לפני ימים ספורים ערך צה"ל תמרון גדול בעוטף עזה. המטרה – כך נמסר – הפקת לקחים מ-7 באוקטובר, להיות ערוכים היטב על מנת שאסון נורא לא יתרגש עלינו שוב. הגם שבאיחור טראגי, וכעבור שנתיים, טוב שצה"ל מפיק לקחים. קציניו בשטח מרגיעים אותנו, שהפעם אכן הלוחמים ערוכים היטב אל מול רצועת עזה.

כידוע, מאז הפסקת האש צה"ל עודנו מחזיק ברוב שטח הרצועה, מאחורי הקו הצהוב, אבל במוקדם או במאוחר יאולץ לצאת כליל מהאזור הפרוע. כוח בינלאומי שטיבו טרם הוברר, יחלוש עליו, יתחיל לשקמו.

הקונספציה החדשה אומרת, שעלינו להיערך צבאית מול רצועת עזה, לבל נופתע בשנית – מוטעית. יותר מדי נותנים ככל הנראה תשומת לב לתיקון פרצות במקום שממנו כבר הותקפנו עד כדי סיכון קיומנו, ולא לחזיתות אחרות. "7 באוקטובר" הבא עלול להתרחש לאו דווקא בעוטף כי אם בגבולות אחרים. למשל – לאורך קו ההפרדה בין יו"ש לבין ישראל.

כבר במצב הנוכחי, תחת שליטה צבאית ישראלית, נמשכים פעולות טרור בתוך השטח ולאורך הקו הפרוץ. האם ייעשה ניסיון לתקוף בפתע את אחד היישובים הישראלים? האם תתבצע חדירת פתע לאחד מיישובי קו התפר?

לישראל שני גבולות ארוכים במיוחד – זה עם ירדן, 309 ק"מ אורכו, וזה עם מצרים, 208 ק"מ אורכו. שתי מדינות ערביות עימן נחתמו הסכמי שלום – האחד בימי ראש הממשלה בגין (1979), השני בימי ראש הממשלה רבין (1994). בעשרות השנים שחלפו מאז, שקטו הגבולות, אך זהו אינו שלום אמת. הן בקאהיר והן בעמאן האנטישמיות בוטה. הקריאות להפרת ההסכמים נשמעות בפומבי, בתקשורת, בפרלמנטים.

הגבול עם מצרים מגודר היטב, לא כן הגבול עם ירדן, שדרכו מתבצעות מדי לילה הברחות של נשק ליו"ש, מבלי שבמצב הנתון ניתן למנוע את רובן. עם ירדן יש לנו הסכמי ביטחון, ואולם הביטחון הפנימי רעוע, כס המלוכה אינו יציב. אל ירדן לוטשת עיניה איראן, המסיתה להתססה, אולי עד כדי הפלת המשטר ההאשמי.

למצרים ישראל מספקת גז. עם זאת, מצרים מפרה לעין כל את הסכמי השלום בתמרונים שהיא עורכת בחצי האי סיני. האמתלה – לחימה בכיסי דאע"ש, אבל לשם מה מאות טנקים ורבבות חיילים? מצרים אף זוכה לאספקה צבאית מארה"ב, ידידתנו הגדולה, מעבר לסיוע הכספי הנדיב שמחזיק איכשהו את כלכלתה והזנת 130 מיליון אוכלוסייה, רובם חיים בעוני.

האם "7 באוקטובר" הבא עלול להתרחש דווקא מגבולות אלה, משתי מדינות שיש לנו עימן הסכמי שלום? הסימנים אינם מעודדים, והם באים דווקא מהאוויר, בדמות עשרות רחפנים המעופפים הן ממצרים והן מירדן אל תחומי ישראל. רחפנים אלה נושאים עימם אמל"ח, המגיע לידי גורמים עויינים ביו"ש ובנגב.

