסדר.

תשובה לעמי עתיר.

בעין גדי נשארו רק 5 מגרעין "שדמות". מכפר סבא – רק שרה בניהו – (שילה).

בנדלה [רות קדרי]

* אהוד היקר, אני מתעודד תמיד כשמישהו מזכיר משהו שכתבתי, זה מראה כי למרות האינטרנט והאפליקציות, פייסבוק, טיקטוק, טלכרם וכו' – יש בכל זאת קוראים שמתייחסים לכתוב טיפה יותר ארוך. הפעם זאת נסיה שפרן שהזכירה רשימה שכתבתי על ספרה החדש של רות אלמוג. אם תסכים, אשלח לך את הרשימה. בן ציון יהושע מביא פרטים מעניינים על משפחת השאה, על הנסיך ועל צאצאיו. כרגיל, הוא משקיע בפרפקציוניזם.

שלך –

משה גרנות

* שלום אהוד, המאמר הנוקב בגיליון האחרון, מאת ד"ר עירית אמינוף, המנתח ומתאר גם במבט אישי את הגורמים והמאפיינים לתופעת הירידה מן הארץ, טילטל אותי עמוקות. ניכר שהוא נכתב מדם ליבה, מלב כואב ומורתח. התופעה הזאת אינה חדשה, אך כיום, בתקופה הקשה ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה, היא קשה לכולנו שבעתיים, הן בשל היקפה והן מכיוון שלא ניתן למנוע אותה! תודה על פרסום המאמר!

יערה בן-דוד

* שלום לכם. השתמשתי ביכולותיה של נטלי שלי ולהלן הפוסט שהיה בפייסבוק של מוזיאון פתח תקווה על תמונות ראשונים בבית העירייה מהאוסף של המוזיאון. ביניהן זו של סבא יהודה ושל אסתר. שתיהן לא מוכרות לי. לידיעתכם.

שלומית [גיסין]

לשלומית היקרה,

אלה לא תמונות מקוריות של אסתר ואביה יהודה ראב בן עזר אלא עיבוד מצוייר גרוע של תמונות קיימות שאינו דומה למקור.

אודי

הספרייה המרכזית

בית יד לבנים

רח' המחתרת פינת ההגנה

רמת השרון

פרקים במיתולוגיה היוונית

הרצאה שישית בסדרה לשנת תשפ"ו

המרצה –

ד"ר משה גרנות

העונשים של הרקולס, עלילות תזאוס, המינותאורוס,

פקעת אריאדנה, הנבואה מדלפי, גורלו של אדיפוס,

מסע הארגונאוטים אל גיזת הזהב

מועד ההרצאה:

ביום ב', 2.2.2026 בשעה 17.30 באולם המחתרת

בבית יד לבנים

דפי עזר יחולקו למשתתפים

הכניסה חופשית

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.



©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2184 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021]

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.2023].  

פינת המציאות: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

📑 בגיליון:

  • יורם אטינגר: איום משטר האייתוללה על ביטחון פנים בארה"ב
  • יוסי אחימאיר: "אני מאמין" פוליטי
  • רון בריימן: שמאל מלא מלא
  • עמנואל בן סבו: 1. כשהסופרלטיבים וההערצה מאפילים על השיח
  • עמנואל בן סבו: 2. האוהב שהיה לאוייב, החלום שהיה לשבר, התקווה שהיתה לייאוש
  • אורי הייטנר: 1. במו ידיו – סמי בר לב
  • אורי הייטנר: 2. צרור הערות 21.1.26
  • משה גרנות: לא רק פסימיות
  • עדינה בר-אל: MAP בדרך לשיקום
  • מנחם רהט: זה לא נתניהו, זה הרבי מבעלז
  • נעמן כהן: עלייה וירידה – לא פשוט להיות פטריוט
  • אהוד בן עזר: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
  • ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, : נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
  • שאר הגליון
🏠 ⬆ ⬇ 📑 A− A A+