אין זה קל לאתר את כולם בטרם יגיעו לידיים עויינות. תושבים ביישובי הספר מול הגבול המצרי חוששים במיוחד, שמא רחפן כזה יישא חומר נפץ ויתפוצץ בלב היישוב. לא ידוע לנו אם שר המודיעין המצרי, שביקר לא מכבר בישראל, ונועד עם ראש הממשלה בענייני יישום הפסקת האש בעזה, שמע מפי נתניהו מחאה כפולה: הן על ההתעצמות הצבאית בסיני והן על חדירת רחפנים מהטריטוריה מצרית לתחומנו.

ראינו ב-7 באוקטובר ההוא כי לא די היה בהקמת גדר, משוכללת ויקרה ככל שתהיה, לאורך גבול הרצועה, אם אין מפקידים שומרים עליה יומם ולילה. בקלי קלות נפרצה בעשרות מקומות ואלפי מחבלים פרצו לעוטף וביצעו את הטבח הנורא. על אחת כמה וכמה הגבול המצרי והכוח שמתרכז מאחוריו. האם די בפטרולים ספורדיים לאורכו? האם לא תימצא אמתלא למצרים לפרוץ אותו ביום מן הימים לשטח ישראל, תוך ניצול הנוכחות הצבאית הדלילה של צה"ל?

בינתיים הגבול נפרץ מן האוויר, על-ידי אותם רחפנים, שהם אולי קדימון למה שצפוי בעתיד הלא רחוק, ובתנאי שלא נופתע.

ואל נשכח את האויבים שאינם גובלים בישראל, אך גם מצידם האיום גובר והולך. איראן מוכיחה שאין לה גבולות בעוינותה לישראל ובניסיונות לשוב ולפגוע בה. טורקיה מבקשת לחזק מעמדה כמעצמה מספר אחת במזה"ת. הסולטן החדש, שכבש את ליבו של הנשיא טראמפ, מבקש לחזור לימי האימפריה העות'מאנית. רגלו האחת כבר בסוריה ומנסה לתקוע יתד בעזה.

תמיד יש לחשוש מפני ניסיון ל-7 באוקטובר שני. לנו הלקח אחד – להתנער מקונספציות, להיות תמיד ערוכים להדוף כל איום, כל ניסיון להפתיענו שוב, בעיקר מהגבולות הארוכים ממזרח ומדרום, ולא רק מרחפנים.

יוסי אחימאיר

הגיוס הכללי של סוכני התעמולה, של המתחזים לתועמלנים, של פרשנים חסרי מנוח, של מהנדסי התודעה בעיצומו, "מחאת הפחים" מקטינים בכוונת מכוון את התארגנות הטרור לכאורה של ארבעה שתכננו וביצעו יצירת טבעת אש סביב בית ראש הממשלה.

סוכני התעמולה בתקשורת, תובעים לשחרר ומיד, לשחרר עכשיו, לשחרר את החשודים בתכנון וביצוע ניסיון הצתת בית ראש הממשלה, הצתת ראש הממשלה, פגיעה בראש הממשלה, פיגוע בדמוקרטיה.

מזעזע ומחריד לגלות את הרגישות הסלקטיבית לשמירה על החוק, לאכיפה בררנית, לשוויון בפני החוק, להבנה בסיסית של מהות הדמוקרטיה.

"שומרי מבצר הדמוקרטיה" בעיני עצמם, תוקפים, כמה אירוני, את הפרקליטות, את פרקליט המדינה יקיר מחאת קפלן, איתי אסמן, ה"זוכה" לכתבות נגדו בעיתונות שהאדירה, רוממה, שיבחה וקילסה אותו כשביצע את מאווייהם, כשפעל לשביעות רצונם.

קמפיין התעמולה "עצורי הפחים" הוא דוגמה קלאסית של אדוני הארץ במוקדי הכוח הסבורים כי דין שונה לחלק מ"האנשים האחרים".

חלק מ"האנשים האחרים" החסינים מפני החוק, החסינים ממעצרים, החסינים מהגשת כתבי אישום, החסינים מהעמדה לדין, חלק מ"האנשים האחרים" ששרפו את הרחובות המרכזיים, שהשחיתו רכוש ציבורי, שהסיתו לרצח ראש הממשלה ומשפחתו, שחסמו עורקי תחבורה ראשיים, שתקפו שוטרים, חלק מ"האנשים האחרים" שהציתו את אש סברו כי החסינות שרירא וקיימת, על כן חברי כנופיית טבעת האש סביב בית ראש הממשלה, נדהמו ונחרדו מעזות המצח של זרועות האכיפה שהורו על מעצרם.

תועמלני התקשורת, סוכני התעמולה במוקדי הכוח, תיארו את חברי כנופיית טבעת האש סביב בית ראש הממשלה כ"מלח הארץ", נעדרי עבר פלילי, ולכן הם תובעים לשחררם באופן מיידי למעצר בית ללא מגבלות.

בני המשפחה עולים לשידור לשתף בתחושותיהם על "האבא של כולם", "האח של כולם", נשיא המדינה מתקשר לביתו של אחד מחברי כנופיית טבעת האש, פוליטיקאים הזויים מצטלמים כשהם נואמים מעל פח כתחליף לפודיום, העיוות המוסרי ואיבוד המצפן יותר ממטריד.

עבור חלק מ"האנשים האחרים" שהציתו את אש המחלוקת והשנאה במדינת ישראל, עוד לפני טבח שבת שמחת תורה, החוק היה המלצה לא מחייבת.

חלק מ"האנשים האחרים" ששרפו את רחובות ישראל, שהבאישו את ריח המדינה בעולם, שהחליטו כי הם אוהבים את מדינת ישראל על תנאי, שאיימו לפגוע בכלכלת ישראל, שנרמלו סרבנות, שיש הסבורים כי במעשיהם פגעו בחוסן הלאומי, פגעו במדינת ובביטחון ישראל – הופתעו מאוד ולקו בהלם מעזות המצח של הפרקליטות ובית המשפט שהאריכו את מעצר חברי כנופיית טבעת האש סביב בית ראש הממשלה.

לשיא האבסורד הגיעה היתממותו המאוסה והמעושה של אחד מטרומבוני התעמולה הממומן מכספי הציבור בתאגיד, השופר העתיק ששאל את המרואיינת מהפרקליטות, האם אין במעצר כנופיית טבעת האש סביב בית ראש הממשלה, המכונים על ידו "מציתי הפחים", אכיפה בררנית, הרי טען במלא הרצינות, את נערי הגבעות אין עוצרים עד תום ההליכים על מעשים חמורים, כמו את המפגינים החרדים.

השופר העתיק, הטרומבון המיתמם הממומן מכספי הציבור, צודק, את נערי הגבעות עוצרים במעצרים מנהליים דרקוניים, ללא אפשרות פגישה עם עו"ד, על החרדים מפעילים זרנוקי בואש ואלימות בלתי מידתית, הם אינם "האנשים האחרים" שהציתו את טבעת האש סביב בית ראש הממשלה.

מדינת ישראל המדינה היהודית-דמוקרטית חייבת למצות את כל ההליכים, ולהעמיד לדין את חברי כנופיית טבעת האש סביב בית ראש הממשלה.

2. זה יכול להיות אחרת

למי שלא שם לב אנו נמצאים בראשיתה של מערכת בחירות, השנה הבאה עלינו לטובה היא שנת בחירות, במועדה או שלא במועדה, הכול מתחיל ונגמר בצמד המילים: "שנת בחירות."

כן, ממש שנת בחירות, עם קלפי, עם מפלגות, עם ועדת בחירות, ממש בחירות לא על פי מפיצי הדיבה ומחוללי הכזב כאילו בכוונת ראש הממשלה לבטל את הבחירות על פי דפי המסרים שהודהדו בתשדירי הבחירות הלא ממומנים, תוכניות החדשות והאקטואליה בטלוויזיה וברדיו.

הדבר האחרון לו זקוקים אזרחי מדינת ישראל בימים אלה הם פוליטיקאים חדורי מוטיבציה, המבקשים להיבחר לכנסת ישראל, פוליטיקאים ותיקים ובהתהוות שהחליטו כי המטרה מקדשת את האמצעים, את כל האמצעים. זה יכול להיות אחרת.

ספינים, סיסמאות, הבטחות, תקוות, ייאוש, השחרה, הארה, שיסוי, פילוג, מלחמות יהודים, הכול מכל וכל ממתין לאזרחי המדינה עד להיוודע תוצאות הבחירות.

חיוך עולה בזווית פי כשאני נזכר, איך בכל בחירות, מוניציפאליות או ארציות, קם אותו פוליטיקאי תמים, המציע לחתום על אמנה בה יתחייבו כל ראשי המפלגות לשמור על שיח מכבד, מהשמצות אישיות, מהסלמה, רגע אחרי החתימה והצילום, החרבות נשלפות, הסכיני ננעצים. זה יכול להיות אחרת.

לאחר שנתיים מורכבות ומאתגרות, שנתיים שתחילתן בסופה ובסער והמשכן בניצחונות ובהישגים היסטוריים, העם זקוק יותר מכל לרגעי חסד של התארגנות מחדש, לתקווה במנות גדושות, לבניית החוסן הלאומי מחדש, להרחבת המכנה המשותף, לביצור ה-יחד היהודי-ישראלי.

אזרחי מדינת העם היהודי, מדינה דמוקרטית-יהודית, יצביעו על פי דעתם, אמונתם, ערכיהם, יבחרו שוב במי שיוביל, ינווט, ינהיג, במי שהדמוקרטיה עבורו אינה סיסמת בחירות אלא דרך חיים, ויעניקו את שרביט ההנהגה לנבחר ובעל יכולת הקמת ממשלה בישראל.

"שנת הבחירות" טומנת בחובה זרעים של דאגה, הראשון שבהם הוא זרע הפורענות, הרחבת מעגלי האיבה והשנאה, הרחבת מוקדי הסכסוך הפנימי, הרחבת המחלוקת שאינה לשם שמיים, מחלוקת הנובעת משנאה ולא מאידאולוגיה. זה יכול להיות אחרת.

מדינת ישראל היא דמוקרטיה תוססת, מחלוקות ענייניות הן ברכה, בחירות הן חגיגה כל עוד השוליים הקיצוניים, הרדיקליים, הסהרוריים, נותרים בירכתיים ואינם משתלטים על השיח, אינם פועלים כסוכני כאוס, אינם מבעירים מדורות של שנאה וחורבן.

אחרי טבח שבת שמחת תורה ומלחמת התקומה, רוב העם נמצא במרכז-ימין הציוני, מרכז-שמאל הציוני, שורפי האסמים ומרעילי השיח נמצאים במקום הראוי להם, בקצה, מחוץ למחנה, לכן אפשרי ויכול להיות אחרת.

אין לנו רצון וזמן לנהל את שנת הבחירות בריב ומדון מיותרים שאינם מקדמים את אזרחי המדינה לשום מקום, אין לנו רצון וזמן לחרמות, להבערת בארות שנאה, להרחבת השסע, לאיש את רעהו חיים בלעו, זה יכול להיות אחרת.

"שנת הבחירות" המתרגשת עלינו, נושאת בחובה נושאים חברתיים, כלכליים וביטחוניים חשובים מאוד, חשובים לעתיד המדינה ואזרחיה, זוהי שנת ההזדמנות לבנות מחדש, ברית עם האחים החרדים, שיווין בנטל, הקמת וועדת חקירה שמסקנותיה ימנעו את הטבח הבא, ביצור הביטחון הלאומי והאישי, תמורות ותיקונים במערכות המדינה, מבית המשפט ועד לצבא, התמודדות עם יוקר המחייה, טיפוח הערבות ההדדית והעצמת הרוח היהודית-ישראלית המלווה את העם מאז טבח שבת שמחת תורה, זה יכול להיות אחרת.

בשנתיים האחרונות שילמה החברה הישראלית מחירים נוראיים – טבח שמחת תורה, חטופים שנמקו חודשים ושנים במנהרות אנשי התועבה, אריות האומה שנלחמו בעוז ונפלו בגבורה, משפחות שכולות שלימדו אותנו בהספדיהם מהי אהבת מולדת, מהי שליחות, מהי אמונה, פצועים בגוף ובנפש המשתקמים והמתייסרים ליל ויום, גולים בתוך ביתם אשר שבו לבתיהם בצפון ובדרום לאחר חודשי גלות מרצון, קהילות חרבות הנבנות מחדש, גיבורים וגיבורות בעל כורחם.

"שנת הבחירות" היא הזדמנות לשקם את הדרוש שיקום, התקומה תהיה שלימה אם בשנת הבחירות נעסוק בעיקר ולא בטפל, בחשוב לאומה ולא בחשוב לנו, בכמיהה להרחבת השורות בממשלת ישראל, בניסיון אמיתי לייצר עם אחד עם דעות שונות ותקווה גדולה שזה יכול להיות אחרת.

עמנואל בן סבו

עד למסע לעצירת משפט נתניהו

חלפו תשע שנים מאז עמד בנימין נתניהו על בימת הכנסת ובהתייחס להאשמות נגדו הבטיח, כי "לא יהיה כלום כי אין כלום" ועד שהנשיא טראמפ ניצב על אותה במה ופנה לנשיא הרצוג בבקשה שיעניק לו חנינה.

הנשיא טראמפ חושב במושגים אמריקאיים. שם אכן נתונה לנשיא סמכות בלתי מוגבלת להעניק חנינה בגין פשעים פדרליים. סמכותו אינה מוגבלת לעבריינים שהורשעו והיא משתרעת גם על מתן חסינות מפני העמדה לדין. הנשיא ביידן השתמש בסמכותו זו ובשעותיו האחרונות בבית הלבן העניק חנינה כזו לשורה של אישי ציבור ופוליטיקאים תוך שהוא מבהיר, כי "אין לטעות במתן החנינות הללו ולראות בהן בשוגג הודאה בכך שמי ממקבלי החנינה פעל שלא כשורה."

במקביל, מייד עם כניסתו לבית הלבן העניק טראמפ חנינה ל-1500 מתומכיו לתומכיו בהסתערות האלימה על בניין הקפיטול ב-6 בינואר 2021 לאחר שטראמפ הכריז ש"הבחירות נגנבו לטובת ביידן."

שונה המצב בישראל. סמכותו של הנשיא היא לחון "עבריינים", משמע מי שהורשעו בדינם. חריג בודד לכך אירע בשנת 1967 כאשר הנשיא חיים הרצוג העניק חנינה לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300 עוד בטרם הועמדו לדין. מתן החנינה נומק באינטרסים ביטחוניים חריגים ואושר בדעת רוב בבג"ץ אלא שבית המשפט הבהיר, כי "רק נסיבות חריגות לחלוטין, בהן עולה אינטרס ציבורי עליון או נסיבות אישיות קיצוניות ביותר, ואשר בהן לא נחזה פתרון סביר אחר – יכולות להצדיק התערבות מוקדמת כמתואר במהלך הרגיל של סדרי המשפט... השימוש בסמכות החנינה לפני הרשעה אינו אלא אמצעי נדיר וקיצוני אשר הושאר בידי הנשיא כסמכות חוקתית שיורית בעלת אופי של שסתום ביטחון."

ספק רב האם נסיבות כאלה מתקיימות במקרה של נתניהו.

יתר על כן, חנינת הנשיא טעונה חתימת קיום של שר המשפטים. ובעוד שהחוק קובע, כי " לא ייתן נשיא המדינה את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו," שר המשפטים עצמו חשוף לביקורת בג"ץ ובכך נבחנת בעקיפין החלטתו של הנשיא.

מעבר לכל זה, בקשת חנינה בטרם משפט מהווה הודאה באשמה. ספק רב האם נתניהו שלא הסכים לעיסקת טיעון יהיה נכון להודות בביצוע העבירות שבגינן הועמד לדין.

במקביל לנתיב החנינה נרקמת בימים אלה יוזמה להתערבות במשפטו של נתניהו.

שר המשפטים, יריב לוין, הודיע כי הוא יקדם חקיקה של הצעת חוק של ח״כ קלנר. תחת הכותרת "צמצום מספר הדיונים מטעמי ביטחון המדינה," קובעת ההצעה, כי אחרי הגשת כתב אישום יוכל שר הביטחון, בהתייעצות עם שר המשפטים ובהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, להורות כי בתקופה של עד 180 ימים, ההליך הפלילי יתנהל במספר דיונים מצומצם כפי שיקבע, "אם נמצא כי קיומו או המשכו של ההליך בקצב רגיל עלול לגרום לפגיעה ממשית בביטחון המדינה." שר הביטחון יוכל לשוב ולהאריך תקופה זו ב-180 ימים בכל פעם.

ספק רב האם התיקון יעמוד במבחן בג"ץ. זהו ניסיון בוטה לחדור ברגל גסה לתחומו של בית המשפט. גם אם החוק לא ייפסל הרי בכל פעם ששר הביטחון יורה על צמצום דיונים הוא יהיה חשוף לביקורתו של בג"ץ. לבסוף, בית המשפט עצמו יכול לדחות דיונים בין היתר מטעמים שקשורים בביטחון המדינה והוא עשה זאת לא אחת.

זאת ועוד, למרות לשונה הכללי של ההצעה אין זה סוד שהיא נועדה למשפטו של נתניהו וככזו היא פסולה בהיותה חקיקה פרסונלית. הן היה זה שר המשפטים עצמו שקבע, כי "משפט רה״מ מעולם לא היה צריך להתחיל וקיומו מנוגד הן לצדק והן לטובת המדינה."

ואם לא די בהצעה זו באה ח"כ לימור סון הר מלך והגישה הצעת חוק לפיה:

"בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין, רשאית ועדת הכנסת, בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, לעכב את הליכי המשפט כנגד ראש הממשלה או שר משרי הממשלה, אם ראתה צורך בכך; הוגשה הודעה כאמור יפסיק בית המשפט את ההליכים באותו משפט."

הלשון המכובסת "עיכוב הליכים" הינה בעצם ביטול המשפט.

אם הצעה זו תעבור כבר עדיף שייאמר בה שראש הממשלה ושריה לא יועמדו לדין לעולם.

יוזמי ההצעות מבהירים כי אין זה סביר שראש הממשלה שטרוד בענייני המדינה יוטרד בהליכים מתמשכים כאלה.

לכך ישנן מספר תשובות.

ראשית, בעתירות לפסול את נתניהו מלכהן כראש ממשלה בשל ההליכים שמתנהלים נגדו הוא הצהיר שלא תהיה לו בעייה לשמש כראש ממשלה במקביל למשפטו.

שנית, נתניהו ביקש וקיבל דחיות רבות מטעמים מוצדקים ושאינם מוצדקים.

שלישית, נתניהו מנצל חלק ניכר מעדותו כדי לשאת נאומים שביניהם לבין האישומים בעניינו אין דבר וחצי דבר.

לבסוף, עורך דינו עשה ככל יכולתו כדי למשוך את הדיונים כשבית המשפט נמנע מלהאיץ בו מפני כבודו של ראש הממשלה.

ואחרי שאמרתי כל זאת, אכן ניהול אינטנסיבי של המשפט – וללא ניהול אינטנסיבי הוא יימשך לעולם ועד – אינו מתיישב עם ניהול מדינה בעיקר בתקופה כזו. הפיתרון הראוי לדעתי הוא לקבוע בחוק כי ראש הממשלה לא יעמוד לדין בתקופת כהונתו למעט בעבירות חמורות שתפורטנה ותקופת ההתיישנות תתארך בהתאם. אלא שהוראה כזו צריך שתהייה מותנית בקציבת הקדנציות של ראש הממשלה. ואולם, משנשאל נתניהו האם בכוונתו לרוץ לקדנציה נוספת הוא השיב: "ל-4 קדנציות."

פרופ' אשר מעוז הוא ראש הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים של המרכז האקדמי פרס וסגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחירות דתית. פורסם ב-YNET.

בחירות תשפ"ו (2026) הולכות ומתקרבות, ובמקביל מתרבים הסקרים, ושוב אותם פרשנים מנפקים אותם ניתוחים ומעמידים זה מול זה את הליכוד ו"השותפים הטבעיים" שלו – שכלל אינם טבעיים – מול המחנה הרל"ביסטי, שהמכנה המשותף שלו מתמצה ב-3 מילים: רק לא ביבי.

הקיבעון בשאלות המופנות אל הנסקרים ובמגמות הניתוחים הוא תמוה, בלשון המעטה. כל הסקרים מובילים למסקנה ש"מה שהיה הוא שיהיה," כלומר: אף צד לא יהיה מסוגל להקים ממשלה רצינית וראויה, אשר תדע להתמודד עם המלחמה שטרם נגמרה, עם הכלכלה שטרם התאוששה, עם החברה השסועה, עם מערכת חינוך שעוסקת ב"מסגרות" וב"עובדי הוראה", אך לא בבתי ספר ובמורות ומורים, עם מערכת משפטית שאיבדה את אמונם של חלקים נרחבים בציבור, ועוד כהנה וכהנה. במילים אחרות, הכל עוסקים במה שנקרא "ימין" ובמה שנקרא "שמאל", ומחמיצים את הנושא המרכזי של בחירות תשפ"ו (2026): משרתים מול משתמטים.

המלחמה הנוכחית, זו שטרם נגמרה, חידדה נושא זה הרבה מעבר למה שהיה בעבר. מעבר לנושא השוויון בנטל, מדובר בצורך אמיתי של צה"ל בתוספת של אלפי לוחמים. אין מדובר בהתנכלות ללומדי תורה, אלא בהכרח למלא את שורות הלוחמים שהידלדלו עד לרמה מסוכנת. המחנה הסרוג מוכיח בשדות הקרב ובבתי העלמין הצבאיים שניתן להיות גם ספרא וגם סייפא, או כדברי נחמיה (שם, ד', י"א), "באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח."

המסקנה המתבקשת היא: יש להינתק מן המושגים שאבד עליהם הכלח – "ימין", "שמאל" – ויש לעבור לשימוש במושגים המתאימים למציאות חיינו: משרתים מול משתמטים. אלה מול אלה יתייצבו בבחירות הקרובות, אלה שנושאים בנטל הביטחון והכלכלה, ואלה שהשתמטותם אומנותם, ולא מדובר רק על חרדים. הציבור מאס בממשלת "ימין" ובממשלת "שמאל". אם יערכו סקר של ממש, מנותק מסיסמאות העבר, יגלו שהרוב דוגל במדינה יהודית-דמוקרטית-ציונית. כל מי שדוגל בשלושה מאפיינים אלה נמנה מן הסתם על המשרתים, ומקומו בממשלה הבאה. כל מי שמסתייג מאחד (או יותר) משלושת המאפיינים הללו, מקומו באופוזיציה הבאה.

המסקנה המתבקשת היא: חובות מול זכויות, חובות קודמות לזכויות. יתנו – יקבלו. מי שמשרתים – יקבלו. מי שמשתמטים – לא יקבלו. והכוונה הן להטבות ולהעדפות אישיות בתחום הכלכלי, והן לזכויות יתר אישיות למי שממלא את חובותיו ונותן יותר. אין צורך להתבייש ולהתייפייף, אין צורך להסתייג – כמו שעושים מי שנושאים את שם "הדמוקרטים" לשווא – משלילת זכות ההצבעה ממי שרומס ברגל גסה את החובה – שהיא גם זכות – חובת השירות בצה"ל. הרי אותם צבועים המתחזים ל"דמוקרטים" זוממים לשלול מיהודים את זכותם להתגורר בלב מולדתם, ומתנגדים בנחרצות לחופש הגירה – זכות אדם בסיסית – של ערביי ארץ ישראל בכלל, ושל עזתים בפרט.

ובהקשר של השיח הציבורי הנוכחי: אין צורך בחוק גיוס מתועב ומיותר, שאותו מנסה לקדם ראש הממשלה, ומשמיט בכך את זכות הקיום של ממשלתו. החוק הקיים מתייחס אישית – ולא מגזרית – לכל בני השמונה-עשרה, ללא קשר להיותם חילונים, או דתיים, או חרדים. יש לקיים ולאכוף את החוק הקיים, במקום לפגוע אנושות בצה"ל על-ידי חוק השתמטות, שהוא חרפה!

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